איוב

איוב לא

(א) בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה:

עתה מתחיל לחשוב כי לא חטא שום חטא שבעבורו היה ראוי לכל הרעה הזאת,

ונגד מ"ש שהיה לאבל כנורו, שהיה דרכו לנגן על הכנור בעת שנכנסה כלה לחופה לשמח חתן וכלה, ועתה היה לאבל על מות בניו,

בל תאמר שבא לו העונש מפני שחטא בעת הנגון וחמד את הכלה,

ע"ז משיב הלא ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, שמה שהתבוננתי עליה להסתכל בה, היה רק לשמח חתן וכלה כמ"ש כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו וכו', לא לתור אחרי העין: 

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז/א

אמר רבא עפרא לפומיה דאיוב איהו באחרניתא אברהם אפילו בדידיה לא איסתכל דכתיב הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה:

(ב) וּמֶה חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל וְנַחֲלַת שַׁדַּי מִמְּרֹמִים:

ומה החלק שנתן לי בעבור זה אלוה ממעל, הזה שכרי,

ומה הנחלה שהנחיל לי שדי במרומים במות בני וכריתת בני ביתי: 

(ג) הֲלֹא אֵיד לְעַוָּל וְנֵכֶר לְפֹעֲלֵי אָוֶן:

הלא איד הזה שבא לי היה ראוי לעול לא לי,

ומוסיף שאיד הזה יהיה נכר גם לפועלי און, שגם לפועלי און אין ראוי שיומתו בנים על אבות והוא דבר נכרי וזר: 

(ד) הֲלֹא הוּא יִרְאֶה דְרָכָי וְכָל צְעָדַי יִסְפּוֹר:

הלא, ור"ל ואם אתם חושבים שחטאתי מפני שאינכם יודעים תעלומות, אבל הלא ה' הוא יראה דרכי שהוא דרכי הנפש,

וגם יספור כל צעדי שהם המעשים שעשיתי בפועל, והוא יודע, בין מצד דרכי הנפש. 

(ה) אִם הָלַכְתִּי עִם שָׁוְא וַתַּחַשׁ עַל מִרְמָה רַגְלִי:

אם הלכתי עם שוא בדברים שאין בהם ממש, וגם מצד הצעדים והפעולות, אם תחש על מרמה רגלי, שכל המע"ט שעשיתי היה באמת לא בחונף וברמיה: תחש מלשון תחושה, שממשש במרמה. או מענין מהירות.

(ו) יִשְׁקְלֵנִי בְמֹאזְנֵי צֶדֶק וְיֵדַע אֱלוֹהַּ תֻּמָּתִי:

ישקלני, הלא פלס ומאזני משפט לה' והוא ישקול מעשי במאזני צדק ואז ידע תומתי: 

(ז) אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי מִנִי הַדָּרֶךְ וְאַחַר עֵינַי הָלַךְ לִבִּי וּבְכַפַּי דָּבַק מאוּם:

אם, עתה מתחיל לקצוב גז"ד על עצמו,

אם ר"ל אם האמת הוא כמ"ש ריעי, אם אשורי נטו מדרך האושר, ואם לבי הלך אחר עיני לתור אחרי העינים לחמוד ועי"כ בכפי דבק מאום, אז אני גוזר דיני על עצמי, כי.

(ח) אֶזְרְעָה וְאַחֵר יֹאכֵל וְצֶאֱצָאַי יְשֹׁרָשׁוּ:

אזרעה ואחר יאכל שהוא איבוד הקנינים, וצאצאי ישורשו הוא איבוד הבנים, ר"ל אז בא עלי הדין במשפט ובצדק: 

 (ט) אִם נִפְתָּה לִבִּי עַל אִשָּׁה וְעַל פֶּתַח רֵעִי אָרָבְתִּי: (י) תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אֲחֵרִין:

ט-י  אם, וכן אם נפתה לבי על אשה ר"ל על אשת איש, ועי"כ ארבתי על פתח רעי לזנות עם אשתו,

אז אקבל הדין, כי תטחן לאחר אשתי היינו שתהיה שפחה בזויה טוחנת בריחים,

כמ"ש עד בכור השפחה אשר אחר הריחים, ועליה יכרעון אחרין לזנות עמה מדה כנגד מדה: 

(יא) כִּי הוא הִיא זִמָּה והיא וְהוּא עָוֹן פְּלִילִים:  (יב) כִּי אֵשׁ הִיא עַד אֲבַדּוֹן תֹּאכֵל וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ:

כי היא זמה מפרש טעם העונש, 

א) מפני. שהיא זמה ומעיד על תכונה הרעה של הנפש שתעמיק במחשבת זנות, 

ב) שהוא עון פלילים שגם שופטי הארץ יעשו ע"ז משפט חרוץ וקשה ע"י תביעת הבעל, 

ג) מפני. כי אש היא המעשה בעצמה דומה כאש אשר תאכל עד אבדון את גוף החוטא,

וגם בכל תבואתי תשרש שהוא איבוד הבנים והקנינים כאש האוכלת כל אשר תמצא: 

 (יג) אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי בְּרִבָם עִמָּדִי:

אם אמאס, נגד מ"ש לו אליפז אלמנות שלחת ריקם,

אמר שלא לבד שלא נגע בנחלת אלמנות ויתומים, שגם לא מאס משפט עבדו ואמתו הגם שהם קנין כספו, והטעם כי אם אמאס משפט עבדי בעת שהם מריבים עמדי שלא אפנה אל משפטו, אז. 

(יד) וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל וְכִי יִפְקֹד מָה אֲשִׁיבֶנּוּ:

מה אעשה כי יקום אל שהלא כן אני יש לי משפט נגד האל,

ואני רב נגדו על היסורים שהביא עלי בחנם, ומה אעשה כי יקום ויפקוד להשיב לי לאמר. 

(טו) הֲלֹא בַבֶּטֶן עֹשֵׂנִי עָשָׂהוּ וַיְכֻנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד:

הלא בבטן עושני עשהו, ה' יאמר לי ואיך תצעק נגד אדוניך ה', ואתה לא שמעת משפט עבדך הגם שהוא שוה לך. כי בבטן שנבראתי אני, נברא גם עבדי, שניהם נבראו בבטן אשה,

ושניהם יצאו מרחם אחד מרחם של אשה ובכ"ז לא שמעתי צעקתו, ואיך תבקש משפט נגד אדוניך האלהים בשמים: 

חלק באור המלים – בבטן, ברחם – הבטן מציין ההריון, והרחם מציין הלידה (ירמיה א' ה') שבין בהריון בין בלידה היו שוים:

(טז) אִם אֶמְנַע מֵחֵפֶץ דַּלִּים וְעֵינֵי אַלְמָנָה אֲכַלֶּה:

אם, נגד מ"ש לו צופר (סי' כ') כי רצץ עזב דלים, משיב שלא לבד שלא גזלתי דל ואביון, גם אם מנעתי מלתת לדלים את חפצם ושאלתם,

או אם אכלה עיני אלמנה המצפים לישועתי ולא הושעתי לה: 

(יז) וְאֹכַל פִּתִּי לְבַדִּי וְלֹא אָכַל יָתוֹם מִמֶּנָּה:

ואוכל, או אם אכלתי פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה אם עשיתי כל זה הלא אז מה אעשה כי יקום אל, שעל כ"ז יטעון האל נגדי הלא בבטן עושני עשהו וכו': 

(יח) כִּי מִנְּעוּרַי גְּדֵלַנִי כְאָב וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶנָּה:

כי מנעורי גדלני כאב, הלא אז מה אעשה כי יקום אל אשר הוא גדלני מנעורי, שגם אני הייתי יתום וה' גדל אותי כאב,

וישאל מדוע לא עשיתי אל היתום את אשר עשה ה' לי שנתן לי לחם והיה לי לאב,

ומבטן אמי אנחנה שאמי נשארה אלמנה ואני נחיתי אותה מיום שיצאתי מבטן, ר"ל מנעורי, ע"י עזרת ה' שגדלני כאב השגיח גם על אמי להחיותה, וכשגדלתי פרנסתי את אמי,

וא"כ איך אכלה עיני אלמנה ויתום ואשכח טובות ה' עלי ועל אמי: 

(יט) אִם אֶרְאֶה אוֹבֵד מִבְּלִי לְבוּשׁ וְאֵין כְּסוּת לָאֶבְיוֹן: (כ) אִם לֹא בֵרֲכוּנִי חלצו חֲלָצָיו וּמִגֵּז כְּבָשַׂי יִתְחַמָּם:

יט-כ  אם, נגד מ"ש לו ובגדי ערומים תפשיט, אמר שאם אראה אובד מבלי לבוש או אביון שאין לו כסות, אם לא ברכוני חלציו ומתניו, כי יתחמם מגז כבשי ונתתי לו לבוש וכסות לחום לו: 

(כא) אִם הֲנִיפוֹתִי עַל יָתוֹם יָדִי כִּי אֶרְאֶה בַשַּׁעַר עֶזְרָתִי:

אם הניפותי, מוסיף שגם אם בא יתום לפני בשער המשפט (כי איוב היה שופט יושב בשער) וראיתי שעפ"י הדין נתחייב היתום מלקות,

בכ"ז לא הניפותי ידי עליו להכותו בידי, הגם שראיתי בשער עזרתי, ששער המשפט היה לי לעזר להכות היתום, כמ"ש והיה אם בן הכות הרשע, בכ"ז שמרתי מלהכותו בידי, ואם עשיתי זאת אני קוצב גזר דיני, כי. 

(כב) כְּתֵפִי מִשִּׁכְמָה תִפּוֹל וְאֶזְרֹעִי מִקָּנָה תִשָּׁבֵר:

כתפי העליון תפול מן השכם. ואזרועי שלמטה מן הכתף תשבר מן הקנה שהא למטה מן הזרוע, כי נמנעתי מהכות את היתום משני טעמים. 

חלק באור המלים – אזרעי – הוא בין הכתף להקנה, והשכם הוא אחר הכתף, לכן במשא שישא איש אחד על גביו יאמר שנושא על שכמו, ואם ישא על צדו או שנים הנושאים במוטות שיתנו המוט על צדם הימנית יאמר שנושאים בכתף, הכתפים הם שנים והשכם רק אחד, והקנה הוא למטה מן הזרוע:

(כג) כִּי פַחַד אֵלַי אֵיד אֵל וּמִשְּׂאֵתוֹ לֹא אוּכָל:

א) כי פחד אלי איד אל, שפחדתי מפני יראת העונש שלא יביא עלי איד ושבר בעבור זה, 

ב) ומשאתו לא אוכל, שגם בלא פחד העונש לא יכולתי כלל לעשות זאת מפני יראת הרוממות שבושתי מה' הצופה במעשי מלעשות כזאת: 

(כד) אִם שַׂמְתִּי זָהָב כִּסְלִי וְלַכֶּתֶם אָמַרְתִּי מִבְטַחִי:

אם שמתי, נגד מ"ש לו אליפז כי נטה אל אל ידו ואל שדי יתגבר (סי' ט"ו), וכן אמר ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט, השיב שלא הסיר בטחונו מה' בשום אופן,

שלא בטח לא על העושר, שעל זה אמר אם שמתי זהב כסלי, ולא על כח ידו, שעל זה אמר. 

חלק באור המלים  – זהב כסלי – כתם מבטחי. כבר בארתי למעלה ד' שהכסל הוא הבטחון מן הרע, והמבטח הוא אל הטוב. כסלי שלא יגיע לי מחסור כי יש לי זהב. ומבטחי להשיג עוד תוספת טוב כי י"ל כתם שיקר מן הזהב:

(כה) אִם אֶשְׂמַח כִּי רַב חֵילִי וְכִי כַבִּיר מָצְאָה יָדִי:

אם אשמח כי רב חילי וכחי, ולא על החריצות וההשתדלות, שעז"א וכי כביר מצאה ידי, ולא בטחתי על ההצלחה והמזל, שעז"א. 

(כו) אִם אֶרְאֶה אוֹר כִּי יָהֵל וְיָרֵחַ יָקָר הֹלֵךְ:

אם אראה אור כי יהל, אם שמתי לב על אור המזל הזורח עלי ממעל, או על הירח אשר הולך יקר ומורה על הצלחתי, ולא לבד שלא הגדתי זאת בפי, כי גם אם. 

(כז) וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי וַתִּשַּׁק יָדִי לְפִי:

נפתה בסתר לבי לחשוב כן בלבי בסתר, הגם שידי נשקה למו פי ולא הוצאתי הדבר גם מפי, בכל זאת: 

חלק באור המלים –  ותשק ידי לפי – חיבור היד לפה, כמו משיקות אשה אל אחותה (יחזקאל ג' י"ג):

(כח) גַּם הוּא עָוֹן פְּלִילִי כִּי כִחַשְׁתִּי לָאֵל מִמָּעַל:

גם הוא עון פלילי, שגם המחשבה הוא עון ראוי לעונש ולמשפט קשה, כי כחשתי לאל ממעל, שזה הכחשה בה' אם יתלה ההצלחה בירח וכוכבים ובמזל,

והגם שאין עונשין על המחשבה, במה שהיא כפירה והכחשה בה'- עונשים גם על המחשבה: 

(כט) אִם אֶשְׂמַח בְּפִיד מְשַׂנְאִי וְהִתְעֹרַרְתִּי כִּי מְצָאוֹ רָע: (ל) וְלֹא נָתַתִּי לַחֲטֹא חִכִּי לִשְׁאֹל בְּאָלָה נַפְשׁוֹ:

כט-לא   אם אשמח גם אל תאמר שבאו עלי יסורים על ששמחתי על מפלת שונאי דכתיב בנפול איבך אל תשמח פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו,

עז"א שלא שמחתי בפיד משנאי,

ויותר מזה והתעררתי כי מצאו רע וכו', אם לא אמרו מתי אהלי, שבעת שמצא רע לשונאי הגם שלא נתתי לחטוא חיכי לשאול באלה נפשו, הגם שידעתי שאני לא קללתיו באלה ולא חטאתי בחכי להאלותו ולשאול את נפשו למות ע"י האלה,

בכ"ז התעררתי בעת שמצאו רע אם לא אמרו מתי אהלי מי יתן מבשרו לא נשבע התעוררתי לדרוש אם לא יצא עליו איזה קללה ממתי אהלי, פן אמרו הם שרוצים לראות בו נקמה ושלא ישבעו מבשרו.

עד שלא לבד שאני לא קללתי את שונאי ולא שמחתי במפלתו, כי הקפדתי גם על בני ביתי, והתעוררתי לדרוש ע"ז אם לא יצא מהם קללה עליו,

ואף דבור של נקמה שיאמרו שלא ישבעו מבשרו אם ינתן בידם להנקם ממנו: 

חלק באור המלים – לחטא חכיהחיך הוא הדבור היותר פנימי, שאף בחיך לא חטאתי וכ"ש בפה ולשון ושפה, כמו דברה לשוני בחכי (עי' משלי ה', ח' ג'):

(לא) אִם לֹא אָמְרוּ מְתֵי אָהֳלִי מִי יִתֵּן מִבְּשָׂרוֹ לֹא נִשְׂבָּע: (לב) בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר דְּלָתַי לָאֹרַח אֶפְתָּח:

בחוץ, אחר שחשב שנתן ליתומים לחם ולעניים כסות ולבוש, אמר שנתן להם גם מעון ודירה,

שאף הגר לא ילין בחוץ, ואף לעוברי אורח פתח דלתיו שיתארחו בביתו, כמו שכתוב הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו: 

(לג) אִם כִּסִּיתִי כְאָדָם פְּשָׁעָי לִטְמוֹן בְּחֻבִּי עֲוֹנִי: (לד) כִּי אֶעֱרוֹץ הָמוֹן רַבָּה וּבוּז מִשְׁפָּחוֹת יְחִתֵּנִי וָאֶדֹּם לֹא אֵצֵא פָתַח:

לג-לד   אם כסיתי ואם תאמרו שחטאתי בסתר והעלמתי את חטאי,

עז"א וכי כסיתי את פשעי כיתר האדם וטמנתי את עוני במחבואי מפני כי אערוץ ואירא לגלות עוני מפני המון רבה ובוז משפחות שהם יחיתוני ושברו אותי עת אגלה עוני, עד שאהיה מוכרח לידום אח"כ ולא אוכל לצאת לפני הפתח מרוב הבושה,

הלא אנכי לא יראתי משום אדם ולא מפני ההמון, ולא היצרכתי לטמון חטאי מפני פחדם וכלימתם, 

חלק באור המלים  – כסיתי פשעי – לטמון בחבי עוני.

הפשע הוא המרד בגלוי וצריך כיסוי, אבל העון שהוא עוות המחשבה הוא מכוסה, וצריך להטמינו במקום כיסיון בל יתראה שם, ר"ל בל יתראו מחשבותיו החוצה:

 אערוץ – אירא ואפחד כמו אל תערוץ מפניהם, בוז משפחות בזיון של משפחות, ומשפחה מגביל נגד המון, שההמון הם הבלתי מחוברים רק המיית הפחותים:

(לה) מִי יִתֶּן לִי שֹׁמֵעַ לִי הֶן תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי:

מי יתן שומע לי ויודה לדברי, הן תוי, שיעורו הן תוי שדי וספר כתב יענני איש ריבי שאיש ריבי המתוכח עמי יענה אותי ויאמר אלי, הן תוי שדי הן ה' תו ורשם על בשרי את חטאתי שהנגעים שעל בשרי הם המכתב שכתב ה' ורשם את עוני,

והוא הספר אשר כתב, ר"ל שחרת על בשרי את פשעי בנגעים ופצעים באותיות כתובים על ספר נלט אם לא, משיב אם לא הייתי נושא ספר זה (שהוא מכתב של עוני ותוי חטאתי) על שכמי לעול ולמשא,

ר"ל אם לא היה דביק על גופי, אענדנו עטרות לי, הייתי עושה ממנו עטרה לכבוד ולתפארת, כי בספר של ה' היו כתובים זכיותי לא חטאתי, כי.

 חלק באור המלים תוי – הם האותיות, ויתו על דלתות השער והספר הוא חיבור האותיות לספר שלם ואיש ריבי מוסב לכל המאמר יענני [איש ריבי] וספר כתב [שדי] [יענני] איש ריבי:

(לו) אִם לֹא עַל שִׁכְמִי אֶשָּׂאֶנּוּ אֶעֶנְדֶנּוּ עֲטָרוֹת לִי: (לז) מִסְפַּר צְעָדַי אַגִּידֶנּוּ כְּמוֹ נָגִיד אֲקָרֲבֶנּוּ:

מספר צעדי אגידנו, הייתי אומר לספר זה ולכותבו מספר צעדי שכולם שוים לטובה, כמו נגיד אקרבנו, הייתי מקרב אותו כמו נגיד ומנהיג, כי הוא המנהיג אותי והוא היודע כל דרכי וצעדי, והייתי מתעטר בספר הזה שהיו מעשי כתובים בו, רק החסרון שספר של הנגעים אינו לשאת על ראשי לעטרה כי נעשה על שכמי לעול ולמשא:

 חלק באור המלים – נגיד – דבר ומנהיג:

(לח) אִם עָלַי אַדְמָתִי תִזְעָק וְיַחַד תְּלָמֶיהָ יִבְכָּיוּן:

 סיים דבריו וכי אדמתי הזועקת על שהיא שוממה, עלי תזעק? וכי אני גרמתי שתהיה שממה?

או תלמיה אשר יחד יבכיון הכי עלי יבכיון? וכי בחטאתי נעשה זאת? 

ילקוט שמעוני תורה רמז תתצב

אם עלי 'אדמתי' תזעק ויחד תלמיה יבכיון, אמרו לאיוב כלום יש בה אלא [ארבע] אמות בשעת מיתתך, ואת אמר אם עלי 'אדמתי' תזעק היך עבידא דידך [כיצד נהייתה שלך?…],

ר' חייא רבה אמר משל לאחד שהיה מוכר טלית באיטלז [בשוק] ועבר אחד וראה אותה ואמר שלי היא, א"ל התעטף בה אם מחזקת היא אותך הרי היא שלך ואם לאו אינה שלך, כך אמר הקב"ה לאיוב לא אני שכתבתי בי הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ואתה אמרת אם עלי 'אדמתי' תזעק,

ור' שמעון בן חלפתא אמר משל לאחד שהיה מוכר שפחה באיטלז [בשוק], ועבר אחד וראה אותה אמר שלי היא, א"ל נזוף בה אם נשמעת לך הרי היא שלך ואם לאו אינה שלך, כך אמר הקב"ה לאיוב לא אני שכתבתי בי המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו, ואת אמרת אם עלי אדמתי אזעק היך עבידא דידך,

באותה שעה אמר איוב לפני הקב"ה רבש"ע לא כך אמרתי לפניך, אלא בלשון הזה אמרתי לפניך, אם עלי אדמתי תזעק אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי, יחד תלמיה יבכיון– אם זרעתי אותה כלאים, אם כחה אכלתי בלי כסף מעשר שני, דכתיב ונתתה בכסף, ונפש בעליה הפחתי זה מעשר עני, אם לא עשיתי כן תחת חטה יצא חוח,

תני ר' אושעיא למדתך תורה דרך ארץ שדה שהיא מעלה חוחים יפה לזורעה חטים, שדה שהיא מעלה באושים יפה לזורעה שעורים, ומה טעם תחת חטה יצא חוח תחת שעורה באשה,

עד עכשיו הוא חוזר ומתנבא כמה נבואות ואת אמרת תמו דברי איוב, אלא אמר איוב אם לא עשיתי כן יתמו דברי ואל יהי לי פתחון פה לומר לפניך בערתי הקדש מן הבית, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר תני בשם רבי נחמיה בנוהג שבעולם אדם יש לו שדה אחת והוא נותנה למחצה לשליש ולרביע, אבל הקב"ה אינו כן אלא משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים מפריח טללים ומגדל צמחים ומדשן פירות ולא אמר לנו להפריש אלא אחד מעשרה, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם עשר תעשר:

(לט) אִם כֹּחָהּ אָכַלְתִּי בְלִי כָסֶף וְנֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ הִפָּחְתִּי: (מ) תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ וְתַחַת שְׂעֹרָה בָאְשָׁה תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב:

לט-מ   האם כחה אכלתי בלא כסף והפחתי נפש בעליה, ר"ל אם גזלתי את השדה בלא כסף מבעליה הפחתי נפשו עד שלכן תחת חטה תצא חוח והאדמה תשאה שממה? הלא שדות בכסף קניתי לא עשקתי ולא גזלתי. וא"כ לא עלי אדמתי תזעק כי לא נעשה זה על ידי עונותי. תמו דברי איוב, תמו תשובותיו לשלשת ריעיו וגם הם שבתו מלענות, ולכן ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי וכו':

ילקוט שמעוני תורה רמז תתצב

עד עכשיו הוא חוזר ומתנבא כמה נבואות ואת אמרת תמו דברי איוב?

אלא אמר איוב אם לא עשיתי כן יתמו דברי ואל יהי לי פתחון פה לומר לפניך בערתי הקדש מן הבית, לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר.

תני בשם רבי נחמיה בנוהג שבעולם אדם יש לו שדה אחת והוא נותנה [לאדם אחר לעבדה תמורת] למחצה לשליש ולרביע, אבל הקב"ה אינו כן אלא משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים מפריח טללים ומגדל צמחים ומדשן פירות ולא אמר לנו להפריש אלא אחד מעשרה, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם עשר תעשר:

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “איוב פרק מב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב