ישעיהו פרק סו

(א) כֹּה אָמַר יְדֹוָד הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי:

רש"י השמים כסאי – איני צריך לבית המקדש שלכם. איזה בית – אשר הוא כדאי לשכינתי:

 רד"ק כה אמר ה' – עתה חזר להוכיח בני דורו הרשעים והוכיחם על דברי הזבחים עם מעשים רעים כמו שהוכיחם בתחילת הספר גם כן למה לי רוב זבחיכם וגו',

אמר השמים כסאי, כלומר וכי סבורים אתם שהבית שאתם מביאים שם הזבחים שאני שוכן בו ושיכילני הבית כמו שמכיל הגוף? אין זה כי הנה השמים כסאי והארץ הדום רגלי,

כמו שאמר שלמה הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי

אלא אני לא צויתי על הבית שאשכון אני בו ולא על הזבחים שאוכלם

לא צויתי אלא כדי שיכינו ישראל לבם אלי, ויהיה להם מקום מיוחד לבא שם להתפלל ולהעלות עולות וזבחים,

לעורר לבם לבער המחשבות הרעות ולשרפם כדמות הדבר הנשרף על המזבח אם כן אם אתם עושים הרע ובאים לביתי וזובחים לפני, הפסדתם הכונה, ואין זה מצותי, ואין אתם עושים בזה רצוני, אלא ההפך ואתם מכעיסים אותי בזה לפיכך אמר השמים כסאי,

ומה שאמר כסאי לא שיהיה הוא יתברך גוף שישב בכסא,

אלא דרך משל כמלך שיושב על הכסא ורגליו בשרפרף, ומצוה על עמו מה יעשו,

והכסא באמת מכובד משרפרף, לפיכך דמה השמים לכסא והארץ להדום רגלים שהוא השרפרף,

וכל מה שבשמים ובארץ הוא סבה לכל והכל נעשה במצותו ובגזרתו מן העליונים על התחתונים:

מלבי"ם כה אמר ה' – באמצע דבריו על ירושלים אשר תבנה ותכונן לעתיד, משיב פניו לעומת בני דורו, אשר חשבו כי המקדש מכפר על עונותיהם, וכי הורשה להם לעשות כל התועבות בלבד שירצוהו בקרבן,

ושמן הנמנע כלל שיוחרב המקדש אשר בו יקריבו לפניו חלב ודם.

משיב להם, דעו כי המקדש כולו ואף כי הקרבנות שמקריבים בו לה' הם נגד שכל האדם,

מצד שלשה טעמים:

 א] כי מתנאי רוחניותו שלא יתקומם במקום ולא יוגבל בגבול.

ואף כי שנאמר ששוכן בבית שבנו לו בני האדם,

ועז"א הנה השמים כסאי והארץ הדום רגלי – דימהו כמלך היושב על כסא שופט ומנהיג ומצוה,

כך מניע השמים ומשפיע משם ברכתו עד סוף ההשתלשלות שהוא הארץ ששם תכלית מסובביו,

וא"כ איזה בית אשר תבנו לי – כענין שאמר שלמה הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית אשר בניתי.

ב] שישכן ה' בבית מורה שהוא מתנענע וחסר לו מנוחה וזה לא יצוייר בחק האלהית,

ועז"א ואיזה מקום מנוחתי:

מלבי"ם – חלק באור המלים מקום מנוחתי – אינו סמוך, ור"ל איזה מקום, איזה מנוחתי, כי לא יתקומם במקום, וגם לא ינוח כי לא ינוע:

 

(ב) וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם יְדֹוָד וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי:

רש"י ואת כל אלה – השמים והארץ ידי עשתה זאת אשר צימצמתי שכינתי בתוככם בהיותכם נשמעים לי לפי שכן דרכי להביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי

אבל עתה אין לי חפץ בכם שהרי שוחט השור הכה את בעליו וגזלו ממנו לפיכך זובח השה דומה לפני כעורף את הכלב והמעלה את המנחה הרי הוא לפני כדם חזיר והמזכיר לבונה מקטיר לבונה כמו אזכרתה (ויקרא ה) והיתה ללחם לאזכרה (ויקרא כד):

 רד"ק ואת כל אלה – ולא תחשבו לפי שאמרתי השמים כסאי והארץ הדום רגלי כי הם קדומים כמוני לא כן אלא אני הקדמון לבדי וחדשתי ועשיתי את כל אלה השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה:

 ויהיו כל אלה – אני עשיתים והיו כמו שצויתי ועם כל זה שאני רם על כל רמים אני מביט אל השפלים והענוים והחרדים אל דברי לקיים מצותי אף על פי שאין מקריבין קרבן מי שאינו חוטא אין צריך לקרבן

אבל המקריבים קרבן ומעשיהם רעים אין קרבנם לרצון אבל הם לעון ועל זה אומר:

מלבי"ם ואת – ג] שיבנו לו בית לשבתו מורה שחסר לו דבר עד שיבקש מיציר כפיו ימלאו חסרונו ואיך יצויר זה אצל ה' הלא ואת כל אלה ידי עשתה – ועי"כ ויהיו כל אלה – בין ראשית המעשה אנכי עשיתים,

בין שיתקיימו סוגיהם ומיניהם הוא רק על ידי, שעל ידי הם היו ומתקיימים, נאם ה' – ר"ל כל זאת אמר ה'.

 ואל זה אביט אל עני ונכה רוח – מי שהוא עני בחיצוניותו ונכה רוח בפנימיותו שרוחו נשברה

ובכ"ז הוא חרד על דברי – לשמוע בקולי,

זה היה תכלית המקדש והקרבנות שנחת רוח הוא לפני שאמרתי ונעשה רצוני,

לא הקרבן עצמו הוא המבוקש רק מלאות רצוני וההכנעה שמראה האדם לפני במה ששומע אל דברי:

 

(ג) שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה אִישׁ זוֹבֵחַ הַשֶּׂה עוֹרֵף כֶּלֶב מַעֲלֵה מִנְחָה דַּם חֲזִיר מַזְכִּיר לְבֹנָה מְבָרֵךְ אָוֶן גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה:

רש"י מברך און – מברך אותי בתשורת אונס מברך און מתשיר אונס זהו פירושו ולשון ברכה נופל בתשורה שהיא להקבלת פנים כמו קח נא את ברכתי (בראשית לג) עשו אתי ברכה וצאו אלי.

גם המה בחרו בדרכיהם – הם חפצים בדרכים הללו הרעים וגם אני אבחר ואחפוץ בתעלוליהם

וא"ת מהו 'גם' כן דרך לשון עברי לומר שני גמין זה אצל זה כמו גם בחור גם בתולה (דברים לב) גם לי גם לך (מלכים א ב) גם אהבה גם שנאה (קהלת ט) לשון ולא ימותו גם הם גם אתם (במדבר יח)

אף כאן גם הם בחרו וגם אני אבחר:

רד"ק שוחט השור – אמר מי שישחוט השור להקריבו לפני והוא ברשעו הרי אני חושב אותו בשחטו השור כאלו מכה איש ומת, וכן זובח השה להקריבו כאלו ערף כלב להקריבו לפני,

וכן מעלה מנחה לפני כאלו מעלה דם חזיר לפני שהם כמו הכלב והחזיר טמאים,

וכן מזכיר לבונה כאלו מברך און ודבר שוא לפני כלומר גזל שהוא און ושוא:

 מזכיר – מקטיר כמו אזכרתה לה':

ומה שאמר עורף כלב לפי שאינו בן שחיטה אמר בו לשון עריפה כמו שאמר בפטר חמור וערפתו, וכן וערפו שם את העגלה שהיו מכין אותה בקופיץ ממול ערפה ופירושו כריתות הערף,

וערף קריאתו בשני טעמים והוא פעל כי השה הוא מלעיל ערף ולא פנים,

וזכר כלב וחזיר לפי שהכלב מפריס פרסה [כ"כ גם רבינו בחיי, הגם שרבים תמהים שאין זה נקרא פרסה אלא כל הולך על כפיו שעל זה נא' טמאים הם לכם] אף על פי שאינו שוסע שסע והחזיר מפריס פרסה ושוסע שסע,

והנה שניהם יש בהם צד סימני טהרה והם טמאים, כך הם מראים בעצמם צד מעשה טוב בהקריבם הקרבן והם טמאים במעשיהם הרעים,

ואמר גם המה, פירוש הם ששוחטים השור וזובחים השה גם המה הם כמו עורף כלב ומעלה דם חזיר

למה שבחרו בדרכיהם הרעים:

 ובשקוציהם נפשם חפצה – לא בדרכי ובמצותי שאמרתי להם אל תשקצו את נפשותיכם:

מלבי"ם שוחט – אמנם אתם שאתם מביאים קרבנות ועודכם ברשעכם ואינכם שבים לפני,

דעו כי בין מי שהוא שוחט השור – לקרבן, או מי שהוא מכה איש – לרצוח נפש,

בין מי שהוא זובח השה – לקרבן ובין מי שהוא ערף כלב – וכן בין מי שהוא מעלה מנחה – לקרבן

או כנגדו מי שהוא מעלה דם חזיר – לע"ז,

או מי שהוא המזכיר את ה' ע"י לבונה שמביא, או מי שמברך און את הע"ז,

דעו כי שני אלה הקצוות שוים בעיני,

כי גם אלה – הראשונים שהם שוחט השור, זובח השה, מעלה מנחה, מזכיר לבונה,

הם בחרו בדרכיהם – הדרכים שהם חושבים לעבוד אותי בהם, אינם עושים מצד מצותי רק מצד בחירתם,

כי אנכי איני רוצה בקרבנות כאלה בלא תשובה והכנעה לפני,

וכן הצד השני שהם מכה איש עורף כלב וכו' בשקוציהם נפשם חפצה – (וכבר באר החוקר שלא יתכן לאמר שהאדם בוחר ברע רק שחפץ בו, כי הבחירה הוא בעזרת השכל,

ולכן אמר בחרו בדרכיהם הטובים ובשקוציהם נפשם חפצה לא בחירה):

 מלבי"ם חלק באור המלים בחרו, חפצה – בחירה מצד השכל, וחפץ מצד הרצון לבד:

 

(ד) גַּם אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ:

רש"י בתעלוליהם – להיות עולל בם לשון כי התעללת בי (במדבר כ). ומגורותם – מה שהם יראים. יען קראתי – שמעו שמוע ושובו אלי. ואין עונה – לאמר שמעתי:

 רד"ק גם אני אבחר בתעלוליהם – כיון שהם משחיתים דרכיהם גם אני אבחר בהשחתת מעשיהם,

וכן ובעלילותם הנשחתות, והדומים להם ענינם מעשה הרס והשחתה:

 ומגורתם – מה שהם יראים ממנו והוא החרב והרעב אביא להם:

 יען קראתי – להם על ידי הנביאים להשיבם לדרך הטובה:

 ואין עונה – כלומר אין מקבל דברי:

מלבי"ם גם – כמו שהם בחרו לעצמם מצות אשר לא בחרתי אנכי, כאילו הם באים רק להתלוצץ

וכן גם אני אבחר בתעלוליהם – להתלוצץ עליהם.

ונגד בשקוציהם נפשם חפצה מגורתם אביא להם – מדה כנגד מדה,

יען קראתי ולא שמעו וגם דברתי וכו' ויעשו הרע בעיני במצות לא תעשה

ובאשר לא חפצתי בחרו במצות עשה שבדו לעצמם:

 

 

(ה) שִׁמְעוּ דְּבַר יְדֹוָד הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד יְדֹוָד וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יֵבֹשׁוּ:

רש"י החרדים אל דברו – הצדיקים הממהרים בחרדה להתקרב אל דבריו.

אמרו אחיכם – פושעי ישראל הנזכרים למעלה,

ד"א אמרו אחיכם מנדיכם, אשר אמרו לכם סורו טמא (איכה ד).

שנאיכם מנדיכם – האומרים קרב אליך אל תגש בי (ישעיהו סה).

למען שמי יכבד ה' – בגדולתנו הקב"ה מתכבד שאנו קרובים לו יותר מכם.

ונראה בשמחתכם והם יבושו – הנביא אומר אבל לא כן הוא כדבריהם כי בשמחתכם נראה והם יבושו

למה כי קול שאון שלהם בא לפני הקב"ה ממה שעשו בעירו וקול יוצא מהיכלו ומקטרג על מחריביו

ואחרי כן קול ה' משלם גמול לאויביו:

 רד"ק שמעו – מנדיכם, מרחיקים אתכם בעבור שאתם חרדים לדבר ה' הם שונאים אתכם ומרחיקים אתכם והם אומרים למען שמי יכבד ה',

כלומר כבד הוא עלינו במצותיו אשר צונו כמו ולא נכבד עליך,

הם אמרו זה בעבור ה' אבל הוא האל יהיה נראה ונגלה בשמחתכם שתשמחו בישועתו והם יבשו

ומתי יהיה זה כאשר יהיה קול שאון מעיר וגו' [בפסוק הבא, בעת הגאולה],

ואם כנגד בני דורו החרדים אל דבר ה' אמר כמו שאמר וחרד על דברי –

יהי' פירושו ונראה בשמחתכם על שכר הנפשות כמו שפירשנו,

או לפי שהם עתידים לחיות בתחית המתים לימות המשיח,

ויתכן לפרש כי אמר זה כנגד עולי הגולה החרדים אל דבר ה':

מלבי"ם שמעו דבר ה' – הצדיקים החרדים אל דבר ה' – באמת,

לא בהבאת קרבנות להתפאר במו כמו הצבועים,

 הנה אלה הצבועים שמתדמים שהם אחיכם – במצות, והם באמת שנאיכם ומנדים אתכם

כי בלבם ישימו ארבם על יראי ה' האמתיים,

אלה אומרים לכם לאמר רק למען שמי יכבד ה' –

ע"י הקרבנות שמביא לכבוד ולשם בפרסום עי"ז יכבד ה',

 משיב להם הנביא ונראה – ר"ל האמת יתראה בעת שמחתכם – שאז הם יבשו –

ויראו כי לא ירצה ה' בחונף רק בעבודת הלב באמת:

 מלבי"ם – חלק באור המלים ונראה – נפעל הזה במקום עתיד, האמת יתראה, בעת שמחתכם והם יבושו.

בעת שאתם תשמחו והם יבושו, אז יתראה האמת:

 

(ו) קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל קוֹל יְדֹוָד מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו:

רד"ק קול שאון מעיר – אז לימות המשיח יצאה קול שאון מעיר ירושלם על גוג ומגוג והם אויבי ה',

וכן אמר בנבואת זכריה ויצא ה' ונלחם בגוים ההם:

מלבי"ם קול, מצייר כי שומע קול שאון מן העיר – שהוא מהמון העיר אשר בירושלים,

שנית מצייר ששומע קול שאון מן ההיכל – והמקדש,

שלישית מצייר ששומע קול ה' – שמשלם גמול לאויביו – זה דרך כלל,

עתה יתחיל לבאר שלשה הקולות האלה בפרטות:

 

(ז) בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר:

רש"י בטרם תחיל – ציון חיל היולדת ילדה את בניה כלומר יתקבצו בניה לתוכה אשר הית' שוממה מהם ושכולה והרי הוא כאילו ילדתן עכשיו בלא חבלי יולדה כי כל העכו"ם יביאום לתוכה.

והמליטה זכר – כל יציאת דבר בלוע קרוי המלטה והמליטה אישקמוציי"ר בלעז:

רד"ק בטרם – ר"ל כי פתאום תבוא הישועה לישראל, והמשיל ירושלם לאם וישראל לבנים, ואמר זכר כי הוא טוב וחזק מן הנקבה ובו ישמחו יולדיו יותר מן הנקבה כן יהיה אותו הדור שתהיה להם הישועה,

והנה אמר בטרם תחיל ילדה, ואמר אחר כן היוחל, ואמר כי חלה,

הטעם כי הישועה תבא להם פתאם כמו אם תלד הנקבה בטרם יבא חבל לה,

אבל קודם שתשלם הישועה וטרם שיקבצו כל ישראל בארצם ותשלם שלותם תהיה להם מעט זמן כמו חבלי יולדה כמו שאמר חבי כמעט רגע עד יעבור זעם כמו שפירשנו,

וכן אמר בנבואת זכריהו ונלכדה העיר ונשסו הבתים וגו', ואחר החבלים האלה ויצא ה' ונלחם בגוים ההם, ואמר לעת ערב יהי אור, וזוהי הלידה אחר שחלה, ואמר וישבו בה וחרם לא יהיה עוד:

מלבי"ם בטרם – (מפרש מ"ש קול שאון מעיר)

בטרם – ניבא כי זמן רב לפני ביאת הגואל יתקבצו אנשים מועטים מבני הגולה ויקבעו דירתם בירושלים,

ואחר שנים רבות שישבו שמה יבואו להם החבלי יולדה שהיא מלחמות גוג ומגוג

ואז יתחיל הקיבוץ הגדול הכללי,

אומר בטרם תחיל ילדה – כבר יהיה לעיר ירושלים לידה קטנה בטרם תחיל,

ולא לבד בטרם תחיל כי גם בטרם יבא חבל לה – שלא תהיה עוד העת כלל שיבא חבל לה שהם חבלי יולדה שהוא שנים רבות לפני זמן הגאולה,

כבר המליטה זכר – כי עדין לא ילדה 'רבתי' עם רק מתי מספר שיקבעו דירה שמה,

לכן מצייר שילדה רק זכר אחד, ר"ל אנשים מתי מספר:

 מלבי"ם – חלק באור המלים חבל – הונח על קשר העובר בבטן המלאה ע"י קשרים ומוסדות, ובא על התקשר הולד, שמה חבלתך אמך, ועל הפרד הקשורים (ענטבונדן) טרם יבא חבל, ר"ל עת התפרד הקשורים:

 

(ח) מִי שָׁמַע כָּזֹאת מִי רָאָה כָּאֵלֶּה הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד אִם יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ:

מלבי"ם מי שמע כזאת – מצייר כי אח"ז בבוא זמן הגאולה שאז תשב היולדת על המשבר ויגיעו לה חבלים וצירים שהוא מלחמת גוג, אז יהיה לידתה באופן מופלא,

ומתמיה מאד משני פנים.

א] מצד החבלי יולדה שהתפשטו בפעם אחד על כל הארץ, כאילו כל נשי הארץ אחזתם חבלי יולדה ביום אחד, מי שמע כאלה היוחל ארץ ביום אחד – (והנמשל שהחבלים של גוג התפשטו על כל הארץ מקצהו).

ב] מצד הלידה בעצמה שבפעם אחד נולד הגוי כולו, ועז"א מי ראה כאלה היוחל ארץ ביום אחד

(והנמשל שפתאום התקבצו הגליות מארבע רוחות)

ומפרש כי חלה גם ילדה ציון את בניה – והפליאה בשתים א] כי חלה ביום אחד.

ב] כי ילדה בפעם אחד, משיב להם:

 

(ט) הַאֲנִי אַשְׁבִּיר וְלֹא אוֹלִיד יֹאמַר יְדֹוָד אִם אֲנִי הַמּוֹלִיד וְעָצַרְתִּי אָמַר אֱלֹהָיִךְ:

מלבי"ם האני אשביר – נגד מה שיתפלאו אם יולד גוי פעם אחת,

משיב אחר שאני הושבתים על המשבר, ע"י החבלים שהבאתי עליהם שזה ההכנה אל הלידה,

ואיך לא אוליד – ובהכרח תהיה הלידה כללית,

ונגד הפליאה היוחל ארץ ביום אחד משיב אחר שאני הוא המוליד איך ועצרתי – מקצתם?

ובהכרח אחר שאני אפתח רחם עקרות להולידם יהיה הדבר כללי.

ולכן יבואו החבלים לכלל העם כי אנכי לא אעשה מקצת הדבר רק כולו:

 

(י) שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ:

רד"ק שמחו – כל אוהביה, בגלות על דרך כי רצו עבדיך את אבניה ואז בקבוץ גליות תשמחו בה ותשישו בתוכה שתראו בבנינה כמו שראיתם בחרבנה והתאבלתם עליה כן תשמחו בה ותשישו בתוכה:

מלבי"ם שמחו – (נגד קול מהיכל) קול יוצא מהיכל שישמחו את ירושלים ויגילו בה כל אוהביה,

ויש הבדל בין שמחה גיל משוש,

ששמחה וגיל מורים השמחה שבלב,

לבד ששמחה מורה על שמחה תמידית

וגיל מורה על השמחה הפתאומית אשר תפתח לב האדם עת יגיע לו בשורה טובה פתאום,

ובזה אהבי ירושלים ישמחו בה – שמחה תמידית על הצלחתה,

גם יגילו בה – מפקידה לפקידה גילה חדשה על הנסים שיתחדשו בה בכל עת.

 אולם ששון מורה על המעשים החיצונים שיעשו השמחים לאות על שמחתם כמו לבישת בגדי ששון, משוש תופים משוש כנור וכדומה,

עפ"ז אומר כי כל המתאבלים עליה – שהם עשו אותות חיצונים להוראת האבל

כמו לבישת שק ואפר ודומיהם, כן יעשו עתה אותות חיצונים להוראת הששון,

כמו שאמר (למעלה ס"א) שמן ששון תחת אבל, וזה מדה כנגד מדה:

 מלבי"ם – חלק באור המלים  שמחו, גילו, משוש – בארתי הבדלם (ל"ה א') ובכ"מ:

 

(יא) לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיז כְּבוֹדָהּ:

רש"י משד – לשון שדים. תמוצו – שוציי"ר בלעז.

מזיז כבודה – מכבוד גדול הזז וממשמש לבא לה. זיז – אישמובימנ"ט בלעז:

רד"ק למען – התאבלתם עליה למען שתראו בשמחתה ותינקו ושבעתם משוד תנחומיה כי ידעתם כי זה יהיה גמולכם:

 משוד – כמו ושוד מלכים תינקי והוא כמו שד בפתח והוא על דרך משל ר"ל תענוג:

 תמצו – ענין מציצה:

 מזיז – ענינו לפי מקומו כמו זיו ויונתן תרגם מחמד יקריה:

מלבי"ם למען תינקו – מדמה אותם לילדים על חיק אמותם,

תחלה יינקו וישבעו מן שוד התנחומים – ואח"כ ימצו – עוד במציצה, לא לשבעה רק להתענג –

מן זיז – שהוא עיגול של דבש,

של הכבוד – כאילו אצל שוד התנחומים בולט עוד זיז קטן של הכבוד שיהיה אחר הגאולה כמו שמפרש,

שזה לא יינקו רק שאחר שיינקו מהשד יתנו להם זיז ודבר בולט של דבש ומתיקה למוץ כדי להתענג ביתר שאת [כדוגמת תינוק הלוקח מוצץ אחר שסיים לינק]:

 מלבי"ם – חלק באור המלים שד, זיז – זיז דבר קטן הבולט כמו רקיק קטן של מיני מתיקה שנותנים לתינוק לכן אמר תמצו:

 

(יב) כִּי כֹה אָמַר יְדֹוָד הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם וּכְנַחַל שׁוֹטֵף כְּבוֹד גּוֹיִם וִינַקְתֶּם עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ וְעַל בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ:

מלבי"ם כי כה אמר ה' הנני נוטה – השלום והגאולה והמנוחה מן האויב יהיה דומה כנהר המתרבה מעצמו והולך בנחת,

וזה הנמשל של שוד התנחומים שיתנחמו מכל צרתם הקודמת וישבעו בה מרעבונם.

ואח"כ הנני נוטה כנחל שוטף כבוד גוים – כנחל השוטף כל אשר יימצא בדרכו

כן ישטף כבוד עכו"ם ועשרם להביאם לירושלים, וזה הנמשל של זיז הכבוד שימוצו רק להתענג.

 וינקתם – ר"ל מן השוד ומן הזיז שאצלה.

 על צד תנשאו – אחר שדמה אותם במליצתו לתינוק היונק, מדמה שישאו אותם על צד כיונק שנושאים אותו ממקום למקום שאינו יכול ללכת בעצמו

כן יביאו אתכם מן הגלות וזה מגביל עם שוד תנחומיה, ועם כנהר שלום.

וגם על ברכים תשעשעו – כילד שעשועים שמרוב האהבה משתעשעים עמו במה שמניחים אותו על ברכים,

וזה מגביל עם זיז כבודה, ועם כנחל שוטף כבוד גוים:

 

(יג) כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ:

רד"ק כאיש אשר אמו תנחמנו – מצרה שעברה עליו כן אנכי אנחמכם מצרת הגלות:

 ובירושלם תנוחמו – כי שמה יראה כבודי עליכם,

ומה שזכר האם ולא האב לפי שהאשה משדלת בדברים יותר מן האיש:

מלבי"ם כאיש – כאיש המתאבל על אמו שהתרחקה ממנו וחשב שמתה,

ואמו החיה עדיין שבה אליו והיא עצמה מנחמת אותו כן אנכי אנחמכם – כי עלי התאבלתם,

ובירושלים – שגם עליה התאבלתם שם תנחמו – עד שהדברים שהתאבלתם עליהם הם עצמם ינחמו אתכם:

 

(יד) וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא תִפְרַחְנָה וְנוֹדְעָה יַד יְדֹוָד אֶת עֲבָדָיו וְזָעַם אֶת אֹיְבָיו:

רש"י ונודעה יד ה' – בעשותו נקמותיו ונוראותיו ידעו עבדיו את כח גבורת ידו:

רד"ק וראיתם – ועצמותיכם כדשא תפרחנה, הפך ורוח נכאה תיבש גרם

כי כמו שהדאגה והיגון יבשו עצמותיכם בגלות כן כשתשובו לירושלם השמחה והששון יפריחו עצמותיכם:

 את עבדיו – כמו עם עבדיו שתהיה יד ה' עמהם לטובה ועם אויביו לרעה ולזעם וזה יהיה במלחמת גוג ומגוג:

 וזעם – מלרע כי הוא פעל לפיכך חציו קמץ וחציו פתח,

ויונתן תרגם ועצמותיכם כדשא תפרחנא וגויתכון כדתאין יזהירון:

מלבי"ם וראיתם – עד עתה הייתם מאמינים בתקוה העתידה אבל לא ראיתם אותה בעיניכם.

עתה וראיתם – אותה בעיניכם.

ולכן ושש לבכם – עד עתה ע"י הבטחון החזק היה רק שמחה צפונה בלבכם כמ"ש כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו,

אבל עתה ישיש בששון גלוי (כי זה ההבדל בין ששון ושמחה)

והשמחה תתפשט מן הלב אל האיברים החיצונים עד שעצמותיכם – היבשים עתה כדשא תפרחנה – מרב טוב

ונודעה יד ה' – עד עתה שלא שלם גמול לצדיקים ולא ענש לרשעים היו רבים מכחישים השכר והעונש,

אבל עתה יודע יד ה' את עבדיו – בשילום שכר הצדיקים וזעם את איביו – בעונש הרשעים:

 

(טו) כִּי הִנֵּה יְדֹוָד בָּאֵשׁ יָבוֹא וְכַסּוּפָה מַרְכְּבֹתָיו לְהָשִׁיב בְּחֵמָה אַפּוֹ וְגַעֲרָתוֹ בְּלַהֲבֵי אֵשׁ:

רש"י באש יבוא – בחמת אש יבוא על הרשעים. להשיב – לצריו בחימה את אפו:

 רד"ק כי הנה ה' באש נשפט – כמו שאמר בנבואת יחזקאל אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו:

 מרכבותיו – גזרותיו היורדות מן השמים להשיב בחמה אפו שלא היה עדין גדול על כל גוים עתה ישיבנו בחימה,

וחימה גדולה מאף, כי חימה לשון חמום כי כשיתחמם בעל הכעס בדבר שיכעס בו יהיה כעסו גדול,

ועל הדרך הזה תרגם יונתן לאתבא בתקוף רוגזיה,

ואדוני אבי ז"ל פירש להשיב להבעיר מן שביב אש, והוא על משקל להקל כל נכבדי ארץ,

ואם זה בחיר"ק וזה בצר"י אחד הוא:

מלבי"ם כי הנה – (נגד קול ה' משלם גמול לאויביו) מצייר שה' יבא לשלם לרשעים באש,

ויען שהאש תבער ויתלהב ויתפשט מהרה ע"י הסופה וסערה ומדליקה ברגע את כל סביבותיו,

מצייר כי לא יהיה עוד כמו עתה שמאחר את העונש עד אחר המות,

רק מרכבתיו – מה שימהר להעניש ולרוץ במרכבתו יהיה כסופה – המלהיב את האש,

להשיב בחמה אפו – החמה הוא הכעס הפנימי, והאף הוא העונש,

אומר כי ינשב ויפיח על אפו ועונשו בסערת החמה הפנימית שהחמה תהיה כרוח המנשב על האף

ואש העונש וגערתו שהיא העונש ישוב ויפיח עליו בלהבי אש שיתפשטו בכל מחנה גוג:

 מלבי"ם  חלק באור המלים להשיב – כמו שביב אש, וההבדל בין אף וחמה (למעלה י"ב ובכ"מ):

 

(טז) כִּי בָאֵשׁ יְדֹוָד נִשְׁפָּט וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר וְרַבּוּ חַלְלֵי יְדֹוָד:

רש"י כי באש – של גיהנם ה' נשפט עם צריו ולפי שהוא בעל דין ודיין נופל בו לשון נשפט שאף הוא טוען טענותיו למצוא עוונם ופשעם וכן ונשפטתי אתו (יחזקאל לח) הנני נשפט אותך (ירמיה כ) לשון וויכוח הוא דרישניי"ר בלעז, ופשוטו כי באש ה' וחרבו נשפט כל בשר וכן רבים מסורסים במקראות:

 רד"ק כי באש ה' נשפט – נפעל עומד והוא קמוץ,

ואמר כי יהיה נשפט עם גוג ומגוג באש כמו שאמר בנבואת יחזקאל ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגו'

ובחרבו הוא מה שאמר שם חרב איש באחיו תהיה והוא חרבו את כל בשר כמו שנאמר בנבואת זכריהו אספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה:

מצודות ציון והשקץ – ר"ל כל מין שקץ והוא שם כולל לכל השרצים.

והעכבר – שם שרץ מה. יסופו – ענין כליון כמו אסוף אסיפם (ירמיה ח'):

 מלבי"ם כי באש – מבואר ביחזקאל כי במלחמת גוג תהיה תחלה חרב איש באחיו

ואח"כ ימטיר עליהם אש ואבני אלגביש,

האש יהיה משפט ה' עונש שמיימי, עז"א כי באש ה' נשפט,

והחרב יהיה מהומת איש באחיו, ועז"א ובחרבו את כל בשר, ועי"ז ורבו חללי ה':

 מלבי"ם – חלק באור המלים המטהרים – כמו מתטהרים נראים מתטהרים, כמו יש מתעשר ואין כל:

 

(יז) הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל הַגַּנּוֹת אַחַר אַחַד  אַחַת בַּתָּוֶךְ אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם יְדֹוָד:

רש"י המתקדשים – המזדמנים אני ואתה נלך ליום פלוני לעבוד לעכו"ם פלונית.

אל הגנות – שזורעין שם ירק ושם היו מעמידין עכו"ם.

אחר אחת – כמה שת"י סיעה בתר סיעה מתקדשים ומטהרים לעבוד סיעה אחר שגמרה חבירתה את עבודתה. בתוך – באמצע הגינה כן היה דרכם להעמידם:

רד"ק המתקדשים – רוב המפרשים פירשו אלו שהם מתקדשים במעשה ידיהם שעושים וזה קוראים בזה הלשון בלע"ז סנטוג"ר:

 והמטהרים – דינו מתטהרים כי הוא מבנין התפעל כמו המתקדשים

וכן הוא הענין בענין התפעל כמו והתברך בלבבו כי לא יהיה ברוך אלא מתברך הוא בעצמו שהוא חושב ביהיה ברוך,

וכן מתכבד וחסר לחם הוא מראה עצמו נכבד ועשיר ואינו כי הוא חסר לחם,

וכן המתקדשים מראים עצמם כקדושים והם טמאים,

וכן המטהרים והם הפרסיים שהם מטהרים גופותם ורוחצים עצמם תמיד והם טמאים במעשיהם הרעים ומטונפים והנה הם מראים עצמם טהורים ואינם:

 אל הגנות – בברכות המים אשר בגנות:

 אחר אחד בתוך – אחר הבריכה הגדולה המיוחדת שהיא בתוך הגן,

הולכים אחריה ושם רוחצים גופם ומעשיהם מכוערים שם בזנות,

והכתיב אחד והקרי אחת כלומר יהיה מעיין או בריכה, כי מעין לשון זכר ובריכה לשון נקבה,

ויש מפרשים אחר אחת האשרות בתוך הגן, והנה אין עתה עובדי אשרה אולי יש בקצות הארץ:

 והשקץ והעכבר – אלו הפרסיים שהם אוכלים השקץ והעכבר:

 יחדיו יסופו – במלחמת גוג ומגוג כי המלכיות אלה הגוברות בעולם הזה,

והיא מלכות רביעית במראות דניאל ושתיהן נחשבות למלכות אחת לפי שלא שלטה אחת לבדה בעולם, והמפרשים הפסוק על ישראל אינו נכון כי אינו ענין הפרשה אלא על העתיד בימי גוג ומגוג ואין עתה בישראל אוכלי בשר החזיר ועובדי אשרה, וי"ת דמזדמנין ודמדכן לגיני וגו':

מלבי"ם המתקדשים – הנראים כמתקדשים ומתטהרים ומתבודדים בגנות אחר אחת צורת עכו"ם העומדת בתווך אצלם, שהוא לדעתם אמצעות ממצעת באלהות:

 

(יח) וְאָנֹכִי מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבֹתֵיהֶם בָּאָה לְקַבֵּץ אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדִי:

רש"י ואנכי מעשיהם ומחשבותיהם באה וגו' – ואנכי מה לי לעשות,

מעשיהם ומחשבותיהם באה אלי והיא תזקיקני לקבץ את כל הגוים ולהודיע שמעשיהם הבל

ומחשבותם שהם חושבין למען (שמי) יכבד ה' יבינו שהוא שקר

והיכן הוא אותו קיבוץ הוא האסיף שניבא זכריה ואספתי את כל הגוים אל ירושלים (זכריה יד).

וראו את כבודי – בהלחמי בהם במכת המק בשרו ועיניו ולשונו (זכריה י"ד):

 רד"ק ואנכי מעשיהם – אנכי אהיה עם מעשיהם ומחשבותיהם של אלה העמים המתקדשים,

אמר העת הבאה לקבץ את כל הגוים, כלומר אני אסבב שיבאו כל העמים עם גוג ומגוג כדי שיראו את כבודי שאכבד בהם

כמו שאמר בנבואת יחזקאל ונתתי חחים בלחייך, והוצאתי אותך, ואמר והעליתיך והביאותיך

ואמר יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבה רעה כמו שאמר הנה ומחשבותיהם ואמר בנבואת זכריה ואספתי את כל הגוים אל ירושלם,

נראה כי האל יסבב ויתן בלבבם, לפיכך אמר הנה ואנכי מעשיהם ומחשבותיהם,

ואמר באה, על העת, כלומר העת ההיא העתידה, וכן אמר בנבואת זכריה הנה יום בא לה',

וכמוהו בחסרון עת הנה באה ונהיתה שנאמר בזה הענין בנבואת יחזקאל:

מלבי"ם ואנכי – מעשי בעלי זאת האמונה ומחשבותיהם ואמונתם הנפסדת באה

למען ע"י זה יתקבצו כל העכו"ם והלשונות ואז יראו את כבודי ויכירו אחדות ה' כי נשגב שמו לבדו:

 

(יט) וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים אֶל הַגּוֹיִם תַּרְשִׁישׁ פּוּל וְלוּד מֹשְׁכֵי קֶשֶׁת תֻּבַל וְיָוָן הָאִיִּים הָרְחֹקִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם:

רש"י ושמתי בהם אות וגו' – פליטים ינצלו מן המלחמה ואני אשאירם כדי לילך לבשר לאיים הרחוקים את כבודי אשר ראו במלחמה

ואף באותם פליטים אשים אחת מן האותות שנידונו חביריהם בהם

כדי להודיע לרחוקים במגפה זו נגפו הצובאים על ירושלים:

רד"ק ושמתי בהם אות – זהו שאמר בנבואת זכריה ועיניו תמקנה בחוריהם והוא האות שישים האל,

ואלה שילכו בגוים יהיו עדות על המעשה הגדול שעשה האל במחנה גוג ומגוג,

וכן ושלחתי מהם פליטים אל הגוים הוא שנאמר שם והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מדי שנה בשנה וגו',

כי האל יותירם להגיד כבודו בגוים שלא באו לירושלם והם איים רחוקים מירושלם שלא שמעו,

ואלה הפלטים ובעלי האות ילכו בכל הארצות להגיד, ואומר מושכי קשת הם הטורק"ש:

 תובל ויון – ואף על פי שכתוב כי גוג הוא נשיא משך ותובל אם כן יבאו עמו ואיך יאמר כי להם יגידו המגידים לא יתכן שלא ישארו בארצם רבים מן הגוים אלא בעלי מלחמה ילכו והמגידים יגידו לנשארים בארצות:

מלבי"ם ושמתי בהם אות – במלחמת גוג כמ"ש בזכריה וזאת תהיה המגפה,

ושלחתי מהם פליטים – אל יתר הגוים וגם אל האיים הרחוקים אשר עוד עובדים ע"ז ולא שמעו את שמעי ואין יודעים מאלהי ישראל כלל

וגם לא ראו את כבודי שלא חיו במלחמת גוג והם יגידו את כבודי בעכו"ם, ועי"ז:

 

(כ) וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַידֹוָד בַּסּוּסִים וּבָרֶכֶב וּבַצַּבִּים וּבַפְּרָדִים וּבַכִּרְכָּרוֹת עַל הַר קָדְשִׁי יְרוּשָׁלִַם אָמַר יְדֹוָד כַּאֲשֶׁר יָבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְחָה בִּכְלִי טָהוֹר בֵּית יְדֹוָד:

רש"י ובצבים – הם עגלות מטוקסות במחיצות ואהל ודומה לו שש עגלות צב (במדבר ז).

ובכרכרות – בשיר משחקים ומכרכרים כמו ודוד מכרכר (שמואל ב ו) טריפי"ר בלעז

ומנחם פירשו לשון כבש כמו שלחו כר מושל ארץ (ישעיהו טז).

כאשר יביאו – מנחה בכלי טהור לרצון כן יביאו את אחיכם למנחת רצון:

רד"ק והביאו ישראל, שהיו נשארים באיים הרחוקים שלא עלו עם אחיהם אותם הגוים אשר הם בתוכם

כשישמעו זה הפלא הגדול שעשה האל במחנה גוג ומגוג

יביאו ישראל בסוסים וברכב מנחה לה' ויביאו אותם מלובשים בגדי תפארת ורוכבים בסוסים וברכב

כמו שמביאים ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה' כן יביאו הגוים את ישראל בבגדים טהורים ונאים ובמרכבות נאות ונכבדו',

ופי' בצבים, כמו שש עגלות צב שתרגומו כד מחפיין, והם כלים מעצים מחוברים שנושאים בהם בני אדם על גבי בהמה ועושים אותם מבפנים בבגדים נאים.

ובכרכרות – הם הגמלים או שאר בהמה שהם קלים בהליכתם עד שמרוב מרוצתם ידמה שהם מרקדים לפיכך נקראו כרכרות, כמו ודוד מכרכר שפירושו מרקד, וי"ת מכרכר – משבח, ובכרכרות ובתושבחן וגו':

 על הר קדשי – כמו אל, וכן ותתפלל חנה על ה' כמו אל ה',

וילך אלקנה הרמתה על ביתו כמו אל ביתו, והדומים להם:

מלבי"ם והביאו את כל אחיכם מנחה בצבים – בכבוד גדול וגם במהירות רב

שז"א בסוסים ובכרכרות כאשר יביאו את המנחה – ר"ל שגם ישראל אשר באיים רחוקים שנטמעו בין עכו"ם ולא ישובו בעצמם לירושלים יביאו אותם בטהרה כאשר יביאו את המנחה,

וכן יביאו אותם עד ירושלים כאשר יביאו את המנחה עד בית ה':

 מלבי"ם – חלק באור המלים על הר קדשי – כמו אל, וכן ותתפלל על ה' (ש"א א' ב'):

 

(כא) וְגַם מֵהֶם אֶקַּח לַכֹּהֲנִים לַלְוִיִּם אָמַר יְדֹוָד:

רש"י וגם מהם אקח לכהנים ללוים – מן העמים המביאים אותם ומן המובאים אקח כהנים ולוים ולפני גלוים הכהנים והלוים שבהם ואברור אותן מתוכן ויהיו משמשין לפני אמר ה'

והיכן אמר הנסתרות לה' אלהינו (דברים כט) כך מפורש באגדת תהלים:

 רד"ק וגם מהם – כלומר אפילו מאותם שהיו משוקעים בגוים באיים הרחוקים עד שלא נודע זכרם

ולא עלו עם אחיהם בית ישראל מן הגולה,

ואפשר ששנו קצת מן הדת אף על פי כן מהם אקח לכהנים ללוים

אותם שהיו כבר ממשפחות כהונה ולוים אקח אותם הכהנים להיות כהנים משרתים לפני,

והלוים לשרת כמו הלוים לשוררם בשיר בכנורות ובנבלים,

ובדברי רבותינו ז"ל וגם מהם אקח משהם מביאים אותם ומנחתם והם באים לילך והוא זה ישראל וזה כהן וזה לוי כגון שנמכרו לעבדים ונשתכחו ועל נעשו גוים,

אמר רבי אליעזר וגם מהם אקח שהם מביאים את ישראל למלך המשיח כל מי שיהיה בהן ישראל או כהן או לוי, גם מהם אקח מן המביאים ומן המובאים,

וי"ת ואף מנהון וגו' ואדוני אבי ז"ל פירש וגם מהם אקח לכהנים ללוים – לצורך הכהנים להיות להם חוטבי עצים ושואבי מים,

וכן אמר בנבואת זכריה ולא יהיה כנעני עוד בבית ה', ר"ל הגבעונים שהיו חוטבי עצים ושואבי מים כי מגדולי הגוים יהיו עובדים הכהנים:

מלבי"ם וגם מהם אקח לכהנים – אף אלה שעבדו ע"ז והם מיחוסי כהונה ולויה לא יאבדו זכותם ויהיו כהנים ולוים אחר שהיה זה באונס:

 

(כב) כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֳדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם יְדֹוָד כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם:

רד"ק כי כאשר השמים החדשים – קראם חדשים כי הם עומדים בחדושם ולא יבלו כמו שהיו ביום שנבראו כן הם היום, וכן יהיו, וכן הארץ עומדת בחדושה לא תבלה אלא שתולדותיה בלים,

וכן אמר שלמה דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, ופירוש לפני כי אני סבת קיומם ועמידתם, ופירוש אשר אני עושה שאני מעמידם בחדושם,

וכן יעמד זרעכם ושמכם שלא תחשבו אתם שתהיה בימיכם הגאולה שמא זרעכם אחריכם יגלו מארצם ויאבד שמם בגלות,

לא יהיה זה כי באותה הטובה שתהיו אתם יעמד זרעכם אחריכם כל ימי עולם

כימי השמים על הארץ כי לעולם לא יאבד שם ישראל ולא יגלו עוד מארצם,

כמו שחשבו אלו הגוים שבאו עם גוג ומגוג להלחם על ירושלם שחשבו להגלות את ישראל ולאבד שמם,

לפיכך אמר כי כאשר לא יהיה כמו שהם חשבו כי לעולם יעמד זרעכם כעמוד השמים והארץ:

מלבי"ם כי כאשר השמים החדשים – שהזכיר בסימן הקודם הנני בורא שמים חדשים,

שהנמצאות כולן לא יקבלו עוד שינוי והפסד,

והם עמדים לפני – שיהיו מתוקנים שיעמדו אישיהם ולא יופסדו,

כן יעמד זרעכם ושמכם – זרעכם לא יכלה על ידי הריגות וחרב,

ושמכם לא יכלה על ידי שינוי דת לעבדות כו"ם, כי תשארו קיימים בין באושר הגוף בין באושר הנפש:

רד"ק כי כאשר השמים החדשים – קראם חדשים כי הם עומדים בחדושם ולא יבלו כמו שהיו ביום שנבראו כן

(כג) וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יְדֹוָד:

ד' ספרים נגמרים בפסוק שלמעלן וסימנהון יתק"ק:   הגהה – ועיין בבלי וירושלמי ריש פ' אין עומדין ויפה מראה שם ואגדת תילים מזמור ד' וסיפרי ריש פ' וזאת הברכה:

 רד"ק והיה מדי חדש בחדשו – כמו מחדש לחדש, ומלת מדי מורה על התמדת הדבר בלא הפסק,

וזכר שני זמנים הקרובים לקרובים והרחוקים לרחוקים כמו משנה לשנה או יותר לפי רחוק הארצות וקרבתם לירושלם:

 כל בשר – ר"ל כל בני אדם ואפילו שאר העמים, וכן ויברך כל בשר את שם קדשו,

והנה ראינו בנבואת זכריה כי כל הנותר מכל הגוים הבאים אל ירושלם יעלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות, וטעם בחג הסכות כי מלחמת גוג ומגוג תהיה באותה הזמן:

מלבי"ם והיה מדי חדש בחדשו – שבכל חדש ובכל שבת יבואו אנשים חדשים מן עכו"ם אשר ישתחוו לפני

לקבל האמונה האמתיית ולהשליך את עצביהם:

 

(כד) וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר:

רש"י תולעתם – רמה האוכלת את בשרם. ואשם – בגיהנם.

דראון – לשון בזיון, וי"ת כמין שתי תיבות די ראייה, עד דיימרון עליהון צדיקיא מיסת חזינא:

 רד"ק ויצאו וראו – אותם הגוים שיבאו להשתחוות מחדש לחדש או משבת לשבת יצאו חוץ מירושלם לעמק יהושפט לראות בפגרי מחנה גוג ומגוג שפשעו באל וחשבו לעשות מלחמה כנגדו להגלות ישראל מארצם,

וזה יהיה קרוב ליום המשפט, ואף על פי שיקברום בית ישראל כמו שכתוב וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ שבעה חדשים אפשר כי באותם שבעה חדשים יראו משפט הרשעים ההם:

 כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה – והאש תהיה לאות בהם, וכן התולעת תהיה גם כן אות שלא תמות מפני האש:  כ"פ גם המלבי"ם והוסיף – ויתקיימו התולעים לאות ומופת לזכר רשעתם:

 והיו דראון לכל בשר – לאותם שבאו להשתחוות להשם כמו שאמר יבא כל בשר להשתחוות לפני,

וכשיצאו ויראו בהם משפט הנגזר להם ויראו פגריהם מלאים תולעים אוכלים אותם והאש הבוער בהם, יעלה באשם באפם ויהיה מאוס להם וילכו מפניהם אחר שראו משפטם לא יוכלו לעמוד שם שעה מרוב הסרחון,

ומלת דראון ענין מאוס, וכן לדראון עולם,

ועקר מלת דראון היא תולעת מלשון רבותינו ז"ל הדרא והכנה שבתבואה כשרץ מפני שאין בהם לחה,

ויש מפרשים שזה הוא יום הדין לפושעי ישראל ויצאו הצדיקים חוץ לירושלם בגיא בן הנום ושם יראו בפושעים זה המשפט,

ויש מפרשים שזה יהיה אחר תחית המתים ויקיצו גם כן הרשעים ויהיו אחר שיקיצו לדראון עולם כמו שכתוב בדניאל,

ואחרים אמרו כי ואשם לא תכבה, רמז לנשמה בהפרדה מעל גויתם אם לא היתה זוכה לעלות אל מלאכי האל תשאר אצל גלגלי האש:

תם ונשלם ספר ישעיה, יראנו בגאולתו ויושיע י-ה