ישעיה

ישעיהו פרק סא

(א) רוּחַ אֲדֹנָי יֱדֹוִד עָלָי יַעַן מָשַׁח יְדֹוָד אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ:

רש"י יען משח – אין משיחה זו אלא לשון שררה וגדולה.

לקרוא לשבויים דרור – כלומר לבשר להם בשורת הגאולה. פקח קוח – פקח את מלקוחם ושבים והתירם:

רד"ק רוח ה' עלי – אלה הם דברי הנביא על עצמו, רוצה לומר כי הבשורות הטובות שאמר ושעתיד לומר,

רוח הנבואה מאת ה' היא ששרתה עליו, ושלחו האל לבשר בהם ישראל העתידים להיות בגלות זמן ארוך, וימצאו אלה הנחמות כתובות ולא יתיאשו מן הגאולה,

כי מפי ה' הם אלה הנחמות ששלחני לאומרם ולכתבם לבשר בהם בני הגלות שהם ענוים ונשברי לב כי סובלים הגלות לשם ה', ואלו רצו להפרם מיחודו ומתורתו היו כאחד מהעמים אשר הם ברשותם,

וטעם 'משח', ריבה וגידל ומינה אותי להיות שליח באלה הנחמות, וכן ומשחת את חזאל, תמשח לנביא תחתיך, אל תגעו במשיחי,

ולפי שמנוי המלכים הוא על ידי משיחה נאמר למנוי אחר לשון משיחה, ואף על פי שאין שם משיחה,

ופירוש יען בעבור, כי אפשר שתשרה עליו רוח נבואה ולא ימנה אותו להיות שליח לבשר בנבואה ההיא אחרים,

לפיכך אמר רוח ה' עלי יען משח אותי, כלומר מה שאני אומר ברוח נבואה שהיתה עלי בעבור כי האל מנה אותי לזה להיות שליח לבשר ענוים לחבש לנשברי לב:

 פקח קוח – שתי מלות וענינה מלה אחת, ופירוש פתוח המאסר,

ויש לפרשו כענין שתי מלות ושיקראו לאסירים פקח, רוצה לומר שיפתחו ממאסרם, וכן יקראו להם קוח, ר"ל שילקחו מהגלות,

ואאז"ל פירש כי שם המאסר קוח לפי שהם נלקחים ונכלאים בו,

כאלו אמר פתחו בית המאסר ויצאו האסירים, ויונתן תרגם ולדאסירים אתגלו לנהור:

מלבי"ם רוח ה' עלי – אשר אני אומר קומי אורי, אני אומר ברוח ה' החופף עלי לבשר הישועה העתידה,

יען משח ה' אותי – ר"ל כי יש שתי כתות א] ענוים הבלתי מתרעמים כלל רק מצפים לישועה ולהם א"צ שליחות מיוחד להוכיחם, רק ה' משח אותי משיחה של גדולה שאני אהיה המבשר.

ב] יש נשברי לב – הבלתי חוכים לישועה העתידה, רק לבם נשבר ונדכה על ההוה ומשתוממים על הצרות, להם שלחני בשליחות מיוחד לחבש שבר לבם להוכיח אותם בל יתיאשו כי יש תקוה:

 לקרא – אומר כי ה' שלחו לבשר שלשה ענינים.

(ענין א') הגאולה העתידה, שיגאלו מיד העכו"ם, והנה יש שהם רק שבויים בשבי ויבשר כי יקרא לשבוים דרור, ויש שהם אסורים בזיקים, יבשר כי גם לאסורים יקרא פקח קוח להתיר אסוריהם:

 

(ב) לִקְרֹא שְׁנַת רָצוֹן לַידֹוָד וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ לְנַחֵם כָּל אֲבֵלִים:

רש"י שנת רצון – שנת פיוס ורצוי:

 רד"ק לקרא שנת רצון – שנת הגאולה שהיא שנת רצון כמו שכתוב וברצוני נחמתיך

אבל שנות הגלות היו שנות קצף, כמו שאמר כי בקצפי הכיתיך:

 ויום נקם – הוא יום גוג ומגוג שינקם ה' בהם ובזה ינחם האל כל אבלים,

ואחר כך פירש מי הם האבלים ואמר לאבלי ציון:

מלבי"ם לקרא – (ענין הב') שיבשר הגמול והעונש המיועד לצדיקים ולרשעים,

לקרא שנת רצון לה' – שהוא מדת הרחמים אשר ירצה את עמו לשלם שכרם,

וגם יום נקם לאלהינו הוא המדת הדין שינקום בעכו"ם, (הישועה תמשך כל השנה והנקם יהיה ביום אחד כי יפלו בנופלים וכן לקמן ס"ג ד').

(ענין הג') שיבשר כי ינחמם ה' גם על העבר על הרע שסבלו והטוב שאבדו,

וגם לנחם כל אבלים – עתה מבאר כי התנחומים על העבר יהיה בשלשה ענינים:

 

(ג) לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק מַטַּע יְדֹוָד לְהִתְפָּאֵר:

רש"י אילי הצדק – לשון אילנות כמו (ישעיה ב) מאילים אשר חמדתם ומטע ה' יורה עליו:

רד"ק לשום, פאר תחת אפר – כי מנהג האבל לשום אפר בראשו:

 שמן ששון – וכן שמן ששון מחבריך, וזה גלה על חברו פאר תחת אפר:

 מעטה תהלה – הוא משל, כי אין מעטה תהלה הפך רוח כהה אם לא יהיה דרך משל,

כי מצאנו גם כן מעטה ולבישה ברוח, כמו ורוח לבשה את עמשאי,

שמן ששון תחת אבל, כי האבל אינו סך שמן, כמו שאמר בדבר התקועית:

 כהה – תאר לנקבה, וכן והיא כהה, פי' רוח קצרה וחלושה, וכן וכהתה כל רוח כי רוח ישראל קצרה בגלות:

 אילי הצדק – כמו אלני, כמו שאמר מטע ה', כמו כי יבושו מאלים:

מצודות דוד שמן ששון – כי לפעמים מושחים בשמן לרפאות המכה לכן אמר שמן ששון העשוי להתענג.

מלבי"ם לשום לאבלי ציון – להשיב להם תחת האבל ג' דברים, כי האבל יתגנה ויתבזה מצד ג' ענינים.

א] מצד מקומו אשר הוא יושב על האפר ומעולל בעפר קרנו, ואתן להם פאר תחת אפר

ב] מצד בחירתו מצד הענינים שיתנהג בם לצורך האבילות שלא ירחץ ולא יסוך בשמן,

הנה אתן להם שמן ששון תחת אבל – תחת שמצד האבל לא סכו בשמן יסוכו עתה בשמן ששון,

שמן הטוב שסכים בו לסימן ששון ומשתה ויום טוב.

ג] מצד הרוח הפנימי שלבו דואג ורוחו כהה אורו ושפל בקרבו, אתן להם תחת רוח כהה מעטה תהלהשיתהללו בעצמם מרוב התנשאות הרוח עד שיהללו עצמם בשער בת רבים,

וקרא להם – היו רגילים לנטוע אילנות כמו אלה ואלון שיהיו מיוחדים על רושמים מונחים, כמו אילני החפשית, וכדומה.

ויש אילנות שנוטעים להיות רושם ואות אל הצדק שיעשו צדק בין אדם לחברו והיו מתקבצים סביב האלים האלה לאות לפעול צדק,

הנה יקראו את ישראל, שהם אילי הצדק אשר נטע ה' להתפאר שישלחו פארות ובדים למרחוק, שמישראל יתפאר ויסתעף הצדק לעשות בדים וסעיפים:

 מלבי"םחלק באור המלים שמן ששון – גדר שם ששון בארתי (למעלה ל"ה א') ולכן הוא נגד אבל, וכן לקמן (ס"ו י'):

[הששון, גדרו הסימנים החיצונים שיעשה להוראת השמחה ויו"ט כמו משוש כנור, משוש תופים, שמן ששון. והפוכו הסימנים שיעשו לסימן אבל שמן ששון תחת אבל (לק' ס"ג)],

רוח כהה – הוא מחשך אור הפנימי ושמחת הנפש, והפוכו תהלה שכולל גם מושג ההארה, הלל בן שחר:

 איל הצדק – אילנות, כמו כי יבושו מאלים, ועז"א מטע ה':

 להתפאר – מענין פארות כמו למעלה (ס' כ"א):

 

(ד) וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב שֹׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר:

רד"ק ובנו חרבות עולם – בזה אין בו ממך אלא באותו של מעלה בפרשת קרא בגרון ובנו ממך חרבות עולם,

וכן מתחלף בשאר המלות, ופי' ובנו ישראל אילי הצדק שזכר חרבות עולם שהיו חרבות מזמן רב:

 שממות ראשונים – שהיו שוממות מדורות הראשונים הם יקוממו אותם:

 וחדשו ערי חרב – אותן הערים שהיו חרבות יחדשו אותם, והפסוק כפול במלות שונות:

מלבי"ם ובנו – האלים האלה יבנו חרבות עולם, כאילו מן העצים והפארות של אילי הצדק יבנו חרבות עולם

וגם שממות ראשונים – (השוממים בהחלט שהיא יותר מחורבה) יקוממו – האלים יקוממו אותם,

ולא שיתקנו החורבה בתיקון לבד כבית ישן שמתקנים אותו,

רק וחדשו ערי חרביחדשו אותם בבנינים חדשים עד שלא יוכר שהיו חרבות מעולם,

גם יחדשו השממות שנעשו בכל דור

(הנמשל שיבנו חורבות האמונות ושוממות הדעות, עד שהאמונות הכוזבות, בין אשר השתרשו מימי קדם, בין אשר נתחדשו בהמשך הזמן

יתוקנו ע"י אילי צדק האלה ע"י נטיעות ה' אשר ילמדו דרכיו אורחותיו חקיו ותורותיו ומשפטיו):

 מלבי"םחלק באור המלים חרבות, שממות – יש חורבה שאינה שוממה, כמו עיר שחרבו חומותיה ונמצאו דיורים בתוכה, ושדי תבואה בתוכה,

שע"כ אמר לחורבות השוממות (יחז' ל"ו ד') ונושבו הערים והחרבות תבנינה (שם י') ועיין למעלה (מ"ט י"ט):

 

(ה) וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם:

רש"י אכריכם – מנהיגי המחרישה:

 רד"ק ועמדו זרים – ועמדו מעצמם יקומו ממקומם ויבאו לעבוד אתכם ורעו צאנכם:

 אכריכם – עובדי שדותיכם:

 וכורמיכם – עובדי כרמיכ':

מלבי"ם ועמדו זרים – הזר יקרא גם הבן עיר אם הוא מעם או משפחה אחרת,

והנכרי הוא מארץ רחוקה,

הזרים ירעו הצאן – כי לא יעזבו הצאן על יד בן נכר, ובני נכר יהיו אכרים וכורמים – עובדי האדמה:

 מלבי"םחלק באור המלים זרים, ובני נכר – עי' הבדלם למעלה (כ"ח כ"א):

 

(ו) וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי יְדֹוָד תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ:

רש"י כהני ה' – נשיאי הקב"ה. חיל גוים – נכסי פלחי כוכביא. תתימרו – אתם תכנסו תחתיהם בכבוד שנטלו עד הנה:

 רד"ק ואתם – לא תהיו צריכים לעבוד עבודתכם כי בני נכר יעשו אותה ותהיו פנוים לעבוד את השם,

כמו הכהנים שהיו מוכנים ומזומנים לעבודת בית המקדש כן תהיו פנוים מעסקי העולם ותתעסקו בתורת אלהים ובדברי חכמה לדעת את ה':

 חיל גוים תאכלו – וזה מלבד שיעבדו אתכם בארצם יביאו לכם למנחה זהב וכסף וכל טוב מארצם,

והחכם ר' אברהם ב"ע פירש והנה יהיו העכו"ם כנגד [-לעומת] ישראל כישראל כנגד בני אהרן הכהנים, על כן חיל עכו"ם כנגד המעשר:

 תתימרותתגדלו ותתרוממו בכבודם שהוא ממונם:

 תתימרוהיו"ד תחת אל"ף וכן וה' האמירך היום, וי"ת תתפנקון:

מלבי"ם ואתם – רצונו שיהיה ערך ישראל נגד עכו"ם, כערך הכהן מזרע אהרן נגד העם כולו [כ"פ הראב"ע הביאו הרד"ק]

כמו שהכהן לא עסק בעבודת אדמה ומרעה צאן, רק העם הספיקו צרכיו ע"י כ"ד מתנות כהונה,

כן ישראל יהיו עובדי ה' והעכו"ם יספיקו צרכיהם ישמרו צאנם ואדמתם,

כהני ה' תקראו – שם כהן הוא שם היחוס המיוחד לזרע אהרן על שראוים לכהונת עבודת הקדש,

ובכ"ז לא נקרא משרת ה' רק כהן העובד ה' לא כהן העוסק בצרכי חול, אומר אתם כהני ה' תקראו, זה יהיה שמכם שם הכבוד,

וגם יאמר לכם שאתם משרתי אלהינו – עובדים עבודתו. וכמו שהכהן היה לו ב' מעלות,

א] שנטל תרומות ומעשרות כן חיל גוים תאכלו

ב] שהיו מכבדים אותו לפתוח ראשון ולברך ראשון כן בכבודם תתימרו – ותתאמרו ותשתבחו.

כולם יחלקו לכם כבוד:

 מלבי"ם חלק באור המלים כהני משרתי – עיין בפנים, וכן תמצא משרת תואר מוגבל אל שם כהן. הכהנים המשרתים, (נחמי' י'. יואל א' ט' י"ג. ב' י"ז):      תתימרו – כמו תתאמרו, את ה' האמרת היום:

 

(ז) תַּחַת בָּשְׁתְּכֶם מִשְׁנֶה וּכְלִמָּה יָרֹנּוּ חֶלְקָם לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ שִׂמְחַת עוֹלָם תִּהְיֶה לָהֶם:

רש"י תחת בשתכם – שהיה מִשְׁנֶה אף הם כלמה ירונו תמיד חלקם,

כלו' תחת אשר עד הנה תמיד עמי היו רוננים כלמה חלקם יש רנה שהוא אבל כמו (איכה ב) קומי רוני בלילה וכמו (מלכים א' כב) ותעבור הרנה דאחאב:

 רד"ק תחת בשתכם – שהייתם בגלות לבשת ולחרפה ותחת אותו הבשת יהיה לכם הפכו והוא הכבוד על פי שנים שהיה לכם בשת יהיה לכם כבוד,

ויונתן תרגם חלף דבהתתון ואתכנעתון על חד תרין בטבוון די אמרתי אייתי לכון:

 וכלימה ירונו חלקם – תחת שזכר עומד במקום שנים, ותחת כלימה שהיה להם בגלות ירונו בחלקם הטוב שאתן להם, וי"ת ויתבהתון עממיא דהוו משתבחין בחולקהון:

 לכן בארצם משנה יירשו – ולא יצטרכו לצאת מארצם לסחורה להרויח ממון

כי בארצם יירשו מטוב העולם משנה ממה שהיה להם ואותה השמחה תהיה להם לעולם שלא תפסק:

מלבי"ם תחת בשתכם – (הבושה היא מעצמו והכלמה היא מאחרים),

תחת בשתכם שהיה להם בושה בעצמכם על שאבדתם כל חמדה (תתאמרו) משנה – תקבלו כבוד כפול,

(ותחת) כלימהמאחרים שנכלמתם על אורך הגלות,

ירנו חלקם – אלה שהכלימו אותם הם עצמם ירונו שירים ורננות על חלקם של ישראל (כמו שרנו תחלה עליהם שירי חרפה ובוז) יאמרו ברינתם ושיריהם לאמר,

לכן – תחת הבושה עתה בארצם משנה יירשו – כי יירשו ארץ שלשת עממים נוסף על השבעה שירשו מקודם, ותחת הכלמה על ארך גלותם עתה שמחת עולם תהיה להם – וזה ישקל בפלס נגד אורך הגלות:

 מלבי"םחלק באור המלים בשתכם, וכלמה – הבדלם מבואר למעלה (ל' ג') ותתימרו שבפסוק הקודם נמשך לפה, תתימרו משנה, וכן מלת תחת נמשך גם לכלמה:

 

(ח) כִּי אֲנִי יְדֹוָד אֹהֵב מִשְׁפָּט שׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה וְנָתַתִּי פְעֻלָּתָם בֶּאֱמֶת וּבְרִית עוֹלָם אֶכְרוֹת לָהֶם:

רש"י כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה – לכך אינו מקבל עולות העכו"ם שכולן גזל.

ונתתי פעולתם – של ישראל שתהא באמת או ונתתי פעולתם שפעלו שכר שסבלו גידופי העכו"ם על כבודי באמת:

רד"ק כי אני ה' אוהב משפט – נותן טעם למה שאמר שיתן להם משנה, אמר כי אני אוהב משפט, וזה יהיה עול ולא משפט,

כי ישראל שהם מבחר הגוים ואשר דבקו בה' כל ימיהם וארכו להם ימי הגלות והרעה אם לא יהיה להם עוד תקוה לא יהיה משפט,

ואני ה' אוהב משפט, אוהב שיעשו אותו בני האדם כל שכן שאעשהו אני כי אפי' בעבודתי אני שונא גזל,

וזהו בעולה כמו שאמר והבאתם גזול,

אם כן על כל פנים כיון שאני אוהב משפט ושונא הפכו שהוא גזל צריך שאגמול להם תחת גלותם ורעתם רב טובה כפליים מה שהיה להם ברעה כי הכל סבלו לשמי,

לפיכך ונתתי פעלתם באמת שכר פעלתם שפעלו ועשו לשמי אתן להם באמת

וברית עולם שלא יהיה לו הפסק אכרות להם לא כברית אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים שהיה לו הפסק:

מלבי"ם כי אני ה' אהב משפט – ומוכרח שכמו שנמשכה הגלות זמן ארוך כן אשמחם בתשועה נצחיית, ואני שנא גזל אף בקרבן עולה – כמ"ש והבאתם גזול,

ומוכרח שאשיב להם גזילת ארצם עם פירות ושבח, ולכן בארצם משנה יירשו ונתתי פעלתם באמת

יען שאני אוהב משפט, וגם בריתי יהיה לנצח:

 

(ט) וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְדֹוָד:

רד"ק ונודע בגוים – כשילכו בארצות הגוים לטייל או לסחורה

אף על פי שלא יצטרכו יהיו נודעים ונכרים לרוב הכבוד והגדולה שיהיה להם

וילכו בבגדי חופש ורקמה יאמרו עליהם אלו בני ישראל הם אלו זרע ברך ה' הם,

ובאמרם ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים,

כי הם הבחורים הם שילכו לתאותם לראות ארצות העכו"ם:

מלבי"ם ונודע – זרעם יהיו נודעים בגוים לשם ותהלה,

ולא לבד זרעם הגדולים כי גם צאצאיהםהקטנים.

ולא לבד בגוים עכו"ם הפחותים כי גם בתוך העמיםהחשובים,

יהיו נודעים בשם עד שכל רואיהם יכירום לאמר עליהם שהם הם הזרע אשר ברך ה',

כי יהיו מצויינים בהדרת קדש:

(י) שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּידֹוָד תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ:

רש"י כחתן – אשר ילבש לבושי פאר ככהן גדול. וככלה תעדה כליהתכשיטיה:

רד"ק שוש אשיש בה' – אלה הם דברי ירושלם לדעת המתרגם שתרגם אמרת ירושלם מחדא אחדי במימרא דה', או הם דברי ישראל בשובם מהגלות,

וכתב אדוני אבי ז"ל, בה'- במדת רחמים, באלהי – במדת הדין, ועל כן כפל שוש אשיש, ועוד כי כאשר זכר מדת רחמים הגוף והנפש שמחים אך במדת הדין תגל הנפש שהיא עליונית ומקבלת יסורין יותר מהגוף:

 בגדי ישע מעיל צדקה – דרך משל, והבגדים הם שילבש אותם האדם והמעיל הוא שיתעטף בו,

לפיכך אמר יעטני על מעיל:

 יכהן פאר – יגדיל פארו בלבושים נאים, כי הכהן שהוא עובד האל הוא ראש העם וגדולה, לפיכך נאמרה הגדולה בלשון כהונה,

וכן ובני דוד כהנים היו, ויונתן תרגם כחתנא דמצלח בגנוניה וככהנא רבא דמתקן בלבושוהי:

 כלים – כלי תכשיטים וקשוריה:

מלבי"ם שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי – השישה היא הפעולות החיצונות שיעשו להוראת השמחה,

והגיל היא גילה הלביית על טובה חדשה שלא קוה עליה עד עתה.

וכן יש הבדל בין ה' ובין אלהי, כי אלהי מורה ההשגחה הפרטיית המיוחדת,

אומר אני אשיש – בגלוי בה' – שהוא בורא כל,

ואגיל – עוד גילה חדשה בלבבי מצד שיתגלה לי שהוא אלהי – המיוחד לי בהשגחתו,

ומפרש, כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני – הבגד ילך בו האדם מלמטה והוא תפור כמדתו,

והמעיל עשוי לעטות ולהתעטף בו על בגדיו, ואינו תפור למדת האדם,

מציין א] שה' ילביש אותי את ישועתו והיא תהיה לי כבגד מלמטה תפור למדתי,

שתהיה הישועה פרטית מיוחדת לי לבד,

ב] שמלבד הישועה שיושיעני יכירו כל העמים את צדקתי, ויכירו על ידי דת האמת והאמונה האמתיית ועכו"ם ישליכו את עצביהם, ובזה מעיל צדקה יעטני, זה יהיה כמעיל שאעטה אותו על כל הבגדים.

ועל הישועה, שיראו כולם צדקתי שיתראה אז לעיני כל, וזה יהיה ג"כ כמעיל בשני פנים,

א] מצד שיתראה בגלוי לעיני כל,

ב] שאינו תפור למדתי כי תכלית התגלות הצדקה יהיה שיכירו כל עכו"ם אמונת ה'.

וזה מגביל נגד שוש אשיש בה' מפרש כי הלבישני בגדי ישע,

ונגד תגל נפשי באלהי המיוחד לי עפ"י מעשי וצדקתי זה יהיה ע"י שיעטני מעיל צדקה שהכל יראו שהוא אלהי מיוחד לי ע"י צדקתי,

ומבאר כחתן – הדלתות מגבילים, כי הלבישני בגדי ישע כחתן יכהן פאר – כי הישועה תהיה הבגד שאקבל מאתו מנחת שי ונדבה, ובזה ידמה כחתן אשר יכהן את הכלה בבגדי פאר שיתן לה מתנה מצדו:

 ומעיל צדקה יעטני ככלה תעדה כליה – ע"י המעיל צדקה שזה יהיה שלי מצד מעשי וצדקתי,

אדמה אנכי ככלה אשר תעדה כליה של עצמה נוסף על העדי והפאר שלו שכיהן אותה החתן,

כי כן המעיל הזה יהיה שלי עפ"י מעשי:

(יא) כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ כֵּן אֲדֹנָי יֱדֹוִד יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה נֶגֶד כָּל הַגּוֹיִם:

רד"ק כי כארץ – ועוד המשיל ישועת ישראל לארץ שתוציא צמחה, כי היה הגרגיר בארץ נפסד ונשחת ואחר כך יצמח ויתחדש וישוב למה שהיה ויותר טוב ויפה בחדושו,

כי ברוב החדש טוב מן הישן ועוד כי מגרגיר אחד יצאו כמה גרגירים,

כן ישראל היו ימים רבים בגלות נשחתים ונפסדים וכמעט אבדה תקותם ויצמחו בהגיע עת הגאולה ויפרו וירבו ויוסיפו על מה שהיו במספר ובכבוד ובגדולה יותר ממה שהיו כפלי כפליים,

ועוד המשיל אותם לגנה שתצמיח זרועיה זו אחר זו שאין הירקות צומחין כאחד אלא לפי עתי השנה ויתחדשו בה צמחים לפי עתי השנה,

כן ישראל תתחדש להם טובה אחר טובה וזה יהיה נגד כל העכו"ם כי כולם ידעו ויכירו בטובתם שהיא גדולה על כל הטובות שבעולם:

 זרועיה – שם על כל זרע זרוע תואר

ואדוני אבי ז"ל פירש כי מקצת הטובה הם מאת הבורא יתברך והוא משל כארץ תוציא צמחם מעצמה בלא זריעה, ומקצתם שישראל זרעו בטובות שעשו

והוא משל כגנה זרועיה תצמיח שזורעים אותה ומצמחת כן יצמיח צדקה מאתו ותהלה מזכיות ישראל:

מלבי"ם כי כארץ – מבאר שנית, כמו שיש הבדל בהוצאת הצמחים,

שהארץ הבלתי זרועה תוציא צמחה הגדל בה מעצמה, והגנה – הזרוע זרועיה תצמיח – תצמיח את הזרע שזרעו בה,

כן ה' אלהים יצמיח צדקה ותהלה. כארץ תוציא צמחהמעצמה כן יצמיח ה' – צדקה,

והוא הישע שלא יהיה ע"י זרע מעשינו רק יגדל מעצמו בחפץ ה' אשר יעשה מצד הצדקה העליונה שגדרה הוא המעשים שיעשה שלא מצד הזכות רק בחסד,

וכגנה זרועיה תצמיח כן יצמיח ה' תהלה נגד כל הגוים – כמו שזרע הגנה יתהלל בו הזורע כי זרע וקצר לפי יגיעתו,

כן מזה הצד שמעיל צדקה יעטני נתהלל לעיני כל הגוים במעשינו הטובים:

 מלבי"םחלק באור המלים צדקה – שאצל ה' הוא אשר יעשה לפי החסד בכח הצדקה העליונה כנ"ל (נ"ט ט"ז):


 

Print Friendly, PDF & Email

3 תגובות על “ישעיה פרק סו”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. Avatar גדי הרוש הגיב:

    ערב טוב!
    אני ממש מודה לרב על השיעורים הנפלאים ומכל שיעור מתפעל מחדש.
    בספר מלכים ב' חסרים מספר פרקים בטקסט (יש בשמיעה)
    האם יושלמו?
    תודה רבה

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב