מיכה פרק ג - טעמו וראו | הרב בועז שלום

מיכה

מיכה פרק ג

(א) וָאֹמַ֗ר שִׁמְעוּ־נָא֙ רָאשֵׁ֣י יַעֲקֹ֔ב וּקְצִינֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הֲל֣וֹא לָכֶ֔ם לָדַ֖עַת אֶת־הַמִּשְׁפָּֽט:

רד"ק ואמר – חוזר לתוכחה שהיו מריעים לעניים כמו שאמר לאויב יקומם

אמר הנביא לכם ראשים וקצינים אומר כי עליכם התלונה כי לכם לדעת המשפט ולהציל גזול מיד עושק:

מלבי"ם ואומר. משיב להם עוד עמ"ש הקצר רוח ה' אם אלה מעלליו,

קורא אל ראשי בית יעקב שהם בעצמם ישפטו בדבר, אם לא מגיע להם עפ"י הדין שיענשו מאת ה',

וז"ש הלא לכם לדעת את המשפט, שראוי להם העונש במשפט ובדין,

מלבי"ם ביאור המילות ראשי בית יעקב, וקציני בית ישראל. ישראל גדול מיעקב, ויכוין בישראל על שבט יהודה ובבית יעקב על עשרת השבטים (כנ"ל א' ה'), והקצין הוא העומד בקצה העם מצד מעלתו,

והראש הוא המושל מצד שקבלוהו עליהם אף שיהיה שפל אנשים, והוא מושל בחזקה (כמ"ש שופטים סי' י"א ע"ש), ומלכי יהודה ושריהם היו חשובים מצד עצמם, לא כן מלכי ישראל ושריהם שהיו רודים בחזקה ולא מצד מעלתם:

(ב) שֹׂ֥נְאֵי ט֖וֹב וְאֹ֣הֲבֵי רעה רָ֑ע גֹּזְלֵ֤י עוֹרָם֙ מֵֽעֲלֵיהֶ֔ם וּשְׁאֵרָ֖ם מֵעַ֥ל עַצְמוֹתָֽם:

מלבי"ם שונאי. הלא אחר שהם שונאי טוב ואוהבי רע שזה הפך המשפט (כמ"ש עמוס ה' ט"ו שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט) והם גוזלי עורם מעליהם של העניים, ואח"כ גוזלים גם שארם ובשרם מעל עצמותם:

(ג) וַאֲשֶׁ֣ר אָכְלוּ֘ שְׁאֵ֣ר עַמִּי֒ וְעוֹרָם֙ מֵעֲלֵיהֶ֣ם הִפְשִׁ֔יטוּ וְאֶת־עַצְמֹֽתֵיהֶ֖ם פִּצֵּ֑חוּ וּפָרְשׂוּ֙ כַּאֲשֶׁ֣ר בַּסִּ֔יר וּכְבָשָׂ֖ר בְּת֥וֹךְ קַלָּֽחַת:

מלבי"ם ואשר. ואחר שכבר אכלו את שאר עמי והפשיטו את עורם, ולא יש להם עוד מה לגזול מאתם כי שללו את כל אשר להם, אז ואת עצמותיהם פצחו, יפתחו העצמות לחפש אם יש מוח בעצמות,

וגם יפרשו וישברו העצמות לשנים כמו שמשימין הבשר בסיר קטן ששוברים העצמות,

וכבשר בתוך קלחת שהעצמות מתרתחים עד שמוציא כל המוח שבם,

כן ילחצו העניים בממונם ובגופם עד דכדוכה של נפש:

מלבי"ם ביאור המילות פצחו, ופרשו. פצח היא הפתיחה הקטנה ומשתתף עם פצה פתח, ופצחי רנה, הוא קרוב עם ואנכי פציתי את פי, ופרש הוא ששובר לשניים דבר של מאכל, עוללים שאלו לחם פורש אין להם:

סיר, קלחת. שניהם לבישול (ש"א ג') ובקלחת מצטמק יותר וירתח העצמות. ע"ז הוסיף כבשר בתוך קלחת:

(ד) אָ֚ז יִזְעֲק֣וּ אֶל־ה֔' וְלֹ֥א יַעֲנֶ֖ה אוֹתָ֑ם וְיַסְתֵּ֨ר פָּנָ֤יו מֵהֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא כַּאֲשֶׁ֥ר הֵרֵ֖עוּ מַעַלְלֵיהֶֽם: פ

מלבי"ם אז. וא"כ אחר שעושים מעשים רעים כאלה אם אז בעת הפורעניות יזעקו אל ה' ולא יענה אותם

וגם יסתיר פניו מהם בעת ההיא להסיר השגחתו מהם ולעזבם ביד המקרה,

הכי זה עול מאתו? הלא זה מגיע להם בצד המשפט כאשר הרעו מעלליהם, וא"כ איך תאמרו אם אלה מעלליו,

הלא כפי שהרעו מעלליהם יסתיר פנים מהם והרע בא להם מעצמו, כפי מעלליהם והכנתם:

(ה) כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה֔' עַל־הַנְּבִיאִ֖ים הַמַּתְעִ֣ים אֶת־עַמִּ֑י הַנֹּשְׁכִ֤ים בְּשִׁנֵּיהֶם֙ וְקָרְא֣וּ שָׁל֔וֹם וַאֲשֶׁר֙ לֹא־יִתֵּ֣ן עַל־ פִּיהֶ֔ם וְקִדְּשׁ֥וּ עָלָ֖יו מִלְחָמָֽה:

מלבי"ם כה אמר ה'. ונגד מה שלא רצו לשמוע לנביאי האמת ושמעו קול מורה שקר ונביאי כזב,

אמר ה' על הנביאים, שהם מתעים את עמי מדרך הטוב והם מנבאים רק להנאת עצמם,

שאם נושכים בשיניהם – שיתנו להם לאכל ובזה סותמים פיהם מלדבר רע, אז יקראו שלום,

ואשר לא יתן על פיהם מאכל לסתמו בו, וקדשו עליו מלחמה וינבאו עליו רעה [ת"י] כמעשה דבר הדיא בפרק הרואה:

(ו) לָכֵ֞ן לַ֤יְלָה לָכֶם֙ מֵֽחָז֔וֹן וְחָשְׁכָ֥ה לָכֶ֖ם מִקְּסֹ֑ם וּבָ֤אָה הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ עַל־הַנְּבִיאִ֔ים וְקָדַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַיּֽוֹם:

מלבי"ם לכן לילה לכם מחזון. מפני שהיה ביניהם שלשה מינים. חוזים, קוסמים, נביאים,

אמר נגד החוזים שדרך המחזה לבא בלילה, לא יבא החזון ע"י הלילה רק יבא לכם לילה ע"י החזון,

ונגד הקוסמים שדרך לעשות הקסם במקום חשוך, לא יבא עוד הקסם ע"י החשך, רק תחשך לכם ע"י הקסם,

ונגד נביאי השקר שהם היו מנבאים ביום, תבא [-תשקע] השמש על הנביאים,

ומוסיף שלא לבד שתבא כי גם יקדר עליהם היום שבעוד שיהיה יום ויהיה השמש בשמים יקדר היום עליהם,

ר"ל שתשיגם הצרה לפני זמנה:

מלבי"ם ביאור המילות חזון, קסם, מתנבאים. עי' ישעיה (ג' ב', ירמי' י' י"ד):

(ז) וּבֹ֣שׁוּ הַחֹזִ֗ים וְחָֽפְרוּ֙ הַקֹּ֣סְמִ֔ים וְעָט֥וּ עַל־שָׂפָ֖ם כֻּלָּ֑ם כִּ֛י אֵ֥ין מַעֲנֵ֖ה אֱלֹהִֽים:

מלבי"ם ובשו. ועי"כ יבושו החוזים, ויחפרו הקוסמים (שחפירה גדולה יותר מבושה)

והנביאים המדברים בניב שפתים יעטו על שפם כאבל העוטה פיו שלא לדבר,

והטעם לכל זה כי אין מענה אלהים שכל מה שחזו וקסמו ונבאו לא היה ע"י מענה אלהים רק שקר ותרמית לבם:

מלבי"ם ביאור המילות בשו, חפרו. חפר גדול מבושת (ישעיה א' כ'), והקוסם ששקרותו מבואר יותר יחפור להטמן בעפר:

על שפם. בארתי בספר התו"ה תזריע (סי' קנ"ד), ששם שפם לא בא רק אצל אבל על ששפתיו נסתמו

שלא ידבר ונראה כאילו אין לו שתי שפתים:

(ח) וְאוּלָ֗ם אָנֹכִ֞י מָלֵ֤אתִי כֹ֙חַ֙ אֶת־ר֣וּחַ ה֔' וּמִשְׁפָּ֖ט וּגְבוּרָ֑ה לְהַגִּ֤יד לְיַֽעֲקֹב֙ פִּשְׁע֔וֹ וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל חַטָּאתֽוֹ: ס

מלבי"ם ואולם אנכי. אינני כנביאי שקר אלה, הם אין בפיהם מענה אלהים,

ואנכי מלאתי כח את רוח ה' הדובר בי לא קסם כזב וחזון שוא, הם יקדשו מלחמה על אשר לא יתן על פיהם

ואנכי מלאתי משפט לדבר כפי הדין והאמת, ו[מלאתי]גבורה בל אירא משום אדם,

הם מתעים את עמי ואנכי מלאתי כח להגיד ליעקב פשעו:

מלבי"ם ביאור המילות ליעקב פשעו, ולישראל חטאתו. יעקב שהם עשרת השבטים מרדו בע"ז,

וישראל שהם שבט יהודה חטאו מצד התאוה, כנ"ל (א' ה') בפשע יעקב ובחטאת בית ישראל:

(ט) שִׁמְעוּ־נָ֣א זֹ֗את רָאשֵׁי֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב וּקְצִינֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הַֽמֲתַעֲבִ֣ים מִשְׁפָּ֔ט וְאֵ֥ת כָּל־הַיְשָׁרָ֖ה יְעַקֵּֽשׁוּ:

מלבי"ם שמעו נא זאת. אחר שאמר (בפסוק א') שמעו נא ראשי בית יעקב, ומצדיק דרכי ה' שבא הכל בדין ובמשפט, מסיים דבריו, א"כ שמעו זאת, מה שאומר לכם עתה,

אחר שאתם מתעבים משפט, שהוא הדין הנימוסי,

וגם את כל הישרה דברים שהשכל מחייב אותו יעקשו, להלך נגד היושר והשכל

עד שלא ישמעו לא לנימוס הקבוע ההסכמיי ואף לא להשכל הישר:

מלבי"ם ביאור המילות משפט, ישרה. המשפט הוא לפי הנימוס האלהי או ההסכמיי,

והיושר הוא מה שיסכים השכל הישר עליו,

וא"א לתעב דבר שהוא יושר רק אם יעקש היושר, שעקש לב לא ימצא טוב, כי העקשות הפך היושר:

(י) בֹּנֶ֥ה צִיּ֖וֹן בְּדָמִ֑ים וִירוּשָׁלִַ֖ם בְּעַוְלָֽה: (יא) רָאשֶׁ֣יהָ ׀ בְּשֹׁ֣חַד יִשְׁפֹּ֗טוּ וְכֹהֲנֶ֙יהָ֙ בִּמְחִ֣יר יוֹר֔וּ וּנְבִיאֶ֖יהָ בְּכֶ֣סֶף יִקְסֹ֑מוּ וְעַל־ה֙' יִשָּׁעֵ֣נוּ לֵאמֹ֔ר הֲל֤וֹא ה֙' בְּקִרְבֵּ֔נוּ לֹֽא־תָב֥וֹא עָלֵ֖ינוּ רָעָֽה:

רד"ק בונה ציון – כל אחד מהראשים והקצינים בונה ביתו בדמים ר"ל בגזל וחמס שעושין לעניים

ואותם שאין בהם כח לעמוד כנגדם והנה אותו ממון שלוקחים בגזל הוא דם העושק

שהרי הוא כאלו שופך דמו שאין לו מה יאכל וישיב את נפשו

וכן אמר שלמה כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח

וי"ת דבנן בתיהון בציון בדם אשיד וירושלם בנכלין נראה כי הבין בדמים כמשמעו

ולדעתו יהיה פי' שהיו לוקחים כופר משופכי דמים ובאותו כופר היו בונים בתיהם:

מלבי"ם (י – יא) בונה. ר"ל א"כ אשאל אותם, וכי יחשבו שה' בונה ציון בדמים,

עד שלכן ע"י שראשיה בשחד ישפטו ישענו על ה' לאמר הלא ה' בקרבנו?

היעלה על דעתם שה' אוהב דמים ועוולה, ובו בונה ציון וירושלים,

עד שעי"כ במה שישפטו בשוחד ישענו על ה', באשר יאמרו כי בזה חפץ ה' ובזה תבנה ציון ותכונן ירושלים?

הלא ה' בונה ציון במשפט ובצדקה,

וא"כ אחר שראשיה הקבועים לעשות משפט בין אדם לחברו ישפטו בשוחד,

וכהניה שקבועים על ההוראה יורו במחיר, שלפי המחיר שינתן להם יטמאו ויטהרו יאסרו ויתירו,

ונביאיה לא ינבאו רק יקסמו בקסמים ע"י כסף שנותנים להם,

וא"כ איך על ה' ישענו לאמר הלא ה' בקרבנו ושהוא יגין עליהם לבל יבא עליהם רעה?: רד"ק ועל ה' ישענו – כלומר כיון ששכינתו בקרבנו לא תבא עלינו רעה ולא יחריב את ביתו כמו שהיו אומרים היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה:

מלבי"ם ביאור המילות בנה ציון בדמים וירושלים בעולה. ואמר (חבקוק ב') בונה עיר בדמים וכונן קריה בעולה,

שכונן הוא גמר הבנין, שמציין שעקר הבנין הוא בדמים ורצח,

וגם אחר שנבנתה העיר תתמיד בה העולה שזה כולל כל מה שהוא נגד היושר, וכן יציין שציון הוא עקר הבנין, וירושלים היא הטפל כי שם משכן ההמון (כמ"ש ישעיה מ"א כ"ז), ור"ל שבית המלכות נבנה בדמים, וההמון יתמידו בעולה: