מיכה

מיכה פרק ד

(א) וְהָיָ֣ה׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים יִ֠הְיֶה הַ֣ר בֵּית־ה֤' נָכוֹן֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֥א ה֖וּא מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ עָלָ֖יו עַמִּֽים:

מלבי"ם והיה באחרית הימים. ר"ל עתה בגללכם ציון שדה תחרש, וזה ימשך עד קץ הימים,

שאז באחרית הימים תשוב ותבנה ע"י שנלך בשם ה' אלהינו ונשליך רוע המעשים, כמו שסיים כי כל העמים וכו' ואנחנו נלך בשם ה'.

ונבואה זו כבר חזה ישעיה (שם סי' ב') בשינוי לשון קצת כי אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד,

וכבר בארנוה שם בפרטות, יאמר ההר שעליו יעמוד בהמ"ק יהיה נכון בראש ההרים,

ויהיה מנושא יותר ע"י הגבעות שתחתיו, ובכ"ז ימשכו אליו עמים כנהר המושך למקום נמוך: רד"ק …ומה שאמר נכון ונשא לא שיהיה ההר ההוא גבוה בגופו ממה שהיה אלא ר"ל שהגוים ינשאוה ויכבדוה ויבאו לעבוד בו לשם ה' וזכר זה לפי שהגוים היו עובדים אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות הנשאות

אמר כי אז יעבדו את הש"י שכם אחד וינשאו הר זה מכל ההרים ומכל הגבעות שהיו מנשאים ומכבדים מתחלה:

מלבי"ם ביאור המילות (א – ב) עמים, והלכו גוים. בישעיה (ב) אמר ונהרו אליו כל הגוים והלכו עמים רבים,

שר"ל שגוים הפחותים מעמים (כפי הכלל שם א' ד') ינהרו כמים הנמשכים מעצמם בטבע בלי הכנה,

ועמים החשובים שיש להם מלך יתועדו ויזמינו א"ע ללמוד דרכיו.

ומיכה הוסיף שאח"ז גם עמים החשובים ימשכו אליו בטבע וגם גוים הפחותים יתועדו ללמוד דרכיו,

וגם שמיכה אמר ונהרו עליו היינו על ההר עצמו שהוא יותר מן ההמשכה אל ההר שיחס ישעיה אל הגוים,

ושההזמנה לעלות אל ההר יעשו גם גוים הפחותים: מדרכיו, בארחתיו. התבאר בישעיה שם:

 

(ב) וְֽהָלְכ֞וּ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֗ים וְאָֽמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־ה֗' וְאֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיוֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹֽרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־ה֖' מִירוּשָׁלִָֽם:

רד"ק והלכו, ואמרו – כל גוי יאמר לחברו לכו ונעלה:

ויורנו מדרכיו – כי מציון תצא תורה זה דברי הנביא לא דברי העמים כלומר למה יאמרו העמים לכו ונעלה ויורנו מדרכיו כי מציון תצא תורה ומצוה לכל העמים והמורה הוא מלך המשיח ועליו אמר ושפט:

מלבי"ם והלכו. וגוים רבים ילכו ויאמרו זל"ז לכו אתם ונעלה עמכם אל הר ה' ומן ההר נלך אל הבהמ"ק,

ויורנו מדרכיו הגדולים, ונלכה מעצמנו בארחותיו הפרטים.

ר"ל שע"י שיראנו שרשי דת האמתיית ויסודותיו נשתדל להשיג גם ענפיה וסעיפיה,

כי מציון ששם ישבו הסנהדרין ומורי הדת תצא תורה לכל העולם,

ודבר ה' שהוא דבר הנבואה תצא מירושלים שהנביאים ימצאו בכל העיר:

 

(ג) וְשָׁפַ֗ט בֵּ֚ין עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים וְהוֹכִ֛יחַ לְגוֹיִ֥ם עֲצֻמִ֖ים עַד־רָח֑וֹק וְכִתְּת֨וּ חַרְבֹתֵיהֶ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֹֽתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹֽא־יִשְׂא֞וּ גּ֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּן ע֖וֹד מִלְחָמָֽה:

מלבי"ם ושפט. והשופט אשר יהיה שם שהוא המלך המשיח ישפוט בין עמים רבים [רש"ימשפט זה לשון תוכחה הוא]:

ור"ל שאז יבוטלו הסיבות שבעבורם ילחמו גוי בגוי וממלכה בממלכה,

שלפעמים תעמוד המלחמה בסבות חילוק הדת והאמונה, ואז מציון תצא תורה כללית לכולם,

ולפעמים תעמוד מלחמה ע"י דין ודברים שיש בין עם לעם שאז החרב תכריע בדברי ריבותם,

ואז ישפוט המשיח בין עמים רבים,

ולפעמים תעמוד מרד במדינה עצמה, עז"א שאז יוכיח לגוים וישיבם אל היושר ע"י תוכחתו,

וממילא יכתתו חרבותם לאתים ולא ישא גוי אל גוי חרב וגם לא ילמדו עוד תכסיסי מלחמה כלל:

מלבי"ם ביאור המילות ושפט בין עמים רבים. וישעיה אמר בין הגוים,

ומיכה פי' שגם עמים שיש להם מלך ישמעו משפטיו, וגם גוים פחותים לתוכחות מוסרו יטו אזן:

 

(ד) וְיָשְׁב֗וּ אִ֣ישׁ תַּ֧חַת גַּפְנ֛וֹ וְתַ֥חַת תְּאֵנָת֖וֹ וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד כִּי־פִ֛י ה֥' צְבָא֖וֹת דִּבֵּֽר:

רש"י כי פי ה' צבאות דבר – והיכן דבר ונתתי שלום בארץ (ויקרא כו):

מלבי"ם וישבו. וגם לא תעמוד ריב ומדון ע"י חסרון לחם וע"י עוני שעי"ז יפשטו ידיהם בגדוד, כי ישבו איש תחת גפנו, ואין מחריד, שלא ימצא עוד מגן וחרב ומלחמה סלה:

 

(ה) כִּ֚י כָּל־הָ֣עַמִּ֔ים יֵלְכ֕וּ אִ֖ישׁ בְּשֵׁ֣ם אֱלֹהָ֑יו וַאֲנַ֗חְנוּ נֵלֵ֛ךְ בְּשֵׁם־ה֥' אֱלֹהֵ֖ינוּ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: פ

רש"י ילכו איש בשם אלהיו – ילכו לאבדון על שעבדו עכו"ם כן תירגם יונתן:

מלבי"ם כי. מבאר במה יזכו ישראל לכל הכבוד הזה באחרית הימים, מפני שבכל משך זמן הגלות הרב,

הגם שכל העמים ילכו איש בשם אלהיו בכ"ז אנחנו נלך בשם ה' אלהינו, רד"ק כי אף על פי שיחריב הבית ונגלה מארצנו לא נמיר אלהינו באל אחר אלא נלך בשמו כל הימים כמ"ש אם שכחנו שם אלהינו ונפרש כפינו לאל זר:

ולא נשכח שם אלהינו הגם שעליו הורגנו כל היום, וזה יהיה לעולם ר"ל זמן רב,

ולכן באחרית הימים תצא תורה מציון לכל העולם:

 

(ו) בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻם־ה֗' אֹֽסְפָה֙ הַצֹּ֣לֵעָ֔ה וְהַנִּדָּחָ֖ה אֲקַבֵּ֑צָה וַאֲשֶׁ֖ר הֲרֵעֹֽתִי:

רש"י אוספה הצולעה – אכניש מטלטליא וכן ת"י, ולי נראה לשון מרפא כמו ואספתי מצרעתו (מלכים ה):

ואשר הריעותי – ואותם שהריעותי להם בעוונם:

מלבי"ם ביום ההוא נאום ה' אוספה הצולעה. כבר בארתי (ישעיה י"א) בפסוק ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ, שישראל שהם עשרת השבטים לא נפוצו בפיזור גדול בין העמים רק נדחו ממקומם והושלכו לארץ מרחק ונאבד מקומם, וצריך אסיפה מן החוץ אל הפנים, ועז"א אוספה הצולעה,

ושבט יהודה הם נפוצו לארבע רוחות השמים וצריכים קיבוץ, ועז"א והנדחה אקבץ,

ושבט יהודה הם סובלים רעות רבות וצרות בארצות פזוריהם לא כן עשרת השבטים, ועז"א ואשר הרעותי,

 שהם שבט יהודה שהרעותי לה אם בעת בית שני ע"י היונים ואח"כ ע"י הרומיים, ואם במשך זמן גלותם:

מלבי"ם ביאור המילות אספה הצלעה, והנדחה אקבצה. כבר התבאר (ישעיה י"א י"ב) שפעל אסף עקרו על הכנסת איזה דבר מן החוץ אל הפנים, ופעל קבץ בא על קיבוץ המפוזרות,

ושם (י"ג י"ד) בארתי שפעל נדח מציין חוץ למקומו ויבא עליו פעל השבה בכ"מ, לבד כשמדבר מן גלות ישראל שעם הנדיחה נקשר מושג הפיזור והניפוץ מעצמו.

ובארתי בכ"מ שעשרת השבטים אינם מפוזרים וא"צ קיבוץ רק אסיפה

וקראם פה ובצפניה (ג' י"ט) בשם צולעה, שהם כצאן צולעה על ירכה כי אין רגלם עומדת במישור בדת ובאמונה, או מענין צלע וזוויות על שנחבאים כל ימי הגלות בצלע כדור הארץ ולא נודע מקומם איה,

ובצפניה אמר והושעתי את הצולעה, אם על ישועת הנפש והדת, אם מצד שהם היו הלוחמים ראשונה (כמ"ש בסי' ה') וצריכים ישועה, ואז יתקבצו גולי יהודה שהם מפוזרים ונפוצים:

 

(ז) וְשַׂמְתִּ֤י אֶת־הַצֹּֽלֵעָה֙ לִשְׁאֵרִ֔ית וְהַנַּהֲלָאָ֖ה לְג֣וֹי עָצ֑וּם וּמָלַ֨ךְ ה֤' עֲלֵיהֶם֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן מֵעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם: פ

רד"ק ושמתי, לשארית – שלא יכלו בגלות אלא תשאר מהם שארית שישובו לארצם בזמן ההוא:

והנהלאה – היא הנדחת שזכר ונהלאה נפעל נבנה מן הלאה שהוא ענין רחוק המקום והזמן

וי"ת הנהלאה כמו הנדחה מבדרא

ואאז"ל פי' הנהלאה החזקה והשמנה ההולכת מהלאה לפני הצאן מרוב בריאותה וכן פי' הצולעה שאינה יכולה ללכת אני אחזקנה והנהלאה אוסיף על כחה ואשימנה לגוי עצום:

מלבי"ם ושמתי את הצולעה לשארית. שעשרת השבטים שקראם בשם צולעה הם נאבדו מכלל ישראל,

ונדמה שאינם במציאות כלל, או שלא נשארו באמונתם ונהיו ככל הגוים,

אשים אותם שיהיו שארית ישראל ויתגלו.

והנהלאה, הם שבט יהודה שהיה שארית ישראל רק שדחו אותו הלאה,

מגוי אל גוי, וממקום אל מקום, מקום אחר הלאה, והיו חלושים מאד ונתמעטו ע"י הריגות ובלבולים,

אשימם לגוי עצום, ומלך ה' עליהם, א] שיהיו תחת מלכות ה' והשגחתו,

ב] שתהיה המלוכה בהר ציון, ג] שיהיו מעתה ועד עולם היינו מעת הגאולה עד נצח כי לא יגלו עוד:

מלבי"ם ביאור המילות והנהלאה, נגזר ממלת גש הלאה שמורה על התרחקות:

 

(ח) וְאַתָּ֣ה מִגְדַּל־עֵ֗דֶר עֹ֛פֶל בַּת־צִיּ֖וֹן עָדֶ֣יךָ תֵּאתֶ֑ה וּבָאָ֗ה הַמֶּמְשָׁלָה֙ הָרִ֣אשֹׁנָ֔ה מַמְלֶ֖כֶת לְבַ֥ת־ יְרוּשָׁלִָֽם:

תרגום יונתן וְאַתְּ מְשִׁיחָא דְיִשְׂרָאֵל דְטָמִיר מִן קֳדָם חוֹבֵי כְנִשְׁתָּא דְצִיוֹן לָךְ עֲתִידָא מַלְכוּתָא לְמֵיתֵי וְיֵיתֵי שִׁלְטוֹנָא קַדְמָאָה לְמַלְכוּת כְּנִשְׁתָּא דִירוּשְׁלֵם:

רש"י ואתה מגדל עדר – ת"י ואת משיחא דישראל דטמיר מן קדם חובי כנישתא דציון פי' מגדל ל' מעוז ותרגום עדר כנסת ישראל ותירגם עופל ל' אופל [רד"ק תרגם עופל טמיר כמו שתרגם ויבא אל העופל ועל לאתר כסי]

ויש לפרש מגדל עדר בית המקדש ועופל לשון מגדל עוז וכן עופל ובחן (ישעיה לב):

עדיך תאתה – שארית הצולעה והנהלאה כולם יקבצו אליך:

ובאה הממשלה הראשונה – תבא הממשלה שלימה כולה אל בית דוד בירושלים כאשר היתה בתחילה עד שלא נחלקה ומה היא הממשלה הראשונ' הממלכ' לבת ירושלים:

רד"ק ואתה מגדל עדר – הוא מגדל דוד וקראו מגדל עדר כי ישראל נמשלים לעדר הצאן כמו שהמשילם בכמה מקומות וציון וירושלם הוא מקום כל ישראל שהיו נאספים שם שלש פעמים בשנה והיו בה כעדר בתוך הדברו

והיא היתה ראש ממלכת ישראל וכפל הענין במ"ש ואמר עופל בת ציון כי עופל כמו מגדל כמו עופל ובחן: עדיך תאתה ובאה – כפל הענין במ"ש לחזק הענין כי תאתה כמו ובאה: תאתה – האל"ף נחה:

הממשלה הראשנה – הוא מלכות בית דוד וכפל הענין במ"ש ואמר ממלכת לבת ירושלם לחזק הענין  וי"ת ואת משיחא דישראל דטמיר וגו' תרגם עופל טמיר כמו שתרגם ויבא אל העופל ועל לאתר כסי:

מלבי"ם ואתה מגדל עדר. מסב פניו על הר ציון הנז', אומר אליו, את הר ציון,

שאתה מגדל של העדר הלז שהוא עדר הצאן הצולעה והנדחה,

תחלה תהיה כמגדל של צאן, ואח"כ תהיה עופל, שהוא מבצר חזק,

ומפרש שזה יהיה בשלש מדרגות, תחלה בת ציון עדיך תאתה שהגליות יתחילו להתקבץ וגלות יהודה ובנימין שהם בת ציון שגלו מציון בחורבן בית שני יתקבצו אליך,

ואח"כ ובאה הממשלה הראשונה, תבוא ממשלה קטנה, שיהיה להם קצת ממשלה והנהגה כמו שהיו לישראל בימים הראשונים לפני מלך מלך לבני ישראל שהיה להם שופטים מנהיגים אותם,

ואח"כ תבא ממלכת לבת ירושלים יהיה להם מלכות קבוע שהוא מלכות ב"ד,

שאח"כ ימלוך המלך המשיח בממלכה קבועה, וכן התבאר ביחזקאל סי' ל"ד כ"ג כ"ד, וסי' ל"ו כ"ד כ"ה, ועמוס ט' י"א,

שמלכות ב"ד תתגלה בהדרגה, ותחלה לא יהיה רק במדרגת שופט ויתעלה לאט לאט עד שיהיה לה' המלוכה, עיין שם:

מלבי"ם ביאור המילות מגדל עדר. שם מקום סמוך לבית לחם אפרתה (בראשית ל"ו י"ט כ"א), והנביא משתמש בשם זה על מגדל של עדר הצאן, (כמו ויבן מגדלים במדבר כי מקנה רב היה לו דה"ב כ"ו י'):

ועפל. היינו מקום חזק ומבצר גבוה:

תאתה ובאה. אתא מציין הביאה המוחלטת, ובאה מציין הביאה הבלתי מוחלטת, בת ציון תאתה בהחלט,

והממשלה תבא בהדרגה ובכל פעם תתקרב יותר עד שתבא ממלכת, ולכן הטעם של מלת ובאה מלרע:

 

(ט) עַתָּ֕ה לָ֥מָּה תָרִ֖יעִי רֵ֑עַ הֲמֶ֣לֶךְ אֵֽין־בָּ֗ךְ אִֽם־יוֹעֲצֵךְ֙ אָבָ֔ד כִּֽי־הֶחֱזִיקֵ֥ךְ חִ֖יל כַּיּוֹלֵדָֽה:

מלבי"ם עתה. אחר שהודיע מה שיהיה באחרית הימים, חוזר אל זמן הבינים, שאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש, ורואה בנבואתו מה שנעשה בימי יהויקים וצדקיהו, עד שגלו לבבל,

ואומר עתה (ר"ל קודם אחרית הימים) למה תריעי ריע, למה תשמיעי קול תרועת שבר,

המלך אין בך אם יועצך אבד? הלא עתה עדיין יש בך מלך ויועצים.

וא"כ מה זאת כי החזיקך חיל כיולדה? שהיולדה בעת שהיא מוכנת שיפתח רחמה ושיצא הולד אשר במעיה תאחזנה חיל וחבלים, והוא ציור אל מה שהיא מוכנת שיפתחו שערי עירה ושיצאו לגולה ושישפכו דמים הרבה בתוכה,

ר"ל איך את מוכנת להכבש וללכת לגולה בעוד שיש לך מלך ויועצים מדוע לא תאזרו חיל:

 

(י) ח֧וּלִי וָגֹ֛חִי בַּת־צִיּ֖וֹן כַּיּֽוֹלֵדָ֑ה כִּֽי־עַתָּה֩ תֵצְאִ֨י מִקִּרְיָ֜ה וְשָׁכַ֣נְתְּ בַּשָּׂדֶ֗ה וּבָ֤את עַד־בָּבֶל֙ שָׁ֣ם תִּנָּצֵ֔לִי שָׁ֚ם יִגְאָלֵ֣ךְ ה֔' מִכַּ֖ף אֹיְבָֽיִךְ:

רש"י חולי – ל' חלחלה כמו (כאן) כי החזיקך חיל והלשון נופל על יולדת:

וגוחי – כרעי ושחי על גחונך וכן בלשון משנה כותל הגוחה לרשות הרבים:

תצאי מקריה – מירושלים ללכת בגולה:

ושכנת בשדה – תהי שכינתך חרושה כשדה:

מלבי"ם חולי. משיב באמת תחולי וגם תשכבי על גחונך ותגוחי להוציא הולד כיולדה,

כי עתה תצאי מקריה שזה כמשל הוצאת הולד מן הבטן כן תצאי מן העיר,

ושכנת בשדה – כי רבים ישכנו בשדה כמו אלה שהלכו להתישב במצרים ובין יתר אומות שסביב א"י,

ובאת עד בבל הם אלה שהגלו לבבל, שם תנצלי (מכף אויביך) כי אלה ששכנו בשדה נהרגו אח"כ ע"י הכשדים

כמבואר בירמיה, רק גולי בבל נצולו, וכן שם יגאלך ה' מכף אויביך כי גולי בבל נגאלו ושבו לא"י בימי כורש:

מלבי"ם ביאור המילות חולי וגחי. כבר התבאר כ"פ כי המליץ ידמה כיבוש עיר בצורה כפתיחת רחם יולדה,

כי כן תחיל ותגיח, (מענין גחון כמ"ש יחזקאל סי' ל"ב שתשכב על גחונה), וכן יצאו דמים רבים, והעצמים אשר בבטן המלאה יצאו לחוץ, ועז"א כי עתה תצאי מקריה ושם קריה בא על עיר מבצר (ישעיה א' כ"ו):

 

(יא) וְעַתָּ֛ה נֶאֶסְפ֥וּ עָלַ֖יִךְ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים הָאֹמְרִ֣ים תֶּחֱנָ֔ף וְתַ֥חַז בְּצִיּ֖וֹן עֵינֵֽינוּ:

אבן עזרא ועתה – דעת מפרשים רבי' כי זה לעתיד בימי המשיח והעד ואתה בית לחם אפרתה

ור' משה הכהן אמר כי ידבר על בית שני והמושל הוא זרובבל וטעם קומי ודושי כמו מי אתה הר הגדול כי זרובבל היה מבני יכניה וכתוב עליו ומושל על כסאו:

תחנף – כמו הארץ החנפה לא תוכל לסבול:

מלבי"ם ועתה. שוב חוזר ורואה בנבואתו מה שיהיה אחר גאולתם בימי כורש,

שאחר ששבו בבית שני נאספו עליך גוים רבים,

שהוא מה שנאספו גוים רבים שונים אל ישראל אח"כ בדור דור כמו היונים ואח"כ הרומים,

ואח"כ בכל משך זמן הגלות, עד האסיפה האחרונה שיתאספו עליהם בימי גוג ומגוג,

שכל זה כולל בדבריו שרואה שגוים רבים מתאספים כמה פעמים על ישראל אחרי גאולתם בימי כורש,

האומרים תחנף ותחז בציון עינינו – ר"ל והאסיפות האלה תהיה בשני אופנים,

שלפעמים ירצו שציון תחנף להם, ר"ל שתהיה נכנעת ומשועבדת להם, כעבד החונף לאדוניו,

כמו שהיה בימי היונים והרומיים שרצו שישראל יהיו תחתם למס עובד,

ולפעמים יאמרו תחז בציון עינינו, ר"ל שיחשבו שהמחזות שחזו הנביאים על ציון נאמרו עליהם

כי הם נכנסו תחת ישראל ושעליהם ישכון ה' ועליהם חזו החוזים, כי כן יחשבו הישמעאלים [אגב, גם הנוצרים].

ומטעם זה יתאספו לצבא על ירושלים לכבשה כנודע ודומיהם,

וכן מטעם זה יתאספו חיל גוג ומגוג לכבוש את ירושלים ולחזות בה מחזות אשר חזו החוזים שלפי דעתם חזו עליהם:

מלבי"ם ביאור המילות תחנף. פרשתי הכינוי על ציון, ויל"פ תחנף עינינו, שיחניפו לציון כאילו באו לחסות בצל קדושתה, ולחזות בה, הענינים הרוחנים, שזה הבדל בין ראה וחזה (כמ"ש ישעיה סי' ל"ג):

 

(יב) וְהֵ֗מָּה לֹ֤א יָֽדְעוּ֙ מַחְשְׁב֣וֹת ה֔' וְלֹ֥א הֵבִ֖ינוּ עֲצָת֑וֹ כִּ֥י קִבְּצָ֖ם כֶּעָמִ֥יר גֹּֽרְנָה:

מלבי"ם והמה לא ידעו מחשבות ה'. עצת ה' הוא התכלית הנרצה אליו במעשהו,

והמחשבות הם האמצעיים אשר יעשה כדי להכין את העצה שהיא התכלית,

ובאר הנביא שכל מה שיתאספו הגוים על ציון כ"ז הוא ממחשבות ה',

ר"ל שהם אמצעיים להשיג עי"כ את עצתו ר"ל התכלית הנרצה אצלו,

שכל האסיפות שלהם יהיו הכנות ואמצעים אל האסיפה שיתאספו באחרית הימים

שגם היא תהיה הכנה שע"י ישיג עצתו, ששם ישפוט אותם על מעשיהם ושם יכירו דת האמת,

וע"י האותות והמופתים שיראו אז ישובו הנשארים אל האמונה האמתיית, והרשעים יכלו כמוץ יסוער מגורן,

וז"ש שהמה לא ידעו מחשבות ה' ולא הבינו עצתו, שכ"ז הוא אמצעיים להשיג עצתו,

שהוא כי קבצם כעמיר גורנה כמו שמקבצים את העמיר אל הגורן לדוש אותו ולהסיר המוץ והקליפה ולהשאיר הבר והתבואה,

כן ידוש אותם במלחמת גוג ומגוג וכן יסיר המוץ שהוא מה שיכלה הרשעים אשר הרעו בקדש,

וכן יברר התבואה שיפרשו מהם גרי הצדק ומכירי דת האמת:

מלבי"ם ביאור המילות לא ידעו מחשבות ה' ולא הבינו עצתו. כבר בארתי (ישעיה ה' י"ט) כי התכלית הנרצה אצל ה' יקרא עצה, והאמצעיים המובילים אל התכלית נקראו מחשבות,

ויש הבדל בין ידיעה להבנה, שהידיעה תפול על דבר המושג בחוש, וההבנה על דבר המושג בשכלו (ישעיה מ"ג י' ובכ"מ),

ומי שיודע האמצעיים יוכל להבין התכלית,

למשל שרואה בעיניו מלך פלוני מייעד חילותיו לעמוד במקום פלוני ובסדר מיוחד

מבין שרוצה ליפול על מדינה פלונית ולכבשה,

והם לא ידעו [בחוש] האמצעיים, וגם כשידעו אותם [בחושיהם] לא יבינו [בשכלם] העצה – שהוא התכלית הנרצה אצלו:

 

(יג) ק֧וּמִי וָד֣וֹשִׁי בַת־צִיּ֗וֹן כִּֽי־קַרְנֵ֞ךְ אָשִׂ֤ים בַּרְזֶל֙ וּפַרְסֹתַ֙יִךְ֙ אָשִׂ֣ים נְחוּשָׁ֔ה וַהֲדִקּ֖וֹת עַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְהַחֲרַמְתִּ֤י לַֽה֙' בִּצְעָ֔ם וְחֵילָ֖ם לַאֲד֥וֹן כָּל־הָאָֽרֶץ:

מלבי"ם קומי ודושי בת ציון. מצייר זמן מלחמת גוג ומגוג שאז קבצם כעמיר גורנה להסיר המוץ מן הבר,

ומצוה אל בת ציון שתקום ותדוש כעגלה דשה,

כי קרנך אשים ברזל, להלחם בקרן ולנגח את המון גוג

ופרסותיך אשים נחושה לענין הדישה לברר הדגן מן המוץ,

והדיקות עמים רבים, ולהסיר הקליפה היינו לכלות הרשעים עד שישאר קמח נקי,

והחרמתי לה' בצעם – הבצע והחמס שלקחו מישראל יהיה חרם והקדש לה'

כי קדש ישראל לה' וממונם כממון הקדש,

וגם חילם של עצמם שאינם ע"י בצע מישראל ואינו חרם,

מ"מ יהיה לה' מצד שהוא אדון כל הארץ והכל שלו:

מלבי"ם ביאור המילות בצעם וחילם. בצע מיוחד על ממון שהרויח ורובו שלא במשפט כמו כן ארחות כל בוצע בצע (משלי א'):

 

(יד) עַתָּה֙ תִּתְגֹּדְדִ֣י בַת־גְּד֔וּד מָצ֖וֹר שָׂ֣ם עָלֵ֑ינוּ בַּשֵּׁ֙בֶט֙ יַכּ֣וּ עַֽל־הַלְּחִ֔י אֵ֖ת שֹׁפֵ֥ט יִשְׂרָאֵֽל: ס

מלבי"ם עתה. מפרש מי הם האומות שיתאספו אז על ירושלים אשר ישראל ידושו אותם,

אומר שהגדוד הזה שיבא על ירושלים באחרית הימים יהיו הבנים של האומות שצרו על ירושלים והחריבו אותה בימי קדם, כמו בני אשור ובני בבל ובני רומי,

וז"ש שעתה תתגודדי, הגדוד שיתגודד עתה במלחמת גוג, יהיה בת של גדוד אשר מצור שם עלינו בימי קדם,

הבת שנולדה מן הגדוד הזה ששָמו מצור עלינו בימי קדם, הם יתגודדו עתה בחיל גוג ומגוג,

וכן יהיה בת של הגדוד אשר בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל,

שאבותיהם הכו את שופטי ישראל בשבט על לחי, (שמכת הלחי הוא מכת בזיון וכן מכת השבט,

וכ"ש אם מכים בשבט על הלחי וזאת היו עושים לשופט ישראל וכ"ש להמון העם שבהם)

בת גדוד זה, הם יתגודדו על ירושלים ויקבלו גמולם באחרית הימים:


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “מיכה פרק ז”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב