א

שם ועבר – רבן גמליאל, חם – טבי עבד ר"ג

כתב הרמ"ע מפאנו: שֵם בן נח ועֵבֶר התגלגלו ברבן גמליאל [גלגולי נשמות אות ג].

כתב האריז"ל: חם בן נח התגלגל בטבי עבדו של רבן גמליאל [שעה"ג כ"ט, לקו"ת בראשית, וכן הרמ"ע שם אות ח' וג'].

המקבילות

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם, וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. וַיַּרְא^תסב חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו, וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ. וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ. וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ [חם] בְּנוֹ הַקָּטָן. וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן [-בנו של חם] עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹקי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ [-לבני שֵם]: (בראשית ט, כ-כו)

חם פשע כנגד נח אביו, ונגזר על בניו להיות עבדי עבדים לאֶחיו – לבני שם.

שֵם מתגלגל ברבן גמליאל, וחָם מתגלגל בטבי עבדו של רבן גמליאל, והנה מתקיים בחָם הפסוק 'עבד עבדים יהיה לאחיו'^תסג.

טבי עבדו של רבן גמליאל היה עבד כשר ותלמיד חכם, והוא מוזכר בדברי חז"ל בכמה וכמה מקומות, כפי שיבואר להלן.

וניגש להרחבת הדברים.

טבי עבדו של רבן גמליאל היה מחלק הטוב של הבל שהתגלגל בחם, ולכן נקרא 'טבי' [גי' 'הטוב' עה"כ] [ערכי הכינויים מהרמ"ז].

ועוד טב"י בגימטריא כ' [עה"כ], נוסיף כ' לשם 'חם' ונקבל 'חכם', וזה שאמר ר"ג 'ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם' [דבש לפי מע' ט' אות ז']. ו'חם' במספר קטן 'טבי' -12 [גלגולי נשמות אות ח'].

חטאו של חם

ביד חם היו כמה חטאים. חם פגם בראייתו ובדיבורו, כמו שכתוב 'וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו, וַיַּגֵּד^תסד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ'.

[ומשום כן נענש בעבדות, ולכן עבד כנעני יוצא בשן ועין, שן כנגד הדיבור, ועין כנגד הראיה. ב"ר לו-ה].

תיקון הראיה

הגמרא במסכת בבא קמא [עד:] מספרת:

מעשה בר"ג שסימא את עין טבי עבדו, והיה שמח שמחה גדולה [לפי שעֶבד כשר היה, והיה מתאוה לשחררו, ולא יכל, שהמשחרר עבדו עובר בעשה. רש"י]; מצָאוֹ לר' יהושע, אמר לו: אי אתה יודע שטבי עבדי יצא לחירות? אמר לו: למה? אמר לו: שסמיתי את עינו! אמר לו: אין בדבריך כלום, שאין לך עדים על כך; [שחרור העבד הוא קנס, ומודה בקנס פטור].

כעת בגלגולו בטבי פגָמו של חם מתוקן – רבן גמליאל מסמא את עינו. ולכן נקרא 'טבי' לשון 'יבט' – הבטה [בניהו בן יהוידע ב"ק עד:].

כנגד מה שחם רצה להכשיל את שֵם לפגום בעיניו כמותו, כמ"ש 'ויגד לשני אחיו בחוץ' נתקן עתה בזה שרבן גמליאל שהוא שֵם, פגע בעיני טבי שהוא חם [מגדים חדשים עמ"ס ברכות].

תיקון הדיבור

מובא במדרש^תסה שרבן גמליאל אמר לטבי עבדו; צא וקנה לנו דבר טוב מן השוק. יצא והביא לו לשון של בהמה. לאחר מספר ימים שוב ביקש ר"ג מטבי צא וקנה לנו דבר רע מן השוק. יצא והביא לו לשון של בהמה. תמה רבן גמליאל – כשביקשתי דבר טוב- הבאת לשון, ועתה שביקשתי דבר רע שוב הבאת לשון? השיבו טבי עבדו ואמר: אדוני, הלשון – פעמים טובה היא ופעמים רעה. כשהיא טובה- אין טובה הימנה, וכשהיא רעה- אין רעה הימנה!

טבי משתדל לתקן את שפגם חם בדיבור, בכך שמלמד מוּסר על כח הלשון להרע או להטיב.

כמו כן הוא מתקן הדיבור בכך שכעת הוא עוסק בתורה בפיו, שבכח התורה היוצא מן הפה לתקן פגם הלשון.

פגם בקדושה

ביד חם פגם נוסף – פגם בקדושה. חם פגם בבריתו^תסו כששימש בתיבה בעת המבול, הגם שנאסרו בתשמיש [סנהדרין קח:]. כמו כן חם סירס לאביו ויש אומרים שרבעו [שם ע.].

כעת חם מתגלגל בטבי. והנה טב"י הן אותיות בי"ט, שהוא שם קדוש [גי' אהי-ה, וכן יה"ו].

ידוע מהאריז"ל^תסז כי בכח השם בי"ט לתקן פגם הברית ופיזור ניצוה"ק, וכשאדם פוגם בבריתו פוגם בשם זה.

שם זה יוצא מן הפסוק "כי בי חשק ואפלטהו"^תסח, וכן יוצא מן הפסוק "ב'זרועו י'קבץ ט'לאים"^תסט לרמוז שבכח שם זה לקבץ נדחי ישראל– ניצוצות הקדושה שנתפזרו.

וניתן לומר שתיקונו זה של טבי רמוז בפסוק בתהלים [צא-ח] "רק בעיניך תביט ושילומת רשעים תראה, כי בי חשק ואפלטהו כו'" 'רק' בעיניך – בא למעט עיניך^תע, שסימא ר"ג אחת מעיניו של טבי, ורמז במילה ת'בי"ט נוטריקון ת'יקון טב"י, ובכך שנתסמאת עינו- שילומת רשעים – חם – תראה, והטעם- 'כ"י ב"י' גי' 'ח"ם' [עה"כ של ב' המילים], עתה בי חשק ואפלטהו ויבוא לידי תיקון.

ועוד ב"י… ואפלטהו מכאן יוצא שם קדוש בי"ט כאמור.

טבי והסוכה

המשנה במסכת סוכה [פ"ב] מספרת; "אמר רבי שמעון מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המטה ואמר להן רבן גמליאל לזקנים ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה לפיכך ישן הוא תחת המטה":

מדוע ישב טבי דוקא תחת המיטה ולא בסוכה ממש? והגם שהוא פטור [שעבדים פטורים ממ"ע שהז"ג כאשה], הרי יכל לקיים מצוות סוכה כ'אינו מצווה ועושה'?^תעא

ועוד מה מתפעל מכך רבן גמליאל, והרי מפורסם היה הדבר שטבי תלמיד חכם, והלכה זו שעבדים פטורים מן הסוכה הלכה פשוטה וידועה היא, והיכן כאן ניכרת חכמתו?

מובא בזוהר [רע"מ פנחס דף רנו.] שישנה הַקְבָלָה בין תיבת נח לבין הסוכה^תעב. על פי המובא בישעיה [ד-ו] "וסוכה תהיה לצל יומם מחרב, ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר" הרי שהסוכה מגינה, אומר הזוהר: מה תיבת נח מגינה, אף סוכה מגינה!תעג

בתיבת נח מצינו שלא הייתה קולטת כל אחד, כמובא בתלמוד [סנהדרין קח:] "כל שהתיבה קולטתו – בידוע שלא נעבדה בו עבירה, וכל שאין התיבה קולטתו – בידוע שנעבדה בו עבירה" [והיא בבחינת ארץ ישראל המקיאה עוברי עבירה 'שם משמואל' סוכות].

חם בגלגולו הקודם היה בתיבה, ולא ניתן היה להוציאו ממנה הגם שקלקל, היות ונכנס בעודו כשר, ורק אחר כך קלקל ושימש בתיבה.

ומשום כן עתה בגלגולו בטבי הוא אינו מוצא עצמו ראוי שתהא הסוכה קולטתו, לישב בסוכה ולחסות בצילה, היות ו'נעבדה בו עבירה' בגלגולו הקודם, ולכן הוא ישן תחת המטה. [ועוד יש ב'מטה' רמז לקלקולו בגלגול הקודם- שקלקל בתשמיש המטה].

[זאת ועוד – על פי סודם של דברים – סוכ"ה הוא סוד היחוד השלם הוי"ה אדנ"י (שסוכ"ה גימטריא שלהם), והנה חם חטא ששימש בתיבה בעת איסור היחוד והזיווג, ולתיקון זאת ישן טבי במקום שאינו כשר לסוכה ביודעו שהוא עבד ולא לו לגרום היחוד (בני יששכר, תשרי, מאמר י)].

אם כן נשאל – מדוע איפוא שלא יֵצֵא מחוץ לסוכה באופן מוחלט?

מובא במדרש (ב"ר פ' ל"א): 'קִנים תעשה את התיבה א"ר יצחק מה הקן הזה מטהר את המצורע אף תיבתך מטהרתך'. הרי שלתיבת נח היה כח לטהר עוברי עבירה, כמו שהקן מטהר בעלי לשון הרע.

נמצא אם כן, שאף בסוכה [-המקבילה לתיבת נח כפי שראינו בזוהר] ישנה סגולה של טהרה לשרוי בתוכה^תעד.

ומשום כן הקפיד טבי לשהות דוקא בתוך הסוכה, ולהתבשם מאוירה, [הגם שאינו מקיים ממש המצוה בעודו תחת המטה] כדי לרוות מרוח הטהרה השורה בסוכה ומכפרת העוונות.

תיקון לחטא הלשון

ובפרט, שחם, כאמור, חטא בחטא הלשון ['ויגד לאחיו בחוץ'], והסוכה מטהרת כקן המטהר את המצורע שפגם בלשון! ועוד שחם נענש בגופו כמצורע – שיצא מפוחם^תעה [שחור], וכעת הסוכה תטהרו.

תיקון לפגם העין

ועוד, חם חטא בפגם העין, ['וירא חם את ערוות אביו'], וכן דור המבול חטאו בפגם העין כמובא במדרש [ב"ר נח פל"ב] 'א"ר יוסי בן דורמסקית; הם חטאו בגלגל העין שהוא דומה למים, אף הקדוש ברוך הוא לא פרע מהם אלא במים', ובכח כפרת התיבה היה לכפר גם על חטאי דור המבול ופגם העין, ואם כן אף בכח הסוכה – המקבילה לתיבת נח – לכפר על פגם העין [שם משמואל שם].

הנה לנו סיבה נוספת לכך שטבי נכנס לסוכה, על מנת להתכפר בה אף מפגם העין שפגם חם!

כעת נבין את התפעלותו של רבן גמליאל מחכמתו של טבי עבדו, שמחד – נכנס לסוכה להתבשם מאוירה ומכפרתה, ומאידך – לא מצא עצמו ראוי לישב בסוכה אלא ישן תחת המיטה.

בן לשמשו

מובא במדרש [בר"ר נח פל"ו] 'אמר ר' ברכיה הרבה נצטער נח בתיבה שלא היה לו בן קטן לשמשו, אמר, לכשאצא אעמיד בן קטן שישמשני, כיון שעשה לו חם אותו המעשה [שסרסו ומנע ממנו הפריון] אמר; אתה מנעת אותי מלהעמיד בן קטן שישמשני לפיכך יהיה אותו האיש עבד לאחיו':

עוד מובא במדרש [משלי פ"ט] מעשה היה ברבן גמליאל שהיו הזקנים מסובין אצלו, והיה טבי עבדו עומד ומשמשו, אמר ר' אלעזר בן עזריה אי לך כנען^תעו שחִייבתָ לבניך, בין [אם בניך הם] הצדיקים [-כטבי] ובין הרשעים, בדין הוא שיהא טבי מיסב, ואני משמשו!

הרי לנו שחם מנע מאביו בן שישמשו, והוא בעצמו חוזר בגלגול ומשמש לחכמים, הגם שראוי היה לפי גודל חכמתו שהם ישמשוהו!

טבי פֶסַח ותפילין

במשנה במסכת פסחים [פ"ז] אמר רבי צדוק מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא:

ובמסכת שמחות [פ"א ובמכילתא פ' בא] 'אף הוא [-רבן גמליאל] הניחו [לעבדו טבי] להניח תפילין, אמרו לו לא כך לימדתנו שעבדים פטורין מתפילין? אמר להם אין טבי עבדי כשאר עבדים, כי כשר הוא!':

מדוע דוקא טבי אמור לצלות הפסח? מדוע ר"ג מאפשר לו להניח תפילין?

בני-ישראל עושים את הפסח לזכר יציאת מצרים. מצרים הוא אחד מבניו של חם [בר' י-ו]. ביציאת מצרים אנו 'יוצאים' מן הטבעים של מצרים וחם^תעז – טומאה-עריות-זימה, מגיעים להר סיני והופכים להיות גוי קדוש.

על התפילין נאמר [שמות יג-טז] וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם: גם התפילין מסמלות את היציאה ממצרים, מעבדים לְתאוות– לעבדי ה'. תפילין של יד כנגד הלב ותפילין של ראש כנגד המח, כדי לשעבד תאוות הלב והמחשבות להשי"ת.

רבן גמליאל רוצה לתקן ולהוציא את חם-טבי עבדו מזוהמת מצרים, מ'בית עבדים' בו הוא שרוי, ולכן הוא מקשר אותו למלאכת קרבן הפסח, המסמל יותר מכל את יציאת מצרים, ומאפשר לו להניח תפילין שהם זכר ליציאת מצרים, ומסמלים את היציאה מעבדות הגוף והנפש לחירות עולם.

אולם רבן גמליאל לא מסתפק בזה, והוא שואף להביאו לחירות גמורה ולהשלים תיקונו, ושמח כשמבלי משים סימא את עין עבדו [כפי שהבאנו לעיל], וסבור היה שבכך יצא לחירות ויושלם תיקונו.

ב

טבי – כורש מלך פרס

טבי עבדו של רבן גמליאל היה גם גלגולו של כורש מלך פרס [קהלת יעקב ערך טב בשם האריז"ל].

כורש מלך פרס היה משורש כנען, והוא מתגלגל בטבי.

במשנה במסכת ברכות [פ"ב] מובא "וכשמת טבי עבדו קִבל עליו [רבן גמליאל] תנחומין. אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים? אמר להם אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר^תעח היה!

כאן רמז רבן גמליאל לכך שטבי הוא גלגולו של כֹּרש, שהנה כֹּר"ש הן אותיות כש"ר! [קה"י שם].

ואף על כֹּרש עצמו הגמרא [ר"ה ג:] נוקטת את אותו הביטוי – 'מלך כשר היה'! [דף על הדף, וכן במגדים חדשים ברכות טז:].

ובמסכת יומא [פז.] מובא "אשריהם לצדיקים, לא דיין שהן זוכין אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות כו' אוי להם לרשעים, לא דיין שמחייבין עצמן אלא שמחייבין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. הרבה בנים היו לו לכנען שראויין ליסמך כטבי עבדו של רבן גמליאל, אלא שחובת אביהם גרמה להן":

הנה יש להתבונן מדוע לא נקט 'שראוין ליסמך כאליעזר עבד אברהם?' הרי גם הוא היה ת"ח, והיה גם ראש ישיבה ודולה ומשקה מתורת רבו לאחרים?!

ולאור הדברים שאמרנו, הדבר יובן, שהרי כאמור, כורש מלך פרס היה משורש כנען^תעט, והתגלגל בטבי עבדו של רבן גמליאל, נמצא איפוא שבטבי יש גם את חם וגם את כנען [מכורש], ולכן הזכיר דוקא את טבי בענין זה של חם וכנען – שחובת אביהם גרמה לו [בניהו בן יהוידע יומא פז. עש"ע תירוצים].