ישעיה

ישעיהו פרק כא

(א) מַשָּׂא מִדְבַּר יָם כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב לַחֲלֹף מִמִּדְבָּר בָּא מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה:

רש"י משא מדבר ים – הנבואה הזאת על בבל כמו שמפורש בה

וא"ת הרי כבר ניבא עליה (לעיל /ישעיהו/ יג) על הר נשפה שאו נס וכל הפרשה כולה?

 פעמים שהנבואה באה בפיו היום בסיגנון אחד ולאחר זמן בסיגנון אחר:

מלבי"ם משא מדבר ים. נבואה זו נבא על בבל, וקראה מדבר ים, לפי שמדי ופרס היו במזרחית צפונית של בבל, וממילא בבל מערבית דרומית לפרס,

ואמר, מדבר, שבין בבל למדי ופרס היה מדבר, ודרך מדבר זה שבמערב של בבל באו האויבים, ועל ביאת האויב דרך המדבר נשא המשא. מצייר ענין מפלת בבל על צד המליצה בדבורים נשגבים,

 כי ידוע שבבל לחמה עם מדי ופרס וכבשה אותם ועשה בלשאצר לחם רב ומשתה ביום הכיבוש,

ובו בלילה בעת המשתה, קשרו עבדי המלך עליו קשר בדבר ה' והרגוהו,

והודיעו לחיל פרס שהיו עדיין בדרך, ושָבו וכבשו והחריבו את בבל,

עפ"ז מצייר איך צופה אחד עומד בו בלילה על חומת בבל, ובבא מחנה פרס שנית על בבל, נדמה לו כאבק הנישא מפני רוח המדבר, ואח"ז נודע לו מן המרד, וכי הבאים הם האויבים השבים להחריב את בבל.

ובזה מספר איך הצופה מצטער ומתחלחל על המראה בפלצות ורעדה,

אח"ז מצייר שנית איך נביא אחד מבני ישראל המבקשים למלאות דבר ה' במפלת בבל, עומד ג"כ על החומה ומצפה על אחרית בבל, ורואה ג"כ הדבר הזה, וקורא בקול שמחה וששון כי יום בשורה הוא לו.

עתה נבאר בפרטות:

כסופות. הצופה אומר, נדמה לי כאילו סופות חולפים בנגב המדבר, במקום שהארץ נגובה ומעלים אבק גדול ועפר. משקיף יותר ואומר ממדבר בא הסופה והאבק הזה,

רואה יותר – הנה זה בא מארץ נוראה, מארץ פרס הנוראה לבני בבל שמתפחדים ממנו:

 

(ב) חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד עֲלִי עֵילָם צוּרִי מָדַי כָּל אַנְחָתָה הִשְׁבַּתִּי:

רד"ק חזות קשה – אמר הנביא נבואה קשה לבבל נאמר לי מאת השם, ומה היא הנבואה?

הבוגד בוגד מי שהיה בוגד יבא בוגד שיבגוד בו

ומי שהיה שודד יבא שודד שישדדנו,

ומי הוא הבוגד והשודד זה מלך בבל שהיה בוגד באומות שהיו בשלום עמו ושודדן,

כי היא הבגידה שהיה שודד אותה ולא היה שומר להם ברית, כן יבא לו בוגד שיבגוד בו ושודד שישדדנו והוא כורש:

עלי עילם צורי מדי ופרס – ואמר כל הנבואה כנגד עילם ומדי שיעלו לבבל ויצורו עליה:

צורי – טעמו מלרע:

מלבי"ם חזות. אומר אבל אין זה סופה ואבק, כי חזות קשה הוגד לי, שהוא כי הבוגד בוגד, שנעשה בגידה ומרד

בין עבדי המלך בבגדו באדוניהם, ומתוך כך והשודד שודד:

עלי עילם. הצופה מספר מה שהוגד לו כי הבוגד אומר עלי עילם על בבל:

ואת מדי צורי. עליה, אל תירא עוד מבלשאצר וגבורתו, כי כל אנחתה, כל האנחה ומורא שהיה מפני בני בבל השבתי, ע"י שהרגתי את בלשאצר, זאת דברי הבוגד:

 

(ג) עַל כֵּן מָלְאוּ מָתְנַי חַלְחָלָה צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמֹעַ נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת:

רש"י מלאו מתני חלחלה – הנביא הוא רחמני ומתאנח על פורענות האומות זו מדרש אגדה.

 ולפי פשוטו הנביא אומר הקינה והאנינות כאלו זו בבל מתאוננת:

צירים – לשון חיל וחבלים רבותינו אמרו יש דלתות וצירים לאשה כמו שיש צירים לדלתות הבית:

נעויתי – חולי הוא הקרוי עוית בל' חכמים:

מלבי"ם [על כן]. זה מדברי השומר המדבר בשם בבל, כי נתחלחל מפני השמועה הפתאומית,

ואח"כ צרים אחזוני וכאב גדול, ואח"כ בטלו גם חושיי:

נעויתי. ובטלו סדרי הכחות המנהיגים את הגוף עד שלא יכולתי לשמוע: ונבהלתי. עד שלא יכולתי לראות:

מלבי"ם ביאור המילות

נעויתי. עוה מורה בלבול וטרוף, וזה המבדיל בינו לבין יתר לשונות המורים על העיקום והעיקוש,

ובא על טירוף הדעת, הדרך, היושר, בלבול כחות הגוף, ועי' לקמן (כ"ד א'):

 

(ד) תָּעָה לְבָבִי פַּלָּצוּת בִּעֲתָתְנִי אֵת נֶשֶׁף חִשְׁקִי שָׂם לִי לַחֲרָדָה:

רד"ק תעה – חשקי, בחיריק החי"ת, הנביא מדבר בלשון בלשצר שעשה משתה רב בלילה והיה אותו הלילה נשף חפצו וחשקו ותאותו שהוקם מלך והיה שמח ושם לו הקב"ה אותו הנשף בחרדה בכתב שכתב המלאך בכותל ההיכל חרד מאד על הכתב ההוא כמו שכתוב אדין מלכא זיווהי שנוהי ורעיונוהי יבהלוניה וקטרי חרציה משתריין וארכובתיה דא לדא נקשן:

פלצות – ענין רעדה, כמו שכתוב דא לדא נקשן:

מלבי"ם אח"כ נתבטל גופו בכלל, כי תעה לבבי, ונתבטל כח החיים שלו, ויותר מזה כי פלצות בעתתני, קונוואליסיאן, והרעדת כל הגידים וביטול כל הגוף ומיתריו ועורקיו,

וזה הוא יען כי את נשף חשקי, מה ששף ונעתק החשק שלי זאת שם לי לחרדה,

כי הרעדה והפחד הפתאומי המגיע בעת השמחה והששון, תכפיל השגעון והתמהון, ע"י העתקת הגוף וחושיו מן הששון אל הפחד הגדול, עד שהוא תועה בין השמחה והבהלה,

ועיניו יחזו לו משאות שוא וחזיונות הגיל והשמחה עם מחזות ההרג והמלחמה אשר יוליכהו בתהומות מבהילות ומצולות שאון הנפש:

מלבי"ם ביאור המילות

 פלצות. הוא גדול מיראה ורתת ורעד וכל לשונות המורים על הפחד והרעדה,

וענינו התפלצות כל כחות החיים, וגידי הדם:

נשף חשקי. אינו שם דבר רק פעל נשיפת חשקי, מה שנשף וקפץ ממני חשקי ותאותי,

כי נשף מורה על העתק הדבר ממקומו, שמזה נגזר שם נשף על העתק היום או הלילה, כמ"ש (ברכות ד') תרי נשפי הוה, נשף יממא, נשף ליליא, ופרש"י כמו בוקא דאטמא דשף מדוכתא:

 

(ה) עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן צָפֹה הַצָּפִית אָכוֹל שָׁתֹה קוּמוּ הַשָּׂרִים מִשְׁחוּ מָגֵן :

רש"י צפה הצפית – זקוף המנורה בב"ר צווחין למנרתא צפיתא:

אכל שתה – ומתוך האכילה והשתיה צעקו קומו השרים:

משחו מגן – מגירי עור שלוק הן ומושחין אותן בשמן כדי שיחליק את הזיין וכך נאמר בשאול כי שם נגעל מגן גבורים פלט את משיחתו ולא קיבלה ונעשה מגן שאול כאילו לא נמשח בשמן:

רד"ק ערוך השולחן – בעת שהיו עורכים שלחנות היו אומרין צפה הצפית שיצפה הצופה, כי היו מפחדים מעם מדי ופרס ובעת שהיו אוכלים ושותים היו אומרים קומו השרים משחו מגן כלומר צחצחו המגינים למלחמה,

וכן תרגם יונתן צפה הצפית אקימו סכואין, ותרגם משחו מגן מריקו וצחצחו זיינא, תרגם יונתן מגן זיינא, ר"ל כלי זיין כגון השריונות והכובעים כי גם הם מגן על האדם במלחמה,

ויש מפרשים משחו מגן משחו המלך כי המלך מגן העם לפי שבאותו הלילה מת בלשצר, כמו שכתוב ביה בלילא אתקטיל בלשצר מלכא, אמר הנה מת מלככם משחו אחר תחתיו,

ובב"ר צפה הצפית סדר מנהרתא אית אתרא דקרייא מנרתה צפיתא:

מלבי"ם ערוך. עפ"ז יצייר המליץ את האיש המספר כאילו אחזהו השגעון וילפת מתמהון לב בין השמחה והחרדה, ושני הדמיונות מרגישים את נפשו,

קורא הוא, ערוך השלחן למשתה, צפה הצפית לקראת המלחמה,

חוזר וקורא אכל ושתה, ומתהפך בחזיונו קומו השרים משחו מגן למלחמה, כאיש משוגע מראה עיניו:

מלבי"ם ביאור המילות

הצפית. מענין צופה, העומד לראות על המגדל אם אויב בא לעיר, ושם צפית הוא על המשמרת עצמו מופשט מהמתואר, לא על השומר:

 

 (ו) כִּי כֹה אָמַר אֵלַי אֲדֹנָי לֵךְ הַעֲמֵד הַמְצַפֶּה אֲשֶׁר יִרְאֶה יַגִּיד:

רש"י לך העמד המצפה – עתיד אחד מתלמידך לקרא תגר על מדותי על אורך שלוותה של בבל והוא חבקוק שעג עוגה ועמד בתוכה ואמר (חבקוק ב) על משמרתי אעמודה ומצפה לראות מה ידבר בי,

 אמר הקב"ה לישעיה העמידהו לאותו מצפה והבטיחהו מאתי שיעמד על מצפהו ואשר יראה במפלתה של בבל יגיד:

מלבי"ם כי כה אמר. עתה יספר בחזיונו את הצופה השני שהעמיד בדבר ה'. הוא אשר קראו מצפה, שהוא עומד ומצפה על מפלת בבל למלאות דבר ה' ביד נביאיו:

מלבי"ם ביאור המילות

המצפה. ההבדל בין צפה, ובין יתר לשונות המורים על הראיה וההשקפה, כי צופה, מכין את עצמו לראות את העתיד לבא, ואין עצם המובט עוד נגד עיניו, ומענין זה צופה נתתיך לבית ישראל וכדומה, וכשבא בבנין הכבד, נקשר עם התקוה, שמצפה ומקוה אל הדבר לראותו, ואני בה' אצפה (מיכה ז' ז') בוקר אערך לך ואצפה (תהלות ה' ד'):

 

(ז) וְרָאָה רֶכֶב צֶמֶד פָּרָשִׁים רֶכֶב חֲמוֹר רֶכֶב גָּמָל וְהִקְשִׁיב קֶשֶׁב רַב קָשֶׁב:

מלבי"ם וראה. ציין איך המצפה הלז, אחר עמדו ימים רבים על המשמר, וצפה וקוה על מפלת בבל,

בהגיע תור הבשורה שבא עתה שנפלה בבל, לא ראה רק רכב של צמד פרשים,

הוא שני שרים שברחו מבבל בלילה ההוא שהרגו את בלשאצר, וברחו אל חיל פרס ומדי, וזו היתה מפלת בבל,

ומציין שהמצפה הלז נתבהל כי ראה שאחרי שעמד ימים רבים על המצפה וחשב שעתה תפול בבל,

לא ראה רק צמד רוכבים, שאחד רוכב על החמור ואחד על הגמל, כמנהג הבורחים שלא יכלו לברוח על הסוסים כי נחפזו להמלט ולא מצאו רק חמור וגמל:

והקשיב. שאלה הבורחים השמיעו קול קשב כאילו מאתם תצא בשורת קץ בבל:

 

(ח) וַיִּקְרָא אַרְיֵה עַל מִצְפֶה אֲדֹנָי אָנֹכִי עֹמֵד תָּמִיד יוֹמָם וְעַל מִשְׁמַרְתִּי אָנֹכִי נִצָּב כָּל הַלֵּילוֹת:

רש"י ויקרא אריה – הוא חבקוק, אריה בגי' כמניין חבקוק ישעיה נתנבא שעתיד חבקוק להתפלל על זאת ולומר כן:

על מצפה ה' – ה' אלהי על מצפה אנכי עומד תמיד יומם להודיעני על זאת:

מלבי"ם ישעיהו ויקרא. ובחשבו כי נכזבה תוחלתו קרא בכח כאריה, הלא זה ימים רבים עמדתי על מצפה שיתקיים דבר ה' במפלת בבל:

מלבי"ם ביאור המילות

 מצפה, משמרתי. מצפה הר גבוה ותלול משם יביט למרחוק ביום.

ומשמר, מקום ששם ישמור החומה בלילות, ותפס במצפה, עומד. ובמשמר, נצב,

עפ"מ שבארתי למעלה (ג' י"ג) שעמידה היא רק הפך הישיבה,

וההתיצבות הוא המתחזק לעמוד על עמדו, אם נגד האויב וכדומה, וזה הלשון נופל על משמר הליכה:

 

(ט) וְהִנֵּה זֶה בָא רֶכֶב אִישׁ צֶמֶד פָּרָשִׁים וַיַּעַן וַיֹּאמֶר נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל וְכָל פְּסִילֵי אֱלֹהֶיהָ שִׁבַּר לָאָרֶץ:

מלבי"ם והנה. והלא הנה עתה בא רק רכב איש של צמד פרשים,

ומה יועילו אלה? ההם יחריבו בבל צבי ממלכות?

אולם בתוך צעקתו זאת הכיר, כי כבר נפלה בבל, וכי על ידי הרכב הלז נודע לו שהרגו את המלך, ושמרדו בבל,

ובתוך כך ויען בקול ויאמר "נפלה, נפלה בבל".

והוא ציור מכוון איך מפלת בבל היתה פתאום, על ידי שני שרים שהרגו את המלך,

ואיש לא הרגיש ולא עלה זאת על לבו, עד בוא הדבר וראה כי דבר אלהים הוא:

מלבי"ם ביאור המילות (ט) ויען. הרמת קול, כמו ותען להם מרים:

 

(י) מְדֻשָׁתִי וּבֶן גָּרְנִי אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵאֵת ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִגַּדְתִּי לָכֶם :

מלבי"ם מדשתי. הנה בנבואה הזאת לא נבא רק איך תתחיל מפלת בבל, וראשית הקשר שמרדו עבדי המלך באדוניהם, ולא הודיע פה ציור ההרג והאבדון שיעשו חיל פרס ומדי בבבל,

כי על זאת כבר נשא משא מיוחד למעלה בפרקים י"ג וי"ד,

וקרא להמשא שנבא למעלה בשם מדושתי ובן גרני, ר"ל המשא של הדישה שידוש ה' את בבל וישחיתנה, אשר שמעתי מאת ה' מכבר הגדתי לכם כבר זה ימים רבים, כי נבואה שלמעלה נבא קודם לנבואה זאת:

מלבי"ם ביאור המילות

מדשתי ובן גרני. כן קורא להמשא ששמע מה' בסי' י"ג וי"ד, שבו סיפר דישת בבל, ולשון דישה על הרג רב באומה, תמצאנה לרוב. ועל בבל עצמו השתמש במליצה זאת (ירמיה נ"א ל"ג, מיכה ד' י"ב),

כי כמו שתכלית התבואה לאספה הגורן ולדוש אותה, כן תכלית בבל לדוש אנשיה בחריצי הברזל ומורג פיפיות:

 

 

(יא) מַשָּׂא דּוּמָה אֵלַי קֹרֵא מִשֵּׂעִיר שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה מִּלֵּיל:

מלבי"ם משא דומה. על מפלת אדום. לדעתי משא זו מיוסד על דבר החוזה עובדיה (ה – ז) אם גנבים באו לך וכו' עד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך וכו'.

ובארתי בבאורי שם, כי אדום יצא מגבול ארצו להלחם עם האויב, ע"י מרמת יועצים שהתנכלו עליו והשיאוהו לכך, ובהיותו חוץ מגבול ארצו נכנסו אויביו לארצו והרגו הטף והנשים ושללו כל ממונו,

ולכן מדמה אותם הנביא שם לגנבים ושודדי לילה, הנכנסים בעורמה בהחבא בלי ידיעת בעל הבית,

והם בזזו יותר מהגנבים שלא יקחו רק המונח בגלוי, ולא יוכלו לחפש אחר המטמוניות, והם חפשו גם אחר מטמוני מסתרים, כי שללו ביום ובלילה, ועז"א שם (ו) איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו.

עפ"ז נשא מליצתו פה, כי השומר שהניחו לשמור את ארצם, מספר, איך שואלים אותו מה נהיה שם בשעיר, והוא משיב מה לכם לבקש את האויב חוץ למדינתכם, שובו אל המדינה כי שם תמצאון אותו:

אלי. (אמר שומר שבפסוק שאח"ז נמשך גם לפסוק זה): אמר שומר אלי קרא משעיר.

ושואלים אותי, שמר מה נהיה מלילה? מה נתהווה בליל הנורא בשעיר:

מלבי"ם ביאור המילות

דומה. אדום לקבלת חכמים, וכ"נ ממלת משעיר, וגם אם נאמר כרד"ק וראב"ע שהוא חלק מארץ הערביים, שנתישבו שם בני ישמעאל, הן ידוע שארץ שעיר הוא חלק מארץ הערב, וי"ל שהקרובים נשאו המשא על אדום:

מלילה, מליל. נפילת הה"א מורה על הפלגת הלילה שנעשה בה דבר רשום,

כי ה"א הנקבה הנצמד אל לילה שהוא זכר, היא מסבת חלישת כח הלילה שהוא רק העדר האור,

ובנפול ה"א הרפיון מורה על הפלגתו בדבר רשום,

וכן ליל שמורים, ליל התקדש חג, ליל שודד ער, שיתי כליל צילך, כליל רשום בהפלגת האופל:

 

(יב) אָמַר שֹׁמֵר אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שֻׁבוּ אֵתָיוּ :

מלבי"ם אמר שמר. משיב להם, אל תחשבו כי בא כגנב בלילה וברח לו באור הבקר, אבל כבר אתא בקר ועדיין הוא לילה וחשכה וצרה גדולה, שעוד האויב שולל ובוזז גם ביום:

אם תבעיון בעיו. אם אתם מבקשים את האויב, שבו אתיו לארצכם, כי שם תמצאון אותו א):

מלבי"ם ביאור המילות

אתא. ההבדל בין אתא ובין בא, כי אתא מורה על הביאה המוחלטת,

ובא יורה לפעמים גם על הביאה הבלתי מוחלטת שמתחיל לבא ולא בא עדיין, רש"פ, ור"ל שכבר בא בקר ממש.

לילה, יורה בהבנתו המשותפת על כל צרה וחשכה, כידוע:

תבעיון. ענין חפוש ובקשה, וכן נבעו מצפוניו (עובדיה) כנו"ן תשמרון:

רש"י אמר שומר – הקב"ה:

אתא בקר – יש לפני להזריח לעשות בקר לכם:

וגם לילה – מתוקן לעשו לעת קץ:

אם תבעיון בעיו – אם תבקשו בקשתכם למהר הקץ:

שובו אתיו – בתשובה:

 

(יג) מַשָּׂא בַּעְרָב בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת דְּדָנִים:

מלבי"ם משא בערב. על מפלת בני קדר נבא שנפלו ביד סנחריב:

ביער אשר בערב תלינו. מעתה אתם ארחות ושיירות של בני דדן, שהיו נוסעים דרך ארץ קדר, ובני קדר היו מכניסי אורחים, שכן מנהג בני ערב עד היום, ולנּו שם, מעתה שחרבה קדר תלינו ביער באין מקום מושב:

מלבי"ם ביאור המילות

ביער בערב. ביער אשר בערב. ויל"פ ערב מענין זאבי ערב, יער המלא אילנות ושיחים.

ארחות, כמו אורחות ישמעאל,

והיה מקום לבאר, אתם בני ערב תלינו ביער כשתלכו בארחות בני דדן שדרך שם תגלו, כמו ארחות דרכם (איוב ו'):

רש"י משא בערב – על ערביים:

ביער בערב תלינו – ראיתי מה עשיתם בהגלות אשור את עמי והיו מבקשים לשבאים שלהם להוליכם דרך עליכם לפי שאתם בני דודיהם אולי תרחמו עליהם ואתם הייתם יוצאים ולנים ביער דרך העברת שיירות:

אורחות דדנים – בני דודכן:

 

(יד) לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד:

מלבי"ם לקראת. אתם יושבי ארץ תימא, אשר דרך ארצכם יעברו פליטי קדר הבורחים מחרב אויב, קדמו אותו במים.

(ואמר דרך מליצה כי בתימא היו המים מצויים, ששם היה בקעה ושפלה ונקוו המים לשם, כמ"ש (איוב ו, יט) הביטו ארחות תימא, וא"כ נקל לכם להביא מים להגולים האלה):

בלחמו. הלא בני ארץ קדר היו תמיד מכניסי אורחים, וקדמו את כל נודד בלחם ומזון,

ראוי שתקדמו אותם עכ"פ במים שהם בזול:

מלבי"ם ביאור המילות

קדמו. אם היה ציווי היה צ"ל קדמו בפתח אם היה מהכבד, או בלא דגש אם היה מהקל, בשגם כי לא נמצא פעל זה בקל בתנ"ך, ולכן פי' המפרשים לא ישר בעיני:

 

רש"י לקראת צמא – דרך להביא מים ואתם יושבי ארץ תימא לא עשיתם כן אלא בלחמו קדמו נודד

הביאו להם מיני מאכלים מלוחים ונודות נפוחים מלאי רוח והיה אוכל ומבקש לשתות ונותן פי הנוד לתוך פיו והרוח נכנס במעיו והוא מת,

ד"א לקראת צמא התיו מים לא כן עשיתי לאביכם [ישמעאל] כשהיה צמא גליתי לו באר מים:

 

(טו) כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה :

מלבי"ם כי. בפרט שלא הלכו מארצם ברצונם רק מפני חרב אויב,

והחרב היתה נטושה על פני כל ארצם עד שלא יכלו לעמוד,

 וגם לא הועילה להם גבורתם שהיו מלומדי מלחמה בקשת, כי גם האויב בא בקשת דרוכה,

ובכל זאת לא ברחו תיכף בהחל המלחמה רק ברחו מפני כובד מלחמה שלחמו בכל כחם,

רק יד צורריהם גברה ותכבד ידו עליהם:

 

(טז) כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי אֵלָי בְּעוֹד שָׁנָה כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וְכָלָה כָּל כְּבוֹד קֵדָר:

מלבי"ם כשני שכיר. שהן מצומצמות:

וכלה כל כבוד קדר. במחנהו הרב:

 

(יז) וּשְׁאָר מִסְפַּר קֶשֶׁת גִּבּוֹרֵי בְנֵי קֵדָר יִמְעָטוּ כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר :

מלבי"ם ושאר. גם מספר הגבורים שישאיר האויב בכוונה להיות מבני מלחמתו גם הם ימעטו, כי כך גזר ה' עליהם מפני שהרעו לישראל:

 


 

Print Friendly, PDF & Email

3 תגובות על “ישעיה פרק סו”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. Avatar גדי הרוש הגיב:

    ערב טוב!
    אני ממש מודה לרב על השיעורים הנפלאים ומכל שיעור מתפעל מחדש.
    בספר מלכים ב' חסרים מספר פרקים בטקסט (יש בשמיעה)
    האם יושלמו?
    תודה רבה

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב