Answer for פושט כלאיים בשוק – גם אשה?

 
בספר "השעטנז להלכה" [לרב אלחנן כהן עמ' ט"ז והלאה] שדין "פושטו ואפילו בשוק" נאמר גם אם האדם על ידי כך ישאר ערום לגמרי.
ובכל זאת כתב להסתפק באשה – האם הדין נוהג כן, ולא הכריע. בכל אופן הבאתי כאן את התשובה במלאוה וישמע חכם ויוסיף לקח:
"יש לדון האם האשה הלבושה בכלאים מחוייבת לפשוט את הבגד בשוק. שאמנם גם האיש מצווה ללכת בצניעות, והסמ״ק (מצוה נ״ס) מנה מצות עשה להיות צנוע דכתיב והיה מחניך קדוש, והובא נמי בבה׳יל (סי׳ ג׳ ס״א ד״ה יהא צנוע), ובכל זאת ל״ת דכלאים חמיר טפי, ולכן פושטו אפילו בשוק.
אבל אשה שהולכת שלא בצניעות חמיר טפי מכמה טעמים. דהנה פשוט וידוע חומר איסור ראיית ערוה באשה, והיינו טפח באשה ושוק באשה וכו', ואפי׳ להסתכל באצבע קטנה של אשה, כדאיתא בגמ׳ (בברכות כד. ובשבת סד:) וכ״פ בשו״ע (אבעה״ז סי׳ כ״א סעיף א׳).
ואיסור ההסתכלות באשת איש הוא מהתורה, וכמש״כ רבנו יונה באגרת התשובה (אות י״ח) שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ואמרו רזי׳ל (במ״ר פ״י) ליבא ועינא תרי סרסורי לחטאת. וא״כ האשה ההולכת שלא בצניעות, מכשילה את הרואים באיסור דאורייתא זה, ועוברת על לפני עור.
עוד כתב רבנו יונה באגרת התשובה (אות ע׳׳ח) ״וצריכה האשה שתהא צנועה ונזהרת שהמסתכלים בפניה או בידיה יורדין לגיהנום, והיא ענושה בעונש כל אחד ואחד מהם, מפני שהחטיאה אותם ולא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה״, עכ׳יל. ובספר היראה כתב דהגורם שאדם יחמוד אשה עובר בלא תחמוד ־ קרי ביה לא תחמיד. והמאירי (סנהדרין יט.) כתב ״לעולם תהא אשה נזהרת בכל כוחה שלא להכשיל את עצמה בפריצים, ושלא להכשיל הפריצים בעצמה, בכל צד שאפשר לה להזהר בכך והאריכות כאן בחומר איסור הליכה שלא בצניעות הוא אך למותר.
וכשעומד האדם מול שני איסורים והוא חייב לעבור על אחד מהם, קיי״ל (ביומא פג.) במי שאחזו בולמוס שמאכילין אותו הקל הקל. ובנידון דידן עלינו לשקול מה קל יותר, האם תעבור על איסור כלאים שנחשב איסור בקום עשה (כנ׳׳ל בהערה ט׳), ותעבור על איסור נוסף בכל רגע שיכולה לפושטו ואינה פושטת (מ״ל בסעיף ו׳), או שתפשוט את הבגד ותעבור על איסור לפני עור של רבים, דמכשילה בכל רגע אנשים רבים בראיות והרהורים אסורים, ותעבור על לא תחמוד ־ לא תחמיד, ותבטל מ״ע של והיה מחניך קדוש.
ומסתבר שעדיף שתישאר לבושה בכלאים, ולא תחטיא את הרבים. [וקשה להחשיבו כספק מכשול דשמא לא יכשלו, ובספק מכשול נחלקו הפוסקים אם עובר על לפני עור (עיין לקמן פ״ח סעיף י״א), די״ל דבנד׳׳ד הוי קרוב לודאי שיכשלו, ובכה״ג חשיב כודאי, וכמש״כ השד״ח (מערכת הו׳ כלל כ״ו סק״י ד״ה אחר ומן רב) משו״ת עין יצחק (או״ח סי׳ י״ג) שהוכיח ממש״כ בקידושין לב. שאסור להכות בנו גדול דילמא רתח וקעבר על לפני עור, ש״מ דכשזה קרוב לודאי שיעבור על האיסור, עובר המכשילו על לפני עור].
וחמירא נמי משאר לפני עור, דהכא המכשיל עצמו משתייך לעבירה בזמן שנכשלים בה, ויתכן דבכה״ג לכו״ע יש למכשיל חלק בעבירה (עיין ויש שרצו לומר דבנדי׳ד כשיודעת שהבגד כלאים, ואינה ממשיכה ללובשו אלא מחמת חיוב צניעות. ולא מחמת הנאת לבישה. אינה עוברת על איסור כלאים, (יעיין לעיל העיח כ״ד), ועיין לקמן (פ״ד סעיף כ״ג) שנחלקו הראשונים האם אסורה לבישת כלאים בלי הנאת לבישה. ולרמב״ם (לפי מה שפירשוהו הכס״מ ועוד אחרונים כנ״ל שם בהערה פ״ג) לבישת כלאים אסורה גם בלי הנאת לבישה כלל.
ויש שרצו לצרף להיתר את שיטת הר"ן בחולין (לב. מדפי הרי״ף) דפסיק רישיה מותר בדבר שהוא איסור הנאה, וא״כ הכא לאחר שנודע לה שהבגד כלאים, ואינה רוצה ללובשו, וכל כוונתה כשמשאירתו עליה היא לכיסוי ערוותה ולא ללבישה, נחשב לגבי איסור כלאים דבר שאינו מתכוון, ואף דהוי פס״ר מותר. וכמש״כ המהרי׳יץ חיות (נזיר כט.) לתרץ הקושיא איך הותר לכהן ללבוש אבנט כלאים בשעת העבודה להקריב קרבנות נזירות של קטן שהזירו אביו, הרי כל חיוב הנזירות הוי רק מדרבנן, ואיך מותר ללבוש כלאים מה״ת. ותירץ דעיקר כוונתו בלבישת הבגדי כהונה היא לקיום המצוה ולא להנאת לבישה, חשיב דבר שאינו מתכוון, ומצרף דעת הר״ן הנ"ל דבאיסור של הנאה פסיק רישיה מותר. ועיין לקמן (פ״ד הערה פ״ד) שכמה ראשונים חולקים על הר"ן ואוסרים.
ובאמת שתי סברות אלו שייכות גם באיש, ואפ"ה איתא בפוסקים שחייב לפשוט את בגד הכלאים אפי' בשוק. אלא שבאשה יש כאן עוד סניף להקל. ויש עוד סניף להקל, דבאמת האשה במצבה הנוכחי אנוסה מחמת איסור צניעות ללבוש את הכלאים, וא״כ אינה עוברת על איסור כלאים, כדחזינן בתוס׳ (שבת ד. ד״ה קודם) שאם לא יתירו לו לרדות אינו מחוייב סקילה על האפיה, מפני שמניח מלרדות ע״י מה שאנו אוסרים. וכמו שבערלה הזאה ואיזמל העמידו חז״ל דבריהם במקום כרת, וכיון שאסרו לו לעשות. אינו מחוייב ע״ז כרת. וכ״כ המג״א (תמ״ר נ׳) שהמוצא חמץ ביו״ט אסור לטלטלו, ואע׳׳פ שנתחמץ ביו׳יט שלא היה בכלל הביטול ועובר עליו בבל יראה מה"ת, ואיסור טלטול הוא רק מדרבנן, כיון דשב ואל תעשה הוא אסרוהו, וכיון שרצונו לבערו אלא שחכמים אסרוהו, אינו עובר עליו דאונס הוא. וכ״ש בנד״ד שאנוסה מחמת איסור תורה לא לפשוט את הבגד. מכל זה נראה, שבמקרה שע״י פשיטת הבגד בשוק יגרם חוסר צניעות ומכשול לרבים, לא תפשטנו בשוק אלא תמהר למקום צנוע לפושטו.
ולכתחילה כשרואה אשה הלובשת בגד כלאים האסורים מהתורה, אפשר לסמוך על דעת הרא״ש שאין להודיעה על כך בשוק, אלא יקראוה לביתה ויודיעוה שתפשטנו כנ״ל בסעיף י״ב. עכ"ל.

Print Friendly, PDF & Email

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו חלק ד'

שלחן ערוך חלק א