השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 

דרוש מתנדב לזיכוי הרבים >>

 
יחזקאל

יחזקאל פרק טו

(א) וַיְהִ֥י דְבַר־ה֖' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: (ב) בֶּן־אָדָ֕ם מַה־יִּֽהְיֶ֥ה עֵץ־הַגֶּ֖פֶן מִכָּל־עֵ֑ץ הַזְּמוֹרָ֕ה אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בַּעֲצֵ֥י הַיָּֽעַר:

רד"ק ויהי – בן אדם מה יהיה עץ הגפן מכל עץ מה גריעתו מכל עץ אחר כתרגום יונתן בַּר אָדָם מַה שְׁנָא אִילַן גוּפְנָא מִכָּל אִילָנָא וכו':

ובאיזה עץ גפן אני שואל אותך – לא על עץ גפן שעשה פרי, כי אותו חשוב הוא,

אלא הזמורה אשר בעצי היער והוא כמותם שאינם עושים פרי, עליה אני שואל אותך,

כי אפילו כעצי היער אינה, כי עצי היער אף על פי שאינם עושים פרי הם ראויים לעשות מהם למלאכה

לעשות מהם כלים ולקרות מהם בתים אבל עץ הגפן הזה אינו כן:

מלבי"ם מה יהיה עץ הגפן. דרך הנוטעים להרכיב ולהבריך זמורות עץ פרי בעץ פרי אחר

שע"י ההרכבה הזאת ימשך אליו יניקה מהעץ שנברך לתוכה ויוציא פרי משונה ממוצעת בין שניהם

למשל שיבריך זמורות גפן באילן תאנה ימשוך אל זמורות הגפן מתיקות התאנה,

או כמ"ש (כלאים פ"א) אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח שתהיה זורקת מימיה לתוכה,

וכן ירכיבו אילן סרק חלוש באילן סרק חזק שעי"כ נעשה העץ עב יותר כפי העץ שהורכב לתוכה,

אולם אם ירכיבו עץ הגפן באילן סרק לא ירויח מאומה שעי"כ יפסיד הפרי כי תנובת הגפן יובטל באילן הסרק, ולא ירויח בעצו כי עץ הגפן רך וחלוש וא"א שיתקשה ויתעבה ע"י האילן הסרק שהורכב בו,

וז"ש מה יהיה עץ הגפן מכל עץ – ר"ל מה יתהוה ממנו אם יורכב בעץ אחר,

ומפרש הזמורה של הגפן אשר היה והורכב בעצי היער מה יהיה ממנו,

שאם ירכיבו עץ סרק חלש בעצי היער העבים יתהוה ממנו עץ עב וחזק,

אבל מה יתהוה מעץ הגפן שחמרו חלוש מאד:

מלבי"ם ביאור המילות מה יהיה עץ הגפן מכל עץ. לדעת המפ' היל"ל מה ההבדל בין עץ הגפן ובין כל עץ,

ולשון יהיה מורה מה יתהוה ממנו, כמו והיה לדם ביבשת,

ושם זמורה מורה על ענף שנכרת מן העץ, או ענף שכורתים להרכיב באילן אחר כמו וזמורת זר תזרענו (ישעיה י"ח):

 

(ג) הֲיֻקַּ֤ח מִמֶּ֙נּוּ֙ עֵ֔ץ לַעֲשׂ֖וֹת לִמְלָאכָ֑ה אִם־יִקְח֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ יָתֵ֔ד לִתְל֥וֹת עָלָ֖יו כָּל־כֶּֽלִי:

מלבי"ם היקח ממנו. וכי ירויח עי"כ שיתעבה ויתקשה עד שיקח ממנו עץ לעשות למלאכה,

או עכ"פ שיקח ממנו יתד לתלות עליו כל כלי, רצה לומר כלי כל שהוא

הלא לא ירויח בזה דבר רק יפסיד, שתחת שעד עתה היה עומד לעשות ענבים, מעתה לא יעשה פרי עוד:

מלבי"ם ביאור המילות כל כלי. כלי כל שהוא, שמלת כל הבא במשפט שולל הוא שולל כללי:

 

(ד) הִנֵּ֥ה לָאֵ֖שׁ נִתַּ֣ן לְאָכְלָ֑ה אֵת֩ שְׁנֵ֨י קְצוֹתָ֜יו אָכְלָ֤ה הָאֵשׁ֙ וְתוֹכ֣וֹ נָחָ֔ר הֲיִצְלַ֖ח לִמְלָאכָֽה: (ה) הִנֵּה֙ בִּֽהְיוֹת֣וֹ תָמִ֔ים לֹ֥א יֵֽעָשֶׂ֖ה לִמְלָאכָ֑ה אַ֣ף כִּי־אֵ֤שׁ אֲכָלַ֙תְהוּ֙ וַיֵּחָ֔ר וְנַעֲשָׂ֥ה ע֖וֹד לִמְלָאכָֽה: ס

רד"ק הנה לאש נתן לאכלה – אין בו צורך אלא להדליק בו האש:את שני קצותיו אכלה האש – עוד אתננו פחות ואומר הנה שני קצותיו אכלה האש כלומר אם יקחו אותו מתוך האש אחר שאכלה שני קצותיו באמת תוכו נחר כי אם אכלתו מן הקצה האחד עד הקצה האחר רחוק מן האש ולא נחר אבל אם אכלה האש שני קצותיו באמת תוכו נחר ואף על פי שלא אכלתו האש נחר הוא מפני האש שאכלה סביבותיו ואין לו צורך אלא שיחזור אדם אותו לאש כי בהיותו תמים ושלם לא היה ראוי למלאכה כ"ש כשאכלתו האש סביביו:ותוכו נחר – שרשו חרר מפעלי הכפל והוא נפעל בשקל ונקל זאת בעיני ה' ונסב גועתה ונקמצה חי"ת נחר מפני הזקף או הוא נפעל בינוני לפיכך היא קמוצה כמו עם נבר תתב' אבל נחר מפוח שהוא נפעל עבר החי"ת פתוחה וכן ויחר מבנין נפעל בשקל לא ימד אלא מפני שלא תדגש החי"ת והיו"ד בצר"י והחי"ת קמוצה מפני הזקף ונחר הוא ענין הדבר המורגש מהאש לא שנשרף ממש

וענין המשל כי המשיל ישראל לעץ גפן שהוא עץ דק ורפה מכל העצים ובישראל נאמר כי אתם המעט מכל העמים

וכשיוצא פרי טוב יצא ממנו היין המשמח אלהים ואנשים הנה העץ הזה אין בו תועלת אלא בפריו,

וישראל הוא עץ הגפן כמו שהמשילו ישעיהו ואמר כרם היה לידידי בקרן בן שמן ויטעהו שורק ויקו לעשות ענבים ויעש באושים

והנה הוא [במקום לעשות פרי ענבים לא עשה אלא] זמורת היער ואין בו צורך אלא לאש

וישראל כיון שעשה מעשים רעים אין לו תקנה אלא ליסרו למשפט ברעב ובחרב ובדבר והוא האש

והנה שני קצותיו אכלה האש – כמו שאמר ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה

אמר ותלהטהו ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב [ישעיה מב-כה].

ואמר ובתוכו נחר – זה ירושלם שהיא באמצע ארץ ישראל,

ובכל הרעה שראו שבאה לעשרת השבטים ולכל ערי יהודה לבד ירושלם,

ואף על פי כן יושבי ירושלם שנחרו מן האש ובאו להם ארבעת השפטים לא לקחו מוסר

ומה תקוה יש בהם אם ימלטו מן האש שלא תאכלם לגמרי? הנה לא יצליחו למלאכה

כלומר לא יחזרו בתשובה ולא ייטיבו מעשיהם

הנה אין להם תקנה אלא להחזירם לאש לאכלם ולהחרימם גם ירושלם שתהיה שממה

וזהו שאמר מהאש יצאו והאש תאכלם

ואמרתי שירושלם נמלטה מן האש, ששלחתי אליהם השכם והערב שישובו בתשובה, והעיר לא תשרף באש, ולא שמעו, אם כן האש תאכלם:

הנה בהיותו תמים – כשהיו כל ישראל בארצם לא רצו לחזור בתשוב' אף על פי שהייתי מתרה בהם על ידי נביאי תמיד והייתי משליט בהם אויביהם לשלול שלל ולבוז בז כדי שיוסרו ולא עשו תשובה

כל שכן עתה שהרגילו במעשיהם הרעים עד שאכלה אותם האש כל סביבם וחרבה כל ארץ ישראל מלבד ירושלם והקשו את לבם עד שנעשה להם האסור כהתר והורגלו במעשי הגוים הרעים ואחזו ברעה אחר רעה!

ואמ' כי הגוים מצליחי' במעשיה' ואעשה כן גם אני

כמו שאמר אחז כשנלחם עליו מלך ארם כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני

לפיכך אין בהם תקוה כי נחרו מן האש ולא הרגישו אם כן האש תאכלם:

 

מלבי"ם (ד – ה) הנה לאש נתן. אחר שאין בו תועלת לא לשאת פרי ולא שיעשה מלאכה מעצו אינו ראוי רק לאש, וגם זה לא להבעירו כדי להחם ולבשל ולאפות בחומו רק לאכלה, כי גם חומו חלוש ואין בו תועלת,

מוסיף לאמר, אמנם אחר שניתן לאש והאש אכלה את שני קצותיו וגם נחר תוכו,

היצלח אז למלאכה זה ודאי א"א, כי הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה

ואיך יעשה למלאכה אחר שאש אכלתהו?:

 

(ו) לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י ה֔' כַּאֲשֶׁ֤ר עֵץ־הַגֶּ֙פֶן֙ בְּעֵ֣ץ הַיַּ֔עַר אֲשֶׁר־נְתַתִּ֥יו לָאֵ֖שׁ לְאָכְלָ֑ה כֵּ֣ן נָתַ֔תִּי אֶת־יֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם:

מלבי"ם לכן כה אמר ה'. עתה באר את הנמשל, כי ישראל נמשלים לעץ הגפן, שהוא חלוש מצד חמרו

והוא נכבד מצד צורתו שהוא מוכן לשאת פרי, שהוא משפט וצדקה,

כמ"ש כרם היה לידידי וכו' ויקו לעשות ענבים, כי כרם ה' צבאות בית ישראל ויקו למשפט לצדקה (ישעיה ה'),

וכבר באר החוקר כי שלמי הצורה הם חלושי החומר [כדוגמת פרופסור שאינו איש שרירים גיבור מלחמה],

כי כח ישראל ותקפם היא מפאת הצורה האלהית אם הם שומרים תורה ומצות ודבקים באלהים חיים,

לא מפאת חומרם שהם המעט מכל העמים.

אולם הם נתערבו בעצי היער, שהלכו לבקש עזר ממצרים ומאשור,

שזה נמשל להרכבה כמ"ש ע"כ תטעי נטעי נעמנים וזמורת זר תזרענו (ישעיה י"ז)

ואמר ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה (ירמיה ב'),

ונדמו בזה כמו שמרכיבין זמורות הגפן בעצי היער שהפסיד צורתו ולא הרויח בחמרו

כן לא השיגו עזר וחוזק מהעמים האלה רק סר מהם צורתם וניתנו לאש לאכלה שבא עליהם נבוכדנצר והגלה מהם בגלות יהויכין ויהויקים,

אולם אשר נשארו בימי צדקיהו נדמו כזמורה שאכלה האש שני קצותיו ותוכו נחר, וז"ש.

 

(ז) וְנָתַתִּ֤י אֶת־פָּנַי֙ בָּהֶ֔ם מֵהָאֵ֣שׁ יָצָ֔אוּ וְהָאֵ֖שׁ תֹּֽאכְלֵ֑ם וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה֔' בְּשׂוּמִ֥י אֶת־פָּנַ֖י בָּהֶֽם:

מלבי"ם ונתתי פני בהם. שמוכן עוד להענישם בהשגחתו,

 כי מהאש יצאו ר"ל הנשאר בימי צדקיהו כבר יצאו מהאש, ואין ראוים עוד למלאכה רק להחזירם שנית אל האש עד שהאש תאכלם כולם, ועי"ז ארויח שני דברים,

א) וידעתם כי אני ה' בשומי פני בהם, שע"י העונש ההשגחיי תכירו את ה' המשגיח ומעניש:

תרגום יונתן וְאֶתֵּן יַת פּוּרְעֲנוּתִי בְּהוֹן עַל פִּתְגָמַי אוֹרַיְתָא דִיהִיבִין מִגוֹ אֶשְׁתָּא עֲבַרוּ וְעַמְמַיָא דִתְקִיפִין כְּאֶשְׁתָּא יְשֵׁיצִינוּן וְתִידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ כַּד יָחוּל רוּגְזִי בְּהוֹן:

 

(ח) וְנָתַתִּ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ שְׁמָמָ֑ה יַ֚עַן מָ֣עֲלוּ מַ֔עַל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י הֽ':

מלבי"ם ב) ונתתי את ארץ שממה שזה מגיע להם ע"פ מעשיהם הרעים

יען מעלו מעל ויחוייב להענישם כפי המשפט:

 

 


 

Print Friendly, PDF & Email

2 תגובות על “יחזקאל פרק מח”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. עודד יעקבי הגיב:

    למעשה, שמראה המרכבה שמתאר יחזקאל, מבוסס על מראה המכונות במקדש – בטכניקה של נבואה שהייתה מקובלת על נביאים רבים אחרים, אשר ביססו את "המראות" שלהם על כל מיני דברים יום-יומיים, החל ב"כלוב קיץ" או "ענף שקד" ועד "סיר נפוח" ועד "דודאי תאנים"…

    כך, למשל, נוהג גם ירמיה בן ימלה, אשר "החזון השמימי" שלו תואם את מה שרואות עיניו בשער שומרון – והשווה את הפסוקים:

    וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן וְכָל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם. וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלֹּתָם. וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן יְהוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ…

    [ויֹּאמֶר מִיכָיְהוּ] "רָאִיתִי אֶת יְהוָה יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוָה מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד. וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה, וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, בַּמָּה. וַיֹּאמֶר, אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו. וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל, צֵא וַעֲשֵׂה כֵן. וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן יְהוָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה, וַיהוָה דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה."

    אפילו צדקיהו בן כנענה מבין את הקשר בין המשל לנמשל (כלומר, מבין שהוא "רוח השקר" במשל), ועל כן מזדעק, ככתוב: "וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה וַיַּכֶּה אֶת מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי, וַיֹּאמֶר אֵי זֶה עָבַר רוּחַ יְהוָה מֵאִתִּי לְדַבֵּר אוֹתָךְ"…

    גם במקרה של יחזקאל, הדמיון בין התיאור שלו ובין תאור המכונות במקדש אינו "כללי" אלא פרטני מאוד – ממש עד הפרטים הקטנים – ונראה שהוא ממש מעוניין שמאזיניו יבינו את הקשר בין התיאור לבין מראה המכונות במקדש:

    "וַיַּעַשׂ אֶת-הַמְּכֹנוֹת עֶשֶׂר, נְחֹשֶׁת: אַרְבַּע בָּאַמָּה אֹרֶךְ הַמְּכוֹנָה הָאֶחָת, וְאַרְבַּע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ, וְשָׁלֹשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתָהּ. וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּכוֹנָה, מִסְגְּרֹת לָהֶם; וּמִסְגְּרֹת, בֵּין הַשְׁלַבִּים. וְעַל-הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים, אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים, וְעַל-הַשְׁלַבִּים, כֵּן מִמָּעַל וּמִתַּחַת לַאֲרָיוֹת וְלַבָּקָר; לֹיוֹת מַעֲשֵׂה מוֹרָד. וְאַרְבָּעָה אוֹפַנֵּי נְחֹשֶׁת לַמְּכוֹנָה הָאַחַת וְסַרְנֵי נְחֹשֶׁת, וְאַרְבָּעָה פַעֲמֹתָיו כְּתֵפֹת לָהֶם; מִתַּחַת לַכִּיֹּר הַכְּתֵפוֹת יְצֻקוֹת, מֵעֵבֶר אִישׁ לֹיוֹת. וּפִיהוּ מִבֵּית לַכֹּתֶרֶת וָמַעְלָה, בָּאַמָּה, וּפִיהָ עָגֹל מַעֲשֵׂה-כֵן, אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה; וְגַם-עַל-פִּיהָ, מִקְלָעוֹת, וּמִסְגְּרֹתֵיהֶם מְרֻבָּעוֹת, לֹא עֲגֻלּוֹת. וְאַרְבַּעַת הָאוֹפַנִּים לְמִתַּחַת לַמִּסְגְּרוֹת, וִידוֹת הָאוֹפַנִּים בַּמְּכוֹנָה; וְקוֹמַת הָאוֹפַן הָאֶחָד, אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה. וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה; יְדוֹתָם וְגַבֵּיהֶם וְחִשֻּׁקֵיהֶם וְחִשֻּׁרֵיהֶם–הַכֹּל מוּצָק. וְאַרְבַּע כְּתֵפוֹת–אֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הַמְּכֹנָה הָאֶחָת; מִן-הַמְּכֹנָה כְּתֵפֶיהָ. וּבְרֹאשׁ הַמְּכוֹנָה, חֲצִי הָאַמָּה קוֹמָה–עָגֹל סָבִיב; וְעַל רֹאשׁ הַמְּכֹנָה יְדֹתֶיהָ וּמִסְגְּרֹתֶיהָ מִמֶּנָּה. וַיְפַתַּח עַל-הַלֻּחֹת, יְדֹתֶיהָ, וְעַל מִסְגְּרֹתֶיהָ, כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת–כְּמַעַר-אִישׁ וְלֹיוֹת סָבִיב. כָּזֹאת עָשָׂה אֵת עֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת: מוּצָק אֶחָד מִדָּה אַחַת, קֶצֶב אֶחָד–לְכֻלָּהְנָה"

    הנה כי כן, "נחושת" יש גם בתיאור של יחזקאל, וגם בתיאור 'המכונות'. "ארבע פנים"/"צורה מרובעת" יש בשני התיאורים. "ארבע אופנים מנחושת/מתכת נוצצת כעין תרשיש" יש בשני התיאורים. "אריות"/"פני אריה"; "בקר"/"פני שור"; וגם "כרובים"/"פני אדם"; יש בשני התיאורים. עוד יש לציין שמכונות כמו אלו שעמדו במקדש שלמה, נמצאו גם בחפירות ארכיאולוגיות בקפריסין (למעשה, הן קדמו לימי מקדש שלמה במאה – מאתיים שנה), ומסתבר שגם תיאור הנשרים, עם הכנפיים הפרוסות מלמעלה, מסתדר עם פיסלוני נשרים שהוצבו על ארבע הפינות העליונות של המכונות שנמצאו בקפריסין; ואפילו הביטוי "עיניים על גבותיהם סביב" מתברר לפי העיטור על החלק העגול של המכונה, שמעל הרקיע שעל ראשי הכרובים – וראה בתמונה מצורפת בקישור להלן:

    https://scontent-lhr8-2.xx.fbcdn.net/v/t1.0-9/133830107_3765596746832033_3158404856199913990_n.jpg?_nc_cat=102&ccb=2&_nc_sid=dbeb18&_nc_ohc=a4QmQbasMGUAX8M21wK&_nc_ht=scontent-lhr8-2.xx&oh=f2468eaa5bf377d94e80320a3d0ce83f&oe=6024A92B

    בנוסף, חשוב לציין שגם אלמנט האש והעשן, שהוא אלמנט מרכזי בחזון יחזקאל, מתברר לאור העובדה שהמכונות שימשו מעין כיריים ענקיים לבישול, אשר מתחתן ("בינות לגלגלים") הונחו ערימות גחלים בוערות… והרי, על גבי המכונות הוצבו "כיורים" – ככתוב: "וַיַּעַשׂ עֲשָׂרָה כִיֹּרוֹת, נְחֹשֶׁת: אַרְבָּעִים בַּת יָכִיל הַכִּיּוֹר הָאֶחָד, אַרְבַּע בָּאַמָּה הַכִּיּוֹר הָאֶחָד–כִּיּוֹר אֶחָד עַל-הַמְּכוֹנָה הָאַחַת, לְעֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת" – ועל תפקידם ושימושם של הכיורים אנחנו למדים ממה שמסופר על מנהג הכהנים במקדש שילה:

    "וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים אֶת-הָעָם–כָּל-אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח, וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר, וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ. וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר–כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג, יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ; כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה."

    ביחזקאל פרק י' אף מתוארת, למעשה, לקיחת גחלים בוערות מתחת לאחת המכונות מעוטרות הכרובים הללו, בעת שהיא עומדת בחצר המקדש:

    "וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה אֶל-הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ הַכְּרֻבִים, כְּאֶבֶן סַפִּיר, כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא–נִרְאָה, עֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר אֶל-הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים, וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל-בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל אֶל-תַּחַת לַכְּרוּב וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי-אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים, וּזְרֹק, עַל-הָעִיר; וַיָּבֹא, לְעֵינָי. וְהַכְּרֻבִים, עֹמְדִים מִימִין לַבַּיִת–בְּבֹאוֹ הָאִישׁ; וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית. וַיָּרָם כְּבוֹד-יְהוָה מֵעַל הַכְּרוּב, עַל מִפְתַּן הַבָּיִת; וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת, אֶת-הֶעָנָן, וְהֶחָצֵר מָלְאָה, אֶת-נֹגַהּ כְּבוֹד יְהוָה. וְקוֹל, כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים–נִשְׁמַע, עַד-הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה: כְּקוֹל אֵל-שַׁדַּי, בְּדַבְּרוֹ. וַיְהִי, בְּצַוֺּתוֹ אֶת-הָאִישׁ לְבֻשׁ-הַבַּדִּים לֵאמֹר, קַח אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַגַּלְגַּל, מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים; וַיָּבֹא, וַיַּעֲמֹד, אֵצֶל, הָאוֹפָן. וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת-יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים, אֶל-הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרֻבִים, וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן, אֶל-חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים; וַיִּקַּח, וַיֵּצֵא".

    הסבר מפורט יותר וגם תמונות, תוכל לראות במאמר שכתבתי להלן:

    https://www.quora.com/How-do-you-explain-the-UFO-story-of-the-Book-of-Ezekiel-1-to-4-in-early-parts-If-there-were-aliens-who-came-down-to-us-back-2000-years-ago-and-if-God-was-one-of-them-would-that-interfere-with-your-beliefs/answer/Oded-Yaakobi?fbclid=IwAR0X3c4w3SqH36yxZnK2jjA2JxqpduGr3LlpYYVqRsOtKLqDmuG3tsb9y1Q

    • בועז שלום הגיב:

      לעודד שלום

      קראתי דבריך ברוב עיון. אך אחר המחילה, איני רואה קשר בין הדברים. יש כאן שני עניינים שונים בתכלית, שקווי הדמיון ביניהם קלושים, בחלק מן המובאות הפרשנות שגויה, ובאופן הכללי איני רואה יסוד להניח שיחזקאל ראה את הכיורים ואותם תיאר בנבואתו. [בכל אופן בעת הנבואה בוודאי לא מדובר בראיה ממשית של המכונות, שהרי בעת נבואתו הוא עומד על נהר כבר בבבל].

      עם כל זה אל יאוש, עצם ההעמקה בכתובים והנסיון להבינם – מבורך הוא, וללא ספק תזכה גם לכווין אל האמת!

       

      הערתי בגוף הדברים באותיות מודגשות:

      למעשה,
      שמראה המרכבה שמתאר יחזקאל, מבוסס על מראה המכונות במקדש – בטכניקה של נבואה שהייתה מקובלת על נביאים רבים אחרים, אשר ביססו את “המראות” שלהם על כל מיני דברים יום-יומיים, החל ב”כלוב קיץ” או “ענף שקד” ועד “סיר נפוח” ועד “דודאי תאנים”…

       

      כך,
      למשל, נוהג גם ירמיה בן ימלה, אשר “החזון השמימי” שלו תואם את מה שרואות עיניו בשער שומרון – והשווה את הפסוקים:

       

      וּמֶלֶךְ
      יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן וְכָל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם. וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלֹּתָם. וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד
      וְהַצְלַח וְנָתַן יְהוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ…

       

      [ויֹּאמֶר
      מִיכָיְהוּ] “רָאִיתִי אֶת יְהוָה יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוָה מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד. וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה, וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, בַּמָּה. וַיֹּאמֶר, אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו. וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל, צֵא וַעֲשֵׂה כֵן. וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן יְהוָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה, וַיהוָה דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה.”

       

      אפילו צדקיהו בן כנענה מבין את הקשר בין המשל לנמשל (כלומר, מבין שהוא “רוח השקר” במשל), ועל כן מזדעק, ככתוב: “וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה וַיַּכֶּה אֶת
      מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי, וַיֹּאמֶר אֵי זֶה עָבַר רוּחַ יְהוָה מֵאִתִּי לְדַבֵּר אוֹתָךְ”…

      איני רואה הכרח בהסבר שמחזה מיכייהו קשור למה שרואות עיניו. בן כנענה מזדעק מעצם הענין שה'נבואה' אותה קיבל כביכול עזבה אותו ועברה כעת למיכייהו. בוודאי שלא מסתבר שמיכייהו ימשיל את אחאב לקב"ה…

       

      גם במקרה של יחזקאל, הדמיון בין התיאור שלו ובין תאור המכונות במקדש אינו “כללי” אלא פרטני מאוד – ממש עד הפרטים הקטנים – ונראה שהוא ממש מעוניין שמאזיניו יבינו את הקשר בין התיאור לבין מראה המכונות במקדש:

       

      “וַיַּעַשׂ
      אֶת-הַמְּכֹנוֹת עֶשֶׂר, נְחֹשֶׁת: אַרְבַּע בָּאַמָּה אֹרֶךְ הַמְּכוֹנָה הָאֶחָת, וְאַרְבַּע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ, וְשָׁלֹשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתָהּ. וְזֶה מַעֲשֵׂה
      הַמְּכוֹנָה, מִסְגְּרֹת לָהֶם; וּמִסְגְּרֹת, בֵּין הַשְׁלַבִּים. וְעַל-הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים, אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים,
      וְעַל-הַשְׁלַבִּים, כֵּן מִמָּעַל וּמִתַּחַת לַאֲרָיוֹת וְלַבָּקָר; לֹיוֹת מַעֲשֵׂה מוֹרָד. וְאַרְבָּעָה אוֹפַנֵּי נְחֹשֶׁת לַמְּכוֹנָה הָאַחַת וְסַרְנֵי נְחֹשֶׁת, וְאַרְבָּעָה פַעֲמֹתָיו כְּתֵפֹת לָהֶם; מִתַּחַת לַכִּיֹּר הַכְּתֵפוֹת יְצֻקוֹת, מֵעֵבֶר אִישׁ לֹיוֹת. וּפִיהוּ מִבֵּית לַכֹּתֶרֶת וָמַעְלָה, בָּאַמָּה, וּפִיהָ עָגֹל מַעֲשֵׂה-כֵן, אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה; וְגַם-עַל-פִּיהָ, מִקְלָעוֹת, וּמִסְגְּרֹתֵיהֶם מְרֻבָּעוֹת, לֹא עֲגֻלּוֹת. וְאַרְבַּעַת הָאוֹפַנִּים לְמִתַּחַת לַמִּסְגְּרוֹת, וִידוֹת הָאוֹפַנִּים בַּמְּכוֹנָה; וְקוֹמַת הָאוֹפַן הָאֶחָד, אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה. וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה; יְדוֹתָם וְגַבֵּיהֶם וְחִשֻּׁקֵיהֶם וְחִשֻּׁרֵיהֶם–הַכֹּל מוּצָק. וְאַרְבַּע כְּתֵפוֹת–אֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הַמְּכֹנָה הָאֶחָת; מִן-הַמְּכֹנָה כְּתֵפֶיהָ. וּבְרֹאשׁ הַמְּכוֹנָה, חֲצִי הָאַמָּה קוֹמָה–עָגֹל סָבִיב; וְעַל רֹאשׁ הַמְּכֹנָה יְדֹתֶיהָ וּמִסְגְּרֹתֶיהָ מִמֶּנָּה. וַיְפַתַּח עַל-הַלֻּחֹת, יְדֹתֶיהָ, וְעַל מִסְגְּרֹתֶיהָ, כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת–כְּמַעַר-אִישׁ וְלֹיוֹת סָבִיב. כָּזֹאת עָשָׂה אֵת עֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת: מוּצָק אֶחָד מִדָּה אַחַת, קֶצֶב אֶחָד–לְכֻלָּהְנָה”

       

      הנה כי כן, “נחושת” יש גם בתיאור של יחזקאל, וגם בתיאור ‘המכונות’.

      הנחושת בתיאור יחזקאל נוגע לחיות המוליכות המרכבה, לא למרכבה, ואילו במקדש שלמה הכיורים היו נחושת.

      “ארבע פנים”/”צורה מרובעת” יש בשני התיאורים. “ארבע אופנים מנחושת/מתכת נוצצת כעין תרשיש” יש בשני התיאורים.

      תרשיש היא אבן טובה, ולא סוג של מתכת נוצצת.

       

       “אריות”/”פני אריה”; “בקר”/”פני שור”; וגם “כרובים”/”פני אדם”; יש בשני התיאורים.

      אם כבר יש דמיון, אזי שלמה עשה את המכונות וכל כלי המקדש [דברי הימים א פרק כח פסוק יט] "הַכֹּ֥ל בִּכְתָ֛ב מִיַּ֥ד יְקֹוָ֖ק עָלַ֣י הִשְׂכִּ֑יל כֹּ֖ל מַלְאֲכ֥וֹת הַתַּבְנִֽית": ומאת ה' הייתה זאת לעשות המכונות עם הכיורים בדומה למרכבה העליונה.

       

      עוד יש לציין שמכונות כמו אלו שעמדו במקדש שלמה, נמצאו גם בחפירות ארכיאולוגיות בקפריסין (למעשה, הן קדמו לימי מקדש שלמה במאה – מאתיים שנה), ומסתבר שגם תיאור הנשרים, עם הכנפיים הפרוסות מלמעלה, מסתדר עם פיסלוני נשרים שהוצבו על ארבע הפינות העליונות של המכונות שנמצאו בקפריסין;

      אין
      קשר בין המכונות לנשרים, ואין להקיש מאיזה מכונה שמצאו בקפריסין וכללה נשרים, למשהו שלא כתוב במקורותינו, כשהנביא כל כך דייק וירד לפרטים.

       

      ואפילו הביטוי “עיניים על גבותיהם סביב” מתברר לפי העיטור על החלק העגול של המכונה, שמעל הרקיע שעל ראשי הכרובים – וראה בתמונה מצורפת בקישור להלן:

       

      https://scontent-lhr8-2.xx.fbcdn.net/v/t1.0-9/133830107_3765596746832033_3158404856199913990_n.jpg?_nc_cat=102&ccb=2&_nc_sid=dbeb18&_nc_ohc=a4QmQbasMGUAX8M21wK&_nc_ht=scontent-lhr8-2.xx&oh=f2468eaa5bf377d94e80320a3d0ce83f&oe=6024A92B

       

      בנוסף, חשוב לציין שגם אלמנט האש והעשן, שהוא אלמנט מרכזי בחזון יחזקאל, מתברר לאור העובדה שהמכונות שימשו מעין כיריים ענקיים לבישול, אשר מתחתן (“בינות לגלגלים”) הונחו ערימות גחלים בוערות…

      מהיכן
      מצאת מקור לכך?
      במקורותינו על פי כל הפרשנים ענין המכונות היה כיורים שמהם הכהנים רחצו, ככתוב במפורש בפסוקים [דברי הימים ב פרק ד ו] "וַיַּ֣עַשׂ כִּיּוֹרִים֘ עֲשָׂרָה֒ וַ֠יִּתֵּן חֲמִשָּׁ֨ה מִיָּמִ֜ין וַחֲמִשָּׁ֤ה מִשְּׂמֹאול֙ לְרָחְצָ֣ה בָהֶ֔ם אֶת־מַעֲשֵׂ֥ה הָעוֹלָ֖ה יָדִ֣יחוּ בָ֑ם וְהַיָּ֕ם לְרָחְצָ֥ה לַכֹּהֲנִ֖ים בּֽוֹ": הרי לך שלא היה
      שם אש ולא גחלים.

       

      והרי,
      על גבי המכונות הוצבו “כיורים” – ככתוב: “וַיַּעַשׂ עֲשָׂרָה כִיֹּרוֹת, נְחֹשֶׁת: אַרְבָּעִים בַּת יָכִיל הַכִּיּוֹר הָאֶחָד, אַרְבַּע בָּאַמָּה הַכִּיּוֹר הָאֶחָד–כִּיּוֹר אֶחָד עַל-הַמְּכוֹנָה הָאַחַת, לְעֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת” – ועל תפקידם ושימושם של הכיורים אנחנו למדים ממה שמסופר על מנהג הכהנים במקדש שילה:

      “וּמִשְׁפַּט
      הַכֹּהֲנִים אֶת-הָעָם–כָּל-אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח, וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר, וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ. וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר–כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג, יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ; כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה.”

      אין קשר בין הכיור שבמקדש שילה לכיורים שבביהמ"ק שבנה שלמה.

      במקדש שילה מדובר בכיור שהיה מין ממיני הקדירות המיועדות לבישול כפי שביארו הפרשנים במקום, ודבר הלמד מעניינו הוא – דוד, קלחת פרור.

      לעומת הכיורות של שלמה שיועדו לרחיצה כמו שכתבתי, בדומה לכיור שמופיע בפסוק [שמות פרק מ פסוק ז] וְנָֽתַתָּ֙ אֶת־הַכִּיֹּ֔ר ין־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֑חַ וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖ם מָֽיִם: וכן מוכח בפסוק שהבאתי לעיל מדה"י שמטרת הכיור לרחצה.

       

      ביחזקאל פרק י’ אף מתוארת, למעשה, לקיחת גחלים בוערות מתחת לאחת המכונות מעוטרות הכרובים הללו, בעת שהיא עומדת בחצר המקדש:

      “וָאֶרְאֶה,
      וְהִנֵּה אֶל-הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ הַכְּרֻבִים, כְּאֶבֶן סַפִּיר,
      כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא–נִרְאָה, עֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר אֶל-הָאִישׁ לְבֻשׁ
      הַבַּדִּים, וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל-בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל אֶל-תַּחַת לַכְּרוּב
      וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי-אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים, וּזְרֹק, עַל-הָעִיר;
      וַיָּבֹא, לְעֵינָי. וְהַכְּרֻבִים, עֹמְדִים מִימִין לַבַּיִת–בְּבֹאוֹ הָאִישׁ;
      וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית. וַיָּרָם כְּבוֹד-יְהוָה מֵעַל
      הַכְּרוּב, עַל מִפְתַּן הַבָּיִת; וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת, אֶת-הֶעָנָן, וְהֶחָצֵר
      מָלְאָה, אֶת-נֹגַהּ כְּבוֹד יְהוָה. וְקוֹל, כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים–נִשְׁמַע,
      עַד-הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה: כְּקוֹל אֵל-שַׁדַּי, בְּדַבְּרוֹ. וַיְהִי, בְּצַוֺּתוֹ
      אֶת-הָאִישׁ לְבֻשׁ-הַבַּדִּים לֵאמֹר, קַח אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַגַּלְגַּל,
      מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים; וַיָּבֹא, וַיַּעֲמֹד, אֵצֶל, הָאוֹפָן. וַיִּשְׁלַח
      הַכְּרוּב אֶת-יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים, אֶל-הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת
      הַכְּרֻבִים, וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן, אֶל-חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים; וַיִּקַּח,
      וַיֵּצֵא”.

      כאן כבר יש אינטרפרטציה המורכבת מהנחות יסוד שגויות. לקיחת הגחלים כלל לא קשורה לענין הכיורים והמכונות, והכיורים והמכונות כלל לא מוזכרים בפסוקים שציטטת. הגחלים ניטלו מבין הכרובים שבמרכבה העליונה, שאינה קשורה לכיורי הרחצה בביהמ"ק.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו ביט הנפשהסנדיסק 128כרטיס זכרון 128