כל ענייני החג

כל ענייני פסח

תזכורות לערב פסח שחל להיות בשבת

 

הלכות ערב פסח שחל להיות בשבת

בעיקר משו"ת יחווה דעת ח"א סי' צא ועוד אחרונים

דרשת שבת הגדול

מקדימין לשבת קודם, על מנת לעסוק בהלכות הפסח המרובות. אולם ההפטרה 'וערבה' מפטירין בשבת הסמוכה לפסח.

בדיקת חמץ

ערב פסח שחל להיות בשבת, בודקים את החמץ ביום חמישי בערב, אור ליום ששי י"ג ניסן בברכה, ויאמר כל חמירא כו'. ויש להזהר להצניע החמץ שנשאר ונועד לאכילה ביום ששי ושבת, בפינה מיוחדת, כדי שלא יתפזר אנה ואנה ויצטרך בדיקה נוספת אחריו.

תענית בכורים

ערב פסח שחל להיות בשבת, אם אפשר לבכורות להשתתף ביום חמישי בסיום מסכת או בשאר סעודות מצוה, כגון ברית מילה, פדיון הבן, סעודת חתן וכלה, טוב לעשות כן. [ויש מחמירים לשמוע סיום גם ביום ו', וכך נהג הסטייפלר ונוהג הגרח"ק, ואם לא לפחות יותיר מזונות מהסיום גם ליום ו' (מקראי קדש)]. ואב שרגיל להתענות בכל שנה בערב פסח בשביל בנו הבכור עד שיגדל, פטור לגמרי בשנה זו מהתענית. וכן נקבות בכורות פטורות לגמרי מתענית בכורות בשנה זו, ואין צורך שישתתפו בסיום מסכת לפטור עצמם מתענית.

ביעור החמץ ביום ששי

אע"פ שביום ששי שהוא יום י"ג בניסן ומותר לאכול חמץ כל היום, מכל מקום טוב לבער החמץ ביום ששי בשעה חמישית [השנה הוא לפני השעה 11:29], כמו בערבי פסחים של שאר שנים, כדי שלא יבואו לטעות בשנה הבאה לבער החמץ אחר חצות היום. לא ביער בזמן- יבער עד כניסת שבת.

ישאיר מן החמץ מזון לשתי סעודות של שבת בלבד, לליל שבת, וליום שבת שחרית. ואין צריך לבטל כעת את החמץ שנית בשעת הביעור שביום הששי, אלא יבטלנו ביום שבת בבוקר לפני זמן איסורו.

הכנות לשבת

יש להכין לליל הסדר: צליית הזרוע, בישול הביצה, הכנת החרוסת ומי המלח.

אין לבשל לשבת זו תבשילי חמץ הנדבקים בכלים כגון דייסא של קמח וכיוצא בזה, כדי שלא יצטרכו להדיח הכלים בשבת לאחר הסעודה, שהרי הדחה זו אינה לצורך השבת, ואסור להדיח כלים בשבת שלא לצורך השבת [בדיעבד יקנחם בנייר, וישליך לאסלה, ויש מתירין אף לשטוף, רק יזהר לעשות כן באמבטיה ולא בכיור הכשר לפסח!].

הערה: עצה טובה בענין כלי החמץ לאוכלי תבשילי חמץ בשבת- כדי שלא יצטרך לנקות את כלי החמץ בשבת, יוכל לבשל קודם השבת בכלי חמץ, ויעביר האוכל לתבניות חד-פעמיות וינקה את הסירים לפני שבת. וכן מייעץ הגר"י רצאבי ב'שו"ע המקוצר' לאוכלי הכובאנה שיעבירוה לכלי חד פעמי או יעטפוה בנייר-כסף.

יוכל לאכול את הפת של הסעודה בחדר צדדי [-מרפסת, רק יזהר שיהיה הקידוש במקום הסעודה של הפת], עדיף בצלחות ומפות חד פעמיות, ואת עיקר הסעודה בלא דברי חמץ- בתוך ביתו, אולם אז עליו ליזהר לברך ברכת המזון בחדר הצדדי בו אכל הפת.

סוף זמן אכילת חמץ: לפני השעה 10:12 בבוקר.

תפלת שחרית ביום שבת ערב הפסח

ביום שבת ישכימו קום להתפלל שחרית עם הנץ החמה. ולא יאריכו בתפלה בניגונים ובפיוטים. וכן ישתדלו לא להעלות עולים נוספים לספר תורה, אלא שבעה עולים לחובת היום בלבד, כדי להספיק לסיים סעודת שחרית לפני זמן איסורו של החמץ. וההפטרה של שבת הגדול, ברוב הקהלות: וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים, שמסיימת בפסוק: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והוא על פי מאמר חז"ל (ראש השנה י"א ע"א): בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל. [הבלדים לא מפטירין וערבה].

סעודת שחרית

בסעודת ליל שבת ובסעודת שחרית מומלץ לאכול פיתות או שאר מיני פת או לחמניות שאינם מתפוררים, ולא חלות שיוצרות פירורים רבים.

בסעודת שחרית של שבת יזהר מאד שלא יתפזרו פירורי הלחם לכל עבר, ומיד לאחר הסעודה יצניע כל כלי החמץ במקום מיוחד, וינער המפה מפירורי החמץ שעליה אל תוך האסלה, ויצניענה עם כלי החמץ. ואם נשארו פרוסות שלמות מהלחם, יפררם עד שלא ישאר בכל אחת מהן אלא פחות מכזית, ואח"כ יזרקם לפח האשפה שברשות הרבים [אך לא בפח של הבנין. או ישטפנו באסלה, אך לא ישליכנו בפח שלו, אא"כ שפך עליו חומר פוגם כסבון לכלים וכדו'. אורל"צ].

יש לכבד רצפת הבית במטאטא לנקותה שלא ישאר אפילו משהו של חמץ וינער המטאטא לאסלה. וירחץ ידיו היטב, וכן ישטוף פיו במים היטב שלא ישאר בפיו פירורי חמץ ואפילו משהו. וטוב לנקות החמץ שבין שיניו בקיסם, ובזהירות כדי שלא יחבל ויוציא דם.

ושינים תותבות יש לנקותם היטב ולשוטפם ולהדיחם במים חמים של כלי שני, ודיו, ואינם צריכים הגעלה כלל.

ביטול חמץ ביום השבת

אחר הסעודה [לפני השעה 11:29] יבטל החמץ ויאמר: כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דחזיתיה ודלא חזיתיה דביערתיה ודלא ביערתיה ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא. (כל חמץ ושאור שיש ברשותי בין שראיתיו בין שלא ראיתיו, בין שבערתיו בין שלא ביערתיו, יתבטל ויהיה כעפר הארץ). 

אכילת מצה בערב פסח

אסרו חז"ל לאכול מצה בערב פסח, כדי שיהיה היכר לאכילתה בליל פסח, שהיא לשם מצוה. אולם אין איסור אכילת מצה בערב פסח נוהג אלא מהבוקר של יום ארבעה עשר [דהיינו משבת בבוקר], אבל בליל י"ד בניסן [-בליל שבת] מותר לאכול מצה. [עם כל זה יש המחמירים ולא אוכלים ל' יום קודם, או מר"ח, או שיש הנוקטים שעכ"פ האיסור בע"פ מתחיל כבר מהלילה (המג"א ועוד), ולכן רבים לא נהגו להקל במצה גמורה בסעודת ליל שבת].

וכן מותר לאכול בערב פסח [-בשבת ביום] מצה עשירה שנעשית בקמח כשר עם מי פירות וסוכר, שהואיל ואין יוצאים בה ידי חובת אכילת מצה בליל פסח, שהרי נאמר לחם עוני, לפיכך מותר לאכול ממנה ביום ארבעה עשר.

הערה: בנוגע לאכילת 'מצה עשירה' לאחר זמן איסור חמץ [בסעודה שלישית וכן כל ימי החג]:

 א. הפוסקים אוסרים לחלוטין לאכול את העוגיות 'מצה עשירה' – עוגיות יין, וזאת מכמה טעמים שאין כאן המקום לפרטם. וכן הזהיר הגרב"צ אבא שאול [פי"ד הי"ב], וכן אסרום הג"ר יעקב יוסף, הרב טופיק, הרב מרדכי אליהו הרב מחפוד ועוד. ושומר נפשו ירחק מהם כל ימי הפסח.

ב. המקפיד לאכול כל הפסח 'מצה שמורה' [וכן טוב לנהוג לדעת מרן השו"ע סי' תנג ס"ד] אסור לו לאכלן מעיקר הדין, היות והן נעשות מקמח של מצה שאינה שמורה. [וכן יש לו ליזהר בקמח מצה שקונה שיהיה ממצה שמורה].

עצה טובה בענין סעודת ליל שבת ויומו

מותר לאכול מצה מבושלת בערב פסח, שהואיל ואין יוצאים ידי חובת אכילת מצה בליל פסח במצה שנתבשלה, הואיל ואין בה טעם מצה, לפיכך אין איסור באכילתה בערב פסח [-בשבת ביום], וכדין מצה עשירה.

ויש חולקים וסוברים שהואיל וחל עליה איסור בעודה מצה אפויה, אע"פ שנתבשלה, לא פקע מעליה איסור אכילה בערב פסח. והעיקר כדעה ראשונה להתיר. ואף לדברי החולקים, כל שנתבשלה לפני ערב הפסח, (כגון בנידון שלנו שחל ערב פסח בשבת, ובישל המצה מערב שבת), אין איסור כלל באכילתה בערב פסח. [כן דעת החזו"ע ויש חולקים ואוסרים אף בכה"ג]. והוא הדין למצה מטוגנת שמותרת באכילה בערב הפסח. [ובאורל"צ אוסר במטוגנת].  

לאור האמור ישנה עצה טובה לכל מי שירצה בכך, כדי שלא יצטרך להשאיר חמץ בביתו בשבת, ויבוא לידי חשש מכשול ותקלה מפרורי חמץ הנשארים מהסעודה (ובפרט כשנמצאים ילדים קטנים בבית וקיים חשש שיפזרו את החמץ אנה ואנה), וכן שלא יצטרך להניח את כלי החמץ שנשארו מסעודות השבת, שאין אפשרות לנקותם בשבת להדיחם כראוי שאין שבת מכין לחול, לפיכך טוב ונכון לנהוג לבער החמץ מכל וכל בערב שבת, ולהשתמש בשבת אך ורק בכלים הכשרים והמיוחדים לפסח, ובתבשילים ומאכלים הכשרים לפסח, ויקיים מצות סעודות שבת, במצה מבושלת. וכשעושה כן יש לו לבטל החמץ בשעת ביעורו בערב שבת.

אופן עשיית המצה המבושלת: יבשל [ביום ששי] מרק של בשר או של עוף ולאחר שנתבשל התבשיל יורידנו מעל האש, ובעוד התבשיל שבסיר חם שהיד סולדת בו, יתן בתוך התבשיל מצות שלימות כדי צרכו, באופן שהמצה ספגה היטב טעם התבשיל, ואז יקיים בה מצות שלש סעודות. וטוב שלא יוציא את המצות מתוך הסיר אלא עד שיצטנן התבשיל, ויוכל להוציא המצה בשלמותה, שלא תתפורר בתוך המרק, שיהיה אפשר לבצוע אותה בשבת ולברך עליה המוציא וברכת המזון, כיון שנשאר עליה צורת פת.

[אולם לדעת האורל"צ שבשבת בערב ובבוקר, היות ועדיין רוב העולם אוכלים פת, מי שיאכל מצה יברך מזונות מספק כמנהג הספרדים לברך על מצה כל השנה מזונות, וא"כ בכדי לקבוע סעודה יהיה עליו לאכול שיעור של 160 גרם מצה, והוא הדין במצה מבושלת ויש בכל חתיכה כזית, ורק בסעודה ג' יוכל לברך על המצה המבושלת המוציא. אך לדעת החזו"ע אפשר לברך אף על כזית בלבד המוציא וברהמ"ז.

[התימנים והאשכנזים נוקטים שעל מצה כל השנה מברכים המוציא].

הערה: על מצה מטוגנת / מבושלת מברכים המוציא, בתנאי שיהיה בכל חתיכה לאחר הבישול כזית. אם טיגן או בישל חתיכות הקטנות מ-20 גרם ברכתן מזונות.

סעודה שלישית

נכון לעשות את הסעודה שלישית במצה מבושלת.

ויש להקדים סעודה זו לפני סוף שעה תשיעית מהיום, (בערך בשעה 14:45 אחר הצהרים). כדי שיוכל לאכול את המצה בלילה לתיאבון.

ואם נתאחר לעשות סעודה שלישית, יוכל לעשותה אפילו לאחר מכן, ובלבד שיאכל פחות מכביצה מהפת. (דהיינו קרוב לחמשים גרם). ואם רוצה לקיים מצות סעודה שלישית במצה עשירה [למקילים באכילתה אף לאחר איסור חמץ] יברך עליה בורא מיני מזונות ועל המחיה.

והאוכל מצה מבושלת – כעת יברך המוציא וברהמ"ז לכו"ע.

הערה: הבן איש חי [ש"ר צו] כתב שאת הסעודה שלישית יעשה במיני פירות, ועדיף בפירות שמברכים עליהן ברכה מעין שלש [מז' המינים]. לדעת הרמ"א יוכל לעשותה גם בבשר ודגים. והגר"א כתב שיוכל לעשותה בפת, ע"י שיפסיק בתחילת סעודת שחרית לאחר שאכל כביצה [כ-54 גרם], יברך ברהמ"ז ויסיח דעתו מן הפת, ויחזור אחר כרבע שעה ליטול ידיו ולסעוד שוב, ויצא ידי חובת סעודה שלישית. אולם לדעת השו"ע לא יוצא יד"ח, שזמן סעודה ג' רק חצי שעה לאחר חצות היום. המשנ"ב כתב שיוכל לעשותה גם במיני מזונות כגון כופתאות המבושלות מקמח מצה [קניידלאך]. [אך לא באפויות, וכן לא עוגות או לחמניות אפויות מקמח מצה]

איסור עריכת השולחן לליל הסדר בעצם יום השבת

אין לסדר את השלחן והכלים בשבת לצורך הלילה, שאין היתר להכין בשבת לצורך היום טוב עד שתצא שבת, ואז יאמר 'ברוך המבדיל בין קדש לקדש' ויוכל להכין צרכיו. ואף לא יאמר שהולך לישון כדי שיהא לו כח לערוך הסדר לערב.

תפילת ליל פסח

במוצאי שבת שהוא ליל יום טוב אומרים "ותודיענו" בתפלה. ואם שכח ונזכר אח"כ באמצע הברכה, חוזר ואומר ותודיענו, ואם חתם ברוך אתה ה', (אפילו נזכר לפני מקדש ישראל והזמנים), אינו חוזר, כיון שיכול להבדיל אח"כ על הכוס.

נשים ששכחו ולא אמרו "ותודיענו" בתפלה, כשיבואו להדליק הנרות יאמרו תחלה: "ברוך המבדיל בין קדש לקדש" בלי שם ומלכות.

הדלקת נרות יו"ט

יש להזהר שלא תדליק האשה נר יו"ט עד שתצא שבת בוודאות.

צריך לברך לפני הדלקת הנרות: בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של יום טוב. ואין להן לברך שהחיינו. ויש מבנות תימן שלא נהגו לברך על הדלקת נר יו"ט.

קידוש ליל פסח

בקידוש של ליל הסדר אומר: יקנה"ז. יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן. כלומר: בורא פרי הגפן, מקדש ישראל והזמנים, בורא מאורי האש, המבדיל בין קדש לקדש, ושהחיינו. [ויוסיף מאכל בליל הסדר כנגד סעודת מלוה מלכה. הגר"ח פלאג'י].

הערה- לא לשכוח:

א. לכווין את שעון השבת מער"ש שיכבה בשעה מאוחרת בלילה, שיוכל לסיים הסדר למחרת.

ב. להדליק נר נשמה מער"ש שיוכל להדליק ממנו נר יו"ט במוצ"ש. רצוי גם להכין נר קטן עם ב' פתילות להבדלה.

ג. הבן איש חי המליץ להחליף את החולצה אחר סעודת שחרית של שבת, משום החמץ שאולי נדבק בה באכילתו. [את מכנסיו אין צריך להחליף]