ישעיה

ישעיהו פרק נה

(א) הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב:

רש"י הוי כל צמא – הוי זה לשון קריאה וזימון וקיבוץ הוא ויש הרבה במקרא (זכריה ב) הוי הוי ונוסו מארץ צפון. לכו למים – לתורה. שברו – לשון לשבור בר (בראשית מב) קנו. יין וחלב – לקח טוב מיין וחלב:

 רד"ק הוי כל צמא – הוי לשון קריאה וכן הוי ציון המלטי, ואחר מלחמת גוג ומגוג יכירו העכו"ם כי האל הוא מולך על כל ואין זולתו, ואז יבאו אל ירושלם ללמוד משפטי האל ותורותיו

כמו שאמר בתחילת הספר לכו ונעלה אל הר ה' ויורנו מדרכיו ויהיה הענין כאלו קראם לבא וללמוד

והמים משל לתורה ולחכמה כמו שאי אפשר לעולם בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא חכמה

וכמו שהצמא מתאוה למים כך הנפש החכמה מתאוה לתורה ולחכמה

כמו שנאמר בנבואת עמוס לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה':

 ואשר אין לו כסף – לא יחוש, כי אינו צריך, כי בחנם יתנו לו יין וחלב,

נמשלה תורה ליין מה יין משמח הלב כמו שנאמר ויין ישמח לבב אנוש אף דברי תורה כן שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב,

וחלב כמו שהחלב קיום היונק וגדולו כן דברי תורה קיום הנשמה וגדולה שהיא הולכת וגדלה בלמודה במדרגתה כמו שהיא, ואמר אכילה על היין והחלב כי הם מאכל ומשקה לגוף:

מלבי"ם הוי כל צמא – הנביאים ידמו את התורה והמצות ללחם ומזון, כי הם מזון הנפש כמו שהלחם והמים הם מזון הגויה, (כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם. כמו חלב ודשן תשבע נפשי).

וכמו שבמזון הגוף ימצאו דברים שא"א שיחיה האדם רגע בלעדם, כמו המים והוא נמצא בזול ובחנם,

וכן דברי מאכל כמו הלחם ואותו קונים בכסף,

כן בדעות ומעשים ימצאו דברים שא"א שתחיה הנפש חיות נפשי בלעדם,

כמו האמונה במציאות ה' בהשגחה, ומעשים שמחייבת גם הדת הנימוסית, כרציחה גניבה ודומיהם, שדומים למים,

וכן דברים הדומים ללחם כמו לימוד התורה ומצותיה ומצות התמידיות, כתפלה, שבת, ודומי'.

 

וכמו שבחיי הגוף נמצאו דברים שאפשר שיחיה בלעדם ולא נבראו רק לעידון ותענוג,

כן במזון הנפש נמצאו דברים שהם לעידון הנפש,

כמו ידיעות המושכלות ולידע כל דבר על אמתתו בעיון, ומצוות שהם למדת חסידות,

והם דומים ליין וחלב שהם רק לתענוג,

והנה הנביא חוזר עתה לדבריו שקרא בפרק נ', מדוע באתי ואין איש, ה' אלהים נתן לי לשון למודים, מי בכם ירא ה', שניבא לעומת בני דורו שלא רצו להאמין בדברי הנביא והיו מתוכחים כנגדו,

והאמינו בשוא נתעה בדברי נביאי השקר [כדוגמת הבאבות…] אשר נבאו להם בעד אגורת כסף,

ואחר שסיפר היעודים שהובטחו לו מן השם שב לדבריו לאמר: א"כ כל צמא לכו למים, ללמוד דברים שהנפש צריכה אליהם כמים,

וגם מי שאין לו כסף, ומוסיף לאמר כי גם (אשר אין לו כסף) לכו שברו ואכולו כי גם דברים הדומים ללחם [כתורה והמצוות] תמצאו בלא כסף.

וגם יין וחלב שהם רק לעונג ועידון תמצאו בלא כסף ובלא שום מחיר, אבל:

 

(ב) לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלוֹא לֶחֶם וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ טוֹב וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם:

רש"י למה תשקלו כסף – למה תגרמו לכם לשקול כסף לאויביכם בלא לחם:

רד"ק למה תשקלו כסף – פירוש החכם רבי אברהם שייגעו עצמם בחכמות נכריות שלא יועילו, ויפה פירש, וזהו בלא לשבעה, וגם הם לא יקראו לחם כי לא יועילו לגוף ולנפש:

 ואכלו טוב – זה התורה שנא' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:

 ותתענג בדשן נפשכם – לעולם הבא וכן ותחי נפשכם, כי כמו שהדבר שהוא שמן ודשן הוא תענוג הגוף כן התורה והחכמה הוא תענוג הנשמה וחייה:

מלבי"ם למה תשקלו [ותשלמו] כסף – לנביאי השקר והם נותנים לכם בעדו דבר שאינו לחם לנפש,

ויותר מזה כי אתם תתנו להם גם כל יגיעכם – והם נותנים לכם בעבורו דבר שאינו לשבעה

ר"ל לא לבד שאינו לחם, כי גם שאינו ראוי לשביעה ואכילה כלל,

(כי נביאי השקר מכרו נבואתם והבליהם בכסף מלא, לא כן נביא ה' שלמד והורה בחנם).

שמעו שמוע אלי – עתה באר דבריו מה שאמר הוי כל צמא לכו למים, שהוא שתשמעו אלי,

ובזה ואכלו (מאכל) טוב – הראוי לשביעה (וזה נגד הלחם),    וגם תתענג בדשן נפשכם – (זה נגד יין וחלב):

 

(ג) הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים:

רש"י חסדי דוד – שאגמול לדוד חסדיו:

 רד"ק הטו אזניכם – חסדי דוד הנאמנים, הוא המשיח כי יקרא שמו דוד וכן נאמר עליו ודוד עבדי נשיא להם לעולם:

 הנאמנים – הקיימים כמו במקום נאמן, כלומר כמו שחסדי עם דוד קיימים, כן תהיה בריתי עמכם קיימת, ועוד זכר דוד בעבור שהוא יהיה המורה לעמים,

כמו שאמר בתחילת הספר ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים:

מלבי"ם הטו אזנכם – לשמוע דברי ואח"כ שמעו והבינו וקבלו דברי ובזה תחי נפשכם העטופה ברעב ובצמא לשמוע דברי אלהים חיים,

ואכרתה – כי אנכי י"ל להגיד לכם נבואות מן הכריתות ברית שיכרות ה' עמכם לעולם,

לשמור לכם חסדי דוד הנאמנים, כמ"ש חסדי ה' עולם אשירה וכו', עד עולם אכין זרעך וכו':

 

(ד) הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים:

רש"י לאומים – שר וגדול עליהם ומוכיח ומעיד דרכיהם על פניהם:

רד"ק הן עד – מזהיר ומעיד בכם, כמו העדותי בכם היום, העד העיד בנו האיש לאמר, והועד בבעליו,

ואף על פי שאלה והדומים להם ענין התראה, לשון עדות הם גם כן,

כי המתרה מתרה בפני עדים כדי שלא יכחיש בו המותרה, וכן אמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כאלו אמר בפניהם אני מתרה בכם שיהיו עדים ביני וביניכם,

ועל המשיח אמר שיהיה מזהיר העם ומוכיחם, ויונתן תרגם הא רב:

נגיד ומצוה – בצר"י שלא כמנהג, אמר כי יהיה נגיד עליהם ומצוה אותם כמו שהאדון מצוה על עבדיו:

מלבי"ם הן עד לאומים – את דוד שהוא זרעו היוצא מחלציו שעמו כרתי את הברית שהוא המשיח הזמנתיו.

א] שיהיה עד ומתרה אל לאומים להתרות בם שישובו אל האמונה האמתיית.

ב] שיהיה נגיד ומצוה לאומים בדברים שבין עם לעם:

 מלבי"םחלק באור המלים עד. – גם המתרה נקרא עד. העד העידותי בכם לאמר,

וזה המבדיל בין עד ובין עונה [לא תענה ברעך…], שהעד הוא המתרה ג"כ ועונה הוא לפני הב"ד:

 

(ה) הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ לְמַעַן יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ:

רש"י הן גוי לא תדע תקרא – לשמושך אם אלי תשמעו לשם ה' הנקרא עליך:

 רד"ק הן גוי – אמר כנגד ישראל גוי שלא תדע -שהוא רחוק מארץ ישראל – תקרא אותו ויבא לפניך,

אף על פי שלא תדעם ולא ידעוך עד היום, בשמעם הנפלאות שעשה האל עמך, ייראו ממך וירוצו לעבודתך למה שתצום, ומי נתן לך זה התפארת ה' אלהיך:

מלבי"ם הן – נגד עד לאומים נתתיו ['להתרות בם שישובו אל האמונה האמתיית'] אומר הן גוי לא תדע תקרא – אל האמונה,

נגד 'נגיד ומצוה לאומים' אומר 'וגוי לא ידעוך אליך ירוצו' – לסור אל משמעתך,

והדלתות מגבילים, 'הן גוי לא תדע תקרא' 'למען ה' אלהיך' – אל אמונת ה',

ו'גוי לא ידעוך אליך ירוצו' 'למען קדוש ישראל'ותקפם,

'כי' – הוא [הרבש"ע] 'פארך' – עד שכולם יסורו למשמעתך מעצמם:

 מלבי"םחלק באור המלים ה' אלהיך, קדוש ישראל – בארתי כ"פ כי שם קדוש ישראל נקרא בו ה' ע"ש קדושת ישראל, ועיין למעלה (ה' י"ד):

 

(ו) דִּרְשׁוּ יְדֹוָד בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב:

רש"י בהמצאו – קודם גזר דין בעוד שהוא אומר לכם דרשוני:

 רד"ק דרשו ה' – אמר לבני הגלות דרשו ה' בהמצאו, הנכון בפירושו מה שפירש אדוני אבי ז"ל דרשוהו בענין שימצא לכם:

 בהיותו קרוב – בענין שיהיה קרוב, וזו היא דרישה בכל לב כמו שכתוב קרוב השם לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת,

ורבותינו ז"ל פירשו בהמצאו קודם גמר דין [כרש"י],

ויונתן תרגם תבעו דחלתא דה' עד דאתון חיין בעו מן קדמוהי עד דאתון קיימין,

ר"ל שיעשו תשובה קודם מיתה כי אז הוא נמצא וקרוב ולא אחר מיתה כי אחר מיתה אין תשובה לנפש

כמו שאמר כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה:

 מצודות דוד בהמצאו – בעוד הוא מצוי בכם עד לא תגלו מארצכם ועדיין השכינה שורה עמכם. בהיותו קרוב – כפל הדבר במ"ש:

 מלבי"ם דרשו – ר"ל אבל הישועה בכללה תלויה בתשובה ומע"ט ולכן דרשו ה',

דרשו – תחלה יש לך לזהר שלא תעזוב את ה' לצאת מאתך כלל, והוא שלא תחטא כלל.

 דרשו את ה' – בקשו פניו תמיד כל זמן שהוא נמצא אצליכם,

אולם גם אם חטאתם עד שיצא מאתכם ע"י חטאתיכם,

תשתדלו לקראו – שישוב אליכם בעוד היותו קרוב – כמי שאוהבו יצא מאתו בחרי אף שקוראו שישוב אליו תיכף ואינו ממתין עד שיתרחק האוהב,

כן אם חטאת שוב תיכף בתשובה ולא תמתין עד יום מחר.

אולם גם אם חטאת, וגם אם הרבית לפשוע עד שנתרחק ה' ממך מרחק רב, מ"מ:

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יח עמוד א

אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מניין לגזר דין של צבור שאינו נחתם? אינו נחתם? והכתיב +ירמיהו ב+ נכתם עונך לפני! – אלא, אף על גב שנחתם – נקרע, שנאמר +דברים ד+ כה' אלהינו בכל קראנו אליו. – והכתיב +ישעיהו נה+ דרשו ה' בהמצאו! – התם ביחיד, הכא בצבור. ביחיד אימת? – אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. +שמואל א כה+ ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל, [עשרה ימים] מאי עבידתייהו? אמר רב יהודה אמר רב: כנגד עשר לגימות שנתן נבל לעבדי דוד. (אמר) רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.

 

(ז) יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל יְדֹוָד וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ:

רד"ק יעזוב רשע דרכו – במעשה ובפה, וכן יעזוב מחשבותיו הרעות,

 כי אין תשובה מועילה בגלוי אם לא תהיה גם כן בנסתר,

כי טובות האדם ורעותיו הם תלויות ביד ובפה ובלב, ומשלשתן צריכה התשובה:

 כי ירבה לסלוח – אף על פי שהאדם הרבה להרע:

מלבי"ם יעזב רשע דרכו – כי גם הרשע שהרשיע הרבה י"ל תקנה ע"י שיעזוב דרכו,

ולא לבד הרשע שהוא חטא מצד התאוה, כי גם האיש און – שזה מורה מי שחטא מצד המינות והכפירה י"ל ג"כ תקנה ע"י שיעזוב מחשבותיו הכוזבות ויתחיל להאמין בה',

וישב אל ה' – ר"ל כי יש מי ששב אל ה' מצד שמכיר שהוא ה' בורא העולם וזה השב מאהבה ועז"א וישוב אל ה' וירחמהו,

 ויש מי ששב רק מצד יראת עצמו שירא שלא יענישהו, שזה נקרא ששב אל אלהינוהמשגיח עלינו בפרטות לגמול ולענוש העובדים והממרים, וזה מדרגה קטנה מאד,

מ"מ גם תשובה זו תועיל כי ירבה לסלוח – וגם להשבים מפני היראה יסלח עונם:

 מלבי"םחלק באור המלים איש און – תואר הנסמך אל שם איש, מורה שהוא קנין בו,

איש עני, איש צרוע, איש חיל, איש מכאובות ופה שהאון קנין עצמי לו, לא מקרי מצד התאוה לבד:

 

(ח) כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם יְדֹוָד:

רש"י כי לא מחשבותי מחשבותיכם – אין שלי ושלכם שוות לכך אני אומר לכם יעזוב רשע דרכו ויתפוש את דרכי.

ואיש אין מחשבותיו – ויתפוש את מחשבותי לעשות הטוב בעיני,

ומדרש אגדה כי לא מחשבותי וגו' אין דיני כדיני בשר ודם אתם מי שמודה בדין מתחייב אבל אני מודה ועוזב ירוחם (משלי כה):

רד"ק כי לא – כי אם חטא אדם לחברו, ינקם ממנו ולא ימחול לו,

ואף על פי שימחול לו בנראה, ישמור לו בלבבו,

והנראה יקרא 'דרך' כמו שפירשנו והנסתר 'מחשבה',

הנה אני מרבה לסלוח, לא ככם, וכאשר אני מוחל, אני מוחל באמת, ולא ישאר אצלי מהעון דבר:

מלבי"ם כי לא מחשבותי – בא להשיב להם לעומת שני טענות שהיו טוענים על אפשרות התשובה,

האחד היו אומרים שהוא דבר בלתי אפשר בחק ה' אחר שה' בלתי משתנה, ואיך נאמר כי ישתנה על החוטא מכעס לרצון, מלא רצון לרצון, ע"י שהחוטא שב מחטאו,

טענה ב' טענו שאיך יתקן את אשר עוות ע"י מה שמתחרט, ומי שקלקל עבודת המלך היתקן את העבודה אשר קלקל במה שמתחרט עתה?

נגד הראשון משיב להם:

 לא מחשבותי מחשבותיכם – כי אצלי לא יחויב עי"ז שום שינוי כלל, ואין לכם השגה במהות מחשבותי כלל, ועל השני משיב ולא דרכיכם דרכי – כי לפי דרכי שסללתי במצות שנתתי אל האדם יוכל לתקן עותתו ע"י חרטה לבד כמו שיבאר,

(והנה בתחלה אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ובשניה אמר בהפך ולא דרכיכם דרכי.

כי הטענה הראשונה הניחו מצד עיונם על מחשבות ה', וגזרו בעיונם שנמנע שישתנה מלא רוצה לרוצה,

וא"כ המופת שהביאו היא ממחשבת ה', משיב להם, אתם א"א שתשיגו מאומה ממהות מחשבותי, כמו שא"א שתשיגו מהות עצמותִי,

ועז"א כי לא מחשבותי מחשבותיכם, מחשבותיכם שאתם מעיינים עלי אינן מחשבותי האמתיית כלל כי אותם לא ידעתם.

 אבל הטענה השניה הניחו מצד עיונם על דרכי בני אדם, שבני אדם לאדם לא יסלחו לאשר השחיתו להם ע"י שיתחרט המשחית, והם ממשילים דרך ה' לדרך האדם מזה הצד, וא"כ עיקר המופת הוא דרכיכם!

משיב אני ולא דרכיכם דרכי, דרכי אינם דרכיכם, רק גבהו מהם הרחק רב):

 

(ט) כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם:

רש"י כי גבהו שמים וגו' – כלומר כי יש הבדל וחילוק מעלות ושבח בדרכי יותר מדרכיכ' ובמחשבותי יותר ממחשבותיכם כגבוה שמים על הארץ אתם נותנים לב למרוד בי ואני נותן לב להשיב אתכם:

 רד"ק כי גבהו – כמו שאמר דוד כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו אל יראיו זהו חסד גדול כשישובו לירא מהאל ימחול להם וייטב להם

גם אתם בגלות אם הרעותם וארבה לכם גלותכם שובו אלי ודרשוני ותמצאוני קרוב לכם כי לא ימוש דברי הטוב שהבטחתי אתכם, והמשיל זה הענין לגשם היורד מן השמים ואמר:

 מצודות דוד כי גבהו – כערך גבהות השמים מן הארץ כן דרכי גבהו בהבדל רב מדרכיכם

כי דרך בשר ודם שלא ימחול כלל וכלל ודרכי למחול מכל וכל.

ומחשבותי ממחשבותיכם – אתם חושבים שאין תשובה מועיל כל עיקר אבל מחשבתי שמועיל הרבה מאד:

 מלבי"ם כי גבהו – כבר פי' בעקרים שר"ל שלא תאמר שההבדל בין מחשבותי ומחשבותיכם הוא רק הבדל בפחות ויתר, רק כי אין ביניהם ערך ויחוס כלל,

כי כמו שאין לאמר שהשמים גבוהים מן הארץ, אחר שהשמים גבוהים, והארץ אינה גבוהה כלל, ולא יצטרפו ביחוס אחד כלל,

כמו שלא יהיה יחוס הערך בין המציאות וההעדר, [ר"ל שאין שייך לומר מה יותר יפה/גדול/גבוה הכלי הזה הקיים כאן, או הכלי שאינו קיים במציאות?. ובלשוננו- לא שייך לקחת כוס עגולה ולשאול האם היא יותר עגולה או יותר לבנה?…]

כן באופן זה גבהו דרכי מדרכיכם, שדרכי גבוהים בתכלית המעלה, אבל דרכיכם אינם גבוהים כלל:

 

(י) כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל:

רש"י כי כאשר ירד הגשם והשלג – ולא ישוב ריקם אך ייטיב לעולם:

 רד"ק כי כאשר ירד הגשם, ושמה לא ישוב – כי לא יצאה גשם לבטלה – שישוב לו מבלי לעשות מעשה, זה לא יהיה אלא מה יעשה הרוה את הארץ:

 ונתן זרע לזורע – והגשם הוא הנותן וכמו ונתנה הארץ את יבולה, ומתבואת הארץ יצניע האדם תחילה מה שיצטרך לזרוע לו בשנה הבאה והשאר הוא למאכלו,

ופשוטו של פסוק נראה כי אחר שהרוה ישוב הגשם אל השמים, פירש אדוני אבי ז"ל כי שוב הגשם הוא [על ידי] חום השמש ששואף אותו ולולי זה לא היתה הארץ צריכה גשם,

גם נכון הוא מה שפירשנו בו ושמה לא ישוב לעולם אלא יעשה שליחותו והרוה את הארץ:

מלבי"ם כי כאשר – מברר דבריו במשל אחד בו ישיב על שני הטענות הנז', בשיאמר

א] התורה והמצות שנתן ה' אל האדם לעבדה ולשמרה, לא נתנה לו בעבור שה' ישיג תועלת או הפסד מן השומר מצוה או החוטא בה, כי ה' לא חסר דבר ואין לו צורך אל דבר ישלים אותו זולתו,

אבל התורה והמצוה נתנו רק לתועלת האדם להשלים את עצמו על ידם, ועת חטא ועבר על המצוה, לא לה' חטא, לא לו השחית, רק לעצמו, ולכן עת ישוב מרוע דרכו ישיבהו ה' בתשובה,

וזה התשובה על הטענה שאמר עליה ולא דרכיכם דרכי, כי דרכיכם משונים מצד זה, שהעבד או הפועל יעבוד לתועלת אדוניו, ועת השחית מעשהו וקלקל עבודתו, קלקל מלאכת אדוניו, ולכן לא תועיל לו החרטה.

לא כן דרכי, שאני איני מקבל תועלת והפסד ממעשיכם.

ב] השפע האלהית יורדת תמיד בלי הפסק האל יתן אך טוב וחסד, והכל תלוי בהכנת המקבל שמי שלא הכין א"ע לקבל הטובה דומה כמי שלא זרע שדהו שלא יועיל לו המטר,

ובזה אין לומר שהשם נשתנה מלא רוצה לרוצה, רק שהמקבל נשתנה מלא מוכן למוכן, וזה נגד מ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ונשא ע"ז משל מן הגשם במשל הזה נראה במחזה שני התשובות הנז'.

אומר כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים – הגשם יורד בקיץ והשלג בחורף, שניהם אך יורדים מן השמים לארץ, אבל ושמה לא ישוב – ולא יביא מן הארץ אל השמים מאומה כי הוא רק לצורך הארץ לבד,

כי אם הרוה את הארץ והולידה – זה מוסב על השלג שפעולתו לרוות את הארץ ולהולידה – שתהיה מוכנת להוליד.

 והצמיחה – מוסב על הגשם שמצמיח מוצא דשא.

וכן פעולת השלג הוא כי נתן זרע לזרע – והגשם יתן לחם לאוכל – אבל שמה לא ישוב ולא יביא בידו לחזרה מאומה, כן שפע ה' יורדת רק למטה, אבל הוא אינו מקבל תועלת מן מעשה התחתונים כנזכר בהקדמה א'.

זאת שנית ראינו כי הגם שהגשם והשלג יורדים תמיד בלי השתנות, מ"מ יהיה שינוי למטה, כי מי שלא זרע לא יועיל לו המטר,

ומי שאינו רוצה לאכול ולא יקצור וידוש לא ימצא לחם,

שעז"א ונתן זרע רק לזורע, ולחם רק לאוכללמכין את עצמו לכך,

והבלתי מוכן לא יקבל השפע של השלג והמטר הגם שלא נעשה שינוי בהגשם עצמו רק בהמקבל,

כן בכל שפע האלהית יורידה בשוה בלא שום שינוי והשינוי תהיה מצד חסרון הכנת המקבל:

 

(יא) כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו:

רד"ק כן יהיה דברי – שהבטחתי אתכם להוציאכם מהגלות ומפי אמרוה הנביאים, לא ישוב אלי ריקם אלא באמת יעשה מה שחפצתי:

 והצליח – הענין שלא ימצאהו פגע שיתבטל קצת ממנו אלא הכל יעשה כמו שאמרתי:

מלבי"ם כן יהיה דברי אשר יצא מפי – ר"ל כי יש הבדל בין השולח שליח ומצוהו שיעשה בעבורו דבר לצרכו, ובין אם משלחהו ומצוהו לעשות דבר לצורך מי שנשתלח אליו, כי אם מצוהו שיעשה לו דבר לצרכו.

למשל ששולח מאה זהובים אל האומן שיעשה לו כלי, אז אם יעשה חפץ המשלח והוא שיעשה לו הכלי. לא ישוב השליח ריקם כי יביא בידו הכלי שבקש, אבל אם לא ימלא חפצו ולא יעשה הכלי ישוב ריקם.

אבל אם מצוהו לעשות דבר לצורך מי שנשתלח אליו, למשל ששולח מאה זהובים מנחת שי לבנו אם יתחכם בחכמת הרפואה,

אז אם מלא חפצו והוא שבנו למד חכמת הרפואה ישוב השליח ריקם כי אין מאומה בידו,

אבל אם לא מלא חפצו כי בנו לא למד חכמה, ומוליך המאה זהובים אל האב בחזרה, אז לא שב השליח ריקם, כי המאה זהובים בידו,

וז"ש כן יהיה דברי אשר יצא מפי – שהוא הטוב והשפע שאצוה על יצורי, לא ישוב אלי ריקם רק בעת אשר אם עשה אשר חפצתי – שאז ישוב ריקם ולא יביא מאומה בידו, כי אני איני מקבל דבר,

אבל אם לא עשה חפצי, והוא שהמקבל לא הכין א"ע לקבל הטוב ע"י אז לא ישוב ריקם, כי אז תשוב הטוב ההוא בחזרה,

וז"ש כי זה רק אם הצליח אשר שלחתיו – אם הצליח מי ששלחתיו אליו, והוכן אל השפע ההוא כנזכר:

 מלבי"םחלק באור המלים כי אם עשה – מלת כי יבואר פה כמלת רק, ואם מלה תנאית, רק אם עשה. מלת כי כטעם רק מצוי מאד, כמ"ש כי משמש בד' לשונות, אלא. כי שרה שמה, לא כי צחקת:

 

(יב) כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף:

רד"ק כי בשמחה תצאו – מהגלות:

 ובשלום – תובלון, לארצכם:

 ההרים והגבעות, וכל עצי השדה – דרך משל ר"ל שישמחו כל העולם [רש"י ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה – שיתנו לכם פריים וצמחם ויהנו (ירוננו) יושביהם]:

ימחאו כף – יכו כף לשמחה כמו ויכו כף אל כף ויאמרו יחי המלך, תרגום ויך ומחא,

או יהיה ההרים והגבעות משל על הגדולים, וכל עצי השדה משל על הפחותים:

מלבי"ם כי בשמחה תצאו – עתה מסיים את דבריו, שאמר הן גוי לא תדע תקרא, ורק בתנאי אם תשובו בתשובה כמ"ש דרשו ה' בהמצאו,

כי אז תראו איך בעת תכינו עצמיכם אל גשמי נדבות היורדים מלמעלה תצמחו ותעשו פרי, אז יציץ ופרח ישראל, כי אז בשמחה תצאו לא כיציאת גלות בבל שהיה בבכי תחת מדי ופרס,

ובשלום תובלון – בדרך, לא כמו חזירתם מגלות בבל שכתבו עליהם שטנה, כי אז כל ילדי הטבע ישלימו עמכם שההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה –

ההרים יהיו המרננים ועצי השדה ימחאו כף – לעומת הנוגנים האלה, משל על רוב השמחה,

ואז תראו כי לא יעכב העון הקודם, אשר נדמיתם על ידו כמי שלא זרע ועלה שדהו קמשונים כנ"ל,

כי אחר שתחרשו ותזרעו ותכינו עצמכם לעומת הגשם והשלג היורד מן השמים, אז:

 

(יג) תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ ְתַחַת וְתַחַת הַסִּרְפָּד יַעֲלֶה הֲדַס וְהָיָה לַידֹוָד לְשֵׁם לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת:

תרגום יונתן חלף רשיעיא וחלף חיביא יתקימון דחלי חטאה ויהי קדם יי לשום לאת עלם דלא יפסוק:

 רש"י תחת הנעצוץ וגומר – רבותינו דרשו תחת הרשעים יעלו צדיקים. נעצוץ וסרפד – מיני קוצים הם כלו' הרשעים יאבדו והצדיקים יטלו ממשלתם:

מלבי"ם תחת הנעצוץ יעלה ברוש – והנמשל תחת הרע תקבלו טוב, והיה לה' לשם – שיתגלה שמו על ידכם, ולא לפי שעה רק לאות עולם לא יכרת:

מצודות ציון ברוש – שם אילן סרק חשוב. הסרפד – שם צמח גרוע. הדס – שם אילן המריח:


 

Print Friendly, PDF & Email

3 תגובות על “ישעיה פרק סו”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. Avatar גדי הרוש הגיב:

    ערב טוב!
    אני ממש מודה לרב על השיעורים הנפלאים ומכל שיעור מתפעל מחדש.
    בספר מלכים ב' חסרים מספר פרקים בטקסט (יש בשמיעה)
    האם יושלמו?
    תודה רבה

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב