ישעיה

ישעיהו פרק נח

(א) קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשׂךְ כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם:

רש"י והגד לעמי פשעם – אלו תלמידי חכמים שכל שגגתם פשע ששגג' תלמוד עולה זדון.

ולבית יעקב חטאתם – אלו עמי הארץ שאף זדונם שגגה:

 רד"ק קרא בגרון – אמר האל לנביא שיקרא בקול לבני דורו שהיו מראים עצמם טובים והיו רעים ויוכיחם על מעשיהם וירים קולו עליהם כמו השופר שישמע קולו למרחוק,

והקריאה היא בגרון אף על פי שהדבור הוא נחתך בפה הקול יוצא מן הגרון,

וכן אמר רוממות אל בגרונם, בקראי נחר גרוני:

 אל תחשך – אלא תמיד קרא להם:

מלבי"ם קרא, צוה אליו. א] שיקרא בגרון – בקול גדול.

ב] אל תחשךמלקרוא שתהיה הקריאה הזאת מתמדת.

ג] כשופר – שהקול הולך וחזק תמיד כן הרם קולך – (גם השופר אינו רק נשיבת קול התוקע בו כן הנביא ה' דובר בו, גם השופר משמיע קול שבר, מעורר חרדה, מזכיר על התשובה).

 והגד לעמי פשעם – הם המרדים שמרדו מצד שהם עמי שהם עבירות שבין אדם למקום.

 ולבית יעקב חטאתם – הם החטאים שחטאו מצד שהם בית יעקב שהם עבירות שבין אדם לחברו:

 מלבי"ם חלק באור המלים פשעם, חטאתם – בארתי הבדלם (א' כ"ח. מ"ג כ"ה כ"ז. מ"ד כ"ב). ובית יעקב מדרגה קטנה מן עמי כנ"ל (ט' ז'):

 

(ב) וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן כְּגוֹי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן:

רש"י ואותי יום יום ידרשון – כענין שנא' ויפתוהו בפיהם (תהלים עח).

ודעת דרכי יחפצוןחפצים לשאול הוראות לחכמים כאילו רוצים לקיימם….

כגוי אשר צדקה עשה וגו' – כך שואלים אותי תמיד משפט צדק ואין דעתם לקיימם

וכשהן צמים ואין נענין אומרים למה צמנו ולא ראית,

ואני אומר הן ביום צומכם תמצאו חפץ כל חפצי צרכיכם אתם עמלים למצוא ואף בגזל וחמס:

רד"ק ואותי – דורשים וחפצי' בפה ולא בלב ולא במעשה כי העושה צדקה ומשפט לו נאה לדרוש ולשאול איך יעשה, אבל מי שלא יעשה למה ידרוש הנה בדרשו כפל עונו:

מלבי"ם ואותי – זה טעם מה שצוה להם להרים ולהתמיד קריאתו, כי הם אין מכירים חטאם כלל, כי נגד המצות שבין אדם למקום אותי יום יום ידרשון – חושבים שיוצאים י"ח במה שדורשים אותי וחוקרים אחר המצות האלה הגם שאין עושים אותם.

ונגד המצות שבין אדם לחבירו, ששרשם הוא והלכת בדרכיו, שילך בדרכי ה' ומדותיו, להיות רחום וחנון גומל חסד כמהו,

הנה הם דעת דרכי יחפצון – די להם במה שחפצים לדעת הדרכים האלה הגם שאין דורכים בהם,

כגוי אשר צדקה עשה – שהוא המצות שבין אדם למקום,

ומשפט אלהיו לא עזב – שהוא המצות שבין אדם לחבירו,

כן ישאלוני משפטי צדק – בין אדם לחברו, וקרבת אלהים יחפצון – בין אדם למקום,

כאילו עשו צדקה ומשפט, ולא עברו עליהם כלל (ר"ל כי המשפט הוא מה שעושים לפי הדין הכללי,

והצדק הוא מה שעושים לפנים משורת הדין,

ומי שעושה משפט ואינו בוגד נגד הדין עצמו, יוכל לחקור אח"כ ולשאול על משפט צדק שהוא איך יעשה לפנים משורת הדין,

אבל מי שעזב את המשפט עצמו גוזל וגונב וכדומה, איך ישאל על הצדק??…),

והם כגוי אשר משפט אלהיו לא עזב ישאלוני משפטי צדק – וכן הצדקה הוא קיום המצות שבין אדם למקום, כמו ציצית תפילין וכדומה, וקרבת אלהים היא מדרגה יותר גדולה שרוצה להיות כצדיקים הקרובים אל האלהים תמיד על ידי קדושתם ופרישתם,

והנה מי שעשה צדקה והוא שקיים כל המצות שבן אדם למקום אשר הוא חייב בהם, יוכל לחפוץ מדרגה זו שהיא קרבת אלהים,

אבל מי שלא עשה צדקה שהם המצות המחויבות, איך יבקש פרישות וחסידות וקדושה שהיא קירבת אלהים. והם כגוי אשר צדקה עשה קרבת אלהים יחפצון:

מלבי"ם חלק באור המלים צדקה, ומשפט – עיין הבדלם (למעלה א' כ"ז) משפט נגד חברו, וצדקה נגד המקום, הצדקה בקום ועשה, והמשפט בשב ואל תעשה עול, לכן אמר צדקה עשה, ומשפט אלהיו לא עזב, וכן למעלה (נ"ו א') שמרו משפט ועשו צדקה:

 משפט צדק – גדול מן משפט סתמי. משפט הנעשה עפ"י הצדק שלא תשקיף על החקים הכוללים רק על התחלפות הענין כפי המקום והזמן והנושאים לפי הצדק בעצמו:

 

(ג) לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ:

רש"י וכל עצביכם – בעלי חוב שלכם הנעצבים על ידכם אתם נוגשים אותם ביום צומכם:

רד"ק למה צמנו – והם אומרים לי למה צמנו ולא ראית תעניתנו ולא קבלת תפלתינו:

 ולא תדע – כאלו לא תדע כלומר אין אתה משגיח בנו ואויבינו מושלים בנו:

 וצמנו – ולא ראינו שהושעתנו,

והתשובה – הן ביום צומכם, ואיך אראה צומכם ואינו כי אם למריבה,

כי ביום התענית יאספו העם ויראה אדם בעל חובו וישאל ממנו חפצו כלומר חובו, כי ימצאנו ביום התענית ואם לא יתן ינגוש אותו וידחקנו עד שיתן

וגם יכנו באגרוף רשע אם יענה לו שלא כרצונו הנה כי אין צומכם לאל כי אם לצורכיכם:

 עצביכםממונכם כמו ועצביך בבית נכרי כי הממון יגיעת האדם ועצבונו, ודגש צד"י עצביכם לתפארת הקריאה כדגש קו"ף מקדש, והדומים להם:

 תנגשו – מן לא יגוש את רעהו ובא בחולם, ומן התימה שתרגם אותו יונתן וכל תקלתכון מקרבין תרגם כמו בשי"ן כמו ויגש אליו יהודה שתרגומו וקריב לותיה יהודה:

מלבי"ם למה – והם עוד באים להתוכח מדוע לא יענה ה' תפלתם, הם אומרים למה צמנו ולא ראית – (הצום הוא האסיפה שיתאספו הצבור לעיין על הכלל והפרט, לתקן כל עוות ולהסיר כל מכשלה ומי שהיה יודע מאיזה עון היה מודיע אז והיו משתדלים לתקנו,

והעינוי הוא מה שהיו מענים נפשם ביום ההוא מאכילה ושתיה לתקן העבר,

הצום היה תיקון שלא יחטאו בעתיד, והעינוי היה תיקון חטא העבר

וע"כ אמר על הצום ראית – ועל העינוי תדע [האם אכן שבו בתשובה]

כי זה הנראה לעינים [אסיפתם וקבלתם לעתיד] וזה [תשובתם על העבר] הנודע ללבב).

משיב להם ה' הן ביום צמכם תמצאו חפץ – ר"ל הצום והעינוי הנעשה בו צריך להיות באמת ובכל לבב, וצריך שיגעול ביום ההוא כל עניניו הבשריים מבלי יחפוץ בהם כלל,

לא כן אתם, הלא אתם חפצים חפציכם גם ביום הצום, לבכם חפץ ביום ההוא כל התאות שחפץ ביום אתמול,

 וכל עצביכם תנגשוהעצב שיש לכם ביום ההוא במה שאתם פורשים מחפצי עולם ותענוגיו,

תנגושו אותם בלחץ ונגישה ובהכרח, לא ברצון טוב ונפש חפצה,

והצום הוא כמשא כבד עליכם מצפים עת עברו שתוכלו לשוב אל חפציכם:

 מלבי"ם חלק באור המלים צמנו – הצום הוא הקשר [נ' דר"ל ההתקשרות של הרבים לשון צמה]

להשקיף על מעשה הכלל או היחיד ויען שדרך להתענות בו ביום נכלל מושג העינוי עם מושג הצום,

אבל כשבאו שניהם כמו פה יכוין בצום אסיפת העם לבד, ושרשו משתתף עם צמה מנל"ה כדרך נע"ו ול"ה שהם אחים וריעים, מבעד לצמתך, יחזיק עליו צמים:

 

(ד) הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם:

רד"ק הן לריב – הנה אין צומכם כי אם לריב ומצה ואיך ארצה אותו:

 אגרוף – ידוע בדברי רז"ל כאמרם בעלי אגרופים וזולתו:

 כיום – כמו כהיום, והכף כף האמתי, כמו כף השבעה לי כיום, והדומים לו, להשמיע במרום שאתם צועקים בתפלתכם כאלו אתם שופכים נפשיכם לפני ואינו כי אם דרך מרמה כאלו איני יודע לבבכם:

מלבי"ם הן לריב ומצה תצומו – האסיפה שתתקבצו לשם ה' היא עליכם כנגישה ועול,

(אבל אם) [וההוכחה לכך היא, שהנה בעת אשר] תצומו ותתאספו לריב ולמצה,

או בעת שתתאספו להכות באגרוף רשע, הצום והאסיפה הזה תעשו בלב שלם ובנפש חפצה,

ושיעור הכתוב לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם, כיום אשר לריב ולמצה תצומו

הצום שתצומו להשמיע במרום קולכם לתפלה אל ה',

האסיפה הזאת לא תדמה כהאסיפה אשר לריב ולמצה תצומו,

כי האסיפה אשר תצומו ותתחברו לריב ולמצה תהיה בחפץ לב,

והצום להשמיע במרום קולכם הוא עליכם כנגישה:

 

(ה) הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַידֹוָד:

רש"י הלכוף – ה"א זו תמיהא כלו' שמא לכוף כאגמון ראשו אני צריך, אגמון הוא כמין מחט כפוף וצדין בו דגים וקורין לו איי"ם בלע"ז. הלזה תקרא צום – לשון תמיהא לפיכך הה"א נקודה חטף פתח:

מלבי"ם ורד"ק הכזה – מוסיף לאמר וגם אם הייתם מענים בו את נפשכם באמת, וכי זה יהיה צום הנבחר לה' מה שהאדם מענה את נפשו, וכי העינוי נפש זאת יבקש ה', או גם אם יכוף ראשו כאגמון ויציע שק ואפר, הלזה תקרא צום ויום רצון לה', כאילו זה כל עיקר הצום, וזה ירצה ה' העינוי והשק והאפר,

הלא המעשים החיצונים האלה באו רק לעורר הלבבות, והם רק קליפות אל התוכיות שהם הכונות שהם רוחות ונפשות אל המעשים האלה, וזולתם הם פגרים מתים:

 

(ו) הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ:

רש"י חרצובות – לשון קישור ואיסור. מוטה – הטיית משפט. וכל מוטה תנתקו – ת"י וכל דין מסטי תסלקון:

 רד"ק הלא זה – חרצובות רשע, קשורי רשע, וכן כי אין חרצובות למותם, כי מעשה הרשע כשיתחזק ידמה לקשר אמיץ שלא יוכל אדם לפתחו ולהתירו כי אם בטורח גדול, וכפל הענין במלות שונות:

 ואמר התר אגדות מוטה – כי מוטה כמו רשע שממטים העניים מן ימיטו עלי און,

או יהיה המוטה שם העול, כמו ויקח חנניה את המוטה, דמה שדחקה העניים ונגשה אותם כאלו ישימו עול ומוטה על צוארה, ויונתן תרגם שרי קטרי כתבי דין מסטי:

 ושלח רצוצים חפשים – הם העבדים שהם רצוצים ושבורים ביד אדוניהם עוברים על לא תרדה בו בפרך ולא ישלחום מקץ שבע שנים כמו שהוכיח ירמיהו הנביא גם כן בני דורו על זה:

מלבי"ם הלוא זה צום אבחרהו פתח חרצבות רשע – רשע הנטמן ונסתר בחורים ומקום סתר, תפתח את חוריו להוציאו החוצה,

ר"ל עקר הצום הוא שבעת האסיפה יגלו הרֶשע של היחידים הנטמן בחורים,

כי ביום הצום מי שידע דבר רשע הנעשה בסתר יגיד,

וגם התר אגדות מוטָה – המוטה הוא קטן מרֶשע, נטיה קצת מדרך הישר והוא אינו בחרצב וכיסוי,

רק אם הוא באגודה, אם רבים התאגדו והתקשרו לעשות את המוטה הזה בפרהסיא,

הגם שעם היחיד אין אתה צריך לדקדק על דבר קטן,

לא כן אחר שהוא חטאת הקהל, תתיר האגודה הזאת ותסתר הקבוץ,

ומבאר נגד פתח הרצובות רשע תפס משל ושלח רצוצים חפשים –

כי בהתגלות להם מי שהוא עשוק ורצוץ ישלחוהו חפשי,

ונגד התר אגודות מוטה, אומר – וכל מוטה תנתקו:

מלבי"ם חלק באור המלים חרצבות – רעהו בתהלות (ע"ג) שרשו לדעתי חור צב, חורים מכוסים, מענין בצבים ובכרכרות, עגלות צב, ועז"א פתח לפתוח הטמון והנסתר והמכוסה בחור:

 

(ז) הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם:

רש"י ועניים מרודים – נאנחים ונאנקים על צרתם כגון עניי ומרודי (איכה ג) אריד בשיחי (תהלים נה). ומבשרךומקרובך:

רד"ק הלא פרוס – הפריסה היא הבציעה, ידוע בדברי רז"ל בענין חתיכת הלחם מברך ואחר כך בוצע וזולתו:

 מרודים – כתרגומו מטלטלין, וכן עניי' ומרודים, עניה ומרודיה ענין טלטול:

 ומבשרך לא תתעלם – להאכיל הרעב ולכסות הערום הוא חיוב לכל ישראל,

אבל מי שהוא קרובו הוא חייב יותר זה, ואם יראה אותו שהוא עני לא יעלים עיניו ממנו עד שיצטרך לשאול מחיתו אלא חייב להלוות לו ולפתוח לפניו דרכים שירויח בהם:

 ומבשרך – כמו איש איש אל כל שאר בשרו ומי שעושה המעשים האלה מוחזק הוא שמקיים כל המצות אלא זכר מעשים אלו שהם הפך המעשים הרעים שזכר:

 

(ח) אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְדֹוָד יַאַסְפֶךָ:

רש"י יבקע כשחר – כעמוד השחר הבוקע בעבים.

וארוכתך מהרה – ורפואתך מהרה כמו אעלה ארוכה לך (ירמיה ל):

רד"ק אז – אם תעשה מעשים אלו לא תצטרך לצום ולשק ואפר ויבקע כשחר אורך כמו השחר שהולך ואור עד נכון היום:

 אורך – ר"ל הצלחתך:

 וארוכתך מהר' תצמח – רפואתך אם בא עד עתה עליך רעה בגופך או בממונך, עתה בהטיבך מעשיך תצמח רפואתך מהרה כצמח האדמה שהולך וגדל כן תהיה הצלחתך זה יהיה בעולם הזה ובעולם הבא:

 והלך לפניך צדקך – כשתמות כבוד ה' יאספך אל מקום הכבוד אשר נפשות הצדיקים צרורות שם בצרור החיים,

ושנה זה הענין ושלש במלות שונות לחזק הענין אלא שבפעם שנית פרט דברים שזכר בכלל ובפעם השלישית זכר בפרט שמירת שבת שהוא יסוד גדול לכל המצות כמו שפירשנו למעל':

מלבי"ם הלוא – אחר שבאר תנאי הצום הלא זה צום אבחרהו, מבאר תנאי העינוי,

דע כי לא בעינוי נפש חפץ ה', לא במה שאתה לא תאכל, רק במה שתתן לרעב לאכול,

ומבאר במעלת הצדקה שני ענינים ומדרגות זה למעלה מזה,

א] שתתן להעני מחסורו בלחם וכסות ובית דירה,

ב] נגד לחם אומר פרס לרעב לחמך – (אף שיש לך לחם שלם תפרוס חציו לעני, ושתתן לו מן הלחם שלך הנקי)

ונגד הדירה אומר ועניים מרודים תביא בית,

ונגד הכסות מבשרך אל תתעלם, לא יהיה זה דומה אצלך כאילו אתה גוזל את בשרך ונותן לבשר שהוא חוצה לך, רק כאילו נתתו על בשרך, כי כל בני אדם הם בשר אחד:

 מלבי"ם חלק באור המלים תקרא, תשווע – המשוע צועק לישועה מן הצרה בכל מקום:

 שלח – מקור, ותסיר נמשך לשתים אם תסיר שליחות אצבע, אם תסיר דבר און:

 

(ט) אָז תִּקְרָא וַידֹוָד יַעֲנֶה תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן:

רד"ק אז תקרא – כי עתה בעשותך המעשים הרעים תאמר למה צמנו ולא ראית

אבל בהטיבך מעשיך תדע שאענה אותך בקוראך אלי ואראה צומך ואשמע תפלתך:

 אם תסיר – אם תשוב מהמעשים האלה הרעים ותעשה מעשים טובים:

אמר אם תסיר אותו המעשה הרע ואפילו [את פעולת] 'שלח אצבעך' תסיר כדרך בני אדם המריבים שישלח אצבעו האחד אל פני חברו לא שיכנו,

וכן תסיר דבר און שלא תריב עם רעך אפילו בדברים, והכל הוא בכלל חרצבות רשע שזכר:

מלבי"ם אז תקרא – שלא בעת צרה וה' יענה – וימלא משאלותיך

אבל אם תשוע – בעת צרה אז לא לבד שיענה כי גם יאמר הנני – מוכן להושיעך מכבר גם טרם שקראת.

 אם תסיר – אומר כל השכר הזה תשיג רק ע"י סור מרע לבד וע"י שתמנע מלחטא בג' ענינים,

שהם מחשבה דבור מעשה,

נגד המחשבה אמר אם תסיר מתוכך מוטה – היינו מתוך לבבך ומצפונך תסיר כל נטיה אשר במצפוניך,

נגד המעשה אמר שתסיר שלח אצבע – שאף אצבע הקל לא תשלח לרע וכ"ש כל היד,

ונגד הדיבור אמר אם תסיר דבר און – מלדבר און בפה:

 

(י) וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם:

רש"י ותפק לרעב נפשך – בתנחומי דברים טובים:

 רד"ק ותפק לרעב נפשך – ואלה המעשים הטובים שתעשה שתוציא לרעב נפשך ורצונך,

כלומר כשתפרוש לו לחמך ברוח נדיב' תעשה ובהסברת פנים שיכיר כי ברצון ובלב טוב אתה נותן לו,

וכן על הכסות שכבר זכרו:

 ותפק – כמו ותוצא, וכן ויפק רצון מה', מפיקים מזן אל זן:

 תשביע – שתהיה פרוסת הלחם שתתן לו כדי שביעה:

 כצהרים – אם היה לך אפלה וצרה תשוב כמו הצהרים שהוא חוזק אור היום:

מלבי"ם ותפק – כל ההצלחה שהזכיר עד הנה יהיה בעבור מה שיסור מרע, כמ"ש פתח חרצובות רשע וכן הצדקה שחשב שיתן לעני לחם כסות דירה הוא רק מצד שלא יתאכזר, כי המניעה הוא עבירה ונענש ע"ז.

עתה אומר אבל אם מלבד המניעה מרע, תוסיף עוד לעשות טוב מאהבת הטוב בעצמו ומאהבת ה' עד שתפק לרעב נפשך – שחוץ מה שתתן לו מה שאתה מחויב עפ"י התורה תוציא לו גם את נפשך שתתן לו בלב שלם ונפש שמחה בשמחת המצוה בעצמך,

ולא תתן לו לחמך לבד כמ"ש הלוא פרוס לרעב לחמך, כי תתן לו גם נפשך,

וגם נפש נענה תשביע – מלבד שתשביע גופו במאכל תשביע גם נפשו ברוח נדיבה ובדברי נחומים, אז שכרך גדול יותר מאד מהקודם,

שנגד מ"ש תחלה אז יבקע כשחר אורך אמר וזרח בחשך אורך – שיזרח פתאום בפעם אחד,

ולא בהגיע תור האור כשחר הבא בסוף הלילה רק גם בחשך יזרח לך אור,

ומוסיף שגם אפלתך תזרח כצהרים – כי האפל הוא יותר מהחשך, ומ"מ יאיר באור גדול כאור צהרים, עד שזריחת אורְךָ לא יהיה טבעי רק השגחיי נסיי פלאיי,

והנמשל שלא לבד שההצלחה הנפשיית תבקע בזמנה שהוא בסוף הלילה האפלה ככלות החיים האפלים הגשמיים עת יאיר שחר הנפשות אחר המות,

כי גם בחייך יזרח לך אור גדול וישועה נפשיית ותשיג נעימות נצח גם בעולם הזה, ע"ד עולמך תראה בחייך:

 מלבי"ם חלק באור המלים ותפק – מבואר בראשית ההשקפה כי זה מגביל נגד פסוקי ז' ח' ט',

פרוס לרעב לחמך, אם תפק לרעב נפשך,

יבקע כשחר אורך וזרח בחשך אורך.

וידוע שהאופל יותר מחשך כמ"ש למעלה (ח' כ"ב) ובכ"מ.

וחז"ל אמרו הנותן פרוטה לעני וכו' והמפייסו וכו' מבואר שכונו לדברים אלה.

והמעיין יבין דברי האגדה הזאת היטב עפ"י דברינו ואכ"מ:

 

(יא) וְנָחֲךָ יְדֹוָד תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו:

רש"י בצחצחות – בעת צמאון ובצורת כך ת"י. יחליץיזיין כמו חלוצי צבא (במדבר לא):

 רד"ק ונחך ה' – כדרך ה' נחני בצדקתיך, כלומר תמיד ישגיח עליך בכל אשר תפנה:

 בצחצחות – ענין יובש, כמו צחא צמא בעת שיהיה צמא וחסרון טוב בעולם הוא ישביע נפשך:

 ועצמותיך יחליץ – ידשן, על דרך ושמועה טובה תדשן עצם, וזכר העצמות לפי שהם מוסדות הגוף,

וכענין זה אמרו רבותינו ז"ל העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אומר החליצנו ה' אלהינו, כלומר השביענו ודשננו במצותיך, או פירוש הניחנו כי כן פירשוהו לשון מנוחה,

ואמרו כי בארבע לשונות נשתמשו בלשון הזה, ישלף, ישזיבן, יזין, יניח,

ישלף כמו וחלצה נעלו, ישזיב כמו חלצני ה', יזין כמו חלוצים תעברו, ינוח כמו ועצמותיך יחליץ, היך מה דאת אמר רצה והחליצנו:

 כגן רוה – שיש בו מעינות ישקוהו והוא רוה ושבע תמיד והירקות אשר בו לחים,

או תהיה כמו מוצא מים והוא המקור אשר לא יכזבו מימיו כי אפילו בעת היובש הוא נובע,

וכלות הדבר הוא כזב כאלו מכזב בו שלא היה שם מעולם, על דרך כחש מעשה זית ותירוש יכחש בה:

מלבי"ם ונחך – ונגד שאמר אז תקרא וה' יענה, אומר כי עתה לא תצטרך לקריאה כלל כי ה' ינחה אותך תמיד בלי הפסק רגע,

והשביע – האושר הנפשי יהיה גדול מאד כי ישביע נפשך בצחצחות האור הצח ומצוחצח ומדרגה היותר גדולה,

ונגד שלמות הראשון שהיא שלמות הגוף אומר ועצמתיך יחליץ – ויזיין בשיקוי וכח עד כי תהיה כגן רוה אשר הליחות השרשי ממלא את כל הצומח בו, כן עצמותיך מלאו עלומים,

וההצלחה הנפשיית תדמה כמוצא מים אשר ממנו ישאבו מים בששון כן תפיץ חכמתך לרבים:

 

(יב) וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם מוֹסְדֵי דוֹר וָדוֹר תְּקוֹמֵם וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ מְשׁוֹבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת:

רש"י משובב נתיבות לשבת – תירגם יונתן מתיב רשיעיא לאורייתא.

משובב – כמו משיב. לשבת – ליישובו של עולם:

רד"ק ובנו ממך – כי כמו שהמעשים הרעים מחריבים הארץ כן המעשים הטובים מישבים אותה:

 ופי' ממך – המעשים הטובים היוצאים ממך יבנו חרבות העולם שהיו חרבות זמן רב:

 מוסדי דור ודור – המוסדות שנפלו זה דור ודור אתה במעשיך הטובים תקומם אותם:

 וקורא לך גודר פרץ – בני העולם יקראו לך כי בזכותך ובמעשיך הטובים יגדרו הפרצות:

 משובב נתיבות לשבת – כי בחרבן הארץ הנתיבות שוממות אין עובר בהם, כמו שאמר דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד,

ויאמרו עליך כי אתה המשובב הנתיבות לעבור בהם לשבת כי מפני ישיבת הערים ישובו גם כן הדרכים,

ויונתן תרגם ויקרון לך מקום ארח תקנא מתיב רשיעיא לאוריתא:

מלבי"ם ובנו – אתה תתקן חרבות אשר מעולם, אמונות ודעות ומעשים נפסדים ורעים,

וגם מוסדי דור ודור תקומם – שממך ייסדו יסודת קבועים בכל דור בדת ובאמונה ובהנהגה,

וקרא לך – נגד ובנו חרבות עולם – אומר כי תקרא גודר פרץ

ונגד מוסדי דור ודור תקומם – אומר כי תקרא משובב נתיבות לשבת

שיהיה ישוב ע"י נתיבותיך המורים ארחות חיים:

 

(יג) אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְדֹוָד מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר:

רד"ק אם תשיב משבת – מלכת בשבת חוץ לתחום,

ואמר אם תשיב כלומר אם היות הולך בדרך ונזכרת שהוא שבת והשיבות רגלך אחור מלכת עוד לכבוד שבת כל שכן עשות חפצך שהוא כולל המלאכות שחייבין עליהם מיתה

כי אפילו לצאת חוץ לתחום שהוא בלאו חמור עליך ותשמר ממנו:

ביום קדשי – שאני קדשתי כמו שאמר ויקדש אותו, והקדוש הוא שהבדילו משאר הימים,

ופירוש עשות חפציך מעשות, ומ"ם משבת עומדת במקום שנים, ורגלך, וחפצך, חסרים יו"ד הרבים,

ורבותינו זכרונם לברכה פירשו רגלך דרך המקרא לשון רבים שאמרו רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום יכנס שנאמר אם תשיב משבת רגלך, רגליך קרינן, כלומר אף על פי שכתוב רגלך בלא יו"ד יש אם למקרא:

 וקראת לשבת עונג – אם תשיב משבת, מצות לא תעשה,

וקראת לשבת עונג, מצות עשה לענג הגוף ביום השבת במאכלי' ערבים וטובים,

שמתוך שישנהו משאר ימים לטוב יזכור מעשה בראשית ושהאל חדשו מאין ושבת ביום השביעי ומתוך כך ישבח לאל ויפארוהו בפיו ובלבבו, ותתענג נפשו בו, ופי' וקראת כמו מקרא קדש:

 לקדוש ה' מכובד – כפל הענין במ"ש, ורבים פירשו ביום הכיפורים שאמרו מאי דכתיב לקדוש ה' מכובד זה יום הכפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה:

 וכבדתו מעשות דרכיך – זהו הכבוד שתמנע מעשות כל מלאכה, כי פירוש דרכיך חפציך ומעשיך כמו דרכי ספרתי ודרכיך למחות מלכין והדומים להם,

ורז"ל פירשו דרכיך מנהגיך שלא יהא מנהגו של שבת כמנהגו של חול, כמו שאמרו וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול, וכן שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול, וכן שלא יאכל המאכלות והמשתה של שבת כשל חול, ופי' לשנות מנהג עת האכילה להקדים או לאחר:

 ממצוא חפצך – כפל ענין במ"ש כי הוא כמו מעשות דרכיך כמו שפירש על דרך הפשט, וכת"י מלספקא צורכך,

ורז"ל פיר' ממצוא חפצך, בדברים, שלא ידבר בשבת בחפציו, והם הדברים שצריך לעשותם בחול,

ודקדקו מחפציך, ואמרו חפציך אסור לדבר הא חפצי שמים מותרים, כמו שאמרו חשבונות של מצוה מותר לחשבן בשבת, ואמרו פוסקין צדקה לעניי' בשבת, ואמרו משדכין על התינוקות ליארס ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות,

כי כל הדברים האלה אם ידבר בהם הם מצוה, ואפי' ללמדו במה שיחיה כדי שלא יהיה גנב ומלסטם את הבריות,

ואמרו דבר, שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חול, כלומר שידבר בשבת בנחת וימעט בדברים,

ואמר דבר דבור אסור הרהור מותר ואעפ"כ החסידים נזהרים אפי' מהרהור חפצים אלא בחפצי שמים כמעשה החסיד ההוא שמספר במס' שבת,

וי"ת ודבר דבר ומלמללא מלין דאונס, פי' דבר און כי כן מתרגם און אונס וזה אסור אפילו בחול:

מלבי"ם אם תשיב – בשבת יש שני צווים. א] השביתה ממלאכה. ב] העונג,

אומר אם תעשה שני אלה לא בעבור הנאת גופך (כי המנוחה והעונג ירצהו הגוף ג"כ), רק בעבור מצות ה' לבד,

על השביתה אמר אם תשיב משבת רגלך – אם השבה זו שתשיב רגליך ממלאכה יהיה מסבת השבת לא מחפץ לבך והנאתך.

והנה במצות השבת יש שני ענינים. א] השביתה שהוא מצוה.

ב] קדושת היום שקדשו ה' שיפנה בו מכל הבלי העולם,

על הא' אומר אם תשיב משבת רגליך מסבת השבת,

על הב' אם תשיב מעשות חפצך – ביום ההוא יען שהוא יום קדשי – שמיוחד לקדושה ועבודת ה' ולא תעשה ביום הזה חפציך רק חפצים קדושים חפצי ה'.

ונגד העונג אומר, וקראת לשבת עונג – א] שיהיה העונג מסבת השבת יען שהוא יום שבת.

ב] לקדוש ה' מכבד – הכבוד יהיה בעבור הקדושה שקדש ה' יום הזה לקדושתו, וע"י שתשמור אותו לשם ה' יהיה הכיבוד גדול מעשות דרכך – בענין המלאכה תזהר אף מהכין הדרך על יום מחר,

ובענין העונג ממצוא חפצך – לא יהיה עונג הגוף רק נפשי,

וגם תזהר בו אף מלדבר דבר של חול, רק תעסוק בו בעבודת ה':

 

(יד) אָז תִּתְעַנַּג עַל יְדֹוָד וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳותֵי בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי יְדֹוָד דִּבֵּר:

רש"י נחלת יעקב אביך – נחלה בלא מצרים כמה שנא' ופרצת ימה וקדמה וגו' (בראשית כח) לא כאברהם שנאמר (בראשית יג) הארץ אשר אתה רואה

ויעקב שמר את השבת שנא' (בראשית לג) ויחן את פני העיר שקבע תחומין עם דמדומי חמה כך פי' ר' שמשון:

רד"ק אז תתענג על ה' – אם תענג את השבת תתענג על ה' כלומר ישפיע לך טובות עד שתתענג עליו ותודה בו ובטובו כי מאתו הכל ובידו, והתענוג על ה' הוא תענוג הנפש,

והגאון רב סעדיה פירש תענוג הגוף כלומר תענוג גופך יהיה על ה' לא ככסילים שנא' בהם לא נאה לכסיל תענוג אבל המשכיל לא ירבה בתענוג יותר מדאי כי אם במשפט בעבור כי הוא מתעסק בחכמה ובה יתענג יותר אלא שתענוגי הגוף במשפט ייטיבו שכלו ויחזקו כחותיו השלשה

 והם כח הזכרונות וכח הבחינה וכח המחשבה:

 והרכבתיך על במותי ארץ – כמו ירכיבהו על במותי ארץ והיא ארץ ישראל שהיא גבוה מכל הארצות, כלומר אם תגלה ממנה ישליטך עוד עליה בשכר שמירת שבת ושאר המצות

וההבטחה הזאת לכל בני הגלו' אם הוא קרוב מזמן הגאולה יזכה לישועה ואם הוא רחוק מזמן הגאולה יזכה לתחיית המתים ויזכה לארץ ישראל ולטובה:

 והאכלתיך – כפל הענין במלות שונות,

ואמר יעקב כי בניו הם מיוחדים בנחלה, לא ישמעאל בן אברהם ולא עשו בן יצחק, וכן אמר ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם לאמר לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם,

ורז"ל דרשו כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלא מצרים שנאמר והאכלתיך נחלת יעקב אביך,

לא כאברהם שנאמר בו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה,

ולא כיצחק שנאמר בו כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל,

אלא כיעקב שנאמר בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה:

 כי פי ה' דבר – וכיון שהוא דבר יקיים דברו:

מלבי"ם אז תתענג על ה' – יהיה העונג שתמצא, בעבור ה' עונג רוחני נפשיי אלהיי,

עד שתרכב על במתי ארץ ותתעלה מכל ענינים החומרים, ותאכל נחלת יעקב, שהבטיחו ה' במראה הסולם על שתהי' הארץ נכנעת לרגליו ורגל זרעו, כמו שבארתי שם:

 


 

Print Friendly, PDF & Email

3 תגובות על “ישעיה פרק סו”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. Avatar גדי הרוש הגיב:

    ערב טוב!
    אני ממש מודה לרב על השיעורים הנפלאים ומכל שיעור מתפעל מחדש.
    בספר מלכים ב' חסרים מספר פרקים בטקסט (יש בשמיעה)
    האם יושלמו?
    תודה רבה

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב