השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,
ר' חיים בן סעדה זלה"ה
דרוש מתנדב לזיכוי הרבים >>
אבד לך דיסק אונקי? >>
להתחסן נגד קורונה?
הלכות שבת
תגיות סדרת השיעורים בהלכה
48 תגובות על “הלכות שבת”
בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.
תגובות הגולשים
. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!
סימן שיח אמרת אם בן אדם הוציא סיר של קציצות לא מבושלות במקום אורז מדין שוגג.
אנחנו למדנו אצלנו בשיעור שזה לא דין שוגג זה דין מתעסק ולכן מותר.
שוגג זה אם שכח ששבת היום או שלא ידע שזה אסור – וזה לא המקרה.
לשאולי שלום
א. כששואלים על הלכה שנמסרה בשיעור, יש לציין במדויק את המיקום – שם השיעור / קישור, והדקה בה נמסרו הדברים.
במקרה שלנו – https://taamu.co.il/%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%91%D7%AA/?the-video=96 דקה 21 +
ב. אני מציע שתשמע שוב את השיעור ותבדוק האם אמרתי את מה שכתבת.
אכן הבאת דוגמאות לשוגג ואחד מהם זה הסיר עם הקציצות הלא מבושלות.
סימן שיח הרצאה 1 דקה 02:09-03:01 .
אמת, אך שם הובא הדבר ככותרת לכל המצבים שאדם עשה דבר שלא במתכוין, וביניהם גם דוגמאות של מתעסק, שגם הם נעשו שלא במתכוין.
בשיעור שלאחריו התחלנו לפרט, ואז יצרנו הבחנה בין מיני השוגגים, שיש שוגג שהוא בגדר "מתעסק".
הלכות בורר שיעור שיט 4 דקה 2.50.
אסור להוציא ענבים לא טובים מהאשכול.
מדוע פה לא אומרים את הסברא שכן ברייתם וטבעם כמו הקוצים בדגים או גרעיני האבטיח?
לר' גבריאל שלום,
החילוק פשוט, ההיתר שם הוא מפני שהעצמות הינן חלק מן הדגים מטבע בריאתם, וכן הגרעינים הן חלק מן האבטיח, ולכן מותר תוך כדי אכילה להסירם. לעומת זאת כל ענב נחשב בפני עצמו, ואין לומר שהענב הרקוב הוא חלק מן הענב הטוב [ולא בשל ריקבונו, אלא משום שאינן עצם אחד מטבע ברייתם].
שלום לרב.
בשיעו הלכות צובע אמר הרב שדבר שלא מחזיק 24 שעות זה נקרא דבר שאינו מתקיים.(הרב דיבר על שפתון לאישה)
שאלו אותי למקור הדבר. תודה.
לר' גבריאל שלום
בענין מה נקרא צבע המתקיים ומה לא נקרא מתקיים [- שאז זה נחשב לצובע רק מדרבנן], נחלקו הפוסקים.
יש אומרים שיישאר עד מוצ"ש, ואז נקרא מתקיים, יש אומרים כ"ד שעות, ויש אומרים כפי מה שהדרך לקיים אותו דבר הצבוע.
עי' מש"כ בזה ב'אור השבת' כרך יז עמ' פח.
וענין של פחות מכ"ד שעות שנחשב ל"לא בר קיימא" מצינו גם לגבי קושר, שקשר לפחות מכ"ד שעות אינו נחשב קשר של קיימא. [ע' משנ"ב שיז סק"ו מהפרמ"ג].
שלום הרב.
בילקוט יוסף חלק ג ס' שכב הל' ג דיני נולד עמ' תח, התיר הרב להקפיא מים. למטה בביאור כתב הטעם משום שאין עושה מעשה בידיים.
שאלתי היא – הסיבה שצריך לאסור או להתיר האם יש כאן או אין כאן שינוי מצב צבירה אז איך הקשר ליש מעשה בידיים או לא?
הרי ראינו שמים של מזגן הרב אסר ואין כאן קשר למעשה בידיים.
תודה.
לר' גבריאל שלום
אינו דומה עשיית קרח למי המזגן. עשיית קרח אמנם הקפיאה את המים, אך לא הולידה שום דבר חדש. בודאי לא בידיים.
לעומת זאת במי המזגן יש חשש של נולד, היות ונולדו כאן מים שקודם לכן היו 'לחות באויר'. הנולד הוא מוקצה, ולכן נאסרו המים בשימוש וטלטול בשבת.
וכ"כ בילקו"י בשם המנחת שלמה לגרש"ז "במזגן שכאילו הוא עושה יש מאין, שהרי עושה מים מדבר שכאילו אינו כלום, בודאי הוי נולד ומוקצה… דרק בעשיית קרח ממים יש מקום להסתפק, כיון שהמים נשתנו למצב שאינו נקרא לא אוכל ולא משקה, אבל במזגן שעושה מים בודאי הוי נולד ומוקצה".
עכ"ז חשוב להדגיש שבשאלה שנשאל הגר"ע יוסף זלה"ה בשו"ת מעין אומר [ח"ב עמ' צט] נוקט הרב שאין חשש של נולד גם במי מזגן, ובפשטות כסברת המתירים משום דהוי כמייא בעיבא.
שלום הרב.
סדר השיעורים לא נכון.
סימן שכג הלכות טבילת כלים צריך להיות לפני השיעור הכנה משבת לחול 1.
לר' גבריאל – יישר כח על תשומת לבך, הענין תוקן.
שלום הרב.
הועלתה שאלה בשיעור.
על פי ההיתר של הרב עובדיה שמעיקר הדין מותר לאכול מהכיבוד שהובא ברכב לבית הכנסת בשבת, מכיון שלא נעשה שינוי בגוף הדבר,
האם גם יהיה מותר להשתמש בכלים שהודחו בשבת במדיח על ידי יהודי (כמובן שאם אין אפשרות אחרת) מאותה סיבה?
יש לחלק בין אם נעשה מעשה בגוף הדבר – כגון אוכל שנתבשל, או בגד שנתכבס [עי' ילקו"י ס' שיח ס"ה], לבין אוכל שהובא ברכב בשבת שלא נעשתה בו שום פעולה.
עם כל זה – אינו דומה כיבוס הבגד שהוא פעולה האסורה – לניקוי הצלחת שהוא פעולה המותרת, אלא שנעשה בצורה אסורה – הפעלה חשמלית של המדיח.
מכל מקום אם ירצה לעשות בשופי ללא שום חשש – יוכל ללכלך את הצלחת ולשוטפה בהיתר – ובזה לא ייהנה ממעשה שבת.
שלום לרב.
בנוגע לחולה שיש בו סכנה אמר הרב שהיום החילונים נידונים כתינוקות שנישבו וצריך לחלל עליהם שבת.
שאלתי: לגבי יהודי שמוכר כמסית ומדיח ועושה להכעיס מה הדין?
תודה.
שלום
בנוגע למומר או רשע להכעיס – יש דעות בין הפוסקים.
דעת המשנ"ב [סי' שכ"ט סק"ט] שאין להצילו אף בחול, וכ"ש שאסור לחלל עליו שבת.
אך מאידך יש הטוענים שהכופרים אוחזים מעשי אבותיהם בידיהם ואין יודעים בין ימינם לשמאלם, ואין בנו מי שיודע להוכיח שיוכיחם, ויש שמצדדים להסתפק אולי הרהרו תשובה בעת חליים ועוד. והחזו"א כתב שיש לדון כל אחד ואחד לגופו.
ובציץ אליעזר [ח"ח סי' טו] שהאריך בשיטות הפוסקים בזה וסיכם – "נדיר הדבר עד מאד שיובא חולה מסוכן כזה שדינו כמומר לחלל שבת להכעיס ובפרהסיא אליבא דכל הדיעות ועכ״פ אליבא דרובם, דאחרת הרי הולכים בפיקו״נ להקל, והרי אפילו אחר הרוב אין הולכין בפיקו״נ להחמיר עליו".
עוד כתב שאין צורך לבדוק בציציות של כל חולה אלא כל ישראל בחזקת כשרים הם ויש לתת לכל אחד טיפול רפואי גם בשבת.
דבר נוסף שהעלו הפוסקים הוא החשש לאיבה וסכנה – דין שנאמר בעיקרו ביחס לגוי אולם הוא הדין והטעם גם ביחס לכופר – שכשישמעו ששומר תו"מ לא טיפל באדם לא דתי, יכול הדבר לגרום ח"ו שרופא שאינו שומר תו"מ לא יטפל ביהודי דתי, ואז נמצא שאותו שומר תו"מ גרם כעת לסכנת נפשות לחולה שומר תו"מ, ובשבילו בודאי שהותר לחלל שבת. [אך כל זה כשהוא נושא תפקיד רפואי, או שידוע שיכל לטפל, ולא בסתם אדם ודו"ק].
לרב שלום. ראשית נהנתי מאוד והתחזקתי מהדרשה תבטח ואל תדאג פרשת כי תצא.תודה.
שאלה בבקשה. מירוח בשבת. אם המשחה נבלעת בגוף מותר. השאלה מה המדד של זמן בליעת המשחה? תודה.
שלום
נבלע בגוף הכוונה שמיד כאשר ממרח המשחה נבלעת ואינה נשארת כשכבה על העור.
שלום הרב.
האם יש לכבודו שמות ספרים לגבי התנהגות חייל דתי בצבא? תודה.
לר' גבריאל שלום
ישנם מספר ספרים שנכתבו אודות הנהגת החייל הדתי בצבא. קשה לי להמליץ עליהם, מפני שלא נכתבו בהשקפה חרדית שאנכי אמון עליה, כך שלא אוכל להמליץ שלא ייחשב הדבר כהסכמה.
החפץ חיים בזמנו חיבר ספר שנקרא "מחנה ישראל" אך הוא אינו עונה על ההתמודדיות של החייל בן זמננו.
שלום הרב.
בשיעור 137 דקה 16 בענין מעלית שבת
ציין הרב שבירידה במעלית יש יותר בעייה מהעליה. מה הסיבה? תודה.
לר' גבריאל שלום
הדברים מפורשים באחרונים, והובאו ג"כ ב'שמירת שבת כהלכתה' [מהד' חדשה ח"א עמ' שע"ח] וז"ל:
"אבל גם במעלית שבת יש מחמירים שלא להשתמש בה אלא בעליה [ולא בירידה].
השיטות האוסרות להשתמש במעלית־שבת לצורך ירידה, מפני שכאשר יורדים בה הרבה אנשים בבת־אחת, כי אז גם הירידה עצמה וגם הדלקת הנורות שבכל עצירה נעשית על־ידי כוח היורדים, ולא על־ידי החשמל.
ועוד, יש שבמעליות הגדולות היורדים מייצרים בעצמם בכובד גופם, זרם נגדי, המוחזר לרשת החשמל, ואותו הזרם מגיע למכשירי החשמל והתאורה שבקירוב מקום המעלית, במקום הזרם מרשת החשמל המזינה אותם כרגיל. לכן יש חוששין בירידה במעלית אוטומאטית כזו לאיסור תורה.
ויש מגדולי הפוסקים שאינם חוששים בזה לאיסור תורה, וכדלעיל.
ויש ישראל קדושים שאינם משתמשים כלל במעלית אוטומטית (מעלית־ שבת) הגם שמצד הדין [לדעת הגרש"ז אוירבך] אין לחשוש לאיסור, אלא מפני שהם חוששים וחרדים לקדושת השבת, ואשרי חלקם".
שלום הרב.
1.שיעור 143 דקה 40 הלכה כ. הרב אמר אין למולו בהלכה בילקוט יוסף כתוב שיש למולו?
2. תינוק מהול שיש להטיף ממנו דם ברית. מה בנוגע לברכה?
תודה.
לר' גבריאל שלום
1. אכן יש בידך מהדורה ישנה של הילקו"י שבת כרך ד' עמ' של"ה, ושם הרב אחז בתחילה שיש למולו, ואח"כ ב'שובע שמחות' ח"ב עמ' קס"ב הרב חזר בו והורה שאין למולו ביו"ט שני.
2. כשמטיפים דם ברית נחלקו הפוסקים האם מברכים ומתי, ולהלכה פסק מרן השו"ע שאין לברך וז"ל [יורה דעה הלכות מילה סימן רסג סעיף ד]:
"נולד כשהוא מהול, צריך להטיף ממנו דם ברית. ומיהו בנחת. וצריכה מילתא למבדקה יפה יפה בידים ובמראית עינים, ולא בפרזלא, דלא לעייק ליה, ורואים ונזהרים היאך מלין אותו. וממתינים לו הרבה ואין חוששין ליום שמיני, שלא יביאוהו לידי סכנה".
הרי שמרן לא הזכיר ברכה, כשיטת הרי"ף והטור והרמב"ם שמטיף דם ברית בלא ברכה, וכפי שכתב הש"ך במקום [ס"ק ד]:
"צריך להטיף וכו'. ואין מברכין על המילה אא"כ נראית לו ערלה כבושה, טור",
שלום הרב.
ראינו שלברית מילה צריך לומר בלשון הודעה ולא הזמנה.
שאלתי. האם זה נחשב איסור להזמין? ואם כן מה מקור האיסור?
תודה
עי' בילקו"י שובע שמחות עמ' צג:
כל מי שהזמינוהו לסעודת מילה, ולא בא הרי זה בכלל המנודים לשמים. ולכן כשאדם מזמין את קרוביו וידידיו לברית מילה של בנו, אין זה ראוי שיזמינם לסעודה, אלא יודיעם על מועד המילה, ולא יזמין בפירוש לסעודה. ומכל מקום נכון ללכת לסעודה זו, שכל האוכל בסעודת מילה ניצל מדינה של גיהנם. [ראה להלן לענין הלומד תורה].
וכתב שם בהערה: בגמרא פסחים (קיג:) שבעה מנודין לשמים ואלו הן וכו', ויש אומרים אף מי שאינו מיסב בחבורה של מצוה. וכתבו התוס' שם (קיד.) ואין מיסב בסעודת מצוה, היינו סעודת מילה. דאמרינן במדרש שניצול מדינה של גיהנם. וסעודת נישואין בתלמיד חכם ובת כהן לכהן. ונפסק להלכה ברמ"א בהג"ה ביו"ד (סי' רסה סעיף יב) והביאו בשו"ת יחוה דעת חלק ב' (סימן פט עמוד קי). ע"ש. ומה שכתבנו שלכן לא יזמינם לסעודה אלא יודיעם וכו', כן הוא בפתחי תשובה (סימן רסה ס"ק יז). ומה שכתבנו דמכל מקום נכון ללכת וכו', כן הוא בערוך השלחן (סעיף לז). ע"כ.
הרב שבוע טוב.
נשאלתי בשיעור לגבי סגולה לאשה שתיכנס להריון לבלוע את הערלה בברית מילה..
מה לענות? תודה.
לר" גבריאל השלום והברכה
יש איסור גמור לאשה לבלוע הערלה ויש להמנע מזה מכל וכל.
עי' באריכות בילקו"י איסור והיתר כרך ב' סי' עט עמ' סז שאסף כעמיר גרנה את הפוסקים שדיברו בזה ומסיק כנ"ל.
שלום הרב.
לחורר בדף ע"י מחורר על איזה מלאכה עובר? תודה.
לר' גבריאל שלום
המחתך בשבת בצורה מדויקת – חייב משום מחתך כאשר צריך לחור. כך גם אם עושהו בכלי המיוחד לכך כמנקב וכד'.
שלום הרב.
נשאלתי בשיעור דיני קטן בשבת. האם מותר לומר לו בבין השמשות בשעת הצורך לעשות מלאכה (דרבנן דאורייתא)?
תודה.
לר' גבריאל שלום
כתב מרן השו"ע [אורח חיים הלכות שבת סימן שמג סעיף א]:
"קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו, אבל אביו מצווה לגעור בו להפרישו. ולהאכילו בידים, אסור אפילו דברים שאסורים מדברי סופרים; וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד ואפי' בדברים שהם משום שבות". עכ"ל.
ולמעשה פסק בילקו"י [שבת ה' עמ' קנו וביתר אריכות – שבת ב' עמ' שסו] שאסור להכשילו בשבת ומועד אפילו בדברים שהם משום שבות, ואפילו באופן אקראי, ואפילו שלא הגיע לחינוך.
שלום הרב.
בשיעור 160 'החשמל בשבת' דקה 7:30 ילקוט יוסף כרך ה דלת חשמלית בשבת הרב אמר לגבי חילוני שהדליק בחדר מדרגות שאסור לעלות. בילקו"י כתב שמותר.
שלום
בדין שכן חילוני שהדליק אור בחדר המדרגות, כתב האור לציון [ח"ב פמ"א ה"ה] שיש להשתדל לכתחילה להמתין עד שיכבה האור. ואם לא כבה, יכול לעבור אף שיש אור, אלא שלא יעשה דברים שלא יכל לעשות אם לא היה האור. [לא ילך במרוצה, לא יחפש המפתח באור וכדו'].
וכ"כ הילקו"י [סי' שי"ח הל' לא], שמותר לעלות אך לא ימהר בהליכתו, ולא יבדוק הצרור של המפתחות לאור הנורה, ומסיים "והמחמיר על עצמו להמתין עד שאור החשמל יכבה כדי שלא ייראה הדבר כחילול השם שיהודי שומר תו"מ נהנה מחשמל שהודלק באיסור בשבילו – תבוא עליו ברכה". עכ"ל.
וכן כתב עוד [שם סי' רעו סע' יא] שלא יעלה אם ירצה להרגיל שכנו שלא יעשה כן בעבורו מכאן ולהבא, וימתין עד שיכבה החשמל.
שלום הרב.
נשאלתי: אדם מסתרק ביום חול ולא נושרים לו שערות האם מותר לו להסתרק בשבת? (אולי נאמר כמו בדין צחצוח שינים שמותר אם לא יורד לו דם).
תודה.
לר' גבריאל שלום
אין שום היתר להסתרק בשבת, מפני שלא ניתן לקבוע שלאדם לא נושרים שערות. מציאות היא שלכל אדם נושרים שערות, אם מעט אם הרבה. ואם נשרו – הרי זה פסיק רישיה דניחא ליה ועובר על איסור תורה. הח"ח חושש לאדם היוצא מסורק בשבת שמא הוא בגדר מחלל שבת בפרהסיא שהרי ניכר עליו שחילל שבת.
שלום הרב.
בשיעור 6 דקה 23 אמר הרב שלכתחילה אין לת"ח לעשות מעקה לגג כי זה יוריד מכבודו ולאחר מכן אמר הרב שלעשות מלאכות לכבוד שבת או לבנות סוכה מותר.
השאלה מה ההבדל? גם מעקה לגג זה מצוה.
תודה
לר' גבריאל שלום
תלמיד חכם יכול למחול על כבודו בהכנת צרכי שבת, כיון שהוא בצנעא, בתוך ביתו. כגון לישת המצות לפסח, או רבא מלח שיבוטא לכבוד שב"ק.
כמו כן כשניכר שעושה לכבוד השי"ת אין בזה איסור אף בפרהסיא.
וכן כשמפורסם בחסידות אין לחוש משום כבוד ת"ח כדוגמת ר' יוסף שעשה בעצמו מעקה [קידושין ע].
אבל כשאינו מפורסם בחסידות ורואים ת"ח או דיין עם בלוקים וטיט בונה מעקה או מרתך וכד' אין זה כבוד ת"ח ויש לו להמנע מכך בפרהסיא. ובפרט שאין ניכר הדבר שמקיים מצוה, בשונה מסוכה שהדבר ניכר היטב.
שלום הרב.
שיעור 6 דקה 49 אמר הרב שיש בעיה הלכתית בקשר לקישור שעושים ברסלב עם רבי נחמן. האם כבודר הרב יכול קצת להרחיב? (מתוך תחושה פנימית גם לי לא נראה)
תודה
לר' גבריאל שלום
אכן יש שחוששים בכך מדברי הנפה"ח שאסור לאדם לקשר עצמו לשום דבר אלא לרבש"ע,
אולם חשוב להדגיש שכעת בחיפוש שעשיתי מצאתי שמרן הסטייפלר נשאל בזה וכתבו בשמו בספר 'אורחות רבינו' [עמ' קצו ס' קיד] וז"ל:
"כתוב בספר ״נפש החיים״. אדם שמדבק עצמו ברוח הקודש שכנביא או בצדיק, וכן המדביק עצמו באיזה בחינת רוח הקודש שבאיזה אדם נביא ובעל רוח הקדש, גם זה נקרא עבודה זרה ממש, אמרתי למו״ר (שליט״א) זצוק״ל בע״פ את דברי הנפש החיים, ושאלתי בעיקר מחסידי ברסלב שמזכירים בתפלותיהם לפני כל תפלה ״הריני מקשר את עצמי עם ר׳ נחמן בן פיגא״ (כמדומה כן הנוסח) זה הרה״ק מוהר״ן מברסלב זצ״ל. וענה לי מו״ר, שבודאי ברסלב לא מתכונים לכך, אלא לבם וכונתם רק לרבש״ע.
ואיני זוכר הטעם שנתן לי מו״ר על מה שאומרים הריני מקשר וכו', כמדומה שהסביר כאילו עם זכותו של ר׳ נחמן יהי׳ כח לתפלותיהם שיתקבלו, אבל לא ח״ו שמתדבקין בו".
אם כן יכולים להמשיך במנהגם.
שלום הרב.
אנחנו מכינים לשבת בבוקר 'לסיס' מפול ושעועית אדומה. האם מותר לי למלוח אותם לפני האכילה?
תודה.
לר' גבריאל שלום
השו"ע בהלכות שבת סימן שכא סעיף ו כתב וז"ל: "אין למלוח ביחד הרבה פולים ועדשים שנתבשלו בקליפתן". עכ"ל. לפי זה הוא הדין גם בלסיס ושאר קטניות.
אולם בשו"ת פעולת צדיק ח"ב (סימן מח) כתב בענין מה שנוהגים העולם למלוח פולים בשבת כדי לאכלם לאלתר, והעלה להתיר מחמת ד' טעמים:
א. דדוקא "הרבה" פולים הוא דאסור למלוח, וכלשון מרן הש"ע (סי' שבא ס"ו). אבל מעט לצורך אותה סעודה, מותר. [ויש להעיר, כי הבן א"ח (שנה ב' פרשת בא סעיף טז) כתב, דדוקא לטבל אחת אחת מותר. והוב"ד בכה"ח (אות לה)].
ב. דדוקא כשהמלח ממתק החריפות כמו צנון הוא דאסור. אבל הכא נתינת המלח הוא רק להטעים המאכל.
ג. דלמלוח לאלתר שרי. (וכל הפוסקים אסרו למלוח אף לאלתר. ועיי' במשנ"ב ס"ק יד).
ד. דדוקא שנתבשלו הפולים "בקליפתן" הוא דאסור למלוח, כלשון הש"ע. והקליפה היינו קליפת השרביט של פולים. לא קליפת כל גרגיר וגרגיר. ע"ש.
[ועיי' בלוית חן (עמ' פט) שהביא לדברי מהרי"ץ, ושבשו"ת חלקת יעקב ח"ב (סי' קכה) כוון לדברי מהרי"ץ ע"ש].
וע"ע בשו"ת אדני פז ח"ד סי' נ"ו שמסיק להיתר עפ"ד המהרי"ץ הנ"ל.
הרב, אם אני מכוון בעוגה ברכה ראשונה לצאת כל היום ידי חובה במזונות בהינתן התנאים שאני לא יוצא מהבית ולא נכנס לבית הכסא.
מה קורה במצב שבו אכלתי כזית ובירכתי ברכה אחרונה שהרי אני מחויב תוך שעה וחומש.
האם הכוונה לפטור את המזונות כל היום עדיין נחשבת גם לאחר הברכה האחרונה? זה לא היסח הדעת?
שאלתך תלויה במחלוקת בין הגר"ע יוסף זצ"ל לגרב"צ אבא שאול זצ"ל.
לדעת הגר"ע יוסף יוכל לברך ברכה אחרונה בדעה להמשיך לאכול, ואין צורך לברך ברכה ראשונה שנית.
אך הגרב"צ אבא שאול נוקט שברכה אחרונה מהוה סילוק ולא יוכל להמשיך לאכול.
אי לכך לא כדאי להכנס למחלוקת הפוסקים ומומלץ לברך ברכה אחרונה בדעה לסיים את האכילה, ולאחר כרבע שעה – חצי שעה – לאכול שוב עם ברכה.
כבוד הרב
סימן שז12 לא רלוונטי להלכות שבת.
תודה, הסרנו את השיעור המיותר וחיברנו אותו למקום ממנו הוא נחסר.
שלום הרב.
ראיתי בשבת אדם חרדי שאני מכירו שהולך עם שקית ניילון ובתוכה ספרי קודש שנצרכים לו ללימוד (לא של הסופרים שקית כמו של נגיד של חנות נעליים). הוא סומך על העירוב.
האם זה מותר? (למדנו שזה דרך חול סימן שכג סעיף ה גם הרב כמדומני הזכיר זאת בשיעוריו).
תודה
לר' גבריאל שלום
הבעיה של 'אזיל לחינגא' – שנראה כמי שהולך או בא מן השוק, שייכת יותר בדברים הניכרים – כגון שבא עם סל או עגלת קניות, או כשניכר שבתוכם דברי מאכל כדרכו בחול.
בפשטות במקרה שציירת אין את החשש הזה. [הגם שאני מבין שזה 'צורם בעין' – כיון שאין זה מקובל במחוזותינו].