יהושע יז

(א) וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה כִּי הוּא בְּכוֹר יוֹסֵף לְמָכִיר בְּכוֹר מְנַשֶּׁה אֲבִי הַגִּלְעָד כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה וַיְהִי לוֹ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן:

רד"ק כי הוא בכור יוסף – כלומר לפי שהיה הוא בכור יוסף, ומכיר היה בכורו, והיה איש מלחמה זה גרם לו שבאה לו הנחלה בארץ הגלעד,

כי בני גד ובני ראובן שאלו אותה הארץ מפני שהיה להם מקנה רב והיא היתה ארץ מקנה

אבל חצי שבט מנשה לא היה לו אלא מפני גבורתו של מכיר שלכד הארץ

וזו הברכה היתה לו מפני שהיה אביו בכור יוסף והוא היה בכור גם כן ובעבורו רמז משה בברכתו בכור שורו הדר לו וקרני ראם בהם עמים ינגח יחדיו:

 מצודת דוד כי הוא בכור – רצה לומר, אף שהוא הבכור והיה אם כן מהראוי לקחת גורלו ראשון, מכל מקום נתאחר מלקחת גורלו עד שלקח אפרים תחלה, ואחר זה היה הגורל למטה מנשה, וזה היה בעבור ברכת יעקב שהקדימו בכל דבר.

למכיר בכור מנשה – רצה לומר, אבל בבני מנשה שלא היתה סיבה מה להקדים הצעיר להבכור, לזה לקח הבכור תחלה.

אבי הגלעד – על שם בנו גלעד היה נקרא, או רצה לומר, שר הגלעד, ואמר על שם סופו. איש מלחמה – ובחר לשבת בעבר הירדן על הספר במקום סכנה, להראות לגוים את גבורתו, ולזה היה לו הגלעד והבשן:

  מלבי"ם כי הוא בכור יוסף – מבאר מדוע נתחלק מנשה לשני חצאין, כי מצד היותו בכור יוסף היה חשוב ושם לו בגבורים ומרובה באוכלוסין ע"כ מכיר בכרו – (והוא אשר היה איש מלחמה -) היו לו הגלעד והבשן – (וגם חז"ל קבלו שמה שנקרע מטה מנשה לשנים הי' בסבת יוסף שגרם לשבטים לקרוע, ולמה לא נקרע שבט אפרים רק מנשה מבאר כי הוא בכור יוסף):

(ב) וַיְהִי לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם לִבְנֵי אֲבִיעֶזֶר וְלִבְנֵי חֵלֶק וְלִבְנֵי אַשְׂרִיאֵל וְלִבְנֵי שֶׁכֶם וְלִבְנֵי חֵפֶר וְלִבְנֵי שְׁמִידָע אֵלֶּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף הַזְּכָרִים לְמִשְׁפְּחֹתָם:

מלבי"ם ויהי. – א"כ הנחלה הנחשבת פה היתה לנותרים, והיה בהם ששה בתי אבות זכרים, וז"ש הזכרים למשפחתם – ועוד נקבות יורשות כמו שמפרש ולצלפחד וכו':

(ג) וְלִצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה: (ד) וַתִּקְרַבְנָה לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִים לֵאמֹר ה' צִוָּה אֶת מֹשֶׁה לָתֶת לָנוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ אַחֵינוּ וַיִּתֵּן לָהֶם אֶל פִּי ה' נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן:

מצודת דוד אחינו – רצה לומר, אחי אבינו. אל פי ה' – על פי ה' במצותו:

  מלבי"ם בתוך אחי אביהן – בארו חז"ל שחוץ ממה שלקחו נחלת צלפחד שהיה מיוצאי מצרים לקחו עם אחי צלפחד חלק בנחלת חפר וז"ש בתוך אחי אביהן:

(ה) וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה לְבַד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן:

  מלבי"ם על יהושע פרק יז פסוק ה – חלק באור הענין

(ה) עשרה – ששה לששה בתי אבות ובנות צלפחד לקחו ד' חלקים כמש"פ חז"ל.

ועל פי הפשט, א) מהַמִּכְמְתָת עד עין תפוח, ב) ארץ תפוח עד נחל קנה, ג) מנחל קנה צפונה לנחל עד הים, ד) בית שאן ובנותי', ה) יבלעם ובנותיה, ו) דאר ובנותיה, ז) עין דור ובנותיה, ח) תענך ובנותיה, ט) מגידו ובנותיה, י) שלשת הנפת, הרי עשרה מחוזות שכ"א היה חבל ומדה מיוחדת:

(ו) כִּי בְּנוֹת מְנַשֶּׁה נָחֲלוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ בָּנָיו וְאֶרֶץ הַגִּלְעָד הָיְתָה לִבְנֵי מְנַשֶּׁה הַנּוֹתָרִים:

 מלבי"ם כי בנות – לפי' חז"ל מבאר שהיו עשרה עם חלקי בנות צלפחד, ולמה שפרשתי באר שהוצרכו חבלים רבים כי גם בנות ירשו בתוך הבנים.

 הנותרים – מוגדר אצלי כי הנותר הוא הטפל, [להבדיל מהנשאר. בש] ולמעלה (פ"ב) קרא כל בני מנשה נותרים בבחינת שמכיר בגבורתו הקדים לקחת חלקו ופה קרא בני מכיר נותרים בבחינת שהיו מועטים נגד ששה בתי אבות:

(ז) וַיְהִי גְבוּל מְנַשֶּׁה מֵאָשֵׁר הַמִּכְמְתָת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי שְׁכֶם וְהָלַךְ הַגְּבוּל אֶל הַיָּמִין אֶל יֹשְׁבֵי עֵין תַּפּוּחַ: (ח) לִמְנַשֶּׁה הָיְתָה אֶרֶץ תַּפּוּחַ וְתַפּוּחַ אֶל גְּבוּל מְנַשֶּׁה לִבְנֵי אֶפְרָיִם:  (ט) וְיָרַד הַגְּבוּל נַחַל קָנָה נֶגְבָּה לַנַּחַל עָרִים הָאֵלֶּה לְאֶפְרַיִם בְּתוֹךְ עָרֵי מְנַשֶּׁה וּגְבוּל מְנַשֶּׁה מִצְּפוֹן לַנַּחַל וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה:  (י) נֶגְבָּה לְאֶפְרַיִם וְצָפוֹנָה לִמְנַשֶּׁה וַיְהִי הַיָּם גְּבוּלוֹ וּבְאָשֵׁר יִפְגְּעוּן מִצָּפוֹן וּבְיִשָּׂשכָר מִמִּזְרָח:  (יא) וַיְהִי לִמְנַשֶּׁה בְּיִשָּׂשכָר וּבְאָשֵׁר בֵּית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְיִבְלְעָם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת יֹשְׁבֵי דֹאר וּבְנוֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי עֵין דֹּר וּבְנֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי תַעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ וְיֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וּבְנוֹתֶיהָ שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת:

(יב) וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְהוֹרִישׁ אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת:

רש"י ויואל – ויאבה:

  מלבי"ם ולא יכלו – הנה מה שהיה למנשה ביששכר ובאשר זה היה אחר כך שא"ל יהושע והיה לך תוצאותיו, כמו שיספר בכתובים הבאים, ובכ"ז לא יכלו בני מנשה להוריש וגו':

(יג) וַיְהִי כִּי חָזְקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵשׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ:  (יד) וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם רָב עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי ה':

מי דברו? בני יוסף זה מנשה ואפרים, או רק שבט מנשה?

רש"י וידברו בני יוסף – שבט מנשה.

עד אשר עד כה ברכני ה' – עד אשר ראית שנתרבה מנינו ממנין ראשון שנמנו בתורה עד למנין השני 20,500 כמנין 'כה' בגימטריא, במנין ראשון אתה מוצא במנשה בספר במדבר (א לד): 32,200, ובפנחס (שם כו לד):  52,700.

רד"ק לפיכך צעקו לפי שאבותיהם שהיו מיוצאי מצרים היו מעטים והיו הם עם רב ולא נטלו חלקם אלא כנגד אבותיהם שהיו יוצאי מצרים שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו,

וראיה עוד כי בני מנשה היו הצועקים ולא בני אפרים תשובתם ליהושע לא ימצא לנו ההר וגו' לאשר בבית שאן ובנותיה והוא היה למנשה.

מלבי"ם מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד – כבר בארתי שהגם שהפילו לאפרים ומנשה שני גורלות, בכ"ז נפל להם חבל אחד ותחום אחד רק שתחום זה נתחלק לשני חלקים, וכבר בארנו (ריש סי' י"ד) כי הגורל לא הראה רק באיזה מקום יהיה תחומו של השבט [באופן כללי], ואח"כ הי' ביד יהושע להרבות או למעט כפי מספר אנשי השבט.

ובני יוסף היו מרובים [לפ"ז פליג ארש"י והרד"ק שמפרשים ש'בני יוסף הכתוב כאן הם רק שבט מנשה] כמספר אנשים משני שבטים (שבזה נתקיים אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי)

ובכ"ז לא נתן לשניהם רק חבל א' וגורל אחד, ר"ל שלא הי' כָּמוּתוֹ רק ככמות גורל א' מן השבטים:

 ואני עם רב – ולפי מספר הגלגולת היה צריך לכפול החבלים:

רש"י מוסיף :דבר אחר: וַאֲנִי עַם רָב עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה בֵּרְכַנִי ה'– עד אשר עד כה, ברכה נאמרה לאברהם (בראשית טו ה): כה יהיה זרעך, נתקיימה בי.

ולפי פשוטו, עד אשר עד כה, עד אשר כך, כאשר אתה רואה:

(טו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אִם עַם רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים כִּי אָץ לְךָ הַר אֶפְרָיִם:

  מלבי"ם ויאמר, השיב להם, להוסיף וליתן לך חוץ מתחומך אי אפשר, כי לא יכול יהושע לתת רק במקום התחום לא בגבול אחר,

רק מאחר ואתה עם רב, הלא תוכלו בקרדומות לקצץ את היער ותחת מקום עצי יער יהיו שדי תבואה,

וז"ש עלה לך היערה ובראת לך שם – ר"ל שם תברא ארץ חדשה מלאה שדות וכרמים ע"י שתכרות העצים ותשרשם משם,

כי אץ לך הר אפרים – הוא ממהר לך (כמו ולא אץ לבא כיום תמים) מצפה אליך כי תבראנו להיות ארץ נושבת:

רש"י אם עם רב אתה – יש בך כח לכרות יערות ולפנותה ובראת – לשון כריתה, כמו (יחזקאל כג מז): וברא אתהן בחרבותם,

סוטה לו ע"ב  

וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב… ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה, אמר להן: לכו והחבאו עצמכם ביערים שלא תשלוט בכם עין הרע, אמרו ליה: זרעיה דיוסף לא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב: +בראשית מט+ בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, ואמר ר' אבהו: אל תהי קורא עלי עין אלא עולי עין. רבי יוסי בר' חנינא אמר, מהכא: +בראשית מח+ וידגו לרוב בקרב הארץ, מה דגים שבים – מים מכסין עליהן ואין העין שולטת בהן, אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהן.

(טז) וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר וְרֶכֶב בַּרְזֶל בְּכָל הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ הָעֵמֶק לַאֲשֶׁר בְּבֵית שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל:

מלבי"ם ויאמר בני יוסף – השיבו לו, מה שאתה אומר שנברא את ההר לעשות מן היער שבו ערי מושב, זה לא יועיל כי לא ימצא לנו ההר – לא יספיק לצרכינו כי אנו מרובים יותר,

זאת שנית, ורכב ברזל בכל הכנעני היושב – בעמק, אחרי ההר ההוא, וטוב יהיה היער מחיצה בינינו ובינם בל יעלו וישחיתו את הארץ בכלי משחיתם:

(יז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בֵּית יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה לֵאמֹר עַם רַב אַתָּה וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ לֹא יִהְיֶה לְךָ גּוֹרָל אֶחָד:

 מלבי"ם ויאמר יהושע – אז ראה יהושע כי מוכרח להוסיף על גבול ארצם, והם הערים מאשר ומיששכר שהוסיף למנשה את בית שאן וכו' (כנ"ל פסוק י"א)

אמר להם אחר שיש לך שני מעלות,

א) עם רב אתה – בכמות,

ב) כח גדול לך – באיכות ובחוזק, לכן לא יהיה לך גורל אחד – ר"ל אוכל להוסיף על גורלך:

(יח) כִּי הַר יִהְיֶה לָּךְ כִּי יַעַר הוּא וּבֵרֵאתוֹ וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו כִּי תוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ כִּי חָזָק הוּא:

  מלבי"ם כי הר –

א) ע"י שעם רב אתה יהיה ההר לך – לצרכך, כי יער הוא ובראתו – ותבנה שם ערי מושב,

ב) ע"י שכח גדול לך.  והיה לך תוצאותיו – אני מוותר לך גם גבולי ההר אחריו שהוא העמק, הערים אשר בחלק של אשר ויששכר (שחשב למעלה י"א) והם לא יקפידו ע"ז במה שאני מגרע מנחלתם.

 כי רכב ברזל לו וגם חזק הוא – מצד עצמו, ולא יוכלו אשר ויששכר להורישו

וישמחו ע"ז כי אתה תורישנו משם,

וזה הודעה עמ"ש למעלה ויהי למנשה באשר וביששכר ושבכ"ז גם בני יוסף לא הורישוהו: