שאל את הרב – השאלותקטגוריה: השקפההאם התביעה לעבודת ה' מכל בני האדם – שווה?
אנונימי צוות asked חודש 1 ago

שלום וברכה לרב,

ברצוני לשאול את הרב לגבי הדרגה "המקסימלית" או "הציפיה של הקב"ה מהאדם":

הרב מסר באחד השיעורים שיש כאלה בעולם שיאמרו ק"ש ותפילה ויצאו בזה ידי חובת תלמוד תורה, כי לפי יכולתם שניתנה להם משמים, אין להם "יכולת" יותר מזה.

[אני מבין גם שהרב הביא דוגמא קיצונית לקולא, המדברת בעם הארץ גמור, ולרוב אנו לא יודעים כלל מה גבול היכולות שלנו כיוון שאנו לא דורשים מעצמינו מספיק].

ובעצם השאלה היא – האם הדרישה בעבודת ה' ובלימוד התורה – מכל בני האדם זהה, או שמכל אחד הדרישה שונה?

אשמח לקבל מהרב מקור לדברים. תודה רבה מראש!

ברשות הרב אברך אותו ברכת הדיוט, שיצליח בדרכיו בעזר ה', ויתן לו הקב"ה כח ואומץ ועזר וסיוע שיפוצו מעיינותיו חוצה, ויצליח להמשיך ולהתחזק הוא ולחזק אתנו. וכל הנצרך לו להמשיך בתפקידו, ה' הטוב ידאג לו בריבוי.

 

Print Friendly, PDF & Email
1 Answers
בועז שלוםבועז שלום צוות answered חודש 1 ago

שלום
תודה על הברכות, המברך יבורך בברכותיו!
יש לדעת שלכל אדם כוחות נפש משלו, וכל אחד נדרש למצות את כחות נפשו עד תום. אין עליו להגיע להיות הגר"א – מפני שלא קיבל את הכלים של הגר"א ולא של הרמב"ם ולא של רבי הקדוש ולא של משה רבינו. את "מר יעקב כהן" ישאלו בשמים מדוע לא מיצה את הכוחות ש"מר יעקב כהן קיבל", ולא מדוע לא חידש מערכות בים התלמוד כר' ברוך בער או הרוגוצ'ובר.
הדבר מובן מאליו גם בשכל, שהרי לא יתכן שידרשו ב'תחרות מירוץ' את הדרישה מבעל אופניים כפי שידרשו מבעל מטוס…
ובכל זאת – אציין מקורות כבקשתך.
נפתח תחילה בגמ' [חגיגה ה:] "ת"ר שלושה הקדוש ברוך הוא בוכה עליהן בכל יום על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק". הרי לך שיש שאי אפשר להם לעסוק בתורה. [הדבר יורחב בהמשך המקורות שאצטט].

בשיחה המדוברת, הזכרנו את דברי האור שמח [הל' ת"ת א], וכאן אביא את דבריו בשלימות:

"… ונראה לי לבאר, דבאמת כל המצוות המה שווים לפחות שבפחותים ולמשה רבינו ע"ה, דתורה אחת יהיה לכם כתיב (במדבר טו, כט), וחיוב המצוה גבול יש לה, כמו נטילת אתרוג בנינוע בעלמא יצא, רק המדקדקים נושאין אותו כל היום וכיו"ב, ולכך לא כתבה התורה מידות רק ברמז, דלמשל מידת הנקמה (יומא כג, א) כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר (כתובות יז, א) ומלך שמחל כו', ולכך אין זה חוק בפרט שווה לכלל הישראלי, רק כל אחד לפי ערכו, רק נקימה דממון זה שווה לכולם, וכן בגאוה וכי"ב, וכן לפנים משורת הדין, ובקור חולים וקבורה וכו', והדברים ארוכים בספרי המחקר.
ונמצא מצוות תלמוד תורה, אשר בוודאי אם יבקש האדם טרף ומזון בכ"ז אינו נחשב למפריע מצוות ת"ת, ואספת דגניך כתיב (דברים יא, יד), וכן למשל אדם חלוש המזג, וכן כל אחד לפי ההכרחיות שלפי הרגלו, וכן לפי טוהר נפשו של אדם, כי אינו דומה בחיוב ת"ת האיש אשר נפשו מרגשת בשכלה הזך ונקשרה בעבותות אהבה לתלמוד תורה, לאיש אשר כוחות נפשו נרפים ועצלים.

וכאן שואל הרב שאלה:

"לכן איך היה מחוק הבורא לחוק חיוב תלמוד תורה לכל ישראל, ונתן תורת כל אחד בידו, ואין לאל יד האנושי ליתן המדה האמיתית לזה?

ומשיב:

לכן באו חכמים ופירשו לנו גדר מרכזן האמיתי של ת"ת, ק"ש בשחרית, ק"ש בערבית, קיים והגית בה יומם ולילה (מנחות צט, ב), כיון שלומד קבלת המצווה ואזהרתה בשחרית ובערבית כבר קיים מצוותה, אולם יתר מזה הוא בכללי המצוות אשר נבדלו ונפרדו בזה כל איש לפי ערכו ומהותו, והיא כמו הסר מן המדות המגונות אשר נפרדו זה מזה, ובוודאי צריך להתעצם בה האדם בכל יכלתו, כי כפלה התורה הרבה פעמים ענין לימודה, וצריך האדם להלהיב נפשו לשקוד על דלתותיה, כאשר הרבו לדבר בזה הספרים הקדושים, ולכן אמר (שמות יח, כ) והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות, ודבר השווה לכולם והודעת כו' ילכו בה ואת כו' אשר יעשון, שבזה אינו שוה, רק כל אחד לפי מה שהוא אדם". ע"כ.

וכך כתב גם בשולחן ערוך הרב הלכות תלמוד תורה פרק ג

וכל זה בתלמיד חכם שלמד או שדעתו יפה ומצליח בתלמודו ויוכל להיות תלמיד חכם ללמוד כל התורה שבעל פה מהתלמוד והפוסקים כמו הרא"ש וב"י.
אבל מי שלא הגיע למדה זו שיוכל ללמוד טעמי ההלכות ומקורן ואפילו בלימוד המביא לידי מעשה לבדו רק הלכות פסוקות לבדן אף אם יעשה תורתו קבע מחמת קוצר דעתו ונקרא בור וכמו שאמרו על פסוק אדם אחד מאלף מצאתי אלף נכנסים למקרא יוצאים מהם מאה מאה נכנסים למשנה כו' אינו חייב לחיות חיי צער ולעשות מלאכתו עראי כדי להרבות בלימוד שאינו מבין על בוריו שהוא לימוד ההלכות בלי טעמים כמו שנתבאר למעלה וגם עתיד לשכחו אלא אם כן עושה במדת חסידות ואהבת התורה.
אבל מן הדין יוצא ידי חובתו בקביעות עתים לתלמוד תורה לקיים מה שכתוב והגית בו יומם ולילה בקביעות עתים ביום ובלילה בכדי ללמוד ולזכור היטב לימוד המביא לידי מעשה בלבד שהוא חובה על הכל דהיינו השולחן ערוך מהלכות הצריכות לכל אדם לידע אותן בלי שאלת חכם ולימוד בהגדות ומדרשים או ספרי מוסר שנבנו על מדרשי חכמים שדבריהם תורה וקבלה ולא שכל אנושי כמו שנתבאר למעלה.
ושאר כל היום יעסוק במשא ומתן כדי שיוכל להחזיק ידי תלמידי חכמים שהם לומדי התורה יום ולילה עד שיודעים הלכותיה בטעמיהן על בוריין ויהא נחשב לו כאלו למד כן ממש בעצמו ותורתם נקראת על שמו כמו שפירשו חכמים בפסוק שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך וגם יוכל למלאות מחסורי בניו ובנותיו בהרחבה קצת כדי שיוכלו בניו לעסוק בתורה כראוי ולהדריך בנותיו בדרך ישרה כמו שיתבאר בהלכות צדקה. ע"כ.


האור החיים דברים לב ב

"כשעירם וגו'. יתבאר על דרך אומרם בברייתא (מדרש משלי י') אמר רבי ישמעאל כשמעמידין את האדם בדין אם יש בידו מקרא שואלין ממנו למה לא שנה ואם יש בידו משנה שואלין ממנו תלמוד וכן על זה הדרך, הנה מעומק דברי הברייתא מוכיחים הדברים שמי שיש בידו מקרא אין שואלין ממנו מעשה מרכבה אלא מדרגה אחת כפי יכולתו יותר ממה שטרח שעליו היה לטרוח גדר למעלה מזו" עכ"ל.


המשנה ברורה א ס"ק יב

"ואם הממעט יש לו אונס ואינו יכול להאריך או שהוא משער בעצמו שאם יאריך לא יהיה יוכל לכוין וממעט בתחנונים ואומרם בכונה נחשב לפני הש"י כמו אותו שיש לו פנאי ומאריך בתחנונים בכוונה וע"ז שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. וכן לענין ת"ת הענין כן כי הכל תלוי לפני הש"י אם עושה כל אשר בכוחו לעשות". ע"כ.


המסילת ישרים פרק י"ג

ואם תשאל ותאמר, אם כן, איפוא, שזה דבר מצטרך ומוכרח, למה לא גזרו עליו החכמים כמו שגזרו על הסייגות ותקנות שגזרו? הנה התשובה מבוארת ופשוטה, כי לא גזרו חכמים גזרה אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה, ואין רוב הציבור יכולים לעמוד בה, ואין רוב הצבור יכולים להיות חסידים, אבל די להם שיהיו צדיקים.
אך השרידים אשר בעם החפצים לזכות לקרבתו יתברך, ולזכות בזכותם לכל שאר ההמון הנתלה בם, להם מגיע לקיים משנת חסידים אשר לא יוכלו לקיים האחרים, הם הם סדרי הפרישות האלה כי בזה בחר ה', שכיון שאי אפשר לאומה שתהיה כולה שוה במעלה אחת, כי יש בעם מדרגות מדרגות איש לפי שכלו וכו'… ע"כ.

ואם נשאל – לגבי צדקות על כל פנים – יכול להיות האדם צדיק אפילו כמשה רבינו, שהרי הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ה' ה"ב כתב וז"ל:

"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם וכו'"

כבר ביאר בעל התולדות אדם [בפרק ו' הלכה א']:

"זאת ישיב אל לבו כי יכול כל אדם להיות כמשה רבינו… כוונתם בזה כי כל אדם כפי הכנתו תלה עליו חובת השלמת לעצמו, וגם כי זה משה האיש ידענו מה היה לו מעוצם הכנת חומרו וצורתו על השלם שבפנים, ומצד זה לא נצדק בדברינו שיוכל כל אדם ואפילו שום אדם להיות כמוהו?
מ"מ בבחינת מה שישתדל אדם להשלים עצמו כפי הכשר בית קבולו והכנתו כמו שהשלים משה בבחירתו מה שהי' מחוק הכנתו להשלימו נזכה בשפטינו" עכ"ל. [פירוש – כפי שמשה השלים והשיג את כל מה שניתן להשיג ב'כלים' שקיבל, כך על האדם להשלים את כל מה שניתן להשיג ב'כלים' הקטנים שאותו אדם קיבל. ולא ידרשו ממנו להשיג מה שהשיג משה ש'כליו' גדולים עצומים היו. וכך ממש כתב ג"כ הגר"א וסרמן בהספדו על מרן החפץ חיים].

 

ולסיום, מצאתי דברים מפורשים בהקדמת המהרי"ט לספרו "בית אלקים" שם מבאר בארוכה שאין הדרישה שווה מכל בני האדם – הן בענין לימוד התורה, והן בעניין קיום המצוות:

וע"ז שנינו בפרקי אבות (פרק ב') ריב"ז קבל מהלל ומשמאי הוא היה אומר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, הכוונה כי גם שאמרנו שאין ראוי לאדם להשתבח במעשיו הטובים ובלמודו, אפשר היה שישבח עצמו כשלמד ועשה הרבה יותר מחבריו, לזה אמר כי לכך נוצרת כי מה שהרבית בלימוד התורה יותר מחביריך הוא כי היתה לך הכנה טבעית מאת האל ית' ביצירתך יותר מהם ולכך נוצרת כך כדי שתרבה לפי כחך והכנתך ולכן אל תחזיק טובה לעצמך, וכמו שאמר בן עזאי (יבמות ם"ג) שהרבה ללמוד יותר מקצת חביריו, כי חשקה נפשו בתורה, כי נפשו היתה מוכנה ומשתוקקת ללימוד התורה יותר מהם, וכל איש כפי כחו והכנתו חייב לעסוק בתורה אל יחסר המזג, כי אם יחסר מכדי יכלתו והכנתו עתיד ליתן דין וחשבון ע"ז, גם כי למד הרבה יותר מחבריו, אם היתה הכנתו יותר ממה שלמד וחבריו לא למדו כמוהו אלא שלמדו כפי כל הכנתם, יהיה להם יותר שכר ממנו, כי השלימו את חק הכנתם והוא לא השלימו… פוטר מים ראשית מדון אין מים אלא תורה מי שפוטר עצמו מן התורה שגורע מחק הכנתו הוא ראשית מדון, אע"פ שלמד הרבה יותר מחבריו הבלתי מוכנים לכדי מה שהוא מוכן,

וכן הוא לענין קיום מצות שיגדל השכר לבלתי מוכן ועושה כדי מיעוט הכנתו מן שכר המוכן ועשה יותר אלא שגרע מחק הכנתו, משל למלך שצוה לשני עבדיו אחד חלש ואחד גבור שיעשה הגבור כפלים מן המלאכה שיעשה החלש, ולא גמר לעשותה והחלש גמר חלקו, כי יענש העבד הגבור על שנתעצל מלגמור מלאכה שנצטווה שהיה בכחו לעשותה כולה.

וזאת תהיה כוונת התנא שאמר (אבות פ"ב) ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, שלא ידין ולא יגזור על פלוני שהוא גדול מפלוני עד שיגיע ["למקומו" – פירושו] למקום חק תכונת כל אחד ואחד, כי גודל השכר הוא לפי גודל המעשים על חק ההכנה.

וגם אפשר שזאת תהיה כוונת מה שראה בן בנו של ריב"ל (רות רבה גי, פסחים נ') עליונים למטה ותחתונים למעלה, כי אותם שהם גדולים בתורה ובמע"ט בעוה"ז והיה בכח וחק הכנתם לעשות יותר ולא עשו, הם בעוה"ב למטה מן מדרגת התחתונים ושפלים מהם שלא השיגו לעשות כל מה שעשו הם ולא נמנעו אלא מפני מיעוט הכנתם.

…ומה שהרבינו שכר המועט על המרובה כפי ההכנה כמו שכתבנו למעלה, יתכן לומר כי יצדק באופן זה, שיהיה שכר למי שלא היתה בהכנת טבעו לעשות אלא ג' מצות דרך משל בכל יום ועשאם, ומי שהיה בהכנת טבעו לעשות שש בכל יום לא עשה אלא ג' שיהיה שכר יותר למי שעשה הג' ובם השלים חק הכנתו ממי שעשה ג' כיון שלא השלים כל חקו, [אבל אם יוסיף יותר גם כי לא השלים חקו], לא יקפח השי"ת שכר ריבוי המצות כי הכל לפי רוב המעשה,

וכן בענין הלימוד אם למד אחד ו' שעות ביום ובם השלים חק כל הכנתו, יהיה לו יותר שכר ממי שלמד ג"כ ו' שעות ולא השלים בהם כל חק הכנתו, אבל אם יוסיף יותר גם כי לא השלים חקו עדיין לא יקפח האל יתברך שכרו, והרי הוא כמי שנתן דינר לצדקה חומש ממה שהיה לו ועשיר נתן ג"כ דינר, ואם היה נותן חומש כמו המבזבז היה צריך לתת ה' או י' או יותר יש שכר יותר למי שנתן הדינר שהיה חומש ממונו ממי שנתן ג"כ דינר ולא הגיע לחומש, אבל אם ירבה עוד לתת דינר אחר, גם כי לא השלים לחומש יש לו שכר אחר על הדינר השני שכבר הועיל בו לעניים, כ"ש אם השלים חקו שיהיה לו שכר על הדינר האחד ועל כל דינר ודינר שנתן יותר כמו השכר שיש לו לנותן הדינר, ועם כל זה אינו ראוי שישתבח על הלימוד ועל פעולות הטובות כי מאת ה' היתה לו שהכינו ויסדו על מתכונת הזה אשר היה מוכן ומזומן בטבעו מתחלת בריאתו הנמשכת מאב הראשון אשר היה מוכן לכל טוב להיותו יציר כפיו של הקב"ה ונפוח נשמת חיים באפיו ממנו:

ומפני שיש הבדל והפרש בין פרטי בני אדם בהכנה הטובה הזאת הרב היא ואם מעט, ואינה ידועה אפילו לבעליה, לכן חייב כל אחד מישראל להשתדל לעשות כל מה שיוכל בלמידת התורה וקיום מצותיה, ויחשוב עצמו שיש בהכנת טבעו לעשות יותר ממה שעושה וכו'.

 

אפשר למצוא עוד מקורות נוספים, אך נראה שדי באלה.

Print Friendly, PDF & Email

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א