מגילת רות

רות פרק ד

(א) וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי וַיָּסַר וַיֵּשֵׁב:

ובועז עלה השער, ששם מושב הסנהדרין, והיה דעתו להזמין את הגואל ע"י שלוחא דבי דינא

והזמין ה' שהגואל עבר שם

ועז"א והנה הגואל עובר, שמלת הנה מורה דבר חדש כי לא היה דרכו לעבור דרך שם רק "אשר דבר בועז" מצד שדבר בועז שי"ל ענין עם הגואל הזמין ה' שיעבור, [ואחז"ל שאפילו היה בקצה העולם היה ה' מטיסו לשם כדי שלא יצטער אותו צדיק, וכדי שיצא ממנו משיח ה'

מובא ברות רבה (פרשה ז) אמר רבי ברכיה כך דרשו שני גדולי עולם רבי אליעזר ור' יהושע, ר' אליעזר אומר, בעז עשה את שלו ורות עשתה את שלה ונעמי עשתה את שלה, אמר הקב"ה אף אני אעשה את שלי (ואביא לגואל)].

וע"כ אמר 'סורה שבה פה' שיסור מדרכו שרוצה ללכת ולישב,

וקראו פלוני אלמוני ר"ל שיש עמך דבר פלא, כמו לפלא נדר, שמורה על בחירת המחשבה,

וענין אלמוני היינו קשר כמו מאלמים אלומים, כי דיבר מן ה'קשר' שיש לו עם גאולתו, שיפלא ויברר דבר זה: 

ונאמר כאן 'סורה', ונאמר אצל לוט 'סורו נא אל בית עבדיכם' שעיקר הצלת לוט היה בשביל שתצא ממנו רות, ולכן שאלוהו עוד מי לך חתן פה, וכשאמר שחתנו אינו ראוי להצלה יצא ע"י לוט עצמו ובנותיו.

וקראו פלוני אלמוני שפי' כסוי וטמיר ואלמוני מלשון אלמנה שאין שם בעלה עליה, ועוד מלשון אילם שאין מבטאים את שמו, וכן אלמנה אינה יכולה לדבר ולעמוד על שלה.

ונקרא כן משום שהיה צנוע, א"ל בועז אין הדבר נכון כעת אלא יש לנהוג בפרסום שיתברר שמואבית מותרת.

(ב) וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שְׁבוּ פֹה וַיֵּשֵׁבוּ:

ויקח עשרה אנשים, חז"ל דרשו שהכין אותם ודרש לפניהם עמוני ולא עמונית,

והענין הוא דת"ח שאמר דבר הלכה אם קודם מעשה אמר – שומעים לו, ואם אחר מעשה אמר – אין שומעים לו כי נוגע בדבר,

וע"כ הקדים לקחתם עתה שאין נוגע בדבר כי עתה הגאולה והיבום שייך אל 'טוב' והוא אינו נוגע בדבר,

ועוד אמרו חז"ל שברכת חתנים בעשרה ורצה שיהיו מזומנים תכף אל ברכת חתנים שיהיו שם בכל אופן: 

(ג) וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ מָכְרָה נָעֳמִי הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב:

הנה אין לפרש שכבר מכרה לאיש אחר, ורצה שיגאל את השדה מיד הלוקח, דהא שדה אחוזה אינו נגאל בפחות משתי שנים, ועוד דהא אמר ביום קנותך השדה מיד נעמי [משמע שעדיין טרם נמכרה].

ועל כרחך פירושו שהסכימה למכור אותו וכבר הוכרז ששדה זו עומדת למכור ודומה כאלו מכרה אותו למי שירצה לקנות.

[או ר"ל שרצתה למכור ואני אמרתי לה כי אגלה אזנך תחלה ושאומר לך קנה.

ובזה יל"פ מ"ש 'ואם לא יגאל' (שהיל"ל ואם לא תִגאל) בלשון נסתר, שהוא ספור מה שאמר [בועז] לנעמי שאמרתי לה שאגלה אזנך ושאומר לך נגד זקני עמי קנה אם תגאל גאל, כ"ז הבטחתי לה שאומר לך

ואמרתי לה ואם לא יגאל הגואל וחסר יתר הדברים שזה א"צ לומר עתה ויובן מאליו]

והנה ממ"ש חלקת השדה משמע רק חלק מן השדה לא כולה [ודוחק לומר כמ"ש הראב"ע שאלימלך לא היה לו שדה שלמה]

כי אחר שמתו האב ובניו לקחה נעמי חלק מן השדה בכתוּבָתה וגם רות נטלה חלק בכתובתה.

והודיע לו תחלה מהחלק של נעמי שהיא רוצה למכור חצי השדה שלה שי"ל בשדה של אלימלך: 

לענין הטוב אמר בלשון נוכח- גאל. ולעניין הרע אמר בלשון נסתר- ואם לא יגאל.

 (ד) וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי אִם תִּגְאַל גְּאָל וְאִם לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי ואדע וְאֵדְעָה כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֶגְאָל:

ואני אמרתי, ובאשר איני רוצה שתפול נחלת אחינו ביד זרים ואתה הקודם בגאולה לכן אמרתי אגלה אזנך ואומר לך קנה אתה ואם לא תרצה לגאול אני אחריך, ויאמר אנכי אגאל ובאשר לא גלה רק מחלק של נעמי רצה לגאול החלק הזה: 

(ה) וַיֹּאמֶר בֹּעַז בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּת קניתי קָנִיתָה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ:

ויאמר בועז. אז גלה לו בועז שא"א לגאול חלק של נעמי לבד כי הגואל הקונה חלק של נעמי יצטרך לגאול גם החלק של רות,

[ויש הבדל ביניהם שחלק של נעמי יקנה באחד מדרכי הקניה שקונים בהם שדה,

אבל חלק השייך לרות לא יקנה באופן זה רק בדרך יבום שייבם את רות וממילא יזכה בהשדה,

רק שאז צריך להקים שם המת על נחלתו אחר שבא לזכות בחלק זה ע"י יבום שעי"כ יקום ע"ש המת לנחלה,

 

וז"ש ביום קנותך השדה ר"ל לא תקנה חלקת השדה דהיינו רק חלק של נעמי לבד

רק תקנה השדה כלה בשני חלקיו, ויש חילוק בדרכי קניתם שחלק של נעמי תקנה מיד נעמי בדרכי הקניה, ותתן כסף מחירו

אמנם החלק השני שתקנה מאת רות המואביה [בזה לא אמר מיד כי זה לא נקנה מיד ליד ע"י כסף] אשת המת קנית

בחלק הזה צריך אתה לקנות אשת המת ע"י יבום ועמה תזכה גם בחלק השדה, ובזה יש תנאי להקים שם המת על נחלתו, שנחלה זו תקרא ע"ש אשת המת לא על שמך כדין יבום: 

(ו) וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לֹא אוּכַל לגאול לִגְאָל לִי פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת גְּאֻלָּתִי כִּי לֹא אוּכַל לִגְאֹל:

ויאמר הגואל, ע"ז השיב אחר שלא אוכל לגאל לי דייק מלת לי ר"ל שלא אוכל שיהיה לעצמי ויהיה לי על שמי א"כ אני ירא פן אשחית את נחלתי אחר שלא יקרא על שמי,

וע"כ גאל לך אתה את גאולתי כי לא אוכל לגאול, ולדברי חז"ל הוא לא דרש עמוני ולא עמונית ועז"א פן אשחית את נחלתי, וי"ל שע"ז כפל כי לא אוכל לגאול על שני טעמים אלה: 

 

רש"י פירש "נחלתי" פירושו לזרעי, שחשש הגואל שיהיו ילדיו מואביים.

שואל הרב מבריסק והרי אם הוא אינו מכיר בהלכה של 'מואבי ולא מואבית' א"כ גם לו עצמו יש בעיה ואיסור בנשיאת מואבית, ולא רק לזרעו?

מבאר הרב מבריסק כששאל שאול את דואג האדומי לאחר שהרג דוד את גלית "בן מי זה הנער"? נתכוין לשאלו האם ראוי הוא למלכות? ענהו דואג עד שאתה שואלני אם ראוי למלכות שאלני האם כשר הוא לבוא בקהל, שהרי בן מואביה הוא.

אמר להם אבנר 'מואבי ולא מואביה'. לא קיבל ממנו דואג את הלימוד.

עד שבא לשם עמשא בן יתר ואמר "כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית".

מדוע רק כעת נתקבל הדבר על ליבם?

מבאר הרב מבריסק שתחילה טען אבנר יש לימוד שמואבי ולא מואביה. ענהו דואג אם זהו לימוד גרידא, יכולני לחלוק, שהרי בי"ד שגדול בחכמה ובמנין יכול לבטל דברי ב"ד חבירו.

לאחמ"כ בא עמשא ואמר אין זה כלל לימוד, זו הלכה למשה מסיני. "מקובלני".

נמצא שעד אז סברו שזה "לימוד", ולא הלכה למשה מסיני.

וזה שטען הגואל– אם מדובר ב"לימוד", לי כלל אין בעיה לשאת אותה, שהרי בי"ד כאן פסקו להיתר. אולם חוששני שיקום בי"ד אחר שגדול מהם בחכמה ובמנין ויפסוק לאיסור, ואזי יפסל זרעי!!! את נחלתי אשחית!

שמעתי מהרב לסרי [ער"ח השבועות תשעב] שביאר שזה רמז לה בועז במילים 'גושי הלם' – הל"ם ר"ת "ה'לכה ל'משה מ'סיני" הגישי עצמך לנישואין, בשל הל"ם!

כאן הגואל מסרב פן ישחית את נחלתו וזאת משום שלא נתפרסמה ההלכה מואבי ולא מואבית, ולמה אשחית את נחלתי שימותו בני כדרך שמתו מחלון וכליון.

 ועוד שאני נשוי ולמה אכניס צרה לביתי.

ועוד יש מבארים שהדין של יבום הוא רק אם מכווין לש"ש, שאם לוקחה ליופיה- עושה עוד איסור. ולכן אמר גאל אתה שאתה זקן וגדול הדור וכוונתך וודאי לש"ש.

 (ז) וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל:

וזאת לפנים בישראל, אמר במד' בראשונה היו קונים במנעל ובסנדל שנאמר שלף איש נעלו,

חזרו להיות קונים בקצצה, ומהו דין קצצה, אמר ר' יוסי בר אבין כל מי שמוכר שדהו (לעכו"ם ט"ס) היו קרוביו מביאים חבית מלאה קליות ואגוזים ומשברים בפני התינוקות והתינוקות מלקטים ואומרים נקצץ פלוני מאחוזתו,

כך מי שהיה נושא אשה שאינה הוגנת לו היו הקרובים מביאים חבית מלאה קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות והתינוקות מלקטים ואומרים אבוד פלוני ממשפחתו,

חזרו להיות קונים במנעל ובסנדל שלף איש נעלו ונתן לרעהו, חזרו להיות קונים בכסף ובשטר ובחזקה,

 

לפ"ז מפרש מ"ש וזאת לפנים בישראל היינו בימי קדם כמו בימי יהושע היו קונים בחליפים כי אח"כ התחילו להיות קונים בקצצה,

כי יש הבדל בין לפנים ובין מלפנים שמלת 'מלפנים' מורה שדבר הנוהג עתה הוא נוהג כן מימי קדם,

אבל מלת 'לפנים' מורה שכן היה נוהג בימי קדם לא אח"כ, כמו האמים לפנים ישבו בה,

ולפ"ז מבואר שקנין זה [של מנעל וסנדל] נבטל אח"כ,

וי"ל הטעם עפמ"ש התוס' בערכין (דף למ"ד) שכל דבר החוזר לבעלים כגון מתנה ע"מ להחזיר או שאלה או שכירות אינו נקנה בחליפין,

ויקשה ע"ז הא קנין חליפין למדינן מבועז ושלף איש נעלו ושם יורש הוי, וסופו לחזור ביובל וכמ"ש ר' יוחנן דאחין שחלקו לקוחות הם ומחזירים זל"ז ביובל ואז היה היובל נוהג, [וכיצד א"כ קנו בחליפין?]

וי"ל עפמ"ש בגיטין (דף מח) אמר ר' חסדא מחלוקת [ר"ל ור"י האם הקונה קרקע ובה אילנות שעתידין לחזור ביובל מביא ביכורים וקורא ואומר 'האדמה אשר נתת לי ה", או כיון שיש לו בה רק קנין פירות ולא קנין הגוף, אינו יכול לומר 'האדמה שנתת לי'] ביובל שני [שישראל שכבר הורגלו להחזיר קרקעות בההיא קאמר ריש לקיש מביא ואינו קורא דסמכא דעתיה דמוכר דודאי הדרא ליה וזה בטוח שיחזירנה. רש"י].

אבל ביובל ראשון ד"ה מביא וקורא דאכתי לא סמיך דעתיה [דבעל הקרקע שישיבנה לו, וכן של הקונה שישיבנה]

 

וע"כ כל זמן יובל ראשון היו קונים בקנין סודר [היות ולא סמכא דעתיה שתשוב הקרקע]

אבל אחר היובל הראשון לא יכלו לקנות בקנין סודר, שכבר ידעו שיוחזר ביובל וסמכו דעתם ע"ז [וקנין סודר הרי אינו קונה בדבר החוזר לבעלים כדכתבו התוס']

ולכן [מהיובל השני ואילך-] תקנו קנין קצצה,

אבל בקנין זה של בועז לא יכלו לקנות בקצצה, דהא הגואל הראשון לא רצה לגאול ואמר 'פן אשחית את נחלתי' שלא דרש עמוני ולא עמונית, ואם היו מביאים חבית ושוברה לפני התינוקות היו אומרים [ששבירת החבית] אינו מפני שמכרה אחוזתה רק מפני שנשא אשה שאינה הוגנת שע"ז היו ג"כ עושין קצצה כמ"ש במד' וכמ"ש בכתובות (דף כח) כיצד קצצה אחד מן האחין שנשא אשה שאינה הוגנת וכו',

ולכן חזר ונהג קנין חליפין שהיה נהוג לפנים בישראל בזמן היובל הראשון,

כי אף שעתה היה היובל שאחר הראשון [וכעת הרי אין חליפין תופס?],

הלא השדה שקנה ע"י יבום ג"כ אינו חוזר ביובל וכמ"ש בבכורות (דף נב) ואלו שאין חוזרים ביובל וכו' והמיבם,

 

וז"ש וזאת לפנים בישראל וגו' וזאת התעודה בישראל, ר"ל אחר שקנין זה נהג לפנים בזמן היובל הא' לכן שם זאת התעודה גם עתה היות ולא יכול לקנות ע"י קצצה: 

(ח) וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז קְנֵה לָךְ וַיִּשְׁלֹף נַעֲלוֹ:

ויאמר הגואל לבעז, אחר שהרשהו לגאול הקנה לו [הגואל לבועז] בקנין סודר,

והרשב"א כתב בקדושין (דף כא) עמש"ש כדאמר רנב"י לקרוב קרוב קודם והלא קדימת הקרוב תחלה א"צ קרא דילפינן מהקרוב אליו?

ותי' דעקר קרא אתי לעכב דוקא כסדר הזה שאם הדוד אינו אמיד ובן דוד אמיד אינו נגאל.

וזה סותר למ"ש גבי בועז שדודו לא רצה לגאול ונגאל ע"י בן דודו?

וצ"ל שזה עצמו הטעם ש[הוצרך ל]קבל קנין, שזכה לו ע"י קבלת קנין שיהיה עומד במקומו וכחו ככחו: 

(ט) וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן מִיַּד נָעֳמִי:

(י) וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם:

ט-י ויאמר בעז לזקנים, עפ"ז הזמין את כלם לעדים שקנה מיד נעמי את כלל השדה, [בועז עשה זאת בפרהסיא כדי שלא יבוא מחר מישהו ויאמר אלימלך מכר לי מזמן את שדהו].

וזה קנה בכסף ובשטר ובחזקה כמ"ש שחזרו לקנות בכסף ובשטר ר"ל כשלא היה במקום יבום,

ושקנה את רות שהיא עדיין אשת מחלון כי רות בעלה מקשקש בה כמ"ש בזהר וזה ענין מצות יבום

ואני קניתי אותה לאשה על הכונה להקים שם המת על נחלתו,

וע"ז הזמין אותם לעדים פעם שנית, [וחזר ואמר בסו"ד "עדים אתם היום"]

כי מכירת וקנית השדה ענין בפ"ע וקנית האשה וקדושיה הוא ענין בפ"ע ועדות מיוחדת: 

קניתי לי לאשה להקים שם המת… לימדנו שכוונתו לש"ש להקים שם המת על נחלתו.

 (יא) וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם:

ויאמרו כל העם אשר בשער עדים, וגם ברכו אותם ברכת חתנים, והיו שלש ברכות: 

א) ברכה אל האשה, שהגם שהיא בת עכו"ם מצד שבאה אל ביתך בית צדיק כמוך תהיה בצדקתה כרחל וכלאה שהיו ג"כ בנות לבן הארמי וע"י שנזדווגו ליעקב בנו שתיהם את בית ישראל,

כן יבנה ממנה בית נאמן שהיא בית מלכות שבזה תלוי הצלחת כל בית ישראל: 

ב) ברכה לבעז, ואמר ועשה חיל באפרתה כי בית לחם הוא שם עירו ואפרת הוא שם משפחתו שהיו מיוחסים, שתעשה חיל שזה כולל כל השלמיות עד שיהיו לתפארת לכל משפחת אפרתה

ותקרא שם בבית לחם שע"י פרסום שמך יתפרסם שם עירך לשבח ולתהלה כי איש כמוהו נולד בה: 

[כמו שאף אדם לא היה מכיר את ראדין – עיירה נידחת – אלולי שהח"ח גר בה…]

היה לו מקום להצטער א. שהיא מואבית. ב. שהיא חיזרה אחריו ולא להיפך, לכך אמרו לו אל תצטער, יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל גם היא בת נוכרי, וכלאה שגם היא חיזרה אחר יעקב כשאמרה לו אלי תבוא כי שכרתיך בדודאי בני. ובכ"ז בנו שתיהן את בית ישראל.

ועוד כרחל וכלאה שנאה  כרחל וצנועה כלאה, ועוד שהעמידה לו בנים הרבה.

ועוד אל' ביתך' כרחל' וכלאה' ס"ת כל"ה.

ועוד שאף רחל ולאה עזבו בית ע"ז לדבוק ביעקב וחיו עמו באהבה ואחוה, כך גם רות.

ושלא יקרה לו כמקרה רחל שמתה בדרך אפרת– אמרו לו ועשה חיל באפרתה.

 (יב) וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לְךָ מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת:

ג) ברכה לבנים שתוליד, שהגם שהם בני יבמה ויקראו ע"ש המת, בכ"ז הלא גם בית פרץ שילדה תמר היה ג"כ מענין היבום ויצא ממנה פרץ והוא מתיחס ליהודה [-המייבם] ועליו נתלה כל כבוד בית אביו,

כן יהיה הבית שישתכלל מן הזרע אשר יתן ה' לך [-המייבם] מן הנערה הזאת: 

(יג) וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן:

ויקח בעז, מספר שלא נהג כמיבם את אשת אח שאז יבמה יבא עליה ויִבמה, וקדושי כסף ושטר אין קונים רק עושים 'מאמר' שהוא מדרבנן,

כי יבום הזה לא היה אלא מצד המנהג לבד, וקדש אותה בקדושי כסף או שטר.

שעז"א ויקח בעז את רות ותהי לו לאשה, קודם שבא עליה, ואח"כ ויבא אליה.

ויתן ה' לה הריון עפ"י השגחתו הרתה תכף הגם שעם בעלה הראשון שהיה בחור לא ילדה: 

שכמו שתמר לא הולידה מער ואונן אלא לבסוף מיהודה, כך גם זו לא הולידה ממחלון וכליון אלא ממך.

וכמו שתמר הלכה מקושטת אל יהודה, כך גם רות אליך.

וכמו שחשבו שזרח הוא הבכור ולבסוף הצעיר- פרץ גבר, כך גם כאן חשבו שטוב הוא הגואל אך אתה הצעיר זכית.

 (יד) וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל:

אשר לא השבית לך גואל היום, ר"ל מה שנוגע אל היום צריך ברכה לה' שלא השבית לך גואל, כי בנך [המת, מחלון] הוא הנולד בילד הזה כנודע מסוד היבום שהוא המת בעצמו והוא [מחלון] הגואל שלך שלא תמותי ערירית,

ומה שנוגע על העתיד 'יקרא שמו בישראל' יהיה מגדולי ישראל ומאנשי השם:  

לא השבית לך גואל, שיצא ממנו הגואל, משיח בן דוד, ועוד "לך גואל היום" ס"ת מלך, לומר שתצא ממנה מלכות.

(טו) וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים:

והיה לך למשיב נפש, ר"ל שהוא השיב את נפש מחלון שנית אל העה"ז, ונפשו הוא נפש מחלון בנך,

והוא ג"כ יכלכל את שיבתך [ויפרנסך] באשר נולד מכלתך אשר היא אוהבת אותך וישתדלו לכלכל את שיבתך: 

וטובה משבעה בנים- שעד עתה עברו שבעה דורות מפרץ, וזה השמיני, והיא –רות הביאה לך נכד שיהיה טוב משבעה אלה.

 (טז) וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת:

לא לקחתו רק להשתעשע בו אלא ממש כאומנת. והדריכה אותו בדרכי ה'.

ומכאן למדו חז"ל שאל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, שזכתה ויצא ממנה ישי שמת בעטיו של נחש, ודוד ושלמה וכל שושלת המלוכה. [ההלצה עם הרוגוצ'ובר תברך אותו אתה בלי קל וחומר…]

 (יז) וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד:

טז-יז ותקח נעמי את הילד, עפ"ז היתה לו לאומנת כי הוא בנה ממש ותשא אותו האם האומנת את בנה,

והשכנות אמרו שיולד בן לנעמי כי כן הוא האמת שהוא בן נעמי בסוד היבום קראו שמו שהוא בן נעמי,

ושמו העצמי קראו 'עובד' על שעתיד לעבוד את ה'

והוא אבי ישי שממנו נצמח מלכות בית דוד,

וכבר באר האר"י ז"ל בספר הגלגולים (ע"פ עת אשר שלט האדם באדם לרע לו) שהנשמות העשוקות ביד עושקיהם ס"א ב"טקלא דעשיקת נשמתין" א"א להוציא את הנשמה מהם כי הם יונקות שפע על ידם,

ומרמים אותם שמראים להם מקום פגום [שלשם יוריד הקב"ה את הנשמה הגדולה שהקליפות חוששות מירידיתה לזה העולם שמא תשפיע בעולם טובה]

וחושבים ששם תשאר הנשמה בידם, ולבסוף תתגבר הנשמה על עושקיה,

וכן נשמת השבטים נתנו ברחל ולאה שהיו שתי אחיות וחשבו כי ישארו הנשמות בטומאה אחר שנשאו באיסור וכן נשמת פרץ בתמר ונשמת רות ונעמי בעמון ומואב,

וע"כ אמר דוד בני איש עד מה כבודי לכלמה, ואמר במדרש שהיו אומרים שבא מרות המואביה והוא אומר להם אמרו בלבבכם על משכבכם – ואתם לא באתם מאיסור שתי אחיות? ודומו,

וזאת הרגישו העם והזקנים ואמרו יתן ה' את האשה וכו' כרחל וכלאה, ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר, שכ"ז היה מוכרח כדי להוציא הנפשות האלה במרמה זו מיד עושקיהם כח: 

שמעתי מבארים- מדוע הנשים קראו לו שם, ולא אמו? משום שבועז באותו הלילה מת, וריננו העם שהנה מחלון וכליון אכן מתו משום שנשאו מואבית, ואף בועז הצדיק מת מיד לאחר שנשאה, ולכן כשנולד הילד אמרו "נולד בן לנעמי" שאינו בן המואבית אלא קראוהו ע"ש נעמי היהודיה, ואף אחד לא היה שם לקרוא לו בשם, היות וחששו שאינו בן ישראל בכלל, ולכן רק הנשים קראו לו שם.

כתבי הרמ"ע מפאנוספר גלגולי נשמותאות נ

נעמי מסוד לאה, ורות מסוד רחל, וזה שאמר הכתוב ורות דבקה בה, שרחל מסרה סימנים ללאה בגלגול הקודם וכן עתה דבקה בה.

וזה שאמרה רות ושם אקבר, כלומר לא כבראשונה שלאה נקברה במערת המכפלה, ורחל נקברה בדרך אפרת, [אלא אבוא לקבר ישראל].

ועובד שילדה אותו רות היה [גלגול] יהודה בן לאה, לזה אמר הכתוב יולד בן לנעמי [-היא לאה] בן ממש:

 

כתב האריז"ל בספר הליקוטים – פרשת וזאת הברכה – פרק ח

ודע, כי מחלון וכליון, הם היו גלגול ער ואונן.

ולכן נקרא אונן, שהיה אונן על אבלו וחטאו, עד שנתגלגל במחלון, ומחלו לו. כי נתקן ע"י בועז, בסוד עובד, שהיה עובד אדמתו [ר"ל שנזדווג עם אשתו], שהיא הנוקבא,

לא כמו קודם, שהיו משחיתים זרעם לבטלה.

ולכן ז"ס השכנות אשר בחצר מות, שהם הנשמות, קראוהו עובד.

ולכן נקרא בנו ישי, כי בו ירש ש"י עולמות,

ומה שהיה תחלה רעב בארץ, כי אין לחם שלא מכרו אדמתם, עתה ישבע לחם, וזהו לבית הלחמי:

 (יח) וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן:

(יט) וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב:

(כ) וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה:

(כא) וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד:

בספר יש בוע"ז פסוקים= 85.

 (כב) וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד:

אומרים המפרשים ששרש דוד נכתב ג"פ בתנ"ך,

בבנות לוט, בתמר, וברות. וכולם היו בהשגחה נפלאה שברגע אחד ושבריר שניה היה ניתן להפסיד הכל, בנות לוט בעיכוב מועט היו יודעות שהעולם לא נחרב ולא היו מתעברות מאביהן.

יהודה אחז"ל שהלך בדרך והמלאך החזירו. וכן בבועז עוד מעט היה מת.

[ולו היה מתעכב יום אחד מלהזדרז לא היה משיח בא לעולם ועל אלה האומרים עת לעשות לה'- ואין להזדרז– אומר דוד הפרו תורתך…]  

וזהו יסוד האמונה בביאת המשיח שבבא הזמן לא יתעכב אף לא זמן מועט.

 

 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “מגילת רות פרק ד”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב