כמה עובדות שאולי לא ידעת, ליום העצמאות ויום השואה

עובדות-ליום-העצמאות-והשואה
עובדות-ליום-העצמאות-והשואה

כל ענייני החג

כל ענייני יום העצמאות והשואה

כל האמת על יום העצמאות ויום השואה

קרא כאן חומר סנסציוני – מה חשבו ראשי הציונות על יהודי הגולה, מה היה יחסם בעת ששמעו על השמדתם? ומענין מה יהיה יחסנו אליהם לאחר שנקרא את הדברים המדהימים המופיעים כאן…

 

12

3

4

5

בנימין זאב תאודור הרצל 
חוזה המדינה ומייסדה ומנהיגה הראשון של התנועה הציונית 1860-1904
הרצל כותב ביומנו האישי בתאריך 24.12.1896 (כתבי הרצל, כרך ב׳ יומן א׳ עמוד 14, הוצ׳ ניומן): ״חפצתי לפתור את שאלת היהודים לכל הפחות
באוסטריה, בעזרת הכנסייה הקתולית ולהשיג על ידם ראיון אצל
האפיפיור, על מנת להגיד לו: ״עזור לנו מידי האנטישמיים ואני מחולל
תנועה כבירה בין היהודים, שיעברו לנצרות באופן גאה וחופשי, חופשי
וגאה במובן זה שמנהיגי התנועה, בפרט אני נישאר יהודים, ובתור יהודים
נטיף ללא בושת פנים, כמו שעשו היהודים עד אז, כי אם מתוך זקיפות
קומה, ובפרט שהמנהיגים יישארו ביהדותם, אנו האמיצים נהיה דור
התחומים, אנו נשאר באמונת אבנתינו, אך את בנינו הצעירים נמיר עוד
לפני הגיעם לגיל של החלטה עצמית
״.
כסובל מרגשי נחיתות אל מול העמים שהעריץ ומתוך שנאה לעם שבו גדל,
המשיך הרצל להטיף בכל כוחו בעד ההתבוללות ככלל וההתנצרות בפרט
וכך כתב במאמרו (מתוך הספר ״הרצל״ מאת עמוס איילון):

״אני רואה את עצמי כיהודי מודרני ממוצע ואין אני נרתע ממעבר פורמלי לנצרות ואני  מברך על כל יהודי שיש לו ילדים המחליט להתנצר. לי יש בן הייתי מעדיף
להתנצר היום ולא מחר כדי שתקופת החברות שלו בנצרות תתחיל מוקדם
ככל האפשר״.
הרצל ״חוזה המדינה ומנהיג האומה" שפתרון ״ההצלה״ שלו לעם היהודי
היה להעביר את כולם לנצרות, התחיל את המלאכה באנשי ביתו וסירב
בתוקף למול את בנו יחידו האנס שלימים גדל והפך לכומר כתב ביומנו (דו
שבועון ״תמורה״ מס׳ 2 עמי 13-12): ״הרב נלבהייז ביקר אותי ושאל:
הנכון הוא שלא מלתי את בני האנס?
עניתי לו: זהו ענין משפחתי! הוא הוסיף בעיניים סגורות: לא, זהו ענין
לאומי! נכון הוא יהודים רבים אינם מלים את בניהם אך אין אלה מתיימרים
להביא את הגאולה לעם ישראל״.

עדות בנו יחידו האנס (״נגוהות מן העבר" תל אביב התשכ״א, עמוד 69):
לאבי הייתה תכנית להכניס את העם היהודי כולו תחת כנסי האמונה
הקתולית.
רוצה אני כי ידע הקהל העברי, שאבי לא הכניס אותי בברית
אברהם… הלא לא נעלם מכם, שאבי הדליק בכל שנה ושנה את אילן המולד
הנוצרי ולא חדל מזה אף בשנתו האחרונה.
אבי ציווה על המחנכות שלנו,
שיתפללו עמנו בוקר וערב את התפילות הנוצריות.
ו
הרצל היה בז לכל מי שאינו היה נחשב בעיניו לתרבותי ונאור, כדוגמת
המנהיגים הגויים שכה העריץ, עד שהגיע להפנים רעיונות אנטישמיים
בליבו וכך המשיך נכתב ביומנו (דו שבועון תמורה מס׳ 2 עמי 12-13):
״הכמרים הנוצרים הם ברום המדרגה מפני שאינם להוטים אחרי הכסף…
הנוצרים הפשוטים טובים הם מכמרי היהודים״.

הרצל סיפק נימוקים ואף עודד את הרדיפות האנטישמיות וכך כתב ביומנו
(יומן א׳ עמי 16):

״אכן האנטישמיות שהיא כוח חזק ומשורש בתת ההכרה
של ההמונים לא תזיק ליהודים, אני מוצא שהיא מועילה לבניית האופי
היהודי, חינוך הקבוצה על ידי ההמנון ־ חינוך שעשוי להוביל
להתבוללותה!״

״בפריז באתי ליחס חופשי יותר אל האנטישמיות,
החילותי להבינה ולסלוח לה״.
(יומנו האישי, יומן א׳ עמוד 6)

״רעיון מצוין  בלבי למשוך אנטישמיים ישרים ולעשותם למחסלי הרכוש היהודי״.
(יומנו האישי, יומן א׳ עמוד 93)

אגב, נזכיר דברים שאמר החפץ חיים זלה"ה על האי רשיעא, כפי שסיפר הגר"א לאפיאן משגיח ישיבת כפר חסידים:

סיפר יהודי בן ראדין (מר שקולמן מלונדון) על מעשה נורא שאירע אצל מרן החפץ חיים:

פעם נכנס מישהו אל מרן החפץ חיים להקריא בפניו מאמר שכתב הרצל ימ"ש
ובו הוא רומז על משיחיותו ועל משה רבינו, תוך כדי פגיעה גסה במשה רבינו.
החפץ חיים כעס, קם מכסאו ואמר: לו היה סכין בידי הייתי דוקרו בלבו!

ואחר כך סיפרו שכאשר חלה ומת הרצל היה זה באותו זמן של הסיפור עם
החפץ חיים, ואותו רשע לקה בלבו.

*

דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון ושר הבטחון מראשי התנועה הציונית 1886-1973

הגלויות המתחסלות שמתכנסות בישראל, אינן מהוות עדיין עם, אלא ערב רב ואבק אדם, ללא לשון, ללא חינוך, ללא שורשים. הפיכת אבק אדם
לאומה תרבותית היא מלאכה לא קלה.

(מתוך ספרו של בן גוריון ״יחוד ויעוד״)

במקביל להאהדה לנצרות הפנימו מנהיגים ציוניים וביניהם דוד בן
גוריון גם מטבעות לשון שהשתמשו בהם האנטישמיים הגדולים ביותר,
אפילו תוך הענקת צידוק לאנטישמיות:

״לא רשע וסכל של הגויים אלא מעמדם המשונה שאינו הולם את מסגרת חייהן התקינים של אומות העולם הוא בעוכרינו והאנטישמיות מה היא כי נלין עליה?״

(דברי דוד בן  גוריון במערכה פרק ד׳ עמוד 212)

כאשר עולה על הפרק אפשרות חד פעמית של הצלת 2900 יהודים מהרציחות בשואה, שואל משה שרת את ראש הממשלה הראשון חד בן גוריון:

"האם כדאי להיפגש לשם כך עם מקדונלד״? בן גוריון משיב:

״עתידנו חשוב יותר מהצלת 2900 יהודים!״
(יומנו של משה שרת 18.11.1939)

"אם אדע שאפשר להציל את כל ילדי  גרמניה על ידי העברתם לאנגליה

ורק מחציתם על ידי העברתם לארץ

ישראל ־ אני אבחר בדבר השני!"

(מתוך"ימי הכלניות" מאת תום שגב)
בן גוריון כשאר חבריו, המשיך לקיים את רעיונותיו הנלוזים גם בתוך ביתו,
כפי שהטיב להעיד ולספר בנו עמוס בן גוריון בראיון לעיתון מעריב
(מהדורת י״ד בתשרי תשמ״ז):

כי כאשר החליט לשאת אשה נוצריה, ברכו
אביו דוד בן גוריון: "זה טוב לשבח את הגזע". עפרא לפומיה!!

*

חיים וייצמן
נשיא ההסתדרות הציונית, נשיאה הראשון של מדינת ישראל וממנהיגיה הראשיים 1854-1952
אמר בעת שהשואה האיומה החלה מנשבת בעורפם של היהודים:

״תקוותם של שישה מיליון יהודים מרוכזת על עליה מתהומות הטרגדיה. אני רוצה
להציל שני מיליון נוער, הזקנים יאבדו הם ויחכו לגורלם, הם אבק אדם
כלכלי ומוסרי
בעולם אכזר, רק ענף הנוער יישאר, הזקנים צריכים לעמוד
בכך ולהשלים עם כך". (דבריו בקונגרס הציוני שנת תרצ״ז, מתוך הספר
"אות קין״, ע״מ 105)

מישהו פתח את מקלט הרדיו, 22 ליוני 1941, הרדיו הביא את החדשות:

גרמניה פתחה בהתקפה על רוסיה, הגרמנים כבר חצו את הגבול. התבוננתי בויצמן, עיניו היו אפלות, בחדר שורה דממה: "כן, אמר, "לבני עמנו שם, למיליונים מהם צפוי גורל איום ומבעית".

הוא גחן קדימה והוסיף: "בסופו של דבר וזהו דבר החשוב מכל עתידה מלחמה זו להביא ברכה לאנגליה".

האיש שהשמדת אחיו הייתה טפלה בעיניו וניצחונה של אנגליה ־ העיקר! נמצא ראוי להיבחר כנשיאה הראשון של מדינת ישראל.

("חיים ויצמן בונה ציון", הוצאת האוניברסיטה העברית בעריכת מאיר ויסגל מזכירו של ויצמן).

ציטוט נוסף מהגיגיו מתוך הקונגרס ציוני בשנת תרצ"ז:

"אני רוצה להציל שני מיליון נוער, הזקנים יאבדו הם יחכו לגורלם. הם אבק כלכלי ומוסרי בעולם אכזרי. רק הנוער ישאר. הזקנים צריכים לעמוד בכך ולהשלים עם כך".

הנבל הנ"ל שולח אותם למוות ואף בנימוס בריטי טיפוסי מבקש מהם "להשלים עם כך…"

מחרידים לא פחות הם דבריו של השפל הנ"ל ששפך דם מליוני אחיו נמדד ב"ברכה לאנגליה"  המובאים בספרו "מסה ומעש – זכרונות חייו של נשיא ישראל" [עמ' 412]:

כותב מר ויצמן – "אפשר שהקורא ימצא ענין מה בתיאור עבודתינו למען המלחמה (מלחה"ע השניה – השואה)

מלבד תהליך האמורטיזציה חקרנו את תסיסת הסוכר את תסיסת ההידרוליזטים של עץ וקש והכנת מטיבוטינול ובעיקר איזופרין חקרנו גם את ההקטונים ושימושם בדלקים גבהי אוקטנים"

אז מי אמר שמנהיגי הציונות לא עשו מאומה?? תקראו שוב את המשפט האומלל הנ"ל, ותבינו מה העסיק את "ראשיה ויועציה" בעת שהמשרפות בערו באוושוייץ במלא עצמתן!

*

יצחק גרינבוים
האחראי על ״פעולות ההצלה״ ושר הפנים בממשלת בן גוריון, מראשי התנועה הציונית בפולין 1879-1970
בשנת  1943 כשיהודים גוועו ברעב בגטאות אירופה, כשאלפים מהם נשלחו
בכל יום לתאי הגזים, הכריז יצחק גרינבוים:

״כששאלו אותי הלא תוכל לתת מכספי "קרן היסוד" להצלת יהודים בארצות הגולה, אמרתי: לא!! ואני אומר עוד פעם: לא!! צריך לעמוד בפני גל זה הדוחה את הפעולות הציוניות לשורה השנייה".

(מתוך ספרו"בימי חורבן השואה")
כשבאים להציע שתי הצעות, הצלת המוני היהודים באירופה או הגאולה בארץ, (הקמת המדינה) אני בוחר בלי רגע של היסוס את הגאולה בארץ…
אילו הייתה כיום אפשרות של קניית חבילות מזון בכספי "קרן היסוד" כדי לשלחם דרך ליסבון (ליהודים בשואה) כלום היינו עושים זאת?! לא ולא! הציונות היא למעלה מהכל!!!

(מתוך נאומו בשנת תש״ג בתל אביב על נושא "גולה וגאולה״)

בנאומו בבית סוקולוב ביום ט״ז טבת שנת תשכ״ד
הסביר יצחק גרינבוים למה העלימו מנהיגי הציונים את פרשת השואה
מהציבור:

"מי שבונה מולדת ונמצא בקרבות על קיום המולדת, רשאי לא
לדעת ויש לו חובה אחרת, יותר גדולה… כדאי היה להקריב עוד מיליון
יהודים בשביל מרד גטו ורשה״.

(שרופי הכבשנים מאשימים לר׳ משה שנפלד עמוד 62)

*

יוסף חיים ברנר
סופר, איש רוח וידיד תנועת העבודה 1881-1921:
"אופיינו הלאומי פסול מימות עולם ועד הנה״. מה אתם רוצים
מהאנטישמים? מדוע לא תאבו להבין את המובן מאליו? את חזון השנאה
והבוז לישראל! היהודים הם צוענים, זוהמה, רפש וניוול, ביצה סרוחה, לא
אדם, כלבים פצועים…" 

[הערה: אי אפשר להאשים אותו, הוא כנראה הסתכל בראי וזה אשר נגלה לעיניו]

"עמי אירופה למרות שחנקו אותנו ללא רחם כמו
שחונקים דבר נתעב, ראויים הם לכבוד, איננו בני אדם כלל. האם לא יציפו
את רחובותינו עכשיו פרצופים ידועים מכל הגטאות, חלאת המין האנושי…
כשאני לעצמי, הברית החדשה ספרנו הוא, עצם מעצמנו, בשר מבשרנו" 

(שואה משמים, עמוד 79)

ובמקום אחר ברנר מוסיף:

״הן עם של יהודים אין בעולם! יש בהולים מטומטמים ומופלגי תורה בליטא, טפשים
ופראים
בפולניה, הדיוטים ונבזים בגליציה, נרקבים ומעלי באשה בהונגריה
ורומניה, גסים וכהים באנגליה ואמריקה, שנוררים ומזוהמים בפלשתינא,
צבועים, אנוסים דשנים נכרסנים בגרמניה בפרנציה ובאיטליה, וכולם כולם
ספחת ־
הן לעמם ולעם אשר בתוכו הם יושבים״.

והוא מוסיף הגיג דמוקרטי כנופך לדבריו:
"בבית הלאומי נכריז על אותם יהודים שלא יסירו מעליהם את חלד הגלות
ויסרבו לגלח את הזקן ואת הפאות כעל אזרחים ממדרגה שנייה לא ניתן
להם זכות בחירה״.

(חדשות ״הארץ״, 22.10.1919)

*

ד"ר מרכס נורדאו
סופר, נואם וממייסדי התנועה הציונית 1923-1849
מגלה במכתב את מחשבותיו על ישו:
״אדם זה הוא דמות יהודית אידיאלית טיפוסית! הדבר היפה ביותר שיצר
איש האמונה מאז ומעולם… הוא נפש מנפשנו, כמו שהוא בשר מבשרנו.
אדם זה משלנו הוא. לכבוד לעמנו ואנו רואים אותו כאחד מבניו… ואני מסכם – אנו רואים אותו כאחד משלנו, וכן גם את תורת "המוסר" שלו, ואת האוונגליון… קבל נא אב חביב ויקר את רחשי הכבוד
של המסור לך. ד״ר מ. נורדאו".

*

מנחם אוסישקין
מראשי התנועה הציונית ומואשוניה 1941-1863:
מה ההבדל בין הקורבנות בגולה לבין הקורבנות בארץ?

הללו שנופלים בארצות פזורינו, הם קורבנות של אומה גוססת…

לא היה טעם למותם כמו שלא היה טעם לחייהם… לא כן הקרבנות שנפלו בארצנו,

אנו מביטים עליהם בגאווה״.

("שואה משמים")

*

הסופר חיים הזז
מהוגי הדעות של ההנהגה הציונית 1973-1898:
אין הציונות והיהדות דבר אחד, אלא שני דברים השונים זה מזה. בוודאי
שני דברים הסותרים זה את זה.

כשאדם אינו יכול להיות יהודי – הוא נעשה ציוני!

הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות, ממקום שתש כוחו של
העם… דבר אחד ברור:

הציונות לא המשך, לא רפואה למכה, היא עקירה והריסה!

אדרבא, היא מסיחה את דעתה מן העם, מתנגדת לו, הולכת נגד
רצונו ומוחו, חותרת תחתיו ועוקרת אותו, ופורשת ממנו לדרך אחרת,
למטרה רחוקה ומסוימת. היא וקומץ אנשים בראשה גרעין של עם אחר!
בבקשה לשים לב: לא חדש ולא מחודש אלא אחר! מי שאינו סבור כך או
שהוא טועה או שהוא מרמה את עצמו״.
(מוסף ״הארץ״ אלול תשנ״ג, 1943)

עד כאן אוסף גדול ומרשיע של ביטויים קיצוניים ומבחילים של מנהיגים ציוניים שונים,

ציטוטים נוספים ניתן למצוא גם בספר "נרתק את השלשלת" של הסופר א. קריב. 

אלו היו ראשי האומה ומקימי המדינה, האנטישמיים.

לצערנו הרב את המידע הזה על ה"ערב רב" שהקים את המדינה – לא מגלים לציבור. 

לא בבתי הספר, לא בתיכונים, לא בגימנסיות ולא באוניברסיטאות, ואדרבה, מרוממים ומשבחים את שמם ככאלה שיש ללכת בדרכם ו"לחושכם נלך"…

בזמן שההסטוריה משוכתבת כרצון השליטים
בזמן שההסטוריה מלומדת כרצון המחנכים
בזמן שהעם עוד סובל בעינוי הגלות
איך יכולים הם לאבד את התרבות בקלות
כה קשה לקבל שמקימי המדינה
הם אלו ששתלו אח הארס לתוכה
ואילולי כתבו הם את הדברים בעצמם
לא ניתן היה לשערם לעולם!

הגאון הרב אלחנן ווסרמן זצוק״ל הי"ד
גדול תלמידי ה'חפץ חיים׳ שנהרג על קידוש ה׳ בשואה הארורה,
שהטיב להגדיר את המציאות העגומה:
"מלכות ישראל אמיתית היא הזכות הגדולה ביותר,
ראשי ׳הציונים׳ הם החייבים ביותר!
וכל המאמין שיגלגלו את הזכות הגדולה על ידי החייב הגדול,
אינו אלא טיפש או מלגלג על דברי חז״ל.
מדינת ישראל חילונית – ומלכות ישראל המיוחלת – הם תרתי דסתרי".

(קובץ מאמרים, ח״א עמי קס״א)

הגאון החפץ חיים זלה"ה
כאשר נוסדה הסוכנות בקשו עסקנים
מהם ראשי הצענטראל רליף באמעריקא שתמך
בהישיבות פולין וליטא, שהחפץ חיים יצטרף
לסוכנות כ"מועמד הלא ציוני" וברמז כי סרובו
עלול לסכן את קיום הישיבות.

אמר החפץ חיים זצוק"ל
מוטב שיסגרו כל הישיבות חס-ושלום ולא להצטרך לתת יד לפושעים!!
(ילקוט דעת תורה)

 

*   *   *

סיפור מתוך הספר "משנת הגלגולים" עמ' 509

נשמות הבריונים של בית שני

הרבי הקדוש רבי שמעלקא סעלישער זצ"ל, בעל "צרור החיים" תשכה, נסע פעם אחת עם תלמידו הרב הגאון רבי משה יונגרייז זצ"ל, אב בית דין דקהילת קאשוי, ובאמצע הדרך עברו ביער. דרכו בקודש היתה, שלא להכות בסוסים משום צער בעלי חיים (עיין שם ב"צרור החיים"). בשעת נסיעותיו בין ההרים, היה רגיל רבי שמעלקא לרדת מן העגלה לפני העליות בהרים, כדי להקל משא הסוסים. אז, באותה נסיעה ביער, צוה לבעל העגלה להכות הסוסים, כדי שיעברו את היער ההוא במהירות האפשרית. אחר כך, כשעברו את היער, התחיל הרבי הקדוש לנשום נשימות עמוקות בכבידות.

שאלוהו מלויו: "מה הם הנשימות הכבדות שכבוד קדושתו עושה? מילא הסוסים מתנשפים, מפני שהם רצו במהירות, אבל אתם, הרי ישבתם בעגלה".

ויען הרבי הקדוש רבי שמעלקא ז"ל ויאמר: "האינך יודע מה היה במקום הזה שעברנו בו?"

ויען מלוהו ויאמר: "לא, לא ראיתי שום דבר, רק הרים וגבעות ותו לא".

ויאמר לו הרבי הקדוש רבי שמעלקא ז"ל: "דע, כי אותו יער שעברנו בו היה מלא נשמות מהבריונים שהיו בזמן חורבן בית שני, שלא רצו לשמוע בקול התַנָאים שצוו להכנע, ונלחמו עד הסוף תשכו, ועל ידי זה גרמו חורבן בית וגלות ישראל, ועד היום הזה אין להם תקון. לכן צוויתי לבעל העגלה, שיסע במהרה, מפני שהמקום הזה הוא מקום טומאה, רחמנא לצלן. לא יכולתי לסבול האויר הזה…

הוסיף רבי שמעלקא ואמר: 'ושמעתי כרוז, שהנשמות הללו מתחננות לפני הקדוש ברוך הוא, שהן רוצות לבוא עוד הפעם בגלגול בעולם הזה, והן רוצות לתקן מעשיהן, והשיבו להן מן השמים, אף על פי שאני יודע שאתם לא תחזרו בתשובה, בכל זאת מכיון שיש בחירה לכל אחד ואחד, לכן נותנים לכן הבחירה לשוב ולהתגלגל, ואז יהיה תפקידכם לגאול אדמת הקודש מידי זרים, אבל הזהירו אותם שאם יעשו כהלכה על פי הוראת גדולי זמננו יצליחו, אבל אם ח"ו לא יצייתו לעשות על פי התורה אזי יתקלקלו ויקלקלו רח"ל יותר.

סיים הרבי את דבריו לתלמידו הרב הגאון רבי משה יונגרייז ז"ל: "תדע שדברי אמת, שבעוד ארבעים שנה מהיום, יבואו עוד הפעם הנשמות הללו לעולם, ואתה אז תכהן כרב".

הג"ר משה יונגרייז רשם את הדברים עם התאריך אצלו בפנקסו והמתין לראות כיצד יפול דבר.

חלפו שנים, הרב הגאון רבי משה מונה לאב בית דין דקהילת קאשוי, והתנה, שבכל אסיפה והחלטה של הקהל צריכים להודיעו.

פעם באו אנשים לעיר קאשוי לעורר הצבור שיתרמו כסף על מנת שיוכלו לקנות את ארץ ישראל מיד התורכים, ששלטו אז, ולהחליף הקופות של רבי מאיר בעל הנס בקופות של 'קרן קיימת לישראל', כי קם מנהיג בראשם שמארגן כעת בנק עולמי עבור קנית ארץ ישראל מידי התורכים.

השיבו להם ראשי הקהילה, כי בלי לשאול את הרב המרא דאתרא אין בידם לעשות שום דבר…

הלכו ראשי הקהילה אל הרב להודיעו ולשאול על הענין, אז נזכר מאותו המעשה, שהיה עם רבו רבי שמעלקא, ומה שאמר לו. מיד הלך וחפש בתיבתו, מה שרשם לעצמו אז, וראה שהיום כַּלוּ הארבעים שנה שאמר לו רבו אז, שבסופן עתידים לבוא נשמות הבריונים ולשלוט בארץ ישראל תשכז.

ענה להם ואמר: "לא ולא! חס מלהתחבר אליהם! יש להשאיר את קופות הצדקה של רבי מאיר בעל הנס, ולשלוח הכסף לממוני ואמרכלי הכולל, ואין לתרום לקרן קיימת לישראל", וגרשם מן העיר.

(משכנות הרועים חלק א׳ עמוד קצ׳׳ג, צרור החיים המבואר, בתולדות עמ' יז)

 

 

 

הערות ומקורות


תשכה הגר"ש הלוי ואזנר זצ"ל כתב בהסכמתו להוצאה המחודשת של הספר 'צרור החיים' [המבואר ב"ב תשנ"א]: "יום ד׳ וירא תשנ"א לפ"ק נתתי שמחה בלבי בשומעי שהגיע הזמן להו׳׳ל ספר צרור החיים מהגאון הקדוש צדיק יסוד עולם כ"ק רבי שמואל שמעלקא זצוקלה׳׳ה האב"ד סעליש יצ"ו שהיה חי בזמן דור דעה גאוני וצדיקי עולם, ונערץ מאד בקדושת תורתו ודרכו בקודש – וכבר בהוצאה ראשונה כתבו גאוני תקיפי שאין בדעתם לכתוב הסכמה היות והמחבר ענק הרוח, ונישא על כל שפתים בגדלות רוחו ודרכו".

וע"ש שהמהדירים הביאו דברי גדו"י בשבחו שהחת"ס התכתב עמו ופיארו בתארים שלא כתב על אף אחד אחר, והאדמו"ר מדעש זצ"ל אמר עליו שי׳׳ל נשמת התנא ר׳ עקיבא, הגה"ק מהרי"א אסאד ז"ל אמר עליו שהוא דומה בחריפות כמו התומים, בבקיאות ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא כמו הנוב"י, ובלימוד ואמיתת התורה כ'הפלאה'. עש"ע.

תשכו עי' גיטין נו., ואותם בריונים שרפו את אוצרות החיטה שהיו לאנשי ירושלים במצור וגרמו לרעב ולנפילת העיר.

תשכז עי' בשו"ת תולדות יעקב (חו"מ סי׳ ח׳) כתב בשם החת"ס, שפורקי העול מוסרים נפשם למצוות ישוב א"י, מפני שיתכן שאותם אנשים הם אלו שגרמו לחורבן ירושלים, וכדאמרינן בגיטין (דף נ"ו) שלא רצו לעשות שלום עם הרומיים, ולכן הוא גזירת מלך לתקנם כעת שלא ידח ממנו נידח.

ובס׳ אבן יעקב (ולדינברג, הקדמה עמ' י"ב) שהביא בשם החת"ס, הסבר אחר, משום שנשמותיהם הם מגלגול המרגלים שהוציאו דיבת הארץ וכעת באו לתקן הדבר.

 

ועי' מאידך בספר תנופה חיים (פלאג׳י, עזרא אות ז׳), שיושבי אשכנז [א.ה. ניתן לומר כן אף בנוגע ליהודי תימן ודו"ק] מתאוים ביותר לעלות לא"י וזאת כדי לתקן על מה שלא עלו לארץ בזמן עזרא, וכמ"ש בסדר הדורות [ה"א ש"פ]. א"נ בסיבת האריז"ל שעלה לצפת ולא לירושלים, עיי"ש.

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

כמה עובדות על העברה על דת ורדיפת בני תימן בבואם לארץ הקודש

[ליקוט כתבות מן העתונות החרדית של התקופה, מתוך גליון "יובל" מעיתון יתד נאמן]

"שיטות" של ביטול תורה?

כדי לתת תמונה מן המצב השורר בישוב עמק"א, מובא בזה מכתב החתום בידי המורים החרדים בעמק”א. בו כתוב לאמור: "היום החלטנו בע"ה לפתוח שיעורי תורה עם אחינו התימנים היקרים, גם עם המבוגרים לאחר עבודתם בשעות הערב. החילונו עם 30 תימנים. הם למדו בהתמדה רבה. לאחר כמה שעות לימוד שמענו פתאום יריות בקרבת מקום מכל הצדדים. פתאום מתפרץ בריצה אל בית המדרש יהודי מזויין ומזעיק אותנו בקולי קולות לכבות את האור ולשכב על הארץ. ערבים התנפלו – אמרו לנו. (כאן יש להעיר כי לפי הנהוג כאן נעשית השמירה יומם ולילה ע"י תימנים מיושבי המחנה) יצאתי החוצה וראיתי כי בכל הבתים דלוק האור. באו השומרים התימנים שבידם השמירה על כל השטח והעידו שלא קרה מאומה, וכי כל זה לא עשה אלא כדי לגרש את היהודים שהתקבצו ללימוד התורה.

 שבת פרשת וירא תש"י

20,000 יהודי תימן שעלו – כלם שומרי מצוות

כעשרים אלף מיהודי תימן כבר הועלו לישראל במשך חודשיים האחרונים – לפי הודעה שנמסרה כאן ובפריז ע"י ראשי ג'וינט. עוד 9 אלף הועלו דרך עדן מאותה הסביבה והעליה נמשכת במקודם ע"י מטוסים. הפעולה עלתה עד כה בסך שלמעלה מ- 2 מליון דולר.

דבור ממשלחת ישראל בתל אביב הביע אמש את צערו על אי הזהירות שבפרסומה הפזיז של ידיעה זו בחו"ל. הוא מודה לעתונאי הארץ וכתבי החוץ ששמרו עד כה על האיפול שהוטל על ידיעות אלה.

שלבה הראשון של העליה מתימן או, לפי כינויה "שטיח הקסם" החל בדצמבר אשתקד. קבוצות קבוצות מיהודי תימן חצו את הגבול ועברו לעדן. הם שוכנו שם ע"י הג'וינט במחנה השבה. משם הוטסו באוירונים ישר לישראל. כך נמשך הדבר עד מרץ. בין העולים עברו ברגל או על גבי חמורים דרך של 12 יום עד חדשיים עד עברם את גבול תימן עדן. הם באו חסרי כל כשרק בגדיהם הבלים על בשרם וספרי תורה בידיהם. רבים היו חולים ואף אחוזי קדחת. התנהגותם היתה למופת ורק הודות לכך נתאפשר המבצע. הם גילו אומץ לב שאין דוגמתו: כולם- ציין הדובר –שומרי תורה ומצוות.

[וכאן נשאל – וכמה היום שומרי מצוות? ומי האחראי לכך? האין זה מסע שמד? אין זו שואה רוחנית שמשמעותה כרת לנצח רח"ל?]

פרשת פקודי תש"י

צום וזעקה במחנה עולי תימן בעיר שמר

אתמול הוכרז מטעם הרבנים התימנים במחנה "עין שמר" צום כללי נגד גזירת החינוך. תושבי המחנה ישבו לארץ והרבו בתפילות ובכיות. תקעו בשופר. וכל הגברים מגיל 15 ומעלה צמו כל היום. מכל הסביבה באו רבים להשתתף בתפילה ובתענית אך השוטרים לא נתנו להם להכנס למחנה. גם מחאותיהם של יושבי המחנה שדרשו לתת להם להכנס לא הועילו.

משאל במחנות

לקראת קיום "המשאל" במחנות העולים. נודע לנו ממקורות מוסמכים, שמאות ילדים מוצאים ממחנות של עולי תימן ומועברים לקיבוצים חופשיים. ערב ערב באות מכוניות של הקיבוצים ומוציאים ילדים. יתכן ויוטל לצורך זה הסגר על המחנות באמתלה של "סכנת מחלת דלקת המוח".

שבת וישלח תשי"א

הרב יחיא אלשיך הוכה קשות על שפעל בעד רשימת אגו"י

ירושלים יום ב'- התנפלות אכזרית על עסקן דתי עולה חדש מתימן שפעל בעד רשימת אגודת ישראל ועורר את צבור עולי תימן מתרדמתו נגד השתלטות אנשי מפא"י – בוצעה אמש בחצות במחנה העולים בתלפיות.

הרב יחיא אלשיך שחזר לביתו בשעה 1 אחרי חצות לאחר שלווה מספר עסקנים שהשתתפו בישיבה בביתו, קבל מכות אכזריות משני צעירים שאחד מהם היה במדי צבא ורובה בידו. הרביצו בו עד שנפל והתעלף. בשעת המכות צעקו עליו: "אתה נואם נגד מפא"י? אתה נואם נגד בן גוריון? וגם בביתך אתה מכנס אספות תעמולה".

עדי ראיה מסרו לסופרנו כי הרב אלשיך שוכב עדיין במטה וסובל כאבים מהמכות שהרביצו בו.

שבת ויקרא תשי"ב

משפחה תימנית מחפשת את בתה

תל אביב יום ה' – "אנשים טובים, השיבו לנו את בתנו"! – בקריאה זו משוטטת משפחה תימנית זה כשנתיים ימים ממוסד אחד למשנהו ואין שומע.

לדברי ראש המשפחה, יוסף סעיד, בא לארץ לפני 3 שנים יחד עם בני משפחתו בעלית מרבד הקסמים, בשדה התעופה נולדה לאשתו בת, שנלקחה מהם והועברה לבית התינוקות בראש העין.

עבר זמן מה והמשפחה הצליחה להסתדר בארץ, למצוא שיכון ולהקים להם משק עזר קטן והחלו להשתדל בדבר קבלת הילדה. משפנו לבית התינוקות בראש העין לא ניתן להם להיכנס והובטח להם כי ייקבע להם מועד לביקור. משעברו ימים ושבועות והוזמנה לא נתקבלה, חזרו ההורים לבית התינוקות, וכאן נאמר להם כי התינוקת חלתה והועברה לביה"ח בצריפין. חיש מהר יצאו ההורים לביה"ח כדי להיודע על גורל ילדתם, אך כאן נודע להם כי התינוקת לא נתקבלה כלל לביה"ח.

מאז מתרוצצת המשפחה ממשרד למשרד, מצריפין לראש העין וחוזר חלילה, אך עד היום לא הצליחו לגלות את עקבות הילדה. לבסוף יעץ להם ידיד למסור את הענין לטיפולה של המשטרה, והיום הגישו את תלונתם למטה מחוז ת"א של משטרת ישראל.

סופר עתי"ם ביקר ביום ה' אצל משפחת סעיד. "הילדה יקרה לנו מכל – אמרה האם כי היא נולדה על אדמת אבותינו הקדושים. לא הספקנו לתת לה אפילו שם בישראל ואיננו יודעים איך קוראים לה הרחמניות. הילדה אפילו לא מכירה אותנו" – הוסיפה האם בקול נואש.

