ירמיה

ספר ירמיה פרק לט

(א) בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְכָל חֵילוֹ אֶל יְרוּשָׁלִַם וַיָּצֻרוּ עָלֶיהָ: ס

פסוק א

בחדש העשירי עקר הספור בא לקמן סי' נ"ב ופה ר"ל שנבואת ירמיה נתקיימה,

ורי"א פי' שהגם שהובקעה העיר בתמוז לא נכנסו עד ז' אב שכל החדש היו היהודים נלחמים עליה עד שלחצם הרעב, בחדש העשירי (בעשור לחדש מ"ב כ"ה, ולקמן נ"ב ד' יחזקאל כ"ד א'), ויצרו, ויבנו עליה דיק סביב (שם ושם): 

 

 (ב) בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר:

פסוק ב

בתשעה לחדש (ולא היה לחם לע"ה ותבקע העיר, שם) ר"ל שע"י הרעב נבקעו העם לצאת אל מלך בבל, ועי"כ. 

(ג) וַיָּבֹאוּ כֹּל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ נֵרְגַל שַׂר אֶצֶר סַמְגַּר נְבוּ שַׂר סְכִים רַב סָרִיס נֵרְגַל שַׂר אֶצֶר רַב מָג וְכָל שְׁאֵרִית שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל:

רש"י ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך וגו' – מגיד שנתקיימה כאן נבואה עליונה ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים וגו' (ירמיהו א). בשער התוך – בתרעא מציעתא שער העזרה שער ניקנור המזרחי והוא בין שער עזרת נשים ובין שער ההיכל ורבותינו אמרו שער התוך שער שמחתכין בו הלכות עליהם הוא אומר מקום המשפט שמה הרשע (קהלת ג):

פסוק ג

ויבואו כל שרי בבל ונכנסו לפנים מן החומה: 

 (ד) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָם צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְכֹל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַיִּבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ לַיְלָה מִן הָעִיר דֶּרֶךְ גַּן הַמֶּלֶךְ בְּשַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתָיִם וַיֵּצֵא דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה:

רש"י דרך גן המלך – מער' היתה לו מביתו עד ערבות ירחו ויצא לילך דרך המערה מה עשה הקב"ה לקיים ופרשתי את רשתי עליו (יחזקאל יב) זימן צבי לפני הכשדים מהלך על גג המערה חוץ לעיר ורצו אחריו לתפשו והוא רץ עד פתח המערה וראו את צדקיהו יוצא מן המערה:

פסוק ד

ויהי כאשר ראם (וזה היא הבקעת העיר שנזכר במלכים ולקמן שהיה בקיעה שנית בלילה דרך שער בין החומתים): 

 (ה) וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂגוּ אֶת צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ וַיִּקְחוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלֻהוּ אֶל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה בְּאֶרֶץ חֲמָת וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים:

רש"י וידבר אתו משפטים – למה עברת על השבועה:

(ו) וַיִּשְׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת בְּנֵי צִדְקִיָּהוּ בְּרִבְלָה לְעֵינָיו וְאֵת כָּל חֹרֵי יְהוּדָה שָׁחַט מֶלֶךְ בָּבֶל:

רש"י ואת כל חורי יהודה – אלו הסנהדרין על שהתירו לו את שבועתו החטא היה בעיני האלהים שהתירו השבועה:

(ז) וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם לָבִיא אֹתוֹ בָּבֶלָה:

(ח) וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּית הָעָם שָׂרְפוּ הַכַּשְׂדִּים בָּאֵשׁ וְאֶת חֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם נָתָצוּ:

רש"י ואת בית העם – בתי כנסיות:

פסוק ח

ואת בית המלך, זה היה בחדש החמישי ע"י נבוזראדן (מלכים ולקמן נ"ב): 

 (ט) וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר וְאֶת הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עָלָיו וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים בָּבֶל:

פסוק ט

ואת יתר העם הנשארים, ר"ל חוץ לעיר, ובמלכים ולקמן שם ואת יתר ההמון: 

 (י) וּמִן הָעָם הַדַּלִּים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם מְאוּמָה הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וַיִּתֵּן לָהֶם כְּרָמִים וִיגֵבִים בַּיּוֹם הַהוּא:

רש"י כרמים ויגבים – שדות לעבדם כל יגיבה לשון חפירה אפושי"ץ בלע"ז:

פסוק י

אשר אין להם מאומה, כי ידע שאלה לא ימרדו בו כי הוא נתן להם כרמים וכו': 

 (יא) וַיְצַו נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל יִרְמְיָהוּ בְּיַד נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים לֵאמֹר:

(יב) קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע כִּי אם כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ:

פסוק יב

ואל תעש לו מאומה רע, ר"ל מה שרע בעיניו הגם שאתה תעשהו לטובתו לא תעשה רק ככל אשר יאמר: 

 (יג) וַיִּשְׁלַח נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים וּנְבוּשַׁזְבָּן רַב סָרִיס וְנֵרְגַל שַׂר אֶצֶר רַב מָג וְכֹל רַבֵּי מֶלֶךְ בָּבֶל:

רש"י רבי – כמו שרי:

(יד) וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְחוּ אֶת יִרְמְיָהוּ מֵחֲצַר הַמַּטָּרָה וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן לְהוֹצִאֵהוּ אֶל הַבָּיִת וַיֵּשֶׁב בְּתוֹךְ הָעָם: ס

פסוק יג-יד

וישלח נבוזראדן וכו' וישלחו, מ"ש וישלח, היינו המלך שלח את נבוזראדן וכל רבי מלך בבל, והם שלחו שלוחיהם ויקחו את ירמיה להוציאהו אל הבית, שנתנו לו בית לשבת, וגם היה חפשי וישב בתוך העם כרצונו: 

 (טו) וְאֶל יִרְמְיָהוּ הָיָה דְבַר יְקֹוָק בִּהְיֹתוֹ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה לֵאמֹר:

(טז) הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ לְעֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מבי מֵבִיא אֶת דְּבָרַי אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה וְהָיוּ לְפָנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא:

פסוק טז

לרעה ולא לטובה, כי עד עתה היה הרעה לתכלית הטובה כדי שעי"כ ישובו וייטיב עמהם, אבל עתה נגזר גז"ד והוא רק לרעה,

כי אחרי ההתראה האחרונה שהתרה ירמיה בצדקיה ולא שמע לדבריו מאז היה מוכרח שתחרב העיר בכל אופן, וכמש"ש בסוף סימן הקודם,

והיו לפניך ביום ההוא, שלא תפלט מן העיר ותראה את הרעה, ובכ"ז. 

 (יז) וְהִצַּלְתִּיךָ בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְקֹוָק וְלֹא תִנָּתֵן בְּיַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם:

רש"י ביד האנשים – ביד הכשדים:

פסוק יז

והצלתיך ביום ההוא, אם מן האויבים שי"ל בין השרים שלא תנתן בידיהם, ואם מחרב הכשדים: 

 (יח) כִּי מַלֵּט אֲמַלֶּטְךָ וּבַחֶרֶב לֹא תִפֹּל וְהָיְתָה לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל כִּי בָטַחְתָּ בִּי נְאֻם יְקֹוָק: ס

פסוק יח

כי מלט אמלטך ע"י השגחה יען שבטחת בי: 

 

 

 

ירמיהו מ

 

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים מִן הָרָמָה בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה:

רש"י הדבר אשר היה – מה שנא' בסוף הענין (ירמיה מב) ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה' וגו' אלא שכתב תחלה על מה נאמר לו.

ומדרש אגדה באיכה רבתי מה היה הדבר ושובה אל גדליהו? אמר לו או את נחית עמהון ואנא מסובר הכא או את סובר הכא ואנא נחית עמהון אמר אין אנא נחית עמהון מה אנא מהני להון? אלא יחות ברייהון עמהון דסגין הוא מהני להון.

מן הרמה – שהיה גולה מעצמו עמהן היה רואה כת שלולים בקולרין היה מכניס צוארו ביניהם וכו' כדאיתא בפסיקתא דאפטרתא דברי ירמיהו שא"א לומר שנתנו נבוזראדן באזיקים שהרי צוהו נבוכדנאצר על תעש לו מאומה רע (ירמיה לט). באזיקים

פסוק א

בקחתו אותו והוא אסור באזקים, כבר פי' חז"ל שבחר ללכת עם הגולה ושם בעצמו זיקים על ידיו כיתר הגולים להצטער בצרתם ועז"א והוא אסור: 

 (ב) וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים לְיִרְמְיָהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ דִּבֶּר אֶת הָרָעָה הַזֹּאת אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה:

רש"י ה' אלהיך דבר וגו' – למה אתה מצטער עליהם והלא אתה נבאת להם ולא שמעו כדאיתא בפסיקתא:

(ג) וַיָּבֵא וַיַּעַשׂ יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר כִּי חֲטָאתֶם לַיקֹוָק וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ וְהָיָה לָכֶם דבר הַדָּבָר הַזֶּה:

פסוק ב-ג

ויאמר אליו ה' אלהיך דבר, ר"ל למה שמת זיקים על ידך ותצטער, 

א) הלא ה' דבר על ידך והוא גזרת ה', 

ב) הלא זה בא בעבור שחטאתם לה' והיה לכם הדבר הזה, ר"ל א"כ הדבר מיוחס לכם שאתם גרמתם, בענין שאני לא עשיתי רע, כי היה בגזרת ה', וע"י פועל ידכם הרע: 

 (ד) וְעַתָּה הִנֵּה פִתַּחְתִּיךָ הַיּוֹם מִן הָאזִקִּים אֲשֶׁר עַל יָדֶךָ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל בֹּא וְאָשִׂים אֶת עֵינִי עָלֶיךָ וְאִם רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל חֲדָל רְאֵה כָּל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ אֶל טוֹב וְאֶל הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת שָׁמָּה לֵךְ:

רש"י פתחתיך – לשון ויפתח הגמלים (בראשית כד) וכת"י וכען הא שריתך ומנחם פתר כולם לשון פתיחה ממש:

פסוק ד

ועתה למה נתת זקים על ידך, אם באשר אתה רוצה לילך עם הגולים לבבל ותחשוב שא"א לך לילך עמהם בלא זקים, הנה פתחתיך היום מן האזקים ובכל זה אם טוב בעיניך לבא אתי בבל בא בלא זקים, ואם רע בעיניך חדל, כי הברירה בידך ללכת אל כל אשר תרצה: 

(ה) וְעוֹדֶנּוּ לֹא יָשׁוּב וְשֻׁבָה אֶל גְּדַלְיָה בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בְּעָרֵי יְהוּדָה וְשֵׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם אוֹ אֶל כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת לֵךְ וַיִּתֶּן לוֹ רַב טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת וַיְשַׁלְּחֵהוּ:

רש"י ועודנו לא ישוב – בכל זאת לא היה חפץ לשוב אמר לו הקב"ה ושובה אל גדליהו אשר הופקד על העניים הנשארים גם הם צריכין לך כשאר הגולים. ארוחה ומשאת – מתנן ונבזבן:

פסוק ה

ועודנו, ר"ל ואם תחשוב כי ישובו הגולים לא"י אל גדליה שהפקיד מלך בבל בארץ ותשוב עמהם, ואין דעתך ללכת לבבל רק כדי לשוב עמהם לא"י,

עז"א ועודנו לא ישוב ר"ל הגולה לא ישוב עודנו בעת הזאת, ולכן אם דעתך לשוב אל גדליה שובה אל גדליה בן אחיקם בעצמך,

וגם שם יש לך ברירה, אם תרצה שב אתו בתוך העם או אם תרצה ללכת משם אל מקום אחר אל כל הישר בעיניך ללכת לך,

ויתן לו רב טבחים ארוחה שקבע לו ארוחת תמיד שיתפרנס בו. 

 (ו) וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ אֶל גְּדַלְיָה בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ: ס

(ז) וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם כִּי הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בָּאָרֶץ וְכִי הִפְקִיד אִתּוֹ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ מֵאֲשֶׁר לֹא הָגְלוּ בָּבֶלָה:

פסוק ז

וכי הפקיד אתו אנשים, שמזה ראו שאין רצונו להגלות יותר רק שרוצה שתתישב הארץ לכן התקבצו אליו: 

  (ח) וַיָּבֹאוּ אֶל גְּדַלְיָה הַמִּצְפָּתָה וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָהוּ וְיוֹחָנָן וְיוֹנָתָן בְּנֵי קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת וּבְנֵי עופי עֵיפַי הַנְּטֹפָתִי וִיזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם:

(ט) וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר אַל תִּירְאוּ מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם:

פסוק ט

אל תיראו, ר"ל שלא ייראו מהמון הכשדים שיצטרכו לעבדם ולהיות עבדים לעבדים כי כאשר יעבדו את מלך בבל ייטב להם כי הוא יסתירם בצל כנפיו מחמת ההמון: 

  (י) וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר תְּפַשְׂתֶּם:

רש"י וקיץ – דבלה:

פסוק י

ואני, ר"ל וכן אל תיראו מן הכשדים הבאים בשליחות המלך שיבוזו אתכם, כי אני עומד לפניהם להצילכם, וא"כ אין לכם לירא ולא להטמין את קניניכם מפני שודדים.

רק אספו יין וקיץ ושימו בכליכם בפרהסיא,

וכן לא תיראו לשבת בכ"מ שאתם רוצים רק ושבו בעריכם אשר תפשתם,

והנה לאלה צוה שישבו בעריהם לא במצפה באשר היו מורדים בתחלה לא נתן להם רשות לשבת שם: 

(יא) וְגַם כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וַאֲשֶׁר בְּכָל הָאֲרָצוֹת שָׁמְעוּ כִּי נָתַן מֶלֶךְ בָּבֶל שְׁאֵרִית לִיהוּדָה וְכִי הִפְקִיד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן:

(יב) וַיָּשֻׁבוּ כָל הַיְּהוּדִים מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ שָׁם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ יְהוּדָה אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְבֵּה מְאֹד: פ

פסוק יא-יב

וגם כל היהודים וכו' וישובו כל היהודים והם באו אל גדליה המצפתה כי היה להם רשות לשבת במצפה כי הם לא מרדו תחלה: 

(יג) וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה:

(יד) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ וְלֹא הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם:

(טו) וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ אָמַר אֶל גְּדַלְיָהוּ בַסֵּתֶר בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר אֵלְכָה נָּא וְאַכֶּה אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וְאִישׁ לֹא יֵדָע לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ וְנָפֹצוּ כָּל יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה:

(טז) וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ אַל תעש תַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל יִשְׁמָעֵאל: ס

פסוק טו-טז

אלכה נא ואכה. כי חשב שגדליה ירא מלהרגו על הספק מפני העם שיאמרו שממית בלא משפט, ואמר לו שהוא יעשה זאת ובצנעה, והשיב לו שאינו מאמין בדבר כי שקר הוא: 

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “ירמיה פרק נב”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב