איוב י

מפורש ע"פ המלבי"ם

(א) נָקְטָה נַפְשִׁי בְּחַיָּי אֶעֶזְבָה עָלַי שִׂיחִי אֲדַבְּרָה בְּמַר נַפְשִׁי:

נקטה, אחר שנפשי מתקוטטת עם חיי כי טוב לה מות מחיים והחיים הם כאויב וצר לה, על כן אעזבה עלי שיחי ואדבר את כל אשר בלבבי: 

(ב) אֹמַר אֶל אֱלוֹהַּ אַל תַּרְשִׁיעֵנִי הוֹדִיעֵנִי עַל מַה תְּרִיבֵנִי:

אומר, מתחיל טענה חדשה, והוא, כי אחר שמחק שלימות האל שידע כל הדברים, כי אין ליחס אליו הסכלות, ואחר שמתנאי אחדותו שלא ישתנה, וא"כ א"א שיהיה שינוי בידיעתו ושתתחדש לו ידיעת דבר שלא ידע מתחלה, ולפ"ז מוכרח שידע כל הדברים העתידים בידיעה מוחלטת מכרעת א' משני קצות האפשר, וכמו שיבאר בראיות,

וא"כ ידיעת ה' את העתיד מסלקת את הבחירה, שאחר שידע ה' שאיוב ירשיע היה מוכרח להרשיע ולא יצוייר אפשרות כלל על ההפך,

וא"כ אני טוען ואומר אל אלוה אל תרשיעני היינו אל תעשה אותי שארשיע, כי רשעי מחוייבת ע"י ידיעתך הקדומה ואתה מכריח אותי שאהיה רשע,

ואין הבחירה עוד בידי שלא ארשיע, שא"כ יתחדש דבר אשר לא ידעת תחלה וא"א ליחס אליך סכלות, ותתחדש לך עתה ידיעה מה שלא ידעת וא"א ליחס לך שינוי והתחדשות ידיעה,

וא"כ אחר שאתה הרשעת אותי והכרחתני לחטוא א"כ הודיעני על מה תריבני, הלא מעשי מוכרחים לא בחיריים ואתה גרמת אותם לא אני: 

(ג) הֲטוֹב לְךָ כִּי תַעֲשֹׁק כִּי תִמְאַס יְגִיעַ כַּפֶּיךָ וְעַל עֲצַת רְשָׁעִים הוֹפָעְתָּ:

הטוב, הנה מה שהצדיקים מעונים ביסורים ורוע הסדר הנשקף עי"ז בהנהגה, לא ימלט מאחד משלש חלוקות,

 1] או שנאמר שאין יכולת בידו להשגיח, וזה כבר בארו כולם שא"א ליחס אל ה' חסרון יכולת,

2] ולא נשאר שנאמר רק או שאינו רוצה להשגיח ולסדר עניני בני אדם, וזה יהיה או על צד העשק והקנאה, כמי שעוזב מלעשות משפט ולעזור לחברו ע"י רוע טבעו ורשעו וקנאתו.

ועז"א הטוב לך כי תעשק,

או שאינו רוצה להשגיח ולסדר מעשי ב"א מצד היותם נבזים ושפלים בעיניו כמו שלא ישגיח האדם על הנהגת החתולים שבביתו, וזה ג"כ לא טוב שתמאס יגיע כפיך,

3] לא נשאר שנאמר רק שהוא משגיח עליהם ומה שמביא יסורים על הצדיק הוא מפני שחטא כנגדו ובאו היסורין ע"ד הדין והעונש,

ע"ז שואל הלא על עצת רשעים הופעת, הלא העצה שיעצו הרשעים להרשיע מאתך יצאה ואתה הופעת את אורך עליה,

כי מהופעת ידיעתך הקדומה שידעת שירשיעו הם מוכרחים להרשיע ולא בבחירתם יעצו להדיח,

וא"כ מדוע יענשו? 

מדרש איוב – הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך. שלשה שותפים יש באדם אביו ואמו והקדוש ברוך הוא והגוף הוא לאב ולאם והנפש מהקב"ה ואתה אמרת אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמור חלק אבי ואמי מסרת ביד השטן וחלקך שמרת אין זה אלא עושק: 

 (ד) הַעֵינֵי בָשָׂר לָךְ אִם כִּרְאוֹת אֱנוֹשׁ תִּרְאֶה:

העיני, מתחיל לבאר זה בראיות, שא"א שנאמר שהגם שה' יודע כל הדברים העתידים האפשרים מ"מ נשאר טבע האפשרות ביד האדם, כי זה א"א מצד ההבדל שבין ידיעתו לידיעתנו, 

א) שהדברים המשתנים המתחדשים לא יושגו רק ע"י החושים, והשגת ה' לא תהיה ע"י החוש, ועז"א העיני בשר לך, 

ב) שהשגת הדברים המתחדשים יחייבו שינוי בעצם היודע ושיתעצם ושישתלם היודע ע"י הידיעה ועמה, וכ"ז א"א אצל ה', עז"א אם כראות אנוש תראה, ר"ל שתשיג באופן שהאדם משיג את מוחשיו והשכלותיו, 

ג) שהשגת הדברים המתחדשים נופל תחת הזמן ומשיגו, והאל יתברך הוא למעלה מן הזמן, ועז"א. 

(ה) הֲכִימֵי אֱנוֹשׁ יָמֶיךָ אִם שְׁנוֹתֶיךָ כִּימֵי גָבֶר:

הכימי אנוש ימיך, שתהיה גם אתה תחת הזמן כמהו, ושיעור הכתוב העיני בשר לך וכן או הכימי אנוש ימיך אשר עי"כ תבקש לעוני: 

(ו) כִּי תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנִי וּלְחַטָּאתִי תִדְרוֹשׁ: (ז) עַל דַּעְתְּךָ כִּי לֹא אֶרְשָׁע וְאֵין מִיָּדְךָ מַצִּיל:

כי תבקש לעוני כאילו על דעתך כי לא ארשע,

ר"ל שממה שאתה מבקש לעוני נדמה כאילו עלה על דעתך תחלה שלא ארשע, שלכן תבקש לעוני להענישני עליו,

וזה א"א כי א"כ יתיחס אל ידיעתך העלמה וטעות, שלא ידעת את העתיד שאחטא כי אין מידך מציל, והייתי מוכרח לחטוא כי כן גזרה ידיעתך הקדומה.

ויל"פ שהמאמרים מקבילים כי תבקש לעוני על דעתך כי לא ארשע, ולחטאתי תדרוש ואין מידך מציל,

ר"ל מה שתבקש ותחפש את עוני מזה מבואר שעלה על דעתך תחלה שלא ארשע, ולכן תבקש את חטאתי, כי אם היית יודע שאחטא א"צ לך לבקש,

ומה שתדרוש לחטאתי להעניש אותי על חטאתי, זה מורה ההפך שידעת שאחטא וא"כ הלא אין מידך מציל, כי ידיעתך הקדומה שאחטא זה מורה שאין לי בחירה לעשות ההפך ולמנוע מן החטא,

ואם כן למה תדרוש להענישני הלא אין מידך מציל: 

(ח) יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי יַחַד סָבִיב וַתְּבַלְּעֵנִי:

ידיך, מבאר את דבריו ואמר, הלא אתה אינך דומה כפועל אחר אשר אחר יגמור את מעשהו אז ידו מסולקת ממנה ואין עוד הפעולה ברשותו ואינו צריך אליו כי עומד ומתקיים בעצמו,

לא כן אתה כי ידיך אשר עשוני ועצבוני היינו שעשו את עצבי ודמותי, הם עומדים יחד סביב, שכמו ששמת ידך עלי בעת היצירה לצורך הוייתי, כן הם סביבי לצורך קיומי, באופן שגם אחר שנבראתי כל תנועותי תלוים ממך,

וכל אשר אעשה מיוחס לידיך המניעים אותי אל המעשה הזאת ואין לי שום אפשריות ובחירה לעשות דבר רק כפי שיכריחוני ידיך אשר הם יסובבו כל תנועותי,

וא"כ איך תבלעני ע"י מה שחטאתי אחר שזה נעשה ע"י ידיך? : 

(ט) זְכָר נָא כִּי כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי וְאֶל עָפָר תְּשִׁיבֵנִי:

זכר נא כי כחמר עשיתני, הלא עשיתני באופן שאני תמיד בידך כחומר ביד היוצר אשר ישנהו בכל עת לעשות בו כפי חפצו וכאשר יישר בעיני היוצר לעשות, וא"כ למה אל עפר תשיבני, אחר שכל מעשי חרוצים מידך, כפי שהכינות את הכלי טוב או רע: 

(י) הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי: (יא) עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּסֹכְכֵנִי:

הלא, אתה הבאת אותי אל המציאות מאפס אל היש ממדרגה למדרגה,

שתחלה כחלב תתיכני שהזרע מותך כחלב,

ואח"כ תקפא כגבינה בבטן האם, כי הולד נוצר ממובחר הזרע הנברר לבד כגבינה הנבררת ממיץ החלב,

ואח"כ עור ובשר תלבישני,

ואח"כ תסוככני בעצמות וגידים שכן יגדל העובר לאט לאט: 

(יב) חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי:

חיים, הלא החיים שנתת לי בראשית הוייתי בעת היצירה, היה רק מצד החסד, כי עדן לא היה לי שום זכות להיות נברא ומתקיים בחיים, והיה הוייתי רק מצד חסדך,

ורק פקודתך שמרה את רוחי בל יצא מן הגוף בהיותי בבטן אמי, שמן הטבע לא היה אפשר לכלוא הרוח בבטן המלאה בהיותו פיו סתום ואיך יתקיים בלא נשימת רוח, שזה אינו בטבע רק ע"י פקודת ה': 

(יג) וְאֵלֶּה צָפַנְתָּ בִלְבָבֶךָ יָדַעְתִּי כִּי זֹאת עִמָּךְ:

ואלה צפנת בלבבך, והגם שכבר ידעת אז שאחטא בעתיד, מ"מ צפנת זאת בלבבך, ולא גזרת בעבור זה שלא אצא אל המציאות,

הלא ידעתי כי זאת עמך, שבודאי ידעת אז את זאת שאחטא בעתיד, ואעפי"כ עשית א"ע כאילו אינך יודע ויצרת אותי: 

 (יד) אִם חָטָאתִי וּשְׁמַרְתָּנִי וּמֵעֲוֹנִי לֹא תְנַקֵּנִי:

אם, מוסיף לאמור שלא לבד שיצרת אותי הגם שידעת שאחטא, כי גם אח"כ אחר שחטאתי בכ"ז ושמרתני ולא סלקת שמירתך מאתי ע"י החטא, כי עדיין פקודתך שמרה את רוחי,

וא"כ אשאל איך עתה מעוני לא תנקני, שאחר שמה שידעת שאחטא לא היה מעכב שלא אצא אל המציאות, איך יסבב החטא עתה אחר שכבר אני נמצא במציאות שאשוב אל האפס בעבור שחטאתי,

מה נתחדש עתה ענין אשר לא ידעת אותו קודם שנבראתי?: 

(טו) אִם רָשַׁעְתִּי אַלְלַי לִי וְצָדַקְתִּי לֹא אֶשָּׂא רֹאשִׁי שְׂבַע קָלוֹן וּרְאֵה עָנְיִי:

אם, טוען עוד איך יתכן זאת אשר אם רשעתי אללי לי, שיתלה החטא בי כאילו אני עשיתיו בבחירתי,

ובהפך אם צדקתי לא אשא ראשי, כי אני מוכרח במעשה הצדק ע"י ידיעת ה' הקדומה ואינו מתיחס אלי שאקבל עליו שכר,

אם כן אני מוכן רק לשׂבוע קלון ולראות עֳנְיי, כי כל חיי הוא רק לקבל עוני וקלון: 

(טז) וְיִגְאֶה כַּשַּׁחַל תְּצוּדֵנִי וְתָשֹׁב תִּתְפַּלָּא בִי:

ויגאה, ר"ל והקלון והעוני יגאה ויגדל עוד יותר, במה שכשחל תצודני,

ידמה א"ע במשל במה שהוא ביד ה' בכל מעשיו כשחל הנצוד ביד הציד,

שהגם שהשחל כחו גדול בכ"ז לא יכול לעשות מאומה כי הוא אסור ביד בעליו, ולא יוכל להתנענע רק למקום שיתירהו בעליו בכבל אשר בידו,

ובכ"ז בעל השחל יתפלא בו כאילו הוא עושה הכל בכחו מעצמו,

וז"ש הלא תצודני כשחל הנצוד, כן גודל כחי ואוני הוא נצוד בידך ולא אוכל לעשות קטנה או גדולה בלעדיך, ובכ"ז תשוב תתפלא בי כאילו אני בעל בחירה ועושה מעשים גדולים בכחי החפשי ובבחירתי, ואתה. 

(יז) תְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ נֶגְדִּי וְתֶרֶב כַּעַשְׂךָ עִמָּדִי חֲלִיפוֹת וְצָבָא עִמִּי:

תחדש עדיך נגדי, לברר שחטאתי ושמגיע לי עונש על מעשי,

מצד שחליפות וצבא עמי, שע"י שאני נתון תחת חליפות ושינוים, ואני נתון תחת הצבא והזמן, שעפ"ז נראה שמעשי משתנים בכל עת בבחירתי, ושמעשי מתחדשים בזמן, שמזה ידומה שאני חפשי במעשי ושיש לי בחירה לעשות כפי שארצה בכל זמן, מזה תחדש עדיך נגדי שאני בעל בחירה במעשי,

ובאמת הלא מצד ידיעתך הקדומה שהוא הכבל והזיקים האוסרים את כחי, בל אעשה דבר רק כפי שנגזר והוקצב מאת ידיעתך הקדומה, מזה מבואר שמעשי אין משתנים ואינם מתחדשים בזמן כי אין חליפות וצבא (ר"ל שינוים וזמן) אצל השי"ת, וא"א שיתחדש דבר בזמן ובשינוי בידיעתו,

וא"כ אין מגיע לי עונש על מעשי, אחר שאני כשחל הנצוד בידך, ולא עשיתי שום דבר בבחירתי: 

(יח) וְלָמָּה מֵרֶחֶם הוֹצֵאתָנִי אֶגְוַע וְעַיִן לֹא תִרְאֵנִי: (יט) כַּאֲשֶׁר לֹא הָיִיתִי אֶהְיֶה מִבֶּטֶן לַקֶּבֶר אוּבָל:

ולמה, וא"כ למה מרחם הוצאתני, שב אל תלונתו שהתלונן על שנברא,

שאחר שהיה מוכן לרעות עפ"י המערכה, היה טוב לי אז שאגוע בעת הלידה באופן שעין לא תראני, אחר שבל"ז כאשר לא הייתי אהיה אחר שהייתי מוכן עפ"י מזל הלידה להיות דומה כאשר לא הייתי,

א"כ היה טוב יותר אשר מבטן לקבר אובל,

ולמה נתן לי ההויה הרעה הזאת אשר אני בה כאין וכאפס, מצד שהמות טוב לי מן החיים: 

(כ) הֲלֹא מְעַט יָמַי יחדל וַחֲדָל ישית וְשִׁית מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה מְּעָט: (כא) בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְלֹא אָשׁוּב אֶל אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת:

הלא, אולם עתה שכבר אני במציאות, אני מבקש אחר שימי מעטים וחדל ר"ל ואח"כ אחדל ולא אהיה עוד בעולם, א"כ שית ממני הסר ממני את היסורים,

למען אבליגה מעט בטרם אלך ולא אשוב, הסר ממני היסורים עכ"פ קודם מותי ואח"ז אמות.

אולם מתרגש במליצתו ואומר, ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות אחר שאלך ואמות אז לא ארצה עוד לשוב אל ארץ הזאת שהיא ארץ חשך וצלמות, ר"ל לא אשוב עוד אל חיי העוה"ז שהם אפלים וחשוכים ורעים: 

(כב) אֶרֶץ עֵיפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים וַתֹּפַע כְּמוֹ אֹפֶל:

ארץ, ר"ל הארץ הזאת שהיא חיי העוה"ז, עיפתה כמו אופל,

גם מעט האור שנמצא בה בעת בקיעת השחר דומה כאופל שהוא יותר מחשך,

ולא תאמר שהאופל הנמצא בארץ הזאת הוא מסדר הבריאה שנסדר שיהיה אור וחושך יום ולילה, כי הוא צלמות ולא סדרים,

שאין הצלמות עפ"י סדרים, וגם ותופע כמו אופל גם הופעת האור אשר בעוה"ז דומה כאופל: