מיכה

מיכה פרק ו

(א) שִׁמְעוּ־נָ֕א אֵ֥ת אֲשֶׁר־ה֖' אֹמֵ֑ר ק֚וּם רִ֣יב אֶת־הֶהָרִ֔ים וְתִשְׁמַ֥עְנָה הַגְּבָע֖וֹת קוֹלֶֽךָ:

מלבי"ם שמעו נא. אחר שאמר (למעלה ג' א') שמעו נא ראשי בית יעקב, שרצה להתוכח עם ישראל לפניהם והם יהיו השופטים בדבר, כמ"ש הלא לכם לדעת את המשפט, והם לא רצו לשמוע,

יאמר להם שה' בחר תחתיהם שופטים אחרים שישמעו טענתו וריבו ווכוחו, שהם ההרים והגבעות בפניהם יתוכח,

וה' אמר להנביא קום ריב את ההרים, ר"ל שיריב ריב ה' בפניהם,

ותשמענה הגבעות קולך הגם שראשי בית יעקב אינם רוצים לשמוע, הגבעות הם ישמעו קול הנביא:

מלבי"ם ביאור המילות ההרים, הגבעות. גבעות קטנות מהרים והם סביב ההרים (ישעיה ב' ב' ובכ"מ),

ר"ל עיקר יציע ריבו לפני ההרים, והגבעות הקטנות ישמעו מעצמם, ומלת את כטעם אל, כמו והראה את הכהן:

רש"י את ההרים – את האבות: הגבעות – האמהות:

 

(ב) שִׁמְע֤וּ הָרִים֙ אֶת־רִ֣יב ה֔' וְהָאֵתָנִ֖ים מֹ֣סְדֵי אָ֑רֶץ כִּ֣י רִ֤יב לַֽה֙' עִם־עַמּ֔וֹ וְעִם־יִשְׂרָאֵ֖ל יִתְוַכָּֽח:

מלבי"ם שמעו הרים, והאתנים. היינו ההרים התקיפים שהם מוסדי ארץ שהם מימות הבריאה שהיו היסוד לארץ בעת נולדה הארץ מן התהום,

כי ריב – יש לו ריב עמם על שחטאו כנגדו, ועם ישראל יתוכח – להראות שהוא צדיק בריבו:

מלבי"ם ביאור המילות ריב, יתוכח. הוכוח הוא בנחת וע"פ ראיות השכל, וישראל מציין את הגדולים, עמם יתוכח בראיות, ועם כלל ההמון יבא בריב (עי' הושע ד' ד', איוב י"ג ו'):

 

(ג) עַמִּ֛י מֶה־עָשִׂ֥יתִי לְךָ֖ וּמָ֣ה הֶלְאֵתִ֑יךָ עֲנֵ֥ה בִֽי:

רש"י מה עשיתי לך – תן לבך להכיר מה טוב עשיתי לך: ומה הלאתיך – בעבודתי: ענה בי – העד בי:

רד"ק עמי מה עשיתי לך – מה רעה עשיתי לך:

ומה הלאיתיךהה"א בסגו"ל והאל"ף בציר"י ופי' מה מצוה צויתי לך שתלאה לעשותה: ענה בי – העד בי אם עשיתי:

מלבי"ם עמי. יספר הויכוח שיש לו עמם, מה עשיתי לך רעות, בהפך זכור הטובות שעשיתי לך,

ומה הלאתיך, נגד הטובות שעשיתי עמך היית מחוייב הודאה ועבודה עבורם, הכי הלאיתיך עבורם בעבודה קשה?:

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת אמור פרשה כז

[ו] עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי (מיכה ו, ג). אמ' ר' אחא ענה בי וקבל שכר ואל תענה ברעך ותקבל עליו דין וחשבון לעתיד לבוא.

אמ' ר' שמואל בר נחמן בשלשה מקומות בא הקדוש ברוך הוא להתווכח עם ישראל ושמחו אומות העולם ואמרו כלום אילו יכולין להתווכח עם בוראן, עכשיו הוא מכלן מן העולם!

בשעה שאמר להן לכו נא ונוכחה יאמר י"י (ישעיה א, יח). כיון שראה הקדוש ברוך הוא שאומות העולם שמיחין הפכה להם לטובה, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (שם /ישעיהו א', י"ח/).

באותה שעה תמהו אומות העולם ואמרו זו תשובה וזו תוכחה, לא אתא אלא מתפוגנא [-להשתעשע] עם בנוי.

ובשעה שאמר להן שמעו הרים את ריב י"י (מיכה ו, ב) שמחו אומות העולם ואמרו היאך אילו יכולין להתווכח עם בוראן, עכשיו הוא מכלה אותן מן העולם!

כיון שראה הקדוש ברוך הוא שאומות העולם שמחין הפכה להן לטובה, עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי (שם /מיכה ו'/ ג). זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב (שם /מיכה ו'/ ה).

תמהו אומות העולם ואמרו זו תשובה וזו תוכחה, זו אחר זו, לא אתא אלא למתפוגנא עם בנוי.

ובשעה שאמר להן וריב לי"י עם יהודה ולפקוד על יעקב כדרכיו (הושע יב, ג) שמחו אומות העולם ואמרו היאך אילו יכולין להתוכח עם בוראן, עכשיו הוא מכלה אותן מן העולם.

כיון שראה הקדוש ברוך הוא שאומות העולם שמחין מיד הפכה להן לטובה, הה"ד בבטן עקב את אחיו (שם /הושע י"ב/ ד).

אמ' ר' יודן בר' שמעון לאשה אלמנה שהיתה קובלת על בנה לדיין, כיון דחמת דיינא דהוא יתיב ודאין בנור ובזפת ובמגלבין אמרה אין אנא מודענא סורחנא דברי להדין דיינא כדון הוא קטיל ליה. דרכת עד דחסל [המתינה עד שסיים].

כיון דחסל אמ' לה איטי הדין בריך מה סרח עליך? אמרה ליה מרי כד הוה במעיי הוה מבעט בי!

אמ' לה כדון [עתה] הוא עבד לך כלום? אמרה ליה לא. אמ' לה זיל ליך דלית ליה בהדא מילתא סורחן כלום.

כך כיון שראה הקדוש ברוך הוא שאומות העולם שמחין הפכה להן לטובה, בבטן עקב את אחיו.

מיד תמהו אומות העולם ואמרו זו תשובה וזו תוכחה, זו אחר זו, לא אתא אלא למתפוגנה עם בנוי.

ומה הלאיתיך (מיכה ו, ג), אמ' ר' ברכיה למלך ששלח שלשה שלוחין למדינה ועמדו בני המדינה לפניהם ושימשו אותן באימה ביראה ברתת ובזיע.

כך אמ' להן הקדוש ברוך הוא לישראל שלשה שלוחים שלחתי לכם, משה אהרן ומרים, שמא אכלו מכם, שמא שתו מכם, שמא הטריחו עליכם כלום?

לא בזכותן אתם מתפרנסין, המן בזכות משה, הבאר בזכות מרים, ענני כבוד בזכות אהרן.

אמ' ר' יצחק למלך ששלח פרוסדוגמא שלו למדינה, מה עשו בני המדינה, עמדו על רגליהן ופרעו ראשיהן וקראו אותו באימה וביראה ברתת ובזיע.

כך אמ' הקדוש ברוך הוא לישראל הדא קרית שמע ופרוסדיגמא שלי, לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי לכם שתהו קורין אותה לא עומדין על רגליכן ולא פורעין ראשיכן, אלא בשבתך בביתך ובלכתך בדרך (דברים ו, ז).

אמ' ר' יהודה בר' סימון אמ' הקדוש ברוך הוא עשר בהמות מסרתי לך, שלש ברשותך ושבע אינן ברשותך.

שלש שהן ברשותך, שור שה כשבים ושה עזים (דברים יד, ד).

ושבע אינן ברשותך, איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר (שם /דברים י"ד/ ה).

לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי לכם לעלות בהרים ולהתיגע בשדות ולהביא לפני קרבן מאילו שאינן ברשותך,

אלא ממה שברשותך, מן הגדל על אבוסך, שור או כשב או עז.  ע"כ.

 

* עמי מה עשיתי לד ומה הלאתיך ענה בי (ו, ג)

ידוע הדבר שכל דבר שהאדם לא מבין את התכלית והטובה היוצאת מעשיית הדבר, הרי הוא מתעצל לעשות את הדבר והוא כבד עליו. ואם יבין האדם שכל מעשי המצוות הם לטובת האדם, אז יערב לו לעשות ולקיים את כל דברי התורה, אך האדם לא מבין את זאת.

והענין יובן על פי משל: אדם אחד אמר על עבדו שימנה כסף כל הלילה ולא יתן שינה לעיניו, אם העבד יחשוב שזה רק לטובת בעל הבית, אז יכבד עליו לישב כל הלילה ולא לתת שינה לעיניו,

אבל אם האדון עשה כמה פעמים טובות לעבד בלי שום תגמול, צריך ליפול ספק בלב העבד, אולי גם עתה שמר עלי שלא אישן כל הלילה, גם זה יהיה לטובתי, שבודאי הוא יתן לי את הכסף, ואז יערב לו עבודתו.

מהו שאומר הכתוב: "עמי מה עשיתי לך" – כמה טובות עשיתי לך, ואם כן ״ומה הלאתיך״ – למה תעשה את כל המצוות ברפיון, והרי צריך לכל הפחות שיפול לו ספק בלבו שהכל לטובתו (מסגרת השער).

 

(ד) כִּ֤י הֶעֱלִתִ֙יךָ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּמִבֵּ֥ית עֲבָדִ֖ים פְּדִיתִ֑יךָ וָאֶשְׁלַ֣ח לְפָנֶ֔יךָ אֶת־מֹשֶׁ֖ה אַהֲרֹ֥ן וּמִרְיָֽם:

רש"י כי העליתיך – אף על פי שעשיתי לך כל הטובה הזאת לא הלאתיך בעבודה גדולה ובקרבנות גדולים:

את משה אהרן ומרים – ת"י משה לאלפא מסורת דינין ואהרן לכפרא על עמא ומרים לאוראה לנשיא [לנשים]:

רד"ק כי העליתיך – אבל עשיתי לך טובות שהעליתיך מארץ מצרים שהיית שם בעבודה קשה:

ומבית עבדים – פי' מארץ מצרים כמו אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים

ופי' מבית עבדים ממקום שהייתם בו עבדים

או פי' שהם היו עבדים ואתם הייתם עבדים לעבדים ומצרים מבני חם היו ונאמר עבד עבדים יהיה לאחיו:

ואשלח לפניך – לפני צאתך שלחתי לך בעבודתך מבַשְרים שבשרו לך בא הגאולה להניח לך מרגזך

והמבשרים היו שלשה נביאים משה ואהרן ומרים וי"ת ושלחית קדמך תלתא נביאים וגו':

מלבי"ם כי העליתיך. מפרש מה עשיתי לך, הטובה הראשונה היה שהעליתי אותך מארץ מצרים,

והגם שהיה לפני זמן המוגבל והיית עוד בבית עבדים בכ"ז פדיתיך, לפני הזמן,

ואשלח לפניך את משה שהייתם נזונים בזכותם כמ"ש המן בזכות משה וכו',

והיו מורים אתכם הדרך הטובה, משה לאנשים ומרים לנשים ואהרן כהן ה':

*עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי כי העלתיך מארץ מצרים (ו, ג־ח)

כוונת הכתוב היא מה עשיתי לך כנגד מה שחטאת, כי אפילו אם בא עונש, איננו מקביל נגד החטא.

ועוד שכל העונשים אינם כלום בערך החוטא למלך, וכל שכן למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ולכן ״מה עשיתי לך" אחד מכמה רבוא שאתה חייב לי בערך חטאות הצבור והיחיד.

״ומה הלאתיךשכפיתי עליך ההר שתקבלו את התורה והיה לטובתכם ואין כאן אונס,

״כי העלתיך מארץ מצרים״ – על מנת שתקבלו את התורה, וכשסרבת [למצות דרבנן] כפיתי ההר (צוארי שלל).

 

(ה) עַמִּ֗י זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וּמֶה־עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֑וֹר מִן־הַשִּׁטִּים֙ עַד־הַגִּלְגָּ֔ל לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת הֽ':

רש"י ומה ענה אותו בלעם בן בעור – מה אזעום לא זעם ה' (במדבר כג) שלא כעסתי כל אותן הימים:

מן השטים – שחטאתם לי שם דעו צדקותי שלא מנעתי טובתי ועזרתי מכם עד הבאתי אתכם לגלגל וכבשתי לפניכם שם את הארץ:

רד"ק עמי זכר נא – ומה ענה אותו אחר שהזהרתיו שלא יקלל אתכם:

מן השטים ועד הגלגל – וזכר גם כן מן השטים שחטאתם שם והייתם חייבין כליה וכפר להם במקצת החוטאים שהמית במגפה:

עד הגלגל – מה עשה לכם האל ית' שהעבירכם את הירדן ביבשה:

למען דעת צדקות השם – הכל זכור מפי הקבלה ומפי תורת משה למען שתדע צדקות ה' שעשה עמך ותטיב מעשיך, ות"י הלא גבורן אתעבידא לכון ממישר שטין עד בית גלגלא:

 

(ו) בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם ה֔' אִכַּ֖ף לֵאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם הַאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה:

רד"ק במה אקדם ה' – אם יאמר אחד מכם באיזו מנחה אקדם את ה' שירצה בה ובמה אכף לו:

האקדמנו בעולות ובעגלים – פי' ויהיו העולות עגלים בני שנה טובים ונבחרים:

אכף – שרשו כפוף והוא מבנין נפעל:

מלבי"ם במה אקדם ה'. מספר במאמר מוסגר, מה שאמרו ישראל אז אחרי שנכשלו בשטים בבעל פעור,

הם שאלו, במה אקדם ה' באיזה מנחה ונדבה אקדמה פניו מצד שהוא ה' מהוה כל המציאות,

עוד שאלו (במה) אכף לאלהי מרום אחר שחטאתי לפניו ואצטרך לכפוף קומתי ולהכנע ולבקש סליחה,

במה אכף לפניו מצד שהוא אלהי מרום, שמצד דינו הקשה נקרא בשם אלהים, והוא אלהי מרום והחוטא לפניו ראוי לעונש גדול, ומפרש נגד מ"ש במה אקדם ה' האקדמנו בעולות במה שאביא אליו עגלים בני שנה לעולה:

מלבי"ם ביאור המילות אכף. נפעל משורש כפף:

 

(ז) הֲיִרְצֶ֤ה ה֙' בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי־שָׁ֑מֶן הַאֶתֵּ֤ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי:

רש"י נחלי שמן – למנחות: האתן בכורי – קרבן לפשעי:

רד"ק הירצה – זכר הנבחרים במין הבשר לאכול ואמר עוד שמא ירצה ברוב המנחה והוא מה שאמר באלפי אלים ברבבות נחלי שמן [רש"י נחלי שמן – למנחות] וזה על דרך הפלגה כמו נהרי נחלי דבש וחמאה:

האתן בכורי פשעי – או שמא לא ירצה במנחות ובהמות אלא במי שחביב עלי מבני והוא בכורי

שאתננו לו למנחה בעבור פשעי שיכפרנו לי בהעלותי אותו לפניו וכפל הענין במלות שונות

ואמר פרי בטני חטאת נפשי כלומר אם אתן פרי בטני בעבור חטאת נפשי, ותרגם יונתן פרי בטני חביב מעי כלומר האהוב והחביב שבבני:

מלבי"ם הירצה ה'. הלא לא ירצה גם באלפי אילים שטובים מעגלים, וגם ברבבות נחלי שמן שאביא לנסכי העולות? ועתה מפרש נגד מ"ש במה אכף לאלהי מרום, האתן בכורי פשעי,

הלא ראוי שבעד פשעי שהוא המרד במזיד אתן בני הבכור לקרבן,

ובעד חטאת נפשי שהוא השוגג אתן פרי בטני שהם בנים הקטנים, כן שאלתם אז):

מלבי"ם ביאור המילות פשעי, חטאת נפשי. פשע הוא המרד, וחטאת הוא הבא ע"י שגגה או התאוה,

וע"כ ייחס בן הבכור אל הפשע, ופרי בטן הקטנים אל החטאת:

 

(ח) הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־ה֞' דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ:

רש"י הגיד – הקדוש ברוך הוא לך, אדם, מה טוב לך לעשות:

והצנע לכת – ת"י הוי צנוע למיהך בדחלא דאלהך, ד"א והצנע לכת לא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם

מדת בשר ודם אדם מבייש את חבירו ובא לפייסו ואומר לו איני מתרצה לך עד שיבא פלוני ופלוני שבזיתני לפניהם אבל הקדוש ברוך הוא אין חפץ אלא שישוב אליו בינו לבין עצמו:

רד"ק הגיד לך אדם מה טוב – זהו מענה על השאלה [האתן בכורי כו'?] אמר אין חפצי בעולות כי אם בעשות הטוב

כמו שאמר שמואל הנבי' הנה שמוע מזבח טוב:

עשות משפטיכלול כל המצות שבין אדם לחברו כמו נזקי ממון ודברים אחרים גם העריות בכלל

שנאמר את משפטי תעשו וכתיב אחריו ערות אביך וערות אמך וגו':

ואהבת חסד – הוא גמילות חסדים ויעשה יותר מן הראוי לו:

והצנע לכת עם אלהיך – הוא יחוד האל יתברך ואהבתו בכל לבבו ובכל נפשו

ואמר והצנע כי הדבר הזה מסור ללב והוא דבר צניעות

וי"ת והוי צנוע להלכא בדחלתא דה' ורז"ל פי' כי עשות משפט אלו הדינים אהבת חסד זו גמילות חסדים

והצנע לכת עם אלהיך זה הוצאת המת והכנסת כלה

הרי דברים ק"ו ומה דברים שאין דרכן לעשותם בצנעה אמרה תורה והצנע לכת

דברים שדרכן לעשותם בצנעה על אחת כמה וכמה:

מלבי"ם (ה – ח) עמי. עתה מפרש מה הלאיתיך, זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב, שרצה שבלעם יקטרג על ישראל ויקללם, ומה ענה אותו בלעם שטוב בעיני ה' לברך את ישראל מפני שההשגחה דבוקה בם לטובה,

ועי"ז יעץ בלעם לבלק להכשילם בבנות מואב שעי"ז תסור השגחת ה' מהם, ומזה תראה כי לא הלאיתיך,

ומביא ע"ז מה שנעשה אז מן השטים ועד הגלגל,

שיעור הכתובים וסדרם,

מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה' הגיד לך אדם מה טוב וכו',

ושני הפסוקים במה אקדם ה' וכו' הירצה ה' באלפי אילים וכו' באו כמאמר מוסגר כמו שיבואר, וענינו,

שאחרי שחטאו ישראל בשטים ע"י עצת בלעם, נחמו על מעשיהם, ושאלו במה יתרצה ה' לכפר פשע ולהתם חטאת, וחשבו כי יצטרכו לפייסו בקרבנות גדולות עד שיקריבו את בניהם ופרי בטנם לכפר חטאתם,

ואז מן השטים ועד הגלגל הגיד לך אדם, והודיע להם תשובה על שאלתם מה טוב,

שאין ה' רוצה בעבודות קשות כי אם עשות משפט וכו',

ר"ל כי אז הואיל משה באר את התורה וכתב להם את משנה התורה והגיד להם מה טוב ומה ה' דורש מאתם שאינו דורש עבודות קשות וקרבנות וזבחים, (כי בספר משנה תורה לא האריך בדיני הקרבנות)

ואינו רוצה רק שיעשו משפט וחסד, וזה היה מן השטים ועד הגלגל,

כי בשטים החל משה לבאר להם את משנה התורה

ואחרי מות משה עד בואם לגלגל שנעשו להם נסי הירדן וראו ששב שכינת ה' להיות אתם, דיבר ה' אל יהושע וצוהו על משמרת התורה ושמירת מצותיה ולא הלאה אותם בשום עבודה קשה,

עד שבאו לגלגל ששם צוה שימולו שנית ושיעשו את הפסח, שהיה עבודה קשה,

אבל עד שבאו לגלגל לא בקש מהם שום דבר עבודה,

וז"ש מן השטים ועד הגלגל הגיד לך אדם מה טוב ושה' אינו דורש מעמך שום דבר עבודה קשה

כי אם עשות משפט וכו', למען דעת צדקות ה' ובזה תדע צדקות ה' שאינו מכביד על האדם עבודות קשות להלאותו:

מלבי"ם ביאור המילות מן השטים, הכתובים זרים מאד והלא ענין בלעם ובלק לא נמשך מן השטים עד הגלגל?,

ומ"ש הגיד שהוא עבר נסתר, קשה ומוזר?, ולמ"ש שעורו מן השטים עד הגלגל הגיד לך, תשובה על שאלתך מה טוב:

 

מלבי"ם (ח) הגיד. חוזר למעלה שעל שאלתכם זאת, הגיד לך מן השטים ועד הגלגל, מה טוב ובמה תתרצה אל ה',

הגיד ר"ל שהגיד לך,

א] מה שטוב לך מצד שאתה אדם, במצות שבין אדם לחברו, מה שטוב לפני האדם עצמו בחיי המדיניים,

וגם הגיד מה ה' דורש ממך במצות שבין אדם למקום,

ומפרש נגד הגיד לך אדם מה טוב כי אם עשות משפט ואהבת חסד,

שזה הטוב לך מצד שאתה אדם שהמשפט ישמור החיים המדינייים מן הגזל והעשק,

ועשיית החסד בזה יעזור איש לאחיו, ונגד מה ה' דורש ממך אמר והצנע לכך עם אלהיך,

מה שאתה צריך ללכת עם אלהיך (כמו את האלהים התהלך נח), שזה שורש המצות שבין אדם למקום שילך עם אלהים, ללכת בדרכיו ולהתקדש בקדושתו, כמ"ש והייתם קדושים כי קדוש אני, זה יהיה בהצנע ובסתר,

כי הם דברים שבינך ובין קונך ובזה טובה הצניעות בל יזיד וירים לבו בעניני החקירה באלהות וכן בל יתחכם על מצותיו, רק ילך בהצנע לכת עם אלהים:

מלבי"ם ביאור המילות הצנע. הצנוע בא הפך הזדון (משלי י"א ב'), הוא שיסתיר פניו מהביט אל האלהים, ובל יתחכם על מצותיו:

 

הגיד לך אדם מה טוב (ו, ח)

הנה יש הרבה מצוות שהיצר הרע מסמא את עיני האדם שלא יראה בטוב המצוה, אבל אדם אחר רואה את הטוב שמגיע לאדם אחר שיעשה את המצוה, כי לאדם אחר לא בא היצר הרע לסמא את עיניו. [א.ה. ופעמים ויש לו נגיעות שמסמאות את עיניו, וצריך אדם אחר שאינו נוגע בדבר כדי להכריע מה טוב].

וזהו שאומר הכתוב: ״הגיד לך אדם מה טוב״ – כל אחד ואחד צריך לשאול אצל השני, והוא יגיד לך מה טוב (מסגרת השער).

והצנע לכת עם אלהיך (ו, ח)

״והצנע לכת״ – זו הוצאת המת והכנסת כלה (מכות כד.)

הנה בחיים הרגילים והשיגרתיים לא ניכר אופיו של אדם, אבל בשעה שהאדם יוצא משיווי משקלו כגון בשעת שמחה גדולה, אפשר להכיר את פנימיות האדם שהרי ״נכנס יין יצא סוד", וכן בשעת אסון חלילה אפשר להכיר אותו, אם לא נכנס למשבר ואובדן אמונתו.

ולכן אם האדם מצניע לכת גם ב״הכנסת כלה״ דהיינו ברגעי שמחה, וגם ב״הלויית המת" דהיינו ברגעי צער, הרי זה סימן שהוא איש המעלה (כוכב מיעקב). [ואולי גם רמז בהצנע לכת בעתות שמחה, שלא כאנשים שעושים שמחות בהוצאות אסטרונומיות מעבר לצרכן ויכולתן – אמר "והצנע לכת" – זהו הכנסת כלה!]

 

והצנע לכת עם אלקיך (ו, ח)

יש לפרש את הפסוק בדרך רמז על פי דברי רבותינו בתלמוד (סוטה ה.): '׳כל אדם שיש בו גסות הרוח, אמר הקדוש ברוך הוא אין אני והוא יכולים לדור בעולם״.

וזהו שאומר הכתוב ״והצנע לכת״ – מי שמתנהג בצניעות וענוה, אזי ״עם אלהיך״ – זוכה להיות עם השם יתברך, אבל מי שמתגאה השם יתברך מתרחק ממנו.

הסבר נוסף ״והצנע לכת״ – מי שמתנהג בצניעות וענוה, אזי ״עם אלהיך״ – זוכה להיות עם ה׳ יתברך גם בשעה שיושב על כסא דין (כי ״אלקים״ הוא מדת הדין), כיון שכשם שהוא מוותר לחבריו ומתנהג עמהם בענוה,

כך גם השם יתברך מתנהג עמו לפנים משורת הדין, וקם מכסא דין ויושב על כסא רחמים…

 

(ט) ק֤וֹל ה֙' לָעִ֣יר יִקְרָ֔א וְתוּשִׁיָּ֖ה יִרְאֶ֣ה שְׁמֶ֑ךָ שִׁמְע֥וּ מַטֶּ֖ה וּמִ֥י יְעָדָֽהּ:

רש"י קול ה' לעיר יקרא – קל נבייא דה' על קרתא מכריזין להם תשובה:

ותושיה יראֶה שמך – ותושיה [ללימוד התורה-] קורא להם הנביא אשר רואה את שמך אשר נותן לב להתבונן ולראות דרכיך

ותושיה מוסב על מקרא שלמעלה הימנו:

שמעו מטה ומי יעדה – הטו אזן ושמעו מַטֶּ֖ה הפורענות אשר תרדה אתכם שהנביאים מתרים בכם ושמעו מי הוא אשר ייעד אותו הפורענות אם יכולת בידו לקיים מה שגוזר ויונתן לא כן תירגם:

(ותושיה יראה שמך – מכאן שכל מי שאומר בכל יום מקרא המתחיל ומסיים כמו שמתחיל ומסיים שמו התורה מצילו מגיהנם. רש"י ישן.

הדיוקותושיה – ל' נשיה ושכחה, ולכן יראה את שמך [בפסוק, שיזכיר ויראה לך את שמך בבוא העת].

וכ"כ בזוהר שחייבי גיהנם שוכחים שמם ליום הדין.

הח"ח מבאר זאת היות ודיבר לשה"ר וזקפו עליו עבירות של אחרים – הוא טוען להם אני לא עכן, אני יעקב! אבל הם לא מקשיבים לו ומכים אותו כפי שנשלחו, ואז הוא מתחיל לחשוב אולי באמת אני עכן?? ולכן סגולה ענין זה שלא ישכח וכו'):

רד"ק קול ה' לעיר יקרא – קול ה' הוא דבר הנביא כי בשם ה' הוא מתנבא:

לעיר – כמשמעו כלומר לבני העיר קורא להם לשוב בתשובה והעיר הוא ירושלם או שומרון,

וי"מ לעיר כמו להעיר כלומר להעיר אותה לתשובה:

ותושיה יראה שמך – ואיש תושיה וכן ואני תפלה ואני איש תפלה

אמר הנביא כשאני קורא דבריך בתוך העיר מי שהוא איש חכמה ביניהם הוא לבדו יראה בתוך לבבו את שמך הנכבד וכי ראוי להכנע מפניו כשהנביא מזכיר שמו ומזכיר את דברו ושאר האנשים לא יחושו והוא איש תושיה אומר להם:

שמעו מטה – כלומר מטה הפורענות ואמר שמעו כמה קשה גזרה זו:

ומי יעדה – ושמעו מי יעד זאת הגזרה להביאה כי מי שיעדה יוכל להביאה כמו שיעדה כי היכולת בידו

וה"א יעדה כנוי לגזרה שהיא כמשל מטה שהיא מטה כמו המטה המכה ותושיה שם לחכמה ושרשו ישה מענין יש כי אין בעולם השפל דבר עומד אלא היא לפי' נקראת תושיה שעומדת בישותה לעולם

יעדה הזמינה לבא כמו ואם לבנו ייעדנה מן המועד אשר יעדו:

מלבי"ם קול ה'. שיעור הכתוב, קול ה' ותושיה יקרא לעיר יראה שמך,

וכונתו עמ"ש ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, שתחלה היתה נקראת בשם שלם,

כמ"ש ומלכי צדק מלך שלם, ואברהם הוסיף לה שם יראֶה, ע"ש שה' יראה וישגיח תמיד על העיר הזאת,

ועתה יזכיר הנביא את ירושלים, שתזכור ששמה יראה כי עיני ה' בה תמיד, ותשמור את עצמה מלמרות עיני כבודו, וז"ש קול ה' וגם תושיה שהיא התורה, הם קראו לעיר הזאת ששמה יראה,

כי ה' הסכים על השם הזה וכתבו בתורתו וא"כ שמעו מטה ומי יעדה, אחר שה' משגיח על מעשיכם,

שמעו את המטה שהוא העונש המיועד על עונותיכם ומי יעד את העונש הלא הוא ה' אשר לו היכולת להעניש,

ר"ל כי מה שתקשו ערפכם יהיה או מצד שתחשבו שאין ה' רואה מעשיכם, עז"א יראה שמך,

או שתחשבו שאין רצונו להעניש עז"א שמעו מטה, או שתחשבו שאין ביכלתו להעניש, עז"א וּמִ֥י יְעָדָֽהּ:

מלבי"ם ביאור המילות לעיר יקרא. הוא קריאת השם, ומבואר אצלינו (התו"ה אמור סי' קמ"א) שקריאת השם שבא אחריו ל', מורה שכבר היה לו שם ומוסיף עוד שם אחר, כי כבר היה שם העיר שלם והוסיף יראה,

ואמר שׁמךָ בלשון זכר, כי עקר השם על ראיית ה' והשגחתו הוא על העם אשר בעיר,

או בא על המקום כמ"ש בתורה ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, וכמ"ש זה כ"פ שהמליץ יערב מטעם זה לשו' זכר ונקבה ול' יחיד ורבים, כפי המושג העקרי אשר ברוח מליצתו.

ותושיה היא התורה ששם נתפרש שם המקום, ור"ל קול ה' לעיר יקרא, ותושיה (לעיר תקרא) יראה שמך:

ומי יעדה, היינו שיעד את המכה שיכה המטה, כי מכה היא שם נקבה:

 

(י) ע֗וֹד הַאִשׁ֙ בֵּ֣ית רָשָׁ֔ע אֹצְר֖וֹת רֶ֑שַׁע וְאֵיפַ֥ת רָז֖וֹן זְעוּמָֽה:

מלבי"ם עוד האש. עפ"ז ישאל וכי עוד יש בבית רשע אוצרות רשע? הכי לא יירא מעונשי ה' הרואה במעשיו,

ואיפת רזון זעומה – גם האיפה הקבועה מן הרוזנים, הממונים לפקח על המדות, והם קובעים את האיפה שתהיה איפת צדק,

גם איפה זו היא זעומה שה' זועם עליה, כי גם הרוזנים יחוקקו חקקי און: [רש"י …ואיפת רזון זעומה – מדה קטנה שעשיריכם מרמים בה העניים ומביאין אותן לידי רזון והוא זעומה באפו של הקדוש ברוך הוא]:

מלבי"ם ביאור המילות האש. הא' תמורת יו"ד וע"כ בא חסר, וכן [שמואל ב פרק יד, יט] חֵֽי־נַפְשְׁךָ֩ אֲדֹנִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אִם־אִ֣שׁ לְהֵמִ֣ין:

בית רשע. בבית רשע, כמו כי ששת ימים, חרב תאכלו:

רזון. יחיד משם רוזנים שהם שרי העצה בעניני הדת, ומצאנו אותו ביחיד ובאפס לאום מתחת רזון (משלי י"ד כ"ח) לפי פירושי:

 

(יא) הַאֶזְכֶּ֖ה בְּמֹ֣אזְנֵי רֶ֑שַׁע וּבְכִ֖יס אַבְנֵ֥י מִרְמָֽה:

מלבי"ם האזכה. וע"י שקבעו איפה קטנה יעשו גם השקל מזויף, שלפי שהקטינו את האיפה יקטינו הקונים את השקל, ובכ"ז לא יזכו בזה, כי ע"ז אמר אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה' גם שניהם,

ר"ל אף שנמצאו שניהם יחד, שע"י שיש אבן ואבן יעשה המוכר איפה ואיפה

שמי שנותן לו שקל קטן מזויף נותן לו לעומתו איפה קטנה, ובכ"ז היא תועבה בעיני ה' הגם שנמצאו שניהם,

לא יזכה בזה לאמר שהקטין השקל בעבור שכנגדו הקטין האיפה או בהפך,

כי ה' הזהיר על אבן ואבן ועל איפה ואיפה בכל אופן, ז"ש הכי אזכה עי"כ במאזני רשע,

ובמה שיש בכיס אבני מרמה להקטין גם השקל ע"י שהקטינו האיפה, אחר שה' שונא גם שניהם:

 

(יב) אֲשֶׁ֤ר עֲשִׁירֶ֙יהָ֙ מָלְא֣וּ חָמָ֔ס וְיֹשְׁבֶ֖יהָ דִּבְּרוּ־שָׁ֑קֶר וּלְשׁוֹנָ֖ם רְמִיָּ֥ה בְּפִיהֶֽם:

רד"ק אשר עשירים – עשירי העיר שזכר שומרון או ירושלם:

מלאו חמס – מלאו בתיהם חמס:ויושביה – אף שאינם עשירים דברו שקר שאין להם תחבולה לקנות ממון רב להנאה מועטת ידברו שקר:ולשונם רמיה בפיהם – ולשונם בפיהם היא רמיה והוא תואר בפלס שביה עניה:

מלבי"ם אשר עשיריה מלאו חמס. כי הם מעותים בין מדת האיפה בין מדת השקל כמ"ש להקטין איפה ולהגדיל שקל, ויושביה דברו שקר ולשונם רמיה בפיהם הדבור הפשוט הוא שקר גלוי,

והדבור התבוניי שזה מיוחס אל הלשון הוא רמיה, שבו ירמאו ברמאות עד שאין השקר ניכר:

מלבי"ם ביאור המילות ולשונם. שם לשון בא על הדיבור התבוני, וזה המבדיל בינו ובין שפה כמ"ש בפי' ספר משלי,

ויחס אליו הרמיה, כמ"ש משפת שקר מלשון רמיה (תהלות ק"כ) עמש"ש:

 

(יג) וְגַם־אֲנִ֖י הֶחֱלֵ֣יתִי הַכּוֹתֶ֑ךָ הַשְׁמֵ֖ם עַל־חַטֹּאתֶֽךָ:

רד"ק וגם אני – כמו שאתה החלית העניים והעשוקים במרמותיך כן אני החליתי אותך בהכות אותך מכה קשה:

השמם על חטאתיך – השמותיך על חטאתיך

או פי' ענין תמיה כלומר אתמיה בני אדם ברוב הכותי אותך על חטאתיך השמם מקור

וי"ת ואף אנא אייתיתי עלך מרע ומחא אצדינך על דחטית:

מלבי"ם וגם אני החליתי הכותך. וע"כ התמדתי להכותך במטה, כמ"ש שמעו מטה ומי יעדה עד שהחליתי אותך,

ובאשר כ"ז לא הועיל, ולכן השמם על חטאתיך צריך אני להשמם אותך עד שתהיה שממה לגמרי:

 

(יד) אַתָּ֤ה תֹאכַל֙ וְלֹ֣א תִשְׂבָּ֔ע וְיֶשְׁחֲךָ֖ בְּקִרְבֶּ֑ךָ וְתַסֵּג֙ וְלֹ֣א תַפְלִ֔יט וַאֲשֶׁ֥ר תְּפַלֵּ֖ט לַחֶ֥רֶב אֶתֵּֽן:

מלבי"ם אתה. מפרש מ"ש החליתי הכותך, שהגם שאתה תאכל ולא תשבע

בכ"ז וישחך בקרבך – תשוחח המאכל אותך בקרבך שהוא חולי שבא מרוב השביעה והאכילה היתרה.

ותסג – תשתדל להחזיר את רכושך ותבואתך ולהפליטו מידי האויב, ובכ"ז לא תפליט – מידו,

וגם אשר תפלט מיד האויב לחרב אתן יהרגוך עי"ז בחרב: [רד"ק ותסג ולא תפליט – תסיג האשה להריון ולא תפליט הולד אלא ימות במעיה [וכן פרש"י בשם ר' מנחם]:

מלבי"ם ביאור המילות וישחך. שרשו ישח, ומשתתף עם שחה, כדרך נפ"י ונל"ה שמשתתפים,

ונשתנה משקלו כי מציין חולי ידוע שישחו כלי המזון בקרבו: ותסג. מענין הפְרשה, כמו נסוג אחור:

 

(טו) אַתָּ֥ה תִזְרַ֖ע וְלֹ֣א תִקְצ֑וֹר אַתָּ֤ה תִדְרֹֽךְ־זַ֙יִת֙ וְלֹא־תָס֣וּךְ שֶׁ֔מֶן וְתִיר֖וֹשׁ וְלֹ֥א תִשְׁתֶּה־יָּֽיִן:

מלבי"ם אתה תזרע. וכן יהיה קללה גם בפרי האדמה ופרי העץ, שתזרע תבואה וקטניות ולא תקצור,

וגם שתדרוך זית לא תסוך השמן כי האויבים יאכלוהו:

 

(טז) וְיִשְׁתַּמֵּ֞ר חֻקּ֣וֹת עָמְרִ֗י וְכֹל֙ מַעֲשֵׂ֣ה בֵית־אַחְאָ֔ב וַתֵּלְכ֖וּ בְּמֹֽעֲצוֹתָ֑ם לְמַעַן֩ תִּתִּ֨י אֹתְךָ֜ לְשַׁמָּ֗ה וְיֹשְׁבֶ֙יהָ֙ לִשְׁרֵקָ֔ה וְחֶרְפַּ֥ת עַמִּ֖י תִּשָּֽׂאוּ: פ

רד"ק וישתמר – אעפ"י כן לא תוסרו בכל הרע שאני מביא עליכם

ועדיין חק עמרי משתמר [בכסות? כן כתוב במקור, אך מצאתי בכתר שזו טעות, וצ"ל בכם – ות]עזבו חקותי ואמר וישתמר לשון יחיד

ואמר חקות לשון רבים רוצה לומר כל חק וחק:

וחרפת עמי תשאו – מה שהייתם מחרפים עמי שהם העשוקים תקבלו עונש

אותה החרפה שיחרפו אתכם הגוים:

 

מלבי"ם וישתמר. עתה מפרש מ"ש השמם על חטאתך,

שהגם שהחליתי הכותך לא הועיל לך מאומה כי בכ"ז ישתמרו חקות עמרי שהוסיף חקים רעים על חטאי ירבעם,

וגם ישתמרו כל מעשה בית אחאב שהוסיפו עוד ברע ואתם תלכו במועצותיהם,

לכן השמם על חטאתיך, וז"ש למען תתי אותך לשמה שתהיה שממה לגמרי,

וחרפת עמי תשאו ר"ל ואתם תסבלו עונש על חרפת עמי שאתם גרמתם זאת שיהיו לחרפה ע"י מעשיכם הרעים:

 

 

 

 


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “מיכה פרק ז”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב