שמואל א

שמואל יב

(א) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם לְכֹל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ:

מצודות דוד הנה שמעתי וכו' – רצה לומר: עד לא המלכתי מלך, לא יכולתי להוכיח אתכם, כי פן תחשבו שתכלית דברי המה למנוע המלכת מלך, ולזה שמעתי בתחלה לקולכם והמלכתי מלך:

מלבי"ם ויאמר שמואל – אחר שהשלים המלכת המלך בא להתוכח עמהם, וכבר בארנו למעלה (ח') כי בשאלה זו ששאלו להם מלך חטאו בשתים,

א) נגד כבוד שמואל במה שהעבירו אותו מהיות שופט עליהם,

ב) בכבוד ה' במה שרצו להחליף מלכות שמים במלכות ב"ו,

ונגד שני הדברים האלה התוכח עמהם.

תחלה התוכח במה שחטאו נגדו. אמר, הנה שמעתי בקולכם לכל אשר אמרתם לי – ר"ל הגם שלא הייתי מחויב לשמוע אליכם בענין מה שרציתם שהמלך יהיה גם השופט אתכם,

כי מן הדין א"א להעביר השופט משררותו כל עוד לא מצאו בו עול,

ולא היה לי לשמוע רק שיהיה המלך ממונה על המלחמה לא על המשפט,

בכ"ז שמעתי לכל אשר אמרתם לי שהוא מ"ש ושפטנו מלכנו:

 

 (ב) וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

רד"ק זקנתי ושבתי – השׂיבה יותר מהזקנה ואמרו רבותינו ז"ל כי קפצה עליו זקנה כי לא היה אלא בן חמשים ושתים שנה כשמת ולפי שלא יאמרו עליו ולא ירננו העם שמת בקצר ימים קפצה עליו זקנה כדי שיראה זקן כי לא היו הכל יודעים מספר שניו והוא בחר מיתתו כדי שלא ימות שאול בחייו.

מלבי"ם ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם ואני זקנתי ושבתי – ר"ל ואני לא השגתי שום טובה חלף עבודתי אשר עבדתיכם, אני זקנתי מרוב עבודה ועול הצבור שעי"ז קפצה עלי זקנה שלא בזמנה (כי היה אז בן חמשים שנה)

ובני – גם הם לא ירשו גדולתי כי הנם אתכם – כאחד העם מוסרים מגדולתם.

הגם שאני התהלכתי לפניכם מנערי עד היום הזה – ולא היה ראוי להעבירני לא מצד שנתרשלתי בעבודת הצבור כי התהלכתי מנעורי עד היום הזה עוסק בעבודתכם,

ולא מאשר מצאתם בי איזה עול מהטיית משפט ולקיחת שוחד, ע"ז:

 

(ג) הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם:

רש"י את שור מי לקחתי – לעבודתי.

וחמור מי לקחתי – כשהייתי הולך מעיר לעיר לשפוט אותם על עסקי צרכיהם, הייתי הולך על החמור שלי, והיה לי ליטול משלהם.

את מי רצותי – כל לשון מרוצה הסמוך לעושק, לשון עשוק ורצוץ הוא, חומס דלים ורוצץ.

ואעלים עיני בו – כדי להעלים עיני מן המשפט בשביל הממון. ואשיב לכם – כל מה שתאמרו:

רד"ק ואעלים עיני בו – אם יבוש לומר בפני אעלים עיני שלא אסתכל בו ויאמר לכם ואשיב כן פירש אבי ז"ל.

 

(ד) וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה:

מלבי"ם ויאמרו לא עשקתנו – תפסו הדברים האחרונים הקלים, וכ"ש שלא גזל, והוסיפו ולא לקחת מיד איש מאומה – אף בדרך מתנה כי לא נהנה משום אדם, כדברי חז"ל:

 

(ה)וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד ה' בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה וַיֹּאמֶר עֵד:

רד"ק ויאמר עד – כל ישראל כאחד אמרו עד לפיכך אמר ויאמר בלשון יחיד ורבותינו ז"ל אמרו כי בת קול יצאה ואמרה עד אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם מעידים עליו על מה שבגלוי ואני מעיד עליו על מה שבסתר וזהו אחד משלשה מקומות שהופיע רוח הקדש בבית דין שלמטה: ['ויאמר עד' מוסב על ה' הנזכר תחלה ה' אמר עד מלבי"ם].

מלבי"ם ויאמר באשר יצויר שהגם שלא לקח דבר מיד איש, בכ"ז קבל שכר מקופת הצבור, באשר קופת הצבור ממסים וצדקות היו ביד השופט והיה לו רשות גם כפי הדין לקחת שכרו ופרנסתו משם,

וזאת לא יוכלו המה להעיד רק ה' לבדו היודע נסתרות, ועז"א עד ה' בכם כי לא מצאתם בידי מאומה

אף אם תבקשו כל גנזי ביתי לא תמצאו דבר, כי לא לקחתי שכר מהצבור ג"כ.

 

 (ו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם ה' אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

מלבי"ם ויאמר שמואל – הודיע להם כי הקול הזה שאמר עד הוא קול ה', וז"ש ה' אשר עשה את משה ואת אהרן – שהכינם להיות שופטי ישראל

ואשר – ע"י השופטים הנאמנים האלה העלה את אבותיכם מארץ מצרים

הוא אשר הופיע עתה וקרא עד – וענתה בי צדקתי כצדקת השופטים משה ואהרן:

 

(ז) וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי ה' אֵת כָּל צִדְקוֹת ה' אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם וְאֶת אֲבֹתֵיכֶם:

מלבי"ם ועתה – אחר שהתוכח עמהם על מה שחטאו נגדו התחיל להתוכח ע"מ שחטאו נגד ה',

וז"ש ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה' – לאמר מה מצאתם בו עול כי מאסתם במלכותו

זכרו את כל צדקות ה' אשר עשה אתכם.

הגרי"ז הלוי הנני ענו בי … ויאמר עד. ויאמר שמואל אל העם, וגו' ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה' את כל צדקות ה' אשר עשה אתכם ואת אבתיכם וגו' ע"כ: וצ"ב מאי שייכא פסוקים אלו להדדי?

ונראה דקודם, היה שמואל בזמן של שפוט השופטים, דור ששופט את שופטיו, ואומר טול קיסם מבין עיניך אומר לו טול קורה מבינן עיניך (ב"ב מ"ו) ולזה כשבא שמואל לעם ישראל,

אמר להם קודם, שיאמרו "את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי, ואת מי עשקתי את מי רצותי ומיד מי לקחתי כופר" שאילולא כן הרי א"א לו לומר תוכחה  – שיאמרו לו טול קורה מבין עיניך,

וע"ז השיבו "לא עשקתנו ולא רצותנו ולא לקחת מיד איש מאומה". וא"כ הוי בזה הודאה בע"ד שלא גזל מהם מאומה,

אכן הלא קיימ"ל דהודאת בע"ד אם לא אמר אתם עדיי, יכול לומר משטה אני בך, וא"כ היו ישראל יכולים לומר לו אח"כ משטין אנו בך, ולזה אמר להם "עד ה' בכם ועד משיחו היום כי לא מצאתם בידי מאומה", דהיינו שיעידו עדים על הודאתם וגו' מעתה יכול לומר להם תוכחה:

 

 

(ח) כַּאֲשֶׁר בָּא יַעֲקֹב מִצְרָיִם וַיִּזְעֲקוּ אֲבֹתֵיכֶם אֶל ה' וַיִּשְׁלַח ה' אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַיּוֹצִיאוּ אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַיֹּשִׁבוּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה:

מלבי"ם כאשר – מפרש תחלה את אבותיכם, כאשר בא יעקב מצרים – לא הושיעכם ע"י מלך רק כאשר התפללו לפניו הושיעם ע"י נביאיו

(ותפס כאשר בא יעקב מצרים, כי נבדלה צרת מצרים מצרות שאח"כ, שגלות מצרים לא היה מסבת חטא קדום רק כדי להיטיבם באחריתם ולהביאם אל המקום הזה ועי"כ נתגלגל הדבר שבא יעקב מצרים):

 

(ט) וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא שַׂר צְבָא חָצוֹר וּבְיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֲמוּ בָּם:

מלבי"ם וישכחו – וכן אח"כ ראיתם כי לא סרה השגחת ה' מאתכם, וזאת ראיתם משני צדדים,

א) שבעת מריכם תיכף יסר אתכם כאשר ייסר איש את בנו בהשגחת עליו,

ב) שבעת שבתם עדיו תיכף הושיעכם. ועל הצד הא' אומר וישכחו את ה' – אז תיכף הענישם וימכר אתם – וכו' וילחמו בם – ר"ל פעמים מכר אותם בהחלט ביד אויביהם עד ששלטו האויבים עליהם,

וזה היה ביד סיסרא וביד פלשתים – בימי שמשון שהיו ישראל תחת ידם,

ופעמים רק לחמו בם ועדין לא שלטו עליהם וזה היו פלשתים בימי שמואל שעלו על ישראל למלחמה ומלך מאב – בימי יפתח, שאז עברו בני עמון (שהיו מתאחדים עם מואב) את הירדן להלחם בם.

ועז"א מלך מואב, שטענתו היה מצד שלקחו מדינת מואב ומצד שהוא על ארץ מואב (שופטים י"א):

 

(י) וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' וַיֹּאמְרֻ וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי עָזַבְנוּ אֶת ה' וַנַּעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְעַתָּה הַצִּילֵנוּ מִיַּד אֹיְבֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ:

מלבי"ם ויזעקו – ועל הצד הב' אומר שבעת זעקו נמלטו:

 

(יא) וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח:

מלבי"ם וישלח – ר"ל בעת שמסר אותם ביד אויביהם שלח את ירובעל [גדעון] ואת בדן – הוא שמשון,

שבימים האלה משלו האויבים עליהם.

 ובעת אשר רק לחמו בם שלח את יפתח ואת שמואל – שהם עזרום במלחמתם כמבואר,

ונגד הא' שמכרם בהחלט- אומר ויצל אתכם מיד איביכם – ר"ל ע"י ירובעל ובדן הציל אתכם מיד אויביכם כי אז הייתם בידם.

ונגד הב' שרק נלחמו בהם– אמר ותשבו בטח – ר"ל ע"י יפתח ושמואל היה לכם מנוחה ממלחמת האויבים וישבתם בטח באין מחריד:

 

(יב) וַתִּרְאוּ כִּי נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לִי לֹא כִּי מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ וַה' אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם:

מלבי"ם  ותראו, ואחר שראיתם שהשגחת ה' חופף עליכם כל היום, למכור אתכם ביד אויב בעת מריכם ולהושיעכם עת תשובו אליו,

עתה שראיתם מלך בני עמון בא עליכםשכחתם שני הצדדים האלה,

א) לשום לב שבא עליכם אויב מפני שמאסתם מלכותו ורציתם במלכות ב"ו,

ב) לשוב מחטא זה כדי שיושיעכם, ותאמרו לי לא – ר"ל לא נשוב מחפצנו במלך,

רק כי מלך ימלך עלינו – הגם שבחנתם שה' אלהיכם מלככם

וכמו שהעברתם אותי משופט כן מאסתם את אלהיכם ממלוך עליכם:

 

(יג) וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם וְהִנֵּה נָתַן ה' עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ:

מצודות דוד ועתה הנה המלך – אבל עתה מה שעבר אין, כי הלא המלך הנה הוא מולך ועומד.

אשר בחרתם – [מתקשה – והרי ה' בחר להם אותו?] רצה לומר: הלא זהו המלך אשר בעבור התשועה שעשה בחרתם בו, אחר אשר שאלתם על המלך והקב"ה הסכים על ידכם והמליכו,

חזרתם ובחרתם בו מעצמיכם, ואם כן אחר כל זאת שוב אין להשיב, ומלוך ימלוך:

מלבי"ם למה כפל אשר בחרתם אשר שאלתם והנה נתן ה'?:

ועתה הנה המלך וכו' – רצה לומר עתה יש במלך הזה שתי אפשרויות:

בצד א' הוא המלך אשר בחרתם אתם, לא ה', כי לא מדעת ה' נעשה, רק מדעתכם.

אשר שאלתם – מפרש שהגם שלא בחרתם את האיש הזה שאול,

בכ"ז הוא מיוחס לבחירתכם מצד שאתם שאלתם מלך ועל ידי זה בחרו ה'.

ובצד הב' והנה נתן ה' עליכם מלך אחר שבחירת האיש הפרטי שהוא שאול נעשה ע"י ה',

וכל פרשה זו יתיחס המלך בצד א' אל בחירתכם נגד רצון ה'        ובצד הב' יתיחס שהוא בחיר ה'.

 

(יד) אִם תִּירְאוּ אֶת ה' וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ וּשְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ וְלֹא תַמְרוּ אֶת פִּי ה' וִהְיִתֶם גַּם אַתֶּם וְגַם הַמֶּלֶך אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם אַחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם:

מלבי"ם אם תיראו – ולכן יש בו שני אפשריות

שאם תיראו את ה' ועבדתם אותו – וחוץ מזה תשמרו מצותיו ושמעתם בקולו – במ"ע

ולא תמרו את פי ה' – במצות ל"ת,

אז יתיחס אל בחירת ה',

כי אז והיתם גם אתם וגם המלך – כו' אחר ה' אלהיכם – ר"ל אז יהיה ה' מלככם ההולך לפניכם להלחם לכם ולהושיע אתכם, והמלך אחריו כשר צבאו ההולך בפקודתו, והוא יהיה אמצעי בין ה' וביניכם:

 

 (טו) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל ה' וּמְרִיתֶם אֶת פִּי ה' וְהָיְתָה יַד ה' בָּכֶם וּבַאֲבֹתֵיכֶם:

מלבי"ם ואם ובצד הב' אם לא תשמעו בקול ה' במצוות עשה

ומריתם את פי ה' במצות לא תעשה, אז יתיחס אל בחירתכם,

ואל תחשבו כי אז יסיר השגחתו, רק והיתה יד ה' בכם כמו שהיתה באבותיכם, שהכה אותם כל עת מרו בו.

רד"ק אם תראו את ה'. ובאבותיכם – כמו ובמלככם כי האדון לעם כמו האב לבן וכן אמר וישימני לאב לפרעה וי"ת כמה דהות באהבתכון

ורז"ל פירשו חטוטי דשכיבי דאמר מר בעון חיים מתים נחטטים כלומר אם תמרו את פי ה' תהיה יד ה' בכם וגם באבותיכם הממרים שמתו שיוציאום מקברותיהם לבזיון:

 

 (טז) גַּם עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר ה' עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם:

(יז) הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה' לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ:

מלבי"ם גם עתה התיצבו וראו – כי השגחתו דבקה בכם לעשות לעיניכם נפלאות לשדד הטבע,

השאלות: איך ברר להם ע"י נס הזה שהרעו במה ששאלו להם מלך?:

הלא קציר חטים היום – בזה תראו –

א) כי עדן השגחתו הנסיית דבקה בכם, וא"כ לא הי' לכם לבחור מלך שיושיע אתכם כפי הטבע

אחר שאתם נושעים מכח ההשגחה.

וז"ש כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' – ר"ל שעשיתם נגד עיני ה' והשגחתו עליכם,

ב) אחר שהפלא הזה יתהוה ע"י תפלתי לא היה לכם לבגוד בי כי כן הייתי יכול להרעים שנית בקול גדול על פלשתים כמו אז (למעלה ז') וז"ש אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר

ובזה נתן אות נגד שני הדברים אשר עמהם התוכח כנ"ל,

ג) מהאות בעצמו שהוא המטר והקולות שהם טובים בעת זרע ורעים בקיץ

תבינו כי כן גם אתם שאלתם דבר שלא בעונתו,

שאם היה המלך טוב לכם אחרי מותי ובעת שאתם נתונים תחת הטבע,

הוא רע לכם בעודני חי ובעוד ה' צבאות יגן עליכם, ועז"א ודעו וראו – וכו':

רד"ק את הדבר הגדול הזה – עשה כל זה שמואל להודיעם כי רע בעיני ה' היה מה ששאלו מלך

ואף על פי שהם מאמינים לשמואל היה בהם בני בליעל שהיה לבם נקפם בדברי שמואל

[כמו שעשו בהמליכו את שאול ואמרו מה יושיענו זה ואע"פ שאמר להם כי על פי ה' נתנו להם וראו כי נלכד באורים ותומים או בגורל על ידי קלפי]

לפיכך עשה להם שמואל אות שיראו כלם ולא יוכלו להכחישו

לפיכך אמר ויירא כל העם מאד את ה' ואת שמואל:

 מצודות דוד גם עתה – רצה לומר: ואם תשיבו לומר, אם שאלת המלך רעה היתה בעיני ה', למה הסכים על ידינו, על זה אשיב לכם, גם עתה אחר שהסכים, התיצבו וראו וכו',

ומזה תשכילו לדעת דרכי ה', אשר ימלא שאלת השואל אף אם היא רעה בעיני ה', וגם אם לשואלה לא לטובה יחשב:

 

(יח) וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל ה' וַיִּתֵּן ה' קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד אֶת ה' וְאֶת שְׁמוּאֵל:

מלבי"ם ויירא כל העם מאד את ה' ואת שמואל – כי הביטו את אשר הרעו כי חטאו לה' ובגדו בנביאו:

 

(יט) וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ וְאַל נָמוּת כִּי יָסַפְנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ רָעָה לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ:

מצודות דוד על כל חטאתינו – על החטאים אשר עשינו מאז, הוספנו עוד לעשות הרע בשאלת המלך:

 

(כ) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת אַךְ אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי ה' וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' בְּכָל לְבַבְכֶם:

מלבי"ם אל תיראו אתם עשיתם את כל הרעה הזאת –

רצה לומר אם היה ה' קוצף עליכם בלא סבה היה לכם להתירא באשר נשתנה רצונו אליכם מטוב לרע.

אבל אחר שסבת הרעה הזאת תלוי במעשיכם הרעים,

ואם כן לא נשתנה רצון ה' להיטיב עמכם אם תטיבו מעשיכם,

לכן אל תיראו אך אל תסורו מאחרי ה' שאז ישוב לשוש עליכם לטוב,

אך אל תסורו וכו', ועבדתם, אומר –

א) מן הראוי שלא תסורו ועבדתם את ה' מצד עצמו מחמת אהבתו מצד גדולתו ורוממותו, שהיא עבודה מאהבה, וזה שאמר: בכל לבבכם, רצה לומר שלא בעבור פנייה חיצונית מגמול ועונש,

שאז אף לו ידעתם שיהיה לכם תועלת בעבודת נכר ראוי שלא תסורו מה'.

ב) מוסיף וחוץ מזה –

מצודות דוד אתם עשיתם – רצה לומר: הלא אתם כבר עשיתם ואין להשיב, אך אל תסורו מה', ויכופר העון:

 

(כא) וְלֹא תָּסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה:

מלבי"ם ולא תסורו – אי אפשר שתסורו ממנו כלל כי אין לכם לצפות שתשיגו איזה תועלת בעבודת נכר

כי אחרי התוהו אשר לא יועילו – שום תועלת,

ולא יצילו – מאיזה רעה, ואל תחשוב שיועילו בדרך סגולה כי תהו המה – לגמרי:

 

(כב) כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוֹאִיל ה' לַעֲשֹוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם:

רש"י בעבור שמו הגדול – אשר יצא שמו עליכם שהוא מושיעכם,

ולמען לא יתמעט שם גדלו. הואיל ה' – נשבע, כמו (לקמן יד כה): ויואל שאול את העם:

מלבי"ם כי לא – מוסב למעלה [פס' כ'] אל תיראו כי לא יטש,

רצה לומר אם תעבדו אותו אין לכם להתירא שישתנה רצונו עליכם, שזה אי אפשר:

א) מפני שמו הגדול שנודע למשגב על ידכם ועתה יאמרו הגוים מבלתי יכולת.

ב) אחר כי הואיל ה' והתחיל לעשות אתכם לו לעם ולא יצוייר שישתנה רצונו הבלתי ב"ב.

 

(כג) גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַה' מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה:

רד"ק מחטא לה' – כי אחר שאתם שבים לה' ומתודים על חטאתיכם אהיה חוטא אם לא אתפלל בעדכם:

מלבי"ם גם – ומה שתתיראו מפני כי אחדל מהגין עליכם בזכותי,

גם אנכי חלילה לי מחטא לה' – ומלהגין עליכם בשני ענינים שהייתי מגין עליכם עד עתה,

א) להתפלל בעדכם

 ב) להורותכם דרך הטובה:

 

(כד) אַךְ יְראוּ אֶת ה' וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבַבְכֶם כִּי רְאוּ אֵת אֲשֶׁר הִגְדִּל עִמָּכֶם:

רד"ק הגדיל עמכם – הגדיל עמכם לעשות טובות

או פירושו שהגדיל שנתן קולות ומטר ביום קציר והדין עליכם שתראו ממנו כי אשר יחפוץ יעשה בכם לטובה או לרעה כפי מעשיכם ולא תחשבו כי אין רואה ומשגיח במעשיכם:

מלבי"ם אך – גם זאת שאעמוד לימינכם תלוי בזה אם תיראו את ה' – כי לולא זה לא יועילו תפלותי ולמודי:

 

(כה) וְאִם הָרֵעַ תָּרֵעוּ גַּם אַתֶּם גַּם מַלְכְּכֶם תִּסָּפוּ:

מלבי"ם ואם – ר"ל אם תיטיבו מעשיכם לא יזיק לכם המלך ואם הרע תרעולא יועיל לכם כי כולכם תספו:

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “שמואל א – פרק לא”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א