איוב

איוב לז

(א) אַף לְזֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וְיִתַּר מִמְּקוֹמוֹ:

אף לזאת אחר שהגיע לדבר מן הרעם, יאמר, הלא הרעם הוא קול טבעי, והוא נחשב אצל ה' רק כהגה קל, וקול חלוש, ובכל זאת יתבהל האדם ויחרד מפניו מאד,

וכ"ש שיתבהל אם ירעם ה' בקול של הנפלאות שהם למעלה מן הטבע, שהוא קול גדול ונורא,

כאומר אם אינך יכול לעצור כח מפני הטבע החלושה איך תעצר כח לדרוש את הנהגתו המופלאת אשר היא למעלה מן הטבע,

וז"ש הלא אף לזאת דהיינו לקול תרועת הרעם, הלא אף ממנו יחרד לבי ויתר ממקומו מפני הפחד: 

(ב) שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קֹלוֹ וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא:

שמעו שמוע את קולו היוצא ברוגז, שכן מציירים את הרעם כקול רוגז מאת ה' והגם שרק הגה מפיו יצא שאצל ה' הוא נחשב רק כהגה שהוא קול נמוך מאד ובכ"ז הוא נורא כ"כ, עד. 

(ג) תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ:

שתחת כל השמים ישרהו, שישורו ויביטו אותו מרחוק תחת כל השמים,

ואורו שהוא הברק הנראה עם הרעם ע"י אור העלעקטרי היוצא אז, נראה על כנפות הארץ: 

(ד) אַחֲרָיו יִשְׁאַג קוֹל, יַרְעֵם בְּקוֹל גְּאוֹנוֹ וְלֹא יְעַקְּבֵם כִּי יִשָּׁמַע קוֹלוֹ:

אחריו, ואחר האור והברק היוצא, ישאג קול הוא קול הרעם שיוצא אחר הברק,

ירעם בקול גאונו, כי קול הרעם הולך ומתחזק,

ולא יעקבם כי ישמע קולו – כי באמת הרעם יוצא תחלה לפני הברק, רק מפני שהקול מתאחר בדרך עד שבא אל אזן השומע, וחוש העין רואה תחלה, לכן נראה הברק קודם הרעם,

אבל אם היה נשמע קולו תיכף בצאתו לא יעקבם, לא היה הקול יוצא מאוחר ובעקבות הברק, כי היה נשמע תיכף לא בעקביו: 

(ה) יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְלֹא נֵדָע:

ירעם, בזה מסיים דבריו, אמר אם אתה מפחד וחרד מקול הרעם הטבעי, ואינך מכיר טבעו ותכונתו ולא לשמעו תיכף בצאתו,

כ"ש אם ירעם אל בקולו נפלאות, אם ירעם בקול שלמעלה מן הטבע בקול הנפלא והפלאיי,

שזה מליצה על ענינים שהוא נוהג בהם למעלה מחקי הטבע, מכ"ש שלא נדע ונכיר אותם, ואיך תרצה אתה לחקור ולדעת בסתרי ה' המופלאים מה שאחר הטבע: 

(ו) כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ:

כי, אחר שספר ענין המטר והרעם הנקשר עמו, חזר לדבר על האדים של המטר חקיהם וענינם,

הנה בעת הסתיו [-החורף] אז יתפשט החום מן האדים, ואז יגלדו באויר ויתהוה מהם השלג והכפור והקרח, עד שהחק הזה עצמו שעל ידו יתהוה המטר [הוא הקור, שבלעדיו האדים היו נפזרים כלחות באויר], הוא עצמו יהפך את טפות המים לשלג,

ואז ישבות כל עבודת האדמה ומלאכת השדה ויתחילו ימי הקרח, עד שיגיע האביב ויתחמם האויר וישוב המטר לרדת,

ומתחיל לצייר ימי הסתיו והחורף, כי לשלג אשר יאמר הֱוֵא ארץ,

שיעור הכתוב בעת יאמר ארץ וגשם, מטר וגשם מטרות עוזו, הֱוֵא לשלג,

בעת יאמר ה' שהארץ וכל מיני גשם ומטר הנמצאים באויר כולם יתהפכו ויתהוה מהם שלג, עד שכל הנמצא על כדור הארץ עד מקום העבים נתהוה ממנו שלג: 

(ז) בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ:

אז כל אדם שאסף וכנס בקיץ יחתום יסגור כל מעשיו, כי אז ישבתו מכל מלאכה,

וכל אחד חותם את ספר זכרונות מעשהו בידו ויחשב לדעת כל אנשי מעשהו, שאחר שנשבתה המלאכה אז משלמים להפועלים את שכירתם, ומחשבים מה שעשה כל אחד מהפועלים בזמן העבודה כדי לתת לו את המגיע לו: 

(ח) וַתָּבֹא חַיָּה בְמוֹ אָרֶב וּבִמְעוֹנֹתֶיהָ תִשְׁכֹּן:

ותבא, וכן כל הבע"ח ישבתו ממלאכתם בשדה, כי החיה תבא במו ארב ביערות וצחיחים, ובמעונותיה תשכן מפני הקור הממשמש לבא, ויש בע"ח שאורבים שם בסתר על החיות הקטנות מהם, ועז"א במו ארב, ויש בע"ח שישנים שינת החורף, או שהכינו להם לחמם לעת החורף, ועליהם אמר ובמעונותיה תשכן: 

(ט) מִן הַחֶדֶר תָּבוֹא סוּפָה וּמִמְּזָרִים קָרָה:

מן החדר– [ – חדרי תימן –דרום] , אז יבואו הסופות והסערות הגדולות הבאים מפאת דרום, [וממזרים מן הרוחות המפזרות העננים, מענין תזרם כמו דוה] וע"י רוח צפון המפזר העננים יבא קרה, ואח"כ.  (ט)

(י) מִנִּשְׁמַת אֵל יִתֶּן קָרַח וְרֹחַב מַיִם בְּמוּצָק:

ע"י נשימת הרוח בחוזק גדול יתן קרח,

ורוחב מים יתהפך במוצק, שנעשה ממנו דבר חזק שהוא הקפאון שמקפיא יאורים גדולים רחבי ידים: 

(יא) אַף בְּרִי יַטְרִיחַ עָב יָפִיץ עֲנַן אוֹרוֹ:

אף ברי גם דבר הבר והצח, המטריח את העב שהוא השלג הלבן והברד שהוא טרחה ומשא אל העב וא"י לסבלו עוד, יפיץ ענן אורו יפיצנו הענן למטה: 

(יב) וְהוּא מְסִבּוֹת מִתְהַפֵּךְ בתחבולתו בְּתַחְבּוּלֹתָיו לְפָעֳלָם כֹּל אֲשֶׁר יְצַוֵּם עַל פְּנֵי תֵבֵל אָרְצָה:

והוא מסבות, ודבר זה סובב במסבה,

שהחק הזה שנתן ה' בטבע האדים ובטבע האויר והחום הצפון בתוכם, סובב הולך תמיד,

שבקיץ יוריד את הגשמים ומרְעים רעמים,

ובחורף יהפך את הגשם לשלג ואת המים לקרח על ידי שיוציא את החום מן המים.

בענין שע"י סיבה אחת שנתן בהאדים והמים יסבב כל אלה הענינים ההפכיים שהם תולדות החום והקור, והוא מתהפך בתחבולותיו, ע"י תחבולות ה' וקישור העצות וחקי החכמה שהם קשורים כשלשלת זה בזה תתהפך המסבה תמיד לפי מה שערך בחכמה,

לפעלם – כדי שיפעלו על פני תבל ארצה כל אשר יצום,

שע"י המסבות האלה המתהפכים, יעשה ה' כל חפצו וגזרותיו בהנהגת התחתונים לטוב או לרע: 

(יג) אִם לְשֵׁבֶט אִם לְאַרְצוֹ אִם לְחֶסֶד יַמְצִאֵהוּ:

אם לשבט, שההנהגה תתחלק לשלשה דרכים.

פעמים ירצה ליסר את בריותיו בשבט ויתנהג במדת הדין, ופעמים יתנהג במדת החסד, ופעמים יתנהג בארח ממוצע ואינו נותן לא רוב טובה ולא רוב פורעניות,

וה' ימציא המסבה הזאת לכל חפצו, בין אם יצטרך לשבט, ובין אם יצטרך לארצו,

היינו הדרך הממוצע כפי דרך הארץ,

ופעמים יצטרך לחסד, בכל אופן ימציאהו, ימציא את המסבה כפי רצונו,

שאם לשבט יעצור את השמים ויהפכו המים לשלג,

ואם לחסד יתן גשמי ברכה,

ואם לארצו יוריד המטר בצמצום,

וכל ההנהגה הזאת נעשית בחכמה על ידי החק שנתן בטבע המים, ואדים ועננים: 

(יד) הַאֲזִינָה זֹּאת אִיּוֹב עֲמֹד וְהִתְבּוֹנֵן נִפְלְאוֹת אֵל:

אחר שספר בארך חכמת ה' הנראה בפלאי המטר והרעם והשלג ואיך ערך הכל בתבונה,

השיב פניו אל איוב, אמר אליו, תחלה האזינה זאת איוב, וראה אם תבין חקי ה' וחכמתו בדברים אלה הגלוים לנגד עיניך תמיד,

ואח"כ עמוד והתבונן נפלאות אל, אם תבין את הנגלה ואת הטבע, אז תוכל להתנשא לחקור אחר נפלאות, שהם דברים שהם לאחר [מעל] הטבע, ר"ל הלא אינך מבין גם את הטבע וענין המטר והרעם והשלג ותחבולותיו בהם, ואיך ערבת לבך לחקור ולשפוט על נפלאות אל וענינים הנעלמים והנסתרים? 

(טו) הֲתֵדַע בְּשׂוּם אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם וְהוֹפִיעַ אוֹר עֲנָנוֹ:

התדע, וכי תוכל לדעת ולהבין, בשום אלוה עליהם איך שם ה' חקי המטר והגשם, ואיך הופיע אור עננו, איך יצא הגשם מן הענן, ואיך יאסף בקרבו את האור ועלעקטרי שע"י יעשו כל השנויים האלה וכל המכונה הזאת, הלא גם זאת לא תדע הגם שהם דברים נגלים, וא"כ: 

(טז) הֲתֵדַע עַל מִפְלְשֵׂי עָב מִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים:

התדע, ואיך אפשר שתדע, מה שהוא על מפלשׂי עב, מה שהוא למעלה מן העבים ברום שמים, אשר שם מפלאות תמים דעים, ששם הוא מקום הפלאות הנעלים מן הטבע המוחשת,

איך אפשר שתדע ותשיג שם, אם לא ידעת מה שהוא מן העב ולמטה ששם משכן חקי הטבע,

איך תדע הנהגת ה' ופליאותיו שהם למעלה מן המוחש והטבע? 

(יז) אֲשֶׁר בְּגָדֶיךָ חַמִּים בְּהַשְׁקִט אֶרֶץ מִדָּרוֹם:

אשר בגדיך חמים, הוסיף משל ומליצה,

הלא בעת שישקט הארץ ע"י רוח דרום החם, המחמם מאד בעת שהארץ שקטה מרוחות.

הלא אז בגדיך חמים מאד, ולא תוכל לסבול החום הטבעי הנמצא אתך בארץ, וא"כ איך 

(יח) תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק:

איך אתה רוצה להרקיע עד רום שחקים להתוכח שם עם האל, אשר הם חזקים כראי מוצק, שהם דומים כראי ומראות הצובאות המוצקים וחזקים ומלוטשים לקבל את ניצוצי האורה, שבבא האור על גבנינותם המלוטש וישליכו הניצוצות לחזרה ישרפו כל הקרב אליהם באש בוער,

ר"ל אם לא תוכל לסבול חום הטבעי איך תסבול את האש הגדולה המופלאת שלמעלה מן הטבע?

והנמשל אם אינך משיג את הטבע איך תשיג את הנפלאות: 

(יט) הוֹדִיעֵנוּ מַה נֹּאמַר לוֹ לֹא נַעֲרֹךְ מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ:

הודיעני, מסיים את הוכוח, אחר שהוכיח שאין ראוי לגזור דבר בחכמת מה שאחר [שמעל] הטבע ובעניני האלהות, עתה מה נאמר לו על הוכוח שאני מתוכח עמך בענינים האלה,

הלא היה ראוי שאומר לו לא נערך מפני חשך, שא"א לערוך את הוכוח הזה כלל ולהחליט שם איזה דבר מפני החשך שיש בו,

ר"ל מפני שעין האדם כהה מלהביט אל האלהים אשר ישת חשך סתרו ועניניו צפונים מן האדם,

וראוי שלא נערוך הוכוח הזה כלל, אבל: 

(כ) הַיְסֻפַּר לוֹ כִּי אֲדַבֵּר אִם אָמַר אִישׁ כִּי יְבֻלָּע:

וכי ראוי שיסופר לו אם אדבר כן, לאמר שלא ארצה לערוך ולהתוכח בזה,

בעת שאמר איש כי יבולע, בעת שבא איש להכחיש את ההשגחה ואמר שהוא מבולע ומכוסה ונסתר מעיני ה', ואין ה' משגיח עליו, הכי גם אז [ראוי ש]אדבר כן לאמר שלא נערוך ונתוכח מפני חשך [שא"א להתוכח ולהחליט דבר מה מפני החושך שבו, שאיננו מבינים הנהגתו]? [וא"כ כל כופר יאמר ככל העולה על רוחו ונאמר אנו לו 'איננו מבינים השגחתו' ולא נדחה דברי כפירתו!]

זה אינו ראוי, שהגם שאין אנו משיגים בעניני האלהות והוא חשך בעינינו.

[אולם עכ"פ] בזה אור נגה עלינו לדעת שלא יבולע ויסתר שום דבר מעיניו והוא צופה את כל הפרטים, ובזה ראוי שנערך ונתוכח, כי בזה יש אור ודעת ברור: 

(כא) וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם:

ועתה, ששלשת הריעים חדלו מלהתוכח על פרט זה [של השגחת ה' בשפלים], כאילו גם בזה יש חשך וחסרון ידיעה,

לא ראו אור כי באמת בזה יש אור והם לא ראוהו, האור הזה (ר"ל ידיעה הזאת) בהיר הוא בשחקים, האור עצמו הוא בהיר בשחקים, וגם אין ענן מכסהו מנגד העין הרואה,

כי רוח עברה ותטהרם, כי נטהרו השחקים מן העננים המכסים את האור,

ר"ל שדבר זה שה' משגיח הוא אור נראה ולא יכסהו ענני הסכלות ועבי טענות המכחישים,

שכבר עברו העננים על ידי רוח הוכוח של אליהוא: 

(כב) מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה עַל אֱלוֹהַּ נוֹרָא הוֹד:

מפרש מהו האור, שנתברר? כי מצפון יאתה זהב,

והיא מליצה נפלאה שעל ידי שהנהגת ה' בעניני השגחתו ובגמול ועונש צפון ונעלם, עי"ז תצא משם הזהב היקר והנקי,

ר"ל שמזה עצמו ניכר חכמת ה' העמוקה שאין ביכולת איש להשיגה עד יבקשנה כזהב הנטמן בצפון ובטמון, (מצפון יאתה)

על אלוה נורא הוד, על ידי שהנהגתו צפוּנה ואין משיגים אותה, עי"ז בעצמו יש מקום לבחירה ולשכר ועונש, ועי"ז בעצמו יתראה הוד ה',

והוד אלוה הוא נורא מאד, שאין איש משיג עומק חכמתו וזה הודו והדרו וכבוד ה': 

(כג) שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ וּמִשְׁפָּט וְרֹב צְדָקָה לֹא יְעַנֶּה:

זה עצמו מה שלא מצאנו והשגנו את שדי, שהוא הנהגתו עם בריותיו ודרך השגחתו, זה העדות כי שדי זה הוא שגיא כח, עד שלכן אין איש מכיר את ענינו.

ומשפט ורב צדקה לא יענה, זה עצמו מה שלא יענה ולא יודיע דרך הנהגתו ומשפטו, זה עצמו הוא האות שהנהגתו מלאה משפט וצדקה,

דהיינו שלפעמים יעשה בדרך משפט, שהוא נערך לפי מעשה בני אדם,

ולפעמים יעשה בדרך צדקה העליונה, שלא תביט על המעשה ויעשה חסד בצדקתו וחמלתו,

והנהגה זו רב מאד, [נראה דר"ל שהנהגה מורכבת מאד, ולא ניתן לעמוד עליה ולהבינה, שאם היה רק במשפט או רק בחסד עדיין היה ניתן להבין, אך כשזו מאד מורכבת- אין ניתן לרדת לעומקה]

ובכל זה לא יענה ולא יודיע דרכו, כי הכל בפלס החכמה העליונה הנשגבה מדעת אנוש: 

(כד) לָכֵן יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים לֹא יִרְאֶה כָּל חַכְמֵי לֵב:

לכן יראוהו אנשים, ומצד זה בעצמו ייראו האנשים מפניו

מצד שלא יראה כל חכמי לב, כי כולם כאין לפניו ואין משיגים מהנהגתו כמר מדלי,

ומצד החכמה הנשגבה הצפונה בהשגחתו יש מקום לבחירה ולשכר ועונש ויש מקום ליראת הרוממות,

כי זה העד על גודל טובו ורב תבונתו, עד שאין טענה ממה שהעלים דרך הנהגתו מבני אדם,

שיש בזה חכמה נעלמה, וזה עצמו הוא העד על גודל חכמתו וגדולתו ויכלתו:

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “איוב פרק מב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב