איוב

איוב מא

(א) הֵן תֹּחַלְתּוֹ נִכְזָבָה הֲגַם אֶל מַרְאָיו יֻטָל: (ב) לֹא אַכְזָר כִּי יְעוּרֶנּוּ וּמִי הוּא לְפָנַי יִתְיַצָּב:

א-ב הן תוחלתו נכזבה, התוחלת שהיה לו להלויתן עד עתה נפסקה. שעד עתה היה לו תוחלת והיה בוטח בלבו כי 'גם אל מראיו יוטל, לא אכזר כי יעורנו'

שמי שיעורר אותו משנתו והוא לא אכזר על נפשו [אינו אביר נפש], יוטל ויפול לארץ מרוב פחד, גם אל מראיו, כשיראנו לבד בעת יתעורר, יוטל מרוב הפחד שירא ממות,

כן היה לו תוחלת עד עתה, ובטח שלא יקרב איש אליו אף להביט אליו,

ועתה נכזבה ונפסקה מאתו התוחלת הזאת, כי מי הוא לפני יתיצב אחר שנתתי לך [-איוב] יכולת האל, איך יתיצב לפני,

וא"כ כשתשים עליו כפיך יתבטל נגדך כמו נגדי, אשר אין בריה שתתקומם לפני: 

 

(ג) מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם לִי הוּא:

אחר שהראה לו שזה דבר נגד האלהות מחולל כל שישחית את כל מעשי ידיו הגדולים והעצומים,

ולא יתכן שהעושה יגיש חרבו להשחית מה שעשה בכח גדול וביד חזקה,

והראה לו דוגמא שני הברואים האדירים אשר הם אות על תקפו של יוצר בראשית, ואיך ישחית הבורא היצורים המעידים על גדלו ויכלתו?

משיב פניו לעומת שהתלונן איוב על שברא בריות גדולות ואבירי כח ענקים ואימים, ורוצה שימסור ה' את כל בריותיו האדירים בידו להשחיתם ולהעבירם מן העולם, (שהדבור הזה שא"ל שילך להשחית כל בריה עצומה, היה תשובה על דעתו של איוב וחפצו),

כאלו ה' חייב לו איזה חוב, ובעד החוב הזה צריך הוא למסור בידיו כל אשר לו, שהוא יעשה עמהם כחפצו,

עז"א מי הקדימני שעשה לי איזה דבר, עד שאני מחויב לשלם לו תחת כל השמים לי הוא, דהיינו שאמסור לידו כל הברואים הגדולים שבראתי תחת כל השמים שכולם הם שלי וקניני, ואמסרם לידו לתשלומי החוב?

כאומר איך תעיז פניך לבקש מידי הכרתת יצורי הגדולים המיוחסים לי כדי למלא חפצך, כאילו אני חייב לך איזה דבר או קדמתני ועזרתני בבריאתם.

די לך במה שעשיתי לך טובה להמציא אותך מצד החסד הגמור ולא קדמת לי דבר שבעבורו גמלתי אותך חיים וחסד, ואיך תבקש שאמסור לחפצך כל אשר לי תחת השמים: 

במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יד

ב ביום השביעי וגו' הה"ד (איוב מא) מי הקדימני ואשלם וגו' א"ר תנחום ב"ר אבא מי שאין לו נכסים ועושה צדקה וגמילות חסדים מי שאין לו בנים ונותן שכר סופרים ומשנים מי שאין לו בית ועושה מזוזה מי שאין לו טלית ועושה ציצית מי שאין לו בנים ומוהל ועושה ספרים ומשאילן לאחרים אמר הקב"ה זה הקדים וקיים מצותי עד שלא נתתי לו במה לקיימן צריך אני לשלם ליתן לו ממון ובנים שיהיו קוראים כספרים הוי מי הקדימני לעשות מצוה ואשלם לו שכרה למה שאינו חסר דבר שהעולם ומלואו שלי הוא לכך נאמר (שם /איוב מ"א/) תחת כל השמים לי הוא:

 

 

ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה כז

ב ר' תנחומא פתח (איוב מא) מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא זה רווק הדר במדינה ונותן שכר סופרים ומשנים אמר הקב"ה עלי לשלם גמולו ושכרו וליתן לו בן זכר, א"ר ירמיה ב"ר אלעזר עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומר כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו הה"ד (במדבר כג) כעת יאמר ליעקב ולישראל וגו' רוה"ק =רוח הקודש= אומרת מי הקדימני ואשלם מי קלס לפני עד שלא נתתי לו נשמה מי מלל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית מי עשה לי סוכה עד שלא נתתי לו מקום מי עשה לי לולב עד שלא נתתי לו דמים מי עשה לי ציצית עד שלא נתתי לו טלית מי הפריש לפני פאה עד שלא נתתי לו שדה מי הפריש לי תרומה עד שלא נתתי לו גורן מי הפריש לפני חלה עד שלא נתתי לו עיסה מי הפריש לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה הה"ד שור או כשב או עז:

 (ד) לא לוֹ אַחֲרִישׁ בַּדָּיו וּדְבַר גְּבוּרוֹת וְחִין עֶרְכּוֹ:

לא אחריש, ולבל תאמר שבריאות האבירים האלה היה ע"י המערכת והתולדה במקרה.

כי אראה לך איך היה כל פרט ופרט שבו עפ"י השגחתי עד שאגיד לך כל תכונותיו, כי השגחתו על כל איבריו וכחותיו לעשותם בתכלית היכולת והחכמה.

והנה יזכיר בבריאת הלויתן ג' דברים: 

א) בדיו שהוא איבריו, 

ב) דבר גבורות הגבורה והכח שיש לו, 

ג) חין ערכו ערך האיברים וסדרם זה מול זה: 

 

(ה) מִי גִלָּה פְּנֵי לְבוּשׁוֹ בְּכֶפֶל רִסְנוֹ מִי יָבוֹא:

מי גלה פני לבושו, השריון שגופו לבוש בו, מי גלה אותו לראות במה שתחתיו,

וכן מי יבא בכפל רסנו, הוא הרסן והמגן שסביב צוארו שהוא כפול במגני עצם כפולים, מי יבא שמה: 

 

(ו) דַּלְתֵי פָנָיו מִי פִתֵּחַ סְבִיבוֹת שִׁנָּיו אֵימָה:

דלתי מי יוכל לפתח השפתים שלו והלחיים שהם דלתי פניו, אחר שסביבות שניו שוכן אימה: 

 

(ז) גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צָר:

המגנים החזקים שיש סביבותיו מעצם קשה נעשו בגאוה, וכ"א סגור בחותם של צר, היינו חותם של צור ואבן קשה: 

 

(ח) אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ וְרוּחַ לֹא יָבוֹא בֵינֵיהֶם: (ט) אִישׁ בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ יִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ:

ח-ט בצד רחבו הם דבוקים אחד באחד, סמוכים זל"ז עד שרוח לא יבא ביניהם,

ובצד ארכו איש באחיהו ידבקו עד שא"א להפרידם זה מזה וגם יתלכדו כ"כ עד שא"א להפרידם בשום תחבולה: 

 

(י) עֲטִישֹׁתָיו תָּהֶל אוֹר וְעֵינָיו כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר:

מתחיל לחשוב הכחות אשר בפנימותו,

שגובר בו מאד כח האש והעלעקטרי, עד שע"י העיטוש תהל אור,

ועיניו יאירו כעפעפי שחר מרוב כח עלעקטרי ואש שנמצא בו: 

 

(יא) מִפִּיו לַפִּידִים יַהֲלֹכוּ כִּידוֹדֵי אֵשׁ יִתְמַלָּטוּ: (יב) מִנְּחִירָיו יֵצֵא עָשָׁן כְּדוּד נָפוּחַ וְאַגְמֹן:

יא-יב ומפיו יתהלכו לפידים, יותר מזה שיתמלטו כדודי אש ומנחיריו יצא עשן מרוב החום שבו: 

חלק באור המלים (יא) כדודי – חתיכות אש. יתמלטו יצאו לחוץ, כמו בחמודו לא ימלט (למעלה כ'):

(יב) כדוד נפוח – כמו סיר נפוח, אגמון אד העולה מן אגם מים בעת החורף:

 

(יג) נַפְשׁוֹ גֶּחָלִים תְּלַהֵט וְלַהַב מִפִּיו יֵצֵא:

ובעת הכעס יתוסף המוקד והגחלים העוממות שבו יתלהטו עד שיצא להב מפיו: 

 

(יד) בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה:

בצוארו, שם יתמיד העז והחוזק,

ולא יתראה שם איזה דאבה על שיחסר לו איזה דבר שזה משפיל רום הצואר, כי הדאבה תדוץ לפניו: 

חלק באור המלים

(יד) תדוץ – אין לו ריע ובלשון התרגום הוא מענין שמחה, ומענינו הוא הפך הדאבה:

 

(טו) מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ דָבֵקוּ יָצוּק עָלָיו בַּל יִמּוֹט:

גם חלקי הבשר הנופלים ומתפרדים ביתרי בע"ח, אצלו הם דבוקים כאילו הם יצוקים כמתכות חזק בל ימוט: 

 

(טז) לִבּוֹ יָצוּק כְּמוֹ אָבֶן וְיָצוּק כְּפֶלַח תַּחְתִּית:

לבו יצוק וחזק כמו אבן, והגם שהלב מתנענע ודופק בכל הבע"ח, לבו יצוק כמו פלח תחתית,

כאבן התחתון של הריחים שאינו זז ממקומו לעולם – לא כפלח העליון שהוא סובב תמיד בעת הטחינה: 

 

חלק באור המלים (טז) פלח תחתית – מן הריחים, והעליונה נקראת פלח רכב (שופטים ט' נ"ג):

 

(יז) מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ:

עת שיתנשא יגורו ויפחדו כל אילים,

והחיות החזקות אשר משברים יתחטאו , שהם נקיים מכל שבר, שלא יקרב אליהם שום שבר ואסון מרוב תקפם, בכ"ז יגורו משאתו: 

 

(יח) מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם חֲנִית מַסָּע וְשִׁרְיָה: (יט) יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל, לְעֵץ רִקָּבוֹן נְחוּשָׁה:

יח-יט משיגהו, מי שירצה להשיג אותו בחרב, לא תקום החרב כנגדו וכן לא חנית ומסע ושריה שהם מיני כלי משחית, כי הוא יחשב ברזל לתבן ונחושה לעץ רקבון: 

 

(כ) לֹא יַבְרִיחֶנּוּ בֶן קָשֶׁת לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ לוֹ אַבְנֵי קָלַע: (כא) כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן:

כ-כא החץ שהוא בן הקשת, לא יבריח אותו שינוס מפניו, כי גם אבני קלע הכבדים נהפכו אצלו להיות כקש,

וגם התותח שהם כדורי קלע הגדולים מאד שבם יהרסו המבצרים נחשבו לו כקש, וישחק לרעש כידון: 

חלק באור המלים (כא) תותח – הקלעים הגדולים שהמהרסים בם המבצרים:

 

(כב) תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי טִיט:

תחתיו, על בטנו יש קשקשים קשים כחדודי חרש,

עד שלכן ירפד חרוץ כשהמצע שתחתיו שהוא שוכב עליו הם דברים חרוצים וחדודים כחריצי הברזל, ידמה בעיניו כרובץ עלי טיט לח ואינו מרגיש בם כלל: 

 

(כג) יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה:

ירתיח, גם אם יצוייר שיעלה אש היסודי מן התהום וירתיח את המצולה ששם שוכב הלויתן כסיר שהוא רותח ע"י האש, עד שישים את כל הים למרקחה, שעל ידי רותחת המים ידמה כל אשר בים למעשה רוקח ויגוע וימות, בכ"ז. 

 

(כד) אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה:

שיעור הכתוב – יחשב תהום, אחריו יאיר נתיב לשיבה,

ימליץ, שהתהום חושב בלבו, שגם אם הוא ירתיח את המצולה ע"י אשו הגדול, הלויתן לא ימות ע"י המהפכה הזאת,

אלא מן החשך הזה שיהיה בים, יאיר אחריו של הלויתן נתיב של אורה, עד שילך בנתיב האורה הזה אל השיבה, דהיינו לחיות לארך ימים עד זקנה ושיבה,

והיא מליצה נפלאה שגם אם יהיה כליון כולל בים ע"י שהתהום יקיא את האש אשר בתוכו וירתיח את הים כולו, כ"ז לא יזיק לו מאומה כי הוא ינצל וילך לשיבה וזקנה: 

חלק באור המלים  (כה) משלו – מענין ממשלה – העשו, הנברא והנוצר לבלי חת, בלי חתת ואימה:

 

(כה) אֵין עַל עָפָר מָשְׁלוֹ הֶעָשׂוּ לִבְלִי חָת:

עתה סיים את וכוחו, אומר אליו אם היה העשו לבלי חת, ר"ל אם כל היצור העשוי והנוצר, היה נוצר בענין שלא ימצא חת, היינו אימה ופחד,

שיש ברואים גדולים שמפילים חתיתם על כל הברואים, אם לא היה חת בכל היצור העשוי, רק שהיו כולם ברואים חלושים,

אז אין על עפר משלו, לא ימצא משלו של העושה והבורא עלי עפר, שעל מי ימשול אחר שכולם יהיו בריאות חלושות ותשי כח?

 אבל ע"י שהעשוי והנוצר יש בו חת ואימה, שהקטן ירא מן הגדול והחלש מן התקיף תגלה הממשלה העליונה, כי במה. 

 

(כו) אֵת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה הוּא מֶלֶךְ עַל כָּל בְּנֵי שָׁחַץ:

שאת כל גבוה יראה. במה שיש ברואים גדולים וגבוהים על חבריהם, והוא יראה וישגיח על כל גבוה, להפיל אימתו עליו, ולהשגיח בל ישחית את כל המינים החלשים,

שכ"ז ע"י ההשגחה העליונה והוא גבוה על גבוהים ותקיף על תקיפים,

עי"ז הוא מלך על כל בני שחץ, שזה מכבוד המלוכה אם מולך על גבורים ואדירים, וכולם מתפחדים ממנו ויראים מכבודו והשגחתו: 

חלק באור המלים (כו) שחץ – הבריות הגדולות מאד (למעלה כ"ח):

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “איוב פרק מב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב