איוב כג

פתיחה למענה החמשה עשר מענה איוב

הנה שטת אליפז החדשה כוללת שני דברים, 

א) תשובה על יסורי הצדיק, שהוא מפני שלא עבד בתמימות לשם ה' בלבד, רק היה ברוחו פניות חיצוניות מתקות גמול ויראת עונש,

ולכן יצרפהו ה' ביסורים למען ענותו לנסותו להיטיבו באחריתו בעולם הבא, 

ב) תשובה על הצלחת הרשעים, שהוא כדי שיהיה בחירה חפשית בידי האדם לעשות טוב או לחדל, שאם היה בא העונש תיכף היו מתיראים לעשות רע ולא היה בחירה, וגם שאז היה העבודה שלא לש"ש,

ועל שניהם השיב תשובה נצחת בשני האמרים,

על הראשונה יאמר שאיך יתכן שייסרהו ה' בעבור זה ביסורים קשים כ"כ בעבור מה שהיה בלבו בעבודתו גם פניה חיצונית ע"מ לקבל פרס, שעכ"פ שמר את משמרת מצותיו ומשפטיו, ולא עשה מעשה רע שבעבורו יתחייב עונש גדול כ"כ, (סי' כ"ג ו' ז'),

זאת שנית שאם יתוכח עם ה' היודע האמת אז יתברר שלא היתה עבודתו לשום פניה חיצונית רק לשם ה' בלבד שהגם שעלה לפעמים ברוחו כרגע שהוא נתלה בהשגת צרכיו וכל עניניו מה', בכ"ז התבונן תיכף ושב אל עבודתו לשמו בלא שום פניה, ומזה הוכיח שצדקתו כבר קצובה וגזורה מראשית ע"י הידיעה העליונה הקדומה, ולכן לא קבל שכר ע"ז, ונעזב אל מקרה המערכה ואל היסורים המחויבים לפי מזל התולדה (שם י'-י"ז).

במאמר השני (סי' כ"ד) יסתור דברי אליפז מצד שלות הרשעים, שע"ז הראה כי יש רשעים שמחריבים את הישוב ומפריעים כל שלות מין האנושי, ואלהים לא ישים תהלה להשמידם כדי להסיר רעתם שלא יכלו את העולם, שאם היתה השגחה היה מהראוי לשמור כלל בני אדם ממזיקים כאלה מחריבי הישוב.

זאת שנית, שפראים האלה שוכנים במדבריות ועל איי הים נפרדים מהישוב, ומשם יתפשטו כפעם בפעם לשדוד ולרצוח ולהחרים נפשות רבות, ואם ישמידם ה' בסתרי משכנותיהם לא יודע זה לאיש, ולא יזיק זה לענין העבודה והבחירה החפשית.

וא"כ היה ראוי שישמידם מתחת שמי ה' מצד ההשגחה על האדם, ומזה שב אל הוכחתו שאין ה' משגיח בפרטים, והכל נתלה מן המערכת,

ועל זה יצעק מרה למה לא נצמת מפני חשך והיה טוב לו העדרו ממציאותו (סימן כ"ג פ' ט"ז י"ז): 

(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: (ב) גַּם הַיּוֹם מְרִי שִׂחִי יָדִי כָּבְדָה עַל אַנְחָתִי:

גם היום, ר"ל גם היום הגם ששיחי וכעסי מר מאד מרוב צרותי, בכ"ז היתה ידי כבדה ומתגברת על אנחתי ר"ל הייתי מתאפק בכל כחי ולא הייתי נאנח, אם. 

(ג) מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ אָבוֹא עַד תְּכוּנָתוֹ:

מי יתן ידעתי ואמצאהו אם הייתי מוצא את ה' להתוכח עמו פנים אל פנים הייתי מתגבר על אנחתי, והייתי מתוכח בישוב הדעת כאלו אין לי שום אנחה ודעתי צלולה ומיושבת,

אבוא, ר"ל אם הייתי מוצא אותו באחת משתי פנים. או שאמצא אותו בדרך אם אדע באיזה מקום הוא הולך, או אם הייתי יכול לבא עד תכונתו, ר"ל עד ביתו ששם מקום משכנו,

והמליצה אם הייתי משיג אותו מצד הנהגתו כמו שהוא בדרך אשר הוא הולך לנהוג הנהגת העולם,

או אם אבוא עד תכונתו להשיגו מצד עצמו וענינו: 

(ד) אֶעֶרְכָה לְפָנָיו מִשְׁפָּט וּפִי אֲמַלֵּא תוֹכָחוֹת:

אערכה, ומי יתן שעת אשר אבא אליו 

א) יהיה לי רשות לערוך לפניו משפט ולהתוכח עמו, 

ב) ושאז בעת הוכוח. 

(ה) אֵדְעָה מִלִּים יַעֲנֵנִי וְאָבִינָה מַה יֹּאמַר לִי:

אדעה מלים יענני ר"ל 

ג) שאוכל להבין הלשון והמלות שבם הוא מדבר, שאבין הענין בעצמו מה שיאמר לי, ור"ל כי עתה א"א לי 

1) לא לשפוט כנגדו כי לא יענני על וכוחי, 

2) שגם אם יענני לא אבין המלות שידמה לי כי ידבר אלי בשפה אחרת המוזרה לי, 

3) ולא הענין בעצמו העמוק ונעלה משכל האדם: 

(ו) הַבְּרָב כֹּחַ יָרִיב עִמָּדִי לֹא אַךְ הוּא יָשִׂם בִּי: (ז) שָׁם יָשָׁר נוֹכָח עִמּוֹ וַאֲפַלְּטָה לָנֶצַח מִשֹּׁפְטִי:

הברב כח, שיעור הכתוב, שם ישר נכח עמו הברב כח יריב עמדי לא אך הוא ישים בי

ר"ל כשאעמוד אתו פנים אל פנים, שם יעמוד הישר ויתוכח עמו בעבורי וישאלנו, וכי בעבור זה שלא אך הוא ישים בי יריב עמדי ברוב כח?,

ר"ל שאתה אומר שהיסורים שבאו עלי היו על שלא היתה עבודתי לשם ה' ביחוד, רק היה בלבי פניות חיצוניות מתקות גמול ויראת עונש, שלכן לא היתה עבודתי שלימה ובעבור זה הביא עלי יסורים,

הכי ראוי שבעבור זה יבואו עלי יסורים גדולים ומרים כאלה ויריב עמדי ברוב כח, בעבור שבעבודתי לא היה אך הוא לבדו תכלית העבודה וכוונתה, כי היה בלבי גם מחשבת הגמול והעונש שהיא פניה לצרכי תועלתי,

והדבר ששם בי במחשבתי לעבוד את ה', ר"ל תכלית העבודה ומגמתה, לא היה אך הוא ה' לבדו, רק עוד מחשבה חוץ ממנו שהיא תועלת עצמי,

הכי זה פשע גדול כ"כ עד שראוי ליסורים גדולים כאלה?,

הלא בכ"ז לא עברתי ממצותיו ולא פשעתי פשע גדול ראוי לעונש גדול כ"כ, זאת יהיה הויכוח אשר אתוכח עמו, וע"ד טענה זו אפלטה לנצח משופטִי כי אצא זכאי בטענתי זאת.

ותפס הלשון ישים בי לפי שטתו שאין הבחירה חפשית ומה שהוא עובד את ה' שם ה' בו ומכריחו לזה ע"י ידעיתו הקדומה ואיך ע"י שלא שם בי שיהיה עבודתי אך הוא, דהיינו אך לשמו בלי פניה חיצונית, הכי בעבור זה יריב עמי ברב כח? 

חלק באור המלים –  נוכח – נפעל, היושר יתוכח עמו, או היושר שעמו ע"י יבורר הדבר,

או הוא כמלת נכחו תחנו על הים, היושר הוא נכחו ועומד עמו לברר הדבר:

(ח) הֵן קֶדֶם אֶהֱלֹךְ וְאֵינֶנּוּ וְאָחוֹר וְלֹא אָבִין לוֹ:

הן, אבל לא אוכל לא למצאו ולא לבא עד תכונתו,

כי אם קדם אהלך לבקשו מצד מזרח, ואיננו,

וכשאלך אחור לבקשו בצד מערב, הגם שהקדמונים ציירו שהשכינה במערב, ושצבא השמים כולם ההולכים ממזרח למערב ילכו להשתחוות לפני כסא כבודו שמה, בכ"ז הגם שהיא שם לא אבין לו להשיגו: 

(ט) שְׂמֹאול בַּעֲשֹׂתוֹ וְלֹא אָחַז, יַעְטֹף יָמִין וְלֹא אֶרְאֶה:

שמאל. את צד צפון ציירו הקדמונים שהוא פתוח, שבצד הזה לא השלים את הבריאה בשלימותו, כאלו הניח את הצד הזה בלא ציפוי וכותל וקירות, כבונה בית ולא אחזו בעצי ארזים ולא צפהו בעץ ובכותלים סביב,

אומר במליצתו שגם שם לא אוכל לראות הגם ששם פתוח, כי בעת עשותו צד שמאל ולא אחז אותו לסתמו לכסותו בעצי ארזים

בעת ההיא עטף ימין, העטיף וכסה את הכל בצד ימין, עד שלא אראה וכ"ז מליצה על שא"א להשיג את ה' בכל צד,

(וע"ד המושכל, השגת ה' מצד עצמו נקרא השגת פנים, וזאת א"א לשום אדם להשיג ולדעת שמץ דבר,

רק ההשגה תהיה מצד אחור, ר"ל ע"י הבריאה המשתלשלת מאתו, שע"י הבריאה ישיג את הבורא וישיג מן המסובבים את הסבה העליונה, כמ"ש וראית את אחורי ופני לא יראו,

ועז"א שבצד קדם, ר"ל באמתת עצמותו מצד עצמו, שם איננו, כי זה נעלם משכל האדם ומשם לא ימצא הבורא כלל,

רק ימצא אותו מצד אחור ששם ישנו וישיג שהוא נמצא, אבל לא יבין לו ולא ישיג עניניו בתבונותיו.

והנה הנהגת העולם בדרך הטבע נקרא בכתבי הקדש בשם הנהגת השמאל,

וההנהגה ע"ד הפלאי והנסי נקרא בשם ימין כמ"ש בכ"מ,

ועז"א שאם יחקור אחר הנהגה המסודרת מצד הטבע, שם לא אחז ונגמר הבנין, כי שם ימצא שאין סדר נכון בהנהגה, כי יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו.

ואם ישקיף על צד ימין שהוא הנהגתו הנסיית ששם ההנהגה שלמה, אבל לא יראה, כי אינו רואה רק ההנהגה המסודרת מששת ימי בראשית בדרך הטבעי וע"פ המערכה שהוא צלמות ולא סדרים): 

ר' בספר בקע לגולגולת [אלמליח עמ' עד] שהרבה לסתור דברי המלבי"ם בפסוק זה, ומבאר כרש"י ש'אחז' פירושו מלשון 'אחזה' היות וטעמו בא', ולמלבי"ם פי' מלשון אחיזה היה טעמו צ"ל בח'.

(י) כִּי יָדַע דֶּרֶךְ עִמָּדִי בְּחָנַנִי כַּזָּהָב אֵצֵא:

כי הוא, אבל הגם שאני איני יכול לדעת דרכו ולמצא, הלא הוא ידע דרך עמדי, הוא יכול למצוא אותי, ויודע הדרך שבו ילך לבא אלי להיות עמדי,

וא"כ הלא בחנני ואצא כזהב היוצא מן המבחן בלא סיג ופסולת, כן לא נמצא בעבודתי שום מחשבת פיגול, כי. 

(יא) בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹא אָט:

באשורו אחזה רגלי, מצעדי רגלי היה באשורו, היינו לצורך האושר הנפשי, לא לצורך ההצלחה הגופנית,

וגם דרכו שמרתי שהלכתי רק בדרך ה', ולא אט אל דרך אחר, שהמעשה היה לפי דרך ה' מבלי נטות מן הדרך, וכוונת המעשה היה רק לשמו ולאושר הנפשי,

ומפרש נגד דרכו שמרתי- 

(יב) מִצְוַת שְׂפָתָיו וְלֹא אָמִישׁ מֵחֻקִּי צָפַנְתִּי אִמְרֵי פִיו:

מצות שפתיו (שמרתי) ולא אמיש לעשות רק כפי מצות ה' לא כפי הסברה והשכל האנושי,

ונגד באשורו אחזה רגלי, אמר מחקי צפנתי אמרי פיו, כי שמרתי אמרי פיו יותר מחוקי וצרכי,

שהמצות בעצמם לשמור אמרי פיו היו יקרים לי יתר מהשגת צרכי וחק פרנסתי וכל צרכי,

עד שא"א לומר שהיתה העבודה כדי למצוא על ידי זה חקי וצרכי גופי: 

(יג) וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ:

והוא באחד, ר"ל כי הוא ידע דרך עמדי והוא באחד, שה' ידע כבר את דרכו ע"י הידיעה הקדומה שכבר ידע מקודם שאעבוד אותו, ושתהיה עבודתי צרופה כזהב בלא סיג, ושרגלי תאחז רק באשורו, כ"ז ידע ה' מקודם בידיעתו הקדומה,

ולפ"ז לא היה לי עוד בחירה וחפשיות לבחור דרך אחר, שאז היה שינוי בידיעת ה', שאחר שאבחור דרך אחר תשתנה ידיעתו לדעת שבחרתי דרך אחר ממה שידע בתחלה. וזה א"א, כי הוא באחד באחדות האמתי, וא"א שתהיה בו ריבוי ושינוי בידיעתו שהיא עצמותו,

ואחר שהוא כבר ידע מראשית שאלך בדרך תמים לשמו, א"כ מי ישיבנו ונפשו אותה ויעש, מי יוכל להשיב את גזרת ה' שנגזרה ע"י ידיעתו הקדומה,

ומי הוא אשר נפשו אותה ויעש, מי הוא שיהיה לו עוד בחירה וחפשיות, לרצות איזה דבר באוות נפשו ובחירתו, ולעשות כפי רצונו זה אי אפשר,

שאז בהכרח ישיב ויפר את עצת ה' אשר ידע מראשית, וזה סותר לאחדות ה',

אשר מזה מבואר שא"א שיעשה דבר הסותר לידיעתו, שבזה יהיה שינוי בידיעתו שהיא עצמותו,

ואחר שהייתי מוכרח על מעשי הטובים ע"י ידיעת ה' וגזרתו הקדומה אין מגיע לי שכר עליהם: 

(יד) כִּי יַשְׁלִים חֻקִּי וְכָהֵנָּה רַבּוֹת עִמּוֹ: (טו) עַל כֵּן מִפָּנָיו אֶבָּהֵל אֶתְבּוֹנֵן וְאֶפְחַד מִמֶּנּוּ:

יד-טו כי ישלים, עמ"ש שעבודתו היתה שלימה מבלי שום פניה חיצונית, שלא חשב בעת עבודתו שעובד כדי שישיג עי"כ חקיו וצרכיו, כי עבד רק לשם ה' בלבד,

אומר שהגם שלפעמים עלה ברוחו מחשבה פתאומית בעת העבודה שהוא צריך לה' שישלים חקיו וצרכיו,

וז"ש כי ישלים חקי וכהנה רבות עמו על כן מפניו אבהל, הגם שלפעמים אבהל מפניו להתירא למרות דבריו, מצד שאני צריך אליו שישלים חקי וצרכי הגופנים, שישלימם לי שיהיה לי צרכי בשלמות, וכהנה רבות מה שאני צריך, כמו השגת החיים והבריאות והחן והעושר והבנים שכל אלה הם עמו, ואני צריך אליו שישלימם לי וע"כ מפניו אבהל, ויראתי פן יגרע חקי ופרנסתי או אחד מכל הדברים הנזכרים,

וברגע עלה בלבי מחשבה כזו בעת העבודה, אבל זה היה רק בהלה פתאומית ברגע, אבל בעת שעלה מחשבה כזאת על דעתי בבהלה בלא ישוב הדעת, אתבונן בתבונת הלב ובהשכל, ואז אפחד ממנו אז סר ממני הבהלה על צרכי שהוא יראת העונש, והפחד על עצמי, שלא אמצא נזק בגופי וקניני,

רק עקר פחדי היה ממנו, מיראת הרוממות, שלא אסור ממצותיו מפני יראת הרוממות ופחדו,

לא מפני יראת העונש או אהבת הגמול, בענין שעקר עבודתי היתה בלא שום פנייה חיצונית, ולא מתקות גמול ופחד עונש רק מיראת ה' הרוממה בלי מחשבה אחרת כלל: 

(טז) וְאֵל הֵרַךְ לִבִּי וְשַׁדַּי הִבְהִילָנִי: (יז) כִּי לֹא נִצְמַתִּי מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וּמִפָּנַי כִּסָּה אֹפֶל:

טז-יז ואל, אבל מה שעתה לא עמדתי בנסיון, וע"י היסורים נטיתי מעבודת ה' ויראתו, שזה מורה שהיה עבודתי רק מאהבת הגמול (וכמ"ש אליפז כי עתה תבא אליך ותלא הלא יראתך כסלתך),

זה היה מפני שהאל הרַך את לבי במה שלא נצמתי מפני חשך, שאם היה ממית אותי טרם שהביא עלי החשך הזה הייתי מקבל באהבה, כי עבדתי את ה' בכל מאדי ובכל נפשי אפילו הוא נוטל את נפשי, כי לא הייתי מקוה לתשלום גמול בעבודתי,

אבל במה שלא נצמתי, והשאיר אותי בחיי החשך האלה שהם היסורים הקשים ממות, עי"כ הרך לבי, כמ"ש אלמלא נגדוהו לחמו"ע הוו פלחין לצלמא, שיסורים כאלה אי אפשר לסבלם,

ועי"כ רך לבי ונבהלתי ולא עמדתי בנסיון, ור"ל במה שלא נכרתי מפני חשך שאז היה מכסה את האפל מפני, ולא הייתי רואה ברע אשר מצאתני: