ישעיה

ישעיהו פרק מח

(א) שִׁמְעוּ זֹאת בֵּית יַעֲקֹב הַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל וּמִמֵּי יְהוּדָה יָצָאוּ הַנִּשְׁבָּעִים בְּשֵׁם ה' וּבֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַזְכִּירוּ לֹא בֶאֱמֶת וְלֹא בִצְדָקָה:

רד"ק שמעו זאת – אמר הנביא כנגד אנשים שהיו רעים שמעו זאת העתידה שאמרתי שאחריב בבל בעבורכם אחר שתגלו אליה בעונותיכם, ועם כל זה לא נטשתי אתכם ואתם בית יעקב שהיה עבדי והיה לכם ללמד מעשה אביכם הנקראים בשם ישראל, וכיון שאתם נקראים בשם ישראל אביכם היה לכם להיות כמוהו:

 וממי יהודה יצאו – כלומר מזרע יהודה שהיה טוב, ועל הדרך הזה עין יעקב ממקור ישראל, וזכר יהודה כי על שבט יהודה נבא כמו שאמר בראש הספר אשר חזה על יהודה וירושלם:

והנה הם נשבעים בוומזכירים שמו לא באמת ולא בצדקה כי אינם עושים מצותיו ואינם יראים אותו ואינם חוששים בהזכרת שמו אם לאמת אם לשוא כי אם ישבע אדם בחי המלך והוא מורד בו ראוי שיענשהו:

מלבי"ם שמעו זאת בית יעקב – את הדברים אשר אומר אליכם.

אתם הנקראים בשם ישראל – ע"י חשיבותם ורוממותם למעלה מן הטבע,

אתם השבט אשר ממי יהודה יצאו – שהוא שבט יהודה שביניהם היה המקדש ומלכות בית דוד,

לכם אני שואל איך אתם המה האנשים הנשבעים – וכו'. המאמרים מגבילים,

הנשבעים בשם ה' לא באמת, ובאלהי ישראל יזכירו לא בצדקה

אחרי שאתם ראוים להיות צדיקים בין מצד מעשיכם בין מצד תולדתכם,

ואיך היה להפך, השבועה שתשבעו בשם ה' אינה באמת רק בשקר,

ואשר תזכירו שם אלהי ישראל – לאמר שאתם עבדי ה' אינו בצדקת מעשיכם,

כי אין בכם צדקה שהם המעשים שבין אדם למקום:

 

(ב) כִּי מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ נִקְרָאוּ וְעַל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ:

רש"י על אלהי ישראל נסמכו – בימי חזקיהו שנאמר בו בה' אלהי ישראל בטח (מלכים ב' יח) היא גרמה להם שלא גלו אלא בימי נבוכדנצר שהגלם לבבל ותהי להם גאולה על ידי כורש:

מלבי"ם כי מעיר הקדש – מלת כי פה משמש על הזמן כמו כי יהיה להם דבר בא אלי,

ורצה לומר כי הנסים שיעשה ה' לצורך ישראל יהיו בשני פנים.

א] בעת שיהיו ראוים אל הנהגה נסיית, שאז יעשה עמהם נס להתנוסס מפני צדקתם,

ב] בעת שישראל בלתי ראוים שאז יעשה אותות ומופתים לעיניהם למען יאמינו בו.

וההבדל שביניהם הוא זה.

כי הנסים שיעשה להם מפני צדקתם לא ינבא עליהם נביא וחוזה לפני בואם, רק יעשה פתאום לפי הצורך,

אבל האותות והמופתים שיעשה להם מפני רפיון אמונתם, בהכרח שינבא עליהם הנביא לפני בואם, כדי שיכירו כי יד אלהים הוא ויאמינו בו.

וז"ש בעת אשר מעיר הקדש נקראו – בעת שהיו ישראל קדושים ונתיחסו על עיר הקדש על ידי טוב מעשיהם,

ובעת אשר על אלהי ישראל נסמכו – מצד חוזק אמונתם, בעת ההיא אז [עשיתי להם] הנסים:

 מלבי"ם חלק באור המלים מעיר הקדש נקראו – היו קוראים שמותם ע"ש העיר, איש ירושלים.

ומלת כי על הזמן, כי תצא למלחמה:

 

(ג) הָרִאשֹׁנוֹת מֵאָז הִגַּדְתִּי וּמִפִּי יָצְאוּ וְאַשְׁמִיעֵם פִּתְאֹם עָשִׂיתִי וַתָּבֹאנָה:

מלבי"ם הראשונות מאז הגדתי – רצה לומר אז לא הייתי צריך להגיד הנסים שעשיתי עמכם אל הנביא טרם בואם,

רק מאז הגדתי פתאם עשיתי ותבאנהתיכף כשהגדתי לעשות הנס תיכף עשיתיו ויבא פתאום,

והנה בעת יודיע הנסים ע"י הנביא טרם היותם, יש בזה שני דברים.

א] הגדת ה' אל הנביא לגלות אזנו שכן יהיה בעתיד.

ב] השמעת הנביא אל העם לפרסם הדבר טרם יבא,

וכ"ז לא הייתי צריך בנסים הראשונים שעשיתי עמכם,

כי הראשונות, ר"ל הנסים הראשונים שעשיתי מימי קדם,

היה ההגדה (אל הנביא) וההשמעה (אל העם) וביאת הנס בפועל, הכל פתאום,

ור"ל הגדתי ומפי יצאו ואשמיעם – לא השמעתי ע"י נביא רק תיכף שיצאו מפי תיכף אשמיעם ופתאום עשיתי,

עד שעת בא הדבר היה ביאתו פתאום, כי בעת בא אז השמעתיו והגדתיו וגליתיו, לא קודם לכן:

 מלבי"םחלק באור המלים הגדתי ואשמיעם – הבדלם מבואר (למעלה מ"ה כ"א):

 

(ד) מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה:

רש"י מדעתי כי קשה אתה – מאשר ידעתי אותך כי קשה אתה, ואם יבא הנס ולא הגדתיו תחלה, תאמר עצבי עשאם, ולא מאת הקב"ה הם, [כמובא בפס' הבא] לפיכך אגיד לך מאז בטר' תבא וגו', מדעתי מ"ם זו משמשת נתינת טעם כמו לפי שידעתי ודוגמתו כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה (דברים ז):

מלבי"ם מדעתי – כ"ז היה בנסים הראשונות מאז,

לא כן עתה, יען ידעתי כי קשה אתה – שאתה בעצמך קשה להאמין,

ואם יבוא הנס פתאום לא תשים לב להכיר כי אצבע אלהים היא,

וגם אם יראו לך שתראו זאת בעינים הנה גיד ברזל ערפך – ערפך יש לו גיד מברזל עד שלא תוכל להשיבו לאחוריך לראות את הנס בעינים,

וגם אם יראו לך את האות והמופת נגד פניך הנה מצחך נחושה – ותוכל להעיז פנים ולהכחיש הראות, לכן. [כמעשה עם השנים שהתווכחו על החיה שעל העץ מרחוק האם כלב היא או עורב…]

 

(ה) וָאַגִּיד לְךָ מֵאָז בְּטֶרֶם תָּבוֹא הִשְׁמַעְתִּיךָ פֶּן תֹּאמַר עָצְבִּי עָשָׂם וּפִסְלִי וְנִסְכִּי צִוָּם:

מלבי"ם ואגיד לך מאז – לכן הוכרחתי עתה להגיד לך הנס מאז טרם שיבא,

ור"ל אני מוכרח להגידו מאז אל הנביא ואחר זה בטרם תבואהדבר השמעתיךעל ידי הנביא שאז יפרסם הנביא את הדבר לפני בואו לאמר, מחר יהיה האות הזה

כי יראתי פן אם יבא הדבר פתאום תאמר עצבי עשם – והמאמרים מגבילים,

ואגיד לך מאז פן תאמר עצבי עשם, בטרם תבוא השמעתיך פן תאמר פסלי ונסכי ציוום –

ר"ל מה שהגדתי אל הנביא מאז בעת שגמרתי בלבי לעשות הנס, היה כי יראתי פן תאמר לא אני עשיתי את הדבר רק העצב והאליל עשהו,

ומה שהוכרחתי להשמיעו ולפרסמו ע"י הנביא בטרם תבא והיינו קרוב לזמן ביאתו,

כי אל"כ הגם שכבר הגדתי הדבר מאז ולא היית יכול לאמר שהפסל עשהו, עדין היית אומר הגם שה' עשהו,

מ"מ היו הפסל והנסך המצוים על הדבר שעשה ה' שיבא, והם שלוחי האל להשלים את אשר עשהו,

ולכן הייתי מוכרח בטרם בוא הדבר להשמיע שנית על ידי הנביא,

למען תדעו שגם אני צויתי שיבא הדבר אשר עשיתי,

(וכבר כתבתי למעלה (מ"ה) כי היו ביניהם שתי כתות,

הכת הא' שחשבו שהפסל עצמו הוא אלהי, וזה קרה פה עצב, ואמר שתאמר עצבי עשם מצד שהוא אלוה,

וכת ב' חשבה את הפסל רק אמצעי בין ה' בין האדם, ועליהם אמר שתאמר פסלי ונסכי צום,

שה' היה העושה, אבל הפסל שהוא אמצעי בין ה' והעולם, צוה על הדבר שיצא לפועל).

 

(ו) שָׁמַעְתָּ חֲזֵה כֻּלָּהּ וְאַתֶּם הֲלוֹא תַגִּידוּ הִשְׁמַעְתִּיךָ חֲדָשׁוֹת מֵעַתָּה וּנְצֻרוֹת וְלֹא יְדַעְתָּם:

מלבי"ם שמעת – אמנם גם בתחבולה זו לא פעלתי מאומה,

כי הלא שמעת כל החזיון – שמעת כי העידו הנביאים על המופתים האלה מכבר,

ומ"מ ואתם הלוא תגידו – הלא מ"מ אתם תגידו זאת, "עצבי עשם ופסלי ונסכי צום".

כי בכל זאת אתם מיחסים נסים האלה לטבע או לפסילים לכן צריך אני לתחבולה אחרת שעל ידה תאמין לדברי,

והוא כי השמעתיך חדשות מעתה – מעתה אשמיע אותך נסים חדשים שלא היו דוגמתם לעולמים,

וגם יהיו נצרות – דברים שמורים בלבי שלא גליתים אל הנביא ולא ידעתם – קודם בואם, כמו שיבאר:

 

(ז) עַתָּה נִבְרְאוּ וְלֹא מֵאָז וְלִפְנֵי יוֹם וְלֹא שְׁמַעְתָּם פֶּן תֹּאמַר הִנֵּה יְדַעְתִּין:

מלבי"ם עתה – מפרש דבריו, מה שאמרתי שהשמעתי חדשות מעתה הוא כי עתה נבראו ולא מאז –

ר"ל כי בכל הנסים שעשה ה' עד הנה לא ברא יש מאין רק יש מיש, והיה הנס המרת צורה בצורה, כמו שנתהפך המטה לנחש, והמים לדם, טבע הנוזלים לעמוד, תנועת השמש לידום וכדומה,

ובנסים האלה לא היה להם עודף על הטבע רק מה שנעשה בזמן מבלתי זמן, שמה שיצוייר שיעשה מעצמו בימים רבים ועתים רחוקות כי הטבע תשנה צורת הדברים תמיד, נעשה בדבר ה' מזולת זמן ומבלעדי הסבות הטבעיות הצריכות לזה, והיה לפתע פתאום,

ולכן בכל האותות והמופתים היה הנביא מגיד ביאתם ומגביל זמן בואם, כי זה היה עקר האות והמופת שבאו בזו הרגע שהגביל האיש האלהים,

ואחר שמבואר אצלינו תמיד ההבדל בין בריאה ליצירה ועשיה, שפעל ברא מורה בריאת עצם הדבר יש מאין,

מבואר שהנסים כולם לא נבראו רק נוצרו ונעשו, ר"ל כי הבריאה שהוא עצם הדבר זה נעשה בששת ימי הבריאה שאז ברא ה' יש מאין, ולא עתה בעת הנס,

כי הנס לא המציא עצם הדבר רק שינה צורתו לצורה אחרת, ויצר או עשה הדבר שנברא מכבר.

וזה מבואר כי עת יברא ה' בריאה חדשה בדרך נס עד שגם עצם הדבר ימצא לשעתו יש מאין, זה לא יטעו גם הקוסמים והמכשפים בלטהיהם ליחסו אל איזה כח מכחות הטבע כוכב או מזל ודומיהם,

כי גם לפי דעתם לא יפעלו אלה רק להמיר צורה בצורה לא להמציא עצם הדבר יש מאין

ובזה אומר ה', כי דעתו להשמיעם חדשות מעתה – והוא נסים כאלה אשר עתה נבראו ולא מאז – שגם הבריאה שלהם שהיא הוצאת עצם הדבר יש מאין יולד עתה,

ונסים כאלה הם חדשות כי כל הנסים הקודמים נבראו מאז ועתה רק נוצרו ונעשו, כי לא שינה רק צורת החומר הנמצא בששת ימי הבריאה, ובמה שיעשה נסים כאלה לא יוצרך לגלות הדבר אל הנביא טרם היותו,

כי בזה אין עקר המופת מה שנעשה בזמן מזולת זמן וברגע המוגבל, כי מופת הזה אין ביד הזמן וטבע לעשותו כלל בשום עת וזמן, כי הטבע כל פעולתיה רק המרת הצורות ולא תוציא חומריים חדשים כנודע,

ולכן הנסים האלה הם נצורות ולא ידעתם – ומפרש ולפני יום ולא שמעתם – בנסים האלה שאברא עתה יש מאין אעלימם ממך ולא אגלם להנביא טרם בואם

פן תאמר הנה ידעתין – כי אז לא יהיה חדושם גדול בעיניך כ"כ, כי א"צ לגלותם תחלה, אחר שהמופתים האלה אינם תלוים בהגבלת הזמן כנזכר:

(ח) גַּם לֹא שָׁמַעְתָּ גַּם לֹא יָדַעְתָּ גַּם מֵאָז לֹא פִתְּחָה אָזְנֶךָ כִּי יָדַעְתִּי בָּגוֹד תִּבְגּוֹד וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָךְ:

רש"י גם לא שמעת וגו' – ת"י אף לא שמעת למילי נבייא אף לא קבילתא אולפן אורייתא אף לפתגמי ברכן ולווטין קיימי דאקימית עמכון בחורב לא ארכינתא אודנך.

כי ידעתי בגוד תבגוד – כשירדתי להצילך מיד מצרים גלוי היה לפני שסופך לבגוד ואעפ"כ שמרתי שבועות אבות

וזהו שנא' ראה ראיתי את עני עמי (שמות ג) שתי ראיות רואה אני שסופן לבגוד, ומכל מקום ראיתי את עני עמי, כך דרש ר' תנחומא.

ופושע מבטן – משהייתם במצרים כמו שמפורש (ביחזקאל כ) ואוָדע להם בארץ מצרים וגו' וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם:

מלבי"ם גם לא שמעת – שב לומר אבל מה יועילו כל התחבולות האלה,

ידעתי כי גם אם לא שמעת, וגם אם לא ידעת – בכל זאת ידעתי כי גם מאז לא פיתחה אזנך –

ור"ל כי ידעתי הגם שלא שמעת הנס שאני רוצה לבראות יש מאין מפי הנביא,

והגם שלא ידעת אותו ר"ל שלא תוכל להשיג ממנו שום ידיעה בעת יבוא,

כי הבריאה יש מאין הוא דבר שלא השגנו בחוש וא"א לדעת אותו כלל,

בכל זה גם אם אעשה הנס הגדול הזה ידעתי כי גם אז בעת ההיא לא תפתח אזנך לשמוע לדברי כלל,

כי ידעתי בגוד תבגוד – ר"ל שאם היה חסרון אמונתך עד עתה מפני הסכלות וחסרון ידיעה,

אז היה התחבולה הזאת מהנסים שיבראו יש מאין – מועיל,

אבל אני ידעתי שחסרון אמונתך אינו מצד חסרון ידיעה כי אתה ידעת האמת, אתה ידעת שלא הפסל והטבע עושה זאת, רק אתה בוגד בזדון, עד שראוי לקרא לך – בשם פושע מבטן –

כאילו טבעך נותן שתהיה פושע ומורד, ואתה מוטבע ע"ז מלידה ומבטן ומהריון:

 מלבי"םחלק באור המלים גם לא שמעת גם מאז לא פתחה אזנך – כמו גם לי גם לך לא יהיה,

ומאז מוסב על השמעתיך חדשות מעתה, וגם מאז שאשמיע זאת לא פתחה אזניך:

 בגוד ופשע – הבגידה תהיה המרמה נגד ברית רעים, אוהבים, איש ואשתו,

והפשיעה היא מרידת העבד נגד אדונו. לכן על המרמה להכחיש הנפלאות תפס בגידה,

ועל מרדם בה' אדוניהם- פשע:

 

(ט) לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ לְבִלְתִּי הַכְרִיתֶךָ:

מלבי"ם למען – אומר הנה דרכי להאריך אף לחוטא פן ישוב בתשובה,

אבל אתה אחר שאתה פושע מבטן ולא אקוה שתשוב אלי בתשובה כי כל הנסים אינם מועילים, הלא היה ראוי להענישך תיכף

אך מה שאאריך אפי – לאחר עונשך, אני עושה לבל יחולל שמי – הנקרא עליך, ולמען תהלתי אחטם לך – שגם בעת שאענישך לא אכלה בך כל חרון אפי רק מקצתו ולא אכריתך:

 מלבי"םחלק באור המלים שמי, תהלתיהשם הוא פרסום שמו שהוא בורא העולם שזה מורה היכולת והחכמה וכדומה.

ותהלתו הוא על דרכיו והנהגתו רחום וחנון.

והארך אפים הוא איחור העונש, והפיכו הוא קצר אפים. וזה יהיה למען שמי, שהוא מתפרסם ע"י ישראל.

ואחטם לך, הוא שגם בעת יעניש אותם ויצא אפו לחוץ, לא יוציאנו כולו רק יעכב מקצתו בחוטמו להעניש מקצת,

וזה יעשה למען תהלתו שהוא רחום וחנון:

 

(י) הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי:

רד"ק הנה צרפתיך – לא רציתי להכריתך בעונותיך אבל צרפתיך על ידי ענויים בחרב ובשבי ובדבר:

 ולא בכסף – ולא כצורף כסף כי צורף הכסף יסיר כל הסיגים מן הכסף ויכלה אותם ממנו עד שלא ישאר בו אלא כסף צרוף ואני לא עשיתי כן כי מעטים היו הנשארים אם עשיתי כן

אבל הרשעים שבכם שהם הסיגים עניתים בחלאים או בשבי או בשכול בנים או בפרי בהמה או בפרי האדמה כמו שכתוב בקללות לא להכריתם מכל וכל, וזהו שאמר בחרתיך בכור עוני

ובדרש ולא בכסף ולא ע"י אור של גיהנם כי כצרוף הכסף באור,

שבחרתי לך כור עוני כנגד כור האור, כור הוא כלי שמתיכין בו הכסף, ועוני כולל כל מיני ענויים,

יש מפרשים בחרתיך כמו בחנתיך ואין צורך רק הוא כמשמעו כי הצרוף הוא בחירת הכסף מהסיגים:

מלבי"ם הנה – ר"ל הצורף סיגים בכור שיש בו כסף הוא ישליך כל הסיגים למען יזכך הכסף,

אבל המצרף סיגים בכור עוני – והוא כור שאין בו כסף רק עניות וסיגים,

הוא לא יברר רק הסיגים הגרועים לגמרי ומתכות החשובות בערכן יניח ולא יצרפנו,

ע"ז אומר, עת אצרוף אותך בכור להסיר ממך הסיגים שהם הרשעים,

אשקיף אל הכור שאין בו כסף רק הוא כור עוני, הוא מלא סיגים,

ובזה לא אברר כל הסיגים שא"כ לא ישאר מאומה, כי בכור העוני הזה בחרתיך

אתה המבחר מן יתר הסיגים הנמצאים בכור שהם עוד גרועים ממך,

ר"ל אכלה רק את הרשעים הגמורים ולא הבינונים, כי אז לא ישאר מאומה.

(ומצאנו כמליצה זאת (ביחזקאל כ"ב) ובארתיו בפי' שם ת"ל):

 מלבי"ם  חלק באור המלים ולא בכסף, ולא בכור כסף – כור שבמשפט השני נמשך גם לפה:

 

(יא) לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה כִּי אֵיךְ יֵחָל וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן:

רד"ק למעני למעני – הכפל רוצה לומר למען שמי ולמען תהלתי, כמו שאמר כי איך יחל איך יהיה מחולל שמי אם אכריתך:

 וכבודי לאחר לא אתן – לא אתן לאחר כבודי שיתפארו עובדי אל אחר עלי שיאמרו אלהיהם מסר ישראל ולא היה כח בידו להושיעם מידם:

מלבי"ם למעני למעני אעשה – ר"ל כי הבוחר באיש מפני חשיבותו יעשה הכל למען הנבחר,

והבוחר באיש פחות מפני שצריך אליו, יעשה זאת בעבור עצמו ותועלתו ובעבור הנבחר שהוא האמצעי להשיג ע"י תועלתו,

אבל הבוחר באיש פחוּת ואינו צריך אליו, רק שלא יכול לעזבו מפני שהוא קרובו ומתירא שאם יניחהו לבוז יהיה לו בזיון מצד שנקרא שמו עליו,

אז יעשה הכל למענו, וז"ש למעני למעני אעשה אני אעשה הכל רק למעני מפני שאני מתירא על כבוד שמי כי איך יחל שמי – וכמ"ש מה תעשה לשמך הגדול, וכבודי לאחר לא אתן – שעי"ז יתיקר שם האלילים:

 

(יב) שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי אֲנִי הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן אַף אֲנִי אַחֲרוֹן:

רש"י שמע אלי יעקב – שם שקרא לך אביך. וישראל מקראי – מאתי נקראת ישראל וי"ת וישראל מזומני:

רד"ק שמע אלי יעקב וישראל מקוראי – שאני קראתיו ישראל ואתם נקראים על שמו ישראל:

 אני הוא – בזמן עומד:

 אני ראשון – בזמן שעבר:

 אני אחרון, בזמן עתיד:

מלבי"ם שמע אלי יעקב – (אתה פחות המעלה מצד עצמך וחשוב להקרא בשם ישראל ע"י שאתה מקוראי)

דע כי אני הוא – הנסים שאעשה לך בגאולת בבל אני עשיתי כי אני ראשון ואני אחרון

כמו שעשיתי נסים בגאולה ראשונה כן בנסים האלה.

ואל תחשובו כי נעשו הנסים האלה ע"י חקי הטבע,

ע"י הוראות המערכת בשמים, או על ידי חיוב התולדות בארץ, כי:

 מלבי"ם חלק באור המלים יעקב וישראל – הבדלם מבואר (למעלה ט' ז') ובכל הספר:

 

(יג) אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו:

רד"ק אף ידי – לא תאמר כי מראשית הזמן אני לבד, כי אף טרם הזמן אני,

כי ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים והזמן נברא בבריאתם,

ואמר יסדה לפי שהארץ כיסוד לבנין לפי שהיא תחתונה והשמים נטוים עליה,

וזכר היד שהיא שמאל לארץ לפי שהיא נקלה כנגד השמים, וזכר הימין לשמים שהשמים נכבדים מהארץ כמו שהימין נכבדת מהשמאל,

ועוד כי פעולת הימין יותר קיימת מפעולת השמאל כן השמים קיימים באישיהם ואין כן אישי הארץ,

ופירוש טפחה תכן אותם בטפחו, כמו שאמר ושמים בזרת תכן:

 קורא אני אליהם יעמדו יחדו – הנה נחלקו רבותינו ז"ל בבריאת שמים וארץ, בית שמאי אומרים שמים נבראו תחילה ואחר כך הארץ, שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ובית הלל אומרים הארץ נבראת תחילה ואחר כך השמים, שנאמר לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים, אמר רבי תנחומא אנא אמרית טעמא לבריאה שמים קדמו, שנאמ' בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, ולשכלול הארץ קדמה שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, אמר רבי שמעון בן יוחי תמה אני איך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על בריאת שמים וארץ אלא שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויה שנאמר קורא אני אליהם יעמדו יחדו, ואדוני אבי ז"ל פירש יעמדו יחדו כי כאשר ברא הבורא יתברך שמים וארץ הנה הוציאם מאין ליש ומכח הטבע למעשה ומחוברים בראם בראשיתם ועלו השמים בטבעם כדרך העליונים לעלות וירדה הארץ בטבעה כדרך התחתונים לרדת ואלו לא העמידם האל היו עוד היום השמים עולים והארץ יורדת אך כאשר ראה האל יתברך טוב עמידת' העמידה, וזהו שאמר קורא אני אליהם יעמדו יחדו, והחכם רבי אברהם פירש אני עשיתי' ובעת שאקרא אליהם למלא חפצי יעמדו שניהם לפני כעבדים, והנכון בעיני שפירושו כן אני עשיתים בתחילת בריאתם וכל ימי עולם הם עומדים יחדו בכחי, ופירוש קורא אני אליהם שאני משפיע עליהם כחי בכל עת ובו יעמדו על תכונתם וכאלו אני קורא להם שיעמדו ועומדים:

מלבי"ם אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים – ר"ל השמים והארץ בעת שעשיתים עשיתים בפעם אחד

כאלו ביד השמאל הנחתי היסוד שהיא הארץ, והיד הימין טפחה כבר ברגע ההוא גג הבנין שהם השמים,

וא"כ עתה קרא אני אליהם שיעמדו יחד – לפני לשאול אותם השאלה שיזכור אח"כ:

 

(יד) הִקָּבְצוּ כֻלְּכֶם וּשֲׁמָעוּ מִי בָהֶם הִגִּיד אֶת אֵלֶּה ה' אֲהֵבוֹ יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ בְּבָבֶל וּזְרֹעוֹ כַּשְׂדִּים:

מלבי"ם הקבצו – ואתם התקבצו כלכם ושמעו – את השאלה הזאת שאשאל לשמים ולארץ העומדים לפני עתה, והוא,

כי אשאלם מי בהם הגיד את אלה – מי בשמים או בארץ אשר הגיד את הדברים האלה, ומה הם הדברים?

 ה' אהבו יעשה חפצו בבבל וזרעו כשדים – הדברים האלה הם,

שכורש אשר ה' אהבו הוא יעשה חפץ ה' בבבל להחריבה, וזרעו – וכחו לעשות זאת יהיו הכשדיםבעצמם,

שהכשדים עצמם יעזרו לו למלאות חפץ זה,

כי שרי בלשאצר שמרדו והרגו את אדוניהם הם הודיעו זאת לכורש והם עזרוהו להשחית את בבל

יאמרו נא השמים והארץ מי בהם הגיד את הדברים האלה? אבל אז תשמעו תשובתם כי לא הם דברו זאת, רק:

 

(טו) אֲנִי אֲנִי דִּבַּרְתִּי אַף קְרָאתִיו הֲבִיאֹתִיו וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ:

רש"י אני – גאלתי ישראל ממצרים ואני אגאל כל ישראל מגלות אחרון ומארבע כנפות הארץ.

אף קראתיו – לכורש, וי"ת ה' אהבו לישראל אף קראתיו לאברהם

וקריאה זו לשון גידול להיות מקוראי כמו אלה קרואי העדה (במדבר א):

 רד"ק אני אני – הכפל לחזק, או פירוש אני שהייתי ואני שאהיה,

וכמו שדברתי על כורש על ידי נביאי כן הביאותיו אל בבל ותצליח דרכו,

ומה שאמר אף קראתיו קראתיו בשם, כמו שאומר למשיחו לכרש:

מלבי"ם אני אני דברתי – מראש שיהיה כן, אף קראתיו – שילך למלחמה, אף הבאתיו – על עיר בבל,

ושם הצליח דרכו – החריבה,

(וכונת המליצה הזאת שמפלת בבל והצלחת כורש לא היה דבר מחוייב מצד הטבע או המערכה רק מצד גזירת ה'):

 

(טז) קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ זֹאת לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי וְעַתָּה אֲדֹנָי ה' שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ:

רש"י מעת היותה שם אני – מעידן דאיתפרשו עממיא מדחלתי תמן אנא קריבתיה לאברהם אבוכון לפולחני [אמר הקב"ה].

ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו – אמר נביא וכען ה' אלהים שלחני ומימריה. עירובי דברים מי שאמר זה לא אמר זה,

ומדרש אגדה רבי תנחומא פירש שמעו זאת תורת משה שנא' בה זאת התורה לא מראש בסתר דברתי בסיני

והנביא אומר מעת היותם לאותו דבר שהוא אומר שם אני, ולמדנו מכאן שכל הנביאי' עמדו בסיני

ועת' שלחני להנבא אליהם ואף לשון זה ישנו עירוב דברים

לא מראש בסתר דברתי אמרה שכינה, מעת היותה שם אני אומר הנביא,

ויש לפתור שלא יהו עירובי דברים קרבו אלי שמעו זאת שאני מתנבא לכם על מפלת בבל וגאולתכם

לא מראש בסתר דברתי אותה מעת היות' שגזר הקב"ה להביא' שם הייתי לומד (ס"א למדת) שמשעת הגזירה הקב"ה מעמיד הנביא שעתיד להנבא על הדבר בסוף פמליא של מעלה ואע"פ שעדיין אינו נוצר:

 רד"ק קרבו – אלה דברי הנביא:

 לא מראש בסתר דברתי – נבואת סנחריב שהיתה ראשונה לא דברתי בסתר אלא בגלוי אמרתי כי כן יהיה:

 מעת היותה – מעת היות הגזרה כמו שאמרתי ואתם עדי, וכן עתה אדני אלהים שלחני על הגזרה העתידה לבא והיא חרבן בבל:

 ורוחו – פירוש מלאכו, כלומר ומלאכו בא אלי בשליחות האל יתברך בנבואה והודיעני זאת הגזרה העתידה לבא שלחני אליכם שאודיענה לכם, ומה שהוצרך לומר ורוחו, כי פעמים ישמע הנביא קול בלא ראית מלאך ופעמים יראה מלאך במראה הנבואה,

ואדוני אבי ז"ל פירש לא מראש כאשר נבאתי נבואת סנחריב בגלוי דברתי ומעת היותה אותה הנבואה שאמר את מי אשלח ומי ילך לנו שם אני מזומן, ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו שם בקרבי להתנבא העתידות,

והגאון רב סעדיה פירש כמו ברוחו, על דרך ותעד בם ברוחך ביד נביאיך, וכמוהו דרשו ה' ועזו כמו בעזו,

והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש ורוחו ומלאכו הממונה על מלכות פרס כי יש מלאכים ממונים על המלכיות כמו שכתוב בספר דניאל, ויונתן תרגם מעדן דאתפרשו עממיא וגו':

מלבי"ם קרבו – ר"ל לא השמים והארץ הרחוקים מכם דברו זאת, רק קרבו אלי ותשמעו זאת – כי אני מדבר נבואה זו בשם ה',

ולא לבד שאני מגידה עתה כי גם מראש לא בסתר דברתי – מעת התחיל הדבר כבר פרסמתיו מעצמי לכל,

הגם שאז עוד לא נצטויתי לפרסמו, וכן מעת היותה (לא בסתר דברתי) שם אני – מעת הויית הדבר שהיא אח"כ לא דברתי שם אני בסתר,

וגם שם אני לא דברתי בסתר – ר"ל אף בבבל לא יראתי מלדבר זאת בגלוי, ושיעור הכתוב, מראש מעת היותה, שם לא דברתי בסתר אני – כי גליתיו ופרסמתיו, רק שאז דברתי אני מעצמי,

ועתה ה' שלחני – בשליחות לנבואת ע"ז, ושלח עמי את רוחו – רוח הנבואה שבו אתנבא בגלוי:

 מלבי"םחלק באור המלים מעת היותה – הסדר, מראש מעת היותה, לא בסתר שם אני דברתי, והפך הסדר לדייק,

א] שם דברתי אף שם בבבל לא יראתי מלדבר זאת,

ב] אני דברתי אף קודם שנשלחתי דברתי מעצמי:   ורוחו – ושלח רוחו:

 (יז) כֹּה אָמַר ה' גֹּאַלְךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ:

רד"ק כה אמר ה' גאלך – מגלות בבל על ידי כורש:

 מלמדך – אני מלמד בכל יום להועיל לך שתהיה בשלום אם תשמע לי

ולא תגלה לבבל ולא תצטרך לתשועה זאת אם תלך בדרך שאני מדריכך:

מלבי"ם כה אמר ה' – ר"ל ואל תפחדו שמא לא יארכו ימי שלותכם כי עוד תגלו פעם שנית,

 כי הדבר תלוי בכם, אם תטיבו מעשיכם תהיה זאת גאולת עולמים,

כי כה אמר ה' – אשר הוא גאלכם – מצד עצמו, והוא קדוש ישראל – ע"י מעשיכם הטובים,

אני ה' מלמדך להועיל – ר"ל מצדי לא יבצר כי אני מלמד אתכם באמונות ודעות אמתיות,

וגם מדריכך בדרך תלך – שהם המעשים הטובים, והדבר תלוי בכם, כי:

 

(יח) לוּא הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם:

רד"ק לוא הקשבת – אילו עשית זה שהקשבת למצותי:

 ויהי כנהר שלומך – ולא תשלוט בך יד אויב ובא כנהר,

רוצה לומר כמימי הנהר שהם רבים, ויונתן תרגם כשפע נהר פרת:

 וצדקתך – וצדקה שהייתי עושה עמך כגלי הים שהם תמידיים בלי הפסק זה אחר זה:

מלבי"ם לוא הקשבת למצותי – אם רק תשמע מצותי אז שלומך יהי כנהר – המושך בנחת,

כן יהי שלום ושלות השקט בהצלחת הגוף,

וצדקתך – שהם המע"ט שלך שהוא אושר הנפש, הם יתנשאו למעלה ראש כגלי הים

הרוצים תמיד לעבור על גדותיהם, כן תשא שאון גליך בכח גדול להוסיף מצות ועבודת ה', ועי"כ יהיה שכרך כי:

 

(יט) וַיְהִי כַחוֹל זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כִּמְעֹתָיו לֹא יִכָּרֵת וְלֹא יִשָּׁמֵד שְׁמוֹ מִלְּפָנָי:

רש"י כמעותיו – של ים כדגי הים לרוב:

 רד"ק ויהי כחול – והיה כמו כן כחול זרעך שהייתי מברך אותך בפרי בטנך, וכפל הענין במלות שונות:

 ואמר וצאצאי מעיך כמעותיו – ומעותיו הם אבני החול שהם צרורות קטנות והם כדמו' מעות הנזכר בדברי רבותינו ז"ל,

ויש מפרשים כמעותיו כמעי הים והם הדגים, ויונתן תרגם כפרודוהי והם אבני החול שהם פרודות קטנות:

 לא יכרת ולא ישמד שמו – פירוש שם זרעך, כלומר אע"פ שלא הקשבת למצותי לא אכריחך מכל וכל אלא אגלה אותך לארץ אויביך ואחר כך אגאלך ואומר לך צאו מבבל:

 מלפני – שלא אושיבך לפני בבית שכינתי,

ואמר כנוי שמו על זרעך בעבור כי רוב השבי הגולה היו הבנים כי האבות מתו:

מלבי"ם ויהי כחול זרעך – הגדולים יהיו רבים כחול הים, וצאצאי מעיךהקטנים יהיו רבים כמעותיוכמעי הים שמפרה דגים קטנים בלא מספר,

ושלוה זאת תמשך לעולם כי לא יכרת שמו מלפני – ויהיה שלומך נצח:

 מלבי"םחלק באור המלים זרעך, וצאצאי מעיך – כבר בארתי למעלה (מ"ד ג') כיזרע הם הגדולים וצאצאים הקטנים,

ויל"פ כמעותיו על החול כי הדגים מטילים ביציהם על החול, ורצה לומר כמעי הדגים אשר במעי החול,

כי נמצא מיני דגים אשר נמצא בבטן הנקבה ביצים במספר תשעה מיליאן ויותר:

 לא יכרת, ולא ישמד – בארתי למעלה (יו"ד ז') כי הכרתה היא הכרתת העצם עצמו,

והשמדה הוא השמד המקרים שלו, כמו הדת ודומיה. והוסיף פה אף לא ישמד:

(כ) צְאוּ מִבָּבֶל בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים בְּקוֹל רִנָּה, הַגִּידוּ הַשְׁמִיעוּ זֹאת, הוֹצִיאוּהָ עַד קְצֵה הָאָרֶץ, אִמְרוּ גָּאַל ה' עַבְדּוֹ יַעֲקֹב:

רד"ק צאו מבבל ברחו מכשדים – אין זה בריחה מפחד כי ביד רמה יצאו ובקול רנה,

אלא פירושו מהירות ההליכה, וכן לברוח תרשיש כי מלפני ה' הוא בורח, כמו שפירש אדוני אבי ז"ל:

 הוציאוה – זאת הבשורה:

מלבי"ם צאו – לכן צאו מבבל בקול רנה – ולא תדאגו, כי אם תזכו תהיה זאת תשועת עולמים, וגם הגידו – תוכלו להגיד בשורה זאת, וגם השמיעובפרהסיא, ולא לבד במקום קרוב כי תוכלו להשמיע זאת עד קצה הארץ – לאמר גאל ה' את עבדו יעקב – כי הגאולה מבבל בודאי תבא:

 מלבי"ם כ – חלק באור המלים צאו מבבל ברחו מכשדים – מצייר כי בצאתם מבבל עוד היתה בבל שקטה, ובדרך בעודם במדינת כשדים כבר יהיה המגן וחרב ומלחמה, עד שהגם שיצאו מבבל ולא יברחו, יברחו ממדינת כשדים,

וההבדל בין הגדה ושמיעה מבואר (למע' מ"א כ"ו, מ"ג י"ב. מ"ד ח', מ"ה כ"א. מ"ח ג' ה'):

 

(כא) וְלֹא צָמְאוּ בָּחֳרָבוֹת הוֹלִיכָם מַיִם מִצּוּר הִזִּיל לָמוֹ וַיִּבְקַע צוּר וַיָּזֻבוּ מָיִם:

רד"ק ולא צמאו – אם נבואה זו על השבי מגלות בבל כמו שהוא בנראה הוא תימה איך לא נכתב בספר עזרא כשספר בצאתם מהגלות שנעשו עמהם נסים אלו שבקע צור בעבורם במדבר:

 מצודות דוד ולא צמאו – לא יצמאו בדרך עם כי יוליך אותם במקומות חרבות ושוממות כי יטיף להם מים מן הצור וימצאו לרוות צמאונם. ויבקע צור – כפל הדבר במ"ש:

מלבי"ם ולא צמאו – למים, הגם כי בחרבות הוליכם – במקום חרב ויבש כי מים מצור הזיל למו – עד שהיה להם מים, ויבקע צור ויזובו מים – המליץ ישוטט עתה ברוחו בקיעת מי הים והירדן לפני בני ישראל, ששם נצבו כמו נד נוזלים, אומר את הים בקע ויעמדו.

 

(כב) אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים:

רש"י לרשעים – לנבוכדנצר וזרעו:

 רד"ק אין שלום אמר ה' לרשעים – לאנשי בבל, וזהו שאמר אמר ה',

ושלמטה בפרשת כי כה אמר רם ונשא שוכן עד אמר אלהי, והסימן ה' אלהי:

מלבי"ם אין שלום – ר"ל ואל תיראו עוד מפני הכשדים כי לרשעים האלה, אמר ה' אין שלום –

שלל השלום מגבולם לנצח:

 


 

Print Friendly, PDF & Email

3 תגובות על “ישעיה פרק סו”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. Avatar גדי הרוש הגיב:

    ערב טוב!
    אני ממש מודה לרב על השיעורים הנפלאים ומכל שיעור מתפעל מחדש.
    בספר מלכים ב' חסרים מספר פרקים בטקסט (יש בשמיעה)
    האם יושלמו?
    תודה רבה

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב