שלום, ישר כוח גדול מאד על הביאור הנפלא והבהיר על דברי רש"י
ברצוני לשאול האם יש כוונה כזאת להקיף את כל הרש"י על החומש ?
השנה המתקרבת מה ילמד כסדר על החומש? איזה פרשן?
והאם זה בנוסף לרש"י או בנפרד?
לגרשון שלום
אנו מתעתדים בס"ד ללמוד את כל פרש"י על החומש, כפי שעשינו עם האוה"ח הקדוש והכלי יקר. אנו מתקדמים בכל פרשה לפי פרשת השבוע. בד"כ תוך חמישה מחזורים אנו אמורים לסיים בעז"ה.
כמו"כ אנו לומדים בד בבד את הספר זרע שמשון על הפרשה.
מה נלמד בעתיד? איני יודע, אולי ביאור המלבי"ם על התורה בס"ד ובל"נ.
לדוד שלום
הרמב"ן והרמב"ם מתייחסים לשאלתך, ואצטט:
רמב"ן ויקרא פרק יח:
"והטעם בהיות העונשין הגדולים כמיתת בית דין והכרת בעניני הבעילה, מפני שגילוי העריות דבר נמאס מאד אצל התורה, כנזכר בזאת הפרשה ובמקומות רבים בכתוב, וחכמים מזכירין לעולם עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, יזכירו אותה אחר עבודה זרה וקודם שפיכות דמים, וכמו שאמרו (סנהדרין קו א) אלהיהם של אלו שונא זמה הוא. ויש לענין סוד גדול בסוד היצירה. והרב [הרמב"ם] אמר במורה הנבוכים (ג מא) בעבור היות יצר האדם גדול בענין המשגל והתאוה בו רבה, והדברים שהם רבי המכשולות צריכים עונש גדול ליסר אותם. וגם זה אמת":
איני יודע סודו של הרמב"ן, אבל על פי הזוה"ק קדושת היסוד [אות ברית קודש] היא "יסוד" האדם, ולכן כל פגם שם מהווה פגם מהותי בכל האישיות, יותר מכל עבירה אחרת שפוגמת נקודתית. כאן הפגם הוא ב'יסוד'!
ובספר מרכבות ארגמן פ' וישב כתב: אלהיהם של אלה שונא זימה, הקב"ה נטע כאדם תאוה עצומה לעריות (ע' זוהר ויקרא טו: כשיצה"ר מתגבר על האדם זה דוקא בעריות, כי כל העוונות אחוזים שם, וכמ"ט ח"י דף קעד), ולכן בה דוקא יותר מכל התאוות נבחן האדם אם הוא עבד ה' ומוותר על תאוותו לעריות כי ה' ציווה כן, כעין שאמרו באבות "בטל רצונך מפני רצונו" כי אם יוצר האדם היה נוטע בו תאוה עצומה לאכילת חזיר, הגמרא היתה אומרת "אלהיהם של אלו שונא חזיר הוא", ועכשיו שעיקר התאוה היא בעריות נקטה הגמרא "אלהיהם של אלו שונא זימה הוא'/ מילת "שונא" באה לחדד לאדם שכאן נבחן יותר מכל המבחנים, אבל לא שבעצמותו של הקב"ה שייכת איזו מידה וכ"ש לא שנאה.
שלום, ישר כוח גדול מאד על הביאור הנפלא והבהיר על דברי רש"י
ברצוני לשאול האם יש כוונה כזאת להקיף את כל הרש"י על החומש ?
השנה המתקרבת מה ילמד כסדר על החומש? איזה פרשן?
והאם זה בנוסף לרש"י או בנפרד?
לגרשון שלום
אנו מתעתדים בס"ד ללמוד את כל פרש"י על החומש, כפי שעשינו עם האוה"ח הקדוש והכלי יקר. אנו מתקדמים בכל פרשה לפי פרשת השבוע. בד"כ תוך חמישה מחזורים אנו אמורים לסיים בעז"ה.
כמו"כ אנו לומדים בד בבד את הספר זרע שמשון על הפרשה.
מה נלמד בעתיד? איני יודע, אולי ביאור המלבי"ם על התורה בס"ד ובל"נ.
מטות – קובץ 03 – לא;ח-כב
רש"י על הפסוק טז: "אלקיהם של אלה שונא זימה": האם הכוונה שהשם שונא זאת יותר משאר העבירות? ואם כן, למה?
לדוד שלום
הרמב"ן והרמב"ם מתייחסים לשאלתך, ואצטט:
רמב"ן ויקרא פרק יח:
"והטעם בהיות העונשין הגדולים כמיתת בית דין והכרת בעניני הבעילה, מפני שגילוי העריות דבר נמאס מאד אצל התורה, כנזכר בזאת הפרשה ובמקומות רבים בכתוב, וחכמים מזכירין לעולם עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, יזכירו אותה אחר עבודה זרה וקודם שפיכות דמים, וכמו שאמרו (סנהדרין קו א) אלהיהם של אלו שונא זמה הוא. ויש לענין סוד גדול בסוד היצירה.
והרב [הרמב"ם] אמר במורה הנבוכים (ג מא) בעבור היות יצר האדם גדול בענין המשגל והתאוה בו רבה, והדברים שהם רבי המכשולות צריכים עונש גדול ליסר אותם. וגם זה אמת":
איני יודע סודו של הרמב"ן, אבל על פי הזוה"ק קדושת היסוד [אות ברית קודש] היא "יסוד" האדם, ולכן כל פגם שם מהווה פגם מהותי בכל האישיות, יותר מכל עבירה אחרת שפוגמת נקודתית. כאן הפגם הוא ב'יסוד'!
ובספר מרכבות ארגמן פ' וישב כתב: אלהיהם של אלה שונא זימה, הקב"ה נטע כאדם תאוה עצומה לעריות (ע' זוהר ויקרא טו: כשיצה"ר מתגבר על האדם זה דוקא בעריות, כי כל העוונות אחוזים שם, וכמ"ט ח"י דף קעד), ולכן בה דוקא יותר מכל התאוות נבחן האדם אם הוא עבד ה' ומוותר על תאוותו לעריות כי ה' ציווה כן, כעין שאמרו באבות "בטל רצונך מפני רצונו" כי אם יוצר האדם היה נוטע בו תאוה עצומה לאכילת חזיר, הגמרא היתה אומרת "אלהיהם של אלו שונא חזיר הוא", ועכשיו שעיקר התאוה היא בעריות נקטה הגמרא "אלהיהם של אלו שונא זימה הוא'/ מילת "שונא" באה לחדד לאדם שכאן נבחן יותר מכל המבחנים, אבל לא שבעצמותו של הקב"ה שייכת איזו מידה וכ"ש לא שנאה.