השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 

הלכה ברורה ג' | על סדר השו"ע

 

שיעורים בהלכה על סדר השולחן ערוך,

על פי הספר "הלכה ברורה"

חלק ג – מסימן פח – עד סימן קנז

הלכות תפילה

סימן פט – הלכות תפלה וזמנה

סימן צ – מקום הראוי להתפלל. ולהתפלל עם הצבור ודין ההולך בדרך

סימן צא – שיאזר מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה

סימן צב – הנצרך לנקביו ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה

סימן צג – קדם שיתפלל צריך לשהות

סימן צד – צריך לכון נגד ארץ ישראל, ודין הרוכב או יושב בספינה

סימן צה – כוון איבריו בשעת תפלה

סימן צו – שימנע כל הטרדות כדי שיכון

סימן צז – שלא יגהק ושלא יפהק בשעת התפלה

סימן צח – צריך שיהיה לו כונה בתפלתו

סימן צט – דין שתוי ושכור לתפלה

סימן ק – תפלת המועד צריך לסדר

סימן קא – שצריך לכון בכל הברכות, ושיכול להתפלל בכל לשון

סימן קב – שלא להפסיק כנגד המתפלל

סימן קג – מי שנזדמן לו רוח בתפלתו או עטוש

סימן קד – שלא להפסיק בתפלה

סימן קה – דין המתפלל ב' תפלות

סימן קו – מי הם הפטורים מתפלה

סימן קז – המספק אם התפלל, ודין תפלת נדבה

סימן קח – מי שלא התפלל לסבת טעות, או אנס או במזיד

סימן קט – דין איך יתנהג היחיד לכון בתפלתו עם הצבור

סימן קי – היוצא לדרך, ופועלים מה יתפללו, וסדר תפלת הדרך ובית המדרש

סימן קיא – דין סמיכות גאלה לתפלה

סימן קיב – שלא להפסיק לא בשלשה ראשונות ולא בשלשה אחרונות

סימן קיג – דיני הכריעות בי"ח ברכות

סימן קיד – דין הזכרת הרוח וגשם וטל

סימן קטו – טעם ברכת אתה חונן

סימן קטז – פרוש ברכת רפאנו

סימן קיז – דיני ברכת השנים

סימן קיח – חתימת ברכת השיבה

סימן קיט – דין הרוצה להוסיף בברכות

סימן קכ – שראוי לומר רצה בכל תפלה

סימן קכא – דיני מודים

סימן קכב – דינים השיכין בין י"ח ליהיו לרצון

סימן קכג – דיני הכריעות בסיום י"ח ברכות

סימן קכד – דין הנהגת שליח צבור בי"ח הברכות, ודין ענית אמן

סימן קכה – דיני קדשה

סימן קכו – דין שליח צבור שטעה

סימן קכז – דין מודים דרבנן

סימן קכ"ח – דיני נשיאת כפים, ואיזה דברים הפוסלים בכהן – ובו מ"ה סעיפים

סימן קכ"ט – באיזה תפילות נושאים כפים – ובו ב' סעיפים

סימן ק"ל – "ריבונו של עולם" שאומרים בשעת נשיאת כפים – ובו סעיף אחד

סימן קל"א – דיני נפילת אפים – ובו ח' סעיפים

סימן קל"ב – דיני קדושת "ובא לציון" – ובו ב' סעיפים

סימן קל"ג – דין "ברכו" בשבת – ובו סעיף אחד

סימן קל"ד – סדר "והוא רחום" והגבהת התורה – ובו ב' סעיפים

הלכות קריאת ספר תורה

סימן קל"ה – סדר קריאת התורה ביום שני וחמישי – ובו י"ד סעיפים

סימן קל"ו – מי הם הנקראים לספר תורה בשבת – ובו סעיף אחד

סימן קל"ז – כמה פסוקים צריכים לקרוא לכל אחד – ובו ו' סעיפים

סימן קל"ח – שלא לשייר בפרשה פחות משלושה פסוקים – ובו סעיף אחד

סימן קל"ט – סדר קריאת התורה וברכותיה – ובו י"א סעיפים

סימן ק"מ – דיני הפסק בברכת התורה – ובו ג' סעיפים

סימן קמ"א – דיני הקורא וְהַמַּקְרֶא – ובו ח' סעיפים

סימן קמ"ב – דין מי שקרא וטעה, ובמקום שאין שם מי שיודע לקרות בדיוק – ובו ב' סעיפים

סימן קמ"ג – דין אם נמצאת ספר תורה מוטעה, ויתר דיני הספר – ובו ה' סעיפים

סימן קמ"ד – שלא לדלג בתורה מענין לענין, ודיני ההפטרה – ובו ד' סעיפים

סימן קמ"ה – דיני המתרגמין – ובו ג' סעיפים

סימן קמ"ו – שלא לדבר בשעת הקריאה – ובו ד' סעיפים

סימן קמ"ז – דיני גלילת ספר תורה – ובו ח' סעיפים

סימן קמ"ח – שלא יפשיט שליח ציבור התיבה – ובו סעיף אחד

סימן קמ"ט – שהצבור לא יצאו מבית הכנסת עד שיצניעו ספר תורה – ובו סעיף אחד

הלכות בית הכנסת

סימן ק"נ – בנין בית הכנסת, ושיהיה גבוה – ובו ה' סעיפים

סימן קנ"א – דיני קדושת בית הכנסת – ובו י"ב סעיפים

סימן קנ"ב – שלא לסתור שום בית הכנסת – ובו סעיף אחד

סימן קנ"ג – דיני בנין בית הכנסת – ובו כ"ב סעיפים

סימן קנ"ד – דיני תשמיש קדושה, ונרות בית הכנסת – ובו ט"ו סעיפים

סימן קנ"ה – לילך מבית הכנסת לבית המדרש – ובו ב' סעיפים

סימן קנ"ו – סדר משא ומתן – ובו סעיף אחד

סימן קנ"ז – דיני זמן קביעות סעודה – ובו סעיף אחד

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email

לחצן-הורד-למחשבך-קטגוריה

תגיות

16 תגובות על “הלכה ברורה ג' | על סדר השו"ע”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. גבריאל ג"ראפי הגיב:

    שלום הרב.
    הרב דיבר בשיעור הלכה [סימן קכד] על חשיבות ענית אמן.
    ברצוני לשאול – לפני תפילת שחרית הציבור מתעטף בטלית ומניח תפילין. ואם מברכים בקול כדי שיענו אמן, זה יוצר בעיות כמו בין תפילין של יד לראש או שנים שמברכים ביחד וכו'.
    האם לא עדיף שכל אחד יברך בלחש או איך לנהוג?
    תודה.

    • בועז שלום הגיב:

      לר' גבריאל שלום
      אכן, אם יש אנשים שעסוקים בהנחת תפילין, עדיף שיברך בשקט, כדי שלא להכשיל אותם בעניית אמן ויצירת הפסק.
      אולם אם מדובר שרואה את כל היושבים בביהכ"נ, ושם לב שאין מי שכעת עסוק בהנחת תפילין או מתעטף בציצית, אדרבה, יברך בקול כדי לזכות את הרבים בעניית אמן.

  2. גבריאל ג'ראפי הגיב:

    שלום הרב.
    בשיעור בענין כהן אבל לא הזכיר הרב את מנהג התמנים שהכהן נושא כפיו גם בתוך שבעה.

  3. אורן דרחי הגיב:

    שלום לרב, רציתי לדעת האם זה נכון לתימני בלדי ללמוד את ההלכות מהספר "הלכה ברורה

    • בועז שלום הגיב:

      לאורן שלום
      לתימני בלדי אין ללמוד הלכות מכל ספרי משפחת הגר"ע יוסף זלה"ה, כולל ספרי מרן הגר"ע יוסף.
      שיטת הגר"ע ובניו אחריו [למעט הג"ר יעקב יוסף זצ"ל] שהתימנים אינם עדה בפ"ע והם צריכים לנהוג כאן בא"י כדעת מרן, היות ונתבטלו ביושבי הארץ.
      דבר זה לא נתקבל על אף חכם מחכמי תימן, היות ובני תימן באו עם בתי דינים שלהם ומנהגים ברורים ומסולתים, ולכן אין להם לשנות מנהגיהם בא"י. הרב רצאבי כתב בזה במאמר 'מסלול ודרך' ובעוד מקומות, וגם בנו האריך בענין.
      אנו מלמדים הלכות מתוך הילקו"י והלכה ברורה לציבור ספרדי הנוהג כדעת מרן השו"ע, ומדי אני משתדל להזכיר גם מנהגי תימן.

      • אורן דרחי הגיב:

        תודה רבה לכבוד הרב. אשמח אם הרב יענה לי מה לגבי תימני "שאמי". שכחתי לשאול.

        • בועז שלום הגיב:

          ברוב העניינים השאמי נוהגים כדעת מרן השו"ע. הבעיה היא רק שאין לשאמי מנהג אחיד, ויש שמערבים מנהגים עם הבאלדי [כדוגמת הרב צוברי] ויש שדבקים בשו"ע [כדוגמת השרעבים], כך שאין לשאמי משנה סדורה כיצד לנהוג. עכ"פ לרוב מנהגם ע"פ השו"ע ויכולים לנהוג ע"פ רוב כדעת הגר"ע יוסף.

  4. גדי הרוש הגיב:

    שלום לרב!
    האם יהיה המשך של ההלכות ע"פ הסדר?

    • בועז שלום הגיב:

      כו, בעז"ה, אנו פשוט לאחרונה בלחץ של זמן ולא הצלחנו כמעט להעלות חומרים חדשים בחודש האחרון.

  5. אורן דרחי הגיב:

    שלום רב לרב, זה שוב אורן דרחי {שאלתי את הרב מה ללמוד כבלדי}. השאלה שלי היא איך אני יכול להרחיב את ידיעותיי בהלכה. הרי הרב רצאבי לא מביא את כל הדינים וההלכות המסועפים הנוגעים לימינו אנו. האם ללמוד משנה ברורה?

    • בועז שלום הגיב:

      לאורן שלום
      בכל אופן חשוב ללמוד את המשנ"ב מכיון שהוא מהווה את הריכוז והסיכום של שיטות האחרונים על השו"ע.
      רק שבנוגע לשאלה שלך – זה לא ממש יסייע בידך, שהרי אתה מבקש לדעת את כל הדינים וההלכות הנוגעים לימינו – וכפי שאני מבין – הכוונה לשימוש בטכנולוגיות בשבת, ענייני מוקצה בחפצים בני זמנינו, בעיות כשרות במכשירים שונים או במאכלים שונים וכן כל שאר הנושאים המתעוררים בזמננו. בנוגע לזה המשנ"ב לא יעזור לך. אם תרצה להרחיב ידיעותיך בכך, עליך לעיין בספרי אחרוני בני זמנינו. על המשנ"ב יש את הספר פסקי תשובות שמביא נידונים נרחבים בפוסקי זמנינו על שאלות הזמן. וכן תוכל לעיין בילקו"י ששם מביא נידונים רבים שרלוונטיים לזמנינו.

      • אורן דרחי הגיב:

        בסדר גמור, תודה לרב.
        רק רציתי לציין ולהודות לרב על כך שחיזק אותי המון בשיעורים שלו. הרב פשוט מעביר את השיעורים בנועם, ברהיטות ובפשיטות השווה לכל נפש!
        יישר כח, ושהשם ימלא את כל משאלות הרב!

  6. גבריאל גראפי הגיב:

    שלום הרב.
    שאלה בדיני הולכת ספר התורה מההיכל לבמה או להיפך.
    האם אפשרי למוליך ספר התורה לסטות ממסלולו ולהגיש את ספר התורה למקום שהרב נמצא כדי שינשק את הספר? (הרב במקרה שלנו נכה ברגליו).תודה.

    • הרב בועז שלום הגיב:

      לר' גבריאל שלום
      ראיתי בזה תשובה שהשיב בצורה מפורטת הגר"י רצאבי בשיעורו [מוצש״ק עקב ה'תשע״ז], והנני מביאה כאן כלשונה:

      האם מותר להאריך את הדרך בהוצאת ספר תורה ע״מ להקריבו אל זקנים חולים וכדו׳ שאינם יכולים לעמוד בפניו, וכ״ש שאינם יכולים להגיע אליו בכדי לנשקו כפי שכתב מהרי״ץ זיע״א בע״ח?
      נפתח בדברי מהרי״ץ זיע״א בעץ חיים [ח״א דף ס״ב ע״בו, בעניין כבוד ספר תורה, בהוצאתו ובהחזרתו.
      כותב מהרי״ץ כך, יש להם לאותם שהספר תורה הולך לפניהם, ללוות הספר תורה עד התיבה, או לפחות כל אחד יעקור רגליו ארבע אמות ללוותו. דהיינו, דוקא אותם האנשים שספר התורה הולך לפניהם, כי הס״ת נמצא בחלק הקדמי של בית הכנסת, לאפוקי אותם שהם נמצאים במקומות מרוחקים. וכן בחזרת הספר תורה להיכל, צריך ללוותו. כלומר, לא שיקח החזן לבדו יקח את הס״ת ויחזיר אותו, ויתר האנשים אינם מתייחסים, כל אחד נשאר במקומו. אלא יצטרפו סביבותיו ללוותו דרך כבוד. וצריך כל אחד לנשק הספר תורה. גם להתקרב לס״ת, וגם לנשק אותו. והמקובלים כתבו, רצריך לנשק הספר תורה פיו ממש, לא כמו אותם הנוהגים ליגע ידיהם בספר תורה ולנשק ידיהם. תיגש לס״ת ותנשקהו בעצמו, אל תנשק את ידך.
      ישנם כאלה עושים מרחוק, [מרן שליט״א מדגים זאת. כפי שעושים באמירת ׳לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכר בפיסקת יהי י״י אלהינו עמנו וכר, וכמובא בעיני יצחק על שע״ה ח״א סימן כ״ב אות ז׳. הערת העורך]. לא שהדבר בגדר ׳דברים בטלים/ כי אכן מי שאינו יכול להתקרב, לכל הפחות שיעשה את זה, אם אין לו אפשרות אחרת. כי היד קיבלה איזו ךשימו, מעין חיבור מסויים, שבזה יש קצת קדושה. אבל הכי טוב, לגשת לספר התורה ולנשקו, אם אפשר.
      גם צריך לחבק הספר תורה בשני זרועותיו, כי ספר תורה הוא התפארת, ושני זרועותיו הם זרועות עולם וכר. יש בכך ׳עניינים׳. זאת אינה ׳הלכה׳. גם עניין ליווי הס״ת, הוא אינו חובה. המקור לכך, מובא בהגהות הרמ״א על השו״ע [או״ח סי׳ קמ״טו. אבל שורש הדברים הוא במסכת סופרים נפי״ד סוף הלי״ח, שכך היו עושים נקיי הדעת שבירושלם. ברמב״ם ובשו״ע עצמו, לא מובאת הלכה כזאת. ממילא מובן, שזה עניין של מדת חסידות, אבל זהו דבר טוב. ובפרט לילדים קטנים, שיגשו לנשק את הס״ת, שיתחנכו ויתרגלו לאהוב את תוה״ק.
      בנושא הזה נתעוררה זה מקרוב שאלה חדשה, שידידנו רבי דקל ענאקי הי״ו כבר דיבר אתי עליה מספר פעמים, וכעת נזדמן לי לדבר על כי ישנו בית כנסת, אשר יש בו אנשים זקנים, שאינם יכולים להתקרב לס״ת. אנשים היושבים בכסא גלגלים, וברצונם שיקריבו אליהם את ספר התורה. האם זהו כבוד הס״ת? לכאורה, מי שיכול לגשת לס״ת, שיגש. ומי שאינו יכול, לא יכול. אבל הם רוצים, שיקריבו אליהם את הס״ת. נתעוררה שם בנושא הזה מחלוקת.

      הוא כתב לי כך, ורק כעת ממש קיבלתי את נוסח השאלה כדלקמן:
      "לכבוד מרן רבינו יצחק רצאבי שליט״א. ממרומיו יערה עליו ה׳ את שלומו, ויזכה לראות בנחמת ירושלם בית הדומו, ברוב נחת ושלווה כאשר דיבר ה׳ לעמו, הוא וכל בית עמו.
      ברצוננו לשאול את כת״ר הרמה שאלה, שבעוה״ר מפירה את השלום בבית הכנסת שלנו. אני מקווה, כי לאחר שאענה על השאלה, כבר לא יהיו עוד ויכוחים. אם אח״כ יהיו עוד שאלות. אם הם מקבלים, שיקבלו. וברוכים יהיו. אני אגיד מה דעתי. אבל ח״ו, אם הדבר יגרום מחלוקת, אזי לא אמרתי כלום. אני רק אומר את מה שנראה לי עפ״י ההלכה, עם ראיות כמעט מפורשות.
      בקרב ציבור המתפללים ישנם ב״ה זקנים מופלגים, יאריך ה׳ ימיהם בטוב, שזוכים להשכים ולהעריב לבית הכנסת אף שאין כחם במתניהם. ובשעת הוצאת ס״ת, אינם יכולים לעמוד מפניו. אפילו לעמוד, אינם יכולים. אולם עז רצונם להראות חיבת הקודש ולנשק בפיהם את הס״ת, ונפשם בשאלתם האם מותר למוליך להטות מעט את הספר לכיוונם, למען יוכלו לנשקו, כיון שכנ״ל חלושים המה ולא יכולים לקרב את עצמם לכיוון הספר. או שמא, לא אריך למעבד הכי.
      ואת״ל דאריך ושרי, עדיין הבן שואל, האם מותר להוליך את הספר במיוחד למקומם של־ זקנים, שאינם יושבים סמוך למהלך הספר, ואינם יכולים כאמור להתקרב אליו. הם אפילו אינם ׳בכיוון/ צריך ללכת באופן מיוחד, לעבור כנראה כמה מטרים, בכדי להגיע אליהם. או שמא אסור הדבר.
      ושאלה זו נחוצה לנו ביותר, לפי שאחד המתפללים שרגיל לקנות את זכות ההוצאה וההכנסה, טוען בכל תוקף שהדבר אסור ופוגע בכבודו ובקדושתו של־ס״ת, בין להוליכו במיוחד בין להטותו מעט. דהיינו, לא מבעיא להוליך אותו באופן מיוחד, שבלאו הכי זה לא אמור להגיע אליהם, צריכים לקחת אותו ולהקריבו אליהם, אלא אפילו שהם בדרך, ורוצים לשנות את הדרך שבהולכת הס״ת, להטותו אליהם. אפילו את זה, ג״כ נראה לו שהדבר אסור. ואמר שכן הורה לו הרב אביני שליט״א. ואמר עוד, שכך היה המנהג בתימן, ושכן כתב בס׳ ציץ אליעזר. והדבר גורם למבוכה רבתי, ולצער גדול לאותם זקנים ומשפחותיהם, ובפרט שמוציאים ספר תורה השייך למשפחת אותם זקנים הנ״ל.
      יורנו רבינו כדת מה לעשות, ושברו כפול מן השמים.
      בברכת התורה, מתפללי בית הכנסת ׳תפארת ישראל/ שכונת אליהו, כפר סבא".

      ראשית, כיון שהם הזכירו במכתבם את המנהג בתימן, עריך לדעת כי בדרך כלל בתימן הציבור לא נהגו בכלל להתקרב לס״ת, ולא ללוות אותו. מה שמהרי״ץ זיע״א כתב, זאת מדת חסידות. בכמה מקומות, מהרי״ץ מביא דברים כאלה. הוא לא כותב שכך הוא המנהג, אלא שהוא ממליץ על כך. זהו כגון שמהרי״ץ כותב לגבי ׳אשמנו בגדנו וכף, להכות על הלב. ישנם כמה וכמה דברים שמהרי״ץ כותבם, אפילו שהעולם לא נהגו. אולי בזמנו נהגו כך, איננו יודעים. בכל אופן, לפי מה שראינו בדורות האחרונים, הדבר לא היה נהוג. אבל הוא כותב זאת, בתורת דבר טוב. הכלל הוא, ׳מהיות טוב אל תיקרא רע׳. לכן, אי אפשר לבוא ולומר כך, מצד המנהג. בודאי, אין ספק שאבותינו לא נהגו, אבל הרי הם גם לא נהגו בכלל ללוות את הס״ת, וגם לא לנשק אותו. החזן הוליך והביא, וזהו. כך המנהג שהיה בדרך כלל. בשנים האחרונות, קיבלו אולי יותר הנהגות של חסידות, חומרות, ואלו דברים טובים. לכן, אי אפשר לדבר מצד המנהג, כי הדבר ברור, שמבחינת המנהג, זה היה דבר מוזר אם יבואו ויקריבו למישהו את הס״ת בכדי לנשקו. כי אף אחד לא ליווה, ולא נישק, ולא כלום. אולי חוץ מן הילדים, באיזה מקומות.
      אבל השאלה היא, כיום בזמנינו שאכן עושים זאת, מלווים את הס״ת, האם מותר להקריבו אליהם?
      הזכירו שם את דברי שו״ת ציץ אליעזר [חלק י״ב סימן מ׳], הוא מדבר על השאלה הזאת, וכותב בזה״ל, אודות מה שבהרבה פעמים מוציא הס״ת מארון הקודש להוליכה אל הבימה לקרוא בה, צועד אתה כמה צעדים אחורנית או לצדדים ומושיטה לעומדים שם שינשקו אותה. היה חזן אחד, שעשה דבר כזה.
      גם בעיני הדבר נראה תמיד למוזר, ואני מרגיש בכך כפחיתת כבוד לס״ת כאילו מחזרים ומבקשים שינשקו אותה. הוא מביא לאנשים, בכדי שינשקו? שיבואו הם לספר התורה. כביכול, מחפשים שינשקו את ספר התורה? וגם עצם הסטיה אתה ממחוז חפצה, מהוה אי כבוד לה. זאת אינה הדרך שהולכים בה, צריך לקחת את הס״ת לתיבה, דהיינו לבימה. אבל ללכת להביא אותה אל האנשים, זה לא כבוד.
      וברור שכבודה היא, שכל העומדים וכל הנמצאים יחזרו המה אחריה, ויתקרבו אליה לנשקה. ישנם כאלה, שאינם מתקרבים, כי לא חייבים. אבל לפעמים המקום צר, שדוחפים האחד את השני. אם יש מקום, אדרבה שיתקרבו. אבל אם המקום צפוף, אין עניין שיתקרבו וידחקו האחד את השני. כך גם מובא בספר מקור חיים נדף רב״ו], למהר״ר יאיר בכרך, בעל שו״ת חות יאיר, שמקצת המוךעם עושים דחיפות, וזה לא כבוד התורה. הדבר אינו ראוי. גם בעל כף החיים [סימן קמ״ט סק״י] כותב, כי הכל תלוי לפי העניין. ואלה שלא מתקרבים, יהיה מאיזה טעם שיהיה, אין לו לנשאה להתקרב אתה אליהם.
      ומה מאד שמחתי שמצאתי לאח״ז בספר שוי׳ת ריב״ם שנייטוך, שכבר הרעיש על הדבר הזה. ובקצת עיקר דינים לבני ישראל שבתחילת הספר בסעי׳ ט״ז כתוב לאמר, להיזהר בעת פתיחת הארון קודש בשעת קריאת התורה, שיטול הש״ץ הס״ת ויסבב התיבה לצפון ולדרום, וכל או״א ילך אל התיבה לנשק הס״ת אם ירצה. אבל לא יולך הש״ץ את הס״ת אצל כל או״א, ויושיט לו הס״ת כמו חתיכת חפץ. זהו בזיון. כמו שראינו בארץ אשכנז. וזה גנאי גדול ובזיון גדול לתורתנו הקדושה, והוא דומה לחילול השם. כי איך ימלא לבו של בשר ודם, שלא להטריח את עצמו לילך לס״ת לנשק, כ״א שהס״ת יבוא אליו. הוא לא בא, אז הס״ת בא אליך?
      על כן נראה לי, שהקולר ההוא תלוי על צואר הרבנים. היינו, שישגיחו על הדבר הזה בכל מקום שידם מגעת, ולהגליל השייך אליו, אם הרב הוא הרב המקומי, או רב האיזור, עליו לדאוג שלא יעשו את חילול ה׳ הזה. יזהר להזהיר, שלא להיעשות כן. וישראל קדושים, בודאי ישמעו ויעשו יקר וגדולה וכבוד להש״י עכ״ל.
      רואים עד כמה אורייתא קמרתחא בהגה״ח הנ״ל על הדבר הזה, עד שמצא לנחוץ להתריע על כך בחריפות כזאת לתורה.
      אכן הדבר נכון, שכך אומר בעל ציץ אליעזר, אבל מתוך הדברים, בין השיטין מבינים, כי המדובר לגבי אנשים רגילים. מדוע אינך מתקרב לס״ת? למה להביא את הס״ת עד אליך? אבל בשאלה שלנו המדובר, שאותם האנשים אינם יכולים להתקרב לס״ת. כמדומני ששמעתי כי אחד מהם, הוא אפילו הבעלים של ספר התורה. [במכתב כתוב בסוף, שהוא שייך למשפחתם].
      בספר פסקי תשובות [סימן קל״ד דף ק״ה אות רז מובא כך, הספרדים נוהגים לפתוח הס״ת מיד עם הוצאתו מארון הקודש, והולכים עמו כשהוא פתוח כלפי הקהל עד מקום הקריאה, וכך נוח יותר לקהל המתפללים לראות הכתב והאותיות. דהיינו, מוציאים אותו מראש כשהוא פתוח, וממילא האנשים רוצים להתקרב, הרי ישנו עניין לראות את הכתב, את אותיות ספר התורה. ובפרט ישנו עניין, לראות מלה אשר מתחילה כמו השם שלו, כי בכך הוא מושך על עצמו אור גדול. כך כתוב על רבינו האר״י זיע״א. ישנו עניין כזה. הרי י׳שנן ש׳שים ר׳יבוא א׳ותיות ל׳תורה, ולכל אחד מישראל יש חלק בס״ת. ואם הוא רואה מלה, שמתחילה באות כמו השם שלו, מיד זה מקשר אותו, להיכן שהשורש שלו בתורה, והדבר מוסיף לו קדושה, שפע של אור. [עיין בשיעור מועש״ק בהר ובחוקותי ה׳תש״ע].
      ויש שכתבו, שמ״מ אין למוליך הס״ת להקיף בהיקף יותר גדול מדרך הילוכו למקום הקריאה, כדי לקרב את הס״ת גם לכל שאר האנשים העומדים בפינות ביהכ׳׳נ כדי שיוכלו לראות, כי יש בזה גנאי שמוליך את הס״ת לאנשים, במקום שהאנשים יתקרבו אליו. ובהערה 6 הוא מציין את המקור, שו״ת ציץ אליעזר עפ״י שו׳׳ת ריב״ם שטיינוך וכר, זה מה שהבאנו לעיל.
      ויש הכותבים, שבהגבהה פתוחה אין בזה חשש, כיון שיש ענין גדול לראות הכתב. ורק כשהס״ת סגור, ונוטלה ומושיטה אצל כל אחד ואחד שינשקנה, בזה יש גנאי גדול וזלזול בכבוד הס״ת. דהיינו, אם הס״ת פתוח, אזי ישנו עניין לראות את הכתב. אבל אם הוא סגור, כאשר אתה מושיט אותו, יש בכך גנאי. ובהערה 27 הוא מציין את המקור לזה, שו״ת יביע אומר חלק ז׳ סימן ט״ז עפ״י שו״ת הלק״ט ח׳׳ב סימן רנ״ה.
      נראה מתוך דברי הפסקי תשובות, כי בעל ציץ אליעזר ובעל יביע אומר, חולקים ביניהם. כביכול, לפי הציץ אליעזר, זה גנאי. ויש כאלה אומרים, כי כיון שהס״ת פתוח, הדבר מותר.
      אבל, מי שיראה ביבי״א בפנים, ימצא שהוא לא דן בכלל ע״ד הציץ אליעזר. אלא רק בתוך כדי הדברים, הביא את דברי שו״ת הלכות קטנות שכתב כך, בירושלם הוצרכו לעשות כן, מפני שהבית הכנסת הגדול, הוא ארוך וקצר. היה להם ביהכ״נ, שלא היה בו הרבה מקום, וממילא האנשים לא יכלו להתקרב לס״ת. ארכו פי ג׳ או ארבע ברחבו. וכשהעם רבה מפני העולים לרגלים, ישארו הרבה בעזרה, ולא די כדי שיראו כולם פני הכתב, במה שיגביהו ס״ת בתיבה. לכך הוצרכו לסבבו ג״כ בעזרה. גם בק״ק ת״ת עושין כן, מפני הרואים, שיזכו לחזות בנועם ה׳.
      נדון זה לא כתוב במפורש ביבי״א גופא, רק הוא הביא את ההלכות קטנות, וממילא יוצא חילוק זה, כאשר סתם הפסקי תשובות עצמו. אבל מסתברא שגם הציץ אליעזר מודה כי אין חשש באופן זה של הגבהה פתוחה. ואם כן לא היה הפסקי תשובות צריך לסגנן באופן שנראה כי הדבר שנוי במחלוקת ביניהם.
      הספר פסקי תשובות, הוא ספר מתוק מדבש, זהו ספר מיוחד, ממש יש בו הרבה מעלות, הן מצד סידור הדברים, והן מצד שהוא מביא הרבה עניינים של יראת שמים, ספרי קבלה וחסידות. הוא מביא גם את הליטאים, וגם את הספרדים, מביא את כל הדעות. לגבי התימנים, הוא בקושי מביא אותם, כנראה עוד לא היו בידו את הספרים. את הדבר הזה, הוא עדיין צריך לתקן.
      דבר נוסף שעליו לתקן, זהו עניין חוסר הדיוק. הוא מציג דברים, כפי הסתכלותו והבנתו הוא. כגון בנ״ד, הוא בנה כי כביכול הציץ אליעזר אומר כך, והיביע אומר אומר אחרת, אבל למעשה הוא ׳בישל׳ כך את הדברים, ומגיש אותם כביכול כך כתוב בספרים. ולפעמים הוא כותב דברים, שהם בכלל אינם מדוייקים. לפעמים הוא אפילו יכול לכתוב ההיפך. ועיין שיעור מועש״ק במדבר ה׳תשע״ד, ומועש״ק יתרו ה׳תשע״ה, ומועש״ק ויחי ומועש״ק שמות ומועש״ק כי תשא ה׳תשע״ו, ומועש״ק נעבים ה׳תשע״ז. כנראה מרוב עומס, וגודל המלאכה שהיתה לפניו, כל כך הרבה ספרים, והוא ערך זאת בצורה כ״כ מושכת את העין, ממש נעים לקרוא, בצורה כל כך מסודרת. בעזרת ה׳, אני מקווה שבמהדורות הבאות הוא יתקן. הוא בעצמו נוכח לדעת, שישנם הרבה דברים שהוא לא דייק בהם, אבל אפשר ללמד זכות עליו.
      בכל אופן, מה שמובן מתוך הדברים המובאים בשו״ת יבי״א הוא, כי כל עניין החשש הוא, שזה אינו כבוד ספר התורה, להגיש אותו אל האנשים.
      אבל כל זה מדובר, לגבי אנשים רגילים, אשר יכולים להתקרב אל הס״ת. משא״כ בנ״ר, שאותם האנשים אינם יכולים להתקרב לס״ת, א״כ אין שום איסור בכך שמגישים אותו אליהם. כולם מבינים כי אין בכך ח״ו זלזול בס״ת, אלא אדרבה, מביאים להם את הס״ת והם מכבדים אותו. הם בעצמם, אינם יכולים להתקרב. אם הם יכולים להתקרב לס״ת, שיעשו זאת. אבל כיון שאינם יכולים, ומגישים אותו אליהם, על כך אף אחד אומר כי יש בכך דדו איזה חוסר כבוד.
      לכן חושבני, כי בנ״ד, זה בסדר גמור. אין בעיא בכך.
      שאלה מהקהל: גם לגבי סטייה מן המסלול, או רק להטותו כלפיהם?
      תשובת מרן שליט״א: אפילו סטיה מהמסלול. אם אפשר לסדר, שהם יהיו במסלול, זה הכי טוב. לפי מצב מקומות הישיבה וכדומה, אם אפשר לעשות זאת. אבל כמובן, אולי לא כדאי. סוף סוף זה מוגזם. אם אפשר היה לעשות, שלכל הפחות כמה דקות מלפני כן, הם יהיו במקומות קרובים לס״ת, ורק יקרבו אותו קצת אליהם, עדיף.
      במלים אחרות, לאנשים רגילים, הדבר אסור. אבל לאנשים מוגבלים, מותר להקריב להם את הס״ת, כי כולם מבינים שהם אינם יכולים להתקרב לס״ת. אדרבה, חושבני שזהו כבוד התורה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו סיקס עם כרטיססנדיסק 128כרטיס זכרון 128