שאל את הרב – השאלותקטגוריה: תנ"ךמדוע לא בטלה הגזירה מעצמה כשמת המן?
אנונימי צוות נשאל חודש 1 לפני

שלום

ברצוני לשאול, למדנו בגמ' במסכת מגילה [טו:] "מה ראתה אסתר שזימנה את המן? רבי יהושע בן קרחה אומר אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא". דהיינו מקנאת המלך. ופרש רש"י "כי אם גזרי גזירה ומית חד מנייהו בטלי הגזירה". ואם כן רצתה אסתר שאחשוורוש יהרוג אותם וכך ממילא תתבטל גזירת המן.

והוקשה לי – הרי לבסוף מת המן, ובכל זאת הוצרכה אסתר לפעול לביטול גזירת המן, כמבואר בפסוקים:

אסתר פרק ח, ג-ו
(ג) וַתּ֣וֹסֶף אֶסְתֵּ֗ר וַתְּדַבֵּר֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַתִּפֹּ֖ל לִפְנֵ֣י רַגְלָ֑יו וַתֵּ֣בְךְּ וַתִּתְחַנֶּן־ל֗וֹ לְהַֽעֲבִיר֙ אֶת־רָעַת֙ הָמָ֣ן הָֽאֲגָגִ֔י וְאֵת֙ מַֽחֲשַׁבְתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב עַל־הַיְּהוּדִֽים: (ד) וַיּ֤וֹשֶׁט הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְאֶסְתֵּ֔ר אֵ֖ת שַׁרְבִ֣ט הַזָּהָ֑ב וַתָּ֣קָם אֶסְתֵּ֔ר וַֽתַּעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ: (ה) וַ֠תֹּאמֶר אִם־עַל־הַמֶּ֨לֶךְ ט֜וֹב וְאִם־מָצָ֧אתִי חֵ֣ן לְפָנָ֗יו וְכָשֵׁ֤ר הַדָּבָר֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְטוֹבָ֥ה אֲנִ֖י בְּעֵינָ֑יו יִכָּתֵ֞ב לְהָשִׁ֣יב אֶת־הַסְּפָרִ֗ים מַחֲשֶׁ֜בֶת הָמָ֤ן בֶּֽן־הַמְּדָ֙תָא֙ הָאֲגָגִ֔י אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֗ב לְאַבֵּד֙ אֶת־הַיְּהוּדִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּכָל־מְדִינ֥וֹת הַמֶּֽלֶךְ: (ו) כִּ֠י אֵיכָכָ֤ה אוּכַל֙ וְֽרָאִ֔יתִי בָּרָעָ֖ה אֲשֶׁר־יִמְצָ֣א אֶת־עַמִּ֑י וְאֵֽיכָכָ֤ה אוּכַל֙ וְֽרָאִ֔יתִי בְּאָבְדַ֖ן מוֹלַדְתִּֽי:

הרי הגזירה הייתה אמורה להתבטל מעצמה בעת מות המן?

תודה!

Print Friendly, PDF & Email
1 תשובות
בועז שלוםבועז שלום צוות answered חודש 1 ago

שלום
שאלתך מצוינת, וכבר נשאלה בספרים [מהריט"ץ, הרב חיד"א ועוד רבים], אציין מספר תשובות שנאמרו בענין:
א. בספר 'חיי דוד' כתב – ללמדך גודל רשעותו של אחשוורוש שאף שבדרך כלל בשל מיתת אחד מהם מבטלים את הגזירה, כאן אחשוורוש לא רצה לבטל מעצמו גזירת היהודים עד שאסתר התחננה ובקשה על כך באופן מיוחד.
ב. בספר 'אז ישיר' כתב הלשון הגם, בתענית ׳דכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו ״מבטלי״ לגזירתייהו' הרי דמבטלים את הגזירה ואינה בטילה מאליה ולכן ראתה לנבון לבקש על כך.
ג. עוד כתב שם שיותר נראה לישב שאילו כל ביטול הגזירה היה מפני מיתת אחד מהם, הרי כל העמים יחשבו שרצון המלוכה להשמיד את היהודים ורק מסיבה צדדית של מיתה הגזירה בטלה, ואם כן היהודים ימשיכו להיות בסכנה. ועיין במלבי״ם שכתב שבספרים ששלח המן הרבה להבאיש ריח היהודים עיי׳יש. ולכן בקשה אסתר שלא יהיה שם ביטול מאליו אלא בדברים מפורשים מהמלכות.
ד. מהריט"ץ בספרו 'לקט טוב' [הוצ' אהבת שלום עמ' צה] כתב ליישב: " דלעולם הכי הוי כמו שכתב דכדמית חד מיניהו בטלי לה, ומה גם שהמן היה הגוזר כמו שנתבאר למעלה לא׳ מהפירושים אומרו ככל אשר צוה המן אל אחשדרפני וגו' שהוא היה המצוה והגוזר ברצון ורשות וגזרת המלך, ולכך כיון שמת נתבטלה הגזרה, אבל עכ״ז לא נתקררה דעתה של אסתר כי אולי גם למחר או למחרתו יעמוד מלך רשע ואומה רשעה או משנה למלך כמו המן ויעורר מדנים ויגזור גזירות קשות על
שונאיהם של ישראל ויעשה כרצונו ויגדיל, ומה גם כי עדיין הכתבים ואגרות ראשונות קיימות, לכך רצתה אסתר להוסיף אומץ על זה כדי שיומחקו מספר אותן האגרות ויכתבו אחרות תחתיהן.
וגם כוונתה שישלחו היהודים ידיהם בשונאיהם כאשר חשבו לעשות בהם, ולכך בכתה ותתחנן לו להעביר את רעת המן וגו'. ולקמן בס״ד יתבאר לאחד מהפירושים אומרו להעביר, שרוצה לומר שיעביר המחשבה שחשב המן מהיהודים ויתן אותה על שונאיהם כמבואר לקמן בס״ד, אם כן זו היתה כוונת אסתר, אבל לעולם דלא היה צריך לעשות שום דבר לבטל הגזרה כיון דמית חד מינייהו". עכ"ל.
ה. בספר מגדי חיים [עמ"ס מגילה עמ' עא] כתב ליישב שכל הדין במת חד מינייהו שמבטלים הגזירה הוא דוקא כשיצאה הגזירה משרי המלך, אך כשיצאה מן המלך בעצמו – כמו כאן – שניתנה טבעת המלך – אין להשיב הגזירה, רק אם ימות המלך עצמו או קרובו כאשתו – תתבטל הגזירה. ולכן רצתה אסתר שתמות היא וכך תתבטל הגזירה. אך לאחר מכן שרק המן מת, מובן מדוע נותרה הגזירה על כנה.
ו. בספר דברי שלום ואמת כתב ליישב שהאגרות השניות נועדו למקומות הרחוקים ששם לא ידעו ממות המן וביטול הגזירה, ולכן ביקשה שיישלחו ספרים לשם להודיעם על ביטול הגזירה.
וכן כתב במנות הלוי עה"פ "כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב" ולכן לא יועילו האגרות שיכתבו לכל העמים, אולם כיון שישמעו ש'את בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ' די יהיה להם בכך להבין שבטלה הגזירה, שמת אחד מהם, ולכן אין צורך לשלוח אגרות אחרות. ומה שבכל זאת שלח מרדכי איגרות מפני שחשש שלרוב ריחוקם לא שמעו ממיתת המן וכו'.
אגב, נזכיר, שהשפת אמת [הו"ד בשפתי צדיק מפילץ על פורים ד' קסא] נשאל כיצד לא התאבד המן בטרם נתבזה כל כך בקחתו את מרדכי על הסוס? והשיב שהמן חשש שאם יתאבד תתבטל הגזירה, וכל זה איננו שווה לו… [עי' ב'טוב להודות' ח"ג סי' כו לגרי"ח סופר במה שפלפל בדברים אלה].
עוד נוסיף את שהקשה בספר 'יעלת חן' מדוע חששה אסתר ללכת אל המלך אשר לא כדת שמה יהרגנה, והרי כשמת אחד מן המלוכה היו מבטלים הגזירה, והיא כבר מוכנה למות בעד ביטול הגזירה – כפי שראינו שהסכימה שיהרגו הוא והיא ועל ידי זה תתבטל הגזירה, ואם כן אדרבה – שיהרגנה ותתבטל הגזירה?
ומיישב שכיון שהיה זה חוק ידוע שאין לבוא אל המלך אשר לא כדת, יחשדו שבשל כן באה כדי שתיהרג ותתבטל הגזירה, ואז לא יבטלו את הגזירה בשל כן.
ולענ"ד לומר שכל ביטול הגיזרה הוא רק כשמדובר שמת אחד מן השותפים לגזירה, ואז ראו בזה קפידא משמים על גזירתם וביטלוה, אך כאן שתמות אסתר – לא יבטל הדבר את הגזירה. והתכנית שלה הייתה שכאשר יהרגו "הוא והיא" – בעיקר הוא, שהוא היה הגוזר, אזי במיתתו תתבטל הגזירה. [ושו"ר ב'אהבת שלום' שהביא מהריט"ץ שזה לשונו: "ומת אחד מן הגוזרים" דייקא].
ועוד אפשר ליישב שבתחילה סברה שניתן לבטל הגזירה אף בלא שיהרגנה, ואם כן עדיף לחכות שיקרא לה המלך. אך לבסוף ראתה שיש למסור נפש בענין והייתה מוכנה למות על כך.

Print Friendly, PDF & Email

דיסק חדש!!

מכתב מאליהו חלק ג'

ספר תומר דבורה'

שלחן ערוך חלק א