איוב

איוב כב

פתיחה למענה הארבעה עשר מענה אליפז

 אחרי אשר ערכו שתים מערכות שש המערכת, בין על שאלת מפני מה יש צדיק ורע לו, בין על שאלת מפני מה יש רשע וטוב לו, והמתפלסף נצח את כולם בתשובותיו בחרבו ובקשתו,

התאמץ אליפז שנית ויכונן חציו על יתר להשיב מלחמה שערה במענה ערוכה לשתי השאלות, ויוציא מלבו שטה חדשה, בטוב טעם ודעת,

והוא שהיה זה בחכמה ובכונה מיוחדת מאת האלקים שלא לשלם גמול הצדיקים ועונש הרשעים תיכף בעוה"ז כדי שתהיה העבודה שלימה לשם ה' בלבד שלא מאהבת הגמול ומיראת העונש,

שאחר שעקר הרצון בעבודה הוא אם יעשה האדם את הטוב בעבור הטוב בעצמו, ובעבור החק התבוניי היוצא מאת המחוקק העליון ואך למען שמו הגדול בלבד, לא כן אם יעשה מעשיו בעבור השכר או מיראת עונש, אז אינו עובד את ה' רק את עצמו, ולא זאת העבודה הרצויה אצל ה',

ואם היה נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה והיה משלם עונש הרשע תיכף, לא היה איש ערב את לבו לעשות רע, מיראתו את העונש הבא בעקב המעשה, וכן היו כולם משתדלים לעשות טוב מידעם את השכר אשר ישולם תיכף לעושהו, ולא היה המעשה לשם ה',

וגם לא היה אז ענין לשכר ועונש, אחר שהיו אז מוכרחים במעשיהם מיראת עונש ותקות גמול, ולא היה ענין הבחירה והנסיון אשר הוא תכלית כוונת ה' בבריאת האדם, שיצר הלב יסיתו לעשות רע ויהיה חפשי בנפשו לעשותו ובכ"ז ימנע ויסור מרע מכבוד ה' וממצותיו,

וע"כ את העולם נתן בלבם מבלי אשר ימצא האדם את המעשה אשר יעשה האלקים, לא משכר הצדיקים ולא מעונש הרשעים, וימצאו עושי רשע מצליחים ורשעים ישתבחו בעיר אשר כן עשו, וגם השגחת ה' מכוסה ונעלמה מעיני רוב בני האדם, ויצר המינות יתעה את השכל להכחיש את ההשגחה ולומר שעולם כמנהגו נוהג, ושהכל ע"פ התולדה והטבע והמערכה, ושרם ה' על השמים כבודו ולא ישגיח בשפלים וכדומה מטענת המכחישים, וכולם מביאים ראיה מרוע הסדר וההנהגה, שהצדיקים מעונים והרשעים מצליחים,

 

וזה הוא המבחן והנסיון לדעת בין עובד אלקים באמת ובתמים ובין אשר לא עבדו לשמו, שהעובד האלקים שלא ע"מ לקבל פרס, צדיק באמונתו יחיה וממקומו לא ימוש, ואז יקבל שכרו בעולם הגמול שכר נפשי נצחי בעדן הצחצחות, כי נבחן ונמצא שלם,

וגם ללצים נכונו שפטים בעולם הנפשות והאלקים יבוא במשפט על כל נעלם אל אמונה ואין עול והכל במשפט וכל מעשהו באמונה,

 

ובזה העמיד ויכונן את שטתו הקדומה, בין מ"ש בטעם יסורי הצדיקים שהוא לשלם להם בעוה"ז על חטא קל אשר עשו כדי לזכותם בעוה"ב,

ובין על הצלחת הרשעים, שבכ"ז אין הצלחתם שלימה כי לבם מלא פחד מעונשם המעותד להם, הגם שלרוב יבוא להם בעולם הנפשות, לבם ינבא להם רע,

וגם בזה הִצְדיק מה שהוכיח את איוב בראש מענהו הראשון, כמ"ש הלא יראתך כסלתך, שעקר העבודה הנרצה היא שלא תהיה מתקוות גמול ויראת עונש שבזה חטא איוב, ולכן מעדו אשוריו, ולכן שפך עליו ה' את חמתו,

 

ועל כל תשובות איוב על דבריו הקודמים תכסה התשובה הזאת, שהיה זה מוכרח לצורך ההנהגה עם בעלי הבחירה ועם המבין לדעת מעשה עבודתם אם היא שלימה ותמימה לשם ה' ואהבתו לבד: 

 

(א) וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּמָנִי וַיֹּאמַר: (ב) הַלְאֵל יִסְכָּן גָּבֶר כִּי יִסְכֹּן עָלֵימוֹ מַשְׂכִּיל:

הלאל, אומר לו שלא היה אפשר שה' ישלם לצדיק את שכרו ולהרשע את ענשו תיכף בעוה"ז, שא"כ לא היו עובדים את ה' לשמו רק ע"מ לקבל גמול, וכן היו נמנעים מלעשות רע רק מיראת העונש, ועבודה זו מאהבת גמול או מיראת עונש אינה רצויה בעיני ה',

וז"ש הלאל יסכן גבר, וכי יקבל ה' הנאה מעבודת האדם,

אם יסכן עלימו משכיל, אם ישכילהו ה' ויבינהו תועלת העבודה, ע"י שהיה רואה שמקבל תיכף שכר ועונש, בזה לא היה ה' מקבל נחת מן העבודה, ומפרש. 

 (ג) הַחֵפֶץ לְשַׁדַּי כִּי תִצְדָּק וְאִם בֶּצַע כִּי תַתֵּם דְּרָכֶיךָ:

החפץ לשדי כי תצדק אם תקבל בצע ע"י מה שתתם דרכיך?, אם תקבל בצע וריוח ושכר על ידי צדקתך, ובעבור הבצע הזה והשכר תצדק ותעשה מעשים טובים?,

היהיה בזה חפץ לה' בעבודתך?, שאז אינך עובד את ה' רק את עצמך בעבור הבצע!: 

 (ד) הֲמִיִּרְאָתְךָ יֹכִיחֶךָ יָבוֹא עִמְּךָ בַּמִּשְׁפָּט:

המיראתך, או אם תצדק מיראתך פן יוכיחך ויענישך אם תעבור על מצותיו, או מיראתך פן יבוא עמך במשפט לשפטך על רוע מעשיך, ומפני יראה זו שהוא יראת העונש תצדק, היש חפץ לה' בעבודה זו, שאינו לשמו רק מאהבת עצמך?,

ולכן לא היה אפשר שיתן שכר הצדיק תיכף, שאז היית עובד ועושה צדק בעבור הבצע והשכר,

וכן לא היה אפשר להעניש את הרשע בעוה"ז שאז היה נמנע מהרע רק בעבור יראת העונש, ובזה אין חפץ לה', שעקר חפצו ורצונו שתהיה העבודה לשמו שלא בעבור פנייה חיצונית: 

 (ה) הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה וְאֵין קֵץ לַעֲוֹנֹתֶיךָ:

הלא, ר"ל ולכן סידר ה' סדר ההנהגה שלא ישלם תיכף לעושי הרע כרעתו, רק לפעמים יש עושה רע מאת ומאריך לו, ולפעמים יעניש להרשע תיכף אם רואה בחכמתו שצריך לידי כך לפי הענין,

ובזה יש מקום לטעות שאין השגחה ואין דין וחשבון, וא"כ העובד יעבוד עתה לשם ה' בלבד, אחר שאינו מקוה שכר ואינו ירא עונש,

וז"ש לפעמים יתנהג ה' שלא להעניש תיכף רק הגם שרעתך רבה עד שאין קץ לעונותיך, ותרבה עונות גם נגד בני אדם, והוא. 

 (ו) כִּי תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט: (ז) לֹא מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה וּמֵרָעֵב תִּמְנַע לָחֶם:

ו-ז כי תחבול אחיך חנם ותפשיט מהעניים את בגדיהם, וכן לא תעשה שום חסד, אף להשקות את העיף מים ולתת לחם לרעב ובכ"ז לא יעניש ה' אותך, ואתה מצליח וקרנך תרום בכבוד, כי. 

(ח) וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ וּנְשׂוּא פָנִים יֵשֶׁב בָּהּ:

איש זרוע לו הארץ, שע"י שאתה איש זרוע ותקיף בארץ הכל נכנעים תחתיך, ולא לבד שלא יענישו אותך על רוע מעשיך, כי עוד ישב בה נשוא פנים שהכל ישאו פניו בכבוד, וכבוד והדר יעטרהו, ולפעמים יקרה ג"כ שיענישך ה' תיכף, והוא אם. 

 (ט) אַלְמָנוֹת שִׁלַּחְתָּ רֵיקָם וּזְרֹעוֹת יְתֹמִים יְדֻכָּא: (י) עַל כֵּן סְבִיבוֹתֶיךָ פַחִים וִיבַהֶלְךָ פַּחַד פִּתְאֹם:

ט-י אלמנות שלחת ריקם וגזלת אלמנות ויתומים, וה' ישמע צעקתם ויעניש אותך תיכף, עד שלכן סביבותיך פחים ויבא עליך פחד פתאום ויבהיל אותך ומפני שאין העונש בא תמיד להרשע, שלפעמים יענישהו ה' תיכף,

ופעמים רבות יעשה עבירות אין קץ ובכ"ז הוא איש זרוע ונשוא פנים וישב בארץ בשלוה,

עי"כ יש מקום לטעות שאין ה' משגיח ושהותרה הרצועה, ויש מקום לבחירה כי אין מתיראים לעשות רע: 

(יא) אוֹ חֹשֶׁךְ לֹא תִרְאֶה וְשִׁפְעַת מַיִם תְּכַסֶּךָּ:

פסוק יא

או חשך, וע"י שאתה רואה רוע הסדר בהנהגה שהרשע מצליח, יעלו על לבבך דברים ומחשבות רעות אחרות לכפור בהשגחה, כי תדמה את ראיית ה' והשגחתו כפי ראיית בני האדם והשגתם,

שאתה אם יש חשך מפסיק בינך ובין המובט הלא לא תראה את המובט,

וכן אם שפעת מים תכסך לא תראה, כי המים יפסיקו בינך ובין המוחש,

ותדון מזה שכן הוא גם ראיית ה' שלא יראה ממקום רחוק, או כשחשך או עבים מפסיקים בינו ובין המובט וע"כ תחשוב בלבך לאמר. 

 (יב) הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּבַהּ שָׁמָיִם וּרְאֵה רֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי רָמּוּ:

הלא אלוה גובה שמים, כי על השמים כבודו שהם גבוהים מן הארץ,

וראה ראש כוכבים כי רמו, שהכוכבים הראשונים רמו מאד מן הארץ, ועי"כ. 

 (יג) וְאָמַרְתָּ מַה יָּדַע אֵל הַבְעַד עֲרָפֶל יִשְׁפּוֹט:

ואמרת מה ידע אל, הלא יש מרחק רב בינו ובין הארץ השפלה, הבעד ערפל ישפוט, הלא הערפל הגדול אשר ישתרע במרחק הרב הזה אשר בעולם הכוכבים, מפסיקים בינו ובין הארץ, ואיך ישפוט את מעשה בני אדם יושבי חשך וצלמות, וגם. 

 (יד) עָבִים סֵתֶר לוֹ וְלֹא יִרְאֶה וְחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ:

עבים סתר לו ולא יראה, שהעבים מפסיקים בינו ובין הארץ וא"א שיראה את הנעשה בארץ.

וחוג, הוא טענה שניה, שהגם שיראו שלפעמים מגיע עונש לרשעים, כמו בדור המבול שנמחו כולם במבול מים ע"י עונותיהם,

ע"ז יטענו שא"א שהיה זה ע"י רוע מעשה בני אדם, כי הלא השמים והגלגלים סובבים במסלולם במערכתם מששת ימי בראשית על סדר קבוע בלתי משתנה, והם מחייבים פעלים בשפלים לפי סדר מערכתם, שכל השינויים הנעשים בעולם תלוי לפי מערכת הכוכבים במשמרתם, וא"כ איך אפשר שע"י שמתי און ורשעים ישנו מעשיהם לרוע, ישתנו סדרי מעשה בראשית וישנו הכוכבים והשמים מהלכתם לשנות סדר העולם?

ומזה יכריחו שגם בעת שנעשה עונש ברשעים כמו בדור המבול לא היה זה ע"י ההשגחה ורוע המעשים, רק שכן היה מחייב בעת ההיא מצד סדר המערכה ומצב הכוכבים שיהיה אז מבול בעולם, והיה זה ענין טבעי לא השגחיי,

 וז"ש הם אומרים הלא חוג שמים יתהלך, ר"ל שמחוגת השמים וסבובם במערכתם על מסלוליהם יתהלך תמיד על סדר קבוע סובב הולך על אופניהם, וא"כ. 

 (טו) הַאֹרַח עוֹלָם תִּשְׁמֹר אֲשֶׁר דָּרְכוּ מְתֵי אָוֶן:

האורח עולם תשמור אשר דרכו מתי און, ר"ל הכי אפשר זה שאורח עולם ודרך הכוכבים במשמרתם אשר הם הולכים בארח זה לעולם,

הכי אורח הזאת תשמור ותמתין על הארח אשר דרכו בו מתי און, שבעת יְשַנו מתי און את ארחם לרוע, ישנה גם ארח עולם את דרכו ללכת בדרך אחר, וישתנו סדרי מעשה בראשית והמתחייב מצד המערכה בשביל שינוי מעשה הרשעים?

והלא מבואר מן החוש להפך שחוג שמים יתהלך תמיד על מסלולו, ולא ישתנה לעולם ע"י שינוי מעשה בני אדם: 

 (טז) אֲשֶׁר קֻמְּטוּ וְלֹא עֵת נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם:

אשר, עפ"ז יאמרו [הרשעים המכחישים] שאלה אשר קמטו ונכרתו, הרשעים שנכרתו במי המבול, וכי לא היה העת מחייב שנהר יוצק יסודם?

 שהעת היה מחייב זה, לפי טבע הארץ והמים אשר עליה בעת ההיא, ולפי מצב המערכת

אבל לא היה זה ענין השגחיי ע"י רוע מעשה הרשעים שבעת ההיא: 

 (יז) הָאֹמְרִים לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וּמַה יִּפְעַל שַׁדַּי לָמוֹ:

האומרים, ומביאים [הרשעים המכחישים] ראיה לזה שלא נמצא עונש השגחיי,

כי הלא אלה הרשעים הם אומרים לאל סור ממנו, ובכל זה מה יפעל שדי למו?

הלא לא עשה להם שום רע ועונש בעבור זה, ולא לבד שלא הענישם, כי עוד. 

 (יח) וְהוּא מִלֵּא בָתֵּיהֶם טוֹב וַעֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי:

הוא מלא בתיהם טוב, שהלא לפי דעתך הטוב בא מהשגחתו, והיה ראוי עכ"פ שימנע הטוב מאתם,

ומכל זה יביאו המכחישים ראיה ומופת שאין ה' משגיח,

ועצת רשעים רחקה מני, ר"ל ואחר שע"י כל הנזכר נעלם מבני אדם עצת רשעים היינו עצת ה' והנהגתו בענין הרשעים, כי עי"כ כולם שואלים שאלות על רוע הסדר בזה, ואין יודעים תשובה נכונה,

וכ"ז היה בכונה מאת ה', שבזה יבחנו הצדיקים והעובדים מאהבה והמאמינים הבלתי שמים לב לכל זה ויאמינו שה' משגיח ושראוי לעבדו ולירא ממנו מצד עצמו, ועי"כ. 

 (יט) יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמָחוּ וְנָקִי יִלְעַג לָמוֹ:

יראו צדיקים וישמחו, שהצדיקים יבינו מזה שיש עוד עולם אחר ששם הוא עולם הגמול והעונש אשר שם יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע, וישמחו על עבודתם, שעי"כ יבטחו על השארת נפשם וקיום גמולם בעולם הנצחי,

והנקי ילעג להרשעים, כי ידע שעתידים לקבל עונש נצחי בעולם הנפשות: 

 (כ) אִם לֹא נִכְחַד קִימָנוּ וְיִתְרָם אָכְלָה אֵשׁ:

אם, המאמרים מקבילים, הצדיקים ישמחו – אם לא נכחד קימנו,

במה שעי"ז יבטחו שדבר הקיים בנו לעד, שהיא הנפש הנצחיית, לא נכחד במות הגויה, והיא קיימת לעולם ומוכנת לקבל גמולה בעולם הגמול,

והנקי ילעג למו – כי יתרם אכלה אש,

שהגם שהצליחו בעוה"ז הכלה, הלא יתרם שהיא נפשם הרוחניות שהיא מותר האדם מן הבהמה והיא הנותרת אחר המות, תאכל אש של גיהנם.

וכ"ז יתברר להם ממה שרואים שאין ה' מעניש את הרשע בעוה"ז, וה' צדיק לא יעשה עולה ובהכרח נמצא עולם אחר נצחי אשר שם יבא במשפט עם יצוריו: 

 (כא) הַסְכֶּן נָא עִמּוֹ וּשְׁלָם בָּהֶם תְּבוֹאַתְךָ טוֹבָה:

הסכן נא עמו, התרגל נא להיות עמו, להתהלך עם אלקים, היינו שיהיו כל מעשיך לשם שמים לא לתקות גמול, ושלם, היה שלם ותמים, ולא תחלק מחשבותיך לעשות ע"מ לקבל פרס ולטובת עצמך,

ואז בהם תבואתך טובה, שע"י מעשה הרשעים יבא לך טובה, שעי"כ יוכר שאתה עובד מאהבה לא לשם גמול ובזה תקבל גמול בעולם הנפשות: 

 (כב) קַח נָא מִפִּיו תּוֹרָה וְשִׂים אֲמָרָיו בִּלְבָבֶךָ:

קח נא מפיו תורה, שלא תבחר בנימוסים השכליים, [אלא] רק לקבל תורה האלקית הבאה בנבואה,

ושים אמריו בלבבך, שלבבך הבוחר ורוצה, לא ישמע לאמרי הגוף והנאותיו לעשות לטובת עצמו ולתועלתו,

רק יהיה כאילו אמרי ה' שוכנים בלבבך והם הבוחרים ופוקדים על האיברים לעשות כמצות ה' בלי שום פניה חיצונית: 

 (כג) אִם תָּשׁוּב עַד שַׁדַּי תִּבָּנֶה תַּרְחִיק עַוְלָה מֵאָהֳלֶךָ:

אם תשוב עד שדי, ר"ל שבצד אחד תוריד את התורה מלמעלה למטה, עד שתשכון בלבבך,

ובצד אחר תעלה את נפשך מלמטה למעלה אל האלקים, כמו וירד ה' אל הר סיני ומשה עלה אל האלקים,

ור"ל שתעלה את כל הדברים והחפצים אל חק עליון תבוני אשר מקומו בהתבונה הכוללת שהוא האל ית',

ואז תבנה, להיות בית נאמן לה' ומעון למשכן כבודו, ואז תרחיק עולה מאהליך,

משא"כ אם תעשה מאהבת עצמך תהיה העולה קרוב אל אהליך, והיצר יסית אותך תמיד לעת מצוא איזה תועלת והנאת הגוף להדיחך מן הנכוחה והישרה: 

 (כד) וְשִׁית עַל עָפָר בָּצֶר וּבְצוּר נְחָלִים אוֹפִיר:

ושית על עפר בצר, אז יהיו כל קניני העוה"ז כאפס בעיניך, עד שתהרוס כל המבצרים שיהיו שוים לעפר,

ואת זהב אופיר תשית בצור נחלים, שישאר במקום שמוציאים משם את הזהב,

ר"ל לא תבטח לא בערי מבצר ולא בעושר: 

 (כה) וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ:

והיה שדי בצריך, ה' יהיה המבצר שלך, בו תמצא מעוז ומחסה מכל צר ואויב,

והוא יהיה לך כסף תועפות, לא כסף הקבור באדמה רק כסף העף למעלה, שהוא כסף הכוסף כסף עליון רוחני: 

 (כו) כִּי אָז עַל שַׁדַּי תִּתְעַנָּג וְתִשָּׂא אֶל אֱלוֹהַּ פָּנֶיךָ:

כי אז על שדי תתענג, אז לא יהיה העונג שלך עונג גשמי, רק עונג רוחני, ע"י דבקות הנפש ברוחניותה ובאלוה מעוזה,

ואז תבין כי כל עניני העוה"ז אינם חשובים לכלום ועקר הוא שכר הנפשיי והרוחני,

ותשא אל אלוה פניך, כל פניותיך וכונתך תשא אל אלוה, בל תרצה דבר לצורך הגויה רק למלאת רצון אלוה ולהדבק בו, ועי"כ. 

 (כז) תַּעְתִּיר אֵלָיו וְיִשְׁמָעֶךָּ וּנְדָרֶיךָ תְשַׁלֵּם:

תעתיר אליו וישמעך, כי אז תהיה שכינת ה' דבוקה בך לשמוע תפלתך, ואתה תשלם תמיד את נדריך שנדרת בעת צרה, כי יפדך מכל צרה, ולא זאת לבד כי לא תצטרך לתפלה כלל, כי. 

 (כח) וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר:

ותגזר אומר, גם מה שתגזר בדרך גזרה, יקם לך, כי כל הטבע יהיה נכנע תחתיך,

וכמו שגזר יהושע על השמש שתדום ואליהו שאמר אם יהיה טל ומטר כי אם לפי דברי,

ועל דרכיך נגה אור, מה שהיה עד עתה חשך בדרכיך, כי היו ענינים גופנים גשמיים, יהיה עתה אור,

כי יהיו ענינים נעלים מחשכת החומר אל אור הנפשות וזהרם: 

 (כט) כִּי הִשְׁפִּילוּ וַתֹּאמֶר גֵּוָה וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁעַ:

כי השפילו, עד עתה דרכיך השפילו את עצמם, שהיו הולכים בעניני העולם השפל וענינים בשריים ושפלים, ועתה תאמר גוה,

תגביה אותם לענין נשגב רוחני שמיימי אלקי, כי תסור את מעטה החומר ותאוותיו והנפש תגביה עוף, כי ע"י שתמעט תאוות הגוף וגאותו ותהיה שח עינים, בל תגביה עיניך אל עניני עוה"ז המדומים,

[אזי-] ה' שח עינים יושיע בתשועה הרוחנית: 

 (ל) יְמַלֵּט אִי נָקִי וְנִמְלַט בְּבֹר כַּפֶּיךָ:

ימלט, בתנאי אם השח עינים ימלט ויפליט מגופו ומרעיוניו את ה'אי נקי', את הדבר 'הבלתי נקי', שהם התכונות הרעות ושומרי הגוף ופחיתותיו והציורים הרעים, שכולם דברים מגואלים ובלתי נקיים זאת ימלט ויפליט מקרבו,

ונמלט, וכ"ז יהיה נמלט ונפלט ממך, ע"י בור כפיך, אם תטהר מעשיך, לא תמצא בקרבך דבר בלתי נקי, בין מדה רעה בין מחשבות לא טהורות ונקיות:

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “איוב פרק מב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב