ישעיה

ישעיהו פרק ס

(א) קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְדֹוָד עָלַיִךְ זָרָח:

רד"ק קומי אורי – אמר כנגד ירושלם, ואורי ציוי וכבר פירשנו כי האורה משל על השמחה ועל הטובה, והחשך בהפכו על הצרה ועל הרעה שיבא:

 כי בא אורך – הגיע זמן ישועתך שהוא לך אורה גדולה, וכפל הענין ואמר וכבוד ה' עליך זרח,

וכן תרגם יונתן ארי מטא זמן פורקנך,

ויש מפרשים כי בא אורך שקע אורך כמו שאמר ובא השמש אמר דרך משל שקע אורך שהוא אור בעולם הזה ויהיה לך תמורתו אור גדול והיא הישועה והשמחה

וכן אמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם והכל דרך משל:

מלבי"ם קומי אורי – הצרה מצויינת בחשך ואפלה, עתה קומי מן החשך הלז ואורי לכל בני העולם האירי לכל, כי בא אורך – אור הישועה הגופנית והנפשיית בא לך,

וזולת האור שלך הטבעי גם כבוד ה' עליך זרח – הכבוד העליון מהופעת אור האלהי על נביאיו ושרידיו:

 מלבי"ם חלק באור המלים בא אורך – אשר התפלאו המבארים, כי על זריחת השמש ישתמש העברי בלשון זריחה או יציאה, וביאה מורה שקיעה בכ"מ,

לא בחנו הדבר היטב, כי זה רק כשידבר מגוף השמש, שיציירהו בעל הלשון כיוצא ממקומו באופק המזרח, ומחוז חפצו הוא האופק המערבי. ותהיה ביאתו עת בא למחוז חפצו שהוא המערב.

לא כן כשידבר מן האור שמחוז חפצו הוא כשיפגשו נצוציו בדבר המואר, ואז בא אל מקומו.

ואורך הוא אור העצמי. וזריחת כבוד ה' הוא אור הנבואה עד שיהיו הם לערך זריחת האור הזה עליכם כערך הירח נגד השמש, כמ"ש (כ"ד כ"ג. ולק' פסוק י"ט),

ועז"א ומלכים לנוגה זרחך, כי נוגה הוא הונח על אור הירח כנזכר לעיל (י"ג יו"ד ולק' י"ט):

 

(ב) כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְדֹוָד וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה:

רד"ק כי הנה החשך – חשך וערפל משל על הצרות:

 יזרח ה' וכבודו עליך יראה – כפל ענין במלות שונות כי ה' כבוד ה',

ויש מפרשים כמו בכבודו, וכן נראה בכבודו:

מלבי"ם כי הנה – החשך הוא העדר האור והערפל הם אדים וקיטורים הממלאים את האויר גם בעת שהשמש זורח,

והנמשל כי החשך יכסה ארץ, אומות שאין להם דת כלל, משלם דומה כאילו החשך מכסה אותם עד שאין רואים אור כלל.

 והלאומים שזה מציין עם ישמעאל שיש להם דת, ומאמינים באחדות וגמול וכדומה,

וימלץ שהשמש זורח על אפקם, רק הערפל ממלא את האויר, שהוא פינות כוזבות שנמצא באמונתם מהכחשת הבחירה וכדומה.

 ועליך – זה מגביל נגד החשך יכסה ארץ – שאין שם שמש כלל,

אבל עליך יזרח ה' – ונגד וערפל לאמים – אשר דתם מחותך בערפלי דעות לא הוטהרו, עד שהשמש הזורחת אינה מתראה להם, מפני הערפל הממלא ארצם,

אבל כבודו עליך יראה – ור"ל שחוץ ממה שיזרח עליך ה' יתגלה עליך בגלוי הנבואיית עין בעין יראו כבוד ה' שהוא הכבוד הנראה אל הנביאים:

 

(ג) וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ:

רד"ק והלכו גוים – כמו שאמר והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו זהו שילכו הגוים לאור ישראל הם ומלכיה' ושריהם:

 זרחך – שם יאמר ממנו זרח על משקל צמח פרח:

מלבי"ם והלכו גוים – שהם ההמון מעכו"ם ילכו לאורך – שהוא אור התורה,

ומלכיהם – שהם במדרגה יותר גדולה ילכו לנגה זרחך – שהוא אור ה' כמ"ש וכבודו עליך יראה:

 

(ד) שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה:

רש"י על צד תאמנה – על גססין, כסלים של מלכים תהיינה אמונות:

רד"ק שאי סביב – כולם פירוש בניך ובנותיך, וכת"י כל עם גלותא ובא הידיעה אחר הכנוי כמו וישנו את טעמו ותפתח ותראהו את הילד והדומים להם שכתבנו בספר מכלל:

 תאמנה – מענין כאשר ישא האומן את היונק והיתה הנו"ן ראויה להדגש לחסרון נו"ן השרש כי הנו"ן כתובה לרבות

ואדוני אבי ז"ל כתב כי המלה יחידה והנו"ן שרש והה"א נוספת כה"א ותקרבנה ותבאנה ואעפ"י שאמר ובנותיך, ר"ל כל אחת ואחת, ופי' על צד תאמנה, על צד המלכות והשרות כמו שכתוב ושרותיהם מניקותיך:

מלבי"ם שאי סביב עיניך – לארבע רוחות העולם וראי כלם נקבצו – ולא למלחמה רק באו לך – שכל העכו"ם יבואו ללמוד תורה ודבר ה' ובניך יבאו עמם מרחוק:

 

(ה) אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ:

רש"י אז תראי ונהרת – בכן תחזין ותנהרין. ופחד ורחב לבבך – ויתמה וירחב לבך. כי יהפך עליך המון ים – ארי יתחלף ליך עותר מערבא. חיל גוים – נכסי דפלחי כוכביא:

 מנחת שי אז תראי – רבים טעו בזאת המלה שקראו התי"ו בגעיא כמו מן ירא וגם י"ס שכתוב ביו"ד וטעות הוא כי שרשו ראה וכן ת"י בכן וחזין ותנהרין. רד"ק וכן בנסחא כ"י מסור עליו לית חטף

אבל לפי דעת הראב"ע הוא מלשון יראה שפירש אז תראי כאדם שירא בבא לו תשועה ודבר שלא עלה על לב כאשר יקרה למצא אבדה וכן פ' הריא"ה ז"ל דע שבמלת ותראי כפי הספרים המדוייקים אין יו"ד בין התי"ו והרי"ש ות"י בכן תחזין ותתנהרין אבל כפי המסורת היא מלשון יראה וכמוהו אצלי בצפניה ג' אך תראי אותי תקחי מוסר שהוא מלשון יראה עם היותו חסר יו"ד עכ"ל. ומ"ש על אותו דצפניה שהוא חסר יו"ד לא מצאתי כן בספרים המדוייקים שלפני ובכולם מלא יו"ד:

רד"ק אז תראי – מן ראה, ורבים טעו בזאת המלה שקראו התי"ו בגעיא, כמו מן ירא, וגם יש ספרים שכתוב ביו"ד וטעות הוא כי מן ראה היא, וכן ת"י בכן תחזין ותנהרין,

ופירש תראי בניך שיבאו מכל צד ויצהבו פניך, זהו ונהרת שהוא ענין אורה כמו ואל תופע עליו נהרה הביטו אליו ונהרו:

 ופחד ורחב לבבך – ופחד כאדם הנבהל בבא אליו טובה רבה פתאום ורחב לרוב הטובה ולרוב העם שיבאו בך כי כמו שיצר הלב בעבור הרעה והצרה והאבל כן ירחב לטובה ולשמחה:

 כי יהפך עליו המון ים – כי היית חרבה ושממה ועתה תהיי בהפך כי יבאו עליך עמים רבים בהמון ים

ות"י ותידחלין ויפתי לביך וגומר:

מלבי"ם אז תראי ונהרת – מצייר שידמו אז כמי שרואה דבר זר אשר לא עלה על לבו, שאינו מאמין בעצמו אם ראה את הדבר באמת, אולי הוא רק דמיון,

עד שמביט היטב לראות שעז"א ונהרת, הנהרה היא מה שראה אח"כ ברור הדבר שכן הוא כמו שראה תחלה.

 ופחד ורחב לבבך – אחר שתראה הדבר בבירור, אז תחלה יפחד לבבך ואח"כ ורחב לבבך,

תחלה תפחד אולי הוא לרעתך עד אח"כ שיתברר לך שהוא לטובתך יתרחב לבבך מרוב השמחה,

עתה מתחיל לבאר איך תחלה יפחדו ואח"כ יתרחב לבבם, וזה יהיה בארבעה פנים.

א] תחלה יפחד לבבך, כי יהפך עליך המון ים – שיתראה כאילו המון הים כולו נהפך עליך, שכל יורדי הים והמונו הפכו פניהם לבא אליך.

אבל אח"כ ונהרת ורחב לבבך – כי תראי שזה לא לרעתך כי זאת היא חיל גוים – עושר של עכו"ם אשר יבאו לך:

מלבי"ם חלק באור המלים תראי, ונהרת – מ"ש בפנים על פעל נהר, כ"פ מ"ש הביטו אליו ונהרו, מפני מדין עשו להם את המנהרות, מקום שהאור בוקע עליו.

וידוע כי הפחד מקבץ הדם אל תוך הלב, עד שהלב מציר מפני הקיבוץ הזה ובסור הפחד יתרחב הלב:

 

(ו) שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלּוֹת יְדֹוָד יְבַשֵּׂרוּ:

רש"י שפעת – רוב. בכרי מדין – הוגני מדין הם גמלים בחורים וכן בכרה קלה (ירמיה ב).

ועיפה – גם הם מבני מדין עיפה ועפר (בראשית כה):

רד"ק שפעת – ענין רבוי וכן ושפעת מים תכסף כי שפע ימים ינקו:

 בכרי – הם גמלים הקטנים עולי ימים, וכן בכרה קלה:

 ותהלות ה' יבשרו – כתרגומו כלומר הגמלים והסוחרים והזהב והלבונה יביאו אותם בסחורה גם למנחה למלך המשיח ולבית ה',

וטעם יבשרו לפי שיהיו אומות העולם חדשים בספור תהלות ה'

כי עד אותו הזמן ישראל הוא שיתיחדו בספור תהלות ה' וכל מסַפר חדשות יקרא מבשר:

מלבי"ם שפעת – (זאת שנית) אז תראי ופחד לבבך – יען כי שפעת גמלים תכסך – תראי גמלים רבים באים ואולי באו למלחמה,

ועוד תראי בכרי* מדין ועיפה – אנשים הבאים עם הסוסים הרצים של מדין ועיפה וכל אלה משבא יבואו? מקום רחוק ממך, ומה ירצה הכרים האלה?

אבל אח"כ ונהרת ורחב לבבך – כי יודע לך כי הגמלים האלה נושאי המשאות זהב ולבונה ישאו – למנחה, ובכרי מדין – הרצים רוכבי הרכש המבשרים, תהלות ה' יבשרו:

מלבי"ם  חלק באור המלים בכרי – מענין לכרי ולרצום, שלחו כר מושל ארץ, סוס רץ, וזה יבוא לרוב על בשורה, טובה או רעה, והב' בי"ת השימוש:

 

(ז) כָּל צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרְתוּנֶךְ יַעֲלוּ עַל רָצוֹן מִזְבְּחִי וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר:

רד"ק: כל צאן קדר – ר"ל רוב כמו וכל הארץ באו מצרימה, קדר ונביות מגדלי צאן לרוב כי הם יושבי אהלים ונוסעים ממקום למקום ומבקשים מקום המרעה:

 אילי נביות ישרתונך – חסר בי"ת השמוש ופי' באילי נביות ישרתונ' הגוים שיביאו לך מנחה מהם:

 ישרתונךמלעיל האתנחתא בתי"ו לפיכך הנו"ן בסגול:

 יעלו על רצון מזבחי – כמו הפוך יעלו על מזבחי לרצון, וכן מקום שם קבר כמו מקום קבר שם ופירוש יביאו מנחה מהם, וכן יעלו מהם על מזבחי שיקריבו מהם קרבן לה':

 או ישראל יקריבו מהם – יש מחלוקת בדבר זה בדברי רז"ל כי רבי אליעזר אומר שאין מקריבין מבהמות העכו"ם לא אנחנו ולא הם לפי שחוששין בהם לרביעה,

והקשו זה הפסוק לר' אליעזר ותירץ כולם גרים גרורים הם לעתיד לבא דכתיב כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד:

 אפאר – שיביאו שם הגוים מנחה וקרבנות, וטעם אפאר שאתן בלבה לפארו, וכן טעם אהפוך אל עמים:

 מלבי"ם כל – (זאת שלישית) אז תראי ופחד לבבך, כי כל צאן קדר יקבצו לך – וגם אילי נביות – האילים המובחרים ישרתונך, ותפחד מי קבץ אלה ולאיזה צורך?

אבל אח"כ ונהרת ורחב לבבך – כי יודע לך כי הצאן קדר יעלו על רצון מזבחי – הובאו לקרבנות וה' יקבלם ברצון וימלא משאלותיהם,

ויל"פ שמצייר את המזבח כעצם חי שיש לו רצון, ויעלו על רצונו של המזבח, (כמ"ש (מ"א, ח מ"א) וגם הנכרי הבא מארץ רחוקה ופרש כפיו אל הבית הזה),

והאילי נביות באו יען כי בית תפארתי אפאר – ע"י קרבנות מובחרים שבמינם כמו האילים המובחרים האלה:

 

(ח) מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם:

רד"ק ותבאנה קל מהרה כמו העב, והמשיל מרוצת הקלות לעופפות כי היא התנועה הקלה שבתנועות וכן מחץ יעוף יומם.

וכיונים אל ארבותיהם – כי יותר יעופו מהרה בשובם אל קניהם ממה שיעופו בצאתם מהם מפני שממהרות לשוב אל גוזליהם שהניחו להאכילם מאשר בפיהם:

 ארבותיהם – הם חלונות השובך, וכ"ף כיונים פתוחה לידיעה כלומר היונים שיניחו הגוזלים בשובך:

מלבי"ם מי – (זאת רביעית) אז תראי ופחד לבבך – כי תשאלי לאמר,

מי אלה כעב תעופינה – כי העכו"ם שיביאו את ישראל הם יהיו דומים במשלם כהעב והענן הטוען גשמי ברכות ומריקם על הארץ ושב למקומו, כן יביאו מנחה מכסף וזהב וישובו לביתם,

וישראל יהיו דומים כיונים אשר תעופינה אל ארבתיהם – וקניהם להשאר שם?:

 

(ט) כִּי לִי אִיִּים יְקַוּוּ וָאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ בָּרִאשֹׁנָה לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם לְשֵׁם יְדֹוָד אֱלֹהַיִךְ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ:

רש"י בראשונה – כמו כבראשונה בימי שלמה כעניין שנא' (מלכים א' י) כי אני תרשיש למלך בים אחת לשלש שנים תבא אני תרשיש וגו', תרשיש שם הים.

לשם ה' אלהיך – שנקרא עליך כי ישמעו שמעו ושם גבורתו ויבואו. כי פארך – נתן לך פאר:

 רד"ק כי לי איים יקוו – פירוש שוכני האיים יקוו לי כי אני המטיב ומריע לפיכך יביאו בניך במקומה,

ואפילו יהיו רחוק יביאו אותם אל א"י:

 ואניות תרשיש בראשונהבחסרון כף הדמיון כבראשונה כמו שהיו באות אניות תרשיש בראשונה בימי שלמה:

 כספם וזהבם אתם – אפשר כספם וזהבם של ישראל כלומר עם כל ממונם יבאו לא יניחו ממונם דבר בארצות הגולה,

או אפשר כספם וזהבם של העכו"ם כמו שנאמר בעולי בבל ינשאוהו אנשי מקומו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה לשם ה' אלהיך כי ישמעו את שמע כבודו וגדלו שיעשה בהוציאו עמו מהגלות ובעשותו נקמה בשונאיהם:

 פארך – בקמץ הרי"ש לנקבה כמו בכנוי הזכר בעבור כי כאשר מדבר כנגד כנסת ישראל ידבר פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה לשון זכר כנגד העם ולשון נקבה כנגד הכנסם,

ופירוש פארך הוא נתן לך הפאר והכבוד הזה שיעבדוך העכו"ם:

מלבי"ם כי – אבל אח"כ ונהרת ורחב לבבך – כי יתברר לך.

א] נגד השאלה מי אלה כעב תעופינה, כי לי איים יקוו – גם האיים הרחוקים יבאו אלי,

ואניות תרשיש – יתקשרו בתקוה בראשונה – כמ"ש כי יהפך עליך המון ים,

ונגד השאלה של כיונים אל ארובותיהם, משיב להביא בניך מרחוק – כי את בניך יביאו מרחוק והם ישארו שם, ויביאו אתם כספם וזהבם, כבא בדרך מרחוק לעקור דירתו שמוכר חפציו וצרור הכסף מוליך בידו:

 לשם – הדלתות מגבילים, כי לי איים יקוו – זה יהיה לשם ה' אלהיך – כי יתנשא שמו לעיני רבים עמים.

ומה שיביאו בניך מרחוק – זה יהיה לשם קדוש ישראל – (שם זה נקרא בו ה' ע"ש קדושת ישראל ומעשיהם) כי פארך – לשם ולתפארת עד שבעבור זה יביאו אתכם כאשר יביאו את המנחה בכלי טהור בית ה':

 מלבי"ם חלק באור המלים ה' אלהיך, קדוש ישראל – הבדלם בארתי בכל הספר ועי' (ה' ט"ז):

 

(י) וּבָנוּ בְנֵי נֵכָר חֹמֹתַיִךְ וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ כִּי בְקִצְפִּי הִכִּיתִיךְ וּבִרְצוֹנִי רִחַמְתִּיךְ:

רש"י וברצוני – ובהריצותי לך אימונ"א פייזמנ"ט בלע"ז:

 רד"ק ובנו בני נכר – מלבד שיעבדוך במנחות שיביאו לך יעבדוך בארצך שיבנו חומותיך ויעשו מלאכתך:

 ישרתונךמלעיל כמו אשר לפניו:

 כי בקצפי – אז תכיר כי כל עניניך בין הטוב בין הרע הוא מאתי ואינו מקרה כלל כי בעת שהיה קצפי עליך היית אמה לעבדים בגלות ובעת רצוני שיהיה עליך יעבדוך אפילו מלכי העכו"ם כל שכן העם:

מלבי"ם ובנו – אחר שספר קיבוץ גליות מספר בנין החומה, עכו"ם הם יבנו חומות ירושלים והמלכים שלהם ישרתו ויעזרו את הבונים בכסף וזהב.

 כי בקצפי הכיתיך – ר"ל לא הכיתי אותך בחמה פנימית

כי אז אינו מכה תיכף רק ממתין עד שתתמלא סאתו,

ואני לא הכיתיך על ידי חמה ולא ע"י מאוס רק ע"י קצף שהוא קצף קטן,

ועי"כ ברצוני רחמתי עליךלפייסך עוד על העבר, ע"ד אודך ה' כי אנפת בי, עיי"ש:

 

(יא) וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִסָּגֵרוּ לְהָבִיא אֵלַיִךְ חֵיל גּוֹיִם וּמַלְכֵיהֶם נְהוּגִים:

רש"י ופתחו שעריך תמיד – לשון פיתוח ממשקולת לשון כבד ע"ש שפתיחתן פתיחת עולם פתיחת תמיד כמו שיבר מל' שבירה כך מלשון פתיחה טי"ש אובירט"ש בלע"ז:

 רד"ק ופתחו – מן הדגוש והוא פעל עומד, וכן פיתח הסמדר פיתחה אזניך, כלומר יהיו נפתחים תמיד יומם ולילה להביא אליך חיל גוים,

אמר כנגד העיר ירושלם כמו שהיא כל הפרשה שעריך יהיו נפתחים תמיד בלילה כמו ביום כדי שיכנסו נושאי חיל הגוים אליך למנחה כי יהיה שלום בעולם וילכו בלילה בעת החום,

וכן תרגם יונתן להביא אליך לאעלא בגוך נכסי עממיא:

 ומלכיהם נהוגים – יהיו נהוגים אליך שיבאו לפני מלך המשיח כעבדים לפני אדוניהם,

ומה שאמר נהוגים כי מנהג המלכים כשילכו בדרך ילכו רוכבים או רגלים ינהגו אותם שרים דרך כבוד,

ויונתן תרגם נהוגים זקוקים רוצה לומר אסורים בזיקים:

מלבי"ם ופתחו – אחר שתבנה החומה בל תאמר שתהיה צריך אל חומה ומבצר כי שעריך יהיו פתוחים תמיד כי לא יבוא אויב בשעריכם לבא מפניו במצור,

ומוסיף כי עוד יומם ולילה לא יסגרו – כי לא תוכל לסגרם כלל וכלל כי דרך השערים יביאו אליך תמיד חיל גוים שי ומנחה,

וגם יביאו הגוים עכו"ם האלה את מלכיהם נהוגים – שימשחו אותם שם בירושלים, כי בציון ימשחו מלכי עכו"ם ומפרש למה ימשחו אותם בירושלים:

 מלבי"ם חלק באור המלים נהוגים – בארתי גדרו (מ"ט יו"ד) המונהג בהכרח:

 

(יב) כִּי הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּךְ יֹאבֵדוּ וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ:

רד"ק כי הגוים חרוב יחרבו – ענין חרבן, ויש מפרשים ענין חֶרֶב כלו' יהרגו:

מלבי"ם כי הגוי – וגם הממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו –

 

(יג) כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן אֵלַיִךְ יָבוֹא בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי וּמְקוֹם רַגְלַי אֲכַבֵּד:

רש"י ברוש תדהר ותאשור – מיני עצי יער לבנון:

 רד"ק כבוד הלבנון – העצים הטובים שבו וא"כ מפרש מה הם כמו שהיה משלח מלך צור למלך שלמה:

 ברוש תדהר ותאשור – כבר פירשנו בפרשת העניים והאביונים:

 לפאר מקום מקדשי – שיבנו בהם בית המקדש:

 ומקום רגלי אכבד – כי בהמ"ק מכוון כנגד כסא הכבוד ואם כסא הכבוד מושבו בית המקדש הדום רגליו אכבד כי הוא יתן בלבם להביא:

מלבי"ם כבוד – אחר שספר בנין החומה מספר בנין המקדש כי לבנין המקדש יביאו כבוד הלבנון והוא הארזים היותר גבוהים אשר יער הלבנון מתכבד בהם,

וגם ברוש תדהר ותאשור יבואו יחדו – מצייר כאילו העצים החשובים האלה יבואו בעצמם אל המקדש,

לפאר מקום מקדשי – ר"ל מקום המקדש יתפאר בנוי ויופי על ידי בנין בני אדם,

אבל מקום רגלי – והוא קדש הקדשים אכבד – בעצמי ולא על ידי בני אדם:

 

(יד) וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ וְקָרְאוּ לָךְ עִיר יְדֹוָד צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:

רד"ק והלכו שחוח – שם בשקל גבוה קומתו מן תחתיו שחחו:

 בני מעניך – אותם שהיו מעניך בגלות ומתו כבר בזמן הישועה בניהם ילכו אליך שוחחים ומתנפלי לפניך, ור"ל מעניך מעני בניך, כי כנגד ירושלם מדבר, על כפות רגליך ועל כפות רגלי בניך ורוצה לומר על מדרך הכפות כי הכף מתחת:

 עיר ה' – כי כבודו יראה בה:

 ציון קדוש ישראל, סמוך ציון של קדוש ישראל.

מלבי"ם והלכו אליך – העכו"ם אשר עינו אותך בענוים קשים ילכו אליך שחוח לפייסך,

ומנאציך שלא עינו אותך בענויים רק נאצו ובזו אותך שלא היית נחשב בעיניהם (והם לא יצטרכו לפייסך) ישתחוו עתה על כפות רגליך מרוב חשיבותך,

ויקראו לך עתה, עיר ה' – זה יהיה ירושלים

ושם ציון – יקראו 'ציון של קדוש ישראל' – כי שם יתגלה ה' ביתר שאת בשפיכת רוח קדשו לפי קדושת ישראל ומעשיהם (כי זה המבדיל בין ה' וקדוש ישראל בכ"מ):

 מלבי"םחלק באור המלים בני מעניך, מנאציך – המנאץ מבזה הדבר והם ילכו בעצמם, אבל מעניך יענשו, ורק בניהם אשר יותרו ילכו שחוח לבקש מחילה:    ה', קדוש ישראל – עיין הבדלם (א' ד'. ה' ט"ז) ובכל הספר:

 

(טו) תַּחַת הֱיוֹתֵךְ עֲזוּבָה וּשְׂנוּאָה וְאֵין עוֹבֵר וְשַׂמְתִּיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם מְשׂוֹשׂ דּוֹר וָדוֹר:

רד"ק תחת עזובה – שנגלה כבוד ה' מעליך:

 ואין עובר – בחרבנה:

 משוש דור ודור – לכל דורות העולם תהיה משוש כמו שנקראת יפה נוף משוש כל הארץ:

מלבי"ם תחת היותך – א] עזובה – מבניך. ב] שנואה – מכל האומות ג] ואין עובר – עליך מפני השממון,

על שלשה חסרונות אלה יהיו לך עתה שלש מעלות כנגדם:

א] נגד עזובה, ושמתיך לגאון עולם – תהי עתה ממלכה גדולה לגאון ותפארת.

 ב] נגד שנואה, תהי עתה משוש דור ודור – כולם ישמחו על הצלחתך באהבתם אותך.

ג] נגד ואין עובר, עתה:

 מלבי"םחלק באור המלים גאון עולם, משוש דור ודור – הגאון נקשר עם עצם הדבר בעצמו ע"כ אמר בו עולם שהוא הזמן הבלתי מתחלק.

והמשוש נקשר עם בני הדורות שהם ישישו ע"כ אמר דור דור, כפי היסוד שהנחנו למעלה (י"ג כ'):

 

(טז) וְיָנַקְתְּ חֲלֵב גּוֹיִם וְשֹׁד מְלָכִים תִּינָקִי וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְדֹוָד מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב:

רש"י ושד מלכים – לשון שדים ותינקי יורה עליו:

 רד"ק וינקת חלב גוים – דרך משל כלומר שתאכלי טוב ארץ העכו"ם:

 ושד מלכים – בחולם כמו בפתח כמו חלצו שד, והוא על דרך משל רוצה לומר טובם, וכן תרגם יונתן ותשבעון נכסי עממין ובזת מלכין תתפנקון:

מלבי"ם וינקת חלב גוים – שפע כל העכו"ם תעבור אליך, ובאיזה אופן תינק החלב של העכו"ם?

אומר ושד מלכים תינקי – היניקה תהיה על ידי שוד מלכים, ימשל המלך לשדיים אשר אליהם יתאסף חלב של העכו"ם ומשם תינק אתה את החלב, ור"ל שמלכי עכו"ם יתנו לך מס,

(ור"ל כי לרוב, ארץ אשר תתעלה בגאון וגובה תהיה למורת רוח אל כל בני תבל, אבל את תהי משוש דור ודור, ולא תאמר שהשמחה תהיה על ידי שתהיה רוכלת העמים ויבואו אליך לסחורה, כי בהפך יהיו לך למס).

 וידעת כי אני ה' מושיעך – ר"ל הישועה תהיה ע"י שאני ה' בורא כל המציאות,

כי תכלית הישועה תהיה כללית לתקן את העולם כולו, אבל הגאולה תהיה פרטית רק עבורך.

ועז"א וגאלך – יען שאני אביר יעקב.

 

(יז) תַּחַת הַנְּחֹשֶׁת אָבִיא זָהָב וְתַחַת הַבַּרְזֶל אָבִיא כֶסֶף וְתַחַת הָעֵצִים נְחֹשֶׁת וְתַחַת הָאֲבָנִים בַּרְזֶל וְשַׂמְתִּי פְקֻדָּתֵךְ שָׁלוֹם וְנֹגְשַׂיִךְ צְדָקָה:

רש"י תחת הנחשת – שנטלו ממך. ושמתי פקודתך שלום – ואשוי פרנסך שלם ושלטוניך בזכו.

פקודתךפקידים שלך, ורבותינו אמרו הפקודות שבאו עליך בגלותך והנוגשים שדחקוך יהיו לך לשלום ולצדקה:

 רד"ק תחת הנחשת – תחת הנחשת שלקחו העכו"ם ממך אביא זהב,

כלומר אתן בלבם לשלם לך כפלים וכפלי כפלים מאשר לקחו ממך הם ואבותיהם:

 ושמתי פקדתך שלום – תחת פקודתך שהיו העכו"ם נותנים פקידים על ישראל לגבות מהם מס אשים לך שלום וצדקה ולא יהיו עוד עליך פקידים ונוגשים:

מלבי"ם תחת הנחשת – בל תחשוב שהמס הנזכר יתנו לך העכו"ם ע"י אונס והכרח

כי עת תבקש מאתם נחשת למס יביאו הם זהב תחתיו, עת תבקשי ברזל למס יביאו הם כסף תחתיו,

ובכל זאת יהיו לך גם נחשת וברזל,כי עת תבקשי עצים ואבנים יתנו לך נחשת וברזל,

ושמתי פקדתך שלום – הפקודה והתמנות שלך על העכו"ם לא יוחשב זה אצלם כאילו הם נכנעים למס עובד וכאילו אין להם שלום כי הם משועבדים, כי זה יהיה שלומם,

כי הפקודה לא תהיה על ידי מלחמה רק ע"י שלום ברצונם הטוב ונפש חפצה,

כי נגשיך אשים צדקה – הנגישה אותם לתת לך מס יהיה נחשב אצלם צדקה ומצוה,

כי הם ממלאים בזה רצון ה' ויעשוהו בחפץ לב כעושים מצוה:

 מלבי"םחלק באור המלים (יז) ונגשיך – הנוגשים שלך, כמו חומותיך, שעריך:

 

(יח) לֹא יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ תְּהִלָּה:

רד"ק לא ישמע עוד חמס – שיעשו לך העכו"ם לא ישמע עוד:

 וקראת – אז תקראי ישועה חומותיך כי לא תצטרכי עוד לעלות על החומות ולסגור השערים מפני האויב,

 לפיכך תקראי להם ישועה הפך המלחמה שהיתה מקדם וכן בשערים לא יספרו בהם אלא תהלות ה', יונתן תרגם ויערעון פורקן על שורך ועל תרעך יהון משבחין:

מלבי"ם לא ישמע עוד חמס בארצך – לא יהיה חמס בתוך המדינה מאיש לחבירו,

וגם לא ישמע שד ושבר בגבוליך – מאויב חיצוני, שיפול על גבול ארצך מבחוץ,

ומפרש נגד שוד ושבר בגבוליך אומר, וקראת ישועה חומתיך – לא תצטרך לחומה ומבצר אצל הגבול להגן בעד שוד ושבר מבחוץ, כי הישועה עצמה היא תהיה חומה בצורה לך כמ"ש ישועה ישית חומות וחיל (כ"ו).

ונגד חמס בארצך אומר ושעריך תהלההתהלה עצמה היא תהי שער לך,

כאילו התהלה שבה יתהללו העם הזה מרוב צדקתם היא תספיק שלא יקרה בה חמס בין אדם לחברו,

כי כולם יהיו מהוללים לצדיקים ואין פרץ בשעריהם:

 מלבי"םחלק באור המלים ישועה חומותיך – וכן למעלה (כ"ו) ישועה ישית חומות וחל:

 

(יט) לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ וְהָיָה לָךְ יְדֹוָד לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ:

רש"י לא יהיה לך עוד – לא תצטרכי לאור השמש:

 רד"ק לא יהיה – כבר פירשנו כי ימשיל הישועה והטובה לאורה, אמר כל כך יהיה אורך גדול שהוא אור ה' והוא הטובה הגדולה עד שלא יהיה נחשב אור השמש ואור הירח לכלום,

והכל דרך משל כמו שאמר ואור החמה יהיה שבעתים:

 לתפארתך – שתתפאר בכבודו וטובו שיגדיל עמך:

מלבי"ם לא יהיה לך – ר"ל השמש מאיר בעצמו ביום,

ובלילה שאז השמש תחת האופק תאיר השמש לנוגה הירח [שתאיר עליו וממנו יצא הנוגה],

שבלילה תשליך השמש נוגה אורה על הירח ותקבל הארץ אור השמש ע"י נוגה הירח,

אבל עתה לא יהיה לך השמש לאור יומם, וגם לא יאיר השמש אורו על הירח להיות לנוגה הירח,

כי יסתתר השמש בהחלט ולא ימצא במציאות כלל,

ונגד מה שעד עתה היה לך השמש לאור יומם – יהיה לך עתה ה' לאור עולם,

ונגד שעד עתה האיר השמש בלילה לנוגה הירח, וקיבלת בלילה אור השמש באמצעות הירח באור חוזר,

יהיה עתה אלהיך לתפארתך – ר"ל יחוד אלהותו המיוחדת עליך יהיה בדמות הירח שמקבל אור מן השמש, ר"ל הצדיקים והנביאים יהיו בדמות הירח –

 שואבים אור ה' בלילה (בעת ימנע אורו מכללת העם) ומגיהים ומפלשים אותו על כלל העם:

 מלבי"םחלק באור המלים ולנגה הירח לא יאיר – פעל יאיר מוסב על השמש כי הירח אינו מאיר רק מגיה אור השמש,

כי זה ההבדל בין אורה ונוגה כנ"ל (י"ג יו"ד. נ"ט ט'). ועי' עוד למעלה (כ"ד כ"ג) וההבדל בין ה' ואלהיך מבואר בכל הספר:

 

(כ) לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי יְדֹוָד יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ:

רש"י לא יאסף – לשון אספו נגהם (יואל ב) הכניסו אורם:

 רד"ק לא יבא – גם זה משל, כתרגומו לא תבטל עוד מלכותך ויקרך לא יעדי:

מלבי"ם לא יבוא עוד שמשך – הוא אור ה' שיהיה לך תחת אור השמש לא יבא עוד עתה כי יתמיד לנצח, וגם ירח – שלך שהם הנביאים והצדיקים שמקבלין אור ה' ומשפיעים אותו כמו הירח לא יאסף – אורם.

ובאר תחלה הטעם מדוע לא יבא עוד שמשך, כי

בל תחשוב שיבא [-ישקע] שימשך ע"י שלא יהיה אור תמידי, רק לפי שעה, כי יהיה לך ה' לאור עולם

ב] בל תחשוב שיבא[-ישקע]  שמשך ע"י שתצטרך אתה להתרחק מן האור, ע"י שתלך שנית בגולה, כי ושלמו ימי אבלך:

מלבי"ם יאסף – על אור הירח לא שייך ביאה שאינו אור רק נוגה, והנוגה נאסף בסור השמש המאיר לו מנגד פניו:

 

(כא) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַו \{מַטָּעַי\} מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר:

רש"י להתפאר – שאהיה מתפאר בם פורוונטי"ר בלע"ז:

רד"ק ועמך כולם צדיקים – שיצרף אותם האל, כמו שכתוב וצרפתים כצרוף כסף והנשארים יהיו כולם צדיקים וקדושים, כמו שכתוב והיה כל הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו וגו':

 לעולם ירשו ארץ – שלא יגלו עוד ממנה לעולם כי יהיו נצר מטעי שיראו במעשיהם כי אני נטעתים לא כבראשונה שנאמר עליהם מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושים

ולא היה נראה שהיה מטע ה' אלא זמורת זר:

 להתפאר – שאתפאר בהם בקרא להם עם ה' כמו שאמר ישראל אשר בך אתפאר:

מלבי"ם ועמך – עתה באר הטעם מדוע ירחך לא יאסף, שהם הצדיקים,

א] בל תאמר שיאסף הירח הזה מפני שלא יהיו צדיקים בקרבך, כי עמך – יהיו כלם צדיקים

ב] בל תאמר שיאסף הירח מפני שלא ישארו בא"י תמיד ויגלו פעם שנית, כי לעולם יירשו ארץ –

ג] בל תאמר שיאסף הירח מפני שהעם בכלל אשר אמר עליהם ועמך כולם צדיקים הם מועטים מאד, וחלושים ורפוים עדיין,

כי נצר מטעיהנצר הרך והיונק הזה אשר נטעתי אותו אנכי יהיה מעשי ידי להתפאר

אני אעשה בכחי שהנצר הרך הזה ישלח פארות ובדים וסעיפים רבים, ויתרבו פארותיו כ"כ, עד:

 מלבי"םחלק באור המלים נצר – בארתיו למעלה (י"א א'):  להתפאר – מענין פארות וישלח בדים ויעש פארות. וכן לק' (ס"א ג'):

 

(כב) הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי יְדֹוָד בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה:

רש"י בעתה אחישנה – זכו אחישנה לא זכו בעתה:

 רד"ק הקטן – אינו אומר על גוף אחד כי מה ענין קטן וצעיר?

אלא רוצה לומר השבט והמשפחה, הקטן מהם יהיה לאלף פעמים ממה שהוא עתה,

וכפל הענין במ"ש כמנהג, ואמר הצעיר לגוי עצום:

 אני ה' בעתה אחישנה – זאת הטובה שאני מבטיחם אני ה' אעשנה שהיכולת בידי,

ואמר בעתה ואמר אחישנה אמרו רז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה, ויש לפרש כשיגיע עתה אחישנה, לגמרה מהרה כי לא יארך זמן מעת החל הישועה עד כלותה, וי"ת אנא השם בזמנה אייתינה:

מלבי"ם שהקטן יהיה לאלף – בריבוי הכמות,

והצעירבכח יהיה לגוי עצום – בריבוי האיכות בכח ועצמה,

והגם שאני מתמהמה עתה והעם חלשים ומעטים,

הנה אני ה' בעתה אחישנה – בבא העת המיועד אעשה הדבר בזריזות (כי זה גדר פעל חיש) ואמלא את הבטחתי:

 מלבי"םחלק באור המלים הקטן – בכמות:

 והצעיר – במעלה, וכבר בארתי (ה' י"ט) כי החש אינו ממהר תמיד כי החש הוא הזרוז אעפ"י שלא מהר א"ע בזמן, ולכן הגם שה' לא ימהר, כי יהיה בעתה, מ"מ יחיש ר"ל כי יעשהו בזריזות והשתדלות:


 

Print Friendly, PDF & Email

3 תגובות על “ישעיה פרק סו”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. Avatar גדי הרוש הגיב:

    ערב טוב!
    אני ממש מודה לרב על השיעורים הנפלאים ומכל שיעור מתפעל מחדש.
    בספר מלכים ב' חסרים מספר פרקים בטקסט (יש בשמיעה)
    האם יושלמו?
    תודה רבה

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב