ירמיה

ספר ירמיה פרק יא

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר:

רד"ק הדבר – לאמר שיאמרו אותו לאיש יהודה. ומהו הדבר שיאמר?

שמעו את דברי הברית הזאת, ודברי הברית הם כתובים בתורת משה ברכות וקללות, אם תשמעו אם לא תשמעו, וכתב בסוף אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב,

ובחורב אמר ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, ואמר ויקח משה את הדם ויזרוק על העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע,

ונאמר ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה ודברי הברית הם שישמעו לקול ה' ויעשו מצותיו והוא יהיה להם לאלהים והם יהיו לו לעם ובאמרו הזאת כמו שכתוב בתורה:

 

(ב) שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְדִבַּרְתֶּם אֶל אִישׁ יְהוּדָה וְעַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם:

רד"ק ודברתם – אתה ונביאי האמת האחרים עמך כי היה צפניה שנתנבא בימי יאשיהו ואולי היו אחרים

אמר לו שיאמרו דברי הברית לאיש יהודה וליושבי ירושלם

וזכר להם הברית לפי שהברית הוא דבר קיום אפי' בין אדם לחברו אם יעשו תנאים ביניהם יעשו ברית לקיים התנאים ביניהם כל שכן בין האל ובין בני האדם שראוי לקיים הברית:

 אל איש יהודה – כולל לכלם כאחד וכן הלשון לומר לשון יחיד על רבים דרך כלל כמו ויהי לי שור וחמור ואיש ישראל נגש ורבים כמוהם:

 ועל יושבי ירושלים – כמו ואל יושבי ירושלם וכן וילך אלקנה הרמתה על ביתו כמו אל ביתו ותתפלל על ה' כמו אל ה' והדומים להם וי"ת ודברתם ותמללון נראה שהיה קורא ודברתם בקמץ התי"ו ואנחנו מצאנו בכל הספרים המדויקים ודברתם בסגול התי"ו:

מלבי"ם דברי הברית – הוא כלל דברי התורה שכרת עליו ברית כמ"ש לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו,

שמעו – תחלה תזכירם שישמעו מעצמם מאהבה,

ודברתםאתה וכל השומעים מאהבה, ידברו ליתר העם ויפחידום בפחד העונש לבלתי שומע:

 מלבי"ם חלק באור המלים ועל ישבי – כמו ואל. וכן וילך אלקנה על ביתו:

 

(ג) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת:

רד"ק ואמרת – עוד תאמר אליהם הדברים בקללה בארור כמו שנאמרו בתורה בסיני ובערבות מואב תדבר להם עוד לשון ארור אולי יפחדו וישובו:

מלבי"ם ואמרת – תודיע העונש, כי ארור האיש – שהוא ארור מעצמו, כי בעזבו דברי הברית יעזוב ה' אותו:

 

(ד) אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִכּוּר הַבַּרְזֶל לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם כְּכֹל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:

רד"ק אשר – ביום הוציאי, בהר סיני בעת שהוצאתים מארץ מצרים כי לחמשים יום שיצאו ממצרים נעשה זה הברית:

 ויום – פי' במקום עת וזמן כמו והיה ביום ההוא שרש ישי וחרה אפי בו ביום ההוא:

 מכור הברזל – שהיו הם במצרף הצרוף כמו שצורפין הכסף והזהב בכור:

 ועשיתם אותם – המצות וזהו שמעו בקולי המצות שיצום:

מלבי"ם אשר – יבאר ארבעה טעמים על חיוב שמירת הברית,

א] אשר צויתי את אבותיכם – הבנים מחויבים לשמור מצות שקבלו אבותם עליהם ועל זרעם אחריהם,

ב] שהיה הצוי ביום הוציאי אותם מארץ מצרים – ומצד זה נתחייבו לשמור פקודתי כי כשהוצאתים מבית עבדים הם עבדים לי וע"מ זה הוצאתים,

ג] שתליתי בזה התנאי שעל ידי שתשמעו בקולי והייתם לי לעם – ומבואר שבעוזבם הברית לא עמי אתם ואיני אלהיכם:

 מלבי"ם חלק באור המלים מכור הברזל – חזק כברזל, ששם נצרפו סיגיהם כהתוך כסף בתוך כור:

 

(ה) לְמַעַן הָקִים אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּיּוֹם הַזֶּה וָאַעַן וָאֹמַר אָמֵן ה':

רד"ק למען – ואען ואמר אמן ה', אמת יהיה זה שיהיה ארור מי שלא ישמע אל דברי הברית

וה' לשון קריאה ותפלה כלומר ה' כן יהיה:

מלבי"ם ד] למען הקים את השבועה וכו' לתת להם ארץ זבת חלב ודבש – ששבועת הארץ היה בתנאי אם ישמרו את דברי הברית, ואם לא תשמרו תגלו מן הארץ בהכרח,

ואען ואומר אמן ה' – הנביא ענה אמן כמקבל ע"ע לקיים את דברי הברית,

ור"ל שאף שאם ישראל יעזבו בריתך אנכי אקיימהו. וא"כ לא נתבטלה השבועה להיות לנו לאלהים ולתת לנו את הארץ כל עוד שנמצא אחד מבני אבותיהם שאינו מפיר את הברית ומקיימו:

 

(ו) וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי קְרָא אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם:

רד"ק ויאמר – הוסיף עוד והזהירו לקרא אליהם את כל הדברים ופי' לו כי מה שאמר אל איש יהודה שלא ימתין להם עד שיבאו לירושלם אלא שילך הוא בערי יהודה ויקרא באזניהם כל הדברים ויאמר להם בלשון ארור ויתרה בהם אולי ישובו וכן מה שיאמר ליושבי ירושלם יאמר להם בחוצות בפרהסיא כנגד כל העם:

מלבי"ם ויאמר ה' – עתה עשאהו שליח לקרוא זאת בחוצות ירושלים בפרהסיא כקורא ומזהיר על העונש המיועד:

 

(ז) כִּי הָעֵד הַעִדֹתִי בַּאֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַעֲלוֹתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה הַשְׁכֵּם וְהָעֵד לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְּקוֹלִי:

רד"ק כי העד – באבותיכם התרתי כשהעלתי אותם מארץ מצרים וכן בכל דור ודור עד היום הזה השכם והעד ששלחתי להם הנביאים להתרות בכל בקר ובקר בכל יום ויום תמיד:

מלבי"ם כי העד – כי כבר העדתי באבותיכםוהתראה זאת היתה תיכף ביום העלותי – ונמשכה עד היום הזה – ולא תאמר שהיה לפרקים רק השכם והעד – ובכ"ז.

 

(ח) וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם וַיֵּלְכוּ אִישׁ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם הָרָע וָאָבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת אֲשֶׁר צִוִּיתִי לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשׂוּ:

רד"ק ולא שמעו – את דברי הברית, הקללות שהן תנאי הברית אם לא ישמעו

זהו שאמר אשר צויתי לעשות ולא עשו צויתי להם לקיים דברי ולא קיימו

ובכלל קיום הברית עשה ולא תעשה וקיום הברית קורא מעשה:

מלבי"ם ולא שמעו – לא קבלו הדברים, וגם לא הטו את אזנם,

ואביא עליהם – וכו' בא להודיע ההבדל בין מרי הראשונים ובין מרי הדור הזה והבדל ענשם,

כי הדור שלפניו היה מרים שבטלו את התורה בשב ואל תעשה,

ר"ל שלא רצו לשמוע אל דברי התורה ולא רצו לקיים מצותיה, והיה ענשם על שאני צויתי לעשות והם לא עשו – ולא קיימו מצות התורה, ובזה גרוע עון הדור של ירמיה כמו שיבאר [מיד בפסוק הבא]:

 מלבי"ם חלק באור המלים ולא הטו את אזנם – הסדר תמיד, הטה אזנך ושמע, הט אזנך לי שמע אמרתי.

ולכן בשלילה בא להפך:

 

(ט) וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי נִמְצָא קֶשֶׁר בְּאִישׁ יְהוּדָה וּבְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם:

רד"ק ויאמר ה' אלי נמצא קשר – יראה מן הדומה כי נבואה זו נאמרה בימי יהויקים

וזהו שאמר נמצא קשר כלומר מרדו בי אחר ששבו בימי יאשיהו:

מלבי"ם ויאמר ה' אלי – הראה לו ה' כי הדור הזה גרוע יותר, כי נמצא בם קשר – שהם לא לבד כי.

 

(י) שָׁבוּ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי וְהֵמָּה הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם הֵפֵרוּ בֵית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם:

רד"ק שבו על עונות אבותם הראשונים – דור אמון ומנשה ואחז וכל הפסוקים עד מה לידידי מבוארים הם

ופירוש והלכו ערי יהודה יושבי ערי יהודה וכן וכל הארץ באו מצרימה

ופסוק ואתה אל תתפלל פירשנוהו למעלה

ולמעלה אמר כי אינני שומע אותך והנה אמר כי אינני שומע בעת קראם אלי

הוסיף לומר כי אפילו הם יקראו אלי לא אשמע אליהם, אלא אנקם מהם כל כך הרבו לעשות הרע בעיני להכעיסני שלא אוכל למלט אותם מהפורענות:

מלבי"ם שבו על עונות אבותם הראשונים אשר מאנו לשמוע את דברי – הם מוסיפים עליהם שהראשונים חטאו רק בשב ואל תעשה, והמה הלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם – שזה בקום ועשה,

ושחוץ מה שלא חגו חגי ה' ולא נתנו מעשרותיו הם עושים חגים לע"א ונותנים תרומות ומעשרות לכהני האליל,

ובזה הפרו את בריתי – שלא לבד שלא קיימוהו עוד הפרוהו ובטלוהו לגמרי אחר שבחרו להם אלהים אחרים:

 

(יא) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מֵבִיא אֲלֵיהֶם רָעָה אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה וְזָעֲקוּ אֵלַי וְלֹא אֶשְׁמַע אֲלֵיהֶם:

מלבי"ם לכן, הנני מביא אליהם רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה – ר"ל כי ה' מקדים תמיד רפואה למכה, כי תכלית המכה אינה למען הכות רק להשיבם בתשובה ובשובם ירפא להם,

וזה רק במי שחוטא מצד התאוה, לא כן הם יביא עליהם מכה שאין לה רפואה, מפני שהם עשו קשר ובחרו אלהים אחרים שהם לא ישובו בתשובה,

כי אם יביא עליהם יסורין יתלו שזה בא מפני שלא עבדו את הע"א, כמ"ש שאם יזעקו אלי ולא אשמע אליהם – יתלו שע"א הענישה אותם על שלא עבדוה כראוי וילכו לזעוק אל הע"א:

 

(יב) וְהָלְכוּ עָרֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם וְזָעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵם מְקַטְּרִים לָהֶם וְהוֹשֵׁעַ לֹא יוֹשִׁיעוּ לָהֶם בְּעֵת רָעָתָם:

רש"י ערי יהודה – מערי יהודה:

מלבי"ם והלכו ערי יהודה – כל עיר ועיר שביהודה תלך לזעוק אל הע"א שלה,

וישבי ירושלם – כל שכונה ושכונה מירושלים בפ"ע ילכו לזעוק אל הע"א המיוחדת להם,

ועל זה אמר וזעקו אל האלהים אשר המה מקטרים להם – ואז יראו כי לא יושיעו להם – הגם שזעקו לכולם:

 

 

 

 

 

(יג) כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה וּמִסְפַּר חֻצוֹת יְרוּשָׁלַם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבֹּשֶׁת מִזְבְּחוֹת לְקַטֵּר לַבָּעַל:

מצודות דוד מספר – כחשבון מספר הערים כן מספר אליליהם. ומספר – כמספר שוקי ירושלים כמספר הזה עשיתם מזבחות לבושת היא עכו"ם אשר היא לבושת לעובדיה על כי צועקים אליה ואינם נענים:

 מלבי"ם כי מספר – מבאר הטעם מדוע ילכו כל ערי יהודה, כי כל עיר יש לו ע"א אחרת,

ומספר חוצות – זה הטעם למה ילכו יושבי ירושלים.

 מזבחות לבושת – היה להם שני מיני ע"א, הבעל היה בדמות זכר והבושת היה דמות נקבה,

והיה בשתה וערותה מגולה שכן היה עבודתה:

 

(יד) וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ בְּעֵת קָרְאָם אֵלַי בְּעַד רָעָתָם:

רש"י רנה ותפלה – בבעו ובצלו:

מצודות דוד ואתה – לירמיה אמר שאל יתפלל בעדם.

כי אינני וכו' – ר"ל אף אם הם עצמם היו קוראים ומתפללים אלי בעבור הרעה הבאה להסירם מעליהם, ומבלי תשובה וחרטה על העונות, אינני שומע להם.

וכש"כ שהם אינם מתפללים לפני ואיך א"כ אשמע לך מה שאתה מתפלל עליהם:

מלבי"ם ואתה – ה' אומר לירמיה תפלתם לא אקבל,

ואתה – שתפלתך מקובלת לפני אצוך אל תתפלל – בעד הדור,

ואל תשא בעדם – כש"ץ המתפלל ונושא רנה ותפלה – עם הציבור והם עונים אחריו,

אחר שאינני שומע בעת קראם אלי – איני רוצה שאתה תמליץ בעדם:

 

(טו) מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי:

רש"י מה לידידי בביתי – מה לעם סגולתי לבא עוד בביתי.

עשותה המזמתה – לעשות היא מזמת עצת חטאים שלה. הרבים – שבהם.

ובשר קודש יעברוך מעליך – אף המילה בטלו מבשרם שעל ידה היו מקודשים לי.

כי רעתכי אז תעלוזי – כשאתם עוברי' עבירה אתם שמחים:

 רד"ק מה לידידי בביתי – אמר הנביא מה לידידי בביתי – קרא[ו] האל 'ידידי' לפי שהוא היה מאוהבי האל

אמר מה לו עוד בביתי ר"ל בבית המקדש כלומר להשרות שכינתו שם:

 עשותם המזמתה הרבים – כעשות כנסת ישראל התועבה את רבים – כלומר עם אלהים אחרים,

כמו שאמר למעלה כי מספר עריך היו אלהיך יהודה [ואם כן היו אלהיות רבים].

וכיון שהיא הניחה אל אחד ועשתה מזמה את הרבים ועבדה אותם מה לו לידידי בביתי?

ואמר בביתי כמו שאמר לידידי כי ידיד הנביא הוא, ולא ידידם.

וכן בית המקדש – בית הנביא הוא, ולא ביתם:

 ובשר קדש יעברו מעליך – חוזר לכנסת ישראל ואומר לה את מקרבת קרבנות לרבים שהם אלהים אחרים,

ובשר קדש, בשר מזבח ה' שהוא קדש אותן קרבנות הקדש עוברים מעליך כאילו אינם מוטלים עליך לעשותם:

 כי רעתכי אז תעלוזי – ולא שיש לך בשת ורוע לב [ר"ל לא רע לך בליבך] מזה,

כי בעת שתעשי הרעות אז תעלוזי ותשמחי

וי"מ ובשר קדש כמו ואנשי קדש וכמו יבא כל בשר להשתחות

שפירושו בני אדם כלומר החסידים אנשי קדש עברו מעליך לפיכך את עושה הרעות:

 המזמתה – הכפל לחזק הענין וכן ישועתה, עזרתה:

 רעתיכי – היו"ד נוספת כיו"ד נעוריכי תחלואיכי וי"ת הפסוק כן מה לעמא דהוה חביב וגו' כבעמוד,

ובמדרש בשעה שחרב בית המקדש מצאו הקב"ה לאברהם עומד בבית המקדש ואמר לו מה לידידי בביתי? אמר לו על עסקי בני באתי. אמר לו בניך חטאו וגלו. אמר לו שמא בשוגג חטאו? אמר לו 'עשותה המזמתה'. אמר לו שמא מעוטם חטאו? אמר לו הרבים. אמר לו היה לך לזכור בשר המילה! אמר לו ובשר קדש יעבור מעליך. אמר לו שמא אם המתנת להם היו חוזרים בתשובה? אמר לו 'כי רעתיכי אז תעלוזי'.

אמר לו שמא חס ושלום אין להם תקנה? אמר לו זית רענן וגו':

מלבי"ם מה לידידי בביתי – ה' אמר אל ירמיה אל תתפלל בעד העם הזה, ומה אתה עושה בביתי? למה באת להתפלל בעדם, ולהקריב בעדם קרבנות? כי ירמיה היה כהן עובד עבודה.

עשותה המזמתה הרבים ובשר קדש יעברו מעליך – הלא הכנסיה תעשה מזימה הרבה ותועבות גדולות ואיך תתפלל בעדם?

ומסב פניו אל הכנסיה, וכי בשר קדש יעברו מעליך?!

וכי במה שתביא בשר קדש שהוא הקרבנות עי"כ יעברו המזימות והתועבות מעליך?

וכי בזאת תנקה מן המזימה, הלא אין אתה חוזר בתשובה בעת הבאת בשר קדש,

כי רעתכי אז תעלזי – לא תשמחי על הקרבן שתביא, רק על הרעה שתעשי,

ואחר הקרבן תשמחי שנית לעשות הרעה בשמחה:

 מלבי"ם חלק באור המלים המזמתה – הוא שם המין מזימת רבים, ובא התי"ו לחזק, כמו עזרתה, ישועתה, וכן בשר קדש, שם המין על הזבחים והקדשים,

ויל"פ שרצה לומר עשותה המזמתה הרבים (ועשותה) בשר קודש, אני מצוה יעברו מעליך ר"ל שלא ימצאו בך לא המזימתה ולא הקרבנות. כי (יעברו) רעתכי, בזה תעבור הרעה, אז תעלזי כעבור הרעה. ומלת עשותה, וכן מלת יעברו, נמשך לשתים:

 

(טז) זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו:

רד"ק זית רענן – המשילה לזית לפי שהוא רענן כל זמן וכל ימות השנה עליו לחים:

 יפה פרי תאר – פירש יפה פרי ויפה תואר ויפה שזכר עומד במקום שנים ר"ל שפריו יפה ותארו יפה אמר לכנסת ישראל

מתחלה קרא ה' שמך זית רענן כשהיית עושה רצונו היית כמו זית רענן לא יבול עלהו

ר"ל שההצלחה היתה תמידה עמך ואת היית עושה מעשים טובים ויפים דומים לפרי זית אשר בדשנו והוא שמנו יכבדו אלהים ואנשים:

 לקול המולה גדולה – ועתה גרמו עליך עוניך להביא גוים רבים ישמעו קול המולתם שהיא גדולה ועל ידם הצית אש עליה

כאילו אמר עליך כי כן דרך המקרא לדבר בפסוק אחד לנכח ושלא לנכח כמו שמעו עמים כולם כי יבשו מאלים אשר חמדתם וה' הודיעני אז הראיתני והדומים להם רבים:

 ורעו דליותיו – ואתם הגוים ישברו דליות הזית שהיית נמשלת בו

ואדוני אבי ז"ל פירש עליה כמו עלה זית ר"ל הצית אש בעליה פי' בעלי הזית שהיו רעננים ולחים, עתה יצית אש בהם, וכינה הזית בלשון נקבה, ואף על פי שהוא לשון זכר, כמו שאמר רענן דליותיו,

והנה מצאנו גפן בלשון זכר גפן בוקק, ומצאנוהו בלשון נקבה לגפן אדרת, כן יהיה זית כמוהו

ועוד לפי שהמשיל בו כנסת ישראל שהוא בלשון נקבה, זכר הזית שהוא משל לה גם כן בלשון נקבה, כאילו זכר הכנסה

ואחר כך שב לדבר בלשון זכר בלשון עצמו ואמר דליותיו,

המולה כתוב בוי"ו עם הדגש וכמוהו מעטים נמצאו באותיות אהו"י עם הדגש זכרנום בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו

ופי' המולה כמו מלה כמו אין מלה בלשוני, וכן קול המולה כקול מחנה ופי' הצית הבעיר כמו ויצת אש בציון והדומים לו,

ורעו פי' וישברו כמו ירעוך קדקד ורעו את ארץ אשור בפתחיה, דליותיו פירוש ענפיו,

וקראו בזה הלשון ר"ל מלשון ארוממך ה' כי דליתני שפירושו רוממתני וזכר הענפים הנה בזה הלשון ר"ל שאפילו הענפים הרמים ישברו והוא משל על ירושלם ובית המקדש

ויונתן תרגם הפסוק כן הא כאילן זיתא וגומר כבעמוד:

מלבי"ם זית רענן – בעת נטע ה' אותך אז קרא שמך – שאתה זית רענן יפה פרי תאר – שהוא ג' מעלות,

א] זית שעלהו רענן ולח בקיץ ובחורף,

ב] יפה תאר – ג] פרי תאר

והנמשל של זית רענן שהעלים השומרים את הפרי שהוא העושר וההצלחה רענן תמיד ומלא ברכת ה',

ויפה תואר משל אל גבורת העם ורבוים וחזקם,

ופרי תואר משל אל מעשיהם הטובים ותורתם שהוא הפרי הנרצה.

 לקול המולה גדולה – אח"כ נשמע קול רעש גדול שגזרו עליך גזר דין בגזרת עירין פתגמא ועי"כ הצית אש בעליהשעלי הזית שהם שמנים הציתו בהן אש, והוא משל ששללו עשרם ואוצרותיהם,

ורעו – ושברו דליותיו – שהם ענפי הזית הגבוהים שאמר עליו יפה תואר, ששברו את העם עצמו והוליכום לגולה:

 מלבי"ם חלק באור המלים יפה פרי תאר, יפה תואר – פרי תואר:

 המולה – משורש מלל ודבור, ובא על מלולים רבים, קול המולה כקול מחנה (יחזקאל א'):

 עליה – חסר ב' השימוש בעליה: ורעו – פעל יוצא, העלים הם שברו הדליות:

(יז) וַה' צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ דִּבֶּר עָלַיִךְ רָעָה בִּגְלַל רָעַת בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לָהֶם לְהַכְעִסֵנִי לְקַטֵּר לַבָּעַל:

מלבי"ם וה' צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה – והרעה הזאת שגזרו עליך בקול המולה גדולה, דיבר עליך ה' צבאות, הוא גזר להצית בך אש,

ולא מצד שנשתנה מחשבתו עליך בעת הצית אש מִבְעת שנטע אותך,

כי מה שדבר עליך רעה היה מצד שנטע אותך, כי תכלית הנטיעה היה שתעשה פרי קדש הלולים

ואתה עשית פרי מות ומשכלת,

וז"ש בגלל רעת בית ישראל – כמו שיעקור בעל הגן נטיעה אשר נטע אם יראה כי יעש באושים.

 אשר עשו להם – ר"ל תחלה עשו הרעה להם להנאתם, ואח"כ עשו להכעיסני –

ואח"כ עשו לקטר לבעל – שאח"ז דבקו בבעל והאמינו בו:

 

(יח) וַה' הוֹדִיעַנִי וָאֵדָעָה אָז הִרְאִיתַנִי מַעַלְלֵיהֶם:

רד"ק וה' הודיעני – פירש אאז"ל הודיעני שהיו חושבים להאכילני סם המות, כמו שאמר בפסוק שאחר זה, אמר הודיעני נא ואדעם, אז ידעת כי לא הייתי יודע,

כי לא היה עולה על לבי כי אני לא הרעותי להם אם אני מוכיח אותם לטובתם אני עושה:

 אז הראיתני מעלליהם – כי בזה הראיתני מעלליהם הרעים, אם לי היו רוצים לעשות כן, קל וחומר לאחרים, ואמר 'הודיעני' ואמר 'הראיתני' שלא לנכח ולנכח כאחד, וכמוהו רבים במקרא כמו שכתבנו למעלה:

מלבי"ם וה' הודיעני – שעורו וה' דבר עליִך רעה, וה' הודיעני

שבעת דיבר עליִך רעה הוא ג"כ הודיעני את הגזרה ואדעה, [וכן פרש"י]

ואז – ג"כ הראיתני מעלליהם – וראיתי שראוים הם לגזרה זאת כפי מדת מעלליהם הרעים,

וגם אז הראני מה שרוצים לעשות לי, שאז ראיתי.

 מלבי"ם חלק באור המלים הודיעני – נסתר. הראיתני, נוכח, מסב פניו אל ה' צבאות אראה נקמתך מהם:

 

(יט) וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבּוֹחַ וְלֹא יָדַעְתִּי כִּי עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים וּשְׁמוֹ לֹא יִזָּכֵר עוֹד:

רש"י ואני ככבש אלוף – אשר יובל לטבוח. יובל – לפי שאני מודיעם הרעה הם אומרים להרגני,

ככבש אלוף – דונש ויהודה בן קוריש [ורד"ק] פתרוהו ככבש ופר אשר יובל לטבח ואלוף כמו שגר אלפיך (דברים כח) [וכן אלופינו מסובלים – רד"ק] ואע"פ שלא נאמר אלוף יש לנו כיוצא בו שמש ירח עמד זבולה (חבקוק ג) כסוס עגור כן אצפצף (ישעיה לח)

ומנחם פתר ככבש אלוף כבש גדול (ע' בתהלים נ"ח בפרש"י) ויונתן מסייעו שתירגם כאימר בחיר.

נשחיתה עץ בלחמו – נרמי סמא דמותא במכליה:

מלבי"ם שאני ככבש אלוף – שתחת שאני השתדלתי להתפלל בעדם רצו הם להרגני,

והייתי דומה לכבש המלומד ללכת אחרי בעליו שבעת יובל לטבוח – הולך מעצמו בלא דעת, כי רגיל ללכת אחרי בעליו ואינו נזהר ממנו,

כן לא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות – להרגני, ורצו להרגני באופן שלא יודע כלל שנהרגתי על ידם,

כי אמרו נשחיתה עץ בלחמו – ניתן בלחמו עץ משחית ר"ל סם המות, ובזה נכריתנו מארץ חיים ושמו לא יזכר עוד –

כי הנביא הנהרג ע"י חרב, שמו נזכר בכל דור שנהרג על קידוש ה' אבל הוא יומת באופן שלא יודע לאיש:

 מלבי"ם חלק באור המלים אלוף – מלומד כמו מלפני מבהמות ארץ:

 

(כ) וַה' צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי:

רש"י אראה נקמתך מהם – את אנשי ענתות היה מקלל:

 רד"ק וה' צבאות שופט צדק – שפטני מהם כי אתה שופט בצדק:

 בוחן כליות ולב – כי אתה בחנת לבם וכליותם והודעתני מחשבותם כדי שאשמר מהם:

 אראה נקמתך – כלומר שלא אמות עד שאראה שתקח נקמה מהם:

 כי אליך גליתי את ריבי – אין לי אח וקרוב לגלו' את ריבי כי הם חשבו להמיתני, אליך גליתי את ריבי

ואתה תקח משפטי מהם ובאמרו גליתי דברה תורה כלשון בני אדם כי גלוי וידוע לפניו וכת"י גליתי אמרית:

מלבי"ם וה' צבאות שאתה שופט צדק ובוחן כליות ולב – ר"ל א"א שיצא מאתך דין מעוקל מצד הטיית הדין עצמו כי אתה שופט צדק,

ולא מצד שלא תדע אמתת הדבר ע"י שהיה זה רק במחשבתם, כי אתה בוחן כליות,

אבקש מאתך אראה נקמתך מהם – איני מבקש נקמתי רק נקמתך,

כי אליך גיליתי את ריבי – כי ריבי היה אליך ובעבורך,

וכן מה שרצו להרגני בריבי היה בעבור שנבאתי בשמך וא"כ בזה תנקום מהם את נקמתך:

 

(כא) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' עַל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשְׁךָ לֵאמֹר לֹא תִנָּבֵא בְּשֵׁם ה' וְלֹא תָמוּת בְּיָדֵנוּ:

רד"ק לכן ולא תמות בידינו – ואיך אמר ירמיהו 'וה' הודיעני' והרי היו אומרים לו על פניו כי ימיתוהו אם יתנבא?

אלא שירמיהו לא היה חושש למה שהיו אומרים בפניו, כי חשב כי זה דרך הפחד והגזום

כי לא יתכן שימיתוהו בגלוי, ולא היה מפחד מזה,

אך שימיתוהו בסתר על ידי סם זה היה יכול להיות כי היה דבר שלא היה נודע כי יש סם שמאכיל אותו שלא ימות מיד אלא עד שמנה או עשרה ימים

ואם ימות על הדרך הזה לא היו אומרים כי על ידי סם המות מת:

מלבי"ם לכן כה אמר ה' על אנשי ענתות המבקשים את נפשך – ולא בעבור שיש להם דין ודברים עמך רק בעבור "שאמרו לא תנבא בשם ה'":

 

(כב) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיהֶם הַבַּחוּרִים יָמֻתוּ בַחֶרֶב בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יָמֻתוּ בָּרָעָב:

רד"ק לכן כה אמר ה' – הבחורים ימותו בחרב– הבחורים שיבטחו בגבורתם ויצאו להלחם ימותו בחרב:

 בניהם ובנותיהם ימותו ברעבבעיר וזכר הבנים ולא האבות

כי האבות אם ישיגו דבר מאכל יאכלו הם כי חייהם קודמים לחיי בניהם

ולא עוד אלא שיאכלו בשר בניהם ובנותיהם מפני הרעב:

מלבי"ם לכן הנני פוקד עליהם – כי הוא ריב ה', הבחורים – היוצאים להלחם,

בניהם – שישארו בעיר ימותו ברעב המצור:

 

(כג) וּשְׁאֵרִית לֹא תִהְיֶה לָהֶם כִּי אָבִיא רָעָה אֶל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת שְׁנַת פְּקֻדָּתָם:

רד"ק ושארית – אנשי ענתות ילקו יותר משאר ישראל

לפי שהיה להם להחזיק יד ירמיהו שהם קרוביו ובני עירו והם היו אומרים להמיתו אם ינבא בשם ה':

 שנת פקדתם – שנת החרבן שהיתה שנת תשע עשרה לנבוכדנצר שפקד האל עליהם את עונם וחרבה הארץ וגלו הנשארים מן החרב ומן הרעב

ואמר כי אנשי ענתות לא תהיה להם שארית ואף על פי שנגזרה עליהם גזרה שלא תהיה להם שארית בעת שחלה עליהם הגזרה ולכדו האויבים את העיר עשו תשובה והיתה להם שארית

והוא אמרו רז"ל וכן מצאנו בשוב גלות בבל אנשי ענתות מאה ועשרים ושמונה:

מלבי"ם ושארית לא תהיה – להזקנים כי אביא עליהם רעה – מיוחדת בעת החורבן:

 


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “ירמיה פרק נב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב