בועז שלום הגיב:

לר' גבריאל שלום
התייחסתי לדברי האריז"ל שם ואמרתי שהאריז"ל נוקט שכשיקומו המתים בתחיה"מ ויחזרו בגוף, ישלימו את הקרבנות שהחסירו.

בועז שלום הגיב:

לר' גבריאל שלום
יש לדעת שנשתברו קולמוסים רבים בהגדרות הנר"נ – נפש רוח ונשמה, דרגותיהן, מחלקותיהן, מתי כל אחד נכנסת באדם, מהי הגדרת כל חלק ותפקידו, ולא ניתן בבמה מצומצמת זו להביא הדעות והשיטות.
בכל אופן אביא את דבריו של הגה"ק רבי אליעזר פאפו בספרו דן ידין וז"ל:
"והנה הגוף יש לו נפש בהמי המחיה אותו ומתאוה תאוות גופניות אל עצמו ואל בשרו וזאת הנפש כוללת לכל בעלי חיים, ועוד נוסף למי שהוא חי מדבר – לכל גוי, ניצוץ קדושה בתוך נפש הבהמי אשר מפני זה כולם מבקשים האמת לפי דעתם והשגתם ורצונם לזכות את נפשם. ואשר אין לו ניצוץ קדושה מפני שהרע את מעשיו וקיפח קדושתו כי האדם בחירי בין שהוא בן ברית בין שאינו בן ברית, אינו חושש על נפשו כלל כי אם אל עצמו ואל בשרו למלאת תאותו הגשמית והבהמית כמו הכופרים והאפיקורוסים שהם כמתים לגמרי, ומתים בל יחיו ועל כן נאמר [משלי ב יט] כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים.
אמנם האומה ישראלית יש להם נפש העליונה וגבוה מעל גבוה נפש רוח נשמה חיה יחידה מארבע עולמות אבי"ע אצילות בריאה יצירה עשיה ולפי מעשיו של אדם הולך וגדול ולכן לפי מה שהוא אדם ולפי מה שהשיג נשמה לנשמה כך ירבה אהבתו לקונו ורוחו ונשמתו אליו יאסוף ויהפוך החומר לצורה ותהיה נפשו הבהמית צרורה בצרור החיים [עי' זהר ח"ג עא] וזה כל האדם וזהו תענוג של מעלה כמו שיתענג המלך בראות חכמת והשתדלות בנו להפך את הבהמה בצורת אדם ואת העפר לזהב אבל בהעדר נשמה לנשמה ימעט אהבתו לקונו כאשר לא ייאהב הגוף את הנפש אחרי הפרדה מעמו כי אין הטבע מחויב לאהוב אלא בהיותם לאחדים". ע"כ.
הרי שהרב מגדיר את הדיבור כניצוץ מן הנפש.
כפי שאמרתי יש בזה שיטות, ויש שדייקו שהענין של הדיבור הוא מה'רוח ממללא', אך יש מאידך שטוענים שזה חלק מן הנפש שהרי בפשוטו של מקרא כתוב "נפש חיה".

הרב בועז שלום הגיב:

לעמית שלום
אכן השיעורים בדרך ה' לרמח"ל מקיפים את כל הספר. כך זה בכל הספרים אותם אנו מלמדים בס"ד, אא"כ אנחנו עדיין במהלך לימוד הספר [כגון בדעת תבונות לרמח"ל שאנו לקראת הסוף – נכון לחשוון תשפ"ג].