איוב

איוב ל

(א) וְעַתָּה שָׂחֲקוּ עָלַי צְעִירִים מִמֶּנִּי לְיָמִים אֲשֶׁר מָאַסְתִּי אֲבוֹתָם לָשִׁית עִם כַּלְבֵי צֹאנִי:

ילקוט שמעוני איוב – פרק ל – המשך רמז תתקיז

ועתה שחקו עלי צעירים. היה איוב אומר לאליפז לא בנו של עשו אתה אלולי היה אביך עומד ומבקש ממני שאזון אותו עם כלבים שלו הייתי פוסלו, אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני,

וחבריו אומרים לו אתה הוא הישיש לעצמך אף אנו יש לנו ישישים גם שב גם ישיש בנו:

פסוק א

ועתה, נהפך הכל מהפך אל הפך, ומתחיל מן הכבוד שהיה לו שעתה נהפך לקלון,

שתחת שתחלה ישישים קמו עמדו, עתה שחקו עלי צעירים ממני הם שוחקים עלי על הימים אשר מאסתי את אבותם אף לשיהיו שומרי צאני עם הכלבים: 

(ב) גַּם כֹּחַ יְדֵיהֶם לָמָּה לִּי עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח: (ג) בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַּלְמוּד הַעֹרְקִים צִיָּה אֶמֶשׁ שׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה:

ב-ג  גם מאסתי כח ידיהם, הגם שהם צעירים ויכולים לעבוד בכח ידיהם, בכ"ז אמרתי למה לי ולא רציתי לקחת אותם לשמור צאני,

אחר שעלימו אבד כלח בחסר ובכפן גלמוד, שע"י שהיה להם מחסור וכפן וישבו תמיד גלמוד נפרדים מבני אדם, אבד כלחם וכחם,

העורקים ציה שסבבו תמיד בציה במקום אמש שואה ומשואה במדבריות השוממות: 

(ד) הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם:

הקוטפים, ומאכלים שלהם היה שהיו קוטפים מלוח ותערובת, של עלי שיחים ושרשי רתמים,

שהיו מערבים עלים ושרשים פראיים, וזה היה לחמם: 

(ה) מִן גֵּו יְגֹרָשׁוּ יָרִיעוּ עָלֵימוֹ כַּגַּנָּב:

מן גו, כי היו מגורשים מן גו העיר על ידי פחיתות מעשיהם, שעת באו אל העיר היו מריעים עליהם כמו על הגנבים, ובני העיר היו צועקים לאמר: 

(ו) בַּעֲרוּץ נְחָלִים לִשְׁכֹּן חֹרֵי עָפָר וְכֵפִים: (ז) בֵּין שִׂיחִים יִנְהָקוּ תַּחַת חָרוּל יְסֻפָּחוּ:

ו-ז  בערוץ נחלים לשכן, שלא יכנסו אל העיר רק ישכנו בפרצות הנחל, בין חורי עפר וכפים,

ושינהקו בין שיחים ושכלם יספחו תחת החרולים, כן היו מריעים עליהם, כי ע"י שהיו. 

(ח) בְּנֵי נָבָל גַּם בְּנֵי בְלִי שֵׁם נִכְּאוּ מִן הָאָרֶץ:

בני נבל גם בני בלי שם, לכן נכאו מן הארץ, ולא הניחום להתחבר עם קיבוץ האנשים: 

(ט) וְעַתָּה נְגִינָתָם הָיִיתִי וָאֱהִי לָהֶם לְמִלָּה:

ועתה נגינתם הייתי, שהם עושים ממני נגינות לצחק עלי,

ואהי להם למלה, שעד עתה לא היה מלה בלשונם כי רחקו מב"א, עתה אנכי המלה שלהם: 

(י) תִּעֲבוּנִי רָחֲקוּ מֶנִּי וּמִפָּנַי לֹא חָשְׂכוּ רֹק: (יא) כִּי יתרו יִתְרִי פִתַּח וַיְעַנֵּנִי וְרֶסֶן מִפָּנַי שִׁלֵּחוּ:

כי יתרי, וקשרי שאני אסור בהם ביסורים, פתח וחקק עלי בחוזק,

אבל הרסן שהיה עליהם מפני, מה שהם היו קשורים ברסן מפני יראתי,

שלחו עתה, באופן תחת שתחלה הייתי חפשי והם אסורים ברסן, נהיה עתה בהפך: 

 (יב) עַל יָמִין פִּרְחַח יָקוּמוּ רַגְלַי שִׁלֵּחוּ וַיָּסֹלּוּ עָלַי אָרְחוֹת אֵידָם:

על ימין, בענין שעתה יעמדו על ימיני פרחח ונערים מצורעים,

אשר עד עתה רגלי שלחו אותם מן הישוב,

ויסלו עלי ארחות אידם האורח של האיד שהיה להם שהיו מגורשים ומתועבים לבני אדם סללו עלי עשו ממני מסילה כבושה עלי,

שעתה אני מרוחק מבני אדם חתתם: 

(יג) נָתְסוּ נְתִיבָתִי לְהַוָּתִי יֹעִילוּ לֹא עֹזֵר לָמוֹ:

נתסו, גם אלה אשר להיתי יועילו, היינו חברי שחשבתי שהם יהיו לי לתועלת נגד היותי, והם יעזרו לי בצרה,

 

הם בעצמם נתצו את נתיבתי הטובה דהיינו מה שהרשיעו אותו והסירו ממנו צדקתו וכבודו

ולא עזר למו לא נמצא להם עוזר אותי, כי בהפך נהפכו לי לאויבים: 

(יד) כְּפֶרֶץ רָחָב יֶאֱתָיוּ תַּחַת שֹׁאָה הִתְגַּלְגָּלוּ:

כפרץ, הם באו עלי כפרץ מים שהוא המים הנפרצים ברחבה מן הבקעת העננים (וואלקען ברוך),

ובבוא שואת הענן וחשכו התגלגלו מן הענין עם פרצת המים לשטפני

והיא מליצה על שטף דבריהם הרעים אשר היו כענן לכסות שמשו, ויעברו על ראשו המים הזדונים: 

(טו) הָהְפַּךְ עָלַי בַּלָּהוֹת תִּרְדֹּף כָּרוּחַ נְדִבָתִי וּכְעָב עָבְרָה יְשֻׁעָתִי:

ההפך עלי בלהות, תחת שהמליץ ביאת הצרה כביאת העב השופך מים, שהעב בא ונשא ע"י הרוח שמביא העננים, לענין התרחקות התקוה והישועה היה ההפך,

שהרוח שנשא את העב אלי ירדף את נדיבתי ונשמתי לצד האחר להרחיקה מעלי,

ותחת עב הצרה שעומד על ראשי, תדמה ישועתי כעב עברה שאין גשמי ישועות ורוח נדיבה: 

(טז) וְעַתָּה עָלַי תִּשְׁתַּפֵּךְ נַפְשִׁי יֹאחֲזוּנִי יְמֵי עֹנִי: (יז) לַיְלָה עֲצָמַי נִקַּר מֵעָלָי וְעֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן:

טז-יז  ועתה עלי תשתפך נפשי כשפיכת המים מן העבים,

יאחזוני ימליץ שהימים יאחזו אותו, והלילה מנקר את עצמותיו,

כמשל שאדם אחד אוחז והשני מנקרו,

שהיום אוחז בי בל אברח והלילה מייסרני ביסורים,

(והנמשל שאם היה תמיד לילה היה מת ע"י יסוריו, אבל היום נותן לו כח חדש ואוחזו בל ימות כדי שיהיה מוכן ליסורי הלילה),

ועורקי הם הגידים שהדם סובב בהם לא ישכבון וינוחו כי מפני הקדחת הדם סובב במרוצה רבה: 

(יח) בְּרָב כֹּחַ יִתְחַפֵּשׂ לְבוּשִׁי כְּפִי כֻתָּנְתִּי יַאַזְרֵנִי:

ברב, ר"ל לבושי אשר יאזרני סביב כפי כתנתי, דהיינו העפר ואפר שהוא לבושו עתה, שגופו לבוש בעפר ואפר, והוא אוזר את גופו כפי כתנתו, שהוא דבוק בגופו כמו הכתונת,

לבושי זה יתחפש וישתנה תמיד ברב כח, שפעם יהיה לבושו עפר ופעם יהיה לבושו אפר, ומפרש מה הוא הלבוש, כי. 

(יט) הֹרָנִי לַחֹמֶר וָאֶתְמַשֵּׁל כֶּעָפָר וָאֵפֶר:

הורני, שה' השליך אותי לחמר, שאני יושב על חומר האדמה,

ועי"כ אתמשל פעמים לעפר ופעמים לאפר, והוא לבושי וכתנת גופי המשתנה ומתחפש בכל פעם: 

(כ) אֲשַׁוַּע אֵלֶיךָ וְלֹא תַעֲנֵנִי עָמַדְתִּי וַתִּתְבֹּנֶן בִּי: (כא) תֵּהָפֵךְ לְאַכְזָר לִי בְּעֹצֶם יָדְךָ תִשְׂטְמֵנִי:

כ-כא  אשוע אליך תהפך לאכזר לי, ר"ל אני אשוע לישועה ותפלתי הוא שתהפך לאכזר לי ותמיתני, למען אפטר מן היסורים ולא תענני, למלאת שאלתי, רק בהפך כשעמדתי תתבונן בי, ותשגיח עלי שלא אמות,

כדי שיארכו ימי יסורי, והנה אשוע אליך שתהפך לאכזר לי ושתשטמני בעוצם ידך במה, 

(כב) תִּשָּׂאֵנִי אֶל רוּחַ תַּרְכִּיבֵנִי וּתְמֹגְגֵנִי תשוה תּוּשִׁיָּה:

שתשאני אל רוח, שיתפרדו חלקי גופי ואנשא מן העולם אל הרוח ששם תרכיבני לעלות ברכב וסוסי רוח השמימה,

ותמוגגני תושיה, שע"י החולשה יתמוגג וימס גופי ויתפרדו חלקי הרכבתי אל יסודותיו: 

(כג) כִּי יָדַעְתִּי מָוֶת תְּשִׁיבֵנִי וּבֵית מוֹעֵד לְכָל חָי:

כי, אחר שידעתי שהתושיה והחולשה מות תשיבני,

שהסוף יהיה שעל ידי החולשה אשוב אל המות, אשר הוא בית מועד לכל חי, שכולם מזומנים למות: 

(כד) אַךְ לֹא בְעִי יִשְׁלַח יָד אִם בְּפִידוֹ לָהֶן שׁוּעַ:

אך, ר"ל רק לא בקבר ישלח המות עוד את ידו, שאחר שנקבר האדם אז הוא בטוח מיד המות ומכותיו, שאחרי שמת ונקבר לא ימות עוד שנית.

אם בפידו להן שוע, אם בא ישועה (לכל חי) ע"י פידו ושברו [אידו-ראב"ע],

מי שנשבר ע"י פיד המות ועי"כ נושע מן החיים המרים למצוא מנוחה בעי הקבר,

אך אז הם בטוחים מיד המות ומכתו, אבל כ"ז שהם חיים בהכרח תשיגם יד המות: 

(כה) אִם לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה יוֹם עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן: (כו) כִּי טוֹב קִוִּיתִי וַיָּבֹא רָע וַאֲיַחֲלָה לְאוֹר וַיָּבֹא אֹפֶל:

כה-כו  אם, שואל וכי לא בכיתי לקשה יום, וכי לא עגמה נפשי אל האביון הכי לא הצטערתי בצרתם, אשר לכן נענשתי במה שקויתי טוב ויבא רע?

הלא הייתי מצטער תמיד עם רועי המזל והעניים, ולמה הגיעני הצרה הזאת!: 

(כז) מֵעַי רֻתְּחוּ וְלֹא דָמּוּ קִדְּמֻנִי יְמֵי עֹנִי:

מעי רתחו, ע"י הקדחת הפנימי ואש החולי הבוער בקרבי בלי הפסק,

וגם קדמוני ימי עני שהיום מבחוץ בוער ג"כ כתנור מרוב העוני והצרה: 

(כח) קֹדֵר הִלַּכְתִּי בְּלֹא חַמָּה קַמְתִּי בַקָּהָל אֲשַׁוֵּעַ:

קדר, עד שהלכתי קדר בלא חמה, שאני שחור מן הצרות לא ששזפתני השמש,

ועת אשר קמתי ואשוע בקהל רב, אז. 

(כט) אָח הָיִיתִי לְתַנִּים וְרֵעַ לִבְנוֹת יַעֲנָה:

אח הייתי לתנים, נדמה בעיניהם כאלו אני תנים ובנות יענה שטבעם לקונן ולצעוק תמיד,

ואין איש משים לב לרחם על שועתי: 

(ל) עוֹרִי שָׁחַר מֵעָלָי וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב:

עורי, דלתות הכתובים מקבילים, אח הייתי תנים, שהתנים מקונן וגם עורו שחור,

וכן עורי שחר מעלי כעור התנים, וריע לבנות יענה, שהם מקוננים ושוכנים במדברות החמים כן עצמי חרה מני חורב: 

(לא) וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנֹּרִי וְעֻגָבִי לְקוֹל בֹּכִים:

ויהי לאבל כנורי, וגם דמיתי כתנים ובנות יענה במה שהיה לאבל כנורי כמוהם: 

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “איוב פרק מב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב