איוב

איוב כה

פתיחה למענה הששה עשר מענה בלדד

גם בלדד נסה את כחו לקחת צרי אל שטתו, בין מ"ש בטעם יסורי הצדיקים שהוא ע"ד התמורה,

בין מ"ש בטעם הצלחת הרשעים שהוא מפני שעקר עונשם הוא בעוה"ב בכריתת נפשם ושאריתם,

שעל כל אלה נצחו איוב בטענותיו, ועתה החזיק במעוזו להשיב מלחמה שערה בזה הדרך,

הוא יחזיק במעוזו שהכל נתון תחת ההשגחה הפרטית, וה' בעל גמולות גמול ישלם לצדיק כצדקתו ולרשע כרשעתו,

ובכ"ז יחויב מטבע ההנהגה הכללית שיעצור לפעמים מבלי יגמול ויעניש תיכף להפרטים, מפני שאין ההנהגה הכללית מסכמת לזה,

כמו למשל, שהמטר הוא השגחיי ובא בפקודת ה' לטוב ולחסד להצמיח מוצא דשא ושדי תבואה, ובכ"ז לא ימנע שהצדיק ההולך אז בדרך יקבל צער מן המטר, והכי נאמר שיעצור ה' את המטר בשבילו?,

האור הוא לתועלת הכלל, ובכ"ז ישמש בו גם הרשע ללכת באורו אל מקום חפצו לרצוח ולעשוק,

והחשך העשוי לתת מרגוע ליגיעי כח ישמש בו גם הגנב לחתור בחשך בתים,

ובכ"ז אין שאלה שישנה ה' טבע הכללית אשר היא לטובת הכלל בשביל האיש המיוחד, כי הטבע הכללית ערוכה בכל ושמורה בחכמה ויכולת וחסד לפי הטוב הכללי, הגם שיצמח ע"י לפעמים רע לצדיק, או טוב לרשע במקרה, לא ישנה טבע הכללית בעבור האישיי הפרטיי,

ובכ"ז לא יקפח ה' שכר הצדיק ולא יוותר עונש הרשע, אך יגמול ויעניש באופנים מיוחדים אשר לא תשתנה הטבע בעבורם, אם בעוה"ז אם בעוה"ב,

ולכן יצוייר היטב שהצדיק יתיסר אם נולד במערכה רעה ומזלו מחייב לו רעות וצרות, שאז לא ישנה ה' את הטבע הכללית בעבורו וכמ"ש (בר"ח ב"ד) [נדצ"ל ר"א ב"פ] ניחא לך דאחריב עלמא בגינך,

ובכ"ז יקבל שכר בין על צדקותיו, בין על היסורים שסבל בלא פשע, כי יש עולם אחר נפשיי שאינו נתון תחת מערכת עוה"ז ומזלו, ושם יאיר באור החיים,

וזה מתאחד עם דעתו שבאר במענה הראשון שיסורי הצדיק הם ע"ד התמורה, ושעתיד לקבל שכר בעבור היסורים, רק שאז לא באר את דעתו היטב, ולכן שם איוב לאל מלתו, ועתה באר שהתמורה הזאת אינה מצד שכן ירצה ה' ליסרהו עתה כדי להיטיב לו אח"ז, שע"ז יאמר לא מעוקצך ולא מדובשך, רק שכונתו, שאם מזלו של הצדיק וטבע מקומו ומערכתו ומולדתו ועניניו יחייבו לו רעות, שיהיה עני וחולה וחסר לחם, לא ישנה ה' את הטבע הכללית בעבורו, רק יגמלהו טוב בעתיד בעבור הרע שסבל מצד מזלו הרע ומערכתו הרעה,

ובזה יצדק גם המשל שנשא ע"ז מן הצמח שיעקרנו בעל הגן ממקומו וישתלנו במקום אחר ששם יצמח ויפרה, וכן יעקור ה' את הצדיק מארץ תלאובות אשר שם עתיד ליגון ומחסור, וישתלנו בארץ החיים בעולם הרוחני ששם ישביע בצחצחות נפשו והיה כגן רוה ויעשה פרי ותנובה,

וכן הרשע שמזלו יחייב שיהיה עשיר ומצליח ובריא אולם, לא ישנה ה' הטבע הכללית בעבור עונש הרשע, רק יניח העולם על טבעו, כמ"ש עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידים ליתן את הדין, ובכ"ז יקבל הרשע ענשו לעתיד בעולם הנצחי, כמו שבאר במענהו השני,

וא"כ אין שאלה גם בזה למה יצליח בעוה"ז? שהוא מפני שמזלו גורם זאת,

ובכל זה לפני כל חציר יבש, כמשל הגומא והאחו, ויכפל ענשו כפי ערך הטוב שקבל וכפי רשעתו: 

(א) וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי וַיֹּאמַר: (ב) הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו:

המשל ופחד עמו, ר"ל ה' נותן ממשלה לאחרים (שעז"א המשל בהפעיל), ובכ"ז נשאר הפחד עמו, ר"ל הוא דומה כמלך שמינה מושלים תחתיו, ובכ"ז הוא בעצמו משגיח על כל דבר וכולם מתפחדים ממנו,

וכן כל כחות הטבע ותולדותיה הגם שהפקיד עליהם מושלים רבים שהם מערכת הכוכבים והשרים העליונים וכ"א ממונה על פעולה מיוחדת,

בכ"ז הוא המשגיח על כולם שיהיה בדין ובצדק וכולם מתיראים ממנו, והוא העושה שלום במרומיו, שהגם שהכחות אשר בבריאה,

וכן הראשים הפוקדים עליהם, הם מתנגדים זל"ז, וכ"א פועל פעולה מיוחדת לעצמו מתנגדת אל פעולת זולתו, הוא העומד בראש הסולם וקושר קשרים לאותיות הבריאה, ומחבר ומצרף כל הפרטים להנהגה כוללת שלמה ולספר שלם כתוב במכתב אלהים בחכמה ודעת, כמ"ש יוצר אור ובורא חשך עושה שלום, וכמש"ש: 

(ג) הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו וְעַל מִי לֹא יָקוּם אוֹרֵהוּ:

היש מספר לגדודיו, וכן הכחות הפרטיים הנתונים תחת הממשלות העליונות, שלכן קראם גדודים שהם כמו הגדודים הנתונים תחת המושלים, והם אין להם מספר כי רבו מאד,

ובכ"ז על מי לא יקום אורהו? – אור השגחתו והנהגתו פולח ובוקע על כל כח וכל בריה, באופן שבין הניגוד ובין הריבוי הנראה במציאות, ישובו לאחדות גמור ולדבר אחד מכל צד, ע"י האחד המיוחד ראשית ואחרית כל המאחד את כולם, ומנהיג כולם לתכלית כולל מיוחד, כולו טוב אין רע במגוריו,

וכל רע ופירוד וניגוד שימצא בפרטים, ישוב לטוב ושלום וחסד ע"י התכלית הכולל אשר בחכמתו, הרוצה אך בטוב: 

(ד) וּמַה יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם אֵל וּמַה יִּזְכֶּה יְלוּד אִשָּׁה: (ה) הֵן עַד יָרֵחַ וְלֹא יַאֲהִיל וְכוֹכָבִים לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו:

פסוק ד-ה ומה יצדק אנוש עם אל הן עד ירח, ועתה הכי יוכל אנוש לצדק במה שיטען נגד האל, שיסיר את הירח שלא יהל אור?, או שיעדה ויסיר את הכוכבים אשר לא זכו בעיניו של האנוש הזה?,

שאם אנוש פרטי יחידי נולד במערכה רעה, והירח או הכוכבים ששלטו בעת מולדתו חייבו עליו רעות וצרות לפי טבע מערכתם והמזל שצמח בעת ההיא,

הכי יוכל לטעון שיסיר ה' את הירח והכוכבים ששלטו בעת מולדתו, ויברא תחתם ירח וכוכבים אחרים שיורו עליו טוב והצלחה?, היצדק בטענתו זאת?, וכי יחריב ה' את העולם בעבור איש פרטי?: 

(ו) אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה:

אף כי אנוש רמה, בפרט שכלל האנוש הוא רמה, ור"ל שהחומר שלו עתיד להבלות בקבר ורמה תאכלהו,

ועקרו הוא הנפש הרוחנית שהחומר הוא רק לבוש אליה שתתגלם ותתלבש בו משך זמן מוגבל ואח"כ ישוב העפר על הארץ כשהיה.

ואיך מפני מציאות הלבוש הזה הבלה ונפסד יבטל וישנה את ההנהגה הכללית ויסיר את הירח והכוכבים אשר העמידם לעד לעולם?

ובכ"ז אין עול בזה, כי עתיד הוא לתת להצדיק טוב בעבור הרע שסבל, ולהרשע רע בעבור הטוב שקבל שלא במשפט, בעולם הנצחי, ששם אין שולטים הכוכבים במערכתם.

וזה הוא דרך התמורה שאמר בלדד במענהו הראשון, ומשפטי ה' אמת צדקו יחדו:

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “איוב פרק מב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב