מיכה

מיכה פרק ב

(א) ה֧וֹי חֹֽשְׁבֵי־אָ֛וֶן וּפֹ֥עֲלֵי רָ֖ע עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם בְּא֤וֹר הַבֹּ֙קֶר֙ יַעֲשׂ֔וּהָ כִּ֥י יֶשׁ־לְאֵ֖ל יָדָֽם:

רד"ק הוי חושבי און ופועלי רע – פועלים רע בלבבם לומר כך וכך נעשה מחר ואמר על משכבותם כי בעוד שאדם שוכב על מטתו הוא חושב יותר כי אין לו עסק באחד מחושיו:

באור הבקר יעשוה – בהשכמה יעשו המחשבה הרעה שחשבו כי יש כח בידם לעשוק העניים:

מלבי"ם הוי חשבי און ופעלי רע, בעת שהם על משכבותם מתבודדים בפ"ע שאז א"א שיעשוק ויגזול רק שיחשוב מחשבות און,

אבל הם גם על משכבותם חושבים און לעשוק ולגזול וגם פועלים את הרע,

ומפרש איך יצוייר שיפעלו אז רע, אחר שבאור הבקר תיכף יעשוה כי יש לאל ידם,

וא"כ מחשבתם לעשות און הוא דומה כאילו הם פועלים אותו,

אחר שאין דבר מעכב שלא יוכלו להוציא מחשבתם לידי מעשה:

מלבי"ם ביאור המילות חשבי און ופעלי רע. עמ"ש יחזקאל (י"א ב'): ופעלי, יעשוה.

כבר בארתי (ישעיה ה' י"ב) שפועל הוא העסק בדבר, ומעשה הוא גמר המעשה, ר"ל בבקר יגמרו מעשיהם:

 

(ב) וְחָמְד֤וּ שָׂדוֹת֙ וְגָזָ֔לוּ וּבָתִּ֖ים וְנָשָׂ֑אוּ וְעָֽשְׁקוּ֙ גֶּ֣בֶר וּבֵית֔וֹ וְאִ֖ישׁ וְנַחֲלָתֽוֹ: פ

מלבי"ם וחמדו, כשיחמדו שדה של חבירו יגזלו אותו ביד חזקה,

ואח"כ יחמדו בתים והבית הוא בעיר וא"א לגזלו בפרהסיא,

ונשאו – ישאו אותו דרך משא ומתן, שיחליף השדות אשר גזלו בעד הבתים,

ואח"ז ועשקו גבר וביתו, שאחר החליפין לא יתנו לו הבית

(שזה נקרא עושק שמעכב מלתת לו את המגיע לו)

וזה נקל להם לעשות גם בעיר,

וגם איש ונחלתו הוא השדות שגזלו יקחו אחר כך גם איש השדה שמתוך עניו ימכר להם לעבד:

מלבי"ם ביאור המילות וגזלו, ונשאו. הנשיאה אינו מציין הגזלה, כמו לא חמור אחד מהם נשאתי, ובא על משא ומתן, לשאת כסף וזהב (יחזקאל ל"ח),

וההבדל בין גזל ועושק ידוע, העושק מעכב את המגיע לו.

[והאבן עזרא מבאר ועשקו – בדרך פתוי והונאה ומרמה,

כי העושק את חבירו ידמה אותו לערב ולהחזיק בממונו אשר הלוהו, או בשכרו אשר השכירו:].

גבר, איש, גבר מציין גבורת האיש, כי יצייר שבעל הבית חזק הוא נגד בעל השדה:

 

(ג) לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה֔' הִנְנִ֥י חֹשֵׁ֛ב עַל־הַמִּשְׁפָּחָ֥ה הַזֹּ֖את רָעָ֑ה אֲ֠שֶׁר לֹֽא־תָמִ֨ישׁוּ מִשָּׁ֜ם צַוְּארֹֽתֵיכֶ֗ם וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ רוֹמָ֔ה כִּ֛י עֵ֥ת רָעָ֖ה הִֽיא:

מלבי"ם לכן הנני חושב על המשפחה הזאת –הגזלנים- רעה

שהרעה תהיה ככבל ברזל סביב צוארם אשר לא יוכלו למיש צוארם משם,

וגם לא תלכו רומה להרים הצואר על הכבל, כי עת רעה היא,

כי הרע שתבא על אנשים בעת שלום יש תקוה שיחלצו ממנה

לא כן אם היא עת רעה לכל העולם שאז א"א להחלץ מן הרעה:

מלבי"ם ביאור המילות רומה. כתרגומו לא תהלכון בקומה זקופה:

 

(ד) בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יִשָּׂ֧א עֲלֵיכֶ֣ם מָשָׁ֗ל וְנָהָ֨ה נְהִ֤י נִֽהְיָה֙ אָמַר֙ שָׁד֣וֹד נְשַׁדֻּ֔נוּ חֵ֥לֶק עַמִּ֖י יָמִ֑יר אֵ֚יךְ יָמִ֣ישׁ לִ֔י לְשׁוֹבֵ֥ב שָׂדֵ֖ינוּ יְחַלֵּֽק:

מלבי"ם ביום ההוא ישא עליכם משל, ונהה נהי, מצייר דבור שישאו [הנשדדים] על השודדים האלה, שהוא דבור משלי,

וגם דבור של נהי, שהנהי אחד מקונן והשני עונה,

וכן יצייר כאילו אחד נושא נהי ואחרים עונים.

אמר שדוד נשדנו מצייר במשל שהאויבים החריבו את בתיהם, ואח"כ חלקו בגורל את שדותיהם,

ומצייר כי המשפחה הזאת הנז' שהיה דרכם לגזול שדות ולהחליפם בבתים,

כשיראה שהאויב שודד את ביתו, "יאמר שדוד נשדנו" ששדדו את ביתי,

והעונה משיב לו (וזה הנהי) "חלק עמי ימיר" שהלא הבית הזה לקחת בחליפין בעד השדה, והאויב ימיר את החלק בחליפין לתת אותה בחזרה לבעליו,

ושוב יאמר "איך ימיש לי" ר"ל וא"כ איך ימיש ויסיר ממני מה ששייך לי, דהיינו השדה?

הלא גם השדה לא ניתן לי תמורת הבית?

ומשיב העונה, "לשובב שדינו יחלק" מה שהאויב יחלק השדות הוא כדי להשיב את שדינו שגזלת,

ואחר שזה נעשה כדי לקחת הגזלה מידך.

מלבי"ם ביאור המילות ונהה נהי נהיה. ענין קינה. נהה פעל, כמו גָאָה תָעָה. ונהי, שם, וכן נהיה שם בה' הנקבה על משקל שִׁמְלָה, כמו משען ומשענה,

נהי גדול וקטן, כי גדר הנהי שהוא צעקת הוי הה אוי מכמה אנשים, אחד מקונן ואחר או אחרים עונים (כמ"ש ירמיה ט' י"ט, עמוס ה' ט"ז), המקונן אומר שדוד נשדונו, ואחר משיב חלק עמי ימיר, והמקונן אומר איך ימיש לי, ואחר משיב לשובב שדינו יחלק, וכ"ז הנהי.

עתה יענו כל העם לכן לא יהיה לך משליך חבל, וזה הנהיה, שהוא סוף הנהי, תאניה ואניה:

נשדנו. מבנין נפעל כמו נשדונו, כמו ונקלותי עוד מזאת (ש"ב ו'):

איך ימיש לי. נעלם מלת איך, אשר יסיר ממני את אשר לי, שמלת לי מורה הקנין, לי הכסף, ובא אשר לו הבית: לשובב. פעל המרובע משורש שוב, כמו ושובבתי את ישראל (ירמיה נ' י"ט):

 

(ה) לָכֵן֙ לֹֽא־יִֽהְיֶ֣ה לְךָ֔ מַשְׁלִ֥יךְ חֶ֖בֶל בְּגוֹרָ֑ל בִּקְהַ֖ל הֽ':

מלבי"ם לכן לא יהיה לך משליך חבל בגורל, לא תקח אתה חלק גם בחלוקת השדות, אחר שהשדות היו גזולים בידך, והם מושבים עתה לבעליהם,

והוא מליצה על שהאויב יחריב את הבתים ומדלת עם הארץ ישאיר בשדות לכורמים וליוגבים,

בענין שהם ישיגו שדותיהם הנגזלות בחזרה,

והמשפחה שהיו גוזלים שדות ובתים ונתעשרו מן הגזלות לא יהיה להם שום חלק וגורל בין קהל ה':

מלבי"ם ביאור המילות משליך חבל בגורל. הגורל הוא הכללי, ואח"כ מחלקים בחבלים לחלקים קטנים לאיש ואיש,

כמו ויהי הגורל למטה מנשה, ויפלו חבלי מנשה, (יהושע י"ז):

 

(ו) אַל־תַּטִּ֖פוּ יַטִּיפ֑וּן לֹֽא־יַטִּ֣פוּ לָאֵ֔לֶּה לֹ֥א יִסַּ֖ג כְּלִמּֽוֹת:

מלבי"ם אל תטיפו, מתחיל להתוכח עמהם על שאינם רוצים לשמוע לנביאי האמת,

ושיעור הכתוב האמור בית יעקב אל תטיפו יטיפון,

המאמר המורגל אצל בית יעקב, הם אומרים אל הנביאים אל תטיפו מה שיטיפון, אל תטיפו דברי נבואות של תוכחות או יעודים רעים, אשר רגילים הנביאים להטיף ולנבאות, כי אין אנו רוצים לשמוע נבואות כאלה,

זאת שנית אומרים, "לֹֽא־יַטִּ֣פוּ לָאֵ֔לֶּה לֹ֥א יִסַּ֖ג כְּלִמּֽוֹת", שיעור הכתוב לא יטיפו כלמות אשר לא יסג,

שעכ"פ לא יטיפו להוכיח על עבירות לפרסם כלמות העם ומעשיהם הרעים

שהכלמות והחרפות האלה לא יסוגו אחור, ר"ל שישארו תמיד לחרפת עולם (כענין וחרפתו על תמחה),

לא ידברו נבואות שבזה יכלימו את העם בכלימות עולם:

מלבי"ם ביאור המילות תטיפו. נבואה קצרה (עמוס ז' ט"ז), ונעלם מלת אשר יטיפון:

לא יסג כלמות. כלימות אשר לא יוסג ויופרש מהם, כמו ולא נסוג ממך:

תרגום יונתן לָא תִתְנַבּוּן נְבוּאָה לָא תֵילְפוּן לְעַמָא הָדֵין אֲרֵי לָא מְקַבְּלִין אִתְכְּנָעוּ:

רש"י פן ישיגון אתכם כלימות מאתם כענין שנאמר (משלי ט) אל תוכח לץ

 

(ז) הֶאָמ֣וּר בֵּֽית־יַעֲקֹ֗ב הֲקָצַר֙ ר֣וּחַ ה֔' אִם־אֵ֖לֶּה מַעֲלָלָ֑יו הֲל֤וֹא דְבָרַ֨י יֵיטִ֔יבוּ עִ֖ם הַיָּשָׁ֥ר הוֹלֵֽךְ:

רש"י האמור בית יעקב – הזאת יאמרו בית יעקב כששומעים את הרעה אשר נביאי מתנבאים להם:

הקצר רוח ה' – שמא אין יכולת עתה לפניו להטיב ואין רוחו רחבה עליו לטוב כאשר היתה בימים הראשונים:

אם אלה מעלליו – כלו' להרע:

הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך – אני לא קצרה רוחי ולא אלה מעללי זולתי לרשעים

אך את הישר הולך היטב אטיב לו:

מלבי"ם האמור בית יעקב, כל זה הוא מאמר הנאמר בבית יעקב, ר"ל מאמר הרגיל בפיהם:

הקצר, עוד יטענו על דברי הנביאים הנבאים פורעניות ויעודים רעים,

וכי קצר רוח ה'? וכי יתפעל ה' ממעשים הרעים שעושים בני אדם ורוחו קצרה מלסובלם, עד שלכן יכעוס ויקצוף מקוצר רוחו ויגזור פורעניות על העם? או אם אלה מעלליו?

או אם תאמר שאינו מסבת התפעליות שמתפעל לכעוס על העוברים רצונו שלא יכול להאריך רוחו, א"כ ישאלו הכי אלה מעלליו לעשות רע לבריותיו, הלא מעללי ה' הם טוב וחסד רחמים וחנינה לא לגזור רעות ופורעניות?

כ"ז יאמרו בית יעקב אל הנביאים,

משיב להם, הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך, מה תתלוננו על דברי, שהם דברים רעים ומבשרי פורעניות,

הלא עם מי שהולך בדרך הישר עמו ייטיבו דברי, ואינם דברים רעים, רק ישמח עליהם, והם לו דברי נחומים

שדברי הנבואה מעידים שה' משגיח על מעשי בני אדם לשלם לאיש כפעלו,

והישר הולך ישמח בזה, כי עי"ז יקוה מה' צדקה וחסד עפ"י פעלו כענין שמחה לצדיק עשות משפט:

מלבי"ם ביאור המילות האמור. שם, כמו אמרת, או מאמר, ובא משקלו ע"מ פעול לציין מאמר תמידי מורגל:

קצר רוח. מי שאינו מושל ברוחו, כמו וקצר רוח יעשה אולת (משלי י"ד), והפוכו ארך רוח (קהלת ז'), וכן קצר אפים, ארך אפים. מעלליו. ההבדל בין מעלל, מפעל, מעשה, שמעלל מציין פעולה מוסריית יוצאת מתכונה נפשיית כמ"ש בכ"מ: ייטיבו. הפעיל, כמו יְהֵיטִיבו:

 

(ח) וְאֶתְמ֗וּל עַמִּי֙ לְאוֹיֵ֣ב יְקוֹמֵ֔ם מִמּ֣וּל שַׂלְמָ֔ה אֶ֖דֶר תַּפְשִׁט֑וּן מֵעֹבְרִ֣ים בֶּ֔טַח שׁוּבֵ֖י מִלְחָמָֽה:

מלבי"ם ואתמול, וא"כ למה את עמי ומול עמי (דברי) לאויב יקומם?

אחר ש"עם הישר הולך" דברי ייטיבו, ואיך הדברים האלה עצמם הטובים, יקומו מול עמי לצר ואויב נגדם?

הלא הסיבה לזה ממול שלמה – מפני שדברי יקוממו מול השׂלמה והאדר אשר תפשיטון מעוברים בטח,

שאתם תפשיטון מעוברים בטח בדרך, את שלמותיהם ואדרת שהם לובשים, עד שהם דומים כשובי מלחמה,

כי תפלו על עוברי דרך ללחום אתם ולשלול את שללם, כאשר ישללו את המנוצחים במלחמה,

מול הדברים הרעים אלה יקוממו דברי לאויב:

מלבי"ם ביאור המילות ואתמול. מורכב מן את מול, כי איבה מקושר עם את, ויקומם מקושר עם מול: [כרש"י, להבדיל מהרד"ק שפירש "אתמוּל" בשורוק כמו אתמוֹל בחולם, דהיינו יום האתמול].

ממול שלמה. ר"ל לאויב יקומם מול שלמה ואדר (אשר) תפשיטון, וחסר וי"ו החבור כמו שמש ירח (חבקוק ג') ונעלם מלת אשר. ואדר מלשון אדרת שנער (יהושע ז'), מלבוש חשוב:

 

(ט) נְשֵׁ֤י עַמִּי֙ תְּגָ֣רְשׁ֔וּן מִבֵּ֖ית תַּֽעֲנֻגֶ֑יהָ מֵעַל֙ עֹֽלָלֶ֔יהָ תִּקְח֥וּ הֲדָרִ֖י לְעוֹלָֽם:

רש"י נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה – שאתם הורגים את בעליהן והן יושבות אלמנו'

או לפי שאתם נוטלין את ממון בעליהם והם יושבים ומצירים ואין משמחין את נשותיהן:

תקחו הדרי – הדר הוד ועושר שנתתי להם:

רד"ק נשי עמי תגרשון – כל אחת ואחת מנשי עמי ועמי הם העניים כמו אם כסף תלוה את עמי

אמר אתם גורמים שיגרש העני את אשתו מביתו שתכנסו בבית העני שלא ברשותו להעליל עליו ולגזלו

וכשבא העני וימצא אחד מכם בביתו עם אשתו יחשוד אשתו ויגרשנה מביתו

והנה הוא כאלו אתם מגרשים אותה מבית בעלה שהוא בית תענוגיה:

מעל עולליה תקחי הדרי לעולם – מה שהוא הדרי לעולם –

 והוא חבור האיש עם אשתו לפרות ולרבות, שיצרתיה מצלע האדם וצויתים פרו ורבו,

ואתם תקחו אותו ההדר שהוא הדר וכבוד כמו שאמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו

כי כאשר הבריות על סדר תכונתם ויצירתם הוא כבוד האל ית' ואליהם ישבחוהו בני אדם ויפארוה:

מלבי"ם נשי עמי תגרשון מבית תענגיה, כמו שיבאר אח"ז שהיו לוקחים הנשים מבית בעליהם במשכון בעבור חובות וטמאו אותם בזנות,

ועז"א מעל עולליה תקחו הדרי, כי בני הנשים יצא עליהם ספק ממזרות

וסר מהם ההדר האלהי – שאין השכינה שורה רק על משפחות מיוחסות מישראל.

אומר אליהם הכי זאת יהיה לעולם, הכי נשי עמי תגרשון לעולם? ואני אהיה ארך אפים ואחריש לכם?.

מלבי"ם ביאור המילות נשי עמי, תענגיה. יחיד על רבים, תגרשו כ"א בפ"ע:

עירובין דף סג עמוד ב

אמר רב ברונא אמר רב: כל הישן בקילעא [בחדר] שאיש ואשתו שרויין בה, ומתוך כך בושין הימנו, עליו הכתוב אומר: נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה.

ואמר רב יוסף: לא נצרכא אלא אפילו באשתו נדה, כי בושין ממנו לדבר דברים שבצינעא בינו לבינה [רבינו יהונתן, מהרש"א. וראה ריטב"א].

רבא אמר: אם אשתו נדה היא – תבא עליו ברכה, שמשמרן מאיסור.

ודוחה הגמרא את דברי רבא.

ולא היא! דעד האידנא – מאן נטריה [וכי עד עכשיו מי שמרן מאיסור], נמצא שלא הועיל דבר בשמירתו?!

 

(י) ק֣וּמוּ וּלְכ֔וּ כִּ֥י לֹא־זֹ֖את הַמְּנוּחָ֑ה בַּעֲב֥וּר טָמְאָ֛ה תְּחַבֵּ֖ל וְחֶ֥בֶל נִמְרָֽץ:

מלבי"ם קומו ולכו מן הארץ לגולה, כי לא זאת המנוחה, לא באופן זה תנוחו בארץ,

וזאת לא יקָרא בשם מנוחה אם תעשו כזאת,

ומפרש מ"ש נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה איך היה זה?

אומר בעבור טמאה תחבל, הלא תחבל ותמשכן אשת איש מבית בעלה בעבור לטמא אותה בזנות,

וחבל נמרץ – והמשכון הוא משכון מפורש שתמשכן אותה בפירוש על תנאי זה שתשכב עמה לטמאותה,

והנה כ"ז הוא תשובה עמ"ש אל הנביאים בל ינבאו להם תוכחות ויעודים רעים

והביאו ראיה שא"א שה' יפעול רעות ויעניש וכי קצר רוח ה' מלסבול עונם,

וע"ז הראה להם כי אי אפשר שיניח ה' אותם להתמיד ברעתם שהוא נגד הנימוס כי השחיתו את דרכם עד מאד,

עד שמוכרח לשלחם מן הארץ כי לא זאת המנוחה, עתה חוזר למ"ש אל תטיפו יטיפון, אומר להם.

מלבי"ם ביאור המילות תחבל. כמו ובעד נכריה חבלהו, ענין משכון:

וחבל נמרץ. היינו משכנתא מפורשת, כמו והוא קללני קללה נמרצת:

רש"י חבל נמרץ – כי למען טמא אותה היא עוש' חבורת חבלי רשעים,

תחבל לשון אגודות כמו (שמואל א י) חבל נביאים (תהלים קיט) חבלי רשעים וכן ת"י מסתיעין עלה לשון סיעה:

וחבל נמרץ – ובעת אגודתם כבר נועצו ביניהם ופירשו למה הם מתחברים:

נמרץ – דבר מפורש באר היטב כמו (איוב ו) מה נמרצו אמרי מה ימריצך (שם /איוב/ טז) קללה נמרצת (מלכים א ב):

 

(יא) לוּ־אִ֞ישׁ הֹלֵ֥ךְ ר֙וּחַ֙ וָשֶׁ֣קֶר כִּזֵּ֔ב אַטִּ֣ף לְךָ֔ לַיַּ֖יִן וְלַשֵּׁכָ֑ר וְהָיָ֥ה מַטִּ֖יף הָעָ֥ם הַזֶּֽה: (יב) אָסֹ֨ף אֶאֱסֹ֜ף יַעֲקֹ֣ב כֻּלָּ֗ךְ קַבֵּ֤ץ אֲקַבֵּץ֙ שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֥חַד אֲשִׂימֶ֖נּוּ כְּצֹ֣אן בָּצְרָ֑ה כְּעֵ֙דֶר֙ בְּת֣וֹךְ הַדָּֽבְר֔וֹ תְּהִימֶ֖נָה מֵאָדָֽם:

מלבי"ם (יא – יב) לו איש הולך רוח, אם הייתי שולח אליך אחד מנביאי השקר, אשר יטיפו לך שקרים או יטיפו עפ"י רוח דמיונם התועה, שתהיה בסובאי יין ושכר,

והיה מטיף העם הזה אסף אאסף יעקב כלך וכו' והנביא שקר הזה היה מטיף לאמר לך בשמי שאאסוף את יעקב ואקבצם ממקומות פזוריהם שהם יעודים טובים ונחמות,

ויאמר לך בנבואה כי את יעקב וישראל הנאספים, יחד אשימנו כצאן בצרה,

ר"ל שלא יהיה להם עוד עול תורה ומצות כצאן קדשים כצאן ירושלים,

רק שיהיו דומים כצאן בצרה שהיא עיר ראש מלכות אדום,

שהצאן אשר בתוכה – היינו העם שבה, הם חפשים מכל תורה ומצוה, ויאמר לך שכן גם אתה תהיה כגוים אין תורה,

אם יבא נביא שיטיף לך כן אז כעדר בתוך הדברו תהימנה מאדם,

ר"ל אז לא יתחבאו כולם בבתיהם כאשר היו בורחים מלשמוע דברי הנביא אמת אשר הטיף להם לשמור מצות,

רק היו מתקבצים כולם לשמוע את דבריו, והבית של הנביא המטיף היה מלא המיית אדם,

כמו שהדביר ששם מקבצים את הצאן מלא מכל העדר ולא חסר צאן אחד,

כן היו נמצאים שם יחד והיו הומים שם מרוב אדם:

מלבי"ם ביאור המילות הלך רוח ושקר כזב. שנביאי השקר היו מתנבאים לפעמים טעות רוח המדמה שנדמה לו ברוחו שחוזה ורואה והיה רק רעיון רוח, כמ"ש ההולכים אחר רוחם ולבלתי ראו, ולפעמים בדו שקרים מלבם.

ויש הבדל בין שקר ובין כזב, שהכזב הוא דבר שאין שקרו גלוי עתה, והשקר הוא שהוא שקר גם עתה,

והנביא לא יאמר שקר נגלה רק כזב בענין שנדמה בשעתו שהוא אמת (כמ"ש ישעיה כ"ח ט"ו):

ליין ולשכר. שתשתה יין ושכר, או שמתנבא בעבור אשישי ענבים שיקבל:

(יב) אסף אאסף יעקב קבץ אקבץ ישראל. כבר התבאר (ישעיה י"א) בפסוק ואסף נדחי ישראל והנפוצות יהודה יקבץ, שיהודה נפוצו ונפזרו וצריכים קיבוץ, וישראל שהם עשרת השבטים אינם נפזרים רק נדחים חוץ למקומם ואין צריכים קיבוץ רק אסיפה מן החוץ אל הפנים,

ונוסח זה שהיה מקובל להם מפי הנביא שקדם למיכה שם בפי המטיף שגם הוא יטיף כן, (כי במקום שיבואו יחד שם יעקב וישראל יכוין ביעקב על עשרת השבטים ובשם ישראל על שבט יהודה כנ"ל א' ה')

רק שיוסיף שיהיה כצאן בצרה לא כצאן ירושלים:

הדברו. מקום שמנהיגים אותו לשם, כמו ורעו כבשים כדברם, והוא בתוך המכלא שלו, ובא ה' הידיעה עם הכינוי כמו בתוך האהלי (יהושע ז' כ"א) והחציו (שם ח' כ"ג): תהימנה. ענין המיה מרוב אדם, ובא לשון נקבה כפי משל הצאן:

 

לרש"י – פירוש שונה מהמלבי"ם, ולדעתו כאן נאמרה נבואה לטובה:

רש"י אסוף אאסוף – עוד ימים באים ואקבץ אתכם:

כצאן בצרה – כצאן רבה הנתונה במבצרי גדרות צאן:

בתוך הדברו – ת"י כעדרא בגו דירא מקום שהוא מתנהג שם וכן (ישעיה ה) ורעו כבשים כדברם:

תהימנה מאדם – תהיינה הערים הומיות מרוב אדם אשר בקרבה:

 

(יג) עָלָ֤ה הַפֹּרֵץ֙ לִפְנֵיהֶ֔ם פָּֽרְצוּ֙ וַֽיַּעֲבֹ֔רוּ שַׁ֖עַר וַיֵּ֣צְאוּ ב֑וֹ וַיַּעֲבֹ֤ר מַלְכָּם֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַה֖' בְּרֹאשָֽׁם: פ

רד"ק עלה הפורץ – פירש אאז"ל על צדקיהו כשיצא דרך בין החומותים שפרצו לפניו החומה כמו שכתב בנבואת יחזקאל בקיר יחתרו להוציא בו:

ויעבור מלכם לפניהם – זה צדקיהו שברח לפני חילו וחילו אחריו:

וה' בראשם – קודם מזה בראשם נסתלקה מהם שכינה ואחר כך גלו

וי"ת אלה הפסוקים נחמה לעתיד וכן תרגם בסופא כנשא אכנשכון דבית יעקב וגומר

תרגם בצרה – חוטרא כתרגום גדרות צאן חוטרין דעאן ותרגם הדבראדירא כמו הכונס צאן לדיר בדברי רז"ל

ובדרש הפורץ זה אליהו מלכם זה צמח בן דוד:

מלבי"ם עלה הפורץ, אומר ראה נא איך אינם שלמים באמונתם, ואיך ינועו כקנה על פני רוח ופוסחים על שתי הסעיפים, שהלא נראה זאת בעת ההיא בשבט יהודה,

שבעת שעמד מלך אשר פרץ גדרות הדת ועבד ע"ז נמשכו תיכף כל העם אחריו לעשות כמעשהו,

כמו שהיה בימי אחז ובימי מנשה, ובעת שקם אחריו מלך צדיק כמו חזקיה שעמד אחרי אחז ויאשיה אחרי מנשה שהחלו לעבוד את ה', כן עשו גם העם ועבדו כולם את ה',

וזה מורה שאין האמונה נשרשת בלבם רק ימשכו בזה אחרי המנהיג אותם לה' או לעזאזל,

וז"ש בעת אשר עלה הפורץ לפניהם – שהוא המלך הפורץ גדר ומפר דת והורס חומותיה,

אז פרצו ויעבורו, פרצו גם המה גדרי הדת עברו תורות חלפו חק, וגם (פרצו) שער ויצאו בו,

שאחרי שפרצו גדרות כמתגנב ללכת דרך פרצה,

נעשה להם אח"כ הפרצה כשער הקבוע ללכת בו ויצאו בו מכלל הדת,

אבל בעת אשר ויעבר מלכם לפניהם –

אם עבר לפניהם מלך צדיק המולך ביראת ה' והראוי למלוך ולישב על כסא דוד,

אז וה' בראשם, נמשכו אחרי ה' והלכו אחריו:


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “מיכה פרק ז”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב