ישעיה

ישעיהו פרק נו

(א) כֹּה אָמַר יְדֹוָד שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת:

רד"ק כה אמר ה' – אמר לבני הגלות שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא אם תטיבו דרכיכם

מראה כי התשובה מעכבת ביאת המשיח:

מלבי"ם שמרו משפט – בין אדם לחברו, ועשו צדקה – בין אדם למקום,

כי קרובה – הוא עפ"י המשל שדבר בסי' הקודם, שחסד ה' מוכן תמיד ואינו משתנה בשום זמן,

רק הדבר תלוי בהכנת המקבלים ולפי מעשיהם,

עז"א כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות – (הצדקה הוא מה שה' מצדיק את בריותיו ומזכם בצדקה לא בשורת הדין רק בחסד, וע"י הצדקה ישלח להם הישועה,

מצייר הצדקה כבר ישנה במציאות כי היא לא נשתנית,

רק אתם אינכם רואים אותה, כי היא מכוסה מעיניכם,

וע"י שתעשו משפט וצדקה תתגלה ותראו אותה,

ואז תבא הישועה, כי הישועה עדן איננה, בעוד שהצדקה נעלמת מעין המקבל):

 מלבי"םחלק באור המלים משפט, צדקה – בארתי למעלה (א' כ"ז) שכ"מ יהיה המשפט בין אדם לחברו והצדקה בין אדם למקום,            המשפט צריך שמירה בל יעבור חק, והצדקה צריכה עשיה לפעול ולעשות,

וההבדל בין צדקתי ובין ישועתי מבואר לקמן (נ"ט י"ז):

 

(ב) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע:

רד"ק אשרי אנוש יעשה זאת – שמירת שבת:           יחזיק בה – שנזהר בה כל ימיו:

 מחללו – שלא יעשה בו שום מלאכה,

וכן הוא בכלל שמירת שבת לקדשו כמו שאמר זכור את יום השבת לקדשו וקדוש שבת להבדילו משאר הימים, כי כן כל לשון 'קדושה' הוא ענין הבדלו מאחר במעלה,

כמו שאמר 'ויבדל אהרן לקדשו קדש קדשים' ומבדילו משאר הימים במאכל ובמשתה וכסות נקיה – זהו בענין הגוף,

ובענין הנפש שתהיה נפשו פנויה מעסקי העולם ובדילה מהם ומתעסקת בדברי תורה וחכמה ומתבוננת במעשי האל,

וזכר ענין השבת בפרט במקום הזה לפי שהוא מדבר לבני הגלות שיטיבו דרכיהם ויצאו מהגלות, והטובה שבהם הוא שמירת השבת ובעון שבת גלו מארצם,

ואמרו רז"ל לא חרבה ירושלם אלא בשביל שחללו בה את השבת שנאמר ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם, ואמרו אם משמרים ישראל שתי שבתות מיד נגאלים שנאמר אשר ישמרו את שבתותי וגו' וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי וגו'

ובזכרו מצות שבת – הוא הדין לשאר מצות עשה אבל זכר החמורה ואף ע"פ שיש בה מצות לא תעשה, העשה הוא הכל, שאם ישבות לא יעשה מלאכה,

ואמר אחר כך מעשות כל רע, שהוא מצות לא תעשה בכלל, ואמר מחללו לשון זכר אף על פי ששבת לשון נקבה ר"ל יום השבת:

מלבי"ם אשרי – ר"ל הצדקה והישועה עומדים מוכנים לבא, רק הכל תלוי במעשה האדם והכנתו כי אשרי אנוש יעשה זאת – שהוא במעשיו יגלה הצדקה ויביא הישועה,

(וגם בן אדם – שהוא עוד קטן מאנוש, הגם שלא יעשה זאת בהחלט רק עכ"פ יחזיק בה ויתמוך בה שלא תתמוטט) והוא ע"י שישמור שבת מחללו – זה נגד צדקה שבין אדם למקום,

ושומר ידו מעשות כל רע – בין אדם לחבירו:

 מלבי"םחלק באור המלים אנוש, בן אדם – בארתי למעלה (נ"א י"ב) אנוש מורה אדם קטן.

ובן אדם מציין עוד חסרונו מצד שהוא נולד מאדם, ובזה תבין מ"ש בפרושי:

 

(ג) וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל יְדֹוָד לֵאמֹר הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי ה' מֵעַל עַמּוֹ וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ:

רש"י הבדל יבדילני ה' מעל עמו – למה אתגייר הלא הקב"ה יבדילני מעל עמו כשישלם שכרם.

ואל יאמר הסריס – למה איטיב דרכי ומעללי הן אני כעץ יבש מאין זכרון:

 רד"ק ואל יאמר – מה שזכר בן הנכר, והסריס מישראל,

בן הנכר שאין לו ירושה בארץ, והסריס שאין לו בן שירשנו,

אל יאמרו בעבור זה שהם מובדלים מארץ ישראל, אני מבטיח אותם טובות אחרות כן פירש אאז"ל:

והנה מצאנו ביחזקאל כי הגרים תהיה להם נחלה בארץ ישראל?

[בתשובת הדבר] נאמר, כי בן הנכר שאמר כאן [מדבר] שלא הוליד בנים אחרי שהתגייר, והרי הוא כסריס שאין לו בן,

ויחזקאל אמר על אשר הוליד בישראל אחרי שנתגיירו, וכן אמר אשר הולידו בתוככם יהיו לכם כאזרח בבני ישראל:

וההבדלה הזאת שיהו חושבים שיאמר בן הנכר אף על פי שנלויתי אל ה' ונתגיירתי ואין לי בן בישראל לא אהיה נחשב מעם השם בין בעולם הזה בין בעולם הבא,

וכן יאמר הסריס מה אני בעולם כיון שלא אניח בן כמותי הרי אני כאלו לא באתי לעולם ולא חפץ בי האל, והרי אני כעץ יבש שלא יוציא פרי וענף,

והנה האל ברא העולם לפריה ורביה כמו שכתוב פרו ורבו, וכתיב לשבת יצרה, ואחר שלא זכיתי להניח בן ובמותי יכרת שמי וזכרי מן העולם אין האל רוצה בי,

ועל ענין זה אמרו רז"ל מי שאינו מניח בן ליורשו הרי הוא כמנודה לשמים, לא אמר 'ומנודה' אלא 'כמנודה' שיראה כמנודה ואינו אם מעשיו טובים, אמר 'אל יאמר' 'אל יחשוב' זה לא בן הנכר ולא הסריס:

מלבי"ם ואל יאמר – כי יש קיים באיש ויש קיים במין, והקיום במין תלוי בשלשלת הנולדים לפניו ולאחריו,

אבל הקיום האישי א"צ דבר כי הנפש קיימת מצד עצמה גם אב ובן אין לה,

עתה נגד מ"ש כי הכל תלוי בהכנת המקבל יהיה המקבל מי שיהיה, אף סריס ובן נכר, אומר כי עד עתה הסריס היה דואג על שחסר לו היחוס שאחריו, והבן נכר היה דואג על שחסר לו היחוס מלפניו,

כי עתה לא יאמר עוד בן הנכר הנלוה אל ה' כי יבדילהו ה' מעל עמו, יען שיחוסו מלפניו היה מעכו"ם,

וכן הסריס לא יאמר הן אני עץ יבש בלתי נושא פרי, וחסר אצלי סוף השלשלת המיני:

 מלבי"םחלק באור המלים הנלוה – פעל עבר, וקמץ הה"א עד, והה"א במקום אשר, כמו ההולכים אתו:

(ד) כִּי כֹה אָמַר יְדֹוָד לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי:

תרגום יונתן ארי כדנן אמר יי לסריסיא דיטרון ית יומי שביא דילי ומתרען בדצבנא ומתקפין בקימי:

 רש"י ומחזיקים – אוחזים:

רד"ק כי כה אמר ה' לסריסים – והקדים הסריסים לפי שהשלים בסריס, וכן דרך הכתוב לתפוס האחרון כמו את יעקב ואת עשו ואתן לעשו את הר שעיר:

 אשר ישמרו את 'שבתותי' – פירש אדוני אבי ז"ל שבת בראשית ושבת הארץ כי גם בעון שמטת הארץ גלו כמו שכתוב בבריתי ואעפ"י שהיה הכל נכלל בכלל:

 ובחרו באשר חפצתי – זכר הברית בפי' כי המצות יותר חזקות לפי שנתנו בברית כמו שאמר משה הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה,

 אז אמר בבריתי על המילה כי הנה גם היא נתנה בשלש עשרה בריתות:

מלבי"ם כי כה אמר ה' לסריסים – כי הקיום האישי טוב יותר מקיום המיני,

והקיום האישי הנצחיי ישיג ע"י שלשה דברים. אמונה, מצות, לימוד התורה, (האמונה, והעיון, והמעשה).

 אשר ישמרו את שבתותי – זה יסוד האמונה, שעי"ז מעיד שמאמין בחידוש ובהשגחה,

ובחרו באשר חפצתי – הוא המצות והעבודה,

ומחזיקים בבריתי – הוא למוד התורה, אם לא בריתי יומם ולילה וכו'.

 

(ה) וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת:

רד"ק ונתתי בביתי ובחומותי – כתרגומו בבית מקדשי ובארע בית שכינתי, ר"ל בבתי ההיכל ובחומותי תוך חומות העזרה כי שם ימצאו החכמים תמיד ויזכרו מעשי החסידים שהם בזמנם ושעברו:

 ידמקום כמו ויד תהיה לך, אבל זה אינו מקום גופני אלא במקום מעלה ושבח, וכן ברוך ה' ממקומו, וכענין הנמצא בדברי רז"ל ממלא מקום אבותיו והדומים לו:

 ושם – שאמשיך שמו לדורות הבאים כמו שאמר שם עולם אתן לו אשר לא יכרת,

ומה שאמר ונתתי [רצונו לומר] 'ואתן' כמו שאמר לדוד ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ,

כי אף על פי שמעשי האדם הישרים והטובים ממשיכים שמו, כן הוא, אבל בהיות האדם טוב לפני האלהים ומעשיו בכונה טובה האל נותן בלבות בני אדם להזכירו לטוב כל הימים כמו שישמעו מעשיו בן מפי אב,

וזה קצת גמולו הטוב אחרי מותו מלבד הגמול הגדול השמור לנשמתו,

ואמר לו אחר שאמר להם, ר"ל לכל אחד מן הסריסים, וכן דרך המקרא בהרבה מקומות:

מלבי"ם אז ונתתי להם – כי ע"י שהוא ערירי מבנים, יחסרו לו שני דברים.

א] משען ועזר בביתו בחייו, ב] שארית אחרי מותו שישאיר מינו, נגד זה לעומת היד והחיזוק בביתו,

אתן לו – (הדלתות מגבילים, בביתי יד ובחומותי שם),

בביתי יד – ימצא יד עוזר וסומך אותו בביתו,

ונגד השארית אחר מותו, אתן לו בחומותי שם – אשר יהיה טוב לו מבנים ובנות

כי הקיום המיני ושאריתו נפסק אחרי דור בניו, אבל שם זה, שם עולם יהיה אשר לא יכרת:

 

 

(ו) וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל יְדֹוָד לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם יְדֹוָד לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי:

רד"ק ובני הנכר, על ה' – כמו אל ה', וכן ותתפלל על ה':

 כל שומר שבת – זכר את השבת בפירוש לטעם שפירשנו,

ועוד כי שמירת שבת יסוד גדול באמונת האל כי לא ישמור שבת אלא מי שיודה שהעולם מחודש ויש לו מחַדֵש בראו מאין ואין זולתו, ואם כן אין לשרת ולעבוד זולתו,

ויאמין כי בששת ימים ברא אלהים את העולם וישבות ביום השביעי, כמו שכתב משה רבינו וצוה לעמו אשר בחר בו לשמור את השבת, להיות להם לעדות ולזכרון כי הוא ברא את העולם,

ובעבור זה נתנה להם קודם מתן תורה, כי אחר שהודיעם שהוא אדון ובורא אחר כך היה ראוי לצותם על תורתו ומצותיו כאדון המצוה אל עבדיו,

ומי שילוה אל ה' ראוי שיאמין כי משם ותורתו אמת ובזה ילוה עם ה' להיות לעם אחד:

מלבי"ם ובני הנכר לשרתו – נגד עבודה ומצות (ואמר תחלה ישרתהו שירות קל

ואח"כ יוסיף אומץ לאהבה את שם ה',

וע"י שיעבוד מאהבה יהיו לו לעבדיםהעובדים תמיד ביום ובלילה,

כי העובד מיראה הוא רק משרת לפי החיוב והצורך, אבל העובד את ה' מאהבה הוא עבד תמידי),

כל שומר שבת מחללו – נגד אמונה ומחזיקים בבריתי – נגד תורה:

 מלבי"םחלק באור המלים לשרתו, לעבדים – השירות קל מן העבדות, כמו שבארתי בכ"מ:

 

(ז) וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים:

רש"י לכל העמים – ולא לישראל לבדם:

רד"ק והביאותים – כמו שיכניס אורח בביתו ומקבלו בשמחה כן אמר אצוה לכהנים שיקבלו בשמחה כשיבאו להתגייר:

 ושמחתים בבית תפלתי – שיהיו שמחים בראותם עצמם בעזרה שהוא בית התפלה שנה בשנה עם ישראל בתפלת' ובעולותיהם ובזבחיה':

לכל העמים – כמו שאמר שלמה בתפלתו וגם אל הנכרי כל שכן לשבים לדת ישראל:

מלבי"ם והביאותים אל הר קדשי – ושם ילמדו תורה ואמונה, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים,

 ושמחתים בבית תפלתי – הוא נגד עבודה,

כי עולותיהם וזבחיהם יהיו לרצון על מזבחי – שלא יביאו אותם על חטא רק נדבה, ובזה יראו כי איני מבדילם מישראל רק ביתי יהיה בית תפלה לכל העמים:

 

(ח) נְאֻם אֲדֹנָי יֱדֹוִד מְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו:

רד"ק נאם ה', עוד אקבץ עליו לנקבציו – פירש אדוני אבי ז"ל לאחר שאקבץ נדחי ישראל

עוד אקבץ עליהם נקבצים אחרים על נקבציו והם גוג ומגוג והפסוק שאחריו מורה זה הפירוש:

מלבי"ם עוד אקבץ עליו – על נקבציו שיתקבץ מישראל עוד אקבץ עליו גרים:

(ט) כֹּל חַיְתוֹ שָׂדָי אֵתָיוּ לֶאֱכֹל כָּל חַיְתוֹ בַּיָּעַר:

תרגום יונתן כל מלכי עממיא דמתכנשין לאקעא ליך ירושלם בגויך יתרמון יהון למיכל לחית ברא תשבע מנהון חיות חורשא:

 רש"י כל חיתו שדי – אתיו והתקרבו אלי ותאכלו את כל חיתו ביער את גבורי הכשדים שאמצו את לבם.

חיתו שדה – חית השדה אין כחה רב כחית היער חית השדה חלשה ותשת כח מחית היער

ועל שאמר עוד אקבץ עליו אמר המקרא הזה:

 רד"ק כל חיתו – אמר כל חית השדה וכל חית הארץ אתיו לאכול הפגרים אשר במחנה גוג ומגוג,

וכן אמר בנבואת יחזקאל אמור לצפור כל כנף ולכל חית הארץ הקבצו ובאו האספו מסביב על זבחי אשר אני זובח לכם:

 חיתו – הוי"ו נוספת כוי"ו בנו בעור והדומים לו וכן חיתו יער, ובא הסמיכות על בי"ת השמוש, כמו השכוני באהלים, והדומים לו שכתבנו בספר מכלל: אתיו – צווי שלה מנחי הלמ"ד, כמו בעיו, ובא אלף בצר"י שלא לחטף עליו:

מלבי"ם כל חיתו שדי – מתחיל ענין חדש,

נגד נביאי השקר ומנהיגי הדור ההוא שלא היו מוכיחים את ישראל, מדמה במליצתו את ישראל לעדר הרחלים, שהרועה אינו משגיח עליו והעדר הפקר לזאבים וחיות רעות,

קורא אתם כל חיתו שדי אתיו לאכל – את הצאן האלה,

ואף כל חיתו ביער – הרחוקים מן הישוב באו לאכול, ואל תתיראו מן הרועים שומרי הצאן, כי:

 

(י) צֹפָו צֹפָיו עִוְרִים כֻּלָּם לֹא יָדָעוּ כֻּלָּם כְּלָבִים אִלְּמִים לֹא יוּכְלוּ לִנְבֹּחַ הֹזִים שֹׁכְבִים אֹהֲבֵי לָנוּם:

רד"ק עתה בהשלימו הנחמה שב הנביא להוכיח ישראל בני דורו שהיו רעים,

ואמר צופיו עורים הם נביאי השקר שהם מטים אותם לדרך רעה,

ואמר "לא ידעו" ולא אמר "לא ראו" כי פירוש עורים עורי הלב:

 כלבים אילמים – דימה אותם לכלבים לפי שהכלבים שומרים הצאן, וכשירגישו בחיה רעה שבאה אל הצאן ינבחו והחיה הולכת לה,

ונביאי השקר עושים עצמם כצופים ושומרים ישראל, והנה הם כמו כלבים אילמים שלא יוכלו לנבוח שלא יועילו לצאן כי תבא החיה ותטרוף בצאן כרצונה,

או הם כמו הכלבים שאוהבים לנום ולא יעורו לקול שאגת החיה ותבא ותטרף,

והנה הכלבים כמו שאינם ולא יועילום אבל יזיקום כי שומר הצאן ישען עליהם שינבחו ולא תבא החיה לטרוף,

כן נביאי השקר שעושים עצמם שומרי ישראל, והנה יבאו הרשעים שהם כמו חיות רעות וישחיתו בישראל,

והנה השומרים לא יועילום אבל יזיקום שבעון דרכיהם הרעים שיורו אותם, יבא האויב על ישראל

גם כן מנהג הכלבים לנום תמיד לפיכך המשילם לכלבים, גם הם הצופים אוהבים לנום,

ובמדרש וכי יש כלב אילם? אלא מה הוא אלמים, מה טיבו של כלב זה אדם משליך לו פרוסה סוכֵר את פיו כך היו דייני ישראל:

 הוזים – כתרגומו ניימין שכיבין ואין לו חבר:

רש"י הוזים שוכבים – פי' דונש נרדמים שוכבין וי"ת ניימין שכבין ואין לו דמיון:

מלבי"ם צפיו עורים כלם – ואין רואים על הצאן, ויכנה את הצופים האלה בשם כלבים, כי גם הכלב הוא שומר הצאן,

ואומר אל החיות הרעות בל יתיראו כי הכלבים ינבחו עליהם עת יבואו לטרוף מן העדר,

כי הכלבים צריך שיהיה להם ג' תנאים.

א] שיראו בבוא הטורף בלילה, אבל הם עורים כולם –

ב] שיוכלו לנבוח על הטורף אבל הם כלבים אלמים לא יוכלו לנבח.

ג] שיהיו נעורים כל הלילה, והם הזים שכבים אהבים לנום – וא"כ אין להם להתירא מכלבים האלה:

 מלבי"םחלק באור המלים עורים, לא ידעו – הכפל הוא באור החסרון הנמשך מהם, ע"י שהם עורים, עי"כ לא ידעו מה נעשה בעדר.

ע"י שהם אלמים עי"כ לא יוכלו לנבוח, ואין לכם לירא מנביחתם, ע"י שהם הוזים עי"כ הם אוהבי לנום:

 

(יא) וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה וְהֵמָּה רֹעִים לֹא יָדְעוּ הָבִין כֻּלָּם לְדַרְכָּם פָּנוּ אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ:

רד"ק והכלבים – ואם תאמר הכלבים האלה לא יאכילום בעליהם, לפיכך לא ישמרו הצאן,

הנה הם אוכלים אבל אינם שבעים כי עזי נפש הם נפשם המתאוה היא עזה וחזקה ולא תשבע,

כן אלה הצופים כל עסקם במאכל ובמשתה ואינם שבעים כי הם רודפים אחר התאוה,

ומי שעושה כן לא ישבע לעולם– שבעה- שם או מקור:

 והמה רועים – רועים את עצמם ולא יחושו על הצאן שהם ישראל:

 לא ידעו הבין – לא ידעו להבין במעשיהם כי מעשיהם תהו הם ותועי' ומתעים את ישראל וכל אחד מהם פונה לדרכו שיוכל להועיל לעצמו במאכל ובמשתה ולבצוע בצע ולא יחושו על העם:

 מקצהו – כל אחד מקצה שלו ובשכונתו עושים מעשים האלה,

ומן התימה שתרגם יונתן רעים מבאישים ידמה שהוא קורא המלה בקמץ הרי"ש:

מלבי"ם והכלבים – [אחרי ש]אומר הג' מעלות שי"ל להכלב אין להם,

לעומת זה יש להם החסרונות שיש לו להכלב, א] שכלבים האלה הם עזי נפש –

ב] שלא ידעו שבעה – רעבתנים ככלב,

עתה באו הנמשל, כי כמו שכלבים עורים אין יכולים לראות כן המה רועים לא ידעו הבין

ונגד הוזים שוכבים, אומר כולם לדרכם פנו – שחוץ מה שאין יכולים לראות ולהבין אין רוצים להשגיח על הכלל, רק כ"א פונה לדרכו,

ואם עכ"פ לא היו מזיקים את הכלל אבל הם עוד פונים איש לבצעו – לעשוק ולחמוס:

 

(יב) אֵתָיוּ אֶקְחָה יַיִן וְנִסְבְּאָה שֵׁכָר וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד:

רש"י אתיו אקחה יין – כך היו אומרים זה לזה. והיה כזה יום מחר – במאכל ובמשתה:

רד"ק אתיו – אומר כל אחד מנביאי השקר לבני העם בואו אצלי ואקח היין לכם שנשתה ביחד:

 ונסבאה – מן זולל וסובא:

 יום מחר – נעשה כמו היום, או יותר יהיה גדול יום מחר במשתה מן היום הזה:

 

אלה הם הדרכים שמורים נביאי השקר לישראל ומפתים אותם במאכל ובמשתה עד שישמעו להם לכל אשר יצוו אותם ומסירים אותם מדרך ה':

מלבי"ם אתיו – נגד מ"ש והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה, אומרים איש לחברו אתיו – אתם

אני אקח יין, ונסבאה שכר – עד שנשתכר, והיה כזה יום מחר – שגם מחר נעשה כן ביתר שאת, כי אין לנו רק לאכל ולשתות אכל ושתה כי מחר נמות כי הלא הצדיק אבד וכו':

 מלבי"םחלק באור המלים אקחה יין ונסבאה שכר – יין לשתיה ושכר לשכרות כנ"ל (כ"ט ט') וסבא שכרות כנ"ל (א' כ"ב):


 

Print Friendly, PDF & Email

3 תגובות על “ישעיה פרק סו”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. Avatar גדי הרוש הגיב:

    ערב טוב!
    אני ממש מודה לרב על השיעורים הנפלאים ומכל שיעור מתפעל מחדש.
    בספר מלכים ב' חסרים מספר פרקים בטקסט (יש בשמיעה)
    האם יושלמו?
    תודה רבה

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב