שאל את הרב – השאלותקטגוריה: השקפהמי שחשב לעשות עבירה ולבסוף לא עשה – יענש?
אנונימי צוות asked 4 חודשים ago

שלום לכבוד הרב!

אדם שהרהר לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה – מקבל שכר כאילו עשאה, האם גם מי שחשב לעשות עבירה ולבסוף נאנס ולא עשאה – יענש כאילו עשאה?

תודה

Print Friendly, PDF & Email

1 Answers
בועז שלוםבועז שלום צוות answered 4 חודשים ago

שלום
תחילה אקבע את הגדרים, ולאחר מכן אביא את ההוכחות.
א. המהרהר לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה – יקבל שכר כאילו עשאה.
ב. המהרהר לעשות עבירה [חוץ מהרהור עריות או ע"ז] ולבסוף לא עשאה – תלוי הדבר, וישנן שלש אפשרויות:

  1. אם הרהר לעשות עבירה ולבסוף חזר בו [לכבוד הבורא ית'], לא יענש על ההרהור.
  2. אם הרהר לעשות עבירה ולבסוף חזר בו – אך הוא תמיד רגיל לעשות את אותה העבירה – ייענש גם על הרהור בלבד, כאילו עשאה.
  3. אם הרהר לעשות עבירה אך לבסוף נמנע לא מפאת שחזר בו, אלא שנבצר ממנו מחמת אונס [כגון רצה לגנוב וראה שוטרים וויתר על הרעיון] – יענש על המחשבה בלבד – גם אם אינו רגיל לעשות את אותה העבירה.
  4. אם הרהר לעשות עבירה וגם ניסה לבצעה ולבסוף עלה בידו היתר [כגון שראה דוור וגנב ממנו מעטפה שמנה וגילה לבסוף שהיא ממוענת אליו…] – גם הוא ייתבע על זה הגם שלא גנב לבסוף מאומה, וצריך כפרה.
  5. הרהר בעריות או בעבודה זרה – יענש אף על ההרהור הגם שלא הוציאו לפועל לבסוף.

ההוכחות:
הגמ' במסכת קידושין דף מ עמוד א אומרת:

הזכות – יש לה קרן ויש לה פירות, שנאמר: אמרו צדיק כי טוב וגו'; עבירה – יש לה קרן ואין לה פירות, שנאמר: אוי לרשע רע וגו', ואלא מה אני מקיים ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו? עבירה שעושה פירות – יש לה פירות, ושאין עושה פירות – אין לה פירות. מחשבה טובה מצרפה למעשה, שנאמר: אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, מאי ולחושבי שמו? אמר רב אסי: אפילו חשב אדם לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. [הרי לנו דין א].
מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, שנאמר: און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה', ואלא מה אני מקים הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם? מחשבה שעושה פרי – הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, מחשבה שאין בה פרי – אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. ואלא הא דכתיב: למען תפוש את [בית] ישראל בלבם! אמר רב אחא בר יעקב: ההוא בעבודת כוכבים הוא דכתיב, דאמר מר: חמורה עבודת כוכבים, שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה. [הרי לנו דין ב-1, ומה שכתבנו "לכבוד הבורא" – נוכיח בהמשך].
עולא אמר: כדרב הונא, דאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה – הותרה לו. הותרה לו סלקא דעתך? אלא נעשית לו כהיתר. [הרי לנו דין ב-2].

ברש"י שם מצאתי חידוש גדול [וממנו נובע דין ב-3 לעיל] וז"ל:

"עולא אמר – הא דכתיב פרי מחשבותם [-שיענש רק על המחשבה-] בעובר ושונה כתיב, כי הדר מהרהר לעשות מצטרפת למעשה ואפי' לא עביד לה אין חזרתו לשם שמים אלא שלא הוצרך לה כדרב הונא דאמר נעשית לו כהיתר". עכ"ל.

מדברי רש"י מדויק שכל מה שאמרו חז"ל שאין מחשבה רעה מצטרפת למעשה זה רק כשחזר בו ממחשבתו לשם שמים, אבל אם חזר בו מפאת שלא הוצרך לה [וכל שכן מפאת שנאנס כדוגמת הרוצה לגנוב שכתבנו לעיל] הרי שיענש גם על עצם המחשבה הרעה! ואפילו אם אינו חוזר ושונה! [רק שבחוזר ושונה אנו אוחזים בסתם שאין חזרתו לשם שמים, ואילו בלא חוזר ושונה – אוחזים שחזר בו לשם שמים, אבל אם יהיה ברור לנו שחזר בו רק מפחד המשטרה – הרי ללא ספק זה בכלל הנענש על עצם המחשבה אף בלא חוזר ושונה!].
אודה שדין זה היה לי חידוש גדול, ובעבר הזכרתי כמה פעמים בשיעורים את הדוגמא של גנב שחזר בו מפחד המשטרה כדוגמא לחושב מחשבה רעה שלא ייענש עליה, אך כעת שעיינתי ברש"י מצאתי שמדויק לא כן, אלא שאכן ייענש אף על המחשבה כשחזרתו אינה לשם שמים.

מה שכתבנו בדין ב'-5 שבהרהור עריות וע"ז ייתבע גם על ההרהור –

דין הרהור ע"ז – כתוב בגמ' שהבאנו לעיל מהפסוק 'למען תפוס את בית ישראל בליבם'.

וענין הרהור עריות – כן כתבו בעל קרבן חגיגה [סי' מ'] ומהר"י אירגאז [דברי יוסף סי' ס'], שבזה פשיטא שייענש על עצם המחשבה שהרי הוזהרנו שלא להרהר בעבירה של זנות ועצם ההרהור נחשב לעבירה מצד עצמה. 

מה שכתבנו בדין ב'-4 שאם ניסה להוציא לפועל ועלה בידו היתר שייתבע על כך –

דבר זה מפורש בדברי התוספתא [מסכת נזיר (ליברמן) פרק ג]

"האשה שנדרה בנזיר היפר לה בעלה והיא לא ידעה שהיפר לה בעלה היתה שותה יין ומיטמאה למתים הרי זו סופגת את הארבעים וכשהיה ר' עקיבא מגיע לדבר הזה היה בוכה ואמר אם מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה ואכלו – צריך כפרה המתכוין לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה צריך כפרה וסליחה"

הרי לנו שכשנתכווין לאכול חזיר ונאנס ואכל טלה – נחשב בידו לעוון, וטעון כפרה.

[מכאן אין מקום להביא ראיה לדיוק שהבאנו מרש"י שגם בפעם אחת כשחזר שלא לש"ש – ייענש על המחשבה, היות וכאן מדובר שלבסוף עשה מעשה, ואילו דיוקנו מרש"י הוא באדם שהרהר בלבד ולא עשה לבסוף שום מעשה. וכ"כ לחלק הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק א סימן ו)]
Print Friendly, PDF & Email

Your Answer

13 + 18 =

דיסק חדש!!

מכתב מאליהו חלק ג'

ספר תומר דבורה'

אורחות צדיקים חלק ב'