מששמע האב כי לפניו עתונאי המבקש לספר את הפרשה בעתונים, הביע את ספקנותו עם הדבר עשוי להועיל, "כיון שהילדה היא עתה כבת שנתיים וחצי וודאי אינה קוראה עדיין עתון עברי…

כל תקותי היא עתה שהמשטרה תעשה להחזרת בתנו" – סיים האב.

לאחרונה התפרסםשחיילי צה"ל גזזו פאות לילדי תימן במחנות. לא, לא מדובר במחנות באירופה, מדובר במחנות העולים כאן בארץ ישראל! כל השנים הסתירו את העובדה הזו, הגם שרבים מבני תימן טענו כך בתוקף, וכעת התפרסם שדבריהם אמת, לגודל הבושה! תוכל לקרוא על זה כאן.

סיפורים כאלה ישנם למאות ואולי לאלפים. עוזי משולם ניסה לפעול כדי להציף את הענין, (ויש מקום להתווכח על הדרך בה הוא פעל), אך הממסד השתיק אותו. הם יודעים שאם תתגלה האמת תפתח כאן תיבת פנדורה. כל זה באדיבות פושעים אשר משלו בנו, בני בלי ברית, אשר אם אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני. וכבר אמר פעם במרירות תימני זקן שנרדף על שהפיץ תורה – "מפני חטאינו גלינו לארצנו"… אוי לנו שכך עלתה בימינו. נצפה לגאולה השלימה במהרה על ידי משיח צדקנו!

ראיון עם הגאון הרב שלמה מחפוד שליט"א, אב"ד יורה דעה

[מרווה לצמא, גליון יוה"כ תשע"ו]

"נולדתי בתימן, ועליתי ארצה בהיותי כבן חמש שנים. זיכרונות מועטים חקוקים בי מאותן שנים בתימן, אולם את האווירה המרוממת והנעלית שספגתי שם ־ אותה לא אשכח. הייתה זו אווירה הספוגה בתום ובאמונה. בתורה ובתפילה, בישרות דרך ובניקיון כפיים. האקלים הרוחני שם היה נעלה יותר, מרומם יותר! היהודים שחיו שם, חיו כבתוך חממה ־ שמורים ומוגנים היטב, ואינם חשופים לפיתויי היצר, לשיטותיו הנלוזות, המתחדשות חדשות לבקרים.

דוק של געגוע מציף את עיניו של הרב. ניכר עליו כי הגעגועים אינם אל חבל הארץ הגיאוגרפי אלא אל המחוז הרוחני, המוגן באטמוספירה של טהרה וקדושה. על הזיכרונות האלו הוא מתרפק בערגה.

כשהגענו לארץ – ממשיך הרב – בתחילה שיכנו אותנו במחנה העולים ׳עין שמר׳, אולם עז מהרה פנו אלינו גורמים ״חינוכיים״, ולקחו אותי, ועמי כשמונים ילדים נוספים, אל הקיבוץ. שם, הובטח להורים, נקבל כולנו ״חינוך טוב״. במשך שלושה חודשים שהינו שם, בקיבוץ, כשהצוות מנסה בכל מאודו לקעקע את אמונתנו, ולערער את החינוך לתורה ולמצוות שבו הורגלנו. הם עשו זאת בשיטתיות ובעורמה. המדריכים ידעו היטב כי לא נסכים לבעוט בבת אחת בקדוש וביקר לנו, לפיכך טפטפו לנו את הארס באטיות. בשבת הראשונה לשהותנו בקיבוץ לא הסיתו אותנו לחלל שבת, אדרבה, הם קראו לנו להתפלל בצוותא את תפילות השבת, כשהמדריכים עוברים בינותינו ומדרבנים אותנו בתפילה. אבל המדריכים, בעת שהיו ״מתפללים״ אתנו, היו אוחזים בין אצבעותיהם ־ סיגריות. הם נקטו בשיטותיו של עמלק, ״אשר קרך בדרך״, כשהם מנסים לקרר את גחלת הקדושה שבלבנו ולעמעמה. בשבת השנייה שוב כינסו אותנו לתפילה של שבת, אולם הודיעו לנו כי ״מספיק״ שנתפלל את חצייה של התפילה. בשבת השלישית הציעו לנו ״רק״ לאחוז סיגריה, חלילה לא כשהיא בוערת… וכן הלאה, עד שהצליחו להעביר על דתם ילדים רכים.הרב שלמה מחפוד

לאחר שלושה חודשים ניצלתי מהם, וכיצד? דווקא משום שהם הלכו צעד אחד יותר מדיי, וגזרו לנו את ה׳סימנים׳ (הפאות המסולסלות שבצדעי הראש, המאפיינות את בני תימן, מ. ו.). כשהגעתי לאחר שלושה חודשים, לביקור בבית הוריי, הזדעזע אבי זצ"ל נוראות. הוא היה יהודי צדיק, תלמיד חכם, ושימש בתימן כראב״ד. ה'סימנים׳ בעיני בני תימן הבדילו בין היהודים לגויים; בעיניהם, יהודי בלי ׳סימנים׳ אינו יהודי. אבא הוכה הלם בראותו אותי. והתנגד בכל תוקף שאחזור לקיבוץ, וכך ניצלתי ממלתעותיהם שוחרות הטרף.

לא היו בתימן כי אם יהודים חרדים, או מוסלמים! לא היה משהו באמצע. מי ששינה, ואפילו משהו, ממסורת אבותיו, היה מוצא עצמו מנודה מהקהל, כך שכל העדה – כולם קדושים היו".

למעשה, – שואל המראיין – האם לא היה עדיף ליהודי תימן להישאר שם  ־ בתימן?

"בהחלט כן. הגם שכאן, בארץ ישראל, יש מעלות רבות, והמרכזית שבהן היא עולם התורה שמשגשג ופורח – עדיין המצב הרוחני שם, בתימן, היה עדיף לאין ערוך, טוב יותר, טהור וזך יותר. אולם להחזיר את הגלגל אחורה כבר אי אפשר, וחבל על כך".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Print Friendly, PDF & Email

תגיות

15 תגובות על “כמה עובדות שאולי לא ידעת, ליום העצמאות ויום השואה”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

  1. Avatar נעם יום טוב הגיב:

    לכבוד הרב בועז שלום שליט"א שלומו ישגה.
    אשמח לתגובת הרב

    אין לי מושג אם אם מנהלי האתר המקסים הזה יקראו את מה שיש לי לומר או התייחסו אליו אך על אשר על ליבי אני חייב לומר.
    נהניתי מאוד משיעורי המשניות המפורסמים באתר עד שהגעתי לפרסום באתרכם "מדינת היהודים".
    אין לי דרך אחרת מאשר לומר על עיניין זה סילוף האמת ושקר גדול.
    לקחתם ציתותים חלקיים של גורמים מאוד מסוימים בהקמת המדינה והעצמתם אותם לממדי ענק וקבעתם שזוהי ארץ ישראל .
    יום העצמאות הינו יום שבסייעתא דשמיה גדולה הקבה גאל אותנו מיד אויב!!!! ולא יכול להיות שיהודים שמידת הטוב יקרה להם יוציאו מאמר כזה.
    התורה מחנכת אותנו לראות את הטוב בכל דבר ולהכיר את הטוב במה שהקבה נתן לנו ובעניין זה (לפי ראות דעתי) הנכם חוטים ומחטיאים.
    הגרא שלח לפה את תלמידיו בעת העלייה הראשונה וראה בחלוצים כראשית צמיחת גאולתנו!!!!!!!!!
    למה את זה אנכם מציינים במאמר ה-"מלומד" שלכם.
    ומדוע אינכם מצטטים את הקטעים הבאים:

    "ברכת שהחיינו" על הקמת המדינה
    ביום הכרזת המדינה, נאספו תושבי שכונת 'מאה שערים' לביתו של רב השכונה וסגן ראב"ד ירושלים – הגאון רבי יוסף גרשון הורביץ זצ"ל. בביתו היה מצוי מקלט רדיו (מכשיר די נדיר באותה תקופה…). כל הנאספים היו רכונים ברוב קשב ליד הרדיו, וכאשר נשמעו מילות ההכרזה על הקמת המדינה, נעמד הרי"ג בשמחה עצומה וברך בשם ומלכות: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!" ['שבת הראי"ה' גליון 122].

    א' הרצפלד ממפא"י פנה לרבנים בבקשה לקרא הלל ביום הזה:
    "אינני רואה כל פסול בדבר אם ביום הקוממיות יקראו גם הלל בבתי הכנסת. מהו ההבדל בין חג זה לבין אחר? יגידו נא לי הרבנים".

    עם שטריימל ובגדי חג
    מסופר על האדמו"ר מסטרטין, רבי יוסף שמואל מוריה (ברנדווין) זצוק"ל, כי כגודל החושך והכאב שכאב על השואה, כך הייתה גדולה השמחה בימי העצמאות והשחרור של מדינת ישראל. ומי שלא ראה את האדמו"ר מסטרטין מתפלל ביום העצמאות לא ראה שמחה של יהודי מימיו. הוא היה לובש את בגדי החג המיוחדים, את השטריימל היה עונד על ראשו ומתפלל בדביקות תפילה מיוחדת ליום העצמאות וגומר את הלל עם שם ומלכות.
    האמת שהתביישתי במה שקראתי וחבל לי על הדיסוננס הגדול בין השיעורים המדהימים לבין השקר הגדול שמפורסם ב-"מדינת היהודים"

    מבקש את סליחתכם ומחילה גדולה מראש אם הייתי נשמע כעוס אך עניין זה הוא קרוב ללבי .
    מהמצפה לגאולה שלמה ולביאת גואל צדקנו והפיכת האמת ה-"נעדרת" לאמת ברורה אחת
    נעם

  2. הרב בועז שלום שליט הרב בועז שלום שליט"א הגיב:

    לנועם שלום!

    קראתי את מכתבך, והנני להשיב אחת לאחת בס"ד.

    תחילה אומר, שאיני יודע על מה הקצף? האם התפיסה החרדית – מהחפץ חיים המשך דרך רבי אלחנן וסרמן הי"ד, כל גדולי האדמורי"ם כמעט ללא יוצא מן הכלל, כמעט כל גדולי התורה  של המאה שנים האחרונות הרב מבריסק, החזון איש, הרב מטשיבין, הרב שך, הרב אלישיב, הרש"ז אוירבאך, כל חברי הבד"ץ לדורותם, ואף גדולי חכמי ספרד של הדור האחרון – הרב עובדיה יוסף והרב בן ציון אבא שאול – חדשה לך? זרה לך? איני מוכרת לך? חידשתי משהו שלא היה ידוע קודם?

    חשוב לי להדגיש – הדברים שמובאים בדפים המפורסמים באתר לא נכתבו על ידי, אלא נלקחו מאדם שפרסם אותם, והוצגו באתר. אך ההשקפה הזו היא ההשקפה החרדית לדורותיה.

    בנוגע לטענה שלקחנו ציטוטים של גורמים מסוימים וקבענו "שזה ארץ ישראל" – ולטענה שהגר"א שלח לכאן את תלמידיו, אינו ענין לדברינו כלל, ואסביר.

    אין ויכוח שמצוות ישוב א"י גדולה היא עד מאד, כל הדורות שאפו לעלות לא"י ולחונן עפרה, הגר"א, הבעש"ט, הח"ח, ועוד גדולים שאפו לעלות לארץ ישראל [לא לאוגנדה…], והח"ח אף קנה דירה בפ"ת ולא זכה לעלות, כמו שהגר"א הבעש"ט לא זכו והצירו על כך.

    המוטו של הציטוטים הוא להסיר את הלוט מעל פני הגורמים הציוניים שנדמים לעתים כאנשי רוח השואפים לגאולת ישראל, וכשאתה מתוודע לדעתם אותה ביטאו ללא כחל וסרק מתברר לך שמדובר בעדת כופרים שמטרתם הברורה הייתה ליסד "עם חופשי" מתורה ומצוות בארצנו. ליצור יהודי מזן חדש שאינו אמון על קיום התורה ומצוותיה. לערטל את העם היהודי מנכסיו הרוחנים, וממילא לגזור עליו שמד גשמי, שהרי ברור שלא יתכן קיום לעם היהודי בלא תורה ומצוות. [אגב, מפליא שהגדרת את הכתבה "השקר הגדול". אם לדעתך יש עובדה או ציטוט אחד מופרך או לא מדויק – אנא ציין זאת!]

    לא ברור לי מה כל כך הכעיס אותך בציטוטים של אנשים רשעים שגילו מצפונם שבכוונתם להעביר על דת את העם היהודי? כבודם יקר בעיניך? הלא "אנחנו מאשרים זדים" כאשר אנו מנסים להסתיר את מאווי הרשע, וכאן הוסר הלוט מאחרי פני האחראים למערכת השמד והאינקוויזיציה הרוחנית שעברה על היהודי שומר המצוות בעשרות השנים האחרונות.

    בן גוריון זכותו תגן עליו, ניהל כאן מערכה מסודרת של העברה על דת של העולים החדשים, אני ממליץ ללמוד הסטוריה. מסע שמד שנועד למחוק כל סממן רוחני בעם היהודי. "עולם ישן עדי יסוד נחריבה" שרו. שומרי המצוות לדידם אינן אלא אבק אדם, ובאבק יש לטפל בהתאם. את הרבנים שאף הרצל לכלוא בקסרקטינים, ולקחת שליטה על ההמון אותו יוכל לנצר כאוות נפשו.

    "בדצמבר 1949 הגיש חבר הכנסת דוד צבי פנקס (המזרחי!!, לא חרדי!) שאילתה לראש הממשלה, דוד בן-גוריון בנוגע לחינוך האחיד במחנות העולים. פנקס טען שהפעילות החינוכית במחנות העולים היא לא פחות מ"כפייה מצפונית ואינקוויזיציה נגד דת ישראל". הוא אף טען שמדובר במצב של "כפייה וניצול מצבם האומלל של אנשי המחנות", ושנחום לוין ועובדי החינוך האחיד מנסים להעביר את העולים "על דתם ועל דעתם". חבר הכנסת פנקס אף הלך צעד אחד קדימה כשטען שמדובר ברצח עם תרבותי ואיים בפירוקה של מדינת ישראל. פנקס איים בפתיחה במלחמת אחים ובפנייה ליהודי העולם". [ויקיפדיה]

    פרופסור ליבוביץ הגדיר את מעבירי על דת שפעלו במחנות שנהגו ב "גישה אינקוויזיטורית-יבסקית של שנאת דת ישראל ודיכוייה" [ד"ר צבי צמרת, עדות שהעיד ליבוביץ בועדת פרומקין שנועדה לחקור את פשעי הציונות בהעברה על דת]

    אני רוצה להבין – מבחינה תורנית – מה גרוע יותר – לחלן אדם, או להרוג אותו?

    כל מי שקצת למד יודע בבירור, שמוטב ימות זכאי ואל ימות חייב. וטוב לו לאדם שנהפכה שלייתו על פניו ולא בא לעולם אם מכעיס לקונו. ואדם רוצח ניתן להעלות לתורה, אך מחלל שבת בפרהסיא – כמוהו כגוי, שחיטתו נבילה, ויינו יין נסך.

    אלו דברים ברורים שאין צורך להרחיב עליהם.  באו לכאן בני עדות המזרח, שכולם קדושים וטהורים אין בהם מתום, עדת תימן שלא היה שם מושג חילוני, העלו אותם לארץ, ועקרו מהם את יהדותם! אצטט בפניך תיאור על בני עדת תימן מקדם, ואף בתקופה האחרונה – בעת עלייתם ארצה:

    "יהודי תימן הרבו לעסוק בהלכה ובפילוסופיה, וספרים רבים נתחברו על חיבוריו של הרמב"ם. באגרת תימן המפורסמת, מדגיש הרמב"ם את למדנותם של יהודי תימן, וכך הוא כותב: "וכל היום הוגים בתורת משה, הולכים בדרך הורה רב אשי". קשר זה עם הרמב"ם נמשך גם עם צאצאיו. גם הרמב"ן, באגרתו לחכמי צרפת, כותב "כי שמענו מפי מגידי אמת שבכל ארצות מלכות תימן, קהילות רבות עוסקות בתורה ובמצוות לשמן". עד הדור האחרון הייתה ידיעת התורה נחלת הכלל ביהדות תימן, דבר שהפליא את הראי"ה קוק בתשובתו לאביו בה הוא כותב: "רובם ככולם בני תורה, וכמעט שלא נמצא ביניהם עם הארץ כלל".

    בצורה דומה התבטא גם הרב מרדכי אליהו:

    "ושם כידוע היו אנשים בעלי תורה וידיעה, ורובם ככולם כשרים ועוסקים בתורה ומצוות" [ 'ויקיפדיה' – 'יהדות תימן']

    לצערנו כיום רובם של בני עדת תימן בפרט ועדות המזרח בכלל – מחללי שבתות, חייבי כריתות ושאר דברים קשים שאיני רוצה חלילה לקטרג ולפרט. בחו"ל לא ידעו מה גנב, רוצח, אנס, וכאן – מהר מאד למדו זאת "לתפארת מדינת ישראל"… אין זו שואה רוחנית הגרועה משואת יהודי אירופה? הם לפחות מתו זכאים כהרוגי מלכות שאין לשער מעלתם הנשגבה בעולם האמת, לנצח נצחים. וכאן בנו מדינה שמושתת על כפירה, שאינה מוכנה לקבל את חוקי התורה אף לא כתוספת לחוק העותומני/בריטי, ובן גוריון לא הסכים אף להזכיר ברמז את הרבש"ע במגילת העצמאות!! לאחר ויכוחים ודיונים הוא התרצה לניסוח "בעזר צור ישראל וגואלו"… כל אחד יבין מה שירצה… שלא יזכר שם שמים, שומו שמים על זאת!

    וכבר אמר הרב מבריסק – טעות היא לחשוב שראשי הציונות רצו להקים מדינה, ואגב העבירו על דת, זה מתחיל הפוך, הם רצו להעביר על דת ולמחוק את היהודי הישן "הגלותי" לטעמם, וליצור זן של יהודי חדש "ככל הגוים בית ישראל" והמדינה היא רק כלי למזימתם.

    ופעם פגש אותו אחד מראשי המזרחי כששב מתפילה בכותל וסנט בו – "הרב בטח הלך להתפלל על מדינת ישראל שריה ויועציה"… אכן, השיבו הרב, קראתי עליהם פרק ק"ט בתהלים… [ע"ש בפרק ותבין חידתו].

    אם כן נחזור לשאלה – האם עדיף היה שיהודי תימן / עירק / מרוקו / לוב [ובכוונה אני מזכיר את בני עדות המזרח ששם לא שלטה ההסכל"ה הארורה שעשתה שמות ביהודי מזרח אירופה] יישארו במולדתם שומרי מצוות, או יבואו לכאן "ותבואו ותטמאו את ארצי" – מה עדיף? יש ספק בכלל? האם יש מי שיאמר עדיף חילוני בא"י משומר מצוות ה' בחו"ל??

    ואדרבה, אם אין האדם שומר מצוות – רעיונית – עדיף שישאר בחו"ל, היות והרמב"ן כותב שאינו דומה המטנף פלטין של מלך למטנף חצר המלך, וכאן זה פלטין של מלך, וא"י אינה סובלת עוברי עבירה, וכשיש עבירות – אזי "ותקיא הארץ אתכם" חלילה.

    בנוגע לציטוט שהבאתם על ברכת שהחיינו – האם יש ספק שהיו רבנים שבתחילה עוד האמינו שכאן תקום מלכות ישראל? ואף אם תאמר שהיו רבנים שהאמינו כך גם אח"כ – האם אינם מיעוט של מיעוט? האם אלה גדולי הדור?

    האינך יודע שכל גדולי הדור כמעט ללא יוצא מן הכלל – רבי אלחנן ווסרמן תלמיד הח"ח, הרב מבריסק הרב מטשיבין החזון איש  ובראשם הגר"ח זוננפלד רבה של ירושלים,  חלקו על הרב קוק – ולא הסכימו עם דעותיו [תוכל לקרוא כאן,  וכאן], והכלל אומר אחרי רבים להטות.

    עם כל הכבוד לרבי יוסף גרשון הורביץ זלה"ה, האדמו"ר מסטרטין, עפר אני תחת כפות רגליהם, [דברי הרצפלד ממפא"י אינם רלוונטים כמובן] שהם בדעת מיעוט נגד דעתם של כל גדו"י, אז למה להעדיף לצטט אותו? יודע אני שניתן יהיה לצטט עוד חכמי ישראל, מכיר אני את שמותם ואת דבריהם, ועדיין עומד אני על דעתי – שעל כל אחד כזה שתמצא – יש מאה גדולים שאומרים הפוך!!

    ובפרט – שחשוב לשים לב – ניתן לצטט הרבה "רבנים מקומיים", אך הקובע הוא דעתם של גדולי ישראל באמת! אלה שלמדו את כל התורה בעמקות, הגם שלא נשאו תפקיד רבני רשמי, שכידוע תפקיד רבני רשמי בא"י לצערינו אינו בהכרח מורה על וכו' ודו"ק.

    בנוגע להודאה – ודאי שיש להודות לקב"ה על כך שזוכים אנו לישב בא"י, ויש לנו חופש יחסי בקיום המצוות,אך אין להתבלבל בין "ארץ ישראל" לבין "מדינת ישראל". [וכבר אמר מי שאמר על מה אבדה "הארץ"? מדוע שכחו את השם "ארץ" ישראל וקראו לה "מדינת" ישראל? על עזבם את תורתי…] אך האם יש לחגוג על "הקמת המדינה"? האם לא קמה כאן מדינה שהורתה בחטא היוהרה – "ניקח גורלנו בידינו" ורמיסת כל היקר והקדוש?

    מדינה שחוקיה חוקי הגויים, ומחנכת מליון ילדים לכפירה בהשם, תרבות אנשים חטאים כגרועים שבאומות, ללא לימוד מינימלי של "שמע ישראל"?

    מדינה שהביאה לכאן מליון רוסים שכעת אף הם מודים שרובם המוחלט גויים – במטרה להטמיעם בעם היהודי ולהפוך אותנו מיהודים ל"יצורים אוניברסליים"?

    שמחים אנו על קיומנו כאן למרות השלטון הכפרני. ואין לנו חלק בחגיגות שאותן ייסד אותו השלטון.

    תרצה להודות להשם? קח נא כעת ספר תהלים ותאמר תודה. למה דוקא ביום אותו קבעו מחרפי השם??

    תוכל להודות לו יתברך על נס קיומו של העם היהודי במשך אלפיים שנות גלות, על כך שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם, על כך שאף גם זאת בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם, ועל ניסיך שבכל יום עמנו. על הכל תודה לו, לא רק על הקמת המדינה שהורתה שלא בקדושה, וחוקיה נועדו להיות תחליף לחוקי האלוקים.

    וכבר איני מדבר על החוקים הנוראים כגון חוק "הידועה בציבור" או על הרצח ההמוני שמתבצע בחסות המדינה תחת הכותרת "זכות האשה על גופה" [- הפלות – שבגינו נרצחו עד היום מאות אלפי ילדים!!] או על חילולי השבת ההמוניים בעריכת משחקי הספורט בשבתות או התחבורה הציבורית והטיסות, או על הבג"ץ ה"נאור" שלעולם פסיקותיו נגד ההלכה [ועו"ד ווינרוט כתב שמר אהרון ברק מעולם לא ציטט חוק המובסס על ה"חוק העברי" – קרי ההלכה היהודית! "אפילו כתורמוס הזה הנאכל בסוף סעודה לא עשאוני בני"…].

    על זאת יש לישב לארץ ולעשות קריעה. לא על היותנו בארץ ישראל חלילה, על שלטון הכפירה הנורא, והשמד שעבר על העם היהודי!

    מספרים שיהודי פנה לחזו"א בשאלה – ילמדנו רבינו, בחו"ל הייתי רגיל לומר בכל לילה תיקון חצות, האם יש להמשיך ולומר זאת גם עתה כשאני בארץ ישראל בשילטון ישראל?

    החזו"א האריך להסביר לו בסבלנות על מה נתקן תיקון חצות, על כך שהשכינה בגלות, על כך שרוב עמ"י עדיין לא בארצו, על כך שבארץ יש שילטון הכופר בבורא וכו'. כשסיפרו זאת לרב מבריסק הוא הפטיר "כמה סבלנות יש לחזון איש… לשבת ולהסביר ולהטעים דברים כל כך פשוטים, לאדם שוטה שחשב שאלפיים שנה אמרו כל ישראל תיקון חצות בשביל לקבל את בן גוריון…" על זאת כאמור יש לעשות קריעה, על כך שכשאתה אולי אומר הלל ומודה על הניסים – אלה ששולטים כאן אומרים הלל לעצמם ומשכיחים שם שמים. על כך שעבדים לתאוותיהם משלו בנו, פורק אין מידם.

    על כך שבמערכת המשפט, הפרקליטות והתקשורת שולטים אנשים מחונטה מאד צרה עם השקפת עולם מאד ברורה נגד כל דבר שבקדושה, ולא עושה רושם שניתן לשנות זאת בקרוב. אנשי גוש קטיף חשו זאת על בשרם לצערנו.

    לעשות קריעה לא רק על גירוש גוש קטיף והתעללות לשמה באנשים יקרים שהלכו לתומם ליישב את ארץ ישראל. על אטימות נוראה ומזוויעה תוך מסע תקשורתי נבזי מסית ומתוקשר ויצירת דה-לגיטימציה של ציבור יקר זה.

    על כך שרבים מהם חוו שבר נורא בעקירת קברי יקירהם, עקירתם מאדמתם וביתם, קהילתם ויישובם. ויש אף שהתפרקו משפחותיהם בעקבות כך.

    ונסיים בדבריו של הרב שך זלה"ה – אין בין תפיסת היהדות החרדית לתפיסת סאטמר מאומה. דעותינו זהות. ההבדל הוא בגישה שיש לנקוט כדי לשנות את המצב.

    סאטמר גורסת שיש להבדל משלטון הכופרים פן תספה בחטאתם, ואנו גורסים שיש להצביע לכנסת ולהבחר ולשנות מבפנים! לא מתוך אמונה בבית המחוקקים הכפרני חלילה, אלא מתוך הבנה שזה הכלי היחיד שדרכו ניתן להשפיע ולמזער את הנזק של הרוצים לכלותינו רוחנית.

    בטוח אני שעל אף חילוקי הדעות ביננו, בין אם נאמר שזו אתחלתא דגאולה, ובין אם נסבור כדעת החזון איש שאנו רק בסוף הגלות, על דבר אחד אנו מסכימים – על הציפיה לגאולה האמיתית, השלימה, של שלטון מלך המשיח, ש"יתוקן עולם במלכות שדי, וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו אלקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה", במהרה בימינו אמן!

     

     

     

     

  3. Avatar ידידיה והב הגיב:

    מאוד הייתי רוצה להגיב. רק כדי לומר עד כמה הזדהיתי עם הדברים… אולם אחרי קריאת דברים כל כך נוקבים ואמיתיים בבהירות כזו שלא מותירה מקום לספק,- פשוט אין מילים. בטח שאין מה להוסיף..
    יישר כחכם על הכל, וכבר זמן רב שאני שומע את שיעוריו של הרב בהרבה נושאים, בהלכה ובאגדה ובנביא ובספר הכוזרי ועוד, וגם ממליץ עליהם לידידי שנהנים אף הם. אני חב לכם הכרת תודה עצומה על הכל. יהי רצון שמשיכו לנבוע מעיינותיכם ויפוצו חוצה עוד ועוד מתוך בריאות ונחת והרחבת הדעת עד ביאת גו"צ בקרוב, אמן
    ידידיה והב. אלעד

  4. Avatar אלישע שושני הגיב:

    תגובתו של כבוד הרב היא מסמך חשוב מאוד שראוי להפיצו בכל מקומות ישראל, הרי פשוט שכל אדם שמעט שכל בקודקודו מיד יראה שניכרים דברי אמת וכו'.
    יישר כח.
    (נ.ב. הרבה זמן חשבתי איך אפשר לתמצת את הספר המצוין "דת הציונות" לכמה שורות, והנה כבוד הרב "עשה זאת" בהצלחה מרובה)

  5. Avatar יחזקאל גבאי הגיב:

    שלום לרב
    הרב כתב:
    "האם עדיף היה שיהודי תימן / עירק / מרוקו / לוב [ובכוונה אני מזכיר את בני עדות המזרח ששם לא שלטה ההסכל"ה הארורה שעשתה שמות ביהודי מזרח אירופה] יישארו במולדתם שומרי מצוות, או יבואו לכאן "ותבואו ותטמאו את ארצי" – מה עדיף? יש ספק בכלל? האם יש מי שיאמר עדיף חילוני בא"י משומר מצוות ה' בחו"ל??"
    מחילה. איני מבין, שאלה זאת איננה רלוונטית. ההשכלה חוללה שמות ביהדות המזרח, בתי הספר של כי"ח, נפתחו לפני התנועה הציונית. בעצם כל העולם נהיה חילוני במאתיים שנים האחרונות. מי שעלה ארצה- לא יכול היה להישאר בחו"ל, ומי שהיה בארץ- לא יכול היה שלא להקים מדינה. הרי הבריטים קמו ועזבו, ומי ישלוט תחתם? הדד בן בדד? ביום אחד קמו העמיסו את עצמם על האוניות וזזו מכאן.
    אם הערבים היו מקימים כאן מדינה- עולי תימן לא היו עולים לכאן. ולא אף עולה בעשר שנים שאחרי קום המדינה. ואם כן היו עולים- כלום היה טוב יותר תחת שלטון המופתי אל חוסייני ימ"ש? הרי הוא עשה יד אחת עם היטלר ימ"ש, והיה יועצו ואיש סודו!
    הקורא עשוי להתרשם, שבן גוריון יזם ודחף להקים כאן מדינה, שבה יוכל להשמיד ולאבד כל זכר ליהדות. ואם עלה בידו להקים את המדינה- כנראה שמעשה שטן הוא.
    אך אין כך פני הדברים, מחילה, מישהו חייב היה להקים מדינה, ולשלוט בציבור שגר כאן -קרוב למיליון איש גרו כאן, ועוד אלפים- שארית הפליטה ממחנות המוות חתרו להגיע לכאן.
    וכפי שאמרנו, הציבור היחיד שהיה מאורגן עם מנגנונים, מפלגות, קשרי חוץ, כבר- 50 שנה קודם מאז שקמה התנועה הציונית- וזה ציבור של אנשים שאינם שומרי תו"מ.
    אם כן- לא הם הקימו מדינה, ולא השטן וגונדא דיליה- אלא א"א היה שלא תקום.
    ואם היו שלומי אמוני ישראל קמים ועולים בהמוניהם ב-50 שנה שקודם הקמת המדינה- הכל היה נראה אחרת, ואז כולם היו אומרים שמדינת ישראל היא מעשה ידיו של ה' שהכין לנו רווח והצלה,
    אחרי השואה. וגם אז לא הכל היה חלק, ולא היה משיח ברגע. היו עדיין מיליון ואחד דברים לסגור בתוך העם היהודי, עד שעם שלם היה חוזר ומתחנך להקים מדינה בדרך ה', מה שלא היה אלפי שנים, לא היה מסתדר תוך שנה שנתיים.
    אךלא כך היה, ולכן העיכוב הגדול. אך, אל דאגה- לא ידח ממנו נידח, וכל בנייך לימודי ה', ודבר אחד מדברו אחור לא ישוב ריקם.

    • בועז שלום בועז שלום הגיב:

      ליחזקאל שלום
      אחר המחילה, די קשה לי להגיב לך, פשוט עשית סלט גדול. עם כל זה אנסה להתייחס לנקודות מתוך דבריך.
      א. סילוף ההסטוריה לומר שכל העולם נהיה חילוני במאתיים שנה האחרונות. אמת הוא שבאירופה ההסכלה עשתה שמות, אך בארצות המזרח רובם ככולם היו קדושים ויראי אלוקים. לא הגיעו לכאן כמעט חילונים ממרוקו, ואף לא חילוני אחד מתימן.
      ב. מי שעלה ארצה – לא יכול היה להשאר בחו"ל – עובדתית לא נכון.
      ג. "מי שהיה בארץ – לא יכול היה שלא להקים מדינה, כי הבריטים קמו ועזבו" – זהו שכתוב ההסטוריה. כדאי שתקרא קצת על האצ"ל והלח"י וההגנה ומלחמותיהם בבריטים עד ש'הועזבו'.
      ד. "אם הערבים היו מקימים כאן מדינה עולי תימן לא היו עולים לכאן" – לא קראת מה אומר הגר"ש מחפוד? אתה רואה בזה חסרון, הוא דוקא רואה בזה יתרון. עדיף יהודי בחו"ל מגוי בארץ.
      ה. "הקורא עשוי להתרשם, שבן גוריון יזם ודחף להקים כאן מדינה, שבה יוכל להשמיד ולאבד כל זכר ליהדות" – למה "להתרשם"?? הרב מבריסק אמר זאת מפורשת, וכתבתי זאת לעיל, ואצטט: "וכבר אמר הרב מבריסק – טעות היא לחשוב שראשי הציונות רצו להקים מדינה, ואגב העבירו על דת, זה מתחיל הפוך, הם רצו להעביר על דת ולמחוק את היהודי הישן "הגלותי" לטעמם, וליצור זן של יהודי חדש "ככל הגוים בית ישראל" והמדינה היא רק כלי למזימתם".
      ו. "מישהו היה חייב להקים כאן מדינה" – כלל לא הבנתי את הטיעון, וכי יש לנו בעיה עם עצם הקמת המדינה? יש לנו בעיה שהוקמה על הריסותיו של "עולם ישן עדי יסוד נחריבה" ועל מלחמה כנגד ה' ומשיחו.
      ז. סוף דבריך כלל לא הובנו לי, וקשה לי להתייחס לדבר שלא ירדתי בו לסוף דעתך.
      בכל אופן אני מציע לקרוא את כל מה שכתבתי בגוף המאמר במתינות, וכן את התשובות שעניתי לשואל.

  6. Avatar אליהו סלאמה הגיב:

    אין מילים, יופי פשוט נהדר תודה וחג שמח

  7. Avatar אבי הגיב:

    את יום זה כקביעה להודאה לא קבע בן גוריון אלא הרבנים הראשיים שהיו משכמם ומעלה, והמשיכו אחריהם עוד חכמים גדולים גם מחכמי תימן (דוגמת רבי חיים כסאר) וגם מחכמי מרוקו דוגמת הרבנים משאש ובבא חאקי וגם מחכמי תונס וג'רבא דוגמת רבי משה כלפון הכהן רבי נסים הכהן רבי שמעון חירארי, אמרו הלל ביום זה, גם מרן הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל והרה"ג יוסף עזרא זליכה זצ"ל דברו על מעלת ההודאה להשם ביום זה רק אמרו שדרכנו היא בהודאה בלימוד תורה וכדומה ולא בצליית בשר, ואדרבה דברו שלא להתעלם מיום זה בגלל בן גוריון וכו' וחזקיה נענש על כך שלא הודה. הדברים מתועדים בכתביהם ובסרטונים וקלטות שמע, אין צורך ואין יכולת לעשות את כולם סאטמרים וליטאים. במיוחד חכמי ספרד לא הלכו בשיטה זו, אמנם גם לא בשיטה הקיצונית לצד שני, אך בעיקר תפסו להם דרך אמצעית. וזה פשוט וברור.

    • בועז שלום בועז שלום הגיב:

      לאבי שלום
      אכן אי אפשר להתווכח עם העובדות שרבים מהרבנים הספרדים לא שללו יום זה לחלוטין, אך צריך להבין שני דברים כדי לדעת האם ומה יש ללמוד מכך.
      א. יש לדעת שבתחילת הדרך תקופה קצרה אחר פרוץ המדינה, עדיין אצל רבים קיננה התקוה שהנה אנו בפעמי הגאולה, וטרם הכירו שיחם ושיגם של ראשי ההסכל"ה הארורה, וכך גם לצערנו נפלו בשבי ציידי הנשמות מעבירי על דת – ב"ג שר"י וגונדא דיליה.
      פוק חזי מה קרה כמעט לכל יהדות ספרד – כיצד תוך תקופה קצרה נתערטלו מכל סממן של תורה ומצוות. הספרדים לא הכירו את מלחמות ההסכל"ה, ולא היו להם כלים להתמודד עמה. והתוצאות בהתאם. ק"ו לבני תימן כפי שהארכתי לעיל – שבכלל לא הכירו צורת "חילוני".
      תורת הלחימה נלמדת מגנרלים ותיקים.
      אין ספק שאחינו האשכנזים קנו וותק [בדם בניהם] במלחמות נגד הרשעים – שרובם ככולם יוצאי אירופה – והכירו היטב עם מי יש לנו עסק, ומה דרכי רמייתם, וכיצד יש להתמודד עמם. החת"ס והמלבי"ם, הרש"ר הירש והגרח"ע עוזר, החפץ חיים ור' אלחנן ווסרמן וכו' הם הגנרלים שיודעים ומכירים את האויב הרוחני הזה, והם התוו את דרכי הלחימה.
      כך שהספרדים והתימנים – שלרוב קדושתם ומעלתם לא הכירו ולא ידעו מכל זה – קיבלו בתמימות את שנאמר להם על ידי מרשיעי ברית, ואף מסרו בניהם בידם לצערנו, והתוצאות לפנינו.
      ב. נקודה נוספת מאד חשובה –
      כל הרבנים שציינת – אינם ראשי ישיבות, מחנכי צעירי הדור הבא, אלא פוסקים ורבנים היושבים על מדין. לא נאמר הדבר לגריעותא ח"ו, אלא כציון עובדה. העובדה הזו יוצרת אצלם מציאות בה הינם מתחככים תמידית עם המון העם. תבין שרב בכל עיר בארץ [למעט ב"ב וחלק מי-ם] – ירצה או לא ירצה – מחובר לקהל עדתו. כלפיהם הם לא יכלו [ואף לא היה זה נכון] לבטא דעות קיצוניות ומיליטנטיות. הדבר היה יוצר סתם ריחוק ללא צורך. השפעת הרב נצרכת בכל תחומי החיים ולא נכון ליצור חיץ עם הציבור בדבר שרוב הציבור [שללא ספק חלש השקפתית] כל כך מחובר אליו. הרבנים אז כהיום מנסים ללכת בין הטיפות, לשבור את החבית ולשמור את יינה, לא לסתור את אמונת ההמון ולשדר שמחד יש להודות לה', ומאידך בלימוד תורה ובר בי רב וכו'. לעורר דובים מרבצם – לא יתן מאומה.
      ג. ענין חזקיה שלא הודה וכו' אינו קשור לכאן, כבר כתבתי למעלה. יש לך שנה שלימה להודות, ולאו בדוקא ביום אותו קבעו משומדי / משמדי בנ"י.

  8. Avatar שמואל מזרחי הגיב:

    להרב הנכבד בועז שלום,

    צר לי שאצל רבים וטובים נתערבבו שתי עניינים שהם צוררים אחד לשני. הדבר הראשון זה שהקב"ה קבץ אותנו מארבע כנפות הארץ ועשה אתנו נסים גדולים הרבה מיציאת מצרים. כמו שנאמר בירמיה לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְלֹא-יֹאמְרוּ עוֹד חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ח כִּי אִם-חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת-זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם; וְיָשְׁבוּ, עַל-אַדְמָתָם.
    רק אלו שנתקללו בקללת הגלות "יככה השם בשגעון ובעוורון" לא רואים את זה.
    כמו כן מעיד גדעון סינוואני על סבו הרב המקובל מורי חיים סינוואני שאף על פי שהיה מריר על הרשעים בעם ישראל בכל זאת הודה ביום העצמאות וחגג אותו. ומי הוא זה ואיזה הוא שיכפור בטובה שעשה עמנו השם אלהי אבותינו.

    וכמובן יש את הדבר שמרתיח את הלבבות וזה שמאחר ששלומי אמוני ישראל לא שעו לקריאתו של הקב"ה לבוא לארצו אזי קמו וגם ניצבו על בני ישראל אנשים פורקי עול. ודרך אגב, עד היום החרדים לדבר השם כמעט ולא נמצאים בשום שטח של עולם המעשה.

    בכבוד רב

    הצ' שמואל מזרחי

    • בועז שלום בועז שלום הגיב:

      לשמואל שלום
      לכל טענותיך יש תשובה בגוף המאמר או בתשובות הקודמות, ולכן אשיב בקצירת האומר.
      א. אמת שיש להודות לה' על הישועות, וכבר כתבתי שכן ראוי, אך למה ביום שבו קבעו אויבי ה' ומחרפיו להאדיר שמם כאילו הם הביאו הישועה??
      ב. עדות בנוגע לרב סינוואני – כבר כתבתי שעל כל רב שתביא כאסמכתא לצד א', אוכל להביא עשרה לצד ב'. לדוגמא – הבבא סאלי אמר תחנון ביום העצמאות.
      ג. בנוגע לעליות הקודמות – להזכירך שעוד הרבה לפני העליות האחרונות של הציונים, היו העליות של תלמידי הגר"א והבעש"ט ועוד. ההתעוררות של הציונים בעלייתם לארץ גרמה חשש גדול שמי שיעלה לארץ ייתפס לציונות ולכפירה, כפי שקרה לרבים מעליות הנוער, גם של עדות המזרח כבני עירק ועוד, והנתפסים לציונות לרוב פרקו עול ואף משכו וגררו רבים אחריהם.
      ד. החרדים לא נמצאים בשום שטח של עולם המעשה? ומהו עזר מציון? זק"א? הצלה? ידידים? עזרה למרפא? חסדי נעמי?
      מהו עולם המעשה בשבילך? יזמות? עלי למנות קבלנים חרדים? בעלי הון חרדים? סטרטפיסטים?
      אולם לא זו הנקודה.
      לדידי עולם המעשה הוא עולם התורה, עולם הישיבות, עולם ההלכה, זיכוי הרבים, אברכי הכוללים, תלמודי התורה.
      כל מי שהשקפה תורנית לו, יודע ש"אל תקרי בנייך – אלא בונייך"!! הם הבונים האמיתיים של עם ישראל.
      ואחרים שאולי נראים כ"שומרים" ו"מצילים" וכו' על לא מעט מהם ניתן לומר את דברי הגמרא "אינהו נטורי קרתא? אינהו חרובי קרתא!!"
      בעלי העבירה הם המחריבים את עם ישראל. בניינם ["עולם המעשה"…] הוא חורבן!

  9. Avatar שמואל מזרחי הגיב:

    בס"ד

    מאד נהנתי ממה שהרב הביא בעניין הבריונים של בית שני. לצערנו באותה תקופה יהודים נלחמו זה בזה לא פעם ולא פעמים. לפי פלביוס ייתכן שמאות אלפים נרצחו על ידי אחיהם.
    היום ברוך השם אין מלחמות אחים פיזיות, אך יש עניינים אחרים – לשון הרע, שנאת הבריות, כבוד ת"ח וכד' שכדאי להתחזק בהם. אלו בודאי יביאו את התיקון השלם לאותה שואה של בית שני!

  10. Avatar שואל הגיב:

    שלום וברכה, אכן מאמר חשוב מאוד. אבל רציתי לדעת מה דעתכם על "סיפור המנורה של הרצל"? לפי אותו סיפר עולה טענה שהוא התעורר לחזרה
    מסויימת ליהדות… (אבל לא רצינית כמובן, רק תרבותית רעיונית וכד' ככל הנראה) גם ראיתי שהרצל טען שרעיון ההתנצרות היה "חולשת נעורים"
    או משפט דומה… ואם אכן הדברים נכונים הרי שאולי לא צריך להגיד עליו ימ"ש וכד'.. אני לא אומר להעריץ (ח"ו) אבל היחס יהיה צריך להיות
    קצת שונה. או אולי ייתכן שהיה להרצל איזה אינטרס להראות שהוא שב ליהדות כביכול כדי למשוך יהודים לתנועה הציונית.. אני לא ממש יודע..
    אני מעתיק חלק קטן מאחד מאתרי המידע על הנושא: "בדצמבר 1897 הייתה הפעם הראשונה שלא הוצב בבית משפחת הרצל עץ חג המולד. במקום זאת,
    הדליק הרצל חנוכייה וסיפר לילדיו על מרד המכבים ועל נס חנוכה. הוא כתב על החלטתו זו ועל המשתמע ממנה בסיפור אוטוביוגרפי בשם "המנורה", שפרסם
    ב"די ולט": "על ידי אותם יסורים פנימיים עמומים הגיע אל מקורם, אל יהדותו. בימים נעימים יותר אולי לא היה מוצא אותה לעולם… עכשיו התחיל
    לאהוב אותה בכל לב". את אור נרותיה של מנורת החנוכה, דימה הרצל ליקיצה אטית של אומה: "תחילה נדלק נר אחד. עדיין שוררת חשיכה ואותו נר
    יחיד נראה נוגה. ואז מצטרף עוד נר, ועוד נר… ואין מלאכה שיש בה אושר גדול יותר מלשמש את האור" לא ראיתי שמתייחסים לסיפור כמעט בציבור
    החרדי, בציבור הדתי לאומי מנסים להתפאר באותו סיפור כל הזמן כדי להוכיח שהוא "חזר בתשובה" לדעתם (שזה הגזמה גמורה) ולא היה "כזה רשע"…
    אני יעתיק את הסיפור הקצר לכאן, לפי אותו סיפור נראה שהוא עבר תקופה מורכבת.. מצד אחד הוא גינה את היהדות, ומצד שני התחיל להתעורר בו איזה
    רגש ליהדות כביכול.. כך הוא כותב בסיפור: "היה היה איש, אשר הרגיש עמוק בנפשו את העֹני להיות יהודי. תנאי חייו לא היו רעים כלל. פרנסתו היתה
    מצויה ברוח ומאושר היה במשלח ידו, שנתן לו את היכֹלת ליצור ככל העולה על רוחו. כי אמן היה האיש. למקור מחצבתו היהודי ולאמונת אבותיו לא שם
    לב זה כבר, בעת שהופיעה השנאה הישנה בנוסחתה החדשה. ככל יתר חבריו חשב גם הוא, כי תחלף עד מהרה. אולם המצב לא הוטב וילך הלך ורע, ודברי
    השטנה, אף אם לא נגעו אל עצמו ואל בשרו, הכאיבו לו מיום ליום ויהיו בנפשו לפצע אנוש זב–דם. ויהי היום, וענות נפשו הפנימית, אשר טמן בחבו,
    הטתה את לבו לחפש ולדעת את מקורה, את יהדותו, ומה שאי אפשר היה לו בימים הראשונים הטובים, מפני שנתרחק ממנה כל כך, עלה לו עתה: התחיל
    לחבבה בכל לבבו ובכל נפשו. גם בדבר נטיתו המוזרה הזאת לא מהר לבקש חכמה וחשבון, עד שתקפה עליו באופן, שיצאה מגדר הרגשה כהה ותהי לרעיון
    זך ובהיר, כי יש רק דרך אחת להמלט מעני–היהודים, והיא: התשובה אל היהדות. כאשר נודע הדבר לטובים שברעיו, שמצבם גם הם היה דומה למצבו,
    נדו לו בראשם ויחשבו, כי רוח רעה תתעהו. כי איככה זה ימלט איש מן הרעה בהוסיפו לחזקה ולהעמיקה. אולם הוא חשב אחרת, כי העֹני המוסרי מוחש
    כל כך, מפני שליהודים החדשים אבדה אותה תרופה, שהיתה בלבם של אבותינו הגיבורים. לעגו לו שלא בפניו, ואחרים לא חשכו ממנו שחוק גם בפניו, אולם
    הוא לא נתעה אחרי דבריהם הנבערים של בני אדם, שגם לפני זה לא היתה לו הזדמנות להוקיר את דעותיהם, וברוח שקטה נשא את דברי לעגם הרעים
    והטובים. ומכיון שחוץ מזה לא נראתה בו שום התנהגות של שטות, הסכינו לאט לאט לראותו מטפל ברעיונו המוזר, שאחרים תארוהו במלה יותר קשה,
    בשם שיגעון לדבר אחד. אולם במדת הסבלנות שבו, הוציא האיש מסקנא אחר מסקנא מן הדעה שנקבעה פעם במחשבתו. ובדרכו זו היו מעברות הרבה, שלא
    היו נוחים לו לעצמו, אם גם הסתירם מעיני אחרים. הן כאדם וכאמן בעל השקפות מודרניות נקשר לדברים רבים שאינם יהודיים והתרגל בהם, ומתוך תרביות
    העמים, שנתחנך על פיהן, קלט ברוחו הרבה דברים שלא נתנו להמחות. הכי אפשר היה לאחד כל אלה עם תשובתו אל היהדות? ובכן נולדו בלבו הרהורים
    וספקות באמתת רעיונו העקרי, idé e maitresse שלו, כאשר יכנהו החוקר הצרפתי. אולי לא היה הדור, שנתחנך תחת השפעתן של תרביות זרות,
    מוכשר עוד לאותה התשובה, שראה בה הוא את הפתרון. אבל הדור שיבא אחריו יהיה מוכשר לכך, אם יתוו לו את הדרך בעוד מועד. ובכן נתן אל לבו
    להדריך למצער את בניו בדרך הישרה. אותם אמר לגדל מנעוריהם ליהודים. לפנים היה עובר על החג, המגיה אורו על החזיון הנפלא של המכבים ביפעת
    זהרם של הנרות הקטנים, ולא עלה על לבו לחֹג אותו. ועתה שמש לו מקרה להכין לבניו זכרון יפה לימים יבֹאו. בתוך נפשותיהם הרכות אמר לטעת את
    האהבה למולדתם העתיקה. מנורה הוכנה; והשעה שאחז בפעם הראשונה את המנורה בעלת תשעת הקנים, החל איזה רגש נפלא לפעמו. גם בבית אביו, בשכבר
    הימים, בהיותו עוד ילד קטן, היו הנרות הקטנים דולקים, וקסם של ע­ֹנג ונֹעם היו שפוך עליהם. ומסרת זו לא נדמתה לו כקפואה ומתה. כן היה בחליפת
    העתים, הנר האחד מדליק את השני. גם תבנית המנורה העתיקה העירה בו מחשבות. מתי נוצרה התבנית הקדומה של מנורה זו? תבניתה היתה בראשונה,
    לכאורה, תבנית העץ. הגזע החזק באמצע, וארבעה ארבעה ענפים יוצאים ממנו לימינו ולשמאלו, איש תחת רעהו משתרעים במישור אחד וגֹבה אחד לכולם.
    באחרונה נוסף עוד אות חדש, הקנה התשיעי הקצר, הנקרא שמש. אי–אלו סודות הכניסו דור אחר דור אל יצירת–אמן זו, הלקוחה מן הטבע ופשוטה
    בצורתה הקדמונית? והאיש, בהיותו אמן, חשב בלבו, באיזה אֹפן אפשר להחיות את צורתה הקפואה של המנורה ולהשקות שרשיה כשרשי העץ. גם צלצול
    השם, שקרא מעתה בכל ערב וערב באזני ילדיו, הנאהו מאֹד. צלצול ערב ביותר, כשהיתה המלה יוצאת מפי העוללים. הנר הראשון הועלה, ולאורו סֻפרו
    תולדות החג. המאורע הנפלא בפך השמן, שנעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, תולדות העליה מגלות בבל, הבית השני, המכבים. מיודענו ספר לילדיו
    את אשר ידע. זה לא היה רב. אבל הם מצאו בו דים. לאור הנר השני חזרו הם ויספרו לאביהם, וספוריהם, אשר מידו היו להם, נדמו לו חדשים ויפים.
    למן אז היה שמח בכל יום לקראת הערב, שיהי אורו הולך ונוסף. הנרות הלכו ונתרבו במנורה, ויחד עם הילדים היה אביהם חולם לנוכח הנרות הקטנים.
    ולבסוף חזה לו יותר מאשר יכול או רצה להגיד להם, מפני שעלה עוד על כֹח השגתם. בשעה שגמר בלבו לשוב אל עמו העתיק ולהודות בפומבי על תשובתו
    זו, חשב לעשות מעשה, שיש בו מן היֹשר והשכל. כי ימצא לו בדרך תשובתו גם מקום למלא את תשוקתו אל היֹפי, כזאת לא פלל מראש. ומה שמצא לא
    קל בערכו. המנורה בנֹגה נרותיה ההולך ורב היתה דבר יפה כל כך, אשר למראהו נעורו מחשבות הרבה. וילך ויתאר ביד אמנותו הטובה עליו ציור למנורה,
    אשר אמר לתתה לילדיו לשנה הבאה. באֹפן חפשי נצטיר יסודם של שמונה קנים, המתנשאים לגֹבה אחד ומשתרעים על פני המישור, ימינה ושמאלה לבסיס
    האמצעי. הוא השתחרר מן הצורה המסורה והקבועה וייצר יצירה טבעית, מבלי שים לב לבאורים אחרים, אם גם הודה בזכות קיומם. ובכל אשר הביא תנועה
    חדשה אל הצורות הקפואות, החזיק בכל זאת בחוקיהן, בסגנון המרומם והעתיק, שנערכו על פיו. זה היה עץ ארך–הענפים, וכעין גביע לכל ענף בקצהו,
    ובתוך גביעי הפרחים מקום לנרות. בעבודה מלאת–מחשבות כזו עבר השבוע. הגיע הערב השמיני, שבו דולקים כל הנרות, אף גם התשיעי, השמש הנאמן, שכל
    תפקידו הוא רק להדליק את האחרים. שפעת אורה הפיצה המנורה. עיני הילדים הפיקו נֹגה. ובעיני מיודענו היתה חזות הכל משל ודמיון להתעוררות האומה.
    בתחילה נר אחד, והנה עוד חֹשך, והנר היחידי עוד עצוב למראה. ואחריו ימצא לו חבר, ועוד אחד, עוד אחדים. האפלה כליל תחלוף. בראשונה יזרח האור
    לצעירים, לדלים, ואחרי–כן ילוו עליהם האחרים, אוהבי הצדק, האמת, החרות, ההתקדמות, האנושות, היֹפי. וכשכל הנרות דולקים נשתומם ונשמח על המפעל
    שנעשה ואין כהונה המאשרת את בעליה כזו של השַׁמש בהיכל האור."
    ראיתי גם שהובא: "אחר הצהריים עלתה המשלחת הציונית לרכבת לירושלים. הרצל קדח מחום וצלע על רגלו הכואבת. קרון הרכבת היה צר ודחוס והחום
    בו היה כבד מאד. היה זה ערב שבת והרכבת התעכבה לצאת. הנסיעה ארכה כמעט ארבע שעות וכשהגיעה הרכבת לירושלים כבר החשיך היום. חומו של
    הרצל עלה והוא רצה לשכור כרכרה, אך בשל קדושת השבת, התעקשו חבריו ללכת ברגל במשך חצי שעה עד לבית המלון. הרצל נכנס לירושלים נעזר
    במקל הליכה, כאשר ידו השנייה נתמכת בזרועו של וולפסון. דוד משה שוב, שליווה את הרצל, העיד כי הסביר לו שנסיעת חולה אינה מחללת שבת, אולם
    הרצל סירב לנסוע ואמר: "זו לי הפעם הראשונה בירושלים עיר הקודש, איני חפץ לנסוע". לא הוכנה לקראתו קבלת פנים בירושלים, ורבני העיר לא הסכימו
    כלל לפוגשו. הרצל התארח במלון קאמיניץ, אך מחוסר מקום, נאלץ לעבור למחרת לבית שטרן".
    גם בנוגע לאמונה באלוקים, ראיתי שהוא לא כופר גמור אלא מאמין שהאלוקים הוא חלק מהטבע, אם אני הבנתי נכון.
    כך הוא אומר:"האופן שאני רואה את אלוהים הוא שפינוזיסטי, והוא גם דומה לפילוסופיה של הטבע של המוניסטים. אלא שהמהות השפינוזיסטית היא בשבילי
    רפה מדי והאתר הלא-נתפס של המוניסטים הוא זוהר ומרחף מדי. ואולם אני יכול לדמות לעצמי רצון הנוכח תמיד, שהרי אני רואה שהוא פועל באי אלה
    תופעות. אני רואה אותו כפי שאני רואה את פעולת השריר".
    מה דעתכם??

    • בועז שלום בועז שלום הגיב:

      שלום
      חז"ל למדונו שאין טוענין למסית [סנה' כט.] ומה יש לחפש 'לימודי זכות' לאדם שביקש לנצר את כלל ישראל, והגם שת"ל לא הצליח להפיק זממו, בכל אופן מימש אותו בנוגע לבני ביתו?
      האם שמענו אותו חוזר בתשובה? משנה דעותיו ומתחרט על תפיסתו הקודמת? האם שינה דרכיו? הרי גם לפי איך שכתבת בסוף דבריך – עדין כופר היה וכופר נשאר. בשבילו אלקים הוא כמו 'פעולת השריר' עפ"ל.
      הגמ' [בסנהדרין קב.] מספרת על ר' אבהו דהוה רגיל דהוה קא דריש בשלשה מלכים חלש קביל עליה דלא דריש כיון דאיתפח הדר קא דריש אמרי לא קבילת עלך דלא דרשת בהו אמר אינהו מי הדרו בהו דאנא אהדר בי?
      כשנשמע שהרצל חזר בו, נחזור בנו מגילוי פרצופו האמיתי.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב