איוב כא

פתיחה למענה השלשה עשר מענה איוב אחרי שהגידו שלשת הריעים דעתם על השאלה של שלות הרשעים, בא איוב במענה הזה להשיב תשובה כוללת על כל דבריהם,

כי הם בתשובותיהם כוננו את חיצם על יתר לירות אליו למטרה, שהרעות שהשיגו את איוב שהוא רשע בעיניהם, היה אצלם תשובה כוללת על הצלחת הרשעים, שלא יהיה להם [-לרשעים] אחרית כמו שלא נתקיימה ההצלחה ביד איוב,

על זה השיב להם דברים נכוחים. כי הלא שאלתו היא שאלה כוללת על כלל בני האדם שנמצא ביניהם רשעים מצליחים (ד' ה' ו'), ובזה לא העלו ארוכה בתשובתם,

לא כמ"ש אליפז שהרשעים מלאים פחד תמיד ואינם בוטחים בהצלחתם, כי נמצאו רשעים בוטחים ושלוים (ט' י' י"א),

ולא תשובת בלדד שיכרת מינם ושאריתם המיני והאישיי, כי נמצאו רשעים שבניהם חיים ומצליחים (ח'), וביתם מתקיים זמן רב (כ'-כ"ט),

ומה שיאמר שנפשם תכרת ויקבלו עונש בעולם הנצחי, מי יודע מעונש זה הצפון והנעלם מעיני כל, והמות פורש כנפיו על כל בשר באין הבדל, כצדיק כרשע לקברות יובל, ומי יודע אם יש חכמה ודעת וחשבון בשאול אשר הם הולכים שמה (ל'-ל"ד),

ולא תשובת צופר, שהרשע מת פתאום וירד חיים שאולה, שזה ג"כ מהצלחתו שימות בלא יסורים וזאת אשר יתאוה (י"ב י"ג),

והכי זה מן היושר והצדק שהצדיק שסבל מכאובות ימות בנפש מרה, והרשע ימות בעצם תומו ובשלוה, ושניהם ירדו אלי קבר בשוה כצדיק כרשע (כב-כו),

וגם אם יכרתו בניו אחרי מותו, בעונש זה לא ירגיש הרשע אחרי שכבר אינו במציאות, והיה ראוי שישיגו עונשי ה' אותו בעצמו, ושיארכו ימי יסוריו למען יכיר את עונשי ה' (י"ז-כ"ב),

ובזה נסתרו כל תשובותיהם ונשארו מעל: 

(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר:

(ב) שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וּתְהִי זֹאת תַּנְחוּמֹתֵיכֶם:

שמעו שמוע מלתי, בזה ישיב לשלשה ריעיו על מה שאמרו להצדיק משפטי ה' בשאלה של רשע וטוב לו, ותהי זאת תנחומותיכם,

שתחת שאתם מחוייבים לנחם אותי, שמעו עכ"פ את דברי ובזה אמצא תנחומין, כי ידעתי שאצטדק: 

(ג) שָׂאוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר וְאַחַר דַּבְּרִי תַלְעִיג:

שאוני, או אם דעתכם להתוכח ולהשיב על דברי שנית,

עכ"פ שאו וסבלו אותי לשמוע ולשתוק כ"ז שאדבר, ואחרי שאכלה את דברי אז תלעיגו עלי: 

(ד) הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי וְאִם מַדּוּעַ לֹא תִקְצַר רוּחִי:

האנכי לאדם שיחי, הנה התשובות שהשבתם על הצלחת הרשע, שהוא מלא פחד כתשובת אליפז, או שיכרתו זרעו ונפשו כתשובת בלדד, או שימות פתאום כתשובת צופר, שכ"ז השיבו לכוין על איוב שהוא רשע בעיניהם והצלחתו לא נתקיימה,

ע"ז משיב להם וכי היתה שאלתי על אדם אחד מדוע הוא מצליח והוא רשע, שע"ז היתה תשובתכם נכונה, וז"ש האנכי שיחי ווכוחי לאדם יחידי,

או האם שיחי ווכוחי הוא מדוע לא תקצר רוחי, שכל ויכוחי יהיה רק עלי, להתוכח עמכם על סבת קוצר רוחי שאיני יכול לסבול היסורים,

כמו שבוכוח הראשון של צדיק ורע לו שהיה הוכוח רק מעניני איוב ועל יסוריו לבד, שאז היו תשובותיכם נכונים,

אבל הלא שאלתי היא שאלה כללית על כל בני אדם, שנמצאו רשעים הרבה מצליחים, ובזה היה צריך שתשיבו ג"כ תשובה כללית שכל רשע מלא פחד או זרעו נכרת או מת בקוצר ימים,

וזה אינו אמת כמו שיבאר, וז"ש. 

(ה) פְּנוּ אֵלַי וְהָשַׁמּוּ וְשִׂימוּ יָד עַל פֶּה: (ו) וְאִם זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת:

פסוק ה-ו פנו אלי לשמוע היטב את שאלתי, והשמו [ותתמהו] ושימו יד על פה,

כי אראכם באר היטב שלות הרשעים והצלחתם, עדי שאם זכרתי ונבהלתי. 

(ז) מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ עָתְקוּ גַּם גָּבְרוּ חָיִל:

מדוע, אני לא לאדם אחד שיחי ושאלתי, כי שאלתי היא כוללת,

מדוע רשעים יחיו שאתם אמרתם שמתים בקוצר ימים, והרי ראינו רשעים שיחיו ויאריכו ימים,

אתם אמרתם שהם חלשים ורפויי כח,

והרי ראינו רשעים שעתקו גם גברו חיל,

אתם אמרתם שזרעם בלתי מתקיימים, והלא מצאנו רשעים אשר. 

(ח) זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם:

זרעם נכון לפניהם, וגם לא יתרחקו מהם לבקש לחם כי הם עמם ביחד,

ולא לבד זרעם הגדולים, כי גם צאצאיהם הקטנים ובני בניהם נכון לעיניהם,

אתם אמרתם שהם תמיד מלאי פחד, והלא מצאנו רשעים אשר. 

(ט) בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם:

בתיהם שלום מפחד, שאין להם פחד לא בעבור בתיהם וב"ב,

ולא בעבור יסורי עצמו כי לא שבט אלוה עליהם,

ולא בעבור הפסד קנינים, כי-

(י) שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל:

שורו הזכר עבר ולא יגעיל הזרע, ופרתו תפלט את הולד ולא תשכל.

ואתם אמרתם שהוא מתחבא ומתירא מבני אדם כמ"ש וישכון ערים נכחדות, והלא ראינו כי. 

(יא) יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן:

ישלחו כצאן עויליהם בלי פחד ואימה, וילדיהם הקטנים ירקדון בלי שום פגע,

ומה שאמרתם שהם מתים פתאום במיתה חטופה בלי חולי קדם לה כמ"ש צופר,

עז"א הלא זאת כל מגמתם ושאלתם שימותו בלא יסורים, והם. 

(יב) יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב: (יג) יבלו יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ:

פסוק יב-יג ישאו בתוף וכנור, שישאו דברי שיר על תוף וכנור, ויאמרו בשירתם כי הם מבקשים שיבלו בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו,

שכ"ז שהם חיים יהיה להם כל טוב, וכשיגיע זמן מותם לא יהיה להם שום חולי, רק ירדו שאול פתאום ברגע א' בלי שום חולי ויסורים, זאת יזמרו תמיד עלי תוף וכנור ועוגב,

וא"כ מ"ש צופר עצמותיו מלאו עלומיו ועמו על עפר תשכב, זה הוא כל תאות הרשע, ואין זה דבר רע בעיניו כי הוא בעיניו הצלחה גדולה: 

(יד) וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ:

ויאמרו, ולא תוכל לומר עליהם שאינם רשעים ושלכן הם מצליחים,

שהלא הם אומרים לאל סור ממנו, כי לא חפצנו לדעת דרכיך שהם חסד ורחמים וחנינה כי הם רעים בין אדם לחבירו,

וכן בדברים שבין אדם למקום הם אומרים-

(טו) מַה שַׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ:

מה שדי כי נעבדנו, שמכחישים מציאות ה' וגם אם הוא נמצא

מה נועיל כי נפגע בו, כי עכ"פ יכחישו שאינו משגיח לשמוע תפלה ולפנות אל מעשה ב"א, וא"כ אשאל הלא: 

(טז) הֵן לֹא בְיָדָם טוּבָם עֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי:

הן לא בידם טובם, הלא טובם והצלחתם אינו בידם רק בא להם מאת ה', א"כ עצת רשעים רחקה מני, וא"כ לא אוכל להשיג עצת ה' והנהגתו בענין הרשעים,

מדוע יתן להם הטוב, אחר שהם מנאצים אותו ומכחישים בו: 

(יז) כַּמָּה נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ:

כמה, ר"ל הלא ראוי, 

א) שדעיכת נרם והשקעת שמש הצלחתם יהיה בכמות גדול ובתכלית ההפלגה, וכמה פעמים ידעך נרם, 

ב) שיבא עליהם אידם לא על בניהם רק עליהם עצמם, 

ג) שלא יבא עליהם אידם בפעם אחת כמ"ש וברגע שאול יחתו,

רק יחלק את החבלים לכמה חלקים ויבואו עליהם פעם אחר פעם,

ולא יהיה זה ברחמים שלפעמים מחלקים את החבלים להקל העונש של המיוסר,

רק זה יהיה באפו ובחמתו להרבות יסוריהם, ובאר זה שתחלה. 

(יח) יִהְיוּ כְּתֶבֶן לִפְנֵי רוּחַ וּכְמֹץ גְּנָבַתּוּ סוּפָה:

יהיו כתבן הנישא לפני רוח ומתפזר אחד אחד, ואח"כ יהיו כמוץ אשר גנבתו סופה שתשא את כולו בפעם אחת: 

 (יט) אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן לְבָנָיו אוֹנוֹ יְשַׁלֵּם אֵלָיו וְיֵדָע:

אלוה, ר"ל מה שאמרתם שלכן אין ה' מענישו, מפני שאלוה יצפון לבניו אונו, שישלם עונש של אונו וגזלתו אל חיק בניו, אני אומר ישלם אליו ויעניש אותו בעצמו, מצד שני טעמים, 

א) וידע, כדי שידע ויכיר כי יש אלהים שופטים בארץ, 

ב) מצד הגמול בעצמו שראוי שהחוטא הוא יקבל העונש ולא אחר, וז"ש למען. 

(כ) יִרְאוּ עינו עֵינָיו כִּידוֹ וּמֵחֲמַת שַׁדַּי יִשְׁתֶּה:

יראו עיניו כידו, שיראה בעצמו את הכד שבו המים המרים והתרעלה המוכן לו, וישתה מחמת שדי בעצמו: 

(כא) כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ:

כי מה חפצו בביתו אחריו, שהגם שכ"ז שהאדם חי הוא חפץ בשלום בני ביתו ובניו, וכשיאבדו בניו הוא מרגיש ומצטער עליהם,

אבל מה חפצו בביתו אחר מותו, שאז בטל חפצו זה שהיה חפץ בביתו,

ולא ירגיש אז בצער בניו אחר שמספר חדשיו חוצצו שהוא חי כל זמנו בשלוה,

מה אכפת לו אחר מותו באבדן ביתו, וא"כ אין זה עונש כלל: 

חלק באור המלים – חוצצו – כמו ויצא חֹצֵץ כולו (משלי ל') ערוכים על סדר:

(כב) הַלְאֵל יְלַמֶּד דָּעַת וְהוּא רָמִים יִשְׁפּוֹט:

הלאל, הלא לאל א"צ ללמד דעת איך יעניש ובאיזה אופן יעניש את הרשע כפי רשעתו,

וא"כ אשאל איך הוא רמים ישפוט ויגזר ממרום לאמר–

(כג) זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו: (כד) עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה:

פסוק כג-כד זה הרשע, ימות בעצם תומו כולו שלאנן בלא שום חולי כלל,

הגם שכל ימיו היה בטוב עד שעטיניו מלאו חלב מרוב טובה ותענוגות בשר: 

(כה) וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה וְלֹא אָכַל בַּטּוֹבָה:

וזה הצדיק, ימות בנפש מרה מתוך חולי ומכאוב,

הגם שכל ימיו לא אכל בטובה, והיה כל ימיו דלים ורעים,

ובכ"ז אין הבדל ביניהם אחר המות כי אח"כ. 

(כו) יַחַד עַל עָפָר יִשְׁכָּבוּ וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם:

יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם, וא"כ הזה משפט צדק שנאמר שהוא רמים ישפוט כמשפט זה,

הלא מזה מבואר שלא הוא ישפוט זאת רק שכ"ז בא מפאת המערכת: 

(כז) הֵן יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וּמְזִמּוֹת עָלַי תַּחְמֹסוּ: (כח) כִּי תֹאמְרוּ אַיֵּה בֵית נָדִיב וְאַיֵּה אֹהֶל מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִים:

פסוק כז-כח הן ידעתי מחשבותיכם, ידעתי מה שחשבתם בלבכם בכל מה שעניתם על הצלחת הרשע,

ומזמות עלי תחמסו כי תאמרו איה בית נדיב, במה שאמרתם בתשובתכם איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים שאהלם וביתם אינו מתקיים בזה חמסתם מזימות עלי,

ועלי כוונתם, להביא ראיה מחורבן ביתי שהיה בית נדיב אל חורבן בית רשעים שביתם אינו מתקיים,

והגם שלא דברתם זאת בפירוש בפיכם, כן היה מחשבותיכם וכוונת מזמותיכם עלי,

אבל אני משיב לכם מה תביאו ראיה ממקרה שקרה אל איש אחד: 

(כט) הֲלֹא שְׁאֶלְתֶּם עוֹבְרֵי דָרֶךְ וְאֹתֹתָם לֹא תְנַכֵּרוּ:

הלא שאלתם עוברי דרך, אם שאלתם לעוברים במדינות שהם ראו רשעים רבים שביתם קיים ומצליח,

ואז אותותם בל תנכרו, לא תוכלו לנכר ולהכחיש את האותות שיתנו לכם ממשכנות רשעים רבים שעומדים בשלוה ובהצלחה,

שמזה יש אות וראיה הפך דבריכם ואין להביא ראיה מן הפרט רק מן הכלל: 

 (ל) כִּי לְיוֹם אֵיד יֵחָשֶׂךְ רָע לְיוֹם עֲבָרוֹת יוּבָלוּ:

כי, ואם תאמרו כי מחשִׂיכים את הרע ליום איד,

היינו שלא ישלמו להרע את ענשו עד שיבוא יום אידו המיועד לו,

והוא ליום עברות יובלו שהוא יום המיתה, שאז יקבל גמולו אחר המות,

ולכן לא ישלמו ענשו בעוה"ז כדעת בלדד, ע"ז משיב. 

(לא) מִי יַגִּיד עַל פָּנָיו דַּרְכּוֹ וְהוּא עָשָׂה מִי יְשַׁלֶּם לוֹ:

א) מי יגיד על פניו דרכו, הלא צריך שיקבל העונש במקום שהרשיע,

ששם יעמדו נגדו העדים שיעידו על דרכו הרע שבעבורו יקבל העונש, אבל מי יעיד שם בפניו, 

ב) שצריך שימצא מי שישלם לו, אבל שם את אשר עשה מי ישלם לו,

ומפרש דבריו נגד מ"ש מי יגיד על פניו דרכו, כי הלא. 

(לב) וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל וְעַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד: (לג) מָתְקוּ לוֹ רִגְבֵי נָחַל וְאַחֲרָיו כָּל אָדָם יִמְשׁוֹךְ וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר:

פסוק לב –לג הוא לקברות יובל, ושם אין עד ומגיד, ונגד 'מי ישלם לו', אומר שהלא על גדיש ישקוד, שנטמן תחת הגדיש מקום שאין יד השופט משגת אותו, והוא שוקד שם בתמידות ואינו יוצא משם, וא"א שימצא אותו השופט במק"א לשופטו,

וא"ת שהקבר עצמו הוא מקום המשפט, שהלא. מתקו לו רגבי נחל, ואין לו צער מהם, והוא לא אחד שנקבר שם כי אחריו כל אדם ימשוך, שזה סוף כל האדם הבאים אחריו,

וגם לפניו כבר נמשכו לקבורה אנשים אין מספר, וא"כ. 

(לד) וְאֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי הָבֶל וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר מָעַל:

איך תנחמוני הבל, אחר שתשובותיכם נשאר מעל, שהמבואר שתכלית תשובותיכם לא היה לנחם אותי ולהגיד האמת,

רק היה מעל ובגד בברית אחים, שאמרתם במעל שאני רשע לא לנחם כאח לאחיו: