ישעיה

ישעיהו פרק סד

(א) כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים מַיִם תִּבְעֶה אֵשׁ לְהוֹדִיעַ שִׁמְךָ לְצָרֶיךָ מִפָּנֶיךָ גּוֹיִם יִרְגָּזוּ:

רש"י כקדוח אש – את דבר הנימס מלפניו, וכאשר המים תבעה האש – כשתתן גחלת או מתכת במים יעלו המים אבעבועות, כל זה עשית במצרים ויהי ברד ואש מתלקחת בתוכה (שמות ט)

אבל י"ת כקדוח אש המסים על אליהו בהר הכרמל שנאמ' בו גם המים אשר בתעלה לחכה (מלכים א טו).

רד"ק כקדוח אש המסים – המסים שם שרשו מסס והיתה הסמך ראויה להדגש בחסרון הכפל אלא שבא הנח תמורת הדגש והאחד מן המסים המס,

ואש גדול וחזק יקרא אש המסים שממיס כל דבר כן היה האש ההוא על הר סיני:

 כקדוח – ענין בעירה ושריפה, כמו כי אש קדחה באפי, כי אש קדחתם,

והיתה אש שתבעה מים כי האש היתה בהר ומים היו בהר הנה היו המים רותחים והיה ההר עשן כלו בין מקום האש בין מקום המים, כי המים הרותחין יעלו עשן

וכל זה להודיע שמך לצריך שאינם יודעים שמך ולא היו מכירים בך ועל ידי הנוראות הודעת להם כי יש אדון בעולם ומנהיג יעשה בכל כרצונו יבעיר ההרים שלא כמנהג וטבע העולם,

ובעבור שרגזו גוים מפניך כאשר רגזו ההרים שאותו היום נשמע ונודע בעולם:

 מים תבעה אש – אש הוא הפועל, ועל אף על פי שבא אחרון, והמים הוא הנפעל אע"פ שבא ראשון,

כי הדבר מבואר כי האש תרתיח המים ואין לטעות בו לפיכך לא הקפידו בראשון ובאחרון:

 תבעה – ענין רתיחה, לפי שהמים ברתיחתם יעלו אבעבועות נאמר בזה הלשון,

ויש לפרש הענין הזה כלו דרך משל על המלחמות שנלחם האל בעבור ישראל באויביהם,

ואמר קרעת שמים וירדת על דרך הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא, וכן ההרים משל על הגדולים,

והאש כמו שאמר והיו עמים משרפות סיד:

מלבי"ם כקדח – רוח האלהי מתנוססת על דבריו הקודמים אשר אמר,

לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו – ומחזה נוראה משוטטת עתה נגד עיניו,

איך אש אכלה אש אדיר מהררי טרף ירדו משמים, ההרים יזולו הצורים ימוגו העמקים יתבקעו,

כהמס דונג מפני אש, ומחזה ציור ההרים הגדולים המריקים אש, ועל ראשם מכוסה בשלג,

היא התמונה אשר רואה עתה, איך ההר מוריק אש וגפרית ואבני אלגביש,

והשלג והקרח אשר עליו יקדוח ויתחמם, וימס למים,

המים האלה מבעבעים מן האש הנורא הזה וירתיחו ויתלהבו נוראות,

אומר בעת אשר ההרים נזולו – בעת יקדח האש המסים – עת האש יחמם הדברים הנמסים שהם השלג והקרח שעל ראש ההר, אז מים תבעה אש – אז תבעבע האש, ותרתיח כסיר את המים,

כל זאת תעשה כדי להודיע שמך לצריך, למען מפניך גוים ירגזו:

 מלבי"םחלק באור המלים כקדח. – הכ"ף הוא כ"ף הזמן, כמו כהתימך לשוד תושד. ופעל קדח בארתי למעלה (נו"ן י"א) שבא על התחממות הלחים הטמונים בחלקי הדברים המוקפאים:

 והמסים – ר"ל דברי' הנמסים:  

ותבעה – מענין אבעבועות, בעת יקדח כשלג האש תבעבע את המים:

 

(ב) בַּעֲשׂוֹתְךָ נוֹרָאוֹת לֹא נְקַוֶּה יָרַדְתָּ מִפָּנֶיךָ הָרִים נָזֹלּוּ:

רש"י בעשותך – במצרים ובכל האויבים נוראות אשר לא היינו מקוים שתעשה לנו כל אותן נוראות שלא היינו הגונים לכך. ירדת – להר סיני אז מפניך הרים נזולו כך פי' דונש בן לברט:

 רד"ק בעשותך – לא נקוה הנוראות הגדולות שהיית עושה עמנו לא היינו מקוים להם שתעשה בעבורנו כל כך נוראות שתרד בעבורנו ויזלו הרים מפניך:

מלבי"ם בעשותך – מדוע לא תעשה כן עתה, הלא כבר עשית זאת בימי קדם,

הלא בעשותך נוראות בעת אשר לא נקוה – הלא בעת ההיא בימי קדם עדיין לא היינו מקוים על נוראות כאלה,

ומ"מ אף שעשית נוראות אשר לא קוינו עליהם מ"מ ירדת אז ומפניך הרים נזלו:

 

(ג) וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ:

רש"י ומעולם לא שמעו – כאותן נוראות שנעשות לאחת מכל העכו"ם לפני כן

וגם עין לא ראתה אלהים אחר זולתך אשר יעשה האלהים למחכה לו מה שעשית אתה למחכה לך

כך שמעתי מר' יוסי והנאני,

אבל רבותינו שאמרו כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה וגו' משמעו עין שום נביא לא ראתה את אשר יעשה הקב"ה למחכה לו זולתי עיניך אתה אלהים:

 רד"ק ומעולם לא שמעו – אומות העולם ולא האזינו הנוראות שעשית עמנו ולא שמעו ולא ראו:

 אלהים זולתך – ר"ל שום אלוה זולתך שיעשה למחכה לו מה שעשית אתה למחכה לך,

ובדברי רבותינו ז"ל אמר שמואל כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו:

מלבי"ם ומעולם – מוסב על הקודם, הלא בעשותך נוראות לא נקוה [אשר לא קיוינו להם],

נוראות אשר מעולם לא שמעו ואף לא האזינו – נוראות כאלה

ואף עין לא ראתה – אתה אלהים זולתך

הלא אז בעת ההיא שעדן לא קוינו אל נוראות כאלה ועדן לא שמע אזן

וזולתך אלהים לא ראה עוד עין נוראות כאלה ומ"מ עשית אז נוראות כאלה, וירדת אז ומפניך הרים נזולו,

וא"כ הלא כ"ש וק"ו כי יעשה למחכה לו –

כל שכן שצריך לעשות נוראות כאלה להדור הזה שחכה לו וקוה אל נוראות כאלה, וכבר שמע וראה אותם:

 מלבי"םחלק באור המלים אלהים – בא לקריאה. אתה אלהים, ומ"ש יעשה בנסתר,

ר"ל ומה יעשה מי שבכחו לעשות כזאת אל המחכה לו? הלא בהכרח יעשה לו גדולות מאלה.

ויש הבדל בין המקוה ובין חכה, המקוה אין לו הבטחה, והמחכה הוא בטוח שיהיה הדבר בזמן ידוע.

ור"ל הלא אז גם לא קוינו לכזאת וכ"ש שלא חיכנו, ואין צריך אתה לעשות גדולות מאלה אחר שעתה אנו לא לבד מקוים, כי גם אנו מחכים לנסים כאלה, כי הבטחת לנו לעשות פלאים בעתיד:

 

(ד) פָּגַעְתָּ אֶת שָׂשׂ וְעֹשֵׂה צֶדֶק בִּדְרָכֶיךָ יִזְכְּרוּךָ הֵן אַתָּה קָצַפְתָּ וַנֶּחֱטָא בָּהֶם עוֹלָם וְנִוָּשֵׁעַ:

רש"י פגעת את שש ועושה צדק – כמו ויפגע בו וימת (מלכים א' א ב) סילקת ממנו והרגת את הצדיקים שהיו ששים לעשות צדק לדרכי רחמיך היו מזכירים אותך בתפלתם.

הן אתה – כשקצפת עלינו על כל אשר היינו חוטאים בהם מעולם נושענו בתפלתם נושענו מעולם.

ונושע – לשון הווה:

רד"ק פגעת את שש ועשה צדק – י"א פגיעת המיתה, כלומר סלקת מן העולם הצדיקים שהיו ששים במצותיך ועושים צדק,

יש מפרשים פגעת קבלת תחנת הצדיקים, וכן לא אפגע אדם לא אקבל תחינת אדם עליהם,

ולשני הפירושים ענין הפסוק על דרך אבד חסיד מן הארץ,

אמר אותם הצדיקים שהיו עושים מצותיך בשמחה אינם בעולם עתה שיעמדו לנו בפרץ כמו שהיו עושים הראשונים:

 בדרכיך יזכירוך – היו זוכרים אותך בדרכיך שהם י"ג מדות כשהיית כועס על עמך בעונותם

היו הצדיקים עומדים לפניך כמו שעשה משה בדבר העגל ובדבר המרגלים,

אמר ה' ארך אפים ורב חסד נושא עון וגו' סלח נא לעון העם הזה וגו':

 הן אתה קצפת ונחטא – כשהיית קוצף עלינו בעבור שחטאנו לפניך:

 בהם עולם ונושע – בהם היינו סומכים כל ימי עולם, כלומר בכל דור ודור שהיו בהם צדיקים והיינו נושעים בהם שהיו מתפללין לפניך בעדינו

אבל עתה בגלות אפסו החסידים והצדיקים וכלנו אנחנו כטמא אין דבר אלא שתעשה אתם למען שמך:

 ונחטא – אחר שחטאנו, וכן וירם תולעים ויבאש, אחר שבאש, וכן ויבקע המים אחר שנבקעו המים:

מלבי"ם פגעת – אומר הלא בדרך הזה שהלכת אז, שקרעת שמים וירדת בימי קדם לעשות נוראות,

הלא פגעת בדרך הזה את מי הוא שש ועשה צדק – כי בלכתך בדרך כזה בדרך הנסיי,

היו פוגעים בך צדיקים שעשו צדקה בשמחה, שע"י שראו נסיך ששו לעשות צדק,

והם בדרכיך יזכרוך – שהזכירו אותך תמיד בדרכים הללו,

שבכל תפלותיהם הזכירו אותך במה שאתה עושה גדולות ונפלאות,

וגם בעת אשר אתה קצפת – בעת אשר ונחטא (יזכרוך) בהם – בדרכים הללו לעולם – ועי"כ ונושע

שבדרכים האלה הנסיים היו מזכירים אותך גם בתפלתם להעביר קצף ולכפר עון,

ותפלה זו היתה מועלת, כמו שהתפלל משה רבע"ה ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו ואמרו וכו' ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם וכו' ויאמר ה' סלחתי כדברך.

וכן בכל תפלותיו, (יזכרוך נמשך לשתים יזכרוך בהם עולם):

 מלבי"םחלק באור המלים פגעת את – פי' המפ' שהרג את הצדיקים אינו נכון,

כי פגיעה על הריגה נקשר עם ב' פגע בו,

אבל הוא מענין פגישה שנקשר עם את אם הוא דרך מקרה בלא כונה, כי תפגע שור אויבך, ויפגעו את משה, ונקשר עם ב' אם דרש וחפש אחריו, פן יפגעו בכם הרודפים:       ויזכרוך – נמשך לשתים, יזכרוך בהם עולם:

 

(ה) וַנְּהִי כַטָּמֵא כֻּלָּנוּ וּכְבֶגֶד עִדִּים כָּל צִדְקֹתֵינוּ וַנָּבֶל כֶּעָלֶה כֻּלָּנוּ וַעֲוֹנֵנוּ כָּרוּחַ יִשָּׂאֻנוּ:

רש"י ונהי כטמא – מאחר שנסתלקו הצדיקים ממנו.

וכבגד עדים – וכלבוש מרחק כבגד מאוס שהכל אומרים הסר, עדים תרגום של הסרה.

ונבל כעלה – ונכמוש כעלה פליישט"ר בלעז. ועוננו כרוח ישאנו – ובחובנא כרוחא איתנטילנ':

רד"ק ונהי כטמא, עדים – מתרגום ספחת עדיא, ויש מפרשים מתרגום הרה מעדיא,

כלומר כשתלד בגדיה מלוכלכים בדם,

ויש לפרש בגד סמרטוט ובלוי, וכן בדברי רבותינו ז"ל המשמשת בעדים עד שהוא נתון תחת הכר,

והענין אחד כי בגד מלוכלך הוא מוסר מהבריות, אמר אנחנו נשארנו בגלות כמו הדבר הטמא,

או כמו בגד עדים שהוא נמאס, כן כל צדקותינו אפילו הצדקות שאנו עושי' אינן רצויות אלא נמאסות כי אין אנחנו עושים אותם אלא להתפאר בהם ולהתגדל ולקנאת איש מרעהו,

ולפיכך ונבל כעלה כלנו כמו העלה שהוא נובל כן אנחנו נובלים כלנו,

וכמו הרוח שנושא העלה הנופל כן ישיאונו עונותינו לזרותינו בכל פאה,

ודקדוק מלת ונבל יש אומרים שהוא מבנין נפעל ומשפטו וננבל ובהעדר פ"א הפעל הועלה תנועתה על נו"ן איתן,

ויש אומרים שהוא מבנין הפעיל והיה משפט הבי"ת להדגש ובא הנח תמורת הדגש, כמו שבא במלת ויזד יעקב:

מלבי"ם ונהי – אבל עתה שאינך הולך בדרכים האלה הנסיים, ואינך יורד משמים ארץ לעשות נוראות,

לא תפגע ג"כ את שש ועושה צדק,

כי היינו כטמא כלנו – עד שהתרחקנו מן הקדש כטמא המוזהר מן הקדש והמקדש,

(גם היינו כטמא כולנו שאחד מטמא את חברו, ואין מי להזות עלינו מי חטאת אחר שכולנו טמאים כן אין מי שיחזיר אותנו בתשובה)

וכבגד עדים כל צדקתינו – גם המצות שאנו עושים דומים כבגד שנעשה רק לעדי ותכשיט,

שאנו עושים רק להתפאר בהם לא להתלבש שיהיה קנין חזק בנפשנו,

ונבל כעלה כלנוהעץ והפרי לא יבול רק העלה שהוא רק טפלה וחלושה כן אין בנו פרי צדקה ומע"ט,

ועי"כ עוננו כרוח ישאנו – כאשר ישא הרוח את העלה הנובל

(ר"ל כי מי שיש בידו תורה ומע"ט דומה לאילן ששרשיו מרובים שכל הרוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו,

כי אם הוא חזק באמונתו, לא ישאהו רוח התאוה לחטא,

והוא חזק נגד הרוח הלביי, המעלה ציורים רעים על הלב, כי השכל כקיר חזק בפני הרוח הזה לא יעבור בו,

אבל אחר שאנו כעלה נובלת אין בנו פנימית אמונה ומצות,

עונינו ישאונו, ע"י הרוח הנושב וסוער בחגוי הנפש ונושא אבק ועפר לכסות שמשה):

 מלבי"ם  חלק באור המלים בגד עדים, לתכשיט – וכן פרשתי מעדה בגד ביום קרה, כי העדי אינו מחמם:

 

(ו) וְאֵין קוֹרֵא בְשִׁמְךָ מִתְעוֹרֵר לְהַחֲזִיק בָּךְ כִּי הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ מִמֶּנּוּ וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד עֲוֹנֵנוּ:

רש"י מתעורר – כמו מתגבר על יצרו. ותמוגנו – ותניענו:

 רד"ק ואין קורא בשמך – כמו שהיו חסידים הראשונים עושים:

 מתעורר – ואין מתעורר, ו'אין' שזכר עומד במקום שנים:

 להחזיק בך – במצותיך ובדרכיך:

 כי הסתרת פניך – כי כענין כאשר, כמו כי תוליד בנים,

אמר כאשר הסתרת פניך ותמוגגינו ביד עונינו אין קורא בשמך:

 מתעורר להחזיק בך – כמו שהיו עושים הראשונים שהיו עומדים בפרץ לפניך:

 ותמוגגנו – ענין המסיסה ואמר ביד עונינו כי לא אתה עשית אלא עונינו:

מלבי"ם ואין קורא בשמך – אין עוד נביא וחוזה שיקרא את העם בשמך להחזירם בתשובה,

או שימצא לכל הפחות מי שיתעורר בעצמו להחזיק בך – ע"י עזר אלהי שהופיע על יחידים

כמו שהיה באבות הראשונים,

כי הסתרת פניך ממנולגמרי ועי"כ ותמוגנו ביד – עוננו אנו נמוגים והולכים:

 

(ז) וְעַתָּה יְדֹוָד אָבִינוּ אָתָּה אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ:

רד"ק ועתה ה' – אע"פ שחטאנו לפניך אנחנו בניך ואתה אבינו והאב לא יזנח הבן ואע"פ שחטא לו,

והנה אנחנו החומר ואתה יוצרינו והיוצר ישנה החומר מכלי לכלי כאשר ישר בעיני היוצר, כן אנחנו בידך

ולא כן שאר העכו"ם, כי אין השגחתך עליהם תמידה,

אבל אנחנו בידך כחומר ביד היוצר שעיניו תמיד כחומר ועושה כלי, ואם לא ישר בעיניו ישוב ועשהו כלי אחר,

כן אתה עיניך בנו תמיד ופוקד מעשינו ואם חטאנו וקצפת עלינו והנה אנחנו כלי נשחת שוב ועשנו כלי אחר:

ואל תזכור לעד עונינו והבט כי עמך כלנו – ואע"פ שחטאנו לא יצאנו מתחת רשותך ולא עזבנו שמך הגדול

ולא פנינו אל אלהים אחרים לפיכך העבר עונינו ורחם עלינו:

מלבי"ם ועתה – פה סוף התלונה שהתחיל במ"ש ויזכור ימי עולם, אם אנו חוטאים ע"י שסלקת שכינתך מקרבנו, הלא אתה אבינו – וראוי לאב לרחם על בניו,

והלא אנחנו החמר – אנו דומים כחומר ביד היוצר המוכן לקבל כל צורה ע"י היוצר כמ"ש הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל רגע אדבר וכו' ושב הגוי וכו' ונחמתי וכו',

ואנו מוכנים לקבל מוסר ותוכחה אם תחזיר אלהותך עלינו וא"כ אתה הגורם,

וגם הלא מעשה ידך כלנו – ולא ירצה הפועל בהשחתת מעשה ידיו, וא"כ אנו מבקשים:

 

 (ח) אַל תִּקְצֹף יְדֹוָד עַד מְאֹד וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן הֵן הַבֶּט נָא עַמְּךָ כֻלָּנוּ:

מלבי"ם אל תקצף ה' עד מאד – שלא יהיה הקצף גדול באיכותו,

וגם אל לעד תזכר עון – שלא יתמיד הקצף, כי הן הבט נא עמך כלנואנחנו עמך מצפים אליך, מאמינים בך, ומה שנסגונו אחור ממך לא אנו אשמים בדבר, כי הסבה לזה הוא יען כי:

 

(ט) עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלִַם שְׁמָמָה:

רד"ק ערי קדשך – והבט ערי קדשך שהיו מדבר ציון וירושלם שהיו משכן כבודך הנה הם מדבר ושממה,

אע"פ שאחר חרבנה שבו הגוים ובנו אותה כיון שאין ישראל עליה הרי היא חרבה ושממה מיושביה,

ועוד כי בידם תחרב מזמן כי יבאו אדומים ויקחוה מיד ישמעאל ויחריבוה

והנה היא היתה בזה הענין מיום גלות ישראל ממנה:

מלבי"ם ערי קדשך היו מדבר – ועקר הקדושה היה בא"י שהיא מוכנת להשגחת ה' וטהרת הנפש.

 ציון – אשר בה ישבו הסנהדרין ומשם תצא תורה – מדבר היתה,

ירושלים – ששם היו הנביאים היתה שממה וגם נביאיה לא מצאו חזון מה':

רד"ק ערי קדשך – והבט ערי קדשך שהיו מדבר,

ציון וירושלם שהיו משכן כבודך הנה הם מדבר ושממה,

אע"פ שאחר חרבנה שבו הגוים ובנו אותה כיון שאין ישראל עליה הרי היא חרבה ושממה מיושביה,

ועוד כי בידם תחרב מזמן כי יבאו אדומים ויקחוה מיד ישמעאל ויחריבוה

והנה היא היתה בזה הענין מיום גלות ישראל ממנה:

מלבי"ם ערי קדשך היו מדבר – ועקר הקדושה היה בא"י שהיא מוכנת להשגחת ה' וטהרת הנפש.

 ציון – אשר בה ישבו הסנהדרין ומשם תצא תורה מדבר היתה,

ירושלים – ששם היו הנביאים היתה שממה וגם נביאיה לא מצאו חזון מה':

 

(י) בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה:

רד"ק בית קדשינו – אבותינו הללוך בו והיה לשרפת אש בראשונה ובשנייה, ועודנו בחרבנו,

כי לא נבנה מעולם מקום המקדש ביד הגוים:

 וכל מחמדינו היה – בית המקדש והנה הוא לחרבה זה כמה שנים:

מלבי"ם וגם בית קדשנו ותפארתנו – הבית המקדש אשר הללוך בו אבותינו – ושם למדו יראת ה' ואהבתו כמ"ש למען תלמד ליראה את ה' אלהיך היה לשרפת אש,

ועל ידי הסבות האלה כל מחמדנו היה לחרבה – עי"כ רפו ידינו משמירת התורה והמצות שכולם היו תלוים בקדש ומקדש ומקומות המקודשות,

אבל אם תחזיר לנו כל אלה אז אנחנו עמך כמקדם ומוכנים לקבל השפע האלהית, וא"כ:

 

(יא) הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק יְדֹוָד תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד:

רש"י תחשה ותעננו – תחריש על העשוי לנו עד כאן תפלת הנביא ותחלתה חסדי ה' אזכיר:

 רד"ק העל אלה – איך תוכל להתאפק על אלה ולא תרחם:

 תחשהתשתוק כאלו אין אתה שומע צעקתינו:

 ותעננו – שאנחנו מעונים בגלות ביד האויבים, וי"ת העל אילין תתחסין ה' וגו':

מלבי"ם העל אלה תתאפק ה' – הלא עי"כ אנו רחוקים מישועת הנפש ומדוע תחשה?

 הדברים האלה הרגישו את רוח החוזה האלהי זה שנית,

משיב פניו אל ה' אומר אליו, אבל הה', תחשה ותעננו עד מאד – במה שאתה תחשה ושותק, במה שאינך משיב על דברי אלה,

בזה בעצמו תעננו ותשיבנו מענה גדולה ותשובה מספקת עד מאד.

 שתיקתך היא עצמה תשיב אמריה לה.

והפסיק מליצתו, מיתרי כינור המליצה נדהמו עתה. הסער הגדול שב לדממה ברוח המליץ, עד כי בקאפיטל הבא, תבא בו הרוח ומענה אלהים על זאת:

 מלבי"םחלק באור המלים ותעננו – פירוש לדעתי מענה ותשובה. כי מצאנו להרמת קול ענה בבנין הכבד,

כרם חמר ענו לה (כ"ז ב'), קול ענות אנכי שומע (שמות ל"ב י"ח) שהם מבנין הכבד, ומורה על עניה בהרמת קול, ולז"א עד מאד:


 

Print Friendly, PDF & Email

3 תגובות על “ישעיה פרק סו”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. Avatar גדי הרוש הגיב:

    ערב טוב!
    אני ממש מודה לרב על השיעורים הנפלאים ומכל שיעור מתפעל מחדש.
    בספר מלכים ב' חסרים מספר פרקים בטקסט (יש בשמיעה)
    האם יושלמו?
    תודה רבה

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב