איוב

איוב כז

(א) וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: (ב) חַי אֵל הֵסִיר מִשְׁפָּטִי וְשַׁדַּי הֵמַר נַפְשִׁי:

חי, אני נשבע בשם האל אשר הסיר את משפטי, ובשם שדי אשר המר את נפשי: 

 (ג) כִּי כָל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי וְרוּחַ אֱלוֹהַּ בְּאַפִּי: (ד) אִם תְּדַבֵּרְנָה שְׂפָתַי עַוְלָה וּלְשׁוֹנִי אִם יֶהְגֶּה רְמִיָּה:

ג-ד  כי כל עוד שנשמתי בי לא תדברנה שפתי עולה, לדבר דברים הפך מה שבלבי שדבור הפה הפך מחשבת הלב הוא עוולה,

וגם לא אחשב בשכלי סברות כוזבות, כסברות אלה שאמרתם להצדיק את ה', להגות מחשבות אלה בלשוני, שזה רמיה ומרמה,

והמאמרים מקבילים, שכל עוד נשמתי בי דהיינו חיי הגוף ונשמת אפי – לא אדבר עולה,

וכל עוד שרוח אלוה באפי שזה מציין הרוח הנשגב האלהי אשר באדם שהוא המשכיל והמחשב, – לא אהגה ואחשב רמיה, ולכן. 

 (ה) חָלִילָה לִּי אִם אַצְדִּיק אֶתְכֶם עַד אֶגְוָע לֹא אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי:

חלילה לי אם אצדיק אתכם עד אגוע, עד יום מותי לא אצדיק אתכם,

ואף שאגוע ע"י שלא אסכים לדבריכם בכ"ז חלילה לי מזה,

וכי אם אצדיק אתכם הכי לא אסיר תומתי ממני? הלא בזה אראה שאיני תמים, אחר שאדבר בפה נגד האמת ונגד מה שבלבי, שזה הפך התמימות שהוא קנין לי, אבל אם. 

 (ו) בְּצִדְקָתִי הֶחֱזַקְתִּי וְלֹא אַרְפֶּהָ לֹא יֶחֱרַף לְבָבִי מִיָּמָי:

בצדקתי החזקתי ולא ארפה, ארויח בזה כי לא יחרף לבבי מימי, שלבבי לא יחרף אותי שאמצא חרפה בלבבי שדברתי שקר ורמיה: 

 (ז) יְהִי כְרָשָׁע אֹיְבִי וּמִתְקוֹמְמִי כְעַוָּל:

יהי כרשע אויבי, יעשה זאת אויבי לדבר שקר ועולה ורמיה עד שיהיה כרשע בפ"ע, אבל לא אני, 

 (ח) כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ: (ט) הַצַעֲקָתוֹ יִשְׁמַע אֵל כִּי תָבוֹא עָלָיו צָרָה:

(י) אִם עַל שַׁדַּי יִתְעַנָּג יִקְרָא אֱלוֹהַּ בְּכָל עֵת:

ח-י  כי מה תקות חנף כי יבצע יקרא אלוה בכל עת, שיעור הכתובים –

אלוה יקרא ויכריז בכל עת ויאמר: מה תקות איש החונף אשר ידבר בגלוי הפך מה שחושב בלבו והפך האמת? מה תקוה יש לו מזה שיבצע, דהיינו שיהיה לו מזה בצע ושכר?

כי ישל אלוה נפשו, וכי גם אלוה יתעה את נפשו כמו שהוא מתעה אחרים בחנופה?

או הכי יבצע וירויח שישמע אל את צעקתו בעת שתבא עליו צרה?

או הכי יבצע וירויח שעל שדי יתענג שיהיה לו עונג בנפשו שהוא מעובדי ה', כן, יקרא אלוה ויכריז בכל עת

(ר"ל שי"ל א' מג' דברים:

 או שע"י החנופה יתעה את ה',

או שעכ"פ ישמע תפלתו הבאה בחונף,

או שהוא בפ"ע יהיה לו נחת מזה שידמה לו שהוא מעובדי ה', וכ"ז אינו, ולא יבצע מן החנופה מאומה): 

(יא) אוֹרֶה אֶתְכֶם בְּיַד אֵל אֲשֶׁר עִם שַׁדַּי לֹא אֲכַחֵד:

אורה, ואני מורה ומלמד אתכם שתשמעו הדברים אשר אני מדבר ביד אל, ששמתי הדברים ביד ה', כאלו הוא קורא ומכריז זה,

אשר עם שדי לא אכחד, כי דברים האלה הם עם שדי, שהוא בודאי שונא את החנופה והשקר והרמיה, ואיך אוכל לכחד זאת מה שהוא האמת: 

 (יב) הֵן אַתֶּם כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם וְלָמָּה זֶּה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ: (יג) זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע עִם אֵל וְנַחֲלַת עָרִיצִים מִשַּׁדַּי יִקָּחוּ:

יב-יג  הן, מוסיף שגם א"צ כלל שאורה אתכם את הדברים האלה, שהלא אתם כולכם חזיתם את הדברים האלה,

שהלא בכל הוכוח אמרו לו שנענש על החנופה שלא היה תוכו כברו, וא"כ כולכם מסכימים לזה שהחנופה שנואה בעיני ה',

וא"כ אשאל אתכם למה זה הבל תהבלו, זה חלק אדם רשע מאל, אחר שאתם מודים שהדבור הנאמר בחנופה וברמיה וכזב לא טוב,

למה דברתם בחונף וברמיה דברי הבל להשיב על השאלה של הצלחת הרשעים שחלק הרשע וגמולו שיקבל מאת האל, הוא. 

 (יד) אִם יִרְבּוּ בָנָיו לְמוֹ חָרֶב וְצֶאֱצָאָיו לֹא יִשְׂבְּעוּ לָחֶם:

שאם ירבו בניו סופם למו חרב, ושצאצאיו הקטנים לא ישבעו לחם,

וכמו שכן אמר בלדד בשטתו שהרשע יענש במה שיכרית ה' את בניו, והלא זה תשובה של הבל, כי הלא. 

(טו) שרידו שְׂרִידָיו בַּמָּוֶת יִקָּבֵרוּ וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה:

שרידיו במות יקברו, הלא ראינו שהרשע מת בשלוה רבה שהשריד הנשאר מעצמותיו יקברו תיכף בעת שימות, ואלמנותיו לא תבכינה כלל אחרי מותו כי נשאר להם כסף וזהב והון רב לפרנסת אלמנותיו ויתומיו, והם חיים ושלוים ומצליחים וכל רע לא יקרב אליהם: 

 (טז) אִם יִצְבֹּר כֶּעָפָר כָּסֶף וְכַחֹמֶר יָכִין מַלְבּוּשׁ: (יז) יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ וְכֶסֶף נָקִי יַחֲלֹק:

טז-יז  אם יצבור, הוסיף לאמר שגם אם יהיה כדבריכם שאמרתם שאין עשרו מתקיים ביד בניו,

ואם יצבור כסף כעפר ויכין מלבוש כחומר המלבושים אשר יכין ילבש הצדיק, והכסף אשר צבר יחלק הנקי, בענין שאחרי מותו יירשו זרים יגיעו ולא יתקיים ביד בניו,

וכן גם אם יהיה כדבריכם: 

 (יח) בָּנָה כָעָשׁ בֵּיתוֹ וּכְסֻכָּה עָשָׂה נֹצֵר:

שבנה כעש ביתו, כמו שהעש בעת שמתעטף במעטפה שזה ביתו, ואחר שיוצא מן המעטפה את ביתו ישא רוח, וכן כסוכה אשר עשה נוצר הכרם, שבעת יבצרו את הכרם תחרב הסוכה כן ביתו יכלה ויהרס אחר מותו,

ע"ז אני משיב. 

 (יט) עָשִׁיר יִשְׁכַּב וְלֹא יֵאָסֵף עֵינָיו פָּקַח וְאֵינֶנּוּ:

הלא עשיר ישכב, הגם שברגע תיכף אחר מותו יהרס ביתו וקניניו, הלא בעת ישכב וימות ימות עשיר, א"כ גם אם לא יאסף לקבורה, ותיכף נאבד כל עשרו, מה ידאג על זה,

הלא אם עיניו פקח, אם יוכל לפקוח עיניו לראות את הנעשה אחריו, הלא יראה כי איננו עוד במציאות, כי כבר עבר מן העולם, ומה יתעצב אז על ביתו החרב, אחר שאינו עוד בעולם וא"צ לו לבית וקנינים,

וכמו שלא יתעצב העש על ביתו והנוצר על סוכתו החרבה אחר שאין צריך לה עוד: 

 (כ) תַשִּׂיגֵהוּ כַמַּיִם בַּלָּהוֹת לַיְלָה גְּנָבַתּוּ סוּפָה: (כא) יִשָּׂאֵהוּ קָדִים וְיֵלַךְ וִישָׂעֲרֵהוּ מִמְּקֹמוֹ:

כ-כא  תשיגהו, ר"ל כל מה שאמרתם מכליון בניו וקניניו אחרי מותו אינו עונש כלל,

והיה ראוי שתשיגהו כמים בלהות שיבואו בלהות עליו בעצמו וישיגו אותו בחייו כמים שוטפים,

והסופה יגנוב אותו בלילה פתאום, והרוח קדים שהוא העז שברוחות ישאהו לאויר וילך עמו,

ובסער גדול יסערהו ויוליכהו ממקומו: 

(כב) וְיַשְׁלֵךְ עָלָיו וְלֹא יַחְמֹל מִיָּדוֹ בָּרוֹחַ יִבְרָח:

וישלך, וחוץ מזה ישלך הרוח עליו אבנים ועפר בדרך,

 כמו שהוא בעת הסער הגדול שנושא ומשליך סלעים ועצים,

וכל אלה יפלו עליו בדרכו, ולא יחמול עליו, עד שיהרג ע"י האבנים וינשא לקצה השמים ע"י הסער.

-אבל לא כן הוא שאין הסער שולט עליו כלל, כי גם מידו ברוח יברח,

גם כשיהיה ביד הסער יברח מידו וינצל, ועוד יותר מזה שאין מתפחד מן הסער כלל, כי. 

 (כג) יִשְׂפֹּק עָלֵימוֹ כַפֵּימוֹ וְיִשְׁרֹק עָלָיו מִמְּקֹמוֹ:

ישפק עלימו כפימו הוא שופק כפיו על הסופה והרוח קדים וצוחק עליהם,

והוא עומד נכון במקומו לא יזיזהו הרוח ממקומו, ומשם ישרק עליו בפיו דרך צחוק,

כי אין הרוח יכול לעשות לו מאומה: 

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “איוב פרק מב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב