השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 
 
יחזקאל

יחזקאל פרק יט

(א) וְאַתָּה֙ שָׂ֣א קִינָ֔ה אֶל־נְשִׂיאֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל:

מלבי"ם ואתה שא קינה. (עד פסוק ט' ידבר מן בני יאשיהו, יהואחז ויהויכין ויהויקים,

ומן פסוק ט' ידבר מן צדקיהו) והנה ישראל נמשלו בדברי הנביאים לאריה ולגפן,

המשל לאריה הוא מצד הגבורה, ונמשלו בזה ביחוד שבט יהודה ומלכות ב"ד,

ולגפן נמשלו מצד מה שנטעם ה' בארץ,

כמ"ש כרם היה לידידי בקרן בן שמן ויקו לעשות ענבים שהם משפט וצדקה,

ותחלה מדבר מצד המשל שנמשלו לאריה כמ"ש מה אמך לביאה,

ואח"כ מדבר מצד המשל שנמשלו לגפן כמ"ש אמך כגפן בדמך:

 

(ב) וְאָמַרְתָּ֗ מָ֤ה אִמְּךָ֙ לְבִיָּ֔א בֵּ֥ין אֲרָי֖וֹת רָבָ֑צָה בְּת֥וֹךְ כְּפִרִ֖ים רִבְּתָ֥ה גוּרֶֽיהָ:

מלבי"ם מה אמך לביא. ר"ל אמך שנמשלה ללביאה, ראה נא באיזה אופן נהיה אצלה המשל הזה,

כי המשל לאריה ראוי להיות מצד הגבורה שיש לו, ומצד שיפיל אימה על זולתו, לא מצד הטרף,

שזה יצדק על נבוכדנצר ויתר מחריבי ארצות, לא לישראל,

והנה בשם לביא יקרא האריה בעת שי"ל גורי אריות, אמר אמך עת נדמית ללביאה,

רבצה בין אריות ורבתה את גוריה הקטנים בתוך כפירים,

ויש הבדל בין גור וכפיר ואריה, הגור הוא הארי היונק ואז אינו טורף עדיין,

ובעת יגדל יקרא בשם כפיר שהוא האריה הצעיר לימים, ואז יטרוף במעונתו אבל לא יתרחק מסוכו אל הטרף,

וכשיגדל יותר אז יקרא אריה ואז יתרחק לטרף טרף באשר ימצא,

וספר שהלביאה הזאת רבצה בין אריות וגוריה הקטנים רבתה בין כפירים, שהם גדולים מן הגורים,

וזה משל על יאשיה שהיה מלך גבור כאריה ורבץ בין יתר המלכים, ובניו הקטנים נחשבו בין מלכים אדירים:

מלבי"ם ביאור המילות לביא. כמו לביאה. ושם לביא הונח על האריה שי"ל גורים, אשר הלך אריה לביא שם גור אריה (נחום ב' י"ב) (שם בא לביא על הנקבה), התצוד ללביא טרף וחית כפירים תמלא (איוב ל"ח ל"ט),

אריה גדול מכפיר וכפיר גדול מגור. הכפיר לא יצא לטרף חוץ למעונתו כמו שבארתי זאת (הושע ה' י"ד, עמוס ג' ד', תהלות י"ז י"ב): רבתה. ענין גידול כמו אשר טפחתי ורביתי:

 

(ג) וַתַּ֛עַל אֶחָ֥ד מִגֻּרֶ֖יהָ כְּפִ֣יר הָיָ֑ה וַיִּלְמַ֥ד לִטְרָף־טֶ֖רֶף אָדָ֥ם אָכָֽל:

רש"י ותעל אחד מגוריה – על בני יאשיהו נאמרה קינה זו שראשון הוא יהואחז:

אדם אכל – גוזל את ישראל כי ישראל נקראו אדם כמו שנאמר (לקמן יחזקאל ל"ד) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולפי המשל כל חיה שטעמה טעם בשר אדם מתגרה באנשים לעולם:

מלבי"ם ותעל אחד מגוריה. הוא יהואחז שהמליכוהו עם הארץ תחת יאשיה אביו,

והוא כפיר היה שכבר הגיע בתקפו למלוכה, וילמד לטרף טרף כפיר,

אבל גם אדם אכל – שלפי הטבע אין לאריה לאכול את האדם שנתן ה' מוראו על חיות הארץ,

והוא עבר גבולו לאכול אדם, והנמשל שהשחית גם מישראל, כמ"ש ויעש הרע בעיני ה':

מלבי"ם ביאור המילות ותעל. מבנין הפעיל [ר"ל שישראל העלו והמליכו את יהואחז]:

 

(ד) וַיִּשְׁמְע֥וּ אֵלָ֛יו גּוֹיִ֖ם בְּשַׁחְתָּ֣ם נִתְפָּ֑שׂ וַיְבִאֻ֥הוּ בַֽחַחִ֖ים אֶל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

רש"י וישמעו אליו גוים – פרעה מלך מצרים:

בשחתם נתפש – גומין חופרין ומכסין פיהם בקש והחיה נופלת בתוכה:

חחים – כמין טבעות ברזל נוקבין חוטמו ומושכין אותן בהן:

רד"ק וישמעו אליו גוים – חיל פרעה שהיה בארץ חמת שמעו כי פשט בארץ מצרים ותפשוהו בשובו משם

זהו שאמר בשחתם נתפש בשחתם מן כורה שחת וי"ת כמו במצודתה שתרג' בסריגתהון אתאחד:

בחחים – בשלשלאות של ברזל וכן תירגם יונתן בשלשלן:

מלבי"ם וישמעו אליו גוים. שבא עליו מלך מצרים, ונתפש בשחתם

כמ"ש ויאסרוהו ברבלה בארץ חמת ויביאהו בחחים אל ארץ מצרים:

מלבי"ם ביאור המילות בשחתם. מענין שחת, או שרשו שוח, חפירה עמוקה, כמו אשר זורה ברחת מן רוח:

בחחים: ברזל שמשימין באף או לחיי החיה למשכה, ושמתי חחי באפך (ישעיה ל"ז כ"ט),

חחים בלחייך (לקמן כ"ט ד'), ומזה ובחוח תקב לחייו (איוב מ' כ"א):

 

(ה) וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י נֽוֹחֲלָ֔ה אָבְדָ֖ה תִּקְוָתָ֑הּ וַתִּקַּ֛ח אֶחָ֥ד מִגֻּרֶ֖יהָ כְּפִ֥יר שָׂמָֽתְהוּ:

מלבי"ם ותרא כי נוחלה אבדה תקותה. יש הבדל בין תוחלת ובין תקוה, שהמיחל מיחל על דבר ברור ומובטח לו, והמקוה יקוה על דבר בלתי מובטח, ר"ל היא נוחלה ונדמה לה שי"ל תוחלת על דבר ברור ומובטח,

ובסוף ראתה שאין לה אפי' תקוה על דבר בלתי ברור,

ותקח אחד מגוריה – הוא יהויקים שהמליכהו פרעה נכה בהסכמת העם,

כפיר שמתהו – ר"ל הוא לא היה כפיר כי היה חלוש בטבעו, רק העם שמו אותו שיהיה כפיר,

וכבר בארתי במלכים שבעת שהמליך פרעה את יהויקים המליך גם את יהויכין שהיה בן שמונה שנה

ושניהם מלכו ביחד, ולכן חשב שניהם כאחד:

מלבי"ם ביאור המילות נוחלה תקותה. המקוה בלתי מצפה על זמן מוגבל או הבטחה, לא כן המייחל כמ"ש (ישעיה נ"א ה', תהלות ק"ל ה'):

 

(ו) וַיִּתְהַלֵּ֥ךְ בְּתוֹךְ־אֲרָי֖וֹת כְּפִ֣יר הָיָ֑ה וַיִּלְמַ֥ד לִטְרָף־טֶ֖רֶף אָדָ֥ם אָכָֽל:

מלבי"ם ויתהלך. אבל ע"י שהתהלך בתוך אריות, עי"ז כפיר היה – נעשה כפיר הגם שהיה חלוש בעת מלכו

(כי לכן המליכו תחלה את יהואחז) שע"י שבא [יהויקים] בברית עם פרעה ואח"כ עם נבוכדנצר היה כפיר,

וגם הוא למד לטרף טרף ואדם אכל כמ"ש וגם דם הנקי אשר שפך, אבל הוא הוסיף רשע על יהואחז, כי:

 

(ז) וַיֵּ֙דַע֙ אַלְמְנוֹתָ֔יו וְעָרֵיהֶ֖ם הֶחֱרִ֑יב וַתֵּ֤שַׁם אֶ֙רֶץ֙ וּמְלֹאָ֔הּ מִקּ֖וֹל שַׁאֲגָתֽוֹ:

רד"ק וידע אלמנותיו – הכנוי כנגד אדם שזכר ושניהם דרך כלל אמר, כי היה הורג האנשים והיה שוכב עם אלמנותיהם, זהו שפירש וידע כמו וידע אדם עוד את חוה אשתו,

וכן העיד עליו הנביא שהיה שופך דם נקי

שאמר עליו ירמיהו כי אין עיניך ולבך כי אם על בצעך ועל דם הנקי לשפוך

וי"ת וידע ואצדי בירנייתיה תרגום וידע ענין שבר וחרבן כמו ויודע בהם אנשי סכות

ותירגם אלמנותיו כמו ארמנותיו שתרגם ואבדית בירנייתיה:

ועריהם החריב – ממעשיו הרעים היה חרבן הערים בארץ ישראל כי הוא לא החריב בידים

אלא הוא גרם החרבן וכן ואת העיר תשרוף באש שאמר הנביא לצדקיהו:

ותשם ארץ ומלואה מקול שאגתושממה ארץ יהוד' מקול שאגתו שהיה מטיל יראתו על בני אדם

ולפי שהמשילו לכפיר אמר קול שאגתו:

מלבי"ם וידע אלמנותיו. שהכפיר אין דרכו לצאת מסוכתו

והוא ידע לצאת אל אולמי* שעריו, שהם החדרים החיצונים של ביתו, ר"ל שטרף טרף חוץ מא"י,

ועריהם של שכני א"י החריב, כי החל לעשות מלחמה בשכנים סביבו שנתן נבוכדנצר תחת רשותו,

כמו שנראה בירמיה סי' כ"ז שבאו אליו מלאכי גוים אדום ועמון וצור ומואב, וכמש"פ שם:

מלבי"ם ביאור המילות אלמנותיו. האולם הוא החדר שלפני הבית או החצר, ומצייר במליצה היציאה חוץ ממקומו הפנימי אל אולמות שלפני השער: ותשם. שרשו שמם, או ישם, או אשם, ונפל האל"ף וכולם מענין שממה:

 

(ח) וַיִּתְּנ֨וּ עָלָ֥יו גּוֹיִ֛ם סָבִ֖יב מִמְּדִינ֑וֹת וַֽיִּפְרְשׂ֥וּ עָלָ֛יו רִשְׁתָּ֖ם בְּשַׁחְתָּ֥ם נִתְפָּֽשׂ:

מלבי"ם ויתנו עליו גוים סביב ממדינות. כמ"ש (במ"ב כ"ד) וישלח ה' בו את גדודי כשדים ואת גדודי ארם, ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש, כי יהואחז נתפש בשחתם בלא רשת כי לא לחם עם מלך מצרים,

אבל יהויקים מרד ולחם והוצרכו לפרוש עליו רשת ומצור ומצודות עד שנתפש:

 

(ט) וַֽיִּתְּנֻ֤הוּ בַסּוּגַר֙ בַּֽחַחִ֔ים וַיְבִאֻ֖הוּ אֶל־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל יְבִאֻ֙הוּ֙ בַּמְּצֹד֔וֹת לְמַ֗עַן לֹא־יִשָּׁמַ֥ע קוֹל֛וֹ ע֖וֹד אֶל־הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פ

רד"ק ויתנוהו בסוגר – הנה לא זכר בזה המשל יהויכין וצדקיהו

 ויש לפרש כי יהויכין לא מלך אלא ג' חדשים לפיכך לא זכרו

וצדקיהו גם כן כי כיון שהיה מלכות יהויקים וצדקיהו במספר אחד ושניהם ניתנו ביד מלך בבל ומתו ברשותו אמר הענין על שניהם כאחד

ועיקר החרבן החל מיהויקים שהרי מלך בבל הוליך עמו בבלה מקצת כלי בית אלהים ומשרי הארץ:

בסוגר בחחים – ת"י בקולרין בשלשלן:

יביאהו במצודות – ואחר שהביאהו לבבל הביאהו במצודות פי' מגדלים חזקים להיות שם כלוא וכן מצודות סלעים משגבו במצודות עין גדי:

למען לא ישמע קולו – לפי שאמר מקול שאגתו אמר שלא ישמע עוד קולו:

אל הרי ישראל – אל כמו על ואם על צדקיהו אמר הוא הנכון כי לא שב עוד לארץ ישראל מיום גלותו

ואם על יהויקים גם כן נכון כי בגלות ראשונה שגלה הביאו גם כן מלך בבל במצודות למען לא ישוב עוד לארץ ישראל

ואף על פי כן השיבו אחר כן שם כי חשב שלא ימרוד בו והאמין בו

ואחר כן בגלות שני תפשוהו הכשדים להוליכו בבל ומת בדרך

כמו שכתוב סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם ולדעת קצת המפרשים מת בבבל:

מלבי"ם ויתנהו בסוגר בחחים. את יהואחז נתן רק בחחים, שבו מושכים החיה חוץ ממעונתה

אבל את יהויקים נתן בסוגר שהיא שמירה יתירה, ויביאהו אל מלך בבל,

ומ"ש עוד יביאהו במצדות כי שני פעמים כבָשו מלך בבל, ובפעם ראשונה היה לו עבד ושלחו לנפשו,

ובפעם השני יביאהו במצדות.

או שמ"ש ויתנהו בסוגר הוא על יהויקים, ויביאהו במצדות הוא על יהויכין, ששניהם נחשבו במלכות אחת כנ"ל, למען לא ישמעו קולו – עוד כי לא חזרו עוד לארץ ישראל:

מלבי"ם ביאור המילות בסוגר. כמו וסוגרו על מסגר: במצדות. כמו מצדות סלעים משגבו, נתנו בכלא במבצר, בל יברח:

(י) אִמְּךָ֥ כַגֶּ֛פֶן בְּדָמְךָ֖ עַל־מַ֣יִם שְׁתוּלָ֑ה פֹּֽרִיָּה֙ וַֽעֲנֵפָ֔ה הָיְתָ֖ה מִמַּ֥יִם רַבִּֽים:

רש"י אמך כגפן – עוד זה מן הקינה:

בדמך – לשון דמיון ומשל כלומר דומה אתה למי שהיתה אמו כגפן שתולה על מים:

פוריה – כמו פורה ראש לשון עושה פרי:

ממים רבים – על ידי מים רבים:

מלבי"ם אמך כגפן בדמך. עתה ידבר מן המשל השני שנמשלו ישראל כגפן,

ובא לספר בזה ממלכות צדקיהו שהיה צדיק ולא נמשל לארי טורף רק כגפן נטועה בארץ,

והיא על מים שתולה ששם שתול בא על עקירת הגפן ממקומו למקום אחר,

שרצה לצאת מרשות נבוכדנצר [אל] תחת רשות פרעה כדי שתהיה פוריה וענפה ממים רבים,

כמ"ש בסי' י"ז אל שדה טוב אל מים רבים היא שתולה:

מלבי"ם ביאור המילות בדמך. כמו בדמותך וחסר התי"ו שתחת ה' למ"ד הפעל, כמו כאריה בסוכו (תהלות ט'),

עובר בשוק אצל פנה (משלי ז'):

 

(יא) וַיִּֽהְיוּ־לָ֞הּ מַטּ֣וֹת עֹ֗ז אֶל־שִׁבְטֵי֙ מֹֽשְׁלִ֔ים וַתִּגְבַּ֥הּ קֽוֹמָת֖וֹ עַל־בֵּ֣ין עֲבֹתִ֑ים וַיֵּרָ֣א בְגָבְה֔וֹ בְּרֹ֖ב דָּלִיֹּתָֽיו:

מלבי"ם ויהיו לה מטות עז. וכח גדול, שהתחבר אל שבטי מושלים, שהם מושלי עמים שסביבות ירושלים שבאו עמו בברית,

ותגבה קומתו על בין עבתיםסמוך לאילנות העבותים שענפיהם קלועים זע"ז גבה עד שם, ועי"כ נתראה בגבהו,

הפך מרצון נבוכדנצר שנטע אותו שיהיה גפן סורחת שפלת קומה כנ"ל סי' י"ז:

מלבי"ם ביאור המילות מטות, שבטי. כבר התבאר (ישעיה י') כי שבט מציין המשרה, ומטה מציין השוטרים ואנשי החיל, וכן אמר מטה עז שבט למשול:

עבתים. מקום בגובה האילן שהענפים קלועים יחד ומשם יתרומם הענף האמצעי הנקרא צמרת הארז:

 

(יב) וַתֻּתַּ֤שׁ בְּחֵמָה֙ לָאָ֣רֶץ הֻשְׁלָ֔כָה וְר֥וּחַ הַקָּדִ֖ים הוֹבִ֣ישׁ פִּרְיָ֑הּ הִתְפָּרְק֧וּ וְיָבֵ֛שׁוּ מַטֵּ֥ה עֻזָּ֖הּ אֵ֥שׁ אֲכָלָֽתְהוּ:

רד"ק ותותש בחימה – הנתישה הגדולה הזאת לא היתה אלא בחמה ובקצף גדול כי היתה גבוה מהכל

ושבה שפלה מהכל כי לארץ השלכה

וכן אמר ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה:

ורוח הקדים הוביש פריה – כמו שפירשנו למעלה בפסוק הלא הגעת בה רוח הקדים כי המשיל מלך בבל לרוח הקדים כי היא חמה ויבשה ועוד כי בבל מזרחית צפונית לארץ ישראל:

התפרקו ויבשודליותיו שזכר מטה עוזה אש אכלתהו:

מטה עזה – הוא המלך כמו שפירשנו והוא צדקיהו:

מלבי"ם ותתש בחמה. עי"כ נעקרה ממקומה ומגדולתה, ורוח הקדים הוביש פריה הם חיילי נבוכדנצר שבאו ממזרח צפונית לא"י,

התפרקו – וע"י שהתפרקו ממקומם, יבשו מעצמם זה משל השבוים שנאבדו בדרך. מטה עזה אש אכלתהו – שצדקיהו עוורו עיניו:

מלבי"ם ביאור המילות התפרקו. הוא דבר הנפרד בכח ממקום שהוא מחובר ונתון שם:

 

(יג) וְעַתָּ֖ה שְׁתוּלָ֣ה בַמִּדְבָּ֑ר בְּאֶ֖רֶץ צִיָּ֥ה וְצָמָֽא:

מלבי"ם ועתה שתולה במדבר. שהשאיר נבוזראדן מדלת עם הארץ בארץ שממה כמדבר:

 

(יד) וַתֵּצֵ֨א אֵ֜שׁ מִמַּטֵּ֤ה בַדֶּ֙יהָ֙ פִּרְיָ֣הּ אָכָ֔לָה וְלֹא־הָ֥יָה בָ֛הּ מַטֵּה־עֹ֖ז שֵׁ֣בֶט לִמְשׁ֑וֹל קִ֥ינָה הִ֖יא וַתְּהִ֥י לְקִינָֽה:

רש"י ותצא אש ממטה בדיה – מעון מלכיה ושריה באת לה הרעה:

קינה היא ותהי לקינה – איליא היא נבואתא ותהא לאיליא:

רד"ק ותצא אש ממטה בדיה – הוא צדקיהו כי הוא גרם החרבן ואחריו לא היה בה מטה עז שבט למשול:

קינה היא ותהי לקינה – קינה היא בדבר הנבואה וכן היתה לקינה בעת החרבן והגלות ותירגם יונתן אמר נבייא איליא היא נבואתא ותהי לאיליא:

מלבי"ם ותצא אש. הוא אש של ישמעאל בן נתניה, שהיה ממטה בדיה – היינו מזרע המלוכה,

ואכלה פריה במדבר, שהרג את הנשארים,

 ועי"כ לא היה לה מטה עז כי אחרי הריגת גדליהו בטלה כל ממשלה ופקודה בארץ:

מלבי"ם ביאור המילות בדיה. התבאר למעלה (י"ז ג'):

 

 

 


 

Print Friendly, PDF & Email

2 תגובות על “יחזקאל פרק מח”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. עודד יעקבי הגיב:

    למעשה, שמראה המרכבה שמתאר יחזקאל, מבוסס על מראה המכונות במקדש – בטכניקה של נבואה שהייתה מקובלת על נביאים רבים אחרים, אשר ביססו את "המראות" שלהם על כל מיני דברים יום-יומיים, החל ב"כלוב קיץ" או "ענף שקד" ועד "סיר נפוח" ועד "דודאי תאנים"…

    כך, למשל, נוהג גם ירמיה בן ימלה, אשר "החזון השמימי" שלו תואם את מה שרואות עיניו בשער שומרון – והשווה את הפסוקים:

    וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן וְכָל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם. וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלֹּתָם. וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן יְהוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ…

    [ויֹּאמֶר מִיכָיְהוּ] "רָאִיתִי אֶת יְהוָה יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוָה מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד. וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה, וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, בַּמָּה. וַיֹּאמֶר, אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו. וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל, צֵא וַעֲשֵׂה כֵן. וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן יְהוָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה, וַיהוָה דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה."

    אפילו צדקיהו בן כנענה מבין את הקשר בין המשל לנמשל (כלומר, מבין שהוא "רוח השקר" במשל), ועל כן מזדעק, ככתוב: "וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה וַיַּכֶּה אֶת מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי, וַיֹּאמֶר אֵי זֶה עָבַר רוּחַ יְהוָה מֵאִתִּי לְדַבֵּר אוֹתָךְ"…

    גם במקרה של יחזקאל, הדמיון בין התיאור שלו ובין תאור המכונות במקדש אינו "כללי" אלא פרטני מאוד – ממש עד הפרטים הקטנים – ונראה שהוא ממש מעוניין שמאזיניו יבינו את הקשר בין התיאור לבין מראה המכונות במקדש:

    "וַיַּעַשׂ אֶת-הַמְּכֹנוֹת עֶשֶׂר, נְחֹשֶׁת: אַרְבַּע בָּאַמָּה אֹרֶךְ הַמְּכוֹנָה הָאֶחָת, וְאַרְבַּע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ, וְשָׁלֹשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתָהּ. וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּכוֹנָה, מִסְגְּרֹת לָהֶם; וּמִסְגְּרֹת, בֵּין הַשְׁלַבִּים. וְעַל-הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים, אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים, וְעַל-הַשְׁלַבִּים, כֵּן מִמָּעַל וּמִתַּחַת לַאֲרָיוֹת וְלַבָּקָר; לֹיוֹת מַעֲשֵׂה מוֹרָד. וְאַרְבָּעָה אוֹפַנֵּי נְחֹשֶׁת לַמְּכוֹנָה הָאַחַת וְסַרְנֵי נְחֹשֶׁת, וְאַרְבָּעָה פַעֲמֹתָיו כְּתֵפֹת לָהֶם; מִתַּחַת לַכִּיֹּר הַכְּתֵפוֹת יְצֻקוֹת, מֵעֵבֶר אִישׁ לֹיוֹת. וּפִיהוּ מִבֵּית לַכֹּתֶרֶת וָמַעְלָה, בָּאַמָּה, וּפִיהָ עָגֹל מַעֲשֵׂה-כֵן, אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה; וְגַם-עַל-פִּיהָ, מִקְלָעוֹת, וּמִסְגְּרֹתֵיהֶם מְרֻבָּעוֹת, לֹא עֲגֻלּוֹת. וְאַרְבַּעַת הָאוֹפַנִּים לְמִתַּחַת לַמִּסְגְּרוֹת, וִידוֹת הָאוֹפַנִּים בַּמְּכוֹנָה; וְקוֹמַת הָאוֹפַן הָאֶחָד, אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה. וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה; יְדוֹתָם וְגַבֵּיהֶם וְחִשֻּׁקֵיהֶם וְחִשֻּׁרֵיהֶם–הַכֹּל מוּצָק. וְאַרְבַּע כְּתֵפוֹת–אֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הַמְּכֹנָה הָאֶחָת; מִן-הַמְּכֹנָה כְּתֵפֶיהָ. וּבְרֹאשׁ הַמְּכוֹנָה, חֲצִי הָאַמָּה קוֹמָה–עָגֹל סָבִיב; וְעַל רֹאשׁ הַמְּכֹנָה יְדֹתֶיהָ וּמִסְגְּרֹתֶיהָ מִמֶּנָּה. וַיְפַתַּח עַל-הַלֻּחֹת, יְדֹתֶיהָ, וְעַל מִסְגְּרֹתֶיהָ, כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת–כְּמַעַר-אִישׁ וְלֹיוֹת סָבִיב. כָּזֹאת עָשָׂה אֵת עֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת: מוּצָק אֶחָד מִדָּה אַחַת, קֶצֶב אֶחָד–לְכֻלָּהְנָה"

    הנה כי כן, "נחושת" יש גם בתיאור של יחזקאל, וגם בתיאור 'המכונות'. "ארבע פנים"/"צורה מרובעת" יש בשני התיאורים. "ארבע אופנים מנחושת/מתכת נוצצת כעין תרשיש" יש בשני התיאורים. "אריות"/"פני אריה"; "בקר"/"פני שור"; וגם "כרובים"/"פני אדם"; יש בשני התיאורים. עוד יש לציין שמכונות כמו אלו שעמדו במקדש שלמה, נמצאו גם בחפירות ארכיאולוגיות בקפריסין (למעשה, הן קדמו לימי מקדש שלמה במאה – מאתיים שנה), ומסתבר שגם תיאור הנשרים, עם הכנפיים הפרוסות מלמעלה, מסתדר עם פיסלוני נשרים שהוצבו על ארבע הפינות העליונות של המכונות שנמצאו בקפריסין; ואפילו הביטוי "עיניים על גבותיהם סביב" מתברר לפי העיטור על החלק העגול של המכונה, שמעל הרקיע שעל ראשי הכרובים – וראה בתמונה מצורפת בקישור להלן:

    https://scontent-lhr8-2.xx.fbcdn.net/v/t1.0-9/133830107_3765596746832033_3158404856199913990_n.jpg?_nc_cat=102&ccb=2&_nc_sid=dbeb18&_nc_ohc=a4QmQbasMGUAX8M21wK&_nc_ht=scontent-lhr8-2.xx&oh=f2468eaa5bf377d94e80320a3d0ce83f&oe=6024A92B

    בנוסף, חשוב לציין שגם אלמנט האש והעשן, שהוא אלמנט מרכזי בחזון יחזקאל, מתברר לאור העובדה שהמכונות שימשו מעין כיריים ענקיים לבישול, אשר מתחתן ("בינות לגלגלים") הונחו ערימות גחלים בוערות… והרי, על גבי המכונות הוצבו "כיורים" – ככתוב: "וַיַּעַשׂ עֲשָׂרָה כִיֹּרוֹת, נְחֹשֶׁת: אַרְבָּעִים בַּת יָכִיל הַכִּיּוֹר הָאֶחָד, אַרְבַּע בָּאַמָּה הַכִּיּוֹר הָאֶחָד–כִּיּוֹר אֶחָד עַל-הַמְּכוֹנָה הָאַחַת, לְעֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת" – ועל תפקידם ושימושם של הכיורים אנחנו למדים ממה שמסופר על מנהג הכהנים במקדש שילה:

    "וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים אֶת-הָעָם–כָּל-אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח, וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר, וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ. וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר–כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג, יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ; כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה."

    ביחזקאל פרק י' אף מתוארת, למעשה, לקיחת גחלים בוערות מתחת לאחת המכונות מעוטרות הכרובים הללו, בעת שהיא עומדת בחצר המקדש:

    "וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה אֶל-הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ הַכְּרֻבִים, כְּאֶבֶן סַפִּיר, כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא–נִרְאָה, עֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר אֶל-הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים, וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל-בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל אֶל-תַּחַת לַכְּרוּב וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי-אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים, וּזְרֹק, עַל-הָעִיר; וַיָּבֹא, לְעֵינָי. וְהַכְּרֻבִים, עֹמְדִים מִימִין לַבַּיִת–בְּבֹאוֹ הָאִישׁ; וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית. וַיָּרָם כְּבוֹד-יְהוָה מֵעַל הַכְּרוּב, עַל מִפְתַּן הַבָּיִת; וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת, אֶת-הֶעָנָן, וְהֶחָצֵר מָלְאָה, אֶת-נֹגַהּ כְּבוֹד יְהוָה. וְקוֹל, כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים–נִשְׁמַע, עַד-הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה: כְּקוֹל אֵל-שַׁדַּי, בְּדַבְּרוֹ. וַיְהִי, בְּצַוֺּתוֹ אֶת-הָאִישׁ לְבֻשׁ-הַבַּדִּים לֵאמֹר, קַח אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַגַּלְגַּל, מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים; וַיָּבֹא, וַיַּעֲמֹד, אֵצֶל, הָאוֹפָן. וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת-יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים, אֶל-הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרֻבִים, וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן, אֶל-חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים; וַיִּקַּח, וַיֵּצֵא".

    הסבר מפורט יותר וגם תמונות, תוכל לראות במאמר שכתבתי להלן:

    https://www.quora.com/How-do-you-explain-the-UFO-story-of-the-Book-of-Ezekiel-1-to-4-in-early-parts-If-there-were-aliens-who-came-down-to-us-back-2000-years-ago-and-if-God-was-one-of-them-would-that-interfere-with-your-beliefs/answer/Oded-Yaakobi?fbclid=IwAR0X3c4w3SqH36yxZnK2jjA2JxqpduGr3LlpYYVqRsOtKLqDmuG3tsb9y1Q

    • בועז שלום הגיב:

      לעודד שלום

      קראתי דבריך ברוב עיון. אך אחר המחילה, איני רואה קשר בין הדברים. יש כאן שני עניינים שונים בתכלית, שקווי הדמיון ביניהם קלושים, בחלק מן המובאות הפרשנות שגויה, ובאופן הכללי איני רואה יסוד להניח שיחזקאל ראה את הכיורים ואותם תיאר בנבואתו. [בכל אופן בעת הנבואה בוודאי לא מדובר בראיה ממשית של המכונות, שהרי בעת נבואתו הוא עומד על נהר כבר בבבל].

      עם כל זה אל יאוש, עצם ההעמקה בכתובים והנסיון להבינם – מבורך הוא, וללא ספק תזכה גם לכווין אל האמת!

       

      הערתי בגוף הדברים באותיות מודגשות:

      למעשה,
      שמראה המרכבה שמתאר יחזקאל, מבוסס על מראה המכונות במקדש – בטכניקה של נבואה שהייתה מקובלת על נביאים רבים אחרים, אשר ביססו את “המראות” שלהם על כל מיני דברים יום-יומיים, החל ב”כלוב קיץ” או “ענף שקד” ועד “סיר נפוח” ועד “דודאי תאנים”…

       

      כך,
      למשל, נוהג גם ירמיה בן ימלה, אשר “החזון השמימי” שלו תואם את מה שרואות עיניו בשער שומרון – והשווה את הפסוקים:

       

      וּמֶלֶךְ
      יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן וְכָל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם. וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלֹּתָם. וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד
      וְהַצְלַח וְנָתַן יְהוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ…

       

      [ויֹּאמֶר
      מִיכָיְהוּ] “רָאִיתִי אֶת יְהוָה יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוָה מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד. וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה, וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, בַּמָּה. וַיֹּאמֶר, אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו. וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל, צֵא וַעֲשֵׂה כֵן. וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן יְהוָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה, וַיהוָה דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה.”

       

      אפילו צדקיהו בן כנענה מבין את הקשר בין המשל לנמשל (כלומר, מבין שהוא “רוח השקר” במשל), ועל כן מזדעק, ככתוב: “וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה וַיַּכֶּה אֶת
      מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי, וַיֹּאמֶר אֵי זֶה עָבַר רוּחַ יְהוָה מֵאִתִּי לְדַבֵּר אוֹתָךְ”…

      איני רואה הכרח בהסבר שמחזה מיכייהו קשור למה שרואות עיניו. בן כנענה מזדעק מעצם הענין שה'נבואה' אותה קיבל כביכול עזבה אותו ועברה כעת למיכייהו. בוודאי שלא מסתבר שמיכייהו ימשיל את אחאב לקב"ה…

       

      גם במקרה של יחזקאל, הדמיון בין התיאור שלו ובין תאור המכונות במקדש אינו “כללי” אלא פרטני מאוד – ממש עד הפרטים הקטנים – ונראה שהוא ממש מעוניין שמאזיניו יבינו את הקשר בין התיאור לבין מראה המכונות במקדש:

       

      “וַיַּעַשׂ
      אֶת-הַמְּכֹנוֹת עֶשֶׂר, נְחֹשֶׁת: אַרְבַּע בָּאַמָּה אֹרֶךְ הַמְּכוֹנָה הָאֶחָת, וְאַרְבַּע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ, וְשָׁלֹשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתָהּ. וְזֶה מַעֲשֵׂה
      הַמְּכוֹנָה, מִסְגְּרֹת לָהֶם; וּמִסְגְּרֹת, בֵּין הַשְׁלַבִּים. וְעַל-הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים, אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים,
      וְעַל-הַשְׁלַבִּים, כֵּן מִמָּעַל וּמִתַּחַת לַאֲרָיוֹת וְלַבָּקָר; לֹיוֹת מַעֲשֵׂה מוֹרָד. וְאַרְבָּעָה אוֹפַנֵּי נְחֹשֶׁת לַמְּכוֹנָה הָאַחַת וְסַרְנֵי נְחֹשֶׁת, וְאַרְבָּעָה פַעֲמֹתָיו כְּתֵפֹת לָהֶם; מִתַּחַת לַכִּיֹּר הַכְּתֵפוֹת יְצֻקוֹת, מֵעֵבֶר אִישׁ לֹיוֹת. וּפִיהוּ מִבֵּית לַכֹּתֶרֶת וָמַעְלָה, בָּאַמָּה, וּפִיהָ עָגֹל מַעֲשֵׂה-כֵן, אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה; וְגַם-עַל-פִּיהָ, מִקְלָעוֹת, וּמִסְגְּרֹתֵיהֶם מְרֻבָּעוֹת, לֹא עֲגֻלּוֹת. וְאַרְבַּעַת הָאוֹפַנִּים לְמִתַּחַת לַמִּסְגְּרוֹת, וִידוֹת הָאוֹפַנִּים בַּמְּכוֹנָה; וְקוֹמַת הָאוֹפַן הָאֶחָד, אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה. וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה; יְדוֹתָם וְגַבֵּיהֶם וְחִשֻּׁקֵיהֶם וְחִשֻּׁרֵיהֶם–הַכֹּל מוּצָק. וְאַרְבַּע כְּתֵפוֹת–אֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הַמְּכֹנָה הָאֶחָת; מִן-הַמְּכֹנָה כְּתֵפֶיהָ. וּבְרֹאשׁ הַמְּכוֹנָה, חֲצִי הָאַמָּה קוֹמָה–עָגֹל סָבִיב; וְעַל רֹאשׁ הַמְּכֹנָה יְדֹתֶיהָ וּמִסְגְּרֹתֶיהָ מִמֶּנָּה. וַיְפַתַּח עַל-הַלֻּחֹת, יְדֹתֶיהָ, וְעַל מִסְגְּרֹתֶיהָ, כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת–כְּמַעַר-אִישׁ וְלֹיוֹת סָבִיב. כָּזֹאת עָשָׂה אֵת עֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת: מוּצָק אֶחָד מִדָּה אַחַת, קֶצֶב אֶחָד–לְכֻלָּהְנָה”

       

      הנה כי כן, “נחושת” יש גם בתיאור של יחזקאל, וגם בתיאור ‘המכונות’.

      הנחושת בתיאור יחזקאל נוגע לחיות המוליכות המרכבה, לא למרכבה, ואילו במקדש שלמה הכיורים היו נחושת.

      “ארבע פנים”/”צורה מרובעת” יש בשני התיאורים. “ארבע אופנים מנחושת/מתכת נוצצת כעין תרשיש” יש בשני התיאורים.

      תרשיש היא אבן טובה, ולא סוג של מתכת נוצצת.

       

       “אריות”/”פני אריה”; “בקר”/”פני שור”; וגם “כרובים”/”פני אדם”; יש בשני התיאורים.

      אם כבר יש דמיון, אזי שלמה עשה את המכונות וכל כלי המקדש [דברי הימים א פרק כח פסוק יט] "הַכֹּ֥ל בִּכְתָ֛ב מִיַּ֥ד יְקֹוָ֖ק עָלַ֣י הִשְׂכִּ֑יל כֹּ֖ל מַלְאֲכ֥וֹת הַתַּבְנִֽית": ומאת ה' הייתה זאת לעשות המכונות עם הכיורים בדומה למרכבה העליונה.

       

      עוד יש לציין שמכונות כמו אלו שעמדו במקדש שלמה, נמצאו גם בחפירות ארכיאולוגיות בקפריסין (למעשה, הן קדמו לימי מקדש שלמה במאה – מאתיים שנה), ומסתבר שגם תיאור הנשרים, עם הכנפיים הפרוסות מלמעלה, מסתדר עם פיסלוני נשרים שהוצבו על ארבע הפינות העליונות של המכונות שנמצאו בקפריסין;

      אין
      קשר בין המכונות לנשרים, ואין להקיש מאיזה מכונה שמצאו בקפריסין וכללה נשרים, למשהו שלא כתוב במקורותינו, כשהנביא כל כך דייק וירד לפרטים.

       

      ואפילו הביטוי “עיניים על גבותיהם סביב” מתברר לפי העיטור על החלק העגול של המכונה, שמעל הרקיע שעל ראשי הכרובים – וראה בתמונה מצורפת בקישור להלן:

       

      https://scontent-lhr8-2.xx.fbcdn.net/v/t1.0-9/133830107_3765596746832033_3158404856199913990_n.jpg?_nc_cat=102&ccb=2&_nc_sid=dbeb18&_nc_ohc=a4QmQbasMGUAX8M21wK&_nc_ht=scontent-lhr8-2.xx&oh=f2468eaa5bf377d94e80320a3d0ce83f&oe=6024A92B

       

      בנוסף, חשוב לציין שגם אלמנט האש והעשן, שהוא אלמנט מרכזי בחזון יחזקאל, מתברר לאור העובדה שהמכונות שימשו מעין כיריים ענקיים לבישול, אשר מתחתן (“בינות לגלגלים”) הונחו ערימות גחלים בוערות…

      מהיכן
      מצאת מקור לכך?
      במקורותינו על פי כל הפרשנים ענין המכונות היה כיורים שמהם הכהנים רחצו, ככתוב במפורש בפסוקים [דברי הימים ב פרק ד ו] "וַיַּ֣עַשׂ כִּיּוֹרִים֘ עֲשָׂרָה֒ וַ֠יִּתֵּן חֲמִשָּׁ֨ה מִיָּמִ֜ין וַחֲמִשָּׁ֤ה מִשְּׂמֹאול֙ לְרָחְצָ֣ה בָהֶ֔ם אֶת־מַעֲשֵׂ֥ה הָעוֹלָ֖ה יָדִ֣יחוּ בָ֑ם וְהַיָּ֕ם לְרָחְצָ֥ה לַכֹּהֲנִ֖ים בּֽוֹ": הרי לך שלא היה
      שם אש ולא גחלים.

       

      והרי,
      על גבי המכונות הוצבו “כיורים” – ככתוב: “וַיַּעַשׂ עֲשָׂרָה כִיֹּרוֹת, נְחֹשֶׁת: אַרְבָּעִים בַּת יָכִיל הַכִּיּוֹר הָאֶחָד, אַרְבַּע בָּאַמָּה הַכִּיּוֹר הָאֶחָד–כִּיּוֹר אֶחָד עַל-הַמְּכוֹנָה הָאַחַת, לְעֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת” – ועל תפקידם ושימושם של הכיורים אנחנו למדים ממה שמסופר על מנהג הכהנים במקדש שילה:

      “וּמִשְׁפַּט
      הַכֹּהֲנִים אֶת-הָעָם–כָּל-אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח, וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר, וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ. וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר–כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג, יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ; כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה.”

      אין קשר בין הכיור שבמקדש שילה לכיורים שבביהמ"ק שבנה שלמה.

      במקדש שילה מדובר בכיור שהיה מין ממיני הקדירות המיועדות לבישול כפי שביארו הפרשנים במקום, ודבר הלמד מעניינו הוא – דוד, קלחת פרור.

      לעומת הכיורות של שלמה שיועדו לרחיצה כמו שכתבתי, בדומה לכיור שמופיע בפסוק [שמות פרק מ פסוק ז] וְנָֽתַתָּ֙ אֶת־הַכִּיֹּ֔ר ין־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֑חַ וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖ם מָֽיִם: וכן מוכח בפסוק שהבאתי לעיל מדה"י שמטרת הכיור לרחצה.

       

      ביחזקאל פרק י’ אף מתוארת, למעשה, לקיחת גחלים בוערות מתחת לאחת המכונות מעוטרות הכרובים הללו, בעת שהיא עומדת בחצר המקדש:

      “וָאֶרְאֶה,
      וְהִנֵּה אֶל-הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ הַכְּרֻבִים, כְּאֶבֶן סַפִּיר,
      כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא–נִרְאָה, עֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר אֶל-הָאִישׁ לְבֻשׁ
      הַבַּדִּים, וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל-בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל אֶל-תַּחַת לַכְּרוּב
      וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי-אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים, וּזְרֹק, עַל-הָעִיר;
      וַיָּבֹא, לְעֵינָי. וְהַכְּרֻבִים, עֹמְדִים מִימִין לַבַּיִת–בְּבֹאוֹ הָאִישׁ;
      וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית. וַיָּרָם כְּבוֹד-יְהוָה מֵעַל
      הַכְּרוּב, עַל מִפְתַּן הַבָּיִת; וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת, אֶת-הֶעָנָן, וְהֶחָצֵר
      מָלְאָה, אֶת-נֹגַהּ כְּבוֹד יְהוָה. וְקוֹל, כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים–נִשְׁמַע,
      עַד-הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה: כְּקוֹל אֵל-שַׁדַּי, בְּדַבְּרוֹ. וַיְהִי, בְּצַוֺּתוֹ
      אֶת-הָאִישׁ לְבֻשׁ-הַבַּדִּים לֵאמֹר, קַח אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַגַּלְגַּל,
      מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים; וַיָּבֹא, וַיַּעֲמֹד, אֵצֶל, הָאוֹפָן. וַיִּשְׁלַח
      הַכְּרוּב אֶת-יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים, אֶל-הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת
      הַכְּרֻבִים, וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן, אֶל-חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים; וַיִּקַּח,
      וַיֵּצֵא”.

      כאן כבר יש אינטרפרטציה המורכבת מהנחות יסוד שגויות. לקיחת הגחלים כלל לא קשורה לענין הכיורים והמכונות, והכיורים והמכונות כלל לא מוזכרים בפסוקים שציטטת. הגחלים ניטלו מבין הכרובים שבמרכבה העליונה, שאינה קשורה לכיורי הרחצה בביהמ"ק.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו סיקס עם כרטיססנדיסק 128כרטיס זכרון 128