ישעיה

ישעיהו פרק לז

(א) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק וַיָּבֹא בֵּית ה':

מלבי"ם ויקרע את בגדיו – על חרופיהם, ויתכם בשק – על הצרה, ויבא בית ה' – להתפלל:

(ב) וַיִּשְׁלַח אֶת אֶלְיָקִים אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְאֵת שֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים מִתְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים אֶל יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא:(ג) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה:

מלבי"ם [ג] מהו הכפל יום צרה ותוכחה? והמליצה כי באו בנים?.

יום צרה – הנה ישעיהו כבר נבא להם מקודם כי סנחריב יפול בהר ציון (למעלה י') ובאר בדבריו שם, כי מפלתו תהיה, אחר שיוקדם לה שני ענינים.

א] אם יחרף ויגדף ויתגדל על אל אלים (שם ח'-כ').

ב] עד תגיע ציון עד סוף הצרה וחשכת הלילה שאז תהיה הישועה (שם כ"ד עד סוף הקאפיטל)

עז"א עתה נתקיימו התנאים שהגבלת בנבואתך.

א] כי יום זה יום צרה – בתכלית כי בא האויב עד לפני ירושלים.

ב] ונאצה – שנאץ את ה' בחרופים וגדופים.

ג] ותוכחה – שבא להתוכח ולהוכיח בראיות שאין ביד ה' להושיע, ואם לא יושיע ה' יאמרו מאין יכולת,

ומכל זה ידעתי כי באו בנים עד משבר – שדומים כיולדה בעת שיבתה על המשבר, שהגם שהחבלים גדולים מ"מ זה סימן שהלידה קרובה,

וכן ידענו שהישועה קרובה, אבל וכח אין ללידה – שחסר להיולדת כח ר"ל שחסר לנו המצות והמע"ט שהוא הכח שבה תדחה הטבע את העצמים אשר בבטן המלאה לחוץ,

וחסר בין הכח האנושי הגבורה והחיל, בין האלהי ע"י צדקה ומעשים טובים.

אך ע"י דבר אחד יצוייר לנו שתוקדם הלידה, והוא:

מלבי"ם חלק באור המלים עד משבר – מקום הרחם שהילד שובר שם את המסך בעת הלידה ויוצא לחוץ,

אמר, הבנים כבר הגיעו עד המסך ההוא לשברו ולצאת מרחם, אבל צריך שתעזרם האם בכח הדוחה,

והלדה, שהיא היולדת אין לה כח לדחותו לחוץ,

הנמשל העת הגיע לשבור המצור ולצאת מ עול סנחריב, רק צריך כח אחר חיצוני תורה ומע"ט החסר לנו:

 

(ד) אוּלַי יִשְׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע ה' אֱלֹהֶיךָ וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה:

[ד] אולי ישמע ספק, ואיך אמר אשר שמע? ומה פי' והוכיח בדברים?.

מלבי"ם אולי ישמע ה' – ר"ל. א] אולי ישמע ה' חרופי רבשקה, והוא לא חרף מדעת עצמו רק בשליחות אדוניו אשר שלחו לחרף אלהים חי – ויענש אותו בעבור עון החירוף.

ב] והוכיח בדברים – הלא הוכיח את חרופו זה בדברים וטענות, כמ"ש איה אלהי, חמת וארפד, ואם לא יושיע ה' יתפאר כי נצח את יושב שמים.

ג] ונשאת תפלה – וזכות התפלה תועיל להציל השארית הנמצאה – שאחר שכבר הגלה כל השבטים,

ראוי שירחם ה' על השארית הנמצא עוד:

 מלבי"ם חלק באור המלים והוכיח – הוכחה בראיות מענין וכוח:

 אשר שמע – היא האזנת הדברים ואולי ישמע הוא לקבל הדברים ולהושיע עי"ז:

(ה) וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ: (ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְשַׁעְיָהוּ כֹּה תֹאמְרוּן אֶל אֲדֹנֵיכֶם כֹּה אָמַר ה' אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר אוֹתִי:

מלבי"ם אל תירא – הודיע לו בל ירא מפני הדברים אשר שמע,

כי בזה גדפו נערי מלך אשור אותי – לא את ישראל, ואני אעשה למען שמי,

גם הודיע לו כי הדברים האלה לא היו בשליחות מלך אשור, כי בפעם הראשון גדפו הנערים מעצמם,

ובכל זה בל ייראו כי יושיעם ה' למענם:

 

(ז) הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב אֶל אַרְצוֹ וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ:

[ז] מהו הרוח, הלא הוכרח לשוב ע"י השמועה ולא מרצונו עשהו?

ואיך אמר והפלתיו בחרב בארצו והוא שב עוד הפעם לירושלים?.

מלבי"ם הנני נותן בו רוח – זה היה נס, שנתן ה' ברוחו,

א] שיאמין לקול השמועה ששמע כי תרהקה מלך כוש נלחם עליו, כי שמע זאת דרך שמועה בעלמא ואעפי"כ האמין הדברים, וז"ש ושמע שמועה – ר"ל אתן בו רוח ומחשבה שישמע השמועה ויאמין לה.

ב] היה הנס כי שב אל ארצו – ולא נשאר פה להלחם על ירושלים ולשלוח קצת ממחנותיו הרבים על תרהקה, והודיע לו כי הסוף יהיה שאפילהו בחרב בארצו –

כי עתה לא היה עדיין עת מפלתו, כי לכל יש זמן, והיה צריך עוד שיכבוש כוש ומצרים לקיים הנבואה שנבא עליהם (למעלה כ') ושיביא שללם לא"י שירשנו חזקיה, כמו שנבא (לקמן מ"ה) לדעת המפר'.

לכן סבב שישוב עתה לביתו עד כי בעת שהגיע מפלתו חזר לירושלים ושם נפלה מחנהו,

ואח"כ בשובו לביתו בניו הכוהו בחרב:

 מלבי"ם חלק באור המלים (ז) רוח – רצון:

 

(ח) וַיָּשָׁב רַב שָׁקֵה וַיִּמְצָא אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר נִלְחָם עַל לִבְנָה כִּי שָׁמַע כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ:

מצודות דוד כי שמע וגו' – ולזה הלך לבקשו באשר ימצא ומצאו נלחם על לבנה:

 

(ט) וַיִּשְׁמַע עַל תִּרְהָקָה מֶלֶךְ כּוּשׁ לֵאמֹר יָצָא לְהִלָּחֵם אִתָּךְ וַיִּשְׁמַע וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר:

[ט] וישמע וישמע כפול? למה שלח מלאכים אל חזקיהו הלא עי"ז יכין א"ע בתוך הימים למלחמה וטוב היה שלא יודיענו כי ישוב עליו שנית, למען יניח מעשות דבר?.

מלבי"ם וישמע על תרהקה – שמע זאת דרך ארעי מפי עוברים ושבים,

כי היה השמועה לאמר יצא להלחם – שעדן לא לחם עמו בפועל רק יצא ממדינתו על דעת להלחם אתו וכל זה הגם שלא היתה שמועה ברורה מ"מ וישמעוהאמין לשמועה, (כנ"ל),

וישלח מלאכים – מבואר שאחר שראה שמוכרח לשוב לארצו, ידע שהעם לא ימרדו בחזקיהו, ורצה עכ"פ שחזקיהו ישלים עמו ויתן לו מס ויהיה לו עבד, וע"כ שלח שלוחים זאת הפעם אל חזקיהו לבדו.

(כי לולא זאת למה שלח עתה, הלא טוב שיתיאש חזקיהו בתוך כך בחשבו שלא ישוב עליו וירפה מהכין תכסיסי מלחמה):

 מלבי"ם חלק באור המלים וישמע, וישמע – ששמע וקבל הדברים:

 

(י) כֹּה תֹאמְרוּן אֶל חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר אַל יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בּוֹ לֵאמֹר לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלִַם בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר:

[י-י"ד] מדוע לא טען עתה כטענתו למעלה (ל"ו ז' י"ד) כי בא בפקודת ה' על אשר התיר חזקיה את במותיו?

מדוע שלח ספרים עם השלוחים ולא עשה כן בפעם הראשונה?

מדוע בפעם הראשונה דברו אל כל העם ועתה ייחדו דבורם אל חזקיהו לבדו?

אם בפעם הראשונה לא ענהו מאומה ולא מלאו רצונו לצאת אליו הגם שדבר אל כל העם,

איך עלה על לבו לשלוח ספרים, כאילו עתה שהוא יוצא מאתם ייראו מפניו יותר מבתחלה?.

מלבי"ם כה תאמרון – הגם ששלח ספרים, ושם היה כתוב הכל בארך,

מ"מ מסר ביד השלוחים קיצור הדברים בעל פה, כי בהספרי' היו כתובים חרופים וגדופים כנז' בד"ה.

 אל ישיאך – אל חזקיהו עצמו לא יכול לאמר שלא יושיעהו ה' מפני שבטל הבמות, כי חזקיהו יודע האמת שעשה זאת בעבור מצות התורה, לכן אמר אליו רק שאין יכולת ביד ה' להושיע:

 

(יא) הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם וְאַתָּה תִּנָּצֵל:

מצודות דוד ואתה תנצלוכי אתה תנצל בתמיה:

 

(יב) הַהִצִּילוּ אוֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ אֲבוֹתַי אֶת גּוֹזָן וְאֶת חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר:

רש"י עדן – שם מלכות כמה דאת אמר (יחזק' כז) חרן וכנה ועדן:

 

(יג) אַיֵּה מֶלֶךְ חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם הֵנַע וְעִוָּה:

מלבי"ם הנע ועוה – הניעם ממקומם לגולה, ועוה את גבול ארצם לבל יוכר בעתיד כמ"ש (למעל' י') ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שושתי, כמש"פ שם:

 מלבי"ם חלק באור המלים ועוה – כמו ועוה פניה (למעלה כ"ד א'):

 

(יד) וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת הַסְּפָרִים מִיַּד הַמַּלְאָכִים וַיִּקְרָאֵהוּ וַיַּעַל בֵּית ה' וַיִּפְרְשֵׂהוּ חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי ה':

מלבי"ם ויקח חזקיהו – מבואר בד"ה כי בהספרים שנתן ביד השלוחים היו כתובים חרופים וגדופים על ה',

ועתה ראה כי החרופים יצאו מן המלך בעצמו, וידע כי עתה יתקיים בו נבואת ישעיהו (למעלה י')

לכן לא רצה להשלים ולהכנע רק לקחם אל בית ה' להתפלל:

 

(טו) וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ אֶל ה' לֵאמֹר: (טז) ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ:

מלבי"ם ה' צבאות – אמר הנה בצד אחד אתה מושל על כל הצבאות עליונים ותחתונים,

ואתה אלהי ישראל – שאלהותך נודע על ישראל שהם עובדים אותך,

וכן אתה ישב הכרובים – כי שם השגחתך ביחוד, עד שראוי לך לריב ריבם מצד קדושת שמך,

כי אתה הוא האלהים לבדך על כל הממלכות – לא כמ"ש סנחריב איה אלהי חמת וארפד,

כי לא נמצא אלהים זולתך אחר שאתה עשית את השמים ואת הארץ – ואלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומתחות שמיא, וא"כ:

(יז) הַטֵּה ה' אָזְנְךָ וּשְׁמָע פְּקַח ה' עֵינֶךָ וּרְאֵה וּשְׁמַע אֵת כָּל דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שָׁלַח לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי:

מלבי"ם הטה ה' אזנך ושמע – את חרופי השלוחים הראשונים,

וגם פקח עיניך וראההספרים המלאים חירוף וגידוף,

ושמעדברי השלוחים השניים שפירשו דברי סנחריב. אשר שלח לחרף אלהים חי, כי:

 

(יח) אָמְנָם ה' הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת וְאֶת אַרְצָם:

[י"ח-כ"א] וכי בעבור שמלכי אשור החריבו כל הארצות, בעבור זה יחויב שיושיעם ה' מידו?

מלבי"ם אמנם ה' – אם היה המחרף איש אחר לא היה ראוי לשום לב על זאת,

אבל הלא זאת אמת כי החריבו מלכי אשור את כל הארצות (ואת ארצם – היינו האפרכיות שלהם) וגם זה אמת, כי:

 

(יט) וְנָתֹן אֶת אֱלֹהֵיהֶם בָּאֵשׁ כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה כִּי אִם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן וַיְאַבְּדוּם:

מלבי"ם נתנו את אלהיהם באש – אבל זה היה מצד שאינם אלהים:

 

(כ) וְעַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ מִיָּדוֹ וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה ה' לְבַדֶּךָ:

מלבי"ם ועתה הושיענו – א] בל יאמרו כי נצחו גם אותך. ב] למען ידעו כל ממלכות הארץ כי אתה ה' לבדך:

 

(כא) וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר:

מלבי"ם אשר התפללת אלי – יען שעקר תפלתך היה אלי בעבור כבוד שמי:

 

(כב) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עָלָיו בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה בַּת יְרוּשָׁלִָם:

[כ"ב-ל'] לפי' המפ' צ"ל בז לך לשון זכר, והמליצה בכלל מוקשה לפי פי' המפ':

מלבי"ם בזה לך – אתה סנחריב דע כי בתולת בת ציון בזה ולעגה על חרופיך וגדופיך,

ובת ירושלים הניעה ראשה עליך – כי יודעת שפה יהיה מפלתך:

 מלבי"ם חלק באור המלים בזה, לעגההמבזה מפני שאין הדבר נחשב בעיניו. והלועג, להראות פחיתת מעשיו.

וקרא בת ציון בתולה כי מצודת ציון היא עיר דוד היתה בצורה מלהכבש, לא כן ירושלים לא היתה בתולה:

 

(כג) אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ וְעַל מִי הֲרִימוֹתָה קּוֹל וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:

מלבי"ם את מי – בת ציון היא אומרת לך את מי חרפת? הלא את ה', ויותר כי הרימותה קול – לחרף בפרסום רב,

ויותר מזה כי לא היה כוונתך רק להכעיס העם, רק ותשא מרום עיניך – כי רצית לחרף ה' בעצמו ולנאצו.

מבאר את מי חרפת? הלא:

 מלבי"ם חלק באור המלים חרפת וגדפת – המחרף יהיה גם מאדם לאדם והמגדף עקרו את ה' הוא מגדף, ברכת ה', ודומהו אם מגדף קדושת ישראל ותורתם,

ופה הכונה היתה החירוף, ולזה שלחם, כמ"ש (ד"ה שם) וספרים כתב לחרף, וכאן (פסוק ד') אשר שלחו לחרף,

והם גדפו שעי"ז יקבל חירוף וחרפה, כמ"ש אשר גדפו נערי המלך אשור אותי:

 

(כד) בְּיַד עֲבָדֶיךָ חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי וַתֹּאמֶר בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו מִבְחַר בְּרֹשָׁיו וְאָבוֹא מְרוֹם קִצּוֹ יַעַר כַּרְמִלּוֹ:

מלבי"ם ביד עבדיך חרפת ה' – הלא את ה' חרפת.

 ותאמר – הוכחת לאמר כי כבר התחלת להלחם עם ה' ותוכל לו,

וצייר כי ה' סביב למשכנו יקיפוהו הרים גדולים ועליהם יער גדול מארזים וברושים וכבר עלה על מרום הרים עד ירכתי לבנון וצדו,

וגם התחיל לקוצץ היער ארזיו וברושיו, ולעשות דרך לגדודיו, עד שכבר בא עד מרום קיצו, עד נקודת הרום ששם יער הכרמל יער המובחר שלו,

(כ"ז ציור על היער שכבש כמ"ש וברד ברדת היער (למעלה ל"ג) עד שגלה את מסך בית יהודה והיה נוח לו לכבש ירושלים):

 

(כה) אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מָיִם וְאַחְרִב בְּכַף פְּעָמַי כֹּל יְאֹרֵי מָצוֹר:

מלבי"ם אני קרתי – גם נגד שחזקיהו סתם כל המעינות בל ימצא האויב מים לשתות,

גם קיוו את המים בין שני חומות העיר להיות מי מצור בפני האויב שיעכבוהו המים אשר סביב, כמ"ש (למעלה כ"ב) ומקוה עשיתם בין החומותים,

אמר, נגד שהסבו המים מחוץ לירושלים, אני איני צריך למי הברכה, כי אני קרתיגליתי מקורות ומעינות ושתיתי מים – שמצאתי.

ונגד מה שסמכו על יאורי מצור שעשו בין החומותי', איני צריך לסתום היאורים האלה כי כף פעמיחיילותי דים להחריב יאורי מצור האלה. כ"ז התפאר סנחריב.

 משיב לו ה'. מה תתפאר בכחך זה:

 

(כו) הֲלוֹא שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק אוֹתָהּ עָשִׂיתִי מִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ עַתָּה הֲבֵאתִיהָ וּתְהִי לְהַשְׁאוֹת גַּלִּים נִצִּים עָרִים בְּצֻרוֹת:

מלבי"ם הלוא שמעת למרחוק – אם היית שומע מרחוק ממקום שאתה גר שם את דברי הנביאים שנבאו כ"ז שכן יהיה, הלא אז היית יודע כי אותה עשיתיאנכי, ולא בכחך פעלת זאת,

ויותר מזה (הלוא שמעת) מימי קדם – אם היית שומע דברי הנביאים שנבאו זאת כבר מימי קדם שכן יהיה בעתיד, הלא אז היית יודע שלא לבד שאותה עשיתי שהוא גמר המעשה,

כי גם יצרתיה – אנכי יצרתי עקר הדבר ועצמותו, כי הגדתי אחרית דבר זה מראש.

אמנם דע ג"כ כי תכלית המעשה הזה מה שהבאתי אותךלהחריב את ארץ יהודה ולהפך עריהם לגלים,

הוא כי זאת תהי להשאות גלים – אתה תשאה ותשומם ערים לעשותם גלים, כדי שמן הגלים האלה נצים ערים בצורות – יניצו ויציצו ערים בצורות שהערים שהפכת לגלים, יצמחו עתה הגלים ויתהוו מהם ערים בצורות,

תפס משל הגרעין הנזרע בארץ שהפסד הזרע תצמיח נטע נעמן, כן הפסד הערים הפרזות לגלים יצמיחו קריות בצורות,

זה היה תכלית מעשי שעל ידי שהחרבת ערי יהודה ישובו אלי ויבנו שנית בימי חזקיהו ביתר עוז ותפארת:

 

(כז) וְיֹשְׁבֵיהֶן קִצְרֵי יָד חַתּוּ וָבֹשׁוּ הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה וִירַק דֶּשֶׁא חֲצִיר גַּגּוֹת וּשְׁדֵמָה לִפְנֵי קָמָה:

מלבי"ם וישביהן – וגם מה שיושבי הערים האלה אשר התעתדו לגלים היו קצרי יד – ולא יכלו לקום מפניך, רק חתו ובשו – גם זה לא היה להכריתם לגמרי,

רק היושבים האלה היודומים כמו עשב שדה וירק דשא לפני קמה – כמו שלפני הקמה טרם תתבשל התבואה יגדל תחלה עשב שדה וירק וחציר גגות ושדמה שהם שאר מיני עשבים,

וכולם עוד יבלו טרם שתתבשל התבואה, ומ"מ אחרי נבול מינים האלה יבש חציר נבל ציץ,

ואז נראה עמקים יעטפו בר, ושדי תרומות מלאים קמה ותבואה,

כן קצרי יד אלה חתו ויבושו, ותחתיהם יצמח צמח צדיק לגאון ותפארת שהוא דורו של חזקיהו:

 

(כח) וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבוֹאֲךָ יָדָעְתִּי וְאֵת הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי:

מלבי"ם ושבתך – ר"ל וא"כ בל תחשוב כי ידך עשו לך חיל, ועלית מרום בכח עצמך,

רק בין העת שישבת בבית ובין העת שיצאת ובאת לכבוש ממלכות, ידעתי – כ"ז היה בידיעתי והשגחתי,

אמנם דע כי אני יודע גם כן התרגזך אליהחרופים והגדופים. ובעבורם תענש, כי:

 

(כט) יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי וְשַׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאָזְנָי וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ וַהֲשִׁיבֹתִיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּאתָ בָּהּ:

מלבי"ם יען עלה באזני התרגזך אלי ושאננך – שהקשבתי איך חרפת בקול שאון גדול ופרסום רב,

לכן ושמתי חחי באפך – בל תוכל ללכת הלאה עד ירושלים, ומתגי בשפתיך בל תוכל לחרף ולגדף עוד,

והשבתיך – כמו שהיה:

 

(ל) וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית שָׁחִיס וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים ואכול וְאִכְלוּ פִרְיָם:

[ל] מה היה האות? אם כמפ' איך יהיה מפלת סנחריב אות ועדין לא נפל,

ועת יפול א"צ אות לשיטעו כרמים, כי מי יעכב אז בידם אם האויב נפל שדוד?.

מלבי"ם וזה לך האות – יען שדמה חרבן הערים ואנשיהם, וצמחם שנית ביתר שאת, לצמחי השדה הצצים וצומחים אחרי בלותם, לקח את יבול הארץ לאות על יבול האנשים והפרותם,

אומר הנה עתה כל הארץ חרבה עד שבשנה הזאת תוכרח לאכול ספיח מרוב השממון,

וכן בשנה השנית לא יהיה באפשר לזרוע מרוב השממון,

ומכל מקום הנה בשנה השלישית כבר תזרעו תבואה ותקצרו, וכן תטעו כרמים וגם תאכלו פרים, כי תשוב הארץ לאיתנה,

דבר זה שיקרה בצמחי השדה ונטיעות הכרם יהיה לאות וסימן על ישרש יעקב כי יציץ ופרח ומלאו פני תבל תנובה, וזה לאות כי כמו כן:

 

(לא) וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה:

מלבי"ם ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שרש למטה – השרשים יתוספו למטה, ויעשו פרי למעלה,

ר"ל יתוספו בין הערי מבצר וכח המלכות, ובין העם וההמון:

 

(לב) כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה זֹּאת:

רש"י קנאת ה' צבאות – שיקנא לשמו ולא מחמת זכות שבידכם למדנו שתמה זכות אבות:

מלבי"ם כי מירושלם תצא שארית – כי המון עם ירושלים נשארו במקומם ולא נגלו,

ופליטה מהר ציון – ר"ל ע"י הר ציון שהוא חזקיהו היושב במצודת ציון תצא פליטה שהגולים פלטו פליטיהם וישובו לחסות בצל חזקיהו,

וקנאת ה' תעשה זאת על שחרף וגדף ויקנא ה' לשמו ולארצו:

 

(לג) לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֹא יָבוֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְלֹא יוֹרֶה שָׁם חֵץ וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה:

מלבי"ם לכן, לא יבוא – ואף לא יורה חץ, ואף גם לא יקדים אותה במגן שזה יעשו טרם שמורים חץ שמקדים מגן לבל יורו עליו מתוך העיר,

ואף לא ישפוך סוללה שעושים מקום גבוה שמשם יורו אל העיר,

וכ"ש שלא יתחילו לירות אחר שאף סוללה לא יהיה להם, רק:

 

(לד) בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּא בָּהּ יָשׁוּב וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבוֹא נְאֻם ה':

[ל"ד] למה כפל ואל העיר הזאת לא יבוא?

מלבי"ם בדרך אשר בא בה ישוב – וגם אף שאח"כ ישוב שנית על ירושלים מ"מ אל העיר הזאת לא יבא:

 

(לה) וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי:

מלבי"ם וגנותי – וזה יהיה למעני – בעבור חילול השם ובעבור מלכות ב"ד:

 

(לו) וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים: (לז) וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה: (לח) וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט וַיִּמְלֹךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צה עמוד ב

תנא: ראשונים עברו בשחי, שנאמר +ישעיהו ח'+ וחלף ביהודה שטף ועבר, אמצעיים עברו בקומה שנאמר +ישעיהו ח'+ עד צואר יגיע. אחרונים העלו עפר ברגליהם ולא מצאו מים בנהר לשתות, עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו, שנאמר +ישעיהו ל"ז+ אני קרתי ושתיתי מים וגו'. – והכתיב +ישעיהו ל"ז+ ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף (ויקומו) [וישכימו] בבקר והנה כלם פגרים מתים! – אמר רבי אבהו: הללו ראשי גייסות הן. אמר רב אשי: דיקא נמי דכתיב +ישעיהו י'+ במשמניו רזון – בשמינים דאית בהו. אמר רבינא: דיקא נמי, דכתיב +דברי הימים ב' ל"ב+ וישלח ה' מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה וגו' ויבא בית אלהיו ומיציאי מעיו שם הפילהו בחרב – שמע מינה.

במה הכם? רבי אליעזר אומר: ביד הכם, שנאמר +שמות י"ד+ וירא ישראל את היד הגדלה – היד שעתידה ליפרע מסנחריב. רבי יהושע אומר: באצבע הכם, שנאמר +שמות ח'+ ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלהים היא – היא אצבע שעתידה ליפרע מסנחריב. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: מגלך נטושה? אמר לפניו: רבונו של עולם, נטושה ועומדת מששת ימי בראשית, שנאמר +ישעיהו כ"א+ מפני חרבות נדדו וגו'. רבי שמעון בן יוחי אומר: אותו הפרק זמן בישול פירות היה, אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: כשאתה יוצא לבשל פירות – הזקק להם, שנאמר: +ישעיהו כ"ח+ מדי עברו יקח אתכם כי בבקר בבקר יעבר ביום ובלילה והיה רק זועה הבין שמועה וגו'. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: אגב אורחך לבעל דבבך אישתמע. ויש אומרים: בחוטמן נשף בהן ומתו, שנאמר +ישעיהו מ'+ וגם נשף בהם ויבשו. רבי ירמיה בר אבא אמר: כפיים ספק להם ומתו שנאמר +יחזקאל כ"א+ וגם אני (הכתי) [אכה] כפי אל כפי והנחתי חמתי. רבי יצחק נפחא אמר: אזנים גלה להם, ושמעו שירה מפי חיות ומתו, שנאמר +ישעיהו ל"ג+ מרממתך נפצו גוים.

וכמה נשתייר מהם? רב אמר: עשרה, שנאמר +ישעיהו י'+ ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם, כמה נער יכול לכתוב – עשרה. ושמואל אמר: תשעה, שנאמר +ישעיהו י"ז+ ונשאר בו עללת כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעפיה. רבי יהושע בן לוי אמר: ארבעה עשר, שנאמר שנים שלשה [וכו'] ארבעה וחמשה. רבי יוחנן אמר: חמשה – סנחריב ושני בניו, נבוכדנצר ונבוזר אדן. נבוזראדן – גמרא, נבוכדנצר – דכתיב +דניאל ג'+ ורוה די רבעאה דמה לבר אלהין ואי לאו דחזייה – מנא הוה ידע? סנחריב ושני בניו – דכתיב +מלכים ב' י"ט+ ויהי הוא משתחוה בית נסרך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב.


 

Print Friendly, PDF & Email

3 תגובות על “ישעיה פרק סו”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. Avatar גדי הרוש הגיב:

    ערב טוב!
    אני ממש מודה לרב על השיעורים הנפלאים ומכל שיעור מתפעל מחדש.
    בספר מלכים ב' חסרים מספר פרקים בטקסט (יש בשמיעה)
    האם יושלמו?
    תודה רבה

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב