איוב

איוב לט

(א) הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר:

עתה יספר ההשגחה שמשגיח על בע"ח בענין הלידה,

היעלים הם שוכנים על הרים הגבוהים, כמ"ש הרים הגבוהים ליעלים, וה' השגיח בעת לדת יעלי סלע שלא יפול הילד מן הסלע, ושומר עת הזאת בל יקרה נזק לנולד,

והאילה רחמה צר, והיא מסוכנת בעת הלידה, וה' מזמין הסבות שתלד בנקל, וז"ש חולל אילות תשמר:

 

מדרש איוב הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר. יעלה זו רחמה צר ולבה אכזרי על ולדה לפי שהיא מתקשה בלדתה הרבה מאד משאר החיות ובשעה שכורעת לילד עולה לראש ההר ויולדת שם כדי שיפול שם וימות והקדוש ברוך הוא מזמין לה נשר ומקבלו על כנפיו ומניחו ואין מקדים רגע אחד ולא מאחר רגע אחד שאם מקדים או מאחר היה נופל מת: 

 

(ב) תִּסְפֹּר יְרָחִים תְּמַלֶּאנָה וְיָדַעְתָּ עֵת לִדְתָּנָה:

וקבע להבע"ח כמה ימשכו ירחי ההריון, וגבל העת מתי תלד ביום או בלילה: 

(ג) תִּכְרַעְנָה יַלְדֵיהֶן תְּפַלַּחְנָה חֶבְלֵיהֶם תְּשַׁלַּחְנָה:

תכרענה. היעלים יולדות בכריעה כדי שלא תפול הולד מן צוק ההר,

והאילות חבליהן תשלחנה, שיסור ממנה החבלים הגדולים שהיה לה בהקשותה בלדתה: 

(ד) יַחְלְמוּ בְנֵיהֶם יִרְבּוּ בַבָּר יָצְאוּ וְלֹא שָׁבוּ לָמוֹ:

יחלמו ונדמה כאילו יחלום להם בחלום בכח דמיונם שבניהם ירבו בבר- בשדה ובאלומות התבואה,

וע"י דמיון הזה הנטוע בם ישכחו צער הלידה ולא ידאגו עוד על בניהם, ויצאו ולא שבו אל הילדים, והם מתפרנסים בבר מעצמם: 

(ה) מִי שִׁלַּח פֶּרֶא חָפְשִׁי וּמֹסְרוֹת עָרוֹד מִי פִתֵּחַ:

עתה יספר ההשגחה בענין המעון,

יש מינים השוכנים במדבריות ואינם מקבלים מרות,

וגם בין אלה שמיניהם מצויים אצל ב"א יש מהם שאינם מקבלים מרות ועומדים במצב הפראי, כמו שור הבר וחמור הבר,

ועז"א מי שלח פרא חפשי, וערוד שהוא חמור הבר מי פתח מוסרותיו שיהיה חפשי: 

(ו) אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עֲרָבָה בֵיתוֹ וּמִשְׁכְּנוֹתָיו מְלֵחָה:

שהגם שטבע החמורים לשכון בישוב אצל ב"א,

הוא ביתו בערבה, ומשכנותיו שיוצא לרוץ שם הוא ארץ מלחה: 

(ז) יִשְׂחַק לַהֲמוֹן קִרְיָה תְּשֻׁאוֹת נוֹגֵשׂ לֹא יִשְׁמָע:

אינו רוצה להיות בישוב, כי טוב לו במדבר ששם תשאות נוגש לא ישמע,

וטוב לו החופשיות מן ריבוי המזונות שיש לו אצל בני אדם ולכן מסתפק במזונות מצומצמים, כי. 

(ח) יְתוּר הָרִים מִרְעֵהוּ וְאַחַר כָּל יָרוֹק יִדְרוֹשׁ:

מה שמוצא אחר התור והחיפוש בהרים הוא מרעהו,

ודורש ומחפש למצוא איזה דבר ירוק למאכלו וזה טוב לפניו: 

(ט) הֲיֹאבֶה רֵּים עָבְדֶךָ אִם יָלִין עַל אֲבוּסֶךָ:

אחר שספר מן המין שנוח להכניעו שהוא חמור ושור הבר,

יספר מן הראם שא"א להכניעו כלל, שהוא לא לבד שלא יאבה עבדך, כי גם לא ילין על אבוסך,

אם תתן לו מזון רב להשמינו בלא עבודה לא ירצה ללון שם: 

(י) הֲתִקְשָׁר רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ אִם יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ:

התקשר עבותו של ראם בתלם,

גם אם לא תרצה שיחרוש את האדמה כי כבר תהיה עשויה תלמים, שאתה חרשת את הארץ, ותקשר אותו בתלם כדי שהוא ישדד עמקים אחריך,

שאחר החרישה משדדים את פני האדמה, היינו שמשוים האדמה החרושה שתעשה שדה, וזה עבודה קלה מאד, מ"מ לא ירצה גם לשדד השדה גם אחריך,

הגם שאתה הלכת קודם לו ועשית עקר המלאכה והוא לא יצטרך רק לסייע לך, לא יאבה בזה: 

(יא) הֲתִבְטַח בּוֹ כִּי רַב כֹּחוֹ וְתַעֲזֹב אֵלָיו יְגִיעֶךָ:

וכן לא תוכל לבטוח על רב כחו, שהוא יביא התבואה מן השדה הביתה,

ותעזב אליו את יגיעך את התבואה: 

(יב) הֲתַאֲמִין בּוֹ כִּי ישוב יָשִׁיב זַרְעֶךָ וְגָרְנְךָ יֶאֱסֹף:

התאמין בו כי ישוב זרעך, שבודאי יברח עם זרעך וגרנך למדבריות: 

(יג) כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה אִם אֶבְרָה חֲסִידָה וְנֹצָה:

פי' המפרשים על בת היענה שהיא אינה יכולה לעוף למרום כמו החסידה,

וז"ש וכי כנף רננים נעלסה שתעלה עם הכנף לגבהי מרום,

וכי תדמה כנף רננים אל אברה חסידה ואל נוצה שתעוף ביעף: 

(יד) כִּי תַעֲזֹב לָאָרֶץ בֵּצֶיהָ וְעַל עָפָר תְּחַמֵּם:

ושם ה' בטבע היענה שהיא מניחה את ביציה בחול ובעומק האדמה,

הפך מן החסידה אשר ברושים ביתה ותניח את ביציה במרום במקום משומר, ובת היענה ביציה בעפר המדבר: 

(טו) וַתִּשְׁכַּח כִּי רֶגֶל תְּזוּרֶהָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה תְּדוּשֶׁהָ:

לא נטע ה' בטבעה אהבת בניה,

שהביצים הנשארים באדמה נקל שיאבדו, או ע"י מקרה כי רגל תזורה שירמסוה רגל העוברים,

או בכונה שחית השדה האוכלים ביצים תדושה,

היינו שיפתחו הביצים להוציא האוכל מן הקליפה, כדש להוציא הבר מן המוץ: 

(טז) הִקְשִׁיחַ בָּנֶיהָ לְּלֹא לָהּ לְרִיק יְגִיעָהּ בְּלִי פָחַד:

וגם אחר שנולדו האפרוחים היא קשה לב עליהם כאילו אינם לה,

(וכבר כתבו הטבעיים שבת היענה תניח אצל הביצים שטומנת בארץ, ביצה אחת מוזרת למעלה, ובאותה ביצה יולדו תולעים, ובזה תכין מאכל להאפרוחים שיולדו, ויותר מזה אין טורחות בגידול הבנים),

לריק ר"ל היא בלא פחד שיהיה לריק יגיעה, אינה פוחדת ודואגת שיהיה יגיעתה בהולדת הביצים לריק,

ולכן לא תשמור הביצים והילדים כיתר עופות: 

 (יז) כִּי הִשָּׁהּ אֱלוֹהַּ חָכְמָה וְלֹא חָלַק לָהּ בַּבִּינָה:

כי השה, לא נתן להם ה' חכמה ובינה כיתר עופות בשמירת הביצים והאפרוחים, כמ"ש בת עמי לאכזר כיענים במדבר: 

(יח) כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא תִּשְׂחַק לַסּוּס וּלְרֹכְבוֹ:

ר"ל לא חלק לה בבינה כעת במרום תמריא,

שהעופות שיוכלו לעוף למרום נתן להם ה' חכמה בשמירת ילדיהן, כי יוכלו לשמרם בקיניהם הגבוהות,

לא כן היענה שלא תוכל לעוף למרום ולהתפטם ולשחוק לסוס ולרוכבו,

לכן השגיח ה' שלא לתת לה טבע זאת של שמירת הילדים, וזה מן ההשגחה,

בשגם ששם ה' בטבעה שתטיל כשלשים ביצים, וגם כשיאבדו מהם עדיין ישאר מהם להחיות זרע על פני הארץ, וה' רצה שלא יתרבה מין הזה כ"כ,

אבל החסידה רוצה ה' בריבויה, וגם היא אינה מטלת ביצים הרבה ולכן צריכים שמירה יתירה: 

(יט) הֲתִתֵּן לַסּוּס גְּבוּרָה הֲתַלְבִּישׁ צַוָּארוֹ רַעְמָה:

הראה לו עוד השגחתו הנפלאת איך ברא בע"ח לצורך תשמיש בני אדם,

כמו הסוס שתשמישו נחוץ מאד אל האדם, לרכיבה ולמשא ולעבודה וביחוד אל המלחמה,

וכמו שכל משוררי עמים הקדמונים נתנו לבע"ח הזה יתר שאת בשיריהם,

(א) מעלת הגבורה, עז"א התתן לסוס גבורה, 

ב) מעלת היופי והגאות, עז"א התלביש צוארו רעמה: 

(כ) הֲתַרְעִישֶׁנּוּ כָּאַרְבֶּה הוֹד נַחְרוֹ אֵימָה:

התרעישנו הזריזות שלו שירעש כארבה, וכן ביואל (ב' ד') מדמה הארבה עם הסוסים,

ההוד שלו שנראה בעת נחרו, מטיל אימה על רואיו: 

(כא) יַחְפְּרוּ בָעֵמֶק וְיָשִׂישׂ בְּכֹחַ יֵצֵא לִקְרַאת נָשֶׁק:

דרך הסוסים להכות ברגליהם על הארץ בכח עד שיחפרו ברגליהם בעמק כעין גומא, כאלו ישיש בכח,

ומכה ברגליו מחמת שמחה,

עתה חושב תועלתו במלחמה, עת יצא לקראת נשק, אז. 

הערה הסוס נקרא כן ע"ש שהוא שש וכל הלוכו מראה שמחה וצהלה. וכן הסוס הוא הבע"ח היחיד ש'צוהל'.

(כב) יִשְׂחַק לְפַחַד וְלֹא יֵחָת וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי חָרֶב:

ישחק לפחד ולא יחת, לא יפחד וגם לא ישוב מפני חרב כיתר בע"ח הפוחדים מפני ברק חרב שנונה: 

(כג) עָלָיו תִּרְנֶה אַשְׁפָּה לַהַב חֲנִית וְכִידוֹן:

בעת גבבו עליו כתורן להב חנית וכידון, דומה בעיניו כאילו הניחו עליו אשפה: 

(כד) בְּרַעַשׁ וְרֹגֶז יְגַמֶּא אָרֶץ וְלֹא יַאֲמִין כִּי קוֹל שׁוֹפָר:

בעת תחל המלחמה יגמא ארץ ברעש ורוגז, ודומה כאילו עדן אינו מאמין לקול שופר,

וימהר לרוץ אל מקום המערכה ששם מגמת חפצו: 

(כה) בְּדֵי שֹׁפָר יֹאמַר הֶאָח וּמֵרָחוֹק יָרִיחַ מִלְחָמָה רַעַם שָׂרִים וּתְרוּעָה:

בדי שופר, עד עת שישמע קול שופר עד בלי די, שאז יאמר האח וירוץ בשמחה,

ובכ"ז נטע ה' בטבעו הרגשת המלחמה עד שיריח אותה מרחוק,

ויכיר קול רעם של שרים וקול תרועה שהם הסימנים והאותות שיעשו השרים אל גדודי החיל: 

(כו) הֲמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר נֵץ יִפְרֹשׂ כנפו כְּנָפָיו לְתֵימָן:

המבינתך, הנץ ויתר עופות הנסיעה [ר"ל עופות נודדים] (וצ"ל שיש ממין הנץ גם מין שנודד), מי שם בקרבם טבע זה שיבינו קרבת החורף,

ושיבינו לישא אבר ולפרוש כנף ליסע בטרם יבוא החורף, לתימן, לארצות החמים, להיות שם כל ימי הקור,

שזה מהשגחה מיוחדת על מינים אלה: 

(כז) אִם עַל פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר וְכִי יָרִים קִנּוֹ:

אם על פיך, הנשר יגביה עוף יותר מכל העופות, וכן ירים קנו במקום גבוה מאד באהבתו את בניו: 

(כח) סֶלַע יִשְׁכֹּן וְיִתְלֹנָן עַל שֶׁן סֶלַע וּמְצוּדָה:

ושם ישכון על סלע במקום מבצר שאין יד מגעת לשם: 

(כט) מִשָּׁם חָפַר אֹכֶל לְמֵרָחוֹק עֵינָיו יַבִּיטוּ:

משם חפר אוכל, על ידי השגחת ה', שנתן לו ראות העין עד שעיניו יביטו מרחוק: 

(ל) ואפרחו וְאֶפְרֹחָיו יְעַלְעוּ דָם וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הוּא:

והטרף מזומן לפניו תמיד, ואפרוחיו יעלעו דם והוא נמצא תמיד במקום שיש חללים לחפור אוכל משם,

ובזה הראה לו השגחתו על כל מין, הן במזונו, הן בהריון ולידה, הן במקום מעונו, הן העוף בהטלת ביציו, ובנסיעתו בימי החורף, ובמעופו לגבהי שחקים,

וכ"ש שיש השגחה פרטית על האדם הנעלה מכולם והמוכתר בכתר השכל והנברא בצלם אלקים: 

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “איוב פרק מב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב