ישעיה

ישעיהו פרק כג

(א) מַשָּׂא צֹר הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ כִּי שֻׁדַּד מִבַּיִת מִבּוֹא מֵאֶרֶץ כִּתִּים נִגְלָה לָמוֹ:

מלבי"ם משא צר – נשא משאו, איך אחר שנפלה צור ביד נבוכדנצר ברחו פלטים לארץ כתים והודיעו שם השמועה בראשונה,

ובעת עברו אניות של עיר תרשיש שהלכו לצור לסחורה דרך ארץ כתים, נגלה להם ע"י בני כתים מפלת צור.

ושיעור הכתוב מארץ כתים נגלה למו – (לאניות תרשיש) אלה הדברים,

בני כתים אמרו להם, הילילו אתם אניות תרשיש, כי שודד מבית – שלא תמצאו בית אכסניא ללון,

ואף גם מבואשלא תמצאו אף חוף שיבאו האניות שם,

כי אחר שכבש נבוכדנצר את צור והרס כל הבתים, עלה הים והציף הכל עד שנחרב גם החוף שהיה שם לאניות:

 מלבי"ם חלק באור המלים

(א) צר. – היא העיר המפוארה בימי קדם, בארץ פעניציען [פיניקים, אומה ששכנה בין צור בלבנון לבין עכו בא"י] הקדומה הנודעת בשם טירוס, רבת המסחר והמרכולת לאיים רחוקים:

 וצידון – גם היא היתה מהוללה מאד ע"י המסחר ויפוזו זרועותיה לרבים עמים ע"י חורבן צור:

 תרשיש – היא העיר טארטעסיס במדינות שפאניען [ספרד] הקדומה שהיתה קשורה עם צור בערבון ומסחר:

 מבית – מהיות בית, וימאסך ממלך (ש"א ט"ו) מהיות מלך, והשבתיך מזונה (יחזקאל ט"ז) מהיות זונה, וכן מבוא, מהיות בוא, מקום לבוא בו:

 

(ב) דֹּמּוּ יֹשְׁבֵי אִי סֹחֵר צִידוֹן עֹבֵר יָם מִלְאוּךְ:

מלבי"ם דמו – צידון היתה סמוכה אל צור, ובעת שלות צור לא היתה נחשבת לכלום,

ואחר מפלתה הוסב כל המסחר אל צידון ונתעשרה מאד, עד שנחרבה אח"כ גם היא ע"י נבוכדנצר,

ומצייר כי צידון מתאבלת על צור, כי היה לאנשי צידון אז היזק רב, כי היה להם בצור רכוש ומרכולת,

והנביא אומר להם, דמו – אתם ישבי אי – למה תבכו על חורבן צור,

ובפרט אתה סוחר צידון – למה תבכה, הלא מעתה עבר ים ימלאוך – בסחורה,

כי יסוב המסחור אליך וחסרונך בצור יתמלא עתה כפלים:

 מלבי"ם חלק באור המלים (ב) סחר צידון עובר ים – לשון יחיד על רבים, כמו ויהי לי שור וחמור, כי אם הסוס אסור והחמור אסור, שמלה לכה קצין תהיה לנו, ודומיהם:

 

(ג) וּבְמַיִם רַבִּים זֶרַע שִׁחֹר קְצִיר יְאוֹר תְּבוּאָתָהּ וַתְּהִי סְחַר גּוֹיִם:

מלבי"ם ובמים רבים זרע שיחור – גם תתמלא עתה בזרע שיחור הוא יאור מצרים ששולחים אותו על מים רבים לאיים רחוקים לסחורה, כי מצרים היתה מגדלת תבואות רבות, והיתה מספקת למדינות רבות.

 זרע קציר תבואתה – ר"ל בין הזרע בין קציר יאור, בין תבואתה של היאור, כי היו מוציאין ממצרים, תבואה מיוחדת לזרע, שיצא דוגמתה.

וגם היו מוכרים אותה כמו שהיא עם הקשין והשבולת וזה נקרא קציר יאור,

וגם היו מוכרים תבואה שנתמרחה בכרי שזה נקרא תבואה,

ובכל אלה המינים העומדים למסחר עובר ים ימלאוך,

עד כי ותהי סחר גוים – תהיה עתה עיר מסחר לגוים רבים, ולכן אין לכם להצטער על מפלת צור:

 מלבי"ם חלק באור המלים תבואתה – חסר וי"ו ותבואתה כמו שמש ירח, ראובן שמעון, וה"א הנקבה מוסב על הזרע:

 

(ד) בּוֹשִׁי צִידוֹן כִּי אָמַר יָם מָעוֹז הַיָּם לֵאמֹר לֹא חַלְתִּי וְלֹא יָלַדְתִּי וְלֹא גִדַּלְתִּי בַּחוּרִים רוֹמַמְתִּי בְתוּלוֹת:

מלבי"ם בושי צידון – אבל יָשוּב המליץ מדבריו,

אומר אל תדמי, לחנם התחלת לשמוח על מפלת צור ואל שהוסב מסחרה אליך,

בושי על שמחתך זאת, כי זה גרם גם חורבנך, ובשל הצלחתך עתה, בא האויב גם להחריבך.

 כי אמר ים – ר"ל הים, ובפרטות מעוז הים – המקום החזק של הים שבו נעשה אי ומבצר לישוב בני אדם תוך הים, הוא אמר,

הלואי לא חלתי – הלואי לא היה לי חבלי יולדה כלל, אחר שכולם נאבדו,

ואם היה לי חבלי יולדה הלואי ולא ילדתי – והיו הבנים מתים ברחם,

ואם ילדתי הלואי ולא גדלתי בחורים – והיו מתים בקטנותם,

והלואי ולא רוממתי בתולות – במעלה וחשיבות, כי ע"י שמתו בגדלותם גדול הצער כפלים, כמ"ש בקללת עלי (ש"א ג') וכל מרבית ביתך ימותו אנשים,

והוא משל נמרץ על צידון, כי על המת בזקנותו, או על היונק והנפל אין מתעצבין עליו כ"כ,

אבל על בחור שנקטף במבחר שנותיו האבל גדול מאד,

וכן אם היתה צידון מארכת בשלותה כצור לא היה העצב גדול כ"כ,

אבל אחר שלא האריכה ימים היה טוב יותר אם לא נולדה והיתה נפל, והיינו אם לא היתה מתחלת להצליח כלל:

 מלבי"ם חלק באור המלים

(ד) גדלתי, רוממתי – בארתי למעלה (א' ב') רוממתי הוא אחר הגידול שמרוממו במעלה וחשיבות:

רש"י ורבותינו אמרו באגדה בושי צידון כי אמר ים מה אני שאין לי בנים ובנות לדאג עליהם שלא יתפשו בעוני איני משנה מצות קוני לעבור גבול חול אשר שם לי על אחת כמה וכמה בושי צידון שיש לך לדאג בכל אלה:

 

(ה) כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר:

מלבי"ם כאשר שמע למצרים – בעת שיגיע השמועה למצרים מן מפלת צידון,

אז יחילו – אנשי מצרים על שמועה זאת, כאשר חלו על שמע צר – בעת בא להם שמועת צור,

כמו שהפסידו אנשי מצרים ברכושם במפלת צור שהיתה סחורתם שמה, כן הפסידו עתה בצידון:

רש"י כאשר שמע למצרים – אשר שמעו על מצרים שהבאתי עליהם עשר מכות וסוף טבעו בים.

יחילו – יבהלו. כשמע – השומעים כשיצא שמע צור כי גם מכותיה של צור יהיו דוגמת אותן מכות,

דם ואש (יואל ג) דוגמת מכת דם, קול שאון מעיר (ישעיהו סו) זו קרקור הצפרדעים, ונהפכו נחליה לזפת וכו':

 

(ו) עִבְרוּ תַּרְשִׁישָׁה הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי אִי:

מלבי"ם עברו – בזה מסיים מאמרו נגד שאמר תחלה דומו יושבי אי, שלא יתאבלו,

ושוב חזר מדבריו שיתאבלו על צור,

מסיים לאמר א"כ אחר שלא תרויח בהצלחה זאת שלא תאריך ימים,

איעצכם עברותיכף לברוח לתרשיש,

והלילו ישבי אי – הלילי [-ל' יללה] צידון על מפלת צור, ואל תדומי, וכ"ש שאל תשמחי:

 

(ז) הֲזֹאת לָכֶם עַלִּיזָה מִימֵי קֶדֶם קַדְמָתָהּ יֹבִלוּהָ רַגְלֶיהָ מֵרָחוֹק לָגוּר:

מלבי"ם הזאת – עתה ישים פניו על צור, מסב דבריו אל בני תבל, כמתפלא לאמר,

השמעתם מעולם כי עיר עליזה תעזוב מקומה לנוע אל ארץ מרחק, ומי יעץ זאת לצור? אין זה כי אם אלהים!

 הזאת לכם עליזה – יאמר מה שעזבה צור מקום מולדתה הוא דבר זר מאד משתי פנים,

א] בהשקף על המקום שיצאה משם, ב] בהשקף על המקום אשר לשם תנוע.

 בהשקף על המקום שיצאה משם, הן יקרה כזה משני פנים,

א] אם הוא מקום רע בלתי משמח יושביו, לעומת זה אמר הזאת לכם עליזה –

ב] אם שִבתם במקום זה לא ארך לו הימים ונקל להם לעזוב אותו,

לעומת זה אמר הלא מימי קדם קדמתהקדימה שלה היא מימי קדם, שגם מימי קדם כבר היתה עיר קדומה וישנה.

 בהשקף על המקום שהולכים לשם,

א] הממיר מקומו בהכרח ידע לאן הולך, לא שילך לאשר יובילוהו רגליו, מבלי מקום מכוון ועז"א איך יובילוה רגליה – כי אינה יודעת עדיין לאן תלך,

ב] יקרה שילך מבלי לדעת איזה מקום, אל מקום קרוב במדינה עצמה שיודע עכ"פ מהות המדינה,

לעומת זה אמר מרחוק

ג] יקרה לפעמים שילך גם מרחוק לבקש מקום, אבל לא ישא אתו ביתו וכלי תשמישו לדור שם, רק לתור מקום,

לעומת זה אמר לגור – שכבר עקרו דירתם מן המקום הראשון וא"כ א"א שתהיה יציאתם זאת מרצונם,

וא"כ יתפלא לנו:

 מלבי"ם חלק באור המלים (ז) קדמתה – שם, והה"א כינוי לנקבה קדמת שלה, ומפיק ה"א:

 

(ח) מִי יָעַץ זֹאת עַל צֹר הַמַּעֲטִירָה אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ:

מלבי"ם מי יעץ זאת – מי המשגיב בכחו לגזור עצה כזאת על צור –

אשר גדלה מאד,

א] במלכות וממשלה שלא לבד שהיא לובשת עטרת מלוכה עוד היא המעטירה – הנותנת כתר על ראש מלכים,

ב] בעושר אשר סחריה – הגדולים הם שרים – ומושלים מרוב עשרם,

וגם כנעניההקטנים הם גם כן נכבדי ארץ – שאף הרוכלים שלה המחזירים בעיירות שהם מבוזים בכ"מ,

הם מכובדים מרוב עשרם, ומי יעץ עליהם כזאת:

 מלבי"ם חלק באור המלים

(ח) יעץ – העצה המוזכרת בכ"מ אצל ה', היא גמר גזרתו, ומשפטו הנחרץ כנ"ל (ה' י"ט, י"ד כ"ד):

 סחריה, כנעניהסוחרים הם הסוחרים הגדולים העוברים ימים ומדינות, היתה כאניות סוחר,

וכנען הם הסוחרים הקטנים המוכרים לאחדים בעירם. כנען בידו מאזני מרמה, ולא יהיה עוד כנעני בבית ה', שהם המוכרים דברים קטנים,

ושם כנען נגזר מאנשי פעניציען, היוצאים מבני כנען שהם חדשו את המסחר בימי קדם כנודע בקורות העתים ועל שמם ניתן שם כנען אל הסוחרים,

וכ"ה ברבה ויקרא (פרשה י"ז). ויונתן תרגם שלטונאה, אבל במס' ב"ב (ע"ה) פסחים (נ) מפרש סוחרים:

 

(ט) ה' צְבָאוֹת יְעָצָהּ לְחַלֵּל גְּאוֹן כָּל צְבִי לְהָקֵל כָּל נִכְבַּדֵּי אָרֶץ:

מלבי"ם ה' – משיב אין זאת כי אם ה' יעץ עליה זאת

– ואם תשאל לאיזה תכלית גזר זאת עליהם? משיב: מפני שנמצאו בה שני דברים שנואים בעיני ה',

א] חמדת הממון והרכוש שרדפו אחריו כ"כ, עד שיחסו גאון ועוז לכל צבי ודבר חמדה ורצה ה' ע"י מפלת צור לחלל גאון כל צבי – ולהראות שאין בו ממש,

ב] מפני שרדפו אחר הכבוד והמשרה, וה' רצה להקל כל נכבדי ארץ – ולהשפיל גאים:

 

(י) עִבְרִי אַרְצֵךְ כַּיְאֹר בַּת תַּרְשִׁישׁ אֵין מֵזַח עוֹד:

מלבי"ם עברי – מסב פניו אל צור בנוכח, אחר שעלה הים עליה והציף אותה,

אומר את צור עברי ארצך – הדומה כיאור אל בית תרשיש – ברחי מארצך שעלתה כיאור כולה לתרשיש,

אחר שאין מזח – וחגור עוד שיחגור בעד הים ויעכבהו מלעבור אל היבשה, כי הים פרץ גבולו ושטף ועבר:

 מלבי"ם חלק באור המלים

(י) כיאר – בארתי למעלה (י"ט ה') כי יאור היא המתמלא מימי גשמים כנהר נילוס ודרכו לצאת תמיד חוץ מגדותיו ולהשקות את הארץ כמ"ש ועלתה כיאור כולה, עפ"ז ממשיל ארץ צור כיאור, שעלה הים עליה, ונעשית כיאור:

 מזח – כמו ולמזח תמיד יחגרה (תהלות ק"ט י"ט), אזור החוגר את הגוף,

וההבדל בינו לבין אזור ואבנט, כי מזח הוא החגור שחוגרים על הבגדים הארוכים להגביהם שיהיו כמדו, והוא מלשון ולא יזח החושן מעל האפוד שהוא ענין הגבהה, מזח מגביה בגדיו, ומזה נמצא בארמי זחוחי הלב,

ואמר שם וילבש קללה כמדו, שהקללה תהיה כמדתו, תהי לו כבגד יעטה,

ואם שדרך הבגד שהוא לפעמים ארוך מגופו, הנה הקללה עצמה תהיה לו כמזח שיעלה הבגד שהיא הקללה, שיהיה מכוון למדת גופו,

ומזה השאיל שם זה על גדותי האי, הנגבהים מתוך הים וחוגרים בעד הים בל יעלה על האי שהוא המזח המגביה את האי, והחוגר בעד הים,

ולא רחוק לבאר מ"ש שופך בוז על נדיבים ומזיח אפיקים רפה (איוב י"ב כ"א) שיהיה אפיקים מן כאפיקים בנגב, שירפה ויסיר המזח החוגר בעד אפיקי מים, וישטפו חלקת נדיבים ובזה ישפך עליהם בוז, כי יצאו נקי מנכסיהם:

 

(יא) יָדוֹ נָטָה עַל הַיָּם הִרְגִּיז מַמְלָכוֹת ה' צִוָּה אֶל כְּנַעַן לַשְׁמִד מָעֻזְנֶיהָ:

מלבי"ם ידו נטה – שיעור הכתוב, הרגיז ממלכות נטה ידו על הים – נבוכדנצר אחר שהרגיז ממלכות היבשה נטה ידו גם על יושבי הים, (ומי הוא המרגיז יבאר בפסוק י"ג)

אבל המרגיז הזה לא מדעת עצמו עשה זה רק ה' צוהו זאת אל ובעבור כנען

כי צור וצידון יוצאי ירך כנען היו כדי להשמיד עוזם ותקפם:

 מלבי"ם לספר ישעיה פרק כג פסוק יא – חלק באור המלים

(יא) מעזניה – הנו"ן נוספת, או בא תחת אות הכפל מעוזזיה. כי אות הכפ"ל והנו"ן משותפים במה שיבא דגש להשלים חסרון שניהם, ובזה יבא גם האחד להשלים חברו, וכן חסד ה' כי לא תמנו, תחת תממו, ולא רחוק שהחליף זאת בכונה למען עם חילוף העי"ן באל"ף יצלצל עוד מלת מאזינה, כנען בידו מאזני מרמה, ויהיה לכנען גם הוראת המסחר, ובזה בא במליצתו לשון נקבה, שאינו מדבר בכונתו השניה מן הסוחר רק מן המסחר עצמו, להשמיד מאזני המסחר, והיה להמליץ האלהי שתי מליצות בדיבור זה:

 

(יב) וַיֹּאמֶר לֹא תוֹסִיפִי עוֹד לַעְלוֹז הַמְעֻשָּׁקָה בְּתוּלַת בַּת צִידוֹן כתיים כִּתִּים קוּמִי עֲבֹרִי גַּם שָׁם לֹא יָנוּחַ לָךְ:

מלבי"ם ויאמר – מוסב על הרגיז ממלכות, המרגיז הזה הוא אמר לצידון, לא תוסיפו עוד לעלוז

מה ששמחת על מפלת צור והסב המסחר עליך, לא תעלוזי עוד,

את המעושקה בתולת בת צידון, לא תוסיפי עוד לעלוז

(וקרא בת צידון המעושקה, נגד מה שצור לא נעשק רכושה כי נאבד כולו ע"י הים כמ"ש נבוכדנצר מלך בבל העביד את כל חילו עבודה גדולה אל צור ושכר לא היה לו ולחילו (יחזקאל כ"ח), אבל מצידון עשקו את רכושה),

כתים קומי עברי – ברחי לארץ כתים, ואל תחשבי כי משם תשובי לארצך,

לא כי גם שם לא ינוח לך – כי אח"כ כבש נבוכדנצר גם ארץ כתים:

 

(יג) הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה אַשּׁוּר יְסָדָהּ לְצִיִּים הֵקִימוּ בחיניו בַחוּנָיו עֹרְרוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂמָהּ לְמַפֵּלָה:

מלבי"ם הן ארץ כשדים – מוסב אל פסוק י"א, שאמר שם ידו נטה על הים הרגיז ממלכות,

שואל עתה מי הוא המרגיז ממלכות, אשר נטה ידו על הים?

משיב הן הוא ארץ כשדיםהם עשו זאת, זה העם – כלא היה נחשב בימי קדם, ור"ל היה לא – היה כלא וכאין,

רק אשור שמלך על הארץ ההיא הרים אותה מאשפה, ולמדם לעבור בציים ואניות,

עתה הכשדים ההם, הקימו בחוניו – הם הקימו מבחן גבורתו של מלך אשור, והם הראו למבחן תוקף הציים שיסד להם אשור,

עוררו – ע"י הציים הם החריבו ארמונותיה של צור, לשום אותה למפלה:

 מלבי"ם חלק באור המלים

(יג) לציים – הם האניות הגדולות המוכנות למלחמה (קריעגס שיפפען) וצי אדיר (לקמן ל"ג כ"א):

 בחוניו – ענין מבחן ונסיון, ומזה הושאל אל מבצר המנוסה בתקפו ונבחן בחזקתו:

 עוררו – כמו ערו ערו עד היסוד בה:

 שמה – מקור, לשומה למפלה, לשום אותה:

 

(יד) הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ כִּי שֻׁדַּד מָעֻזְּכֶן :

מלבי"ם הילילו – לכן אחר שצור גם צידון נפלה, אתם אניות תרשיש הלילו, כי נחרבו ערי המסחר:

 

(טו) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְנִשְׁכַּחַת צֹר שִׁבְעִים שָׁנָה כִּימֵי מֶלֶךְ אֶחָד מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה יִהְיֶה לְצֹר כְּשִׁירַת הַזּוֹנָה:

מלבי"ם והיה – צור תהיה שפלה שבעים שנה.

 כימי מלכות אחד – שהיא מלכות בבל שנמשכה שבעים שנה, כי בימי כורש התרוממה מעט,

כשירת הזונה – מדמה במליצתו עיר הסוחרת גוים רבים לזונה, אשר בעבור זנותה תקבל אתנן, כן בעבור סחורתה תקבל אתנן ומחיר מעת הנכרים הבאים שעריה,

ומדמה את צור בחורבנה לזונה ששכחוה מעגביה ימים רבים, אשר ישירו עליה בדרך התול וצחוק, שתקח כנור ותסבב בשוקים וברחובות למען יזכרו בה עוגביה,

כן בעת תרצה לשוב לאיתנה תשלח ספרים אל כל העמים סביבותיה, להזכיר אותם שיבואו אליה למסחר,

ואנשי לצון ומושלי משל ישירו עליה אז שירת הזונה, ומה הוא השיר שישירו עליה?

 מלבי"ם חלק באור המלים

(טו) מלך אחד – מלכות אחת, ר"ל נבוכדנצר ובנו ובן בנו שכולם נחשבו לאחד:

 

(טז) קְחִי כִנּוֹר סֹבִּי עִיר זוֹנָה נִשְׁכָּחָה הֵיטִיבִי נַגֵּן הַרְבִּי שִׁיר לְמַעַן תִּזָּכֵרִי:

מלבי"ם "קחי – את זונה נשכחה! קחי כנור וסבי עמו את העיר וצריכה את להיטיב נגן בקול נעים גם להרבות שירים הרבה אולי ע"י תזכרי":

 מלבי"ם חלק באור המלים

(טז) נגן, שיר – ניגון בכלי, שיר יהיה גם בפה, ניגון נעימות הנגינה לפי חכמת המזיקא ושיר היא נעימות הדברים והמאמרים הקצובים במשקל להוליד ערבות:

 

(יז) וְהָיָה מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה יִפְקֹד ה' אֶת צֹר וְשָׁבָה לְאֶתְנַנָּה וְזָנְתָה אֶת כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:

מלבי"ם והיה, בימי כורש הרימה צור את ראשה והיתה סחר גוים ולקחה אתנן שנית מאת כל משפחות האדמה שבאו אליה מסחר:

 

(יח) וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַה' לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי ה' יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק :

מלבי"ם והיה סחרה, ר"ל בין המסחר שלה שהם הדברים אשר במדינה מתבואות ומיני מתכות שמוכרים לארצות אחרות,

ובין אתננה – שהוא המעות והכסף והזהב שמקבלים בעד המסחר שניהם יהיו קדש לה', שישלחו משני אלה מנחה אל בית ה', שהיה להם בימי בית שני שלום עם ישראל,

אבל לא יאצר – (מוסב על סחרה), המסחר שלהם לא יובא אל אוצר בית המקדש, להקריב ממנו עולות וזבחים מן הבהמות והסולת והיין שישלחו,

ולא יחסן – (מוסב על ואתננה) הכסף וזהב שישלחו לירושלים לא יעשו ממנו איזה דבר חזק להיכל ה' רק יחלקוה ליושבים לפני ה', שהכהנים העובדים במקדש יחלקו אותה ביניהם,

ומבאר את סחרה יקחו לאכל לשבעה – הבשר והסולת שישלחו יהיה מאכל לכהנים,

ואת אתננה שהוא המעות יקחו הכהנים למכסה עתיק – לקנות מהם לעצמם מלבושים חשובים ויקרים:

 מלבי"ם חלק באור המלים

(יח) יאצר, יחסן – באוצר יושמו לרוב מיני תבואות פירות וכדומה, וגם כסף וזהב אם הוא כביר מאד עד שראוי לאסוף ממנו אוצרות,

וחוסן הוא ענין חוזק ויקר, ובא על העושר והכבוד שהוא מחזק ומכבד את בעליו:

 ולמכסה עתיק – לשון חוזק כמו הדוברות על צדיק עתק, וברבה קהלת (פסוק כל הנחלים) מפרש מלשון ויעתק משם ההרה, שיחליפו ללבוש:


 

Print Friendly, PDF & Email

3 תגובות על “ישעיה פרק סו”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. Avatar גדי הרוש הגיב:

    ערב טוב!
    אני ממש מודה לרב על השיעורים הנפלאים ומכל שיעור מתפעל מחדש.
    בספר מלכים ב' חסרים מספר פרקים בטקסט (יש בשמיעה)
    האם יושלמו?
    תודה רבה

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב