אור החיים פרשת כי תצא
4 תגובות על “אור החיים פרשת כי תצא”
בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.
תגובות הגולשים
בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.
כב' הרב שליט"א, דברים מתוקים מדבש (אור החיים שיעור א') הדברים פשוט מדהימים למתבונן.
עם זאת עולה שאלה, איך יסביר האור החיים הקדוש את עניין בן סורר ומורה, הלא אומרים חז"ל מתוך שנשא אשת יפת תואר עתיד להביא ממנה בן סורר ומורה, ולכאורה קשה, אם מדובר על מצווה שעושה וה' משפיע עליו רצון להיות עם הגויה כדי להוציא ממנה ניצוץ קדוש, אם כן כיצד מתוך מצווה "יזכה" ח"ו לבן כזה?
ישר כח גדול, כתיבה וחתימה טובה ב"ה לכב' הרב שליט"א ולכל משפחתו!
לעמית שלום
תודה על הברכות, המברך יבורך מפי עליון.
בנוגע לשאלתך – מענין מאד שבשבת האחרונה דוקא נשאלתי שאלה כזו, והשבתי:
האור החיים כתב בכמה מקומות שניתן לכל חכם בכל דור לדרוש דרשות בתורה, הגם שאינן הולכות בקו של חז"ל, כל עוד שאינן סותרות הלכה או השקפה ואינן 'גילוי פנים בתורה שלא כהלכה'.
דרשת הסמיכות של חז"ל שמאשת יפת תואר יוולד בן סורר ומורה אינה מפורשת בכתוב, ולכן יכול האוה"ח לבאר בדרך אחרת שאינה מתחשבת בדרשה זו.
חזק וברוך!
אפשר גם לשיטת האוה"ח הקדוש שיש חלוקה, אם עשה כשקיבל רוח מהשמים או שהלך אחרי תאוות ליבו.
ייתכן שכוונתו שמי שעשה זאת בקדושה ובטהרה, לא יהיה לו בן כזה כי השומר מצוה לא ידע דבר רע, ומן השמים רצו לברר ניצוצות הקדושה. ומי שתאוותיו משכוהו עליו חז"ל דיברו שיהיה לו בן סורר ומורה וכו'..
[למרות שקצת קשה עם דוד המלך, וצריך עיון].
ישר כח גדול כבוד הרב!
לעמית –
א. מלשון אוה"ח משמע שהיות ועוסק במלחמת מצוה, לא יתכן שמזה יצא דבר שלילי להמשך אחר אשה נכריה, ובהכרח שזה כדי להוציא הניצוץ הקדוש ממנה.
ב. הקשית בצדק – מדוד המלך שלחם מלחמות ה' לשם שמים, ובכל זאת יצא ממנו מי שיצא…
ג. לעצם הענין – אם אדם הלך לשם שמים – מדוע שייצא ממנו בן סורר ומורה? זו תורה וזו שכרה?
אפשר ליישב ולומר שלדעת האוה"ח הקדוש אין זה עונש, אלא עובדה ומציאות, כמכניס ידו לאש שבהכרח ייכוה. כך כאן, היות ודבק בקליפה על מנת להוציאה בלעה, הדבר הזה בהכרח יביא לצאצאים שאינם מזוככים. מעין הסכנה של היורד לעמקי הקליפות להעלות ניצוצי הקדושה בעת נפילת אפיים – שמסוכן להמשך אחריהם, וכפי שאכן קרה ליוחנן כה"ג לאחר פ' שנים בכהונה גדולה, כפי שגילה האריז"ל.