איוב

איוב יג

(א) הֶן כֹּל רָאֲתָה עֵינִי שָׁמְעָה אָזְנִי וַתָּבֶן לָהּ:

הן כל, על כל אלה לא תוכל לאמר ששכל האדם אינו משיג האמת מפני שאינו משיג רק את המוחשים לא אמתת הדברים בעצמם, כי כל אלה הדברים השגתי בחושי,

בין בחוש הראות שכ"ז ראתה עיני,

ולא תוכל לומר שחוש הראות הטעה אותי, כי כן שמעה אזני,

עד שהתברר לי שגם אנשים אחרים ראו את המראה כמו שראיתיה אנכי,

וא"א לומר שחוש הראות של כל בני אדם טועה בדרך אחד. וגם ותבן לה, וא"כ אינו דמיון וטעות רק השגה אמתית. וגם לא תוכלו לאמר שאתם משיגים את הדברים באופן אחר ממה שהשגתי אני,

כי הדעת שלכם משונה מדעתי. כי: 

(ב) כְּדַעְתְּכֶם יָדַעְתִּי גַם אָנִי לֹא נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם:

כדעתכם ידעתי גם אני. דעתנו שוה באיכות וכולנו יודעים ומשיגים בדרך אחד. וגם לא תוכלו לאמר שעכ"פ דעתכם גדולה וגבוהה מדעתי בכמות, והשגתם גדולה מהשגתי. כי לא נופל אנכי מכם: 

(ג) אוּלָם אֲנִי אֶל שַׁדַּי אֲדַבֵּר וְהוֹכֵחַ אֶל אֵל אֶחְפָּץ: (ד) וְאוּלָם אַתֶּם טֹפְלֵי שָׁקֶר רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם:

אולם. החלוף שביני וביניכם מה שדעתכם בלתי מסכים לדעתי, אינו מצד ההשגה או מצד המשיג.

רק בא מצד התכלית והאמצעיים אשר שמנו לנו למטרה בוכוחנו.

והמאמרים מקבילים, אני אל שדי אדבר ואולם אתם טופלי שקר.

ר"ל אני מטרת וכוחי מה שאדבר ואתוכח הוא אל שדי, להצדיק הנהגתו מצד שהוא שדי, וראוי שמהנהגתו לא תצא עול, שאם נאמר שההנהגה הפרטיית היא מאתו, יהיה זה סותר אל חקי הצדק והמשפט שראוי אליו מצד שהוא שדי ומנהיג.

ואתם טופלי שקר, שאתם רוצים להצדיק הנהגתו בדברי שקר, לא כפי האמת.

ואני הוכח אל אל אחפץ ואתם רופאי אלל כלכם. אני מתוכח להוכיח דעתי מצד אלהותו, שמצד זה מוכרח שידע כל הדברים העתידים ושבכ"ז לא ימצא אצלו שינוי ידיעה וריבוי ידיעה ושיתחדש לו ידיעה, כמו שהוכיח בסי' י'.

ואתם שיחסתם לו ריבוי ידיעה ושינוי וידיעות פרטים אין תכלית להם, ושבכ"ז תשאר טבע הבחירה אל האדם.

אתם רופאי אליל, ר"ל לא רפאתם בזה עניני האלהות רק דבר שאינו נמצא במציאות כלל, כי שיהיה נמצא מי שיש בו תוארים שיש בהם סתירה בעצמותם וסותרים אל מציאותו,

הוא דבר בלתי אפשר, כי כל דבר הסותר א"ע הוא דבר נמנע והוא אליל, ר"ל דבר שאינו במציאות והוא אפס ואין ולא: 

 (ה) מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה:

מי, וא"כ מי יתן החרש תחרישון. אחרי שכל תשובתכם הוא ששכל האדם א"א שישיג את הדברים האלה. ובזה היה טוב שתחרישו, כדרך גם אויל מחריש חכם יחשב. וזה היה נחשב לכם לחכמה.

כי האומר איני יודע חכמתו הוא שיחריש, ולא יתוכח: 

 (ו) שִׁמְעוּ נָא תוֹכַחְתִּי וְרִבוֹת שְׂפָתַי הַקְשִׁיבוּ:

שמעו, מתחיל להתוכח אתם על שיצאו לריב אתו ולהרשיעהו בטענות של הבל. כאילו באו לחנף אל ה' ולדבר בעבורו רמי'.

ועז"א שמעו נא תוכחתי שהוא גוף הוכוח. וגם הקשיבו ריבות שפתי. מה שאריב עמכם על כבודי אשר חללתם: 

(ז) הַלְאֵל תְּדַבְּרוּ עַוְלָה וְלוֹ תְּדַבְּרוּ רְמִיָּה:

הלאל תדברו עולה. כיון על שטת אליפז ובלדד שהם ייחסו עולה אל האל. שיעניש עונש כבד בעבור חטא קל לדעת אליפז,

או שיגיע לו רע כדי שתמורת זה יתן לו אח"כ טוב כדעת בלדד. שזה ג"כ עוולה. שיש אדם שלא ירצה בתמורה זאת.

ולו ובעבורו תדברו רמיה. כיון על שטת צופר שיעניש ה' את הצדיק מפני שהוא רשע לפי נפשו ועצמותו הפנימי הגם שהוא יודע בעצמו שהוא צדיק. ושיעניש אותו בעבור רשע שכבר ידע ה' שיעשה אותו והוא מוכרח לעשותו. שזה רמיה: 

 (ח) הֲפָנָיו תִּשָּׂאוּן אִם לָאֵל תְּרִיבוּן:

הפניו. שלפעמים יחנפו אדם גדול בפניו ויצדיק את מעשיו שלא כדת מצד נשיאת פנים.

ולפעמים יריבו בעבור כבודו אם שומעים חרפתו ובעבור זה ידברו עולה או רמיה.

וכל זה לא שייך אצל ה' שהוא לא ירצה בשפת חונף ובלשון רמיה: 

 (ט) הֲטוֹב כִּי יַחְקֹר אֶתְכֶם אִם כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ תְּהָתֵלּוּ בוֹ:

הטוב. אחר שאתם בעצמכם ידעתם שאין ממש בדבריכם. רק תחניפו את ה' להצדיק אותו בדברי שקר. דבר שה' שנא אותו כי הוא מבקש שידבר האדם אמת בפיו ובלבבו.

וא"כ הכי ייטב זה בעיניכם אם ירצה ה' לחקור אתכם לנסות את אשר בלבבכם.

אם כהתל באנוש תהתלו בו. שירצה לדעת אם התשובות שהשבתם להצדיק משפטי ה' דברתם באמונה ובהסכמת הלב.

או היה רק דבר חונף והתלתם בו כמו שמהתלים באנוש לדבר בפניו שקרים א' בפה וא' בלב. וה' יחקור אתכם וינסה הדבר. במה. 

(י) הוֹכֵחַ יוֹכִיחַ אֶתְכֶם אִם בַּסֵּתֶר פָּנִים תִּשָּׂאוּן:

שהוכח יוכיח אתכם. שיוכיח אתכם ביסורים. לראות אם בסתר פנים תשאון, אם בעת שתוכחו ביסורים ומכאובים תשאו עליו בסתר לבבכם להצדיק משפטי ה' ודיניו.

והלא באמת אז תתרעמו על משפטיו. ואז יבורר שכל מה שהמלצתם בעד האל היה רק דברי מהתלות ואין לבכם כפיכם. כי כל מה שאמרתם להצדיק את האל היה רק מפחדו ומוראו. כי. 

(יא) הֲלֹא שְׂאֵתוֹ תְּבַעֵת אֶתְכֶם וּפַחְדּוֹ יִפֹּל עֲלֵיכֶם: (יב) זִכְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי אֵפֶר לְגַבֵּי חֹמֶר גַּבֵּיכֶם:

הלא שאתו תבעת אתכם ודברתם רמיה מצד יראתו לבד, לא מצד שאתם מחליטים כן בלבכם.

ודלתות הכתוב מקבילים, הלא שאתו תבעת אתכם זכרוניכם משלי אפר, ופחדו יפול עליכם לגבי חומר גביכם.  

ר"ל שתדברו רמיה. או מצד יראת רוממותו ושאתו. או מצד יראת ופחד ענשו.

שתבעית אתכם שאתו וגדולתו מצד שתחשבו שפלת ערככם נגד גדולתו. שזכרוניכם משולים כאפר נגדו. כענין מ"ש הנה הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר, שמצד זה תבעת אתכם שאתו.

או שתפחדו פחד העונש כי יוכל להשוות גביכם לגבי חומר. מצייר שהאדם הוא נברא מן החומר והוא דומה כגב וגובה היוצא מן החומר. וכשמסלקים הגב משוים אותו שישוה עם יתר החומר שאצלו.

כן יוכל להשיב את גופכם שהוא עפר מן האדמה שישוה אל האדמה שאצלו ולא יוכר ממנו רושם כלל. ומצד זה פחדתם וחנפתם לדבר מהתלות: 

 (יג) הַחֲרִישׁוּ מִמֶּנִּי וַאֲדַבְּרָה אָנִי וְיַעֲבֹר עָלַי מָה:

החרישו. ר"ל וא"כ אחר שכל מה שדברתם להצדיק את האל היה רק מצד היראה והפחד לא מצד האמת. א"כ מי הכריח אתכם לדבר. הלא כבר הייתם יוצאים ידי חובתכם אם הייתם שותקים.

אחר שבלבכם אתם יודעים שהאמת אתי רק שיראתם לדבר כדברי.

היה לכם להחריש ממני ואדברה אני, הגם שיעבר עלי מה. כי אני בלתי מתירא עוד משום דבר. כי. 

(יד) עַל מָה אֶשָּׂא בְשָׂרִי בְשִׁנָּי וְנַפְשִׁי אָשִׂים בְּכַפִּי:

על מה אשא בשרי בשני. שאנשוך את בשרי בשני מרוב המכאוב למען יהיה פי סתום ולא יצעק.

כדרך הכואב שרוצה להכריח את עצמו לשתוק שנושך אצבעו בשיניו.

אחר שבכ"ז נפשי אשים בכפי, שבכ"ז הנני בסכנה כל רגע הגם שאני מחריש, וא"כ טוב יותר שאדבר: 

 (טו) הֵן יִקְטְלֵנִי לא לוֹ אֲיַחֵל אַךְ דְּרָכַי אֶל פָּנָיו אוֹכִיחַ:

הן, ר"ל הכי אירא שיקטלני כשאדבר נגדו. הלא לו איחל הלא זאת תוחלתי שימהר להמיתני כדי שאפטר מן היסורים הקשים ממות.

אך דרכי אל פניו אוכיח, ואברר לו שאני צדיק בדיני, ובהפך: 

תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ה דף יט טור ד /מ"ה

בו ביום דרש רבי יהושע בן הורקנוס שלא עבד איוב את המקום אלא מאהבה שנאמ' הן יקטליני לו אייחל עדיין הדבר שקול לו אני מצפה או איני מצפה לו תלמוד לומר עד אגוע לא אסיר תומתי ממנו לימד שמאהבה עשה.

אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית דורש כל ימיך שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה שנאמר איש תם וישר וירא אלהים וסר מרע והרי יהושע תלמיד תלמידך לימד שמאהבה עשה:

(טז) גַּם הוּא לִי לִישׁוּעָה כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא:

גם הוא לי לישועה. שבהכרח שעי"ז שאברר לפניו האמת עי"כ יהיה לי לישועה ולא יענישני בעבור זה. כי ה' אינו רוצה שיחנפו אותו בדברי שקר כי לא לפניו חנף יבא. ולא ירצה שאשתוק ולא אגיד האמת והצדק: 

(יז) שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וְאַחֲוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם:

שמעו את המלות, ואת אשר אחוה ואודיע באזניכם.

ר"ל שתשמעו גוף ראיותי וטענותי. וגם את המלות שבם סדרתי את דברי: 

(יח) הִנֵּה נָא עָרַכְתִּי מִשְׁפָּט יָדַעְתִּי כִּי אֲנִי אֶצְדָּק:

הנה, ר"ל שאחריש ולא אתוכח להראות צדקי לא יצוייר רק בשני אופנים. 

א) אם עדיין לא ערכתי וסדרתי את הוכוח וקשה בעיני לסדר את הראיות והטענות. 

ב) גם אם טענותי מסודרות יצוייר שאשתוק אם אני מסופק אם אצא זכאי בהשפטי.

אבל אחר שכבר ערכתי משפט. וכל דברי הוכוח כבר ערוכים ומסודרים אצלי. וגם ידעתי כי אני אצדק ואיני מסתפק כלל שבודאי אצא זכאי בדיני. וא"כ. 

(יט) מִי הוּא יָרִיב עִמָּדִי כִּי עַתָּה אַחֲרִישׁ וְאֶגְוָע:

מי הוא זה (אשר) יריב עמדי לאמר לי כי עתה (הגם שאצא צדיק בדיני) אחריש ולא אציע דברי וכוח. רק אגוע כמת חייב ורשע בדינו: 

(כ) אַךְ שְׁתַּיִם אַל תַּעַשׂ עִמָּדִי אָז מִפָּנֶיךָ לֹא אֶסָּתֵר:

אך. אחר שאני מתקרב להתוכח עמך. אני מבקש שאז בעת הוכוח. אשר מפניך לא אסתר ואעמוד לפניך פנים אל פנים להתוכח אתך כאשר יתוכח איש עם רעהו. אז שתים אל תעש עמדי. והוא.  א)

(כא) כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק וְאֵמָתְךָ אַל תְּבַעֲתַנִּי:

כפך מעלי הרחק. שבעת הוכוח יחדלו המכות שאתה מכה אותי בידך.

וגם אימתך אל תבעתני. שלא אתבהל אז מאימת גדולתך ורוממותך.

שע"י שתי אלה יסתמו טענותי, מיראת הרוממות או מיראת המכות: 

(כב) וּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶה אוֹ אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵנִי:

וקרא. ואז תקרא אתה ותחשב עונותי ואנכי אענך להודות עליהם.

או אם לא תרצה לקרא. עכ"פ אדבר אנכי ואתה השיבני. והוא שתקרא. 

(כג) כַּמָּה לִי עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת פִּשְׁעִי וְחַטָּאתִי הֹדִיעֵנִי:

כמה לי עונות ופשעים. שתודיעני את מספר עונותי וכמותם.

או עכ"פ פשעי וחטאתי הודיעני. אם לא תודיעני כמותם ומספרם הודיעני מהותם.

כי אני אומר שלא לבד שלא חטאתי חטאים רבים שיכנסו בגדר המספר כי גם לא חטאתי כלל: 

(כד) לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר וְתַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לָךְ:

למה. ואתה עושה בהפך. שלא לבד שאינך רוצה לעמוד כנגדי להתוכח אתי.

כי תסתיר פניך. ואינך רוצה להתוכח ולהודיעני חטאתי. ובכ"ז תחשבני לאויב לך: 

(כה) הֶעָלֶה נִדָּף תַּעֲרוֹץ וְאֶת קַשׁ יָבֵשׁ תִּרְדֹּף: (כו) כִּי תִכְתֹּב עָלַי מְרֹרוֹת וְתוֹרִישֵׁנִי עֲוֹנוֹת נְעוּרָי:

העלה. דלתות הכתובים מקבילות. העלה נדף תערוץ כי תכתב עלי מרורות.

העלה היה מיוחד לכתיבה בימים קדמונים. ודברים טובים היו כותבים על עלים שלמים. אבל אותי תחשוב לעלה נדף הבלתי ראוי לכתוב עליו דברים טובים. ולכן תכתב עלי מרורות. (שיציין היסורים והמכות הנרשמים על גופו ככתיבה על ספר. כמ"ש (לקמן ל"א ל"ה) הן תוי שדי יענני)

ואת קש יבש תרדף כי תורישני עונות נעורי. שהקש בעודו אביב ומלא תבואה רודפים אחריו לדושו להוציא התבואה מן השבולת שעליו. אבל הקש היבש אין רודפים אחריו.

וממליץ שאתה תרדוף את הקש היבש מצד שתזכר לה ימי הנעורים שאז היתה מלאה תבואה.

וכן הגם שעתה בלותי מזקנה ורפיון. תרדפני כי תורישני עונות נעורי שהייתי מלא עלומים וכח ואז חטאתי לפניך: 

(כז) וְתָשֵׂם בַּסַּד רַגְלַי וְתִשְׁמוֹר כָּל אָרְחוֹתָי עַל שָׁרְשֵׁי רַגְלַי תִּתְחַקֶּה:

ותשם בסד רגלי. לבל יוכלו לנוע ממקומם.

וחוץ מזה תשמור כל ארחותי שאני הולך. הגם שאיני הולך בכחי כי רגלי בסד.

ור"ל הגם שמעשי מוכרחים תשמור ארחותי להענישני כאילו אני הולך בבחירתי.

והלא אם על שרשי רגלי תתחקה לדרוש השרש שממנו יוצא תנועת רגלי. הלא אז תראה כי. 

(כח) וְהוּא כְּרָקָב יִבְלֶה כְּבֶגֶד אֲכָלוֹ עָשׁ:

הוא כרקב יבלה. שכח הבליה והרקב נמצא בו בעצמו.

 וגם הוא כבגד אכלו עש. שנשחת ע"י משחית חוצה לו כן גוף האדם עלול להפסד. הן מצד מזגו והרכבתו הן מצד הסבות שחוצה לו: 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “איוב פרק מב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב