שאל את הרב – השאלותקטגוריה: השקפהפרנסה לא תלויה בהשתדלות
טל asked 2 שנים ago

שלום
ברצוני לשאול כיצד שייך לומר שפרנסה לא תלויה בהשתדלות, וכי לא ברור שרוב האברכים חיים כמעט בתנאי עוני ורוב אלו שלמדו מקצועות והוציאו תארים מרוויחים סכומים ענקיים?
נכון שיש יותר הוצאות וכו' אבל בשורה התחתונה התוצאות בשטח ברורות. וגם נכון שלפעמים עושר שמור לבעליו לרעתו, אבל זה לא מסביר למה אין אברכים עשירים, לפחות חלקם.
וגם מה שה' מוריש ומעשיר ורבים מעשירי עולם אבדו את כל הונם ביום אחד, עדיין רוב רובם נשארים עשירים עד יום מותם, ואילו אברכים שמתעשרים לא מצינו למעט גדולי הדור.
שמעתי שמישהו שאל את זה מה שאומרים חז"ל ששבת היא מקור הברכה, ויש אנשים שלא שומרים ויש להם ברכה, וענה לו הרב שברכה זה לא דווקא בכסף.
האם ייתכן שגם כאן אפשר לבאר אחרת את דברי חז"ל ודברי כל המפרשים?
תודה

Print Friendly, PDF & Email
1 Answers
בועז שלוםבועז שלום צוות answered 2 שנים ago

לטל שלום,
הרב דסלר ב"מכתב מאליהו" [חלק א' עמ' 181 – הנס והטבע (תוכל לשמוע את השיעור שמסרנו בענין כאן, ובשיעורים שאחריו)] מפרט ארבע מדרגות בהכרת הנס שבטבע, ובדרגה העליונה שהיא היא המבט האמיתי על הטבע והעולם הוא כותב דברים שיש בהם די כדי לתת לך את המבט הנכון על המציאות. הדברים עמוקים ומצריכים השבה אל הלב על מנת לשנות את המבט המגושם בו אנו חיים, אך הם אמת לאמיתה. ונצטט את דבריו:

"ד) אמנם אשרי לאשר יבחין וידע, כי לא לבד אשר הסיבות לא תועלנה, אבל גם חורבן בא על ידן. הן כל הבריאה כולה היא למען קדש שמו ית' כמ״ש: (ישעי׳ מ״ג) ״כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו״ וכיון שהסיבות מסתירות את כבודו, ממילא הן מחריבות.
ובאמת היה ראוי, כי מי שלא יאכל לחם – יחיה, ואשר יאכל לחם – ימות, שהרי השתמש בסיבה טבעית, והיא מחרבת ולא בונה, ורק שכל הסיבות הטבעיות אינם אלא מפני שבעולם הזה צריך שיהיה מקום לטעות, למען תהיה הבחירה ביד האדם, על כן האדם האוכל לחם, מ״מ חי, ואשר לא יאכלנו, ימות – אם לא הגיע למדרגה רוחנית השמימית שהגיע לה מרע״ה: ״לחם לא אכלתי כו', או לשאר בחינות מבחינות הנסים הגלויים, כנ״ל ״בר' חנינא ב״ד וכדומה, שלא היה שום הפרש בעיניהם בין הטבע והנס. (ועוד ראה ב״מכתב מאליהו״ (ח״ד עם׳ 237) בארוכה בביאור ההבחנות הללו במאמר ״חטא העגל״, בביאור מש״כ האבן עזרא ורמב"ן ז״ל בזה).
כשאנו חפצים לדעת מדרגתנו בין ארבע המדרגות הנ"ל, עלינו להבחין בדיבורנו ובמחשבותינו: כשאנו רואים האחד מצליח בעסקו, מחשבתנו מבחנת תיכף את הסיבות לזה, ואנו אומרים: ״כן. הוא מסוגל ויודע את מהלך העסק היטב, וגם הוא בעל מרץ רב, וכו' וכשאנו רואים צבא אחד מצליח במלחמה, אנו מבחינים תיכף: ״כן, צבא זה חילו רב, ומחומש היטב, ושר הצבא מלומד מלחמה, ויודע היטב איך לנהלה, הוא בעל אסטרטגיא גדול, וע״כ הוא מנצח תמיד ע״י עצותיו המחוכמות; וגם מרצו וחוזק לבו הם בעוזריו, וכו'. הרי עכ״פ לא יצאנו ממדרגה הא׳ – מדרגת החושבים שהכח ועוצם היד הוא העושה את החיל.
אבל הכתוב הרי צווח ואומר: ״לא לחכמים לחם, ולא לנבונים עושר, ולא לגיבורים המלחמה״; ואם באמת אנו חזקים באמונתנו, למה זה אנו חושבים ומדברים ע״פ מהלך דרך הטבע?
כשאנו שואלים את זאת לעצמנו, אנו משיבים לנו: ״כן דרך האמונה הוא האמת בודאי, אבל יותר נקל לחשוב בפרטים על פי מהלך דרך הטבע, בהתאם עם דרך מחשבתם של שאר בני אדם אשר באופן זה מדברים וכותבים בעתוניהם וכו'.
אבל נשאלה נא לעצמנו: ״כלום מעולם ראית שיאמר אדם "נשיחה נא בלשון המשוגעים?״
עלינו לדעת, כי אע״פ שאנו מכסים את חסרוננו באמונה ־ ע״י שהתרגלנו להזכיר תמיד שם שמים באמרנו: ״ברוך ה'״ ״בעזרת ה' ״אם ירצה השם״ ־ מכל מקום הלא עצם מחשבותינו, חשבונותינו,
ומעשינו, בנויים על השקפות המהלך הטבעי על פי סבה ומסובב. אם כן הרי ברור שאמונתנו לקויה בעוונותינו הרבים,
כמו שאמר הכתוב: (ישעיה כ״ט י״ג) ״בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני״.
מעתה, עלינו להתחקות ולחשוב הרבה לחזק את האמונה בלבותינו, וללמוד ראשית כל כי על כל פנים הרי הסיבות כולן מיד ה' הנה, והוא הכותב בעט.
[ואם כן לפי זה] כל אשר נראה 'סיבה', איננה אלא מסוּבבת [סוּבבָה מפאת סיבה אחרת, דהיינו רצונו של הבורא]; כי כל המצליח, לא הצליח בגלל שהוא חכם, אלא יען כי חפץ ה׳ שיצליח, על כן עשהו חכם;
שר הצבא לא נצח מפני שהוא גבור – אלא מפני שנגזר שינצח, על כן ניתנה בו הגבורה ־ ותיכף כאשר יצטרך שלא יצליח יותר או לא ינצח יותר, לא יצליח ולא ינצח, ואיה חכמתו וגבורתו?
ועוד יותר מזה; האם האדם בעצמו מחדש את מחשבותיו במוחו? האם הוא בונה אותן יש מאין? הלא הוא איננו אלא מתרכז ומצמצם את עצמו להחלץ ממחשבות אחרות, ונמצא שאינו עושה כלום, המחשבות באות אליו ממילא: והיינו, שהשי״ת נותן אותן במוחו ־ כמו שנאמר בתפילה ״אתה חונן לאדם דעת״ ־ וכשאדם ראוי שיצליח, הקב״ה שם אותה העצה המחוכמת במוחו אשר יצליח בה ־ כמפורש בתרגום על פסוק ״הוא הנותן לך כח לעשות חיל״ ־(״דיהיב לך עצה למיקני נכסין׳ [הנותן לך עצה לקנות נכסים). ויחשוב האדם בדעתו, אין יכול להיות סכל כל כך, אשר יתגאה במחשבה אשר נתן בו הקב״ה, ויאמר ״הלא חכמתי עמדה לי"?
כשנתרגל במחשבות כאלה, נלמד להתרחק מלחשוב על פי מהלך דרך הטבע, ונתקרב אל האמונה בס״ד".

עד כאן דברי הרב.
אני מבין שלאדם מן השורה הדברים נשמעים חדשניים, אך יש לדעת שמבט התורה הוא האמת, וכל מה שרואה האדם 'כביכול' בחושיו – הרי הוא טעות ונסיון היצר.

אוסיף דברים שאמר הרב שך זלה"ה.

סיפר הרב לרבי יעקב גלינסקי שנשאל שאלה בפשט הפסוק "יראו את ה' קדושיו, כי אין מחסור ליראיו, כפירים רשו ורעבו, ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב" והשאלה – הרי ראינו מחסור ליראיו! כרבי חנינא בן דוסא, רבי שמעון בן חלפתא, רבי אלעזר בן פדת ועוד!?

והשיב הרב שך שבאמת זה חוסר הבנה בפסוק. כוונת הדברים היא – יש אנשים שפוחדים שאם יקדישו את עצמם לתורה יסבלו ממחסור, אבל אם יעסקו במלאכה – יבטיחו בזה עתיד ורוד וכלכלה בשפע.

על טעות זו אומר הפסוק: "יראו את ה' קדושיו, כי אין מחסור ליראיו" – אין כוונת הפסוק שיראיו לא יחסרו – ודאי שיש יראים שיש להם מחסור, אלא מבאר החפץ חיים כוונת הפסוק היא אל תתלה את המחסור בכך שהם יראיו! בגלל שבחרו להקדיש חייהם לתורה – כעת חסר מזונם. זה לא נכון!

שהרי לעומתם רבים בחרו בחיי המעשה והקדישו חייהם לפרנסה וכלכלה, מניות ונדל"ן, וראינו שאף בהם יש אשר רשו ורעבו – חלקם הצליחו, וחלקם לא! ולעומת זאת מצינו דורשי ה' אשר לא יחסרו כל טוב.

אם כן לא ההשתדלות מבטיחה את הפרנסה, אלא ההקצבה ממרום בר"ה. היעלה על הדעת שבגלל שבחר בתורה – תקופח פרנסתו?

 

Print Friendly, PDF & Email

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות יורה דעה

מכתב מאליהו ימים נוראים

שלחן ערוך חלק א