השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 
 
יחזקאל

יחזקאל פרק י

 (א) וָאֶרְאֶ֗ה וְהִנֵּ֤ה אֶל־הָרָקִ֙יעַ֙ אֲשֶׁר֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַכְּרֻבִ֔ים כְּאֶ֣בֶן סַפִּ֔יר כְּמַרְאֵ֖ה דְּמ֣וּת כִּסֵּ֑א נִרְאָ֖ה עֲלֵיהֶֽם:

רש"י על ראש הכרובים – על ראש ארבעה חיות המרכבה ובפרשה זו חזר לקרותם כרובים לפי שנהפכו פני השור לפני כרוב כמו שכתוב בפרשה זו,

ואמרו רבותינו יחזקאל בקש רחמים והפכו לכרוב אמר לפניו רבונו של עולם אין קטיגור נעשה סניגור:

מלבי"ם ואראה. אז ראה מראה הכסא הכבוד, כאילו ישב ה' על כסא רחמים להקל עונשם מעט ע"י לימוד זכות הנ"ל ולהשאיר להם פליטה,

ובאשר לפי הנהגת האופנים שהוא עולם הגלגלים והמערכת והטבע היה ראוי שיפלו כולם בחרב, ואז לא היה שורף את העיר והמקדש רק היה הורג את כולם בקצפו עליהם,

שינה ה' את בחירתו של נבוכדנצר שישרוף את העיר והמקדש וישאיר פליטה מן העם תחת יד גדליה,

ושיגלה מקצתם, ולא יהרוג את כולם, וכלה חמתו על העצים והאבנים,

ובאשר היה זה ענין השגחיי לא מערכיי נראה לו שיצתה פקודה זו מעולם הכסא,

שהוא למעלה ממנהיגי האופנים:

 

(ב) וַיֹּ֜אמֶר אֶל־הָאִ֣ישׁ׀ לְבֻ֣שׁ הַבַּדִּ֗ים וַיֹּ֡אמֶר בֹּא֩ אֶל־בֵּינ֨וֹת לַגַּלְגַּ֜ל אֶל־תַּ֣חַת לַכְּר֗וּב וּמַלֵּ֨א חָפְנֶ֤יךָ גַֽחֲלֵי־אֵשׁ֙ מִבֵּינ֣וֹת לַכְּרֻבִ֔ים וּזְרֹ֖ק עַל־הָעִ֑יר וַיָּבֹ֖א לְעֵינָֽי:

רש"י בינות לגלגל – בין האופנים כל מקום שנאמר ויאמר ויאמר אינו אלא לדרוש

הקדוש ברוך הוא אמר לגבריאל והוא בקש מן הכרוב לתתם לו כדי שיצטננו הגחלים ותקל הגזירה

וכן הוא מפורש בענין וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים:

וזרוק על העיר – לא זרקם מיד ואף על פי שקבלם לבוש הבדים לא השליכם עד לאחר שש שנים לקבלתו שנתעממו הגחלים בידו כל שש שנים

ותדע שהרי נבואה זו בשנה הששית נאמרה והעיר חרבה בשנת אחת עשרה:

מלבי"ם ויאמר אל האיש לבוש הבדים. באשר שריפת העיר והמקדש היתה מצד הרחמים כנ"ל,

צוה זאת אל המלמד זכות שהוא יעשה זאת,

ובנמשל שצוה לירמיה שינבא על שריפת העיר והקדש כי זה לטובת ישראל והצלתם,

ויאמר בא אל בינות לגלגל -הגלגל אינו האופן עצמו כמ"ש בבאה"מ רק הדבר המגלגל את האופן, שהוא רגלי החיות שכף רגליהם ככף רגל עגל, שהם מגלגלים את האופנים,

ולכן אמר אל תחת לכרוב, במקום כף רגלי הכרוב, ושימלא חפניו גחלי אש משם,

כי א"א למלאת אש מן האופנים והמערכת עצמו שלפי המערכת לא התחייב השריפה רק כליון האומה,

רק שהכרובים הניעו את המערכת חוץ מטבעם ושידדו את המערכת בפקודת רם יושב על כסא,

לשרוף את העיר ולהציל שאריתם מישראל:

מלבי"ם ביאור המילות אל בינות לגלגל. אא"ל שהגלגל הוא האופן, שאיך אומר (בפסוק ו') מבינות לגלגל מבינות לכרובים, והלא הכרובים למעלה מן האופנים?

ואיך אמר (בפסוק י"ג) לאופנים להם קורא הגלגל, והלא הוא אופן הוא גלגל?

אך יש הבדל בין אופן ובין גלגל, שגלגל כולל כל דבר המתגלגל יהיה אופן עגלה או כל דבר, כמו כגלגל לפני סופה, קול רעמך בגלגל, והאופן הוא מיוחד לאופן מרכבה לבד. ועיין בפרוש:

 

(ג) וְהַכְּרֻבִ֗ים עֹֽמְדִ֛ים מִימִ֥ין לַבַּ֖יִת בְּבֹא֣וֹ הָאִ֑ישׁ וְהֶעָנָ֣ן מָלֵ֔א אֶת־הֶחָצֵ֖ר הַפְּנִימִֽית:

רד"ק והכרובים עומדים מימין לבית בבאו האיש – הראה האל לנביא הכרובים מימין לבית לפי שהראהו התועבות שהיו עושים לצפון הבית לטעם שכתבנו הראהו הכרובים בהפכם:

בבאו האיש – כמו ותראהו את הילד והאיש הוא לבוש הבדים ופי' בבאו כאשר בא אל בינות לגלגל: והענן מלא את החצר הפנימי – היא העזרה והחצר החיצונה היא הר הבית וכבר פירשנו דבר הענן במרכב' הראשונה בנסתר ובהיות הכבוד בבית הענן היה בחצר ובצאת הכבוד מן הבית לחצר נתמלא הבית מן הענן: והחצר מלאה את נוגה כבוד ה' – כי דרך החצר יצא הכבוד:

מלבי"ם והכרובים עומדים מימין לבית. כי אז למדו זכות על ישראל ועמדו מימין,

והענן מלא עדיין את החצר הפנימית שעדין לא נסתלק הכבוד מן ההיכל:

מלבי"ם ביאור המילות בבואו האיש. כמו ותראהו את הילד:

 

(ד) וַיָּ֤רָם כְּבוֹד־ה֙' מֵעַ֣ל הַכְּר֔וּב עַ֖ל מִפְתַּ֣ן הַבָּ֑יִת וַיִּמָּלֵ֤א הַבַּ֙יִת֙ אֶת־הֶ֣עָנָ֔ן וְהֶֽחָצֵר֙ מָֽלְאָ֔ה אֶת־נֹ֖גַהּ כְּב֥וֹד הֽ':

מלבי"ם וירם. ועתה נסתלק הכבוד מן הכרוב על המפתן,

ר"ל שהענין שיעשה עתה אינו בכח הכרוב רק בכח ה' והשגחתו לבדו,

שהוא יעשה זאת לצוות על שריפת ההיכל,

וכאילו הוא בעצמו יעשה זאת להחריב את ביתו, ולכלות בו את חמתו למען יוקל העונש מישראל,

וימלא הבית את הענן, שהכבוד נסע אל הבית כנוסע מקדש-הקדשים לחוץ,

והנוגה נראה בחצר החיצונה שלשם יצא הכבוד, כמוכן לעזוב את ביתו ונוסע מחדר הפנימי לחדר החיצון:

מלבי"ם ביאור המילות נגה כבוד ה'. כבוד ה' שוכן בענן. וציירו הנביא כאור ואש (עמ"ש בפי' מ"א ח' י"א),

והנוגה אינו אור עצמי רק אור חוזר, כמ"ש בכ"מ, והאור החוזר התפלש עד החצר מן האור העצמי אשר בבית, ותמיד מצייר הנוגה סביב האור (כמ"ש בסימן א' פסוק ד', י"ג, כ"ז, כ"ח):

 

(ה) וְקוֹל֙ כַּנְפֵ֣י הַכְּרוּבִ֔ים נִשְׁמַ֕ע עַד־הֶחָצֵ֖ר הַחִיצֹנָ֑ה כְּק֥וֹל אֵל־שַׁדַּ֖י בְּדַבְּרֽוֹ:

רש"י עד החצר החיצונה – הר הבית יכול מפני שהקול נמוך ת"ל כק ול אל שדי בדברו אלא משהוא מגיע לחצר החיצונה הוא נפסק:

מלבי"ם וקול כנפי הכרובים. כבר בארתי (א' כ"ד) שבעת ישדד המערכה אז יצייר שהכרובים יגביהו כנפיהם, ואמר שם ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שדי.

כי אז ישדדו המערכה בגזרת עליון, ואחר שעתה הוצרך לשנות המערכה נשמע קול כנפי הכרובים כקול שדי, והקול הוא הפקודה שיצא על ידם לתחתונים:

 

(ו) וַיְהִ֗י בְּצַוֹּתוֹ֙ אֶת־הָאִ֤ישׁ לְבֻֽשׁ־הַבַּדִּים֙ לֵאמֹ֔ר קַ֥ח אֵשׁ֙ מִבֵּינ֣וֹת לַגַּלְגַּ֔ל מִבֵּינ֖וֹת לַכְּרוּבִ֑ים וַיָּבֹא֙ וַֽיַּעֲמֹ֔ד אֵ֖צֶל הָאוֹפָֽן:

מלבי"ם ויהי בצותו. וכו' ויבא ויעמד אצל האופן, באשר האיש היה המלמד זכות,

לא רצה לקחת אש לשרוף, שאין זה שליחותו מצד שהוא מוכן לחסד, לכן עמד אצל האופן,

שמצד האופן והמערכה לא יחויב שריפת המקדש, עמד אצלו שיגן גם על המקדש מצד המערכה שאין השריפה מחויבת,

ורצה שיעשה ה' חסד עם ישראל מצד ההשגחה, ויגין גם על המקדש מצד הטבע:

 

(ז) וַיִּשְׁלַח֩ הַכְּר֨וּב אֶת־יָד֜וֹ מִבֵּינ֣וֹת לַכְּרוּבִ֗ים אֶל־הָאֵשׁ֙ אֲשֶׁר֙ בֵּינ֣וֹת הַכְּרֻבִ֔ים וַיִּשָּׂא֙ וַיִּתֵּ֔ן אֶל־חָפְנֵ֖י לְבֻ֣שׁ הַבַּדִּ֑ים וַיִּקַּ֖ח וַיֵּצֵֽא:

רד"ק וישלח, ויקח ויצא – יצא לגמור מצות האל יתברך והוא לזרוק האש על העיר,

ובדרש גבריאל שהוא לבוש הבדים בקש מן הכרוב לתתם לו כדי שיצטננו הגחלים מיד אל יד ותקל הגזרה, ועוד היו בחפניו שש שנים כדי שיהיו הגחלים עוממות בידו להקל עוד הגזרה

שהרי נבואה זו היתה בשנה הששית ולא חרבה העיר עד שנת אחת עשרה:

מלבי"ם וישלח הכרוב את ידו. צייר שאז שלח הכרוב ידו והניח האש בחפניו, שבא האש מצד גזרה של מעלה, והניחו בחפני האיש לבוש הבדים שהוא יקרר האש במליצת זכות,

וכמ"ש חז"ל שנתקררה מדה"ד בידי האיש לבוש הבדים, ולא נחרב המקדש תיכף:

 

(ח) וַיֵּרָ֖א לַכְּרֻבִ֑ים תַּבְנִית֙ יַד־אָדָ֔ם תַּ֖חַת כַּנְפֵיהֶֽם:

רד"ק וירא – מה שאמר וירא ואמר תבנית להראות כי לא היה הכל אלא במראה הנבואה

לא שיש לכרובים ידים ורגלים וכנפים כמשמעם ואמר באחד מהם להורות על האחרים:

מלבי"ם וירא לכרבים. אמר שעתה נשאו כנפים, שר"ל שהיה עניני פעולתם בענין השגחיי למעלה מסדר הטבעי שזה יצוייר בעפיפה, ואז נתראו ידי אדם כמ"ש למעלה (א' ח'),

שר"ל שאז פעולותיהם בבחירה ורצון לא בהכרח הטבעי שזה ציור ידי אדם,

שהם מוכנים לקבל תשובה ולהתהפך לעשות טוב לפי הכנת המקבל כנ"ל שם:

 

(ט) וָאֶרְאֶ֗ה וְהִנֵּ֨ה אַרְבָּעָ֣ה אוֹפַנִּים֘ אֵ֣צֶל הַכְּרוּבִים֒ אוֹפַ֣ן אֶחָ֗ד אֵ֚צֶל הַכְּר֣וּב אֶחָ֔ד וְאוֹפַ֣ן אֶחָ֔ד אֵ֖צֶל הַכְּר֣וּב אֶחָ֑ד וּמַרְאֵה֙ הָא֣וֹפַנִּ֔ים כְּעֵ֖ין אֶ֥בֶן תַּרְשִֽׁישׁ:

רש"י והנה ארבעה אופנים – לפי שנשתנית אחת מן הפנים הוזקק לחזור ולשנות כאן כל מעשה החיות כבראשונה שלא תאמר מרכבה אחרת היא:

מלבי"ם ואראה והנה ארבעה אופנים. כבר כתבתי (ח' ב') כי במראה זו השיג מלמעלה למטה,

שמה שהשיג במראה הראשונה בסוף השיג במראה זו בתחלה,

והשיג תחלה את החשמל ואח"כ הכסא ואח"כ את האופנים, ואח"כ החיות,

ובפעם הראשון קראם בשם חיות ובפעם הזה קראם בשם כרובים,

כי בפעם הראשון ראה איך ינהיגו החיות את האופנים לפי סדר המערכה ושכן ההנהגה בימי הגלות,

והיה עקר הנהגת החיות את האופנים בסדרם הטבעיי שזה יצוייר בהליכה לא בעפיפה

כמש"ש (שהגם שהראו לו גם את כנפיהם לא השתמשו אז בהכנפים)

לכן נקראו בשם חיות מהלכות על רגליהם, ועתה שהראו לו הנהגה שהוא חוץ מחיוב המערכה שהוא שריפת המקדש והצלת ישראל, שזה נרמז בעפיפה שיעופו מעל הארץ והסדר הטבעי לכן קראם כרובים,

שהכרוב עקר הם כנפיו המעופפים

ובאשר השפעה זו יקבלו החיות מכסא הכבוד מלמעלה,

לכן ראה את הכסא תחלה כי הוא העקר בהנהגה הזאת,

והראו לו שגם בהנהגה זו שישדד המערכה, האופנים קשורים עם הכרובים,

ולזה הראו לו את האופנים שנית, ומ"ש והנה ארבעה אופנים כבר התבאר במרכבה הראשונה בפרטות על מה רומז, (עיין שם פסוק ט"ו ט"ז י"ז):

 

(י) וּמַ֨רְאֵיהֶ֔ם דְּמ֥וּת אֶחָ֖ד לְאַרְבַּעְתָּ֑ם כַּאֲשֶׁ֛ר יִהְיֶ֥ה הָאוֹפַ֖ן בְּת֥וֹךְ הָאוֹפָֽן:

מצודת דוד ומראיהם – מראה ציורם של ארבעת האופנים היה אחד זה כזה והיו כמראית האופן העשוי בתוך האופן זה ממזרח למערב וזה מצפון לדרום שאז יכול הוא להתגלגל לכל רוח מבלי סבוב והחזרה:

 

(יא) בְּלֶכְתָּ֗ם אֶל־אַרְבַּ֤עַת רִבְעֵיהֶם֙ יֵלֵ֔כוּ לֹ֥א יִסַּ֖בּוּ בְּלֶכְתָּ֑ם כִּ֣י הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִפְנֶ֤ה הָרֹאשׁ֙ אַחֲרָ֣יו יֵלֵ֔כוּ לֹ֥א יִסַּ֖בּוּ בְּלֶכְתָּֽם:

רד"ק בלכתם – כי המקום אשר יפנה הראש הוא הכרוב והאופן הולך אחר הכרוב כי רוח החיה באופנים ויונתן תרגם הראש קדמא':

 

(יב) וְכָל־בְּשָׂרָם֙ וְגַבֵּהֶ֔ם וִֽידֵיהֶ֖ם וְכַנְפֵיהֶ֑ם וְהָאֽוֹפַנִּ֗ים מְלֵאִ֤ים עֵינַ֙יִם֙ סָבִ֔יב לְאַרְבַּעְתָּ֖ם אוֹפַנֵּיהֶֽם:

מלבי"ם וכל בשרם. שעורו – כל בשרם וגביהם ילכו אל אשר יפנה הראש,

ר"ל לפי שיפנו הכרובים המנהיגים אותם, שהם יפנו לפי מה שיפנה הראש אשר עליהם בעולם הכסא,

עד שבין האופנים ובין הכרובים ועצם האופן וגביהן,

וכן ידי החיות וכנפיהם (כי הנהגה זו מכונה בכנפים וידי אדם כנ"ל)

הכל יפנה אל מקום פניית הראש הרוכב על הכסא,

והאופנים גם הם מלאות עינים עיני ה' המשוטטים בהשגחה פרטיית:

מלבי"ם ביאור המילות וכל בשרם. עיין בפירוש. ויל"פ ג"כ שר"ל וכל בשרם וכו'. וכן האופנים מלאים עינים.

ור"ל בין הכרובים בכל פרטיהם שהם בשר גופם, וגביהם מה שעליהם וכן כנפיהם וידיהם של הכרובים וכן האופנים הם מלאים עינים. שבמראה הראשונה אמר וגבותם מלאות עינים, על גב האופנים לבד כי אז השיג הנהגת האופנים ע"י החיות, וצייר שעיני ההשגחה בא מן החיות אל האופנים והעינים הם על גבי האופנים.

ועתה השיג שההנהגה יוצאת מן הכסא והעינים הם למעלה מן החיות, משגיחות על החיות, ולכן צייר העינים גם בהחיות, ומן החיות ישגיחו העינים על האופנים, ועז"א שהעינים הם סביב לארבעתם, ר"ל לארבע החיות ואופניהם:

 

(יג) לָא֖וֹפַנִּ֑ים לָהֶ֛ם קוֹרָ֥א הַגַּלְגַּ֖ל בְּאָזְנָֽי:

רש"י להם קורא הגלגל באזני – אני שמעתי שהמלאך היה קורא את האופן גלגל:

קורא הגלגל – להם נקרא שם גלגל:

מלבי"ם לאופנים. באר כי הגלגל שהוא רגלי החיות המגלגלים את האופנים, הוא קורא לאופנים,

בל תאמר שמגלגלו בפגישת גשם בגשם, כי שם אין גוף,

רק מגלגלו ע"י קולו ופקידתו ויניעהו הנעה שכליית, שיקרא להם ויצוום אל אשר ילכו כפי פקודתו:

מלבי"ם ביאור המילות קורא. מבנין פועל, רמז שהגלגל מקבל הקריאה מהכסא למעלה וקורא אל האופנים:

 

(יד) וְאַרְבָּעָ֥ה פָנִ֖ים לְאֶחָ֑ד פְּנֵ֨י הָאֶחָ֜ד פְּנֵ֣י הַכְּר֗וּב וּפְנֵ֤י הַשֵּׁנִי֙ פְּנֵ֣י אָדָ֔ם וְהַשְּׁלִישִׁי֙ פְּנֵ֣י אַרְיֵ֔ה וְהָרְבִיעִ֖י פְּנֵי־נָֽשֶׁר:

מלבי"ם וארבעה פנים לאחד. באשר השיג עתה את החיות מצד שמקבלים מעולם הכסא וינהיגו הנהגה נסיית, ושם אין דין למעלה כי שם הרחמים גובר, לא ראה פני שור מהשמאל, רק פני כרוב,

כי גם השמאל שם מעורר רחמים, ואחר שהיה הפעולה הנשפעת מלמעלה פעולת הדין לשרוף בהמ"ק, שבזה הלך פני השמאל ראשונה, ובכ"ז הי' מדתו רחמים לכלות חמתו על העצים ואבנים,

ראה פני שמאל ראשונה וראהו בצורת כרוב:

רד"ק וארבעה פנים לאחד – לכל אחד מהכרובים: פני האחד פני הכרוב – פי' פני אחד מהפנים וכן השני והשלישי והרביעי על הפנים שהיו ארבעה אמר  ומה שאמר פני הכרוב במקום שזכר במראה הנבואה הראשונה פני שור

ידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל אמרו יחזקאל בקש עליו רחמים והפכו לכרוב אמר לפניו רבונו של עולם אין קטיגור נעשה סניגור ופי' כרוב כרביא שכן בבבל קורין לינוקא רביא

והקשו פני האחד פני כרוב ופני השני פני אדם אדם וכרוב חד הוא?

ותרצו אפי רברבי ואפי זוטרי ואנחנו פירשנו ענין זה בנסתר:

 

(טו) וַיֵּרֹ֖מּוּ הַכְּרוּבִ֑ים הִ֣יא הַחַיָּ֔ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי בִּֽנְהַר־כְּבָֽר:

מלבי"ם וירמו הכרובים. כי ענינם היה עתה לא ללכת רק להתרומם מעל הארץ

ר"ל להנהיג בדרך השגחיי שזה מצויר בהתרוממות ובעפיפה, שלכן נקראו עתה בשם כרובים,

והיה החיה אשר ראיתי בנהר כבר כי אז השיג אותם כחיות מהלכות, ר"ל מנהיגים ע"פ סדרי המערכה,

ופה השיג אותם מעופפים למעלה מן המערכה, לכן נשתנה ענינם עתה מחיות לכרובים:

 

(טז) וּבְלֶ֙כֶת֙ הַכְּרוּבִ֔ים יֵלְכ֥וּ הָאוֹפַנִּ֖ים אֶצְלָ֑ם וּבִשְׂאֵ֨ת הַכְּרוּבִ֜ים אֶת־כַּנְפֵיהֶ֗ם לָרוּם֙ מֵעַ֣ל הָאָ֔רֶץ לֹא־ יִסַּ֧בּוּ הָאוֹפַנִּ֛ים גַּם־הֵ֖ם מֵאֶצְלָֽם:

מלבי"ם ובלכת. ובכ"ז בין בעת ילכו ר"ל שינהיגו ע"פ סדרי המערכה ובין בעת יעופו למעלה מסדר המערכה לא יסבו האופנים מאצלם

כי אז יוכרחו האופנים ללכת כפי רוח החיות שעליהם המשדדים סדר המערכה,

וכמו שנתבאר כ"ז במרכבה הראשונה בפרטות:

(יז) בְּעָמְדָ֣ם יַעֲמֹ֔דוּ וּבְרוֹמָ֖ם יֵר֣וֹמּוּ אוֹתָ֑ם כִּ֛י ר֥וּחַ הַחַיָּ֖ה בָּהֶֽם:

מלבי"ם בלכתם. עתה ידבר מן התנועה השנית העצמיית שיסובבו הכוכבים ממערב למזרח על פני צפון ודרום, שבסבוב הזה יש לפעמים גם עמידה והשבתה כנ"ל, וא"כ יצוייר בזה שלשה אופנים,

א) בעת שילכו לפי סדר הטבעיי, ועז"א בלכתם ילכו,

ב) בעת ההשבתה והאיחור במהלכם, שזה נקרא עמידה, ועז"א ובעמדם יעמדו,

ג) בעת שיתנשאו מן הסדר הטבעי לפי רצון ההשגחה, שזה יצויר בהתנשאות,

ועז"א ובהנשאם מעל הארץ, שאז ג"כ ינשאו האופנים לעומתם,

כי גם במהלך זה הגם שהוא ההילוך העצמי לא ההכרחי, רוח החיה באופנים,

הם מונהגים מן החיות כאשר יונהג הגוף מן הנפש:

 

(יח) וַיֵּצֵא֙ כְּב֣וֹד ה֔' מֵעַ֖ל מִפְתַּ֣ן הַבָּ֑יִת וַֽיַּעֲמֹ֖ד עַל־הַכְּרוּבִֽים:

(יט) וַיִּשְׂא֣וּ הַכְּרוּבִ֣ים אֶת־כַּ֠נְפֵיהֶם וַיֵּר֨וֹמּוּ מִן־הָאָ֤רֶץ לְעֵינַי֙ בְּצֵאתָ֔ם וְהָאֽוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וַֽיַּעֲמֹ֗ד פֶּ֣תַח שַׁ֤עַר בֵּית־ה֙' הַקַּדְמוֹנִ֔י וּכְב֧וֹד אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל עֲלֵיהֶ֖ם מִלְמָֽעְלָה:

מלבי"ם (יח – יט) ויצא. עתה נסעה השכינה שלישית ממפתן לכרוב, לעוף מעל הארץ, ולהתרחק עוד מן המקדש העתיד ליחרב, ויעמד פתח שער בית ה' הקדמוני, כאילו יוצא מן המקדש,

ובאשר בצאתו מן המקדש ללכת עמהם בגולה אז תתעטף ההשגחה להנהיג נסים נסתרים כפי המערכה, ועתיד להתהפך מכרוב לחיה, שכן נקראים בעת ההליכה ר"ל בעת ינהיגו כפי הטבע, וז"ש.

 

(כ) הִ֣יא הַחַיָּ֗ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֛יתִי תַּ֥חַת אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּֽנְהַר־כְּבָ֑ר וָאֵדַ֕ע כִּ֥י כְרוּבִ֖ים הֵֽמָּה:

רש"י היא החיה – מתוך שראיתי במרכבה זו כל מעשה המרכבה הראשונה אני אומר היא אשר ראיתי בנהר כבר:

ואדע – כי נהפך פני השור לפני כרוב והיו בה שני פני אדם פנים קטנים של ילד ופנים גדולים של אדם:

מלבי"ם היא החיה אשר ראיתי. שעתה השיגם שנית בצורת חיות,

ואדע כי כרובים המה, בזה ידע שגם בעת ישיגם בתואר חיות הם מושפעים מלמעלה והם ג"כ כרובים,

וז"ש אשר ראיתי תחת אלהי ישראל ר"ל שגם אז הם תחת אלהי ישראל,

שכן נקרא בעת ישגיח על ישראל בהשגחה פרטית,

רק שבעת שהם חיות הנסים נסתרים והכרוב נסתר וצפון, ועתה יספר שנית צורתם כפי שהשיגם בלכתם לגולה:

 

(כא) אַרְבָּעָ֨ה אַרְבָּעָ֤ה פָנִים֙ לְאֶחָ֔ד וְאַרְבַּ֥ע כְּנָפַ֖יִם לְאֶחָ֑ד וּדְמוּת֙ יְדֵ֣י אָדָ֔ם תַּ֖חַת כַּנְפֵיהֶֽם:

(כב) וּדְמ֣וּת פְּנֵיהֶ֔ם הֵ֣מָּה הַפָּנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר רָאִ֙יתִי֙ עַל־נְהַר־כְּבָ֔ר מַרְאֵיהֶ֖ם וְאוֹתָ֑ם אִ֛ישׁ אֶל־עֵ֥בֶר פָּנָ֖יו יֵלֵֽכוּ:

מלבי"ם (כא – כב) ארבע פנים לאחד. וכו' ודמות פניהם וכו', שהוא הפנים שהשיג ראשונה במרכבה הראשונה:

 


 

Print Friendly, PDF & Email

2 תגובות על “יחזקאל פרק מח”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. עודד יעקבי הגיב:

    למעשה, שמראה המרכבה שמתאר יחזקאל, מבוסס על מראה המכונות במקדש – בטכניקה של נבואה שהייתה מקובלת על נביאים רבים אחרים, אשר ביססו את "המראות" שלהם על כל מיני דברים יום-יומיים, החל ב"כלוב קיץ" או "ענף שקד" ועד "סיר נפוח" ועד "דודאי תאנים"…

    כך, למשל, נוהג גם ירמיה בן ימלה, אשר "החזון השמימי" שלו תואם את מה שרואות עיניו בשער שומרון – והשווה את הפסוקים:

    וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן וְכָל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם. וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלֹּתָם. וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן יְהוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ…

    [ויֹּאמֶר מִיכָיְהוּ] "רָאִיתִי אֶת יְהוָה יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוָה מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד. וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה, וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, בַּמָּה. וַיֹּאמֶר, אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו. וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל, צֵא וַעֲשֵׂה כֵן. וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן יְהוָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה, וַיהוָה דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה."

    אפילו צדקיהו בן כנענה מבין את הקשר בין המשל לנמשל (כלומר, מבין שהוא "רוח השקר" במשל), ועל כן מזדעק, ככתוב: "וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה וַיַּכֶּה אֶת מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי, וַיֹּאמֶר אֵי זֶה עָבַר רוּחַ יְהוָה מֵאִתִּי לְדַבֵּר אוֹתָךְ"…

    גם במקרה של יחזקאל, הדמיון בין התיאור שלו ובין תאור המכונות במקדש אינו "כללי" אלא פרטני מאוד – ממש עד הפרטים הקטנים – ונראה שהוא ממש מעוניין שמאזיניו יבינו את הקשר בין התיאור לבין מראה המכונות במקדש:

    "וַיַּעַשׂ אֶת-הַמְּכֹנוֹת עֶשֶׂר, נְחֹשֶׁת: אַרְבַּע בָּאַמָּה אֹרֶךְ הַמְּכוֹנָה הָאֶחָת, וְאַרְבַּע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ, וְשָׁלֹשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתָהּ. וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּכוֹנָה, מִסְגְּרֹת לָהֶם; וּמִסְגְּרֹת, בֵּין הַשְׁלַבִּים. וְעַל-הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים, אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים, וְעַל-הַשְׁלַבִּים, כֵּן מִמָּעַל וּמִתַּחַת לַאֲרָיוֹת וְלַבָּקָר; לֹיוֹת מַעֲשֵׂה מוֹרָד. וְאַרְבָּעָה אוֹפַנֵּי נְחֹשֶׁת לַמְּכוֹנָה הָאַחַת וְסַרְנֵי נְחֹשֶׁת, וְאַרְבָּעָה פַעֲמֹתָיו כְּתֵפֹת לָהֶם; מִתַּחַת לַכִּיֹּר הַכְּתֵפוֹת יְצֻקוֹת, מֵעֵבֶר אִישׁ לֹיוֹת. וּפִיהוּ מִבֵּית לַכֹּתֶרֶת וָמַעְלָה, בָּאַמָּה, וּפִיהָ עָגֹל מַעֲשֵׂה-כֵן, אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה; וְגַם-עַל-פִּיהָ, מִקְלָעוֹת, וּמִסְגְּרֹתֵיהֶם מְרֻבָּעוֹת, לֹא עֲגֻלּוֹת. וְאַרְבַּעַת הָאוֹפַנִּים לְמִתַּחַת לַמִּסְגְּרוֹת, וִידוֹת הָאוֹפַנִּים בַּמְּכוֹנָה; וְקוֹמַת הָאוֹפַן הָאֶחָד, אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה. וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה; יְדוֹתָם וְגַבֵּיהֶם וְחִשֻּׁקֵיהֶם וְחִשֻּׁרֵיהֶם–הַכֹּל מוּצָק. וְאַרְבַּע כְּתֵפוֹת–אֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הַמְּכֹנָה הָאֶחָת; מִן-הַמְּכֹנָה כְּתֵפֶיהָ. וּבְרֹאשׁ הַמְּכוֹנָה, חֲצִי הָאַמָּה קוֹמָה–עָגֹל סָבִיב; וְעַל רֹאשׁ הַמְּכֹנָה יְדֹתֶיהָ וּמִסְגְּרֹתֶיהָ מִמֶּנָּה. וַיְפַתַּח עַל-הַלֻּחֹת, יְדֹתֶיהָ, וְעַל מִסְגְּרֹתֶיהָ, כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת–כְּמַעַר-אִישׁ וְלֹיוֹת סָבִיב. כָּזֹאת עָשָׂה אֵת עֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת: מוּצָק אֶחָד מִדָּה אַחַת, קֶצֶב אֶחָד–לְכֻלָּהְנָה"

    הנה כי כן, "נחושת" יש גם בתיאור של יחזקאל, וגם בתיאור 'המכונות'. "ארבע פנים"/"צורה מרובעת" יש בשני התיאורים. "ארבע אופנים מנחושת/מתכת נוצצת כעין תרשיש" יש בשני התיאורים. "אריות"/"פני אריה"; "בקר"/"פני שור"; וגם "כרובים"/"פני אדם"; יש בשני התיאורים. עוד יש לציין שמכונות כמו אלו שעמדו במקדש שלמה, נמצאו גם בחפירות ארכיאולוגיות בקפריסין (למעשה, הן קדמו לימי מקדש שלמה במאה – מאתיים שנה), ומסתבר שגם תיאור הנשרים, עם הכנפיים הפרוסות מלמעלה, מסתדר עם פיסלוני נשרים שהוצבו על ארבע הפינות העליונות של המכונות שנמצאו בקפריסין; ואפילו הביטוי "עיניים על גבותיהם סביב" מתברר לפי העיטור על החלק העגול של המכונה, שמעל הרקיע שעל ראשי הכרובים – וראה בתמונה מצורפת בקישור להלן:

    https://scontent-lhr8-2.xx.fbcdn.net/v/t1.0-9/133830107_3765596746832033_3158404856199913990_n.jpg?_nc_cat=102&ccb=2&_nc_sid=dbeb18&_nc_ohc=a4QmQbasMGUAX8M21wK&_nc_ht=scontent-lhr8-2.xx&oh=f2468eaa5bf377d94e80320a3d0ce83f&oe=6024A92B

    בנוסף, חשוב לציין שגם אלמנט האש והעשן, שהוא אלמנט מרכזי בחזון יחזקאל, מתברר לאור העובדה שהמכונות שימשו מעין כיריים ענקיים לבישול, אשר מתחתן ("בינות לגלגלים") הונחו ערימות גחלים בוערות… והרי, על גבי המכונות הוצבו "כיורים" – ככתוב: "וַיַּעַשׂ עֲשָׂרָה כִיֹּרוֹת, נְחֹשֶׁת: אַרְבָּעִים בַּת יָכִיל הַכִּיּוֹר הָאֶחָד, אַרְבַּע בָּאַמָּה הַכִּיּוֹר הָאֶחָד–כִּיּוֹר אֶחָד עַל-הַמְּכוֹנָה הָאַחַת, לְעֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת" – ועל תפקידם ושימושם של הכיורים אנחנו למדים ממה שמסופר על מנהג הכהנים במקדש שילה:

    "וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים אֶת-הָעָם–כָּל-אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח, וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר, וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ. וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר–כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג, יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ; כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה."

    ביחזקאל פרק י' אף מתוארת, למעשה, לקיחת גחלים בוערות מתחת לאחת המכונות מעוטרות הכרובים הללו, בעת שהיא עומדת בחצר המקדש:

    "וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה אֶל-הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ הַכְּרֻבִים, כְּאֶבֶן סַפִּיר, כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא–נִרְאָה, עֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר אֶל-הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים, וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל-בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל אֶל-תַּחַת לַכְּרוּב וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי-אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים, וּזְרֹק, עַל-הָעִיר; וַיָּבֹא, לְעֵינָי. וְהַכְּרֻבִים, עֹמְדִים מִימִין לַבַּיִת–בְּבֹאוֹ הָאִישׁ; וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית. וַיָּרָם כְּבוֹד-יְהוָה מֵעַל הַכְּרוּב, עַל מִפְתַּן הַבָּיִת; וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת, אֶת-הֶעָנָן, וְהֶחָצֵר מָלְאָה, אֶת-נֹגַהּ כְּבוֹד יְהוָה. וְקוֹל, כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים–נִשְׁמַע, עַד-הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה: כְּקוֹל אֵל-שַׁדַּי, בְּדַבְּרוֹ. וַיְהִי, בְּצַוֺּתוֹ אֶת-הָאִישׁ לְבֻשׁ-הַבַּדִּים לֵאמֹר, קַח אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַגַּלְגַּל, מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים; וַיָּבֹא, וַיַּעֲמֹד, אֵצֶל, הָאוֹפָן. וַיִּשְׁלַח הַכְּרוּב אֶת-יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים, אֶל-הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת הַכְּרֻבִים, וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן, אֶל-חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים; וַיִּקַּח, וַיֵּצֵא".

    הסבר מפורט יותר וגם תמונות, תוכל לראות במאמר שכתבתי להלן:

    https://www.quora.com/How-do-you-explain-the-UFO-story-of-the-Book-of-Ezekiel-1-to-4-in-early-parts-If-there-were-aliens-who-came-down-to-us-back-2000-years-ago-and-if-God-was-one-of-them-would-that-interfere-with-your-beliefs/answer/Oded-Yaakobi?fbclid=IwAR0X3c4w3SqH36yxZnK2jjA2JxqpduGr3LlpYYVqRsOtKLqDmuG3tsb9y1Q

    • בועז שלום הגיב:

      לעודד שלום

      קראתי דבריך ברוב עיון. אך אחר המחילה, איני רואה קשר בין הדברים. יש כאן שני עניינים שונים בתכלית, שקווי הדמיון ביניהם קלושים, בחלק מן המובאות הפרשנות שגויה, ובאופן הכללי איני רואה יסוד להניח שיחזקאל ראה את הכיורים ואותם תיאר בנבואתו. [בכל אופן בעת הנבואה בוודאי לא מדובר בראיה ממשית של המכונות, שהרי בעת נבואתו הוא עומד על נהר כבר בבבל].

      עם כל זה אל יאוש, עצם ההעמקה בכתובים והנסיון להבינם – מבורך הוא, וללא ספק תזכה גם לכווין אל האמת!

       

      הערתי בגוף הדברים באותיות מודגשות:

      למעשה,
      שמראה המרכבה שמתאר יחזקאל, מבוסס על מראה המכונות במקדש – בטכניקה של נבואה שהייתה מקובלת על נביאים רבים אחרים, אשר ביססו את “המראות” שלהם על כל מיני דברים יום-יומיים, החל ב”כלוב קיץ” או “ענף שקד” ועד “סיר נפוח” ועד “דודאי תאנים”…

       

      כך,
      למשל, נוהג גם ירמיה בן ימלה, אשר “החזון השמימי” שלו תואם את מה שרואות עיניו בשער שומרון – והשווה את הפסוקים:

       

      וּמֶלֶךְ
      יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן וְכָל הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם. וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלֹּתָם. וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד
      וְהַצְלַח וְנָתַן יְהוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ…

       

      [ויֹּאמֶר
      מִיכָיְהוּ] “רָאִיתִי אֶת יְהוָה יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוָה מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד. וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה, וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, בַּמָּה. וַיֹּאמֶר, אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו. וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל, צֵא וַעֲשֵׂה כֵן. וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן יְהוָה רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה, וַיהוָה דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה.”

       

      אפילו צדקיהו בן כנענה מבין את הקשר בין המשל לנמשל (כלומר, מבין שהוא “רוח השקר” במשל), ועל כן מזדעק, ככתוב: “וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה וַיַּכֶּה אֶת
      מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי, וַיֹּאמֶר אֵי זֶה עָבַר רוּחַ יְהוָה מֵאִתִּי לְדַבֵּר אוֹתָךְ”…

      איני רואה הכרח בהסבר שמחזה מיכייהו קשור למה שרואות עיניו. בן כנענה מזדעק מעצם הענין שה'נבואה' אותה קיבל כביכול עזבה אותו ועברה כעת למיכייהו. בוודאי שלא מסתבר שמיכייהו ימשיל את אחאב לקב"ה…

       

      גם במקרה של יחזקאל, הדמיון בין התיאור שלו ובין תאור המכונות במקדש אינו “כללי” אלא פרטני מאוד – ממש עד הפרטים הקטנים – ונראה שהוא ממש מעוניין שמאזיניו יבינו את הקשר בין התיאור לבין מראה המכונות במקדש:

       

      “וַיַּעַשׂ
      אֶת-הַמְּכֹנוֹת עֶשֶׂר, נְחֹשֶׁת: אַרְבַּע בָּאַמָּה אֹרֶךְ הַמְּכוֹנָה הָאֶחָת, וְאַרְבַּע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ, וְשָׁלֹשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתָהּ. וְזֶה מַעֲשֵׂה
      הַמְּכוֹנָה, מִסְגְּרֹת לָהֶם; וּמִסְגְּרֹת, בֵּין הַשְׁלַבִּים. וְעַל-הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים, אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים,
      וְעַל-הַשְׁלַבִּים, כֵּן מִמָּעַל וּמִתַּחַת לַאֲרָיוֹת וְלַבָּקָר; לֹיוֹת מַעֲשֵׂה מוֹרָד. וְאַרְבָּעָה אוֹפַנֵּי נְחֹשֶׁת לַמְּכוֹנָה הָאַחַת וְסַרְנֵי נְחֹשֶׁת, וְאַרְבָּעָה פַעֲמֹתָיו כְּתֵפֹת לָהֶם; מִתַּחַת לַכִּיֹּר הַכְּתֵפוֹת יְצֻקוֹת, מֵעֵבֶר אִישׁ לֹיוֹת. וּפִיהוּ מִבֵּית לַכֹּתֶרֶת וָמַעְלָה, בָּאַמָּה, וּפִיהָ עָגֹל מַעֲשֵׂה-כֵן, אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה; וְגַם-עַל-פִּיהָ, מִקְלָעוֹת, וּמִסְגְּרֹתֵיהֶם מְרֻבָּעוֹת, לֹא עֲגֻלּוֹת. וְאַרְבַּעַת הָאוֹפַנִּים לְמִתַּחַת לַמִּסְגְּרוֹת, וִידוֹת הָאוֹפַנִּים בַּמְּכוֹנָה; וְקוֹמַת הָאוֹפַן הָאֶחָד, אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה. וּמַעֲשֵׂה הָאוֹפַנִּים כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה; יְדוֹתָם וְגַבֵּיהֶם וְחִשֻּׁקֵיהֶם וְחִשֻּׁרֵיהֶם–הַכֹּל מוּצָק. וְאַרְבַּע כְּתֵפוֹת–אֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הַמְּכֹנָה הָאֶחָת; מִן-הַמְּכֹנָה כְּתֵפֶיהָ. וּבְרֹאשׁ הַמְּכוֹנָה, חֲצִי הָאַמָּה קוֹמָה–עָגֹל סָבִיב; וְעַל רֹאשׁ הַמְּכֹנָה יְדֹתֶיהָ וּמִסְגְּרֹתֶיהָ מִמֶּנָּה. וַיְפַתַּח עַל-הַלֻּחֹת, יְדֹתֶיהָ, וְעַל מִסְגְּרֹתֶיהָ, כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת–כְּמַעַר-אִישׁ וְלֹיוֹת סָבִיב. כָּזֹאת עָשָׂה אֵת עֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת: מוּצָק אֶחָד מִדָּה אַחַת, קֶצֶב אֶחָד–לְכֻלָּהְנָה”

       

      הנה כי כן, “נחושת” יש גם בתיאור של יחזקאל, וגם בתיאור ‘המכונות’.

      הנחושת בתיאור יחזקאל נוגע לחיות המוליכות המרכבה, לא למרכבה, ואילו במקדש שלמה הכיורים היו נחושת.

      “ארבע פנים”/”צורה מרובעת” יש בשני התיאורים. “ארבע אופנים מנחושת/מתכת נוצצת כעין תרשיש” יש בשני התיאורים.

      תרשיש היא אבן טובה, ולא סוג של מתכת נוצצת.

       

       “אריות”/”פני אריה”; “בקר”/”פני שור”; וגם “כרובים”/”פני אדם”; יש בשני התיאורים.

      אם כבר יש דמיון, אזי שלמה עשה את המכונות וכל כלי המקדש [דברי הימים א פרק כח פסוק יט] "הַכֹּ֥ל בִּכְתָ֛ב מִיַּ֥ד יְקֹוָ֖ק עָלַ֣י הִשְׂכִּ֑יל כֹּ֖ל מַלְאֲכ֥וֹת הַתַּבְנִֽית": ומאת ה' הייתה זאת לעשות המכונות עם הכיורים בדומה למרכבה העליונה.

       

      עוד יש לציין שמכונות כמו אלו שעמדו במקדש שלמה, נמצאו גם בחפירות ארכיאולוגיות בקפריסין (למעשה, הן קדמו לימי מקדש שלמה במאה – מאתיים שנה), ומסתבר שגם תיאור הנשרים, עם הכנפיים הפרוסות מלמעלה, מסתדר עם פיסלוני נשרים שהוצבו על ארבע הפינות העליונות של המכונות שנמצאו בקפריסין;

      אין
      קשר בין המכונות לנשרים, ואין להקיש מאיזה מכונה שמצאו בקפריסין וכללה נשרים, למשהו שלא כתוב במקורותינו, כשהנביא כל כך דייק וירד לפרטים.

       

      ואפילו הביטוי “עיניים על גבותיהם סביב” מתברר לפי העיטור על החלק העגול של המכונה, שמעל הרקיע שעל ראשי הכרובים – וראה בתמונה מצורפת בקישור להלן:

       

      https://scontent-lhr8-2.xx.fbcdn.net/v/t1.0-9/133830107_3765596746832033_3158404856199913990_n.jpg?_nc_cat=102&ccb=2&_nc_sid=dbeb18&_nc_ohc=a4QmQbasMGUAX8M21wK&_nc_ht=scontent-lhr8-2.xx&oh=f2468eaa5bf377d94e80320a3d0ce83f&oe=6024A92B

       

      בנוסף, חשוב לציין שגם אלמנט האש והעשן, שהוא אלמנט מרכזי בחזון יחזקאל, מתברר לאור העובדה שהמכונות שימשו מעין כיריים ענקיים לבישול, אשר מתחתן (“בינות לגלגלים”) הונחו ערימות גחלים בוערות…

      מהיכן
      מצאת מקור לכך?
      במקורותינו על פי כל הפרשנים ענין המכונות היה כיורים שמהם הכהנים רחצו, ככתוב במפורש בפסוקים [דברי הימים ב פרק ד ו] "וַיַּ֣עַשׂ כִּיּוֹרִים֘ עֲשָׂרָה֒ וַ֠יִּתֵּן חֲמִשָּׁ֨ה מִיָּמִ֜ין וַחֲמִשָּׁ֤ה מִשְּׂמֹאול֙ לְרָחְצָ֣ה בָהֶ֔ם אֶת־מַעֲשֵׂ֥ה הָעוֹלָ֖ה יָדִ֣יחוּ בָ֑ם וְהַיָּ֕ם לְרָחְצָ֥ה לַכֹּהֲנִ֖ים בּֽוֹ": הרי לך שלא היה
      שם אש ולא גחלים.

       

      והרי,
      על גבי המכונות הוצבו “כיורים” – ככתוב: “וַיַּעַשׂ עֲשָׂרָה כִיֹּרוֹת, נְחֹשֶׁת: אַרְבָּעִים בַּת יָכִיל הַכִּיּוֹר הָאֶחָד, אַרְבַּע בָּאַמָּה הַכִּיּוֹר הָאֶחָד–כִּיּוֹר אֶחָד עַל-הַמְּכוֹנָה הָאַחַת, לְעֶשֶׂר הַמְּכֹנוֹת” – ועל תפקידם ושימושם של הכיורים אנחנו למדים ממה שמסופר על מנהג הכהנים במקדש שילה:

      “וּמִשְׁפַּט
      הַכֹּהֲנִים אֶת-הָעָם–כָּל-אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח, וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר, וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם בְּיָדוֹ. וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר–כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג, יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ; כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל-יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה.”

      אין קשר בין הכיור שבמקדש שילה לכיורים שבביהמ"ק שבנה שלמה.

      במקדש שילה מדובר בכיור שהיה מין ממיני הקדירות המיועדות לבישול כפי שביארו הפרשנים במקום, ודבר הלמד מעניינו הוא – דוד, קלחת פרור.

      לעומת הכיורות של שלמה שיועדו לרחיצה כמו שכתבתי, בדומה לכיור שמופיע בפסוק [שמות פרק מ פסוק ז] וְנָֽתַתָּ֙ אֶת־הַכִּיֹּ֔ר ין־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֑חַ וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖ם מָֽיִם: וכן מוכח בפסוק שהבאתי לעיל מדה"י שמטרת הכיור לרחצה.

       

      ביחזקאל פרק י’ אף מתוארת, למעשה, לקיחת גחלים בוערות מתחת לאחת המכונות מעוטרות הכרובים הללו, בעת שהיא עומדת בחצר המקדש:

      “וָאֶרְאֶה,
      וְהִנֵּה אֶל-הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ הַכְּרֻבִים, כְּאֶבֶן סַפִּיר,
      כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא–נִרְאָה, עֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר אֶל-הָאִישׁ לְבֻשׁ
      הַבַּדִּים, וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל-בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל אֶל-תַּחַת לַכְּרוּב
      וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי-אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים, וּזְרֹק, עַל-הָעִיר;
      וַיָּבֹא, לְעֵינָי. וְהַכְּרֻבִים, עֹמְדִים מִימִין לַבַּיִת–בְּבֹאוֹ הָאִישׁ;
      וְהֶעָנָן מָלֵא, אֶת-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית. וַיָּרָם כְּבוֹד-יְהוָה מֵעַל
      הַכְּרוּב, עַל מִפְתַּן הַבָּיִת; וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת, אֶת-הֶעָנָן, וְהֶחָצֵר
      מָלְאָה, אֶת-נֹגַהּ כְּבוֹד יְהוָה. וְקוֹל, כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים–נִשְׁמַע,
      עַד-הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה: כְּקוֹל אֵל-שַׁדַּי, בְּדַבְּרוֹ. וַיְהִי, בְּצַוֺּתוֹ
      אֶת-הָאִישׁ לְבֻשׁ-הַבַּדִּים לֵאמֹר, קַח אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַגַּלְגַּל,
      מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים; וַיָּבֹא, וַיַּעֲמֹד, אֵצֶל, הָאוֹפָן. וַיִּשְׁלַח
      הַכְּרוּב אֶת-יָדוֹ מִבֵּינוֹת לַכְּרוּבִים, אֶל-הָאֵשׁ אֲשֶׁר בֵּינוֹת
      הַכְּרֻבִים, וַיִּשָּׂא וַיִּתֵּן, אֶל-חָפְנֵי לְבֻשׁ הַבַּדִּים; וַיִּקַּח,
      וַיֵּצֵא”.

      כאן כבר יש אינטרפרטציה המורכבת מהנחות יסוד שגויות. לקיחת הגחלים כלל לא קשורה לענין הכיורים והמכונות, והכיורים והמכונות כלל לא מוזכרים בפסוקים שציטטת. הגחלים ניטלו מבין הכרובים שבמרכבה העליונה, שאינה קשורה לכיורי הרחצה בביהמ"ק.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו סיקס עם כרטיססנדיסק 128כרטיס זכרון 128