כל ענייני החג

כל ענייני שבועות

הלכות חג השבועות

ליקוט מילקוט יוסף, אור לציון, וספרים נוספים

א בששה בסיון חל יום חג השבועות, לאחר ימי ספירת העומר שנמשכו ארבעים ותשעה ימים, שהם שבעה שבועות, ולכן נקרא חג השבועות. וכמו שנאמר: "שבעה שבועות תספור לך וכו', ועשית חג שבועות לה' אלהיך".

ואמרו חז"ל: למה תלה הכתוב יום חג שבועות בספירה, מה שאין כן בשאר מועדות, לפי שכאשר נתבשרו ישראל לצאת ממצרים נתבשרו שהם עתידים לקבל התורה לסוף חמשים יום ליציאתם, שנאמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, נ' יתרה של "תעבדון" במקום תעבדו, לרמז שמקץ נ' יום לצאתם יקבלו התורה בהר חורב, ובצאת ישראל ממצרים מרוב חיבה היו מונים בכל יום ויום: הרי עבר יום אחד, הרי עברו שני ימים, וכן הלאה, מפני שהיה נראה להם כזמן ארוך מתוך חיבתם הגדולה לתורה, והיו מצפים ומייחלים לקבלת התורה, לכך נקבעה הספירה לדורות. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תלו].

באמירת הלשם יחוד לילה קודם לשבועות – לא יאמר "שבעה שבועות תספור לך כו'.

מצוה לטבול בערב החג שצריך האדם לקדש עצמו ברגל. אם חל יו"ט בערב שבת, מותר לטבול בשבת במים קרים, ואם לא, יטבול בערב שבת. [בענין הטבילה בבוקר חג השבועות – ראה בהמשך].

ב יש אומרים שבליל חג השבועות אין לקדש על הכוס עד שיהיה ודאי לילה, [שהוא כרבע שעה לאחר שקיעת החמה]. שאם יקדש מבעוד יום הרי הוא כמחסר קצת מיום מ"ט לספירה, וכתוב: "שבע שבתות "תמימות" תהיינה".

ויש חולקים ואומרים שאין לחוש לכך, ושכן פשט המנהג לקדש אף מבעוד יום, ולכן לכתחילה נכון להמתין מלקדש עד לאחר שעברו עשרים דקות מהשקיעה, ובפרט במקומות אלו שאפשר לחשוש לדברי האחרונים ולהמתין עד הלילה, שנכון לעשות כן. ומכל מקום בשעת הצורך הרוצה לסמוך על המקילים, ולקדש על הכוס מבעוד יום ולהוסיף מחול על הקודש יש לו על מה שיסמוך. שכן הוא מעיקר הדין, וגם המנהג כן. ובפרט בארצות אירופה וכדומה, שהשקיעה מתאחרת מאד בימי הקיץ, ובני הבית מצטערים לשבת ולהמתין עד הלילה, וגם זה גורם הפרעה לסדר לימוד הלילה בספר קריאי מועד, כפי שנוהגים על פי הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל, שיש להקל להם לקדש ולסעוד מבעוד יום. ואם אפשר טוב שימתינו עד תחילת השקיעה, באופן שהשמש מתכסית מעינינו, ואז יקדשו ויסעדו. וטוב שיאכלו כזית לחם בצאת הכוכבים, ועליהם תבוא ברכת טוב. [יחוה דעת חלק ו' סימן ל. שו"ת חזון עובדיה חלק א' סימן א'. יביע אומר חלק ה' או"ח סי' ו' סק"ה. הליכות עולם חלק ב' עמוד ג'].

[הרחבה: המשנה ברורה בסי'  תצ"ד ס"ק א'- מביא שבליל שבועות מתפלל ערבית רק לאחר צאת הכוכבים כדי שיהיו תמימות, ומקורו ב-בט"ז . ובמגן אברהם בעצמו מוזכר לענין קידוש, שאת הקידוש יעשה אחר צה"כ וכ"כ בבן איש חי (במדבר שנה א').

ומשמע מהמג"א שלענין התפילה אין קפידא שיתפלל מבעוד יום. וצ"ל משום שבתפילה אין עדיין כל כך הכנסה של היום הבא, ולכן אי"ז פוגע בתמימות. ורק קידוש שמקדשים את היום הבא נחשב כפוגע בתמימות.

ולכאורה צריך ביאור שהרי שיטת המג"א שבתפילה יוצאים י"ח קידוש כמו שהביאו הביאור הלכה בסימן רע"א וא"כ לשיטתו מדוע אין להקפיד גם על התפילה הרי התפילה היא גם קידוש?

וי"ל דיש חילוק בין שבת ליו"ט כי המג"א שם בסימן רע"א ועוד פסק כהראשונים שביו"ט כל חובת הקידוש הוא מדרבנן, וא"כ מיושב שרק בשבת שחיוב הקידוש מהתורה, ומהתורה אי"צ כוס ולכן אף שתיקנו חכמים קידוש על הכוס לא עקרו בזה את הדין קידוש מהתורה שיוצא בו באמירה ולכן בתפילה כבר יצא ידי חובת קידוש מהתורה.

מה שאין כן ביום טוב שכל חיוב הקידוש הוא רק מדרבנן – והם תקנוהו על הכוס אם כן אין כלל קידוש בדברים ביו'ט לכן לא יוצא יד'ח בתפילה. (שמעתי מהרב פודרביניק).

למעשה בחזו"ע כתב שכשקשה לו לאדם, יכול לקדש אף מבעו"י]

ג מותר להתפלל ערבית בשבועות מבעוד יום לפני הלילה, כנהוג בכל יום, ואין צריך להזהר בזה להתפלל רק לאחר צאת הכוכבים. שרק לגבי הקידוש טוב להחמיר כנזכר. [שם].

ד הדבר ברור שמי ששכח לברך בחג השבועות ברכת שהחיינו, אינו יכול לברך ברכה זו לאחר החג, אף לא בתוך שבעה ימים שאחר החג. [חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד קלד].

ה בליל חג השבועות, מותר לאכול הפת עם סלט ירקות ומיני חמוצים. ואין בזה קפידא. [יחוה דעת חלק ד' סימן לז סק"ג].

ליל חג השבועות אסור בתשה"מ על פי האריז"ל, אך אם זה ליל טבילה מותר.

ו פשט המנהג בכל תפוצות ישראל להיות נעורים כל הלילה בליל חג השבועות ולעסוק בתורה, עד עלות השחר, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש: "חסידים הראשונים לא היו ישנים בלילה הזה, והיו עוסקים בתורה, ואומרים: בואו לנחול מורשה קדושה לנו ולבנינו בשני העולמות". וכן אמרו עוד בזוהר הקדוש: "כל אלו שמתקנים התיקון בלילה הזאת ושמחים בו, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזכרונות, והקדוש ברוך הוא מברך אותם בשבעים ברכות וכתרים של עולם העליון".

וכתב מהרח"ו שהנשאר ער ועושה התיקון בלילה הזה מובטח לו שלא ימות ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא [שעה"כ פ"ט.]

והסבירו האחרונים, שהטעם למנהג זה בליל חג השבועות, לפי שבשעת קבלת התורה היו ישראל נרדמים כל הלילה, והוצרך הקדוש ברוך הוא להעירם משנתם על ידי קולות וברקים שהיו לפני מעמד הר סיני. ולכן צריכים לתקן הדבר על ידי שנעמוד על המשמר בלילה הזה ונעסוק בתורה כל הלילה. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תלח].

ב אין מנהג זה אלא לאנשים ולא לנשים. [שו"ת רב פעלים חלק א' בסוד ישרים סימן ט]. [וכן כל תיקוני הספירה אינם אלא לאנשים ולא לנשים. עם כל זה, נשים הרוצות להשאר ערות ולקרוא תהלים או רות או כל דבר של קדושה תע"ב. ובפרט בחג השבועות שיש ענין לסיים את התהלים שהוא יום פטירת דוד המלך עליו השלום].

ז מהיות טוב נכון לחוש לדברי רבותינו המקובלים, וללמוד בליל שבועות את התיקון שנתקן ונסדר על פי הזוהר והמקובלים, ונדפס בספר קריאי מועד לחג שבועות, בכנופיא ובחבורה, ולהעדיף סדר לימוד זה על פני לימוד בתלמוד ובפוסקים. ומכל מקום אברכים ובני ישיבות שחשקה נפשם לעסוק בגמרא בלילה הזה בשקידה ובהתמדה, אין למחות בידם, שיש להם על מה שיסמוכו. ויש שנהגו ללמוד בספר המצוות להרמב"ם. ואם רוב הציבור קוראים התיקון אין ראוי ליחידים לפרוש מהם וללמוד תלמוד או רמב"ם. ואם יש תלמיד חכם בין החבורה טוב ונכון שיבאר לקהל דברי הגמרא והמדרש ותרי"ג מצות, דבר דבור על אופניו, בדברי אגדה המושכים את הלב, כדי שלא יבואו להתנמנם. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תלט. יחוה דעת חלק ג' סימן לב].

ח יש להזהר מלדבר דברים בטלים בלילה הזה, ולא יאבד זמן יקר זה בשיחה בטילה. ויושב בטל כישן דמי. ועל פי הקבלה אין לקרות משנה בלילה זו. [שאין זה תיקונו של הלילה הזה, הגם שבזמן הבית יוסף רוח הקודש התגלתה בבית מדרשם בעת לימוד המשנה, היה זה כשעוד היו בחו"ל לפני שהאר"י הקדוש התפרסם].

ולפני נקודת חצות הלילה יש לקרות קריאת שמע, בפרט לאלה שהתפללו ערבית מבעוד יום. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תמ].

ט העוסקים בתורה בלילה, ומגישים להם מדי פעם בפעם במשך הלילה תה או קפה, אפילו שהו בינתים יותר משעה ומחצה, שיש בזה יותר מכדי שיעור עיכול המזון, אינם צריכים לחזור ולברך על כל כוס וכוס, אלא די בברכה אחת, והיא פוטרת את הכל. וטוב שיכוין דעתו לפטור בברכתו הראשונה כל מה שיביאו לפניו לאחר מכן. ואם יצא לחוץ מפתח בית הכנסת או בית המדרש, אפילו הניח מקצת חברים, ואחר כך חזר, צריך לחזור ולברך, ששינוי מקום נחשב להיסח הדעת.

[אם יצאו מתחת קורת הגג – הרי זה חוזר ומברך על כל דבר שברכתו האחרונה בנ"ר, ואם ברכתו ברהמ"ז או מעין שלש, לא חשיב הפסק. ויש לשים לב שיש המביאים ברכות לע"נ ומבקשים שכל אחד יברך מחדש, הגם שכבר בירך קודם, ויש בזה משום ברכה שאינה צריכה.

עוד יש לשים לב במקומות רבים מביאים ברכות מכל אדם שמנדב, עם בעיות כשרות, שמיטה, מעשרות ועוד].

יא אין לברך ברכות התורה אלא עד אחרי עלות השחר, שהוא שיעור מהלך ארבע מילין לפני הנץ החמה, דהיינו שבעים ושתים דקות קודם הנץ, ושיעור זה משערים בשעות זמניות, (ומה שנכתב בלוחות מסוימים שיעור אחר על זמני עמוד השחר, אינו מכוון לדעת מרן והפוסקים שאנו הולכים בעקבותיהם. ואכמ"ל). [ילקוט יוסף חלק א' עמוד קלז. שארית יוסף חלק א' עמוד תפב].

אסור ללמוד לפני שבירך ברכות התורה. ולכן מיד בעלות השחר יברך ברכות התורה, והוא 72 דקות קודם הנץ בשעות זמניות.

[נתבאר באורל"צ ח"ג עמ' קצה: אסור ללמוד לפני ברכות התורה כדאיתא בברכות דף י"א ע"ב, וא"כ כיון שהגיע עמוד השחר והתחייב בברכות התורה אסור ללמוד עד שיברך. והנה נתבאר בספר אור לציון פרק ו' בבאורים לתשובה ד' שנחלקו הפוסקים לענין זמן עלות השחר, שלדעת מרן עלות השחר הוא שעה וחומש לפני הנץ החמה דהיינו ע"ב דקות, ולדעת הגר"א עלות השחר הוא שעה ומחצה קודם הנץ החמה דהיינו תשעים דקות, ונתבארו השיטות באורך ע"ש ונתבאר שם שהעיקר כשיטת מרן, וטוב להחמיר כשיטת הגר"א.

וא"כ הנעור בליל שבועות הרי ששעה וחצי לפני הנץ החמה עד שעה וחומש לפניו הוא בספק שמא הגיע זמן עמוד השחר ובתוך זמן זה אין ראוי ללמוד וגם לברך ברכות התורה אי אפשר אז משום ספק ברכות להקל. ויש לוחות שמציינים זמן עלות השחר כשיטת מרן ויש שמציינים כשיטת הגר"א ויש לשים לב לכך. וראה בספר אור לציון שם פרק ד' תשובה ד' שאמירת סליחות או פסוקי תפילה ותחנונים אף שמעיקר הדין מותר לאמרם לפני ברכות התורה, מכל מקום מנהג בני ספרד שלא לומר שום פסוק או סליחות לפני ברכות התורה. וכיון שיש קרוב לחצי שעה שאינו יכול ללמוד או להתפלל, ובודאי שאין לו ליבטל ובעיקר בלילה קדוש זה, על כן יעסוק בשירות ותשבחות בזמן זה וראה גם בבא"ח פרשת וישלח אות ג'.

וכיון שיש ענין גדול על פי הסוד לטבול באשמורת הבוקר של שבועות מעט קודם עמוד השחר מלבד הטבילה בערב החג, כמבואר בשער הכוונות דף פ"ט ע"א ע"ש, וראוי להשתדל בזה, הרי שמי שהולך לטבול אז מוציא את עצמו מהספק לענין ברכות התורה, שמסדר שההתעסקות בזה תהיה בזמן הספק, ועד שיגמור עניניו כבר יעלה עמוד השחר בודאי.

יב מנהגינו שגם הניעורים בלילי שבועות מברכים ברכות התורה. ויש מתחסדים לשמוע ברכות התורה ממי שישן בלילה שינת קבע, אבל המנהג הפשוט שאף הניעורים כל הלילה מברכים ברכות התורה אחר עלות השחר, ובמקום מנהג אין לומר "ספק ברכות להקל". [יביע אומר חלק ה' סימן ו. יחוה דעת חלק ג' סימן לג].

[ולמעשה גם האשכנזים יכולים לברך את כל ברכות השחר – שכתב הגרעק"א בהגהותיו על המג"א שאם ישן שינת קבע ביום, אף שלא ישן בלילה כלל, לכו"ע יוכל לברך ברכות התורה בעלות השחר, דממ"נ, אם הלכה כר"ת שהיום גורם – הרי הגיע עמוד השחר, ואם הלכה כהרא"ש שהשינה גורמת – הרי ישן ביום! וכ"פ המשנ"ב. הובא כ"ז באורל"צ ח"ג עמ' קצד].

יג מנהגינו לברך כל ברכות השחר, חוץ מברכת על נטילת ידים ואשר יצר. ואם הוצרך לנקביו מברך אשר יצר. (אבל לא ברכת על נטילת ידים). [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תמא].

לדעת האורל"צ והמקובלים והבא"ח – יש לברך ברכות השחר מיד לאחר חצות, ורק את ברכות התורה בעלות השחר.

בעת עלוה"ש או מעט קודם –  ישנה מצוה גדולה ועצומה ע"פ המקובלים לטבול במקוה, ויש בה רזין עילאין. [ע"פ הרמח"ל מובא שהיא הסיום של המ"ט יום כטבילת הנדה בסוף ספירתה].

יד יתגבר כארי בתפלת שחרית לבל יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה, שלא יצא שכרו בהפסדו אם יישן בשעת קריאת שמע ותפלה. [ואסור ללכת לישן תוך חצי שעה לפני עמוד השחר והלאה (שו"ת בנין עולם סימן א'. ע"ש).]. וכן יזהר בשעת קריאת התורה, שהיא פרשת עשרת הדברות, לבל תחטפנו שינה, וכבר אמרו חז"ל: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני היו קוראים פרשת עשרת הדברות בכל שנה ושנה (בחג השבועות), ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלים את התורה. [שבאותו יום זמן מתן תורה מתעוררת אותה הארה קדושה של המעמד הנשגב והנורא של אבותינו במעמד הר סיני. קל וחומר ממה שאמרו במדת פורענות בתוספות סוטה יד. וראה בילקוט יוסף מועדים הלכות שבועות].

טו יש הנוהגים לעמוד על רגליהם בשעת קריאת עשרת הדברות, ואין זה מנהג נכון, כי יש לחוש פן יאמרו שדוקא תורה זו מן השמים ולא השאר חס ושלום, ונותנים יד לפושעים בזה. [וכמו שאמרו כיו"ב בגמרא ברכות (יב.), שבטלו לומר קריאת עשרת הדברות בצבור בכל יום, מפני תרעומת המינים, ופי' רש"י שלא יאמרו לעמי הארץ אין שאר התורה אמת ח"ו, ותדעו שהרי אין קוראים אלא מה שאמר הקב"ה ושמעו מפיו בסיני. ע"כ]. ויש למחות בנוהגים כן, ומכל שכן במקום שיש שם תלמידי חכמים שיושבים בשעת קריאת עשרת הדברות, שיש למחות במי שעומד, משום יוהרא. [ילקוט יוסף מועדים שם. חזון עובדיה על הלכות יום טוב הלכות שבועות].

טז אם העולה לתורה בפרשת עשרת הדברות הוא אביו או רבו, ועומד לכבודם, יעמוד מיד עם עלותם לקרות בתורה, שעל ידי כך ניכר הדבר שעמידתו אינה משום עשרת הדברות, אלא משום כבוד אביו או רבו, ובזה אין כל חשש.

וכן מי שנמצא בבית כנסת שהקהל עומדים על רגליהם בשעת קריאת עשרת הדברות, ואם ישאר לשבת אף על פי שעושה כדין מכל מקום יש חשש שמא יראה כמזלזל ח"ו, נראה שיש להורות לו להקדים ולעמוד מתחילת הקריאה של העולה לעשרת הדברות, ונמצא שאין כאן פתחון פה למינים, כיון שכבר הקדים לעמוד בכמה פסוקים קודם עשרת הדברות.

ואין לגבאי העורך את מכירת המצוות להכריז במכירה "שזו פרשה חשובה". [יביע אומר חלק ב' סימן טז סק"ג חיו"ד. יחוה דעת חלק א' סימן כט. וחלק ו' סימן ח].

יז נוהגים לשטוח עשבי בשמים ושושנים בבתי הכנסת ובבתים לכבוד חג השבועות, זכר למה שאמרו חז"ל (שבת פח:) כל דיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים, שנאמר "שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר".

וכן נוהגים להעמיד ענפי אילנות בבית הכנסת ובבתים, לרמוז למה שאמרו חז"ל (ראש השנה טז.) בעצרת נידונים על פירות האילן. ואף על פי שיש מפקפקים על מנהג זה, הנח להם לישראל שמנהגם תורה, ובפרט שמנהג זה קדום ונזכר בדברי חז"ל [שהובא בקטרוגו של המן על ישראל].

בכל אופן לדידן שאנו מניחים רק פרחים ועלים ולא אילנות – אין את חשש הגר"א למנהג הגויים שמעמידים אילנות לחג שלהם. [אורל"צ ח"ג עמ' קצ"ו] [שו"ת יביע אומר חלק ג' סימן כד חיו"ד. יחוה דעת חלק ד' סימן לג]. יח במקומות שנוהגים בחג שבועות לחלק בשמים של ריח טוב אחר שהצבור התחיל ברוך שאמר, אינו מנהג טוב. [כה"ח סי' תצד אות נז].

יט אין להתענות ביום חג השבועות אפילו תענית חלום. [דרשות מהרי"ל. שכנה"ג]. משום דאי לאו ההוא יומא כמה יוסף איכא בשוקא. [כה"ח סי' תצד אות לח]. והרמ"ק היה עוסק בחכמת האמת ביום חג השבועות, ולכן אם יש לו יד בקבלה ילמוד האדרא או זוהר. [כה"ח אות לו].

כ נוהגים לאכול מאכלי חלב בחג השבועות, וכן יש נוהגים לאכול דבש וחלב, לרמוז על מתן תורתינו שנמשלה לדבש וחלב, שנאמר דבש וחלב תחת לשונך.

ויש נותנים טעם למנהג מאכלי חלב בחג השבועות, מפני שבעשרת הדברות נתגלו לאבותינו כל חלקי התורה ומצותיה, וכמו שכתב רב סעדיה גאון, שבעשרת הדברות כלולות כל מצוות התורה, וכשירדו מאצל הר סיני אל בתיהם לא מצאו מה לאכול תיכף, זולת מאכלי חלב, כי לבשר היו צריכים הכנה רבה, לשחוט בסכין בדוק בלי פגם כאשר צוה ה', ולנקר החלב וגיד הנשה, ולמלוח הבשר ולהדיחו, ולבשל הבשר בכלים חדשים, כי הכלים שהיו להם מקודם, שבישלו בהם תוך מעת לעת, נאסרו מפני המאכלים שנתבשלו בהם קודם מתן תורה, שלא היו כשרים לאכילה לאחר מתן תורה. ובלאו הכי לכולי עלמא תורה ניתנה בשבת [המועדים בהלכה]. ולכן היו זקוקים למאכלי חלב. ואנו עושים זכר לזה. (משנה ברורה סימן תצד ס"ק יב).

ובספר תורת חיים (לבבא מציעא פו:) כתב הטעם שאוכלים מאכלי חלב ביום מתן תורה, על פי האגדה, שכשבא הקב"ה ליתן את התורה לישראל קיטרגו עליהם המלאכים, כי רצו לקבל את התורה לעצמם, אמר להם הקב"ה בכולהו זמנין מקטרגין עליהון, ואתון בשעתא דאתיתו לגבי אברהם אכילתו בשר וחלב, שנאמר "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה", ואילו תינוק של ישראל אינו אוכל בשר וחלב ביחד, מיד הלכו להם בפחי נפש. ולכן נוהגים לאכול מאכלי חלב ביום מתן תורה, ואחר קינוח והדחה אוכלים בשר, שיראו המלאכים שאנו נזהרים יפה בדיני בשר וחלב וכו'. וכן כתב בספר בגדי שש. [וע"ע בשו"ת נודע ביהודה תנינא (חיו"ד ס"ס סד). ובילקוט הגרשוני. ובשו"ת ברכת יוסף לנדא סימן כ. ילקוט יוסף מועדים עמ' תמד].

עוד טעם – הר סיני נקרא "הר גבנונים" – לשון גבינה.

יש לשים לב לאוכלים מאכלי גבינה בבוקר חג השבועות לאחר הקידוש – שיאכלו מזונות ממש, שאם יאכלו עוגת גבינה עם קורנפלור וכד' אין בזה כלל דין מזונות וברכתו שהכול, ולא יצא ידי חובת קידוש במקום סעודה.

כא צריכים להזהר שלא לאכול מאכלי חלב אחר בשר כי אם כעבור שש שעות, וכתורה יעשה, וגם בחג השבועות יש ליזהר בזה, ודלא כמי שכתב שבחג השבועות יכולים להקל יותר. ומנהגינו לאכול תחלה מאכלי חלב, ואחר קינוח והדחה כמשפט, אוכלים מאכלי בשר. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' סימן פט].

האוכלים סעודה במאכלי חלב – צריכים לשים לב לחתוך חלות כדי הצורך קודם האכילה, שאל"כ לא יוכל לאכול את שיירי הפת מסעודה זו החלבית – בסעודה הבשרית. וכן צריכים להזהר שכשקונים חלה בערב החג שלא ישים אותה עם מאכלי החלב שלרוב יש בהם לחלוחית של חלב ויאסרו החלות לאכלם עם בשר [אורל"צ ח"ג קצ"ו].

כב מצוה לאכול ביום טוב בשר בהמה לקיים בזה מצות שמחת החג, שאין שמחה אלא בבשר בהמה, ואף על פי שעיקר המצוה בבשר בהמה, מי שאינו יכול לאכול בשר בהמה מטעמי בריאות או כשרות, יכול לקיים מצות שמחה בבשר עוף. וכן ישתה יין לשמחת החג. אבל לא ימשך יותר מדאי אחר הבשר והיין, וכן ימנע משחוק וקלות ראש, לפי שאין השחוק וקלות ראש שמחה אלא הוללות, ולא נצטוינו אלא על שמחה, שיש בה עבודת היוצר יתברך שמו. (הרמב"ם הלכות יום טוב פ"ו ה"כ, ומרן בשלחן ערוך סימן תקכט סעיף ב וסעיף ג). [יחוה דעת חלק ו' סימן לג].

ביום טוב ישנה מצווה לאכול ב' סעודות, ואין דין של סעודה שלישית.

כג מצוה לשמח את הנשים בראוי להן, דהיינו בגדים ותכשיטים נאים. ואת הקטנים בראוי להם, בקליות ואגוזים מגדנות וממתקים.

כד אין מרקדים ואין מספקים ביום טוב, גזרה שמא יתקן כלי שיר (ביצה לו:). וכל שכן שאסור להשתמש בכלי נגינה להשמיע קול שיר ביום טוב, וכן אסור להפעיל טייפ או מחשב מערב יום טוב כדי להשמיע ביום טוב תקליטים של שירים ומנגינות, ויש למחות במי שמיקל בזה, כי אין לו על מה שיסמוך. ומכל שכן שאסור להקליט שירים בטייפ רקורדר ביום טוב, אפילו היתה המכונה ערוכה מבעוד יום. אלא ישמחו ביום טוב בדברים המותרים, וכגון לשורר בפה שירות ותשבחות פזמונים ופיוטים אשר יסודתם בהררי קודש. (עיין ערכין יא.). [ילקו"י מועדים עמוד תמה. וראה עוד בילקו"י שבת כרך ה'. ובשו"ת יבי"א חלק ג' סימן כט].

כה מנהג נכון לקרות מגילת רות בחג השבועות בלא ברכה. ושליח צבור ספרדי העובר לפני התיבה במנין אשכנזי, אינו רשאי לברך "על מקרא מגילה" כמנהגם, אלא אחד מהקהל יברך והוא יקרא. ומכל מקום אם עבר ובירך מוציא אותם ידי חובת הברכה, ואינם צריכים לחזור ולברך. אבל ספרדי שנזדמן בבית כנסת של אשכנזים בתענית ציבור במנחה, והזמינוהו לעליית שלישי שצריך להפטיר לפי מנהגם, אף על פי שנכון להתחמק מלעלות לספר תורה, אם כבר קראוהו בשמו, יעלה ויפטיר בברכות. [יביע אומר ח"א סי' כט. ילקו"י מועדים עמ' תמה].

כו אסור להתענות ביום אסרו חג של שבועות, וכן אסור להספיד בו. [כן כתב בכף החיים (סימן תצד ס"ק מח) בשם תשובה מאהבה]. ויש אומרים שהוא הדין בכל אסרו חג. ויש מקומות שנוהגים שלא לעשות מלאכה ביום אסרו חג. והרי זה כדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור שאין אתה רשאי להתירם בפניהם. אבל במקומותינו נהגו להקל בזה. ונוהגים להרבות קצת באכילה באסרו חג. (סוכה מה: והרמ"א בהגה סוף סימן תכט).

כז מנהג הספרדים שלא לומר תחנון ונפילת אפים, ומזמור יענך ה' ביום צרה, ומזמור תפלה לדוד, מיום ר"ח סיון עד יום י"ב בו, ועד בכלל, מפני שחג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תמו. חזון עובדיה יום טוב עמוד שכט].

כח הנותן ספר תורה לבית הכנסת ביום חג השבועות, הרי הוא כאילו מקריב מנחה חדשה לה' בזמנה. ומותר להוציאו מרשות היחיד שלו, להעבירו ברשות הרבים, בשמחה וברוב עם אפילו במקום שאין שם עירוב לרשות הרבים, הואיל ויש בזה צורך מצוה. וטוב שיקראו בו בבית הכנסת לפחות פסוק אחד, כדי שתהיה ההוצאה לצורך. [ילקו"י שם. חזו"ע יו"ט עמ' שכא].

כט  ישתדל לעסוק בתורה ביום החג, וכמו שאמרו (בפסחים סח:) חציו לה' וחציו לכם. ויש להזהיר את ההמון שלא יעבירו את היום בשינה, ויקבעו זמן ללמוד גם ביום טוב עצמו, אחר שינוחו מהלימוד של הלילה. ומנהג ישראל לקרות אזהרות שיסד מהר"ש בן גבירול וכיוצא בזה. ויותר נכון ללמוד בספר המצות של הרמב"ם, מצות עשה ומצות לא תעשה, דסלקי אליבא דהלכתא (ברכי יוסף סימן תצד ס"ק י). ונכון גם כן לקרות בספר תהלים, כי פטירת אדונינו דוד המלך היתה ביום חג השבועות. [וכמבואר בירושלמי פרק ב' דחגיגה הלכה ג, והובא בתוס' חגיגה יז. ד"ה אף. ועיין בשבת ל. ובשו"ת ברית יעקב (סימן כו)].

ל ישתדל לחדש איזה חידוש בתורה בביאור דברי הראשונים, והוא סימן טוב להתחיל לחדש ביום מתן תורה לכל השנה. ואם אינו בר הכי, ישתדל לשמוע חידוש שלא ידע קודם. [ילקוט יוסף מועדים שם].

הלכות מיוחדות לחג שבועות שחל במוצ"ש

בענין סעודה שלישית

• א. הרמ"א בסי' תקכט' ס' א' – ואסור לאכול ממנחה ולמעלה בעיו'ט כמו בשבת".  ובביה'ל כתב דהיינו חצי שעה קודם זמן מנחה קטנה. דהיינו משעה תשיעית. והוסיף הרמ"א. מיהו אם עיו'ט חל בשבת יכול לקיים סעודה שלישית, ויאכל מעט פת לכבוד יו'ט.

וכתב במ"ב שם ס"ק ח'.  ר"ל אפי' אם שכח ועבר ולא קיים סעודה ג' קודם זמן מנחה קטנה, יכול לקיים אח"כ (ובשעה"צ אות ט' ולכתחילה טוב יותר שיאכל קודם זמן מנחה קטנה שאז יוכל לאכול ולקבוע סעודה כמה שירצה)

ועיין בכה'ח אות ט'ז אחר שהביא הדעות האלה כתב: ומיהו המנהג לעשותה אף לכתחילה אחרי תפילת מנחה ואפילו בשבת שחל בעיו"ט וכו'

ובפשטות הכוונה למנחה קטנה דאל'כ מה הבעיה כלל ע"ש. וכנראה הסיבה בגלל ההקפדה שלא להתפלל כלל במנחה גדולה וכמו שכתוב המחבר בהלכות תפילת מנחה ועיין באורל"צ הלכות תפילת מנחה אף שכתב להקפיד להתפלל תמיד במנחה קטנה, כתב שבשבת אם רוצה ללכת אח"כ לשיעור תורה יוכל להתפלל מנחה גדולה, וא"כ ה"ה בשבת שחל בעיו"ט.

אך אז מצווה לכתחילה להיזהר שיאכל רק מעט פת, כדי שיאכל בלילה לתיאבון,

• ב. וכמה זה מעט פת? בשעה"צ אות י' כתב בשם המחצה"ש דהיינו מעט יותר מכביצה פת שהוא שיעור סעודה ג' אכן באמת הוא יכול לאכול יותר, אך שלא יהא שיעור קביעת סעודה ג' אך באמת הוא יכול לאכול יותר, אך שלא יהא שיעור קביעות סעודה דהיינו כרגילותו בחול"
• ג. סעודה רביעית – אין השנה, אלא הסעודה של ליל יו"ט היא הסעודה הרביעית של שבת.

בענין הכנה משבת ליום טוב.

• ד. אין שבת מכין לחול ולא ליו"ט. לכן אין לחמם או לבשל את האוכל רק לאחר צאת השבת, וזה הרי אסור מצד מלאכה ואפילו לצורך שבת אסור.
• ה. ובמשנה ברורה סי' תרס"ז ס"ק ה' מובא שאפילו דבר שאינו מלאכה גם אסור משום הכנה. ולכן אסור גם להציע מיטות משבת לחול וכן אסר להכין ולגלול ס"ת, משבת ליום טוב, משום הכנה. ולכן אסר להביא יין מיו"ט לחברו,

ועל פי זה כתב בספר 'אורחות שבת' לאסור להוציא אוכל מהפריזר בשבת לצורך מוצש"ק אם לצורך יו"ט שאחריו.

אלא שכתב המ"ב שם שבשעת הדחק שלא ימצא בלילה בקל מותר להביא יין וכן מים מיו"ט לחבירו. רק שצריך להביאו מבעוד יום גדול . דלא מוכח שעושה לצורך הלילה. וא"כ ה"ה לעניין להוציא אוכל מהמקפיא בשעת הדחק יוציא כשעוד היום גדול.

ובחזו"ע (שבת חלק ב' עמ' תמ"ז) כתב להתיר להוציא אוכל מהמקפיא.

לענין שינה בשבת לצורך שיהא עירני בלילה

• ו. עיין במ"ב סי' ר"צ ס"ק ד' שכתב שלא יאמר נלך ונישן כדי שנוכל לעשות מלאכתנו במוצ"ש שמראה בזה שנח וישן בשביל ימות החול.

ובערוך השולחן כתב שאף לומר נלך לישון כדי שנוכל ללמד במוצ"ש נחשב כמכין משבת לחול.

ולפי זה אפילו שלא יאמר שהולך לישון כדי שיהא לו כוח לליל השבועות אבל עצם השינה מותרת.

• ז. להכניס שתיה למקרר הכנסת בקבוקים למקרר לצורך יום טוב שני – מותר בשעת הצורך להכניס ביום טוב ראשון בקבוקי יין או שאר משקים לתוך המקרר לצורך סעודת ליל יום טוב שני. והיינו דוקא באופן
  שעושה זאת בעוד היום גדול, שלא ניכר הדבר שעושה לצורך הלילה. היתר זה נאמר רק באופן שאם יתן את הבקבוקים במקרר לאחר שתחשך לא יספיקו להתקרר לסעודת הלילה [ארחות שבת גלבר, ע"פ החיי"א].
• ח. היתר נוסף יש אם יכניס וישתמש לפחות באחד מהם לצורך השבת, ואז יש מתירים להכניס אף כמות גדולה, שכל אחד ראוי להשתמש בו בשבת. [שבט הקהתי ח"א סי' קכו].

יו"ט שחל במוצש"ק לעניין הדלקת נרות יו"ט.

• א. האשה המדליקה נרות יו"ט כיון שמדליקה לפני הקידוש שיש בו יקנה"ז וא'כ עדיין לא הבדילה לכן אם לא התפללה ערבית צריך שתאמר ברוך המבדיל בין קדש לקודש, קודם שתדליק נרות יום טוב.
• ב. כל מה שהותר לחלק מהפוסקים לקדש קודם הלילה בחג השבועות – כל זה כאשר היו'ט חל ביום חול, ואולם כשחל במוצש"ק כיון שצריך להדליק הנר קודם הקידוש מדין יקנה"ז. בהכרח יצטרך להמתין  ולקדש, רק לאחר צה"כ.

בעניין ההבדלה

לט במוצאי שבת אומרים בתפלת ערבית "ותודיענו".

ואם שכח לומר ותודיענו, ונזכר באמצע הברכה, חוזר ואומר ותודיענו, בין פרק לפרק בתוך הברכה האמצעית של התפלה. ואם כבר אמר "ברוך אתה ה'" ונזכר שלא אמר "ותודיענו", אפילו עדיין לא חתם מקדש ישראל והזמנים, אינו חוזר, שהרי עתיד הוא להבדיל על הכוס בקידוש כשאומר יקנה"ז.

מ נשים ששכחו ולא אמרו "ותודיענו" בתפלה, כשיבואו להדליק הנרות יאמרו תחלה: "ברוך המבדיל בין קדש לקדש" בלי שם ומלכות. [חזון עובדיה פסח מהדורת תשס"ג, עמוד רסח]

מא מדליקין נר לכבוד יום טוב, ויש להזהיר שלא להדליק קודם צאת השבת, וגם יש להדליק על ידי העברה מאש לאש, ולכן יכינו מיום שישי נר דלוק, ויתנו בו שמן שידלק עד מוצאי שבת, כדי שיוכלו להעביר ממנו אש לנרות יום טוב. וצריך לברך לפני הדלקת הנרות: "להדליק נר של יום טוב".

ולכתחלה לא יברכו "שהחיינו" בעת ההדלקה, שמכיון שברכת שהחיינו נתקנה על עצם היום טוב, ולא נתקנה על הדלקת הנרות, יש לחוש בזה להפסק בין ברכת להדליק נר של יום טוב לבין ההדלקה.

[ולדעת האורל"צ (ח"ג עמ' קפ"ח) הנשים הנוהגות לברך שהחיינו יכולות להמשיך במנהגן, ואף תענינה אמן על ברכת שהחיינו של הקידוש, אך אם לא נהגה כן – עדיף שלא תברך ותצא י"ח בקידוש של בעלה].

[ואם קדמה האשה ובירכה שהחיינו בהדלקה, אינה עונה אמן אחר ברכת שהחיינו שבקידוש, למעט בליל פסח שעונה, ועל כל פנים יותר נכון להודיע לנשים כי גם בערב פסח מוטב שלא לברך זמן בעת הדלקת הנרות של יום טוב. וכל שכן שאם האיש מדליק נרות של יום טוב, שלא יברך שהחיינו בשעת ההדלקה, אלא יברך שהחיינו בקידוש. [ילקו"י מועדים עמ' תמח, חזון עובדיה על פסח מהדורת תשס"ג, עמ' רעא. הליכו"ע ח"ב עמוד א. חזו"ע ימים נוראים עמוד סג בהערה].

מב בקידוש של ליל הסדר אומר: "יקנה"ז". יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן. כלומר: בורא פרי הגפן, מקדש ישראל והזמנים, בורא מאורי האש, המבדיל בין קדש לקדש, ושהחיינו.

תוספת:

מג בברכת ההבדלה אומרים "ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת, והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך". הואיל וצריך להפסיק בין תיבת "קדשת" לתיבת "והבדלת", משום שהאחרונה שייכת להלן. והוא הדין בנוסח "ותודיענו" שאומרים בתפלה, שיש לומר: קדשת, והבדלת וקדשת וכו'. [ילקו"י תפלה כרך ב' מהדורת תשס"ד עמוד תקע]

• א. סדר הברכות יקנה"ז כמובא בשו"ע סי' תע"ג ס' א' , ובגמרא בפסחים ק"ב: הא דאין חשש של מצות חבילות חבילות משום ששניהם ענין א' של קדושת היום.

ואף דיש בכוס זה גם הבדלה. נהגו הנשים לשתות ממנו, ולא חששו,  כי הוא גם כוס של קידוש.

• ב. ועל הבשמים אין מברכים. אף שבכל מוצאי שבת מברכים משום הנשמה יתרה שיוצאת, וביו"ט אין נשמה יתרה שהרי לכן לא מברכים במוצאי יו"ט  (יש שכתבו שגם ביו"ט יש רק קצת ולכן לא מברכים אז) וקושיא זו כתבו בתוס' ביצה ל"ג: ותירצו שכיון שמענג את יו"ט באכילה ושתייה זה במקום העינוג של ריח ובשמים.

בעניין נר הבדלה

• ג. כתבו האחרונים שיכול לברך מאורי האש על נרות יו"ט ואין צורך להדליק נר מיוחד להבדלה ואף שאין להשתמש בנר מצווה? כאן מותר מפני שכל מצוות נר יו"ט הוא שיאותו לאורו. כ"כ בשש"כ בשם מט'א עיין סי' ס"ב הערה ל'.  וכ"כ באור לציון ח"ג.
• ד. ואם רוצה להדר שיהא לו אבוקה יכול להצמיד שתי נרות אלא שיקפיד שלא להדביק את הנר עצמו משום ממחק אלא רק את השלהבות ואף שאח"כ נתקם אין זה כיבוי כי למעשה נשארת אותה כמות של אור רק מחלקם ועוד שהרי כל פעם כשמדליק נר מגפרור אח"כ הרי מנתקים את הגפרור מהנר. אולם באור לציון כן חשש לכך שבהפרדה הוא מקטין את הלהבה ונחשב למכבה וכתב שיסתפק בנר היו"ט. וצ"ע.

ובשש"כ כתוב הערה (ל"א) בשם הגרשז"א דצ"ע אם מותר להדליק ביו"ט רק בשביל הידור של אבוקה שהרי למעשה זה רק כדי לברך על אבוקה שמאירה יותר אבל לא כדי להנות מהאור.

ולכאורה כל זה רק כשמדליק למשל גפרור ומצמידו לנר בשעת הברכה שאז אין לו הנאה מלבד זה שיש לו אבוקה לברכה.

אבל אם ידליק נר אבוקה שידלק עוד זמן גם אח"כ, בזה נראה שמותר, שהרי זה כמדליק כמה וכמה נרות שמותר.    לכן  אבי מורי זצ"ל  (הכוונה כמובן למורנו ורבנו הרה"ג שמואל דרור זצ"ל. {הכותב}) היה לוקח שני ראשים מנר האבוקה בגודל 2 ס"מ כל אחד וקולע אותם מע"ש ומחזיק אותם מלמטה עם נייר כסף ומדליקם בשעת הבדלה ואח"כ משאירם לדלוק דאז אין שום בעיה.

בנוסח הבדלה

• מסיימים "וקידשת את עמך ישראל בקדושתך בא"ד המבדיל בין קודש לקודש" וגם "ותודיענו"  שאומרים בתפילה, מסיימים "והקדשת את עמך ישראל בקדושתך"

וצריך עיון מה זה שייך לכאן הרי מזכירים הבדלות כמו שאנו אומרים: בין קדושת שבת ליו"ט הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה הקדשת והבדלת.  ומה העניין להזכיר והקדשת את עמך ישראל בקדושתך?

ושמעתי מהרב דיסקין (על פרשת קדושים) כתוב במדרש "קדושים תהיו" יכול כמוני ת"ל "כי קדוש אני" קדושתי למעלה מקדושתכם. עכ"ל המדרש. והרי  מבואר שעמ"י קדושים בקדושת ה', אבל קדושתם אינה גבוהה כקדושת הקב"ה. ואם כן מציינים אנו עניין זה והקדשת את עמך ישראל בקדושתך שהרי כאן אנו מבדילים לא בין קודש לחול, אלא בין קודש לקודש,

לכן בסיום לפני החתימה של המבדיל בין קודש לקודש, צריך להזכיר דברים ששניהם קדושים ואעפ"כ יש הבדל בקדושתם וכמו ששבת וי"ט ששניהם קדושים אלא שיש הבדל בין קדושתם, לכן לא מספיק להזכיר ישראל ועמים, ששת ימים ושבת, אלא מוסיפים ומזכירים אנו את עמ"י שהם קדושים בקדושתך, ואעפ"כ אין קדושתם שווה. ונפלא.

הערות ליום טוב

• ו. אין קורין ביו"ט שניים מקרא ואחד תרגום [מצד יו"ט – כבר קראנו זאת בפרה"ש, ואם קורא לשבת כשחל ביום ו' – מצד שאין קורין תרגום ביו"ט ע"פ המקובלים]. וכן אין קורין חוק לישראל ביו"ט. [אורל"צ ח"ג עמ' קצז] ולמחרת היו"ט יקרא תחילה הקריאה של הפרשה של היום הקודם, ואח"כ יקרא את היום שעומד בו [בא"ח ש"ב לך לך הל' ט].
• ז. יש לכוון את המקרר ל- יותר מ-48 שעות, ולא די בתכנית רגילה במקררים מסוימים שמפסיקה לאחר כשלשים שעות.
• ח. מותר לרחוץ ביו"ט כל גופו אף במים חמים במקלחת ביתית לדעת הגרע"י, ובמים של דו"ש.
• ט. מותר להוסיף מים רותחים למיחם עם טרמוסטט. ובלי תרומסטט – מותר אף מים קרים [רק שבעצם הם לא יתחממו לכדי רתיחה].
• י. יש לנתק את החשמל מן הגז מערב יו"ט אם רוצים לבשל ביו"ט, שאם לא כן ברוב סוגי הגז שהמצת נמצא בכפתור המסתובב, בהכרח מפעיל ניצוץ חשמלי בהדלקה.
• יא. מותר מן הדין לעשות מנגל ביו"ט ואף לנפנף, רק שאין ראוי ביו"ט להתעסק בענינים אלו ועדיף שיעסוק בתורה.
• יב. מותר לטלטל ביו"ט ברה"ר.
• יג. לדעת רוב ככל הפוסקים אין היתר כלל לעשן ביו"ט.
• יד. במוצאי יו"ט עושים הבדלה בלא נר ובשמים.