ישעיה

ישעיהו פרק נ

(א) כֹּה אָמַר יְדֹוָד אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם:

רד"ק כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם – הנה אמר ירמיהו שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה,

פירשו המפרשים כי ירמיה דבר כנגד עשרת השבטים שנתן להם ספר כריתות שלא יהיה מהם עוד מלך כי בקבוץ גליות נאמר ועבדי דוד נשיא להם, ואמר ולא יחצו עוד לשתי ממלכות,

אבל ליהודה לא נתן ספר כריתות אלא כבעל שמוציא אשתו מביתו שקצף עליה אבל לא נתן לה ספר כריתות לפי שעתיד להחזירה אליו כן יהודה עתיד להחזיר המלכות לו,

 

ונוכל לפרש גם כן לפי שעשרת השבטים לא שבו בשוב הגלות מבבל ועוד שמשגלו לא יצאו ממקום גלותם וארך להם הגלות מאד הרי הם כאלו נתן להם ספר כריתות

ובני יהודה שבו לארצם אחר שבעים שנה וישבו בארצם ארבע מאות ועשרים שנה,

ואע"פ שיהודה לא גלה עדין הנביא דבר על העתיד ונחמה שמנחם את ישראל שהם בזה הגלות שישובו כי לא נמכרו כי אם בעונותיהם ובשובם האל ישיב שבותם,

ואמר כנגד יהודה אי זה ספר כריתות, כלומר כי קרובים אתם לשוב אלי כאשר שבתם פעם אחרת כי אין ביני וביניכם ספר כריתות ובשובכם ישובו גם כן שאר השבטים כי דוד ימלוך על ישראל כולו,

וכן אמר יחזקאל הנה אני לוקח את עץ יהודה אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתים לעץ אחר,

ואע"פ שנתן להם ספר כריתות כבר היה הכריתות גדול וארך גלות מאד והנה ישיב אותם עם שבט יהודה, והאם היא הכנסיה והכלל, והבנים הם הפרט

והנה לא נמכרתם ואינכם צריכים לכסף בפדותכם אלא עונותיכם היו דמי המכירה

והתשובה תהיה כסף הפדות:

מלבי"ם כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה – המגרש את אשתו מביתו, יהיה או מפני שמאס בה, או מפני שמרדה כנגדו,

ויש הבדל ביניהם, אם משלחה מפני שמאס בה משלחה לחלוטין ונותן בידה ספר כריתות ואז אין לה לצפות שישוב אליה עוד

אבל אם שלחה מפני שמרדה כנגדו מגרשה מביתו רק לפי שעה, ואינו נותן בידה ספר כריתות ועת תיטיב מעשיה ישיבה לביתו,

ע"ז שואל אמכם אשר שלחתיה איזה ספר כריתות שלה – הלא שלחתיה בלא ספר כריתות וזה אות כי לא שלחתיה מפני שמאסתי בה רק מפני שמרדה נגדי ולא נפסקה הקשר בינינו,

או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו – המוכר את בניו, יהיה או מפני שמאס באשתו ועי"כ מאס גם בבניו ובזה אין תקוה,

או מפני שהוצרך למעות לשלם נושיו, ובזה ג"כ אין תקוה כי מאין יפדה אותם אחר שאין לו דמי פדיונם,

ואחר שברר ה' כי לא שלח את אם הבנים מפני שמאס בה, חייבים אנו לומר שמכר את בניה לשלם נושיו, לכן אמר מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, למי התחייבתי ממון?

 הן בעונותיכם נמכרתם – ההבדל בין עון ופשע, שהעון הוא מצד השכל שמסיתו לכפור במצות ה', והפושע הוא מורד בה' ופורק עולו ואינו מנצח בטענות כפיריות ומינות.

המעוה הוא בעל מום בגופו ששכלו נפגע בו ואינו מבין בין טוב לרע,

והפושע שכלו שלם ויודע מה טוב ומה רע רק מורד באלהיו,

והנה הבן שחטא נגד אביו ע"י מרד אין לו תקוה,

אבל אם חטא מצד שהוא משוגע,  [המעווה ששכלו נפגע] אביו מרחם עליו ולוקח לו רופא לרפאותו,

ועז"א הן בעונותיכם נמכרתם לא מצד המרד, רק ששכלכם נטרף ויש לכם תקוה כי ארפא סכלותיכם,

 

אבל בחטא האשה נגד בעלה יהיה בהפך אם הוא מצד השגעון הוא מום בגופה ואין לה תקנה,

ואם הוא מצד המרד י"ל תקנה אם תשוב ממרדה,

ועל זה אומר ובפשעיכם שלחה אמכם. כי אם הייתם נמכרים בפשעכם,

ושלוח אמכם היה בעונותיכם לא היה תקוה,

(והנרצה בזה, כי מצאנו שמעריך יחוס ה' עם עמו כיחוס אב לבנים, ומצאנו שמעריך אותם ה' כיחוס איש ואשתו.

 יחוס האב על הבן הוא מצד התולדה וכן יהיה יחוס ה' בדרך זה מצד התולדה מצד שהנפש חלק אלוה ממעל,

ויחוס האיש אל האשה הוא מצד קשר בחיריי שנעשה ביניהם, וכן ייחוס ה' לישראל בדרך זה נעשה על ידי קבלת התורה שקבלו מצותיו כמו שכתוב וארשתיך לי בצדק ובמשפט.

 יחוסו אלינו כאב לבנים הוא עם כל אחד ואחד מצד תולדתו ומחצב נפשו.

 ויחוסו כאיש לאשתו נתהוה עם כלל האומה שנתן לה תורתו, ואומר כי יחוסו אלינו כאיש לאשתו מהחיוב שנתחייב לנו ע"י יחוס זה מכסות ומזון וכדומה נפסק ע"י הפשעים.

ומצד זה יש תקנה עדיין, כי אחר שיחוס זה נתהוה ע"י קבלת התורה כ"ז שמאמינים עדיין בשרשי הדת, הגם שמרדו נגדו יש תקנה אם ישובו ממרדם,

לא כן אם היה נפסק ע"י עונות שהיו כופרים בתורה בכללה.

 וגם אומר שיחוסו השני כאב לבנים נפסק ע"י עונות וטעות השכל,

ובזה בהכרח ירחם האב על בנו להאיר עיניו ולהשיבו אל האמת, ויש תקנה):

 מלבי"ם חלק באור המלים בעונותיכם בפשעיכם – בארתי הבדלם למעלה (א' כ"ח) ובכ"מ:

 

(ב) מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת וְאִם אֵין בִּי כֹחַ לְהַצִּיל הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין מַיִם וְתָמֹת בַּצָּמָא:

מלבי"ם מדוע – וא"כ מדוע באתי ואין איש, אחר שלא מאסתי באמכם, ואתם חנם נמכרתם ובקל אשיב אתכם אלי, היה ראוי שתיכף שבאתי אליכם תרוצו אחרי לבקש פני ומדוע ואין איש,

ולא זאת לבד כי גם קראתי – אתכם והתחלתי לפייס אתכם ומ"מ ואין עונה,

הקצור קצרה ידי מפדות – אחר שלא נמכרתם בעבור שהייתי צריך לממון רק חנם נמכרתם הלא אוכל לפדות אתכם ואם תאמרו שהקונים שלכם לא ירצו לקחת ממון בעד פדיוניכם ויעכבו אתכם בחזקה.

 האם אין בי כח להציל – אתכם ביד חזקה?

הן בגערתי – הלא בגערה לבד אחריב את הים ונהרות אשים כמדבר אשר לא יצוייר בו מים כלל,

והדגה שבהם תתקלקל תחלה מחסרון המים ואח"כ תמות בצמא:

 מלבי"םחלק באור המלים תבאש – פעל באש כולל כל דבר שנתקלקל בטעמו או בריחו. וגם נבאש ישראל בפלשתים. תחת שעורה באשה. וכן פה בא על הקלקול, שאם נבאש איך אמר אח"כ ותמות בצמא?

וזה המבדיל בין באש לצחן, צחן מורה שנסרח וריחו נודף. ועלה באשו (ויותר מזה) ותעל צחנתו (יואל ב' כ'):

 

(ג) אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם:

רד"ק אלביש – וכן עשיתי במצרים בהפסד האויר להם שהלבשתי להם השמים קדרות שהיה להם חשך שלשת ימים:

 ושק אשים כסותם – כאלו שק היה כסותם שלא ראו אור,

והשק הוא שחור ועם כל זה עשיתי כן אוכל לעשות להוציאכם מהגלות ואעפ"י שאתם בתוך עמים רבים, וזכר המים והאויר לפי שהם יסודות, ואם ביסודות יעשה חפצו כל שכן בנבראים מהם,

ויש לפרש עוד אלביש שמים קדרות על קדרות השמש והירח, או על העננים כמו שנאמר עליהם והשמים התקדרו עננים ורוח, אלא שנכון הוא לפרש הכל במה שעשה בעבור ישראל,

ויתכן לפרש הפסוקים האלה דרך משל דימה טובות העמים שהיה להם בשפע כמו הים והנהרות,

ואמר שיחריב אותם ויוביש אותם כלומר שיפסיק טובתם בעבור הרעה שעשו לישראל,

והענין כמו שפירשנו בפסוק ושמתי נהרות לאיים ואגמים אוביש:

מלבי"ם אלביש – ומה שיחרב הים ויבש לא יהיה מחמת חום השמש כי זה יהיה בעת שאלביש השמים קדרות – כי יתקדרו בעבים ועננים,

וגם שק אשים כסותם – שיהיו מלאים ערפל וגשם כאילו התכסו בשק

(והנמשל שיחריב ארצות העכו"ם אשר כים יהמיון ושריהם אשר כנהרות ישאון,

והדגה שהם העכו"ם יושבי ארצם יכלו,

וזה לא יהיה מצד הוראת המערכת והשמים, כי זה יהיה בעת שהשמים מצדם יריקו גשמי ברכה לעבדי ה'):

 מלבי"םחלק באור המלים אלביש שמים קדרות – מענין והשמים התקדרו בעבים.

ויש הבדל בין כסות ולבוש, שהלבוש תפור למדת המתלבש, והכסות מורה שמתכסה בה אף שאינה כמדתו, ומציין העבים בשם לבוש כי הוא כמדת השמים, והערפל או האדים הממלאים את כל האויר ככסות שק:

 

(ד) אֲדֹנָי יֱדֹוִד נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים:

רש"י נתן לי לשון למודים – ישעיה היה אומר ה' שלחני ונתן לי לשון הראוי ללמד כדי לדעת לעות את העיפים וצמאי' לשמוע את דברי הקב"ה.

דבר לעות – מנחם חברו במחלוקת עת לעשות לה' (תהלים קיט) לקבוע להם עתים.

יעיר לי אזן – מעורר את אזני ברוח קדשו. לשמוע כלמודים – במשפט הלימודים האמת והנכוחה:

 רד"ק אדני אלהים – אלה דברי הנביא אמרם על עצמו,

אמר נתן לי לשון למודים לשון אנשים מורגלים בלשון כמו למוד מדבר, וכן אמר למעלה וישם פי כחרב חדה, שתקן לשוני לדבר צחות מהרה, כאדם הרגיל בדבר, לדעת דברי השם, ולעות בו את מי שהוא עיף,

ר"ל צמא לשמוע את דבר ה' כמו לשתות העיף במדבר ר"ל הצמא,

וכן בארץ ציה ועיף בלי מים, ופי' לעות לאמר דבר בעתו:

 יעיר בבקר בבקר – אולי היו נבואותיו במראות הלילה והיה כאלו האל העירו בבקר והנבואה,

או פי' בבקר בבקר יום אחר יום כי לא היתה הפסקה בנבואתו שיהיה בלא נבואה חדש או ימים:

 יעיר לי אזן – הנה תקן פי לדבר ואזני לשמוע כלמודים, כמו שאמר ה' אלהים נתן לי לשון למודים:

מלבי"ם ה' אלהים – חוזר לדבריו מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה,

ואם תאמרו כי לא שמעתם שיקרא ה' אתכם,

הלא ה' נתן לי לשון למודיםוצחות הלשון לעורר אתכם לעבודתו,

והנה המליץ ללאומים ונביא לגוים צריך שיושלמו לו שלשה תנאים.

א] שיהיה לו לשון מדברת גדולות, עד שיוכל להמליץ נשגבות על כל דבר נשא ונעלה,

ועז"א שנתן לי לשון למודים לדעת לעותולדבר את יעף דבר – את דבר יעף ונשא וגבוה, אוכל לדבר ולהמליץ אותו בקל.

ב] שימצא בו כוח זה תמיד, לא בעת מבלתי עת, ועז"א יעיר בבקר בבקר

ג] שידבר דבריו במראה ולא בחידות, ויוכל לכלכל דבריו לפי שכל השומעים והבנתם,

ועז"א יעיר לי אזן לשמע כלמודים – ששמעתי הנביאה מפיו כפי כח הלמודים והתלמידים וכפי השגתם:

 מלבי"םחלק באור המלים לעות את יעף דבר – לדעתי למ"ד לעות שרשיית שרשו לוע שהוא הלחי,

ומורה על דבור הלחי במרוצה. על כן דברי לעו (איוב וי"ו ג') הלחי עצמו מתנענע ומדבר מרוב ההרגל. מוקש אדם ילע קדש (משלי כ', כ"ה) שידבר להקדיש ולנדור בבלי דעת. ושתו ולעו (עובדי' א' ט"ו) יצפצפו דברים כשכור. יעלעו דם (איוב ל"ט) יוציא דם מן לחייהם.

וזולת זה לא נמצא עוד רק ושמת סכין בלועך (משלי כ"ג ב').

ויעף הוא לדעתי מענין התנשאות. כתועפות ראם לו. וכסף תועפות לך. והוא תואר אל דבר, דבר יעף. כמו חכם לבב, תמים דעה, נכה רגלים:

 

(ה) אֲדֹנָי יֱדֹוִד פָּתַח לִי אֹזֶן וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי:

רש"י פתח לי אוזן – והשמיעני את מי אשלח (ישעיהו ו) שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס שלחתי את מיכה וכו' כדאיתא בפסיקת' דנחמו נחמו.

ואנכי לא מריתי – מלילך בשליחותו ולא נסוגותי אחור אלא ואומר הנני שלחני (ישעיהו ו'):

 רד"ק אדני, אלהים – אמר שני פעמים ה' אלהים ועוד אמר וה' אלהים, הן ה' אלהים, לפי שהיה מדבר על הנבואה והנבואה תבא לנביא באמצעו' המלאכים הנקראים אלהים:

 לא מריתי – ללכת בשליחותו ולא נסוגותי אחור שלא אלך אלא אמרתי הנני שלחני:

מכלמות – מלשון כלימה וחרפה. ורוק – רוק הפה:

 מלבי"ם ה' אלהים – וגם לא תוכל לאמר כי אף שה' נתן לי לשון למודים, אנכי מעלתי בשליחותי ולא קראתי אתכם בדבר ה', כי תיכף שה' אלהים פתח לי אזן – בפתח כל שהוא תיכף אנכי לא מריתי – והלכתי בשליחותי, ואל תאמרו כי אף שהלכתי מכל מקום עד שבאתי אל העם יראתי לדבר בפניהם ונסוגותי לאחורי, לא כן, כי אחור לא נסוגותי – ולא יראתי מפני איש:

 

(ו) גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק:

רש"י גוי נתתי למכים – הוא אומר לי ישעיה בני סרבנים הם בני טרחנים הם על מנת שלא תכעס עליהם אמרתי לו על מנת כן:

 רד"ק גוי – ואעפ"י שאתבזה בעבור השליחות לא נמנעתי בעבור זה אלא ברצון הלכתי

ואין זה כדברי ירמיה שאמר ואמרתי לא אזכרנו וגומר,

ומה שאמר גוי נתתי למכים אפשר שהיה זה אבל לא מצאנו זה בכתוב,

ואפשר שיהיה פי' הפסוק כן אפי' היו מכים ומורטים אותי אני אקבל ברצון לאהבת האל:

 למרטים – מורטים שער לחייו וזקנו:

מלבי"ם גוי – ולא זאת כי גם אם יודע לי שיכו אותי הכנותי גוי אל המכים,

ולא זאת לבד, כי החזרתי את פני להם שימרטו את לחיי (כי על הגיו מכים מלאחריו),

ולא זאת לבד, כי גם פני לא הסתרתי מכלמות ורק – כי גם בעת ירקו בפני לא הסתרתי פני בידי בל יגיע הרוק בפני כי עמדתי כנגדם בדבר ה':

 

(ז) וַאדֹנָי יֱדֹוִד יַעֲזָר לִי עַל כֵּן לֹא נִכְלָמְתִּי עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ:

רש"י וה' אלהים יעזר לי – אם יקומו עלי:

 רד"ק ואדני אלהים יעזור לי – אם הכו אותי, ואמר יעזור לי שלא יתנני בידם להמיתני,

ואם לא הכוהו פי' יעזור לי בהקים דברי נבואתי על כן לא נכלמתי באמרי בפרהסי' דברי נבואתי כי ידעתי כי לא אבוש, כי יתקיימו דברי:

 כחלמיש – פי' האבן החזק:

 מלבי"ם וה' אלהים – אומר באמת לפי עזות הדור היה בקל שהיו מכים אותי ומורטים לחיי. כי רק יען שה' אלהים עזר לי – רק זאת היתה הסבה שלא נכלמתי – וע"כ אחר שראיתי השגחת ה' עלי בפרטות שלא יגיע לי כלימה מאחרים, שמתי פני כחלמיש וידעתי בעצמי שלא אבושמפני עצמי ג"כ, כי ראיתי שיש לי עזר מה':

 מלבי"םחלק באור המלים (ז) נכלמתי, אבוש – כבר בארתי (למ"ד ג') כלימה מאחרים בושת מעצמו:

 

(ח) קָרוֹב מַצְדִּיקִי מִי יָרִיב אִתִּי נַעַמְדָה יָּחַד מִי בַעַל מִשְׁפָּטִי יִגַּשׁ אֵלָי:

רש"י קרוב מצדיקי – הקב"ה קרוב לי לזכותי בדין:

רד"ק קרוב מצדיקי – שיצדיק דברי וישים אותם אמת,

וקרוב הוא אלי תמיד הוא מחדש נבואות אלי גם שונה הוא אלי קצת נבואות כמו דבר סנחריב וכיון שהוא שונה אלי תמיד על כל פנים יקיים אותם,

אם לא יעשו הם תשובה שתשוב אחור דברו וינחם על הרעה, או פי' קרוב כי בקרוב יצדיק דברי:

 מי יריב אתי – שלא יהיה כמו שנבאתי:

מלבי"ם קרוב מצדיקי – יש הבדל בין ריב ומשפט, הריב הוא בדברים שיש בהם טענות ומענות,

והמשפט הוא בדבר מבואר.

מי שיש לו ריב נגד חברו יגשו אל השופט ושפטום,

אבל מי שיש לו משפט נגד חברו הולך אליו בעצמו ותובעו את המגיע לו במשפט,

עז"א מי שירצה לריב אתי – שיש לו טענות ודו"ד נגדי נלך אל השופט,

אבל הלא קרוב מצדיקי ואני אצא צדיק בדיני,

ומי בעל משפטי – מי שאומר שי"ל כנגדי משפט מבואר ופסק דין, יגש אליבעצמו ויתבע תביעתו,

אבל ידעתי שזה דבר שאי אפשר שאהיה אני הרשע בדיני, כי:

 מלבי"םחלק באור המלים יריב אתי, בעל משפטי – הריב בדבר שיש בו טו"מ, והמשפט בדבר מבואר כנ"ל (א' כ"ג):

 

(ט) הֵן אֲדֹנָי יֱדֹוִד יַעֲזָר לִי מִי הוּא יַרְשִׁיעֵנִי הֵן כֻּלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ עָשׁ יֹאכְלֵם:

רש"י עש – תולע' הבגדים:

 רד"ק הן ה' אלהים – מי הוא ירשיעני בדבריו, ולא אמר מי שלא ימצא מי שירשיעהו כי רבים היו מרשיעים אותו אלא אמר מי הוא שירשיעני כבגד יבלה, ופי' ירשיעני, כמו והרשיעו את הרשע, אשר ירשיעון אלהים:

 כלה – כל העומדים כנגדי לסתור את דברי:

מלבי"ם הן ה' יעזר לי מי הוא ירשיעני – ומי יזכה בוכוח וטענות נגד נבואתי,

הן כלם כבגד יבלו – בליית הבגד תהיה ע"י רוב התשמיש בו, ושיאכל הבגד מן העש זה יהיה ע"י שאין משתמשים בו,

לכן נגד בעל הריב שיבא נגדו בריב וטענות ומענות, אומר כי יבלה כבגדהבלה אם מרבים להשתמש בו,

כן אם ישתמשו בטענותיהם וראיותיהם וירבו להפך אותם יבלו כבגד,

ונגד בעל המשפט שירצה לבא נגדו בדבר מבואר,

אומר כי לא יוצרך להתוכח נגדו כלל, כי דבריו דברי אלהים חיים,

וכשיניח את דברי בעל המשפט ולא יגע בהם יאכל ע"י העש – מפני ששום אדם לא יגע במשפטו הכוזב והבדוי:

 מלבי"םחלק באור המלים כבגד יבלו, עש יאכלם – שני המשלים האלה נרדפים עוד בהושע (ה' י"ב) ובאיוב (י"ג כ"ח) ושם בארתי עוד הבדל אחר, שהרקב הוא מן חולשת הנרקב עצמו והעש בא מבחוץ.

ויל"פ גם פה שיבלו [טענותיהם] מעצמם, וגם ע"י סבה חיצונית שהוא ע"י האל המצדיקי:

 

(י) מִי בָכֶם יְרֵא יְדֹוָד שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם יְדֹוָד וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו:

רש"י בקול עבדו – בקול הנביאים. אשר הלך חשכים – אפי' צרה באה עליו יבטח בשם ה' כי הוא יצילהו:

 רד"ק מי בכם – אחר שיש מרשיעים אותי מי שהוא בכם ירא את ה' ישמע אלי וגם מאשר הלכו בחשך עד עתה ישוב מדרכו הרעה ויבטח בשם ה' וטוב לו:

מלבי"ם מי בכם – יען שהדור ההוא לא היו מאמינים בדברי הנביא ובאו כנגדו בטענות ווכוחים, כמ"ש מי יריב אתי, מי בעל משפטי, ולא נמצא רק אחד בעיר שהאמין בהחלט לאשר דבר בשם ה',

אומר מי הנמצא בכם ירא ה' אשר שמע בקול עבדו, אז הגם שהלך חשכים יבטח בשם ה',

אבל אתם קדחי אש, לכו באור אשכם – זה סדר הכתוב.

ובאורו, שמדמה את המאמינים להנביא והפוקרים בדבריו, לשני אנשים שישבו במדבר בליל חשך ואפלה, האחד בוטח בה' שיצילהו מכל פגע ואינו מדליק נר ובכל זה אף שיושב באופל ישכב לבטח ולא יפחד כי לבו נכון בה'.

והשני שאינו בוטח בה' ירא לשבת בחשך ומדליק אור ונופח באש פחם עד שיכוה וישחרו פניו מן הפחמים, ומ"מ לא הועיל בזה מאומה כי בכל זה שוכב בעוצב ופחד ומתירא מן הלילה והמדבר.

כן הדבר הזה, מי הנמצא בכם איש אשר הוא ירא ה', ושומע בקול עבדו ומאמין לדברי הנביא, האיש ההוא הגם שלא הדליק אור לחקור אחר דבר הנביא ולבדוק את דבריו לאור האבוקה רק הלך חשכים כסומא הנשען על פקח ואין נוגה לו כי לא חקר על דברי הנביא כלל מ"מ ירויח בשתים.

א] כי יבטח בשם ה' – שעי"כ לבו בוטח בה' ותנוח נפשו בבטחונה.

ב] התכלית בעצמו שעי"כ וישען באלהיו – באמת שע"י הבטחון שבוטח ימצא משען בה', וה' המושיע חוסיו יהיה למשען לו אבל.

 מלבי"םחלק באור המלים חשכים ואין נגה לו – כבר בארתי (לקמן נ"ט ט') כי הנוגה ימצא גם בחשך,

כי החשך הוא רק מניעת האור, ולא אופל גמור,

ויצויר ימצא בו נוגה הירח, כי נוגה אינו אור, כי הוא יפול גם על אור חוזר כאור הירח,

ולכן מוסיף חשכים וגם אין נוגה:

 יבטח בשם ה', וישען באלהיו – הבטחון בלב והשעינה בפועל (למע' למ"ד י"ב) ואחר שהשעינה בא בפועל ע"י ההשגחה הפרטית, הנסבבת ע"י בטחונו ולכן אמר באלהיו שמורה ההשגחה המיוחדת כנז' (א' ד')

ובכל הספר בהבדל בין שם ה' ובין שם אלהים שבא בכינוי:

 

(יא) הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן:

רש"י הן כולכם – שאינכם שומעים בקול נביאיו.

קודחי אש – עברתו עליכם.

מאזרי זיקות – מחזיקי זיקות הן גצין וגחלי אש הנזרקין בקלע ויש לו דוגמא בל' ארמי זיקוקין דנור כך וכך זיקתא פסיק לן.

לכן באור אשכם – לפי דרככם תלקו.

מידי – תהא גמולכם זאת לכם:

רד"ק  מידי היתה זאתהרעה לכם שתשכבון למעצבה, והשכיבה הזאת שאמר כמו שכיבת החולי או המות, כלומר שלא יהיה בכם כח לקום לפני אויביכם:

מלבי"ם הן אתם כלכם – שאתם רוצים להדליק אור לחפש אחר דברי הנביא

ואחר שאין לכם שמנים ופתילות טובים להאיר לכן אתם קודחים אש – ע"י עצים יבשים וקוצים כסוחים שתפיחו ניצוצות אש בהם,

ומאזריםומסבבים את האש בזיקותוניצוצות עד שההפסד שתקבלו מן הניצוצות והזיקות, רב מן התועלת.

(ר"ל שאין לכם מופתים אמתיים לבחון בם דברי הנביא, רק מופתים מתעים והקדמות כוזבות, אשר דומים כזיקים שאינם מאירים, רק משחירים פני המפיח בם):

 לכו באור אשכם – זה הקטן,

ובזיקות אשר בערתם – לכו וחקרו והתפלספו בשכליכם הקצר מהשיג אור האמת,

אבל בכל זאת מידי היתה זאת לכם למעצבה תשכבון – ר"ל בכל זאת אני נותן לכם הבטחה מידי

כי הגם שהדלקתם אור לא תשכבו בטח, כמו האיש ירא ה',

רק תשכבו בעוצב, כי תגששו כעיוור קיר הספקות, ולא תמצאו מרגוע לנפשכם:

 מלבי"םחלק באור המלים קדחי אש – פעל קדח נבדל מיתר לשונות הנרדפי' עמו כמו בער דלק ודומי',

במה שעקר הנחתו על האש היסודי המתגבר באדם שחפת וקדחת,

ואז גם הקרירות והלחות והשלג היסודי יעמדו נגדו,

וע"ז תפס פעל זה לק' (ס"ד) שצייר תבערת האש מבין הררי שלג, ומזה כי אש קדחה באפי,

וכן פה על מבעיר עצים לחים, שהאש קודח חלקי המים, ועי"כ יאזרו זיקות וניצוצות כאזור סביב:

 למעצבה תשכבון – דוגמתו נקשר בלמ"ד. והשכבתים לבטח, (הושע ב' כ'):

 


 

Print Friendly, PDF & Email

3 תגובות על “ישעיה פרק סו”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. Avatar גדי הרוש הגיב:

    ערב טוב!
    אני ממש מודה לרב על השיעורים הנפלאים ומכל שיעור מתפעל מחדש.
    בספר מלכים ב' חסרים מספר פרקים בטקסט (יש בשמיעה)
    האם יושלמו?
    תודה רבה

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